הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ה"פ 60634-12-16

בפני
כבוד ה שופט כרמי מוסק

המבקש
יורי פורמן
באמצעות ב"כ עו"ד רחלי מיכאלי

נגד

המשיבים

  1. מחסן הסלולר א.ע. 558132858
  2. פורמן סרגיי
  3. יורי קשדן

באמצעות ב"כ עו"ד רפאל בן מרדכי ועו"ד יבגני קופפר

4. עו"ד הראל ארבל (פורמלי)

החלטה

1. לפניי בקשה למתן צו מניעה שהוגשה במעמד צד אחד. בבקשה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני, האוסר על הבורר, עו"ד הראל ארבל (להלן: "הבורר") לדון, או להמשיך לדון ולפסוק בכל עניין הנוגע למחלוקת בין הצדדים והסכם הזכיינות שביניהם. בקשה זו הוגשה יחד עם בקשה בדרך של המרצת פתיחה, בה התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי וצווי מניעה קבועים כנגד המשיבים, לפיהם הסכם הזכיינות שנחתם בין הצדדים בטל עקב מרמה או הטעיה של המבקש עובר לחתימתו; כי ניהול המשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם נעשה שלא בתום לב ; המשיבים לא גילו למבקש עובדות שהיה עליהם לגלותן ; נפלו פגמים יסודיים ברצונו של המבקש, הבנתו וגמירות דעתו בעת חתימתו על ההסכם ; ההסכם נחתם כתוצאה ממרמה ועושק, ודינו להתבטל כסעד מן היושר. כמו כן התבקש בית המשפט ליתן לחילופין צו המצהיר כי ההסכם פקע או בטל, או נזנח בהסכמת הצדדים, וכן התבקש מתן צו מניעה קבוע כנגד המשיבים לפתוח בהליכי בוררות בגין הסכסוך בין הצדדים וצו מניעה קבוע כנגד סמכותו של הבורר לדון או להמשיך לדון או לפסוק בכל הנוגע להסכם, ולחילופין כל צו אחר שיראה בית המשפט לנכון ליתן.

2. בבקשה למתן צו מניעה זמני נטען, כי המבקש והמשיב 2 הם אחים שהיו שותפים לשאיפה להקים עסק משותף בתחום התקשורת והסלולר. עולה, כי בין הצדדים פרצו מחלוקות שונות ובסופו של דבר, בחודש יולי 2013, נחתם הסכם הזכיינות נשוא הבקשות. המבקש מעלה טענות שונות ביחס לחתימתו על ההסכם. הוא טוען כי הדבר נעשה מתוך מרמה והטעיה מכוונת על ידי המשיב 2, ניצול ציני של אמונו של המבקש באחיו, המשיב 2, היה ידוע כי המבקש מתקשה בקריאת השפה העברית, הוצגו למבקש מצגי שווא, לא חשפו בפניו את מלוא המידע, תנאים מקפחים בחוזה אחיד וכיו"ב. לפיכך סבור המבקש, כי ההסכם בטל בשל הנימוקים שפורטו לעיל. המבקש טוען כי בהמשך ההסכם נזנח או בוטל בהסכמה. היו ניסיונות להגיע לידי פשרה, שלא צלחו. במשך הזמן נחשפו בפני המבקש פעולותיהם הנפשעות, כהגדרתו, של המשיבים, וכי נגרמו לו נזקים של מאות אלפי ₪. הוא סבור, כי המשיבים רצו להביאו לידי פשיטת רגל ולהוציא אותו משוק התחרות. בסוף חודש יולי 2015 קיבל המבקש כתב תביעה מאת המשיבים, ואז למד לראשונה על כך שלמשיבים טענות כנגדו.

3. נאמר, כי בעקבות כך הוגשה המרצת הפתיחה, נשוא הדיון הנוכחי וכן הבקשה למתן צו מניעה, כמפורט לעיל. בנוסף טוען המבקש, כי ללא כל קשר לטענ ות שהעלה, יש ליתן צו מניעה קבוע כנגד סמכותו של הבורר בשל פגמים קשים מאוד שנפלו בניהול ההליך, העולות עד כדי עבירות אתיות של ממש.

