הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים רע"פ 33695-07-20

לפני
כבוד השופטת חנה מרים לומפ

המבקשת:
אבו סביח נג'אח
על-ידי ב"כ עו"ד סאמי ארשיד

נגד

המשיב:
יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים
על-ידי המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים
באמצעות ב"כ עו"ד מירי וייס ארפה

החלטה

לפניי בקשה לפי סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבנייה ליתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ס' אלבו), מיום 7.7.20, אשר ניתנה בב"נ 49713-03-18 (להלן : "בית משפט קמא") לפיה דחתה את בקשת המבקשת לדחות את ביצועו של צו הריסה שיפוטי שניתן ביחס למבנה בשכונת עין אללוזה בירושלים.

רקע
כנגד המבקשת הוגש כתב-אישום המייחס לה בניית מבנה חד-קומתי בשטח כולל של כ-110 מ"ר, קיר תמך באורך 40 מטר וכן חפירה ומילוי שטח של 370 מ"ר, בין התאריכים 1.4.16 ועד 1.11.17. בעקבות הסדר טיעון הורשעה המבקשת ביום 26.11.18 בעבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן : "החוק").

באותו המועד נדונה המבקשת לעונשים של קנס, התחייבות וכן בית-משפט קמא ציווה עליה להתאים את כלל הבינוי המפורט בכתב-האישום לתכניות ולהיתרי בנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסה. צו ההתאמה/ההריסה נכנס לתוקף ביום 26.6.19.

ביום 18.9.19 הגישה המבקשת בקשה לדחות את מועד ביצוע צו ההריסה לבית משפט קמא. בית משפט קמא נעתר לבקשה ודחה את מועד ביצוע הצו ליום 31.12.19, וזאת לאחר שהמשיבה לא מסרה תגובה ומטעמי שוויון לאור אורכות שנתנו בייחס למבנים אחרים באותה שכונה. ביום 9.1.20 הוגשה בקשה נוספת, ומאותם טעמים דחה בית המשפט בשנית את מועד ביצוע הצו ליום 1.7.20.

ביום 2.7.20 הוגשה בקשה שלישי לדחות את מועד ביצוע הצו , בטענה כי ישנה התקדמות תכנותית משמעותית בעקבות מאמצים שעשתה המבקשת לקי דום תוכנית הבניה וכן כי ניתנה ארכה במקרים דומים. המשיבה התנגדה לבקשה מאחר שהיא לא הוגשה במועד הקבוע בתקנות, היא לא נתמכה בתצהיר בעל מקצוע כנדרש, ומאחר שכבר נתנו ארכת לא ניתן ליתן ארכה נוספת. בנוסף נטען, כי מכל מקום לא מתקיימים הנימוקים המיוחדים למתן אורכה. ביום 7.7.20 דחה בית משפט קמא את הבקשה.

בית משפט קמא קבע, כי הוראות תיקון 116, חלות במקרה זה לאור מועד מתן גזר הדין ומתן הצו בגדרו. כפועל יוצא חלות הוראות סעיף 254 ט, ובהן כי לא ניתן להאריך את הצו אם הבניה אינה מתאימה לתוכנית החלה במקרקעין, כי יש צורך באישור בעל מקצוע כי הבניה אינה מסכנת את שלום הציבור ובטיחותו, וכי לא ניתן ליתן ארכה , אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו, וזאת לאחר שכבר ניתנה ארכה קודמת.

בבקשת נטען, כי לא היה מקום להחיל את הוראות תיקון 116 לחוק, אלא את הוראות סעיף 207 לחוק במתכונתו טרם התיקון לחוק , שכן מדובר בבניה שהושלמה טרם התיקון לחוק, ובית המשפט ציין בגזר הדין , שאם עד מועד כניסת צו ההריסה או ההתאמה לתוקף לא יהיה בידי המבקש היתר לבנייה, ניתן יהיה להגיש נגדה כתב-אישום בגין העבירה של אי-קיום צו שיפוטי . מכאן שבית משפט קמא הורה שזה הסעד שיינתן, ולא ביצוע צו הריסה על-ידי המשיבה. בנוסף, ציין כי טעה בית משפט קמא עת קבע שהבניה אינה מתאימה לתוכנית החלה במקום, ומכל מקום היה עליו לעשות בירור עובדתי בעניין בטרם ניתנה החלטה.

דיון והכרעה
בפתח הדברים יובהר, כי לאחר עיון בבקשה ובתיק בית משפט קמא ובהחלטתו, לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת לא מצאתי להיעתר לבקשה מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

יום תחולת תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה חל בתאריך 25.10.17. גזר הדין בעניינה של המבקש ת והצו שניתן בגדרו, נמסר ביום 26.11.18, קרי – לאחר כניסתו של תיקון 116 לתוקף. מכאן, שהוראות תיקון 116 חלות על המקרה דנן. יוער, כי על פי עובדות כתב האישום הבניה נמשכה עד ליום 1.11.17, כלומר , לאחר כניסתו של תיקון 116 לתוקף, כך שגם מנימוק זה ברי כי הוראות תיקון 116 חלות על עניינינו .

אשר על כן, בית משפט קמא לא שגה עת קבע שהוראות סעיף 254ט חלות, ולא היה מקום להיעתר לבקשה. אשר לטענה, כי יש לעשות בירור בשאלת התוכנית החלה במקום, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא עת הסתמך על האמור במסמכים אשר צירפה המבקשת לבקשה, מהם עולה כי הבינוי אינו מתאים לתוכנית החלה במקום, ועל כן יש צ ורך בהגשת תוכנית חדשה. לפיכך צדק בית משפט קמא עת קבע שאין הוא רשאי להיעתר לבקשה בהתאם להוראת סעיף 254ט(ד)(2) לחוק. בנוסף, מאחר שתיקון 116 חל על המקרה דנן, הרי שהוראות סעיפים 254(ב) ו-234(ג) חלות במקרה זה, על כל המשתמע מכך. העובדה שבית-משפט קמא הזהיר בגזר-הדין את המבקש ת, כי ניתן יהיה להגיש נגדה כתב-אישום בגין עבירה של אי-קיום צו שיפוטי, אינה גורעת מסמכותה של המשיבה לקיים את הצו, ובלבד שהתובע הודיע למורשע בכתב 21 ימים מראש על כוונת הרשות האוכפת לבצע את הצו , כפי שעשתה המשיבה ביום 8.7.20. מכאן, שדין הטענות בבקשה להידחות.

יצוין, כי גם לו היה נדון תיק זה על-פי המצב המשפטי שקדם לתיקון 116 לחוק, הרי שלא ניתן לומר כי יש התקדמות ממשית בהליך התכנון, כך שההיתר "בהישג יד", ולכן לא היה מקום לקבל את הבקשה גם על-פי המצב החוקי הקודם, ובוודאי שאין לראות במקרה זה משום חריג יוצא דופן המצדיק קבלת הבקשה כאמור בסעיף 254ט(ה) לחוק.

מכיוון שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תש"פ, 22 יולי 2020, בהעדר הצדדים.