הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 21

בפני
כב' השופטת תמר בזק רפפורט

מבקשים

מירי לוי שחר

נגד

משיבים

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט חג' יחיא) מיום 12.3.19 בת.א. 20587-04-16, שלא לפסול חוות דעת מומחה ולא למנות מומחה אחר תחתיו, אחר שלטענת המבקשת עולה מחוות הדעת ומדברי המומחה בחקירתו הנגדית, כי חוות הדעת שניתנה היא מגמתית, לא מקצועית, ונעדרת ממצאים הנחוצים לבית המשפט לצורך קביעת שיעור פגיעתה של המבקשת. בית משפט קמא דחה את הבקשה תוך שקבע בין היתר כי עוצמתן של הטענות כנגד חוות הדעת איננה מצדיקה היעתרות לה, וכי בסופו של דבר הפוסק הסופי בענין נכות רפואית ובוודאי נכות תיפקודית הוא בית המשפט, ולא המומחה.

אחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, סבורה אני כי אין הבקשה מצדיקה מתן רשות לערער. כאמור בסעיף 41 (ב) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, רשות לערער תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

לא נראה כי הבקשה דנן מצביעה על פגיעה ממשית בזכויות המבקשת המצדיקה השגה על החלטת הביניים דנן עתה, ולא במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן, ככל שהמבקשת תסבור אז שהדבר נחוץ. אדרבא, בפסק הדין ת לובנה, במידת הצורך, טענותיה של המבקשת כנגד חוות דעת המומחה בתחום האורטופדיה באופן מעמיק ומלא יותר. בדומה, באותה עת גם בפני המותב הדן בערעור תהיה תמונה רחבה יותר, שתאפשר הערכה מושכלת יותר של טענות המבקשת בענין קביעות המומחה, ככל שתאומצנה.

אשר על כן הבקשה נדחית.

הואיל ולא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

הפקדון יוחזר למפקידתו באמצעות ב"כ.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ט, 21 מאי 2019, בהעדר הצדדים.