4. המבקש מעלה טענות שונות כנגד סמכותו של הבורר, ובעיקר טוען הוא כי במידה שאין תוקף להסכם והוא בטל, הרי שאיתו בטלה גם תניית הבוררות, ומכאן שאין יותר סמכות לבורר לדון בעניין.

5. המבקש מלין על התנהלות הבורר, שלדבריו אצה לו הדרך והוא קבע מועדים צפופים מאוד לקיום הבוררות וניהולה.

6. המבקש סבור, כי יש ליתן צו מניעה זמני, כי אחרת לא יהיה עוד טעם לדון בהמרצת הפתיחה, עלול להיגרם מצב בו הבורר ייתן הכרעות שונות, שלאחר מכן ובמידה שבית המשפט ידון בסכסוך שבין הצדדים, תינתנה הכרעות סותרות.

7. המבקש סבור, כי למשיבים לא ייגרם נזק במידה שהליך הבוררות יעוכב כאמור עד לדיון בבקשה העיקרית שהגיש, וגם אם נגרם למשיבים נזק כלשהו, הרי יש ליתן לו משקל נמוך ביותר לאור הנזק שייגרם למבקש במידה שלא יינתן צו המעכב את הליכי הבוררות.

8. המבקש סבור, כי מטרת הבקשה שהגיש להקפיא את המצב הנוכחי כדי שלא ייגרמו נזקים נוספים וחלילה לא יינתן פסק דין על ידי הבורר, שלבסוף ייקבע כי הוא חסר תוקף. המבקש מוסיף וטוען, כי על פי האמור בבקשה העיקרית, הרי הוא עמד בנטל להראות קיומה של "זכות לכאורה" והוא הוכיח שקיים סיכוי גבוה שבית המשפט ייעתר וייתן למבקש את הסעדים שביקש בהמרצת הפתיחה. המבקש סבור עוד, כי בידו ראיות מהימנות לנטען בהמרצת הפתיחה ובבקשה זו. באשר למאזן הנוחות סבור המבקש כי עולה בבירור שהכף נוטה לכך שיינתנו הסעדים המבוקשים בבקשה זו. המבקש מדגיש, כי במסגרת המרצת הפתיחה, ביקש שהבורר יועבר מתפקידו, וזאת בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

9. הבקשה למתן הסעדים הזמניים וכן המרצת הפתיחה הוגשו ביום 28.12.16 לבית המשפט, כאשר עלה שהבורר הורה לצדדים להגיש תצהירים עד ליום 10.1.17 וקבע מועד דיון לחקירת המצהירים ליום 17.1.17.

10. בעקבות כך, ולאחר שעיינתי באמור בבקשה, קבעתי שאין מקום ליתן סעד במעמד צד אחד, הוריתי למשיבים להגיב עד ליום 3.1.17 ונקבע דיון ליום 5.1.17. דא עקא, שלאור העובדה שבאת כוח המבקש הייתה בחופשת לידה והייתה אמורה לעבור בדיקות שונות, נדחה הדיון, ולבסוף נקבע ליום 16.1.17. מטבע הדברים, ניתנו החלטות לפיהן הוארכו המועדים להגשת התצהירים בפני הבורר ולמעשה הדחיות גרמו לכך שהתצהירים לא הוגשו לבורר עד עצם היום הזה, חרף החלטתו כאמור לעיל.

11. המשיבים בתגובתם העלו טענה מרכזית, היא טענת השיהוי. על פי העובדות אליהן הפנו, אין מחלוקת כי ההסכם נחתם בחודש יולי 2013. עולה מהעובדות, כי עד למועד הגשת הבקשה שלפניי והמרצת הפתיחה, לא פנה המבקש מעולם לבית המשפט ולא ביקש ליתן סעד הצהרתי, או סעד אחר כלשהו, לפיו ההסכם בטל.

