הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים רע"פ 31281-10-20

לפני
כבוד ה שופטת חנה מרים לומפ

המבקש:
חאלס חאלד
על-ידי ב"כ עו"ד יעקב בן צבי

נגד

המשיב:
יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים
על-ידי ב"כ עו"ד מוריה דודי-וייס
מהמחלקה המשפטית של עיריית ירושלים

החלטה

לפניי בקשה לפי סעיף 254ט(ט) לחוק התכנון והבנייה ליתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ס' אלבו), מיום 6.9.20, אשר ניתנה בב"נ 9495-06-20 (להלן - בית משפט קמא). בגדרי ההחלטה נדחתה בקשת המבקש לדחות את ביצועו של צו הריסה מינהלי שניתן ביחס למבנה שהוקם על מקרקעין בשכונת סילוואן בירושלים בנ.צ. 222958/630010 מבנה חד קומתי בשטח של 130 מ"ר.

רקע
בתיק זה הוגשה בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על-ידי המשיב ביום 12.5.20. הבקשה הוגשה ביום 3.6.20. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 9.6.20, לאחר דיון בו נשמעו עדים מטעם הצדדים. על החלטה זו הוגש ערעור בגדרי עפמ"ק 31283-06-20 והערעור נדחה ביום 30.6.20 ונקבע כי מניין הימים לביצוע הצו יחל ביום 12.7.20 . בהמשך, ביום 25.8.20 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המבקש ישלים את ההריסה עד ליום 15.9.20. להסכמה זו ניתן תוקף בבית משפט קמא. ביום 6.9.20 הוגשה בקשה לדחיית ביצועו של צו ההריסה על ידי המשיב ולהגיש תכניות להכשרת הבנייה, שכן מדובר בקורת גג היחידה של המבקש. בו ביום , דחה בית משפט קמא א ת הבקשה ומכאן הבקשה שלפניי.

החלטת בית משפט קמא
בחלטתו ציין בית-משפט קמא, כי חלות הוראות סעיף 254ט לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק), שכן מדובר בצו הריסה מינהלי שהפך להיות "סופי". במצב דברים זה, לא ניתן לעכב ביצוע של צו ההריסה, אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין. כפועל יוצא קבע, כי מאחר שמדובר במבנה שאינו תואם את תכנית הבנייה (שטח ציבורי פתוח) , לא ניתן להיעתר לבקשה למתן ארכה. בנוסף, קבע בית משפט קמא כי אין מדובר בהיתר בהישג יד. עוד נקבע, כי לבקשה לא צורף תצהיר בעל מקצוע כנדרש בתקנות. כמו כן הודגש, כי המבקש ניצל בחוסר תום לב את הסכמת המשיב לאפשר לו להשלים את ההריסה, כך שבמקום להשלימה מבקש הוא כעת ארכה ולבנות מחדש את החלקים שנהרסו על ידו.

טענות המבקש
בבקשתו טוען המבקש, כי טעה בית-משפט קמא, שכן על אף שמדובר בשטח ציבורי פתוח ניתן להכשיר בו מבנים קיימים. בעניין זה טען טענות עובדתיות שלא הובאו לפני בית משפט קמא אשר לכך שמדובר במבנה שהיה קיים במשך שנים. בנוסף, צירף תצהיר אדריכל ממנו עולה כי קיים הליך תכנוני לאישור הבניה אשר מקודם וצפוי להסתיים בעוד שישה חודשים. אשר לבקשת המבקש לדחות את ביצוע הצו לצורך הריסה עצמית טען , כי הוגשה על ידו כאשר אינו מיוצג ואינו דובר את השפה העברית. עוד טען , כי מדובר בקורת גג יחידה למבקש ול-18 בני משפחתו.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בתיק בית משפט קמא ובהחלטתו מצאתי, כי דין הבקשה להידחות.

