הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 71276-02-19

בפני
כבוד ה שופטת מרים ליפשיץ-פריבס

מבקשת
אליצור טופולסקי בע"מ

נגד

משיבים
1.שמואל עירוני
2.רחל עירוני

פסק דין

1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים בת"ק 30670-10-18 (כב' הרשמת הבכירה א' ון קרפלד) שניתן ביום 10.2.19.

2. בפסק הדין התקבלה בחלקה התביעה בחיוב המערערת בהשבה למשיבים בסך של 18,110 ₪ בגין אריחים שרכשו מהמערערת (להלן-"האריחים") שנקבע כי העיטור על גביהם דהה (ייקרא להלן – "הפגם").

3. בפסק הדין נקבע כי לא הודע למשיבים עובר לרכישת האריחים על הטיפול והתחזוקה הנדרש האריחים כמצוות הוראות חוק המכר, התשכ"ח-1968 (סעיפים 11(3), 11(4)) וכי הופרה הוראת סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 . בנוסף, חויבה המערערת ב פיצוי בגין הטרדה שנגרמה למשיבים ועבור הוצאותיהם. בית משפט קמא הורה, כי ההשבה תיעשה בכפוף להחזרת אריחים שנותרו בידי המשיבים למערערת.

4. בית משפט קמא דחה את טענות המשיבים בעניין גובה תשלומיהם למערערת עבור שתי הזמנות של האריחים וקבע כי התשלום היה נמוך מהנטען בכתב התביעה. כמו כן, נדחתה התביעה לפיצוי בגין החלפת האריחים הפגומים והתקנת אריחים אחרים תחתם.

5. לאחר שעיינתי בבקשה; בתשובת המשיבים; בכתבי בי-דין ובפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6. התערבות ערכאת ערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, תיעשה במקרים בהם נמצאה טעות גלויה על פני הפסק או מקום בו עסקינן בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה כמו גם ב"עוול זועק" בפסק הדין (רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (12.7.05); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.3.05)). נכון הדבר בהתחשב בתכליתו של הליך שהוגש כתביעה קטנה, שנועד לניהול סכסוכים פשוטים ולא מורכבים ביעילות ובחסכוניות ( ראו: בספרם של חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, עמ' 552-548; רע"א 7220/13 עמיחי אלראי נ' אברהם גולדמן, יו"ר ארגון גמלאי אגד (10.12.13) פסקה 8) ומבלי שמצאתי כי הבקשה מצדיקה התערבות בפסק.

7. טענותיה של המערערת, מופנות בעיקר כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן (ע"א 5200/06 אלקיס יבוא ושיווק בע"מ נ' מנהל מע"מ תל אביב (16.11.09), פסקאות 8 ו-11). בית משפט קמא, ביסס את קביעותיו על התרשמות בלתי אמצעית מהאריחים שהוצגו בפניו במסגרת הדיון (עמ' 2 שורות 10-14) שהתיישבה עם חוות הדעת של המומחה מר לייזר, מהנדס ויועץ לחיפוי וריצוף (סומנה ת/2, להלן-"חוות הדעת"). חוות הדעת, הוגשה כראייה מטעם המשיבים במועד הדיון והמערערת הודיעה כי אין בכוונתה להגיש חוות דעת נגדית בהטעימה כי אין ללמוד ממנה על קיומו של פגם באריחים.

8. עיון בחוות הדעת מלמד כי לא קיימת עמידות זהה בין השכבה המזוגגת באריח (להלן-הרקע") שעליה מצוי תבליט הפרחים (להלן-"העיטור") שעה שנמצאה עמידות נמוכה יותר לעיטור מפני חומציות (בסיפא של עמ' 2 לחוות הדעת). עוד מצא המומחה כי 3% מהעיטור לא עבר ליטוש, מה ש יצר מראה שונה של אותם חלקים בעיטור.

בנסיבות אלו, העריך המומחה שהארי חים עומדים בתקן להתקנתם לחיפוי קירות ולריצוף וכי אין בהם פגם "למעט סעיף האחידות במראה המלוטש של האריח" והעמידות הנמוכה של העיטור מפני חומרי ניקוי חריפים וחומציים, לעומת יתר חלקי האריח . השוני באפיון בחלקי האריח השונים, חייב לדעת המומחה מתן הוראות שימוש ותחזוקה לאריחים (סעיפים 1-3 בעמ' 3 לחוות הדעת).

9. בנסיבות אלו לא התגלתה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא שמסקנותיו המשפטיות, מתיישבות עם המסכת העובדתית שהובאה בפניו. המשיבים, הרימו את הנטל להוכיח את הפגם והוכח גם מחדלה של המערערת באי מתן הוראות שימוש לתחזוקת האריחים (ראו גרסת המערערת בעמ' 2 שורה 31).

10. צודקת המערערת בטיעונה כי המשיבים, נקבו ב תביעתם בתמורה גבוהה מזו ששולמה לה בפועל עבור האריחים. אלא מאי, בית משפט קמא נתן דעתו לכך בפסק דינו (עמ' 5 שורות 8-9) וההשבה עליה הורה, נקבעה על פי גובה התמורה ששולמה כעולה מראיות המערערת ומטיעוניה בפניו (עמ' 6 שורה 17). בדומה לכך, התקבלו טענות המערערת כנגד רכיבי נזק אחר שנדחו בפסק הדין של בית משפט קמא.

11. לא נפלה גם טעות בפסק הדין לעניין קיומה של עילת תביעה. די בקביעה של בית משפט קמא בדבר הפרה של חוק המכר, התשכ"ח -1968 (להלן-"חוק המכר") על מנת לבסס את פסק הדין גם ללא חיוב המערערת בעילה מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 כנגדה נטען בבקשה בדבר אי העלאתה בכתב התביעה ולאי הרמת הנטל לגביה.
שכן, חובת הגילוי בעניין אי התאמה של ממכר לפי סעיף 11 לחוק המכר, גדריה רחבים בהתאם להלכה הפסוקה לפי הציפייה הסבירה של הקונה אף אם סבר המוכר כי מדובר בעניין שולי או בלתי חשוב (ע"א 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ ( 6.6.11) פסקה 13 ). כך בעניינינו, אי גילוי התכונות של האריחים, המתאימים אמנם לחיפוי קירות , אך טעונים שימוש ייחודי שבלעדיו ייפגמו (כמובא בחוות דעת המומחה; וראו גם סעיף 16 לחוק המכר בעניין ידיעה של המוכר על תכונה של ממכר שלא הובאה לידיעת הקונה) יש בו משום הפרה של חוק המכר ואין להתערב בפסק הדין.

12. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
בנסבות העניין ו משלא הוטרחו המשיבים להתייצב לדיון (וללא צורך כטענתם להתייצב לצורך הגשת תשובתם) , איני עושה צו להוצאות.

13. הפיקדון יוחזר למערערת בכפוף לכל דין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.