12. בהקשר זה טענו המשיבים, כי עילות הבטלות אותן מעלה המבקש אינן מביאות למסקנה שמדובר בהסכם בטל מעיקרו, וגם אם טענותיו תתקבלנה, הרי מדובר בהסכם שניתן לביטול ולצורך כך יש לקבל פסק דין מבית המשפט. לפיכך סבורים המשיבים, כי מדובר בשיהוי קיצוני ובלתי סביר, ועצם העובדה שהמבקש לא פנה לבית המשפט מאז חתימת ההסכם מלמד כי מדובר בטענות שאין להן כל בסיס.

13. המשיבים מוסיפים ומפנים לכך שכתב התביעה הוגש למבקש על ידם ביום 20.7.16, זאת לאחר שמונה הבורר בהתאם לסעיף הבוררות שבהסכם. מינוי הבורר נעשה על ידי ראש ועד לשכת עורכי הדין בירושלים, היינו מדובר בבורר שאינו מוכר לצדדים ולא נבחר או מונה על ידם.

14. בהמשך, ביום 4.8.16, פנה המבקש אל הבורר וביקש להגיש כתב הגנה מטעמו. הבורר נעתר לבקשה. ביום 14.8.16 פנה המבקש פעם נוספת אל הבורר וביקש ארכה נוספת והבורר נעתר לבקשה. ביום 16.8.16 פנה המבקש אל הבורר בשלישית והפעם הודיע כי הוא מתנגד למינוי הבורר, אולם המבקש לא נקט בהליך כלשהו ולא פנה בבקשה כלשהי לבית המשפט. ביום 17.8.16 הגיש המבקש כתב הגנה ותביעה שכנגד לבורר. גם אז לא פנה לבית המשפט בבקשה כלשהי. ביום 8.9.16 התקיים דיון בפני הבורר, בהשתתפות כל הצדדים ובאי כוחם, והמבקש לא פנה לבית המשפט בבקשה לסעד כלשהו. ביום 12.9.16 התקיים דיון נוסף בנוכחות המבקש, המשיב 2 והוריהם אצל הבורר. הדיון נערך בהסכמת הצדדים ובהסכמת באי כוחם. ביום 28.9.16 הגיש המבקש בקשה לדחיית המועדים להגשת התצהירים וקביעת מועד שמיעת הראיות, זאת לאור לידה צפויה של באת כוחו. גם כאן לא פנה המבקש לבית המשפט. בהמשך הדרך הוגשו בקשות שונות ורבות אל הבורר, ניתנו החלטות על ידי הבורר והמבקש לא ראה לנכון לפנות לבית המשפט, אלא המתין עד ליום 28.12.16, כאשר כאמור הבורר חייב את הצדדים להגיש תצהירים עד ליום 10.1.17.

15. המשיבים טוענים, כי בשלב זה אין מקום להתייחס לטענת המבקש כי ההסכם שנחתם בטל, שכן חלפו למעלה משלוש שנים מאז נחתם. המבקש לא נקט בהליך כלשהו לביטול ההסכם ויתרה מכך, התנהגותו מלמדת כי הוא הסכים להליך הבוררות, שיתף פעולה עם הבורר, הגיש כתב הגנה והתקיים דיון שבו אף השתתפו הורי המבקש והמשיב 2.

16. באשר להליכים שהתנהלו בפני הבורר, הצדדים הגישו לעיוני את כל המסמכים שהוגשו לבורר וכן את החלטת הבורר. הבורר אכן פעל באופן נמרץ, ויש לשבחו ולהעריכו כי עשה ניסיונות לקדם את הדיון ולפתור את הסכסוך שבין הצדדים. יחד עם זאת, הבורר לא התעלם מבקשות שהגיש מדי פעם המבקש לדחות מועדים. הבורר פעל באופן סביר, נעתר לבקשות אלה וקבע מועדים חדשים.