צו ההריסה המינהלי הוצא כנגד מבנה שהיה באותה עת בהליכי בנייה באיזור שאין מחלוקת שייעודו שטח ציבורי פתוח. טענותיו העובדתיות של המבקש, נבדקו בעת הדיון בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, ונדחו על ידי בית משפט קמא, וכן ערכאת הערעור ל א מצאה מקום להתערב בהן, והחלטה זו חלוטה. משכך, מדובר בצו סופי, שלא היה מקום בגדרי הבקשה לטעון טענות עובדתיות חדשות בעניינו, לכך שמדובר במבנה הקיים במקום מזה שנים ולהגיש ראיות חדשות לפני ערכאת הערעור בעניין זה . במצב דברים זה , צדק בית משפט קמא עת קבע ש לא ניתן לעכב ביצוע של צו ההריסה, אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין. גם לגופן של טענות המבקש, אומר, כי בניגוד לטענתו, אין די בכך שמדובר במקום שישנה אפשרות לקבלת היתר בניה לשינויים ולתוספות לצורך שיפורים סניטרים ואחרים, אלא על הבינוי להתאים לתכנית החלה במקום, ואין תוכנית כזו בנמצא . יוער, שהיקף הבניה חורג מכך. מכל מקום החריג אליו הפנה המבקש, אינו יכול לשמש כהיתר בדיעבד, לצורך בקשות ארכה. מטרת אישור חריג זה היא לקבלת היתר טרם הבניה לצרכים הומניטריים לשמירת רמת דיור נאותה ולא לבניית מבנים חדשים (כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 6.9.20, כאשר דחה את טענות המבקש כי מדובר במבנה בן חמש שנים שעבר שיפוץ).

יתרה מזו, המשיב לפנים משורת הדין הסכים לדחות את ביצוע הצו לצורך הריסה עצמית וזאת ביוזמת המבקש, אשר ניצל לרע הסכמה זו, ובמקום להרוס את המבנה כפי שהתחייב הגיש את הבקשה לפני בית משפט קמא ולפניי. אשר לטענתו, כי הבקשה הוגשה בשל אי ידיעת השפה העברית - אומר בלשון המעטה כי טענה זו תמוהה, ו מכל מקום היא אינה יכולה לעמוד. בדיונים בבית משפט קמא ובבית המשפט המחוזי המבקש היה מיוצג, ורק הבקשה לדחות את ביצוע הצו לצורך הריסה עצמית הוגש ה כאשר הוא אינו מיוצג. מדובר בבקשה המיטיבה עמו שבאה מיוזמתו שלו, כך שהטענה בדבר אי ידיעת השפה העברית אינה רלוונטית.

אשר לטענה כי מדובר במקום מגורים היחיד ל-18 נפשות- לא נעלם מעיני בית המשפט מצבו של המערער ושל בני משפחתו. א ולם, כאשר עסקינן בבניה בלתי חוקית, שצו הריסה מנהלי חלוט תלוי ועומד כנגד ה, כאשר נקבע לא אחת בפסיקה שתכליתו של צו ההריסה המנהלי הוא סילוק בנייה בלתי חוקית על אתר, על מנת להתמודד עם היקף ממדי תופעת הבניה הבלתי חוקית שפשתה במחוזותינו, על דרך של הרתעת עבריינים בכוח ובפועל, ליהנות מפרי עוונם (ראה, למשל, ע"פ 10505/03 אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל, נח(2), 625; ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה, מ(2) 445, 447 וכן רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא(14.6.15) (להלן: " עניין יחיא")), ולאור הוראת סעיף 254ט(ד)(2) לחוק, המורה, כי בית משפט אינו מוסמך להיעתר לבקשה, כאשר הבנייה אינה תואמת את הוראות התכנית החלה על המקרקעין, לא ניתן לקבל את הבקשה מנימוק זה.

יצוין, כי גם לו היה נדון תיק זה על-פי המצב המשפטי שקדם לתיקון 116 לחוק, הרי שלא ניתן לומר כי יש התקדמות ממשית בהליך התכנון, כך שההיתר "בהישג יד", שכן הליך התכנון הוא בראשיתו ודרושות עוד פעולות רבות בטרם תאושר התוכנית. מכאן, שלא היה מקום לקבל את הבקשה גם על-פי המצב החוקי הקודם.

בנסיבות אלה, לא נפל כל פגם בהחלטת בית-משפט קמא ואין מקום ליתן רשות ערעור.

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

מכיוון שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.