הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 35680-06-19

בפני
כבוד ה שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

המבקשת

אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

נגד

המשיב
אדמון אהרון

החלטה

בפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה א. ון-קרפלד) מיום 23.5.19, בה התקבלה חלקית תביעת המשיב נגד המבקשת לפיצוי ב גין נזקי רכוש בתאונת דרכים.
אין מחלוקת על כך שמוניתו של המשיב נפגעה על ידי נהג של המבקשת, והמבקשת אף הכירה באחריותה ותקנה בעצמה את הנזקים. המחלוקת בין הצדדים היתה בנוגע לגובה הפיצוי הראוי בלבד. סכום התביעה כולה עמד על 2,782 ₪. בית משפט קמא קיבל חלקים מהתביעה ודחה חלקים אחרים ממנה, כמפורט בפסק הדין. לטענת המבקשת בית משפט קמא פסק למשיב כפל פיצוי, שכן "אין הבדל בין הפיצוי בגין ימי השבתה של הרכב לבין הפיצוי בגין עמידת המונית במוסך, או כפי שבית המשפט הנכבד קמא מבחין בין הפסד הכנסות/ אובדן שכר, לבין הוצאות שהתובע שילם על המונית כאשר "עמדה".
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער החלטתי לדחותה ללא צורך בתגובה.
כידוע, מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות אינו עניין שבשגרה, ואמות המידה למתן רשות ערעור הן מחמירות במיוחד (ראו לדוגמא : רע"א 292/93 אריה סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 188-191 (1994); רע"א 7535/16 אבירם דהרי נ' דרור לדרמן (26.12.16); רע"א 8827/17, רן יוגב נ' בנק הפועלים בע"מ (26.12.17); רע"א 6947/17, מתן ייעוץ משכנתאות בע"מ נ' אוהד שמילוביץ (19.9.17) ).
אינני סבורה שמקרה זה עונה על הכללים שנקבעו בפסיקה, בהתחשב בין היתר בסכומי התביעה, בכך שמדובר בפסק דין מנומק שניתן על ידי הערכאה הדיונית ששמעה את הראיות והכריעה בהן, וב כך שמדובר בעניין נקודתי הנוגע לתיק זה בלבד ללא כל השלכה לעניין אחר.
גם לגופו של עניין לא שוכנעתי שקיים בסיס לקבלת הבקשה. בית משפט קמא קיבל את התביעה בנוגע לשלושה רכיבים: ירידת ערך, הוצאות בימי ההשבתה ואבדן הכנסות. בהחלטה בבקשת ההבהרה מיום 10.6.19 עמד בית המשפט על ההבחנה בין "הפסד הכנסות/ אבדן שכר" לבין "הוצאות שהתובע שילם על המונית גם כאשר עמדה". כפי שציין בית משפט קמא, קיימת הבחנה ברורה בין הנזק שנגרם למשיב כתוצאה מהעדר הכנסות בתקופת ההשבתה של הרכב , לבין הנזק הנובע מכך שבאותה תקופה היה עליו להמשיך ולשלם את ההוצאות הקבועות בגין מספר המונית, התשלום לתחנה, ביטוח וכדו' (כמפורט בכתב התביעה) על אף שלא יכול היה לעשות שימוש במונית . לפיכך יש לדחות את הטענה בדבר כפל פיצוי. ככל שניתן היה להעלות טענות נוספות בנוגע ליחסים בין רכיבי התביעה השונים, הן לא הועלו ולא נדונו בבית משפט קמא.
לאור האמור אני דוחה את הבקשה.
מאחר שלא התבקשה תגובה, המבקשת תשלם הוצאות ל טובת המדינה בסך 7,500 ₪. ככל שהופקד ערבון, יקוזזו ההוצאות מהערבון שהופקד והיתרה, אם קיימת, תוחזר למפקיד.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.