17. עצם העובדה שהמבקש לא פנה מייד לבית המשפט כאשר החל הליך הבוררות עם בקשות כגון אלה, שאותן מצא לנכון להגיש בחלוף כחמישה חודשים, מלמד לא רק על שיהוי ניכר וחוסר תום לב, אלא על הסכמה למעשה על הליך הבוררות וויתור על הטענות אותן מעלה המבקש היום.

18. אינני מקבל את טענות באת כוח המבקש, כי לא היה בידי המבקש זמן מספיק כדי להגיש בקשות אלה שלפניי. מדובר בהליך שהחל כאמור בחודש יולי 2016 וניתן היה להגיש בקשות אלה תוך זמן קצר ביותר. גם אם מדובר בפגרה, כאשר לאחר מכן יצאה באת כוח המבקש לחופשת לידה, הייתה בידי המבקש להגיש בקשה זו למתן סעדים זמניים המוגדרת על ידו כ"בקשה דחופה ביותר". לא היה מקום להתנהל באופן בו התנהל המבקש, היינו להמשיך בקיום הליכי הבוררות ורק שעה שהבורר הורה על הגשת תצהירים וקבע מועד לשמיעת הראיות, החליט המבקש כי זה הזמן לפנות לבית המשפט. מדובר בהתנהלות שאינה ראויה והיא פוגעת במשיבים, ובוודאי שפוגעת בהליך הבוררות כולו.

19. כידוע, הרעיון המונח בבסיס הליך הבוררות הוא כי צדדים שהסכימו להליך זה כפופים להחלטות הבורר, יש להתייחס אל הבורר כאל מי שיושב בדין ומעמדו כמעט זהה למעמדו של בית המשפט, והעילות להעביר בורר מתפקידו דומות לעילות של פסלות שופט. לא ראיתי כי הבורר חרג מסמכותו באופן כלשהו, או נקט עמדה חד צדדים, או הוציא החלטה שיש בה משום הבעת עמדה מוקדמת.

20. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש מקום בשלב זה לשקול את פסילתו של הבורר הנוכחי, או העברתו מתפקידו ואף לא מינוי בורר אחר תחתיו.

21. טענה נוספת שהעלו המשיבים היא הטענה שהמבקש מושתק בשלב זה מלטעון טענות כלפי הליך הבוררות או כלפי תוקף ההסכם, וזאת לאור העובדה שהתנהלו בהסכמתו הליכים בפני הבורר והוא הגיש כתבי טענות וכדומה.

22. טענה זו מקובלת עלי, ולפחות לשלב בו אנו נמצאים. טענה זו משתלבת עם טענת השיהוי הניכר העולה מהתנהלות המבקש, כפי שפורטה לעיל.

23. באשר לסיכויי ההצלחה בבקשה העיקרית, סבורני כי מדובר בטענות בדבר בטלותו של ההסכם. אין מדובר בטענות המביאות למסקנה שההסכם בטל מעיקרו. לפיכך, עצם העובדה כי המבקש המתין למעלה משלוש שנים כדי לפנות אל בית המשפט בבקשה להורות על ביטול ההסכם, וזאת רק לאחר שהוגש כנגדו כתב תביעה והחלו להתברר המחלוקות שבין הצדדים בהליך בוררות, כי אז יש לקבוע בשלב זה שסיכויי התביעה קלושים ביותר.

24. באשר לנטען בבקשה העיקרית ביחס לבורר, כאמור מהמסמכים שהוגשו לפניי לא מצאתי פגם כלשהו בהתנהלותו של הבורר .

25. התוצאה היא, כי באופן מפורש מאזן הנוחות נוטה לצד המשיבים. סבורני כי מתן צו מניעה כלשהו ביחס להליך הבוררות יפגע במשיבים שלא לצורך וללא כל הצדקה.

26. בנסיבות אלו, אני קובע כי הבקשה לצו מניעה זמני – נדחית.

27. אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבים בסכום של 15,000 ₪ נכון להיום.

28. התוצאה היא, כי הליך הבוררות יימשך והבורר הנכבד מתבקש לקבוע מועדים חדשים להגשת תצהירים ולשמיעת הראיות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט