הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 19746-02-21

בפני
כבוד ה שופט משה בר-עם

מבקש

יוסף צוראל

בעצמו

נגד

משיב
אמיל בן שעיה

החלטה

  1. מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית-משפט לתביעות קטנות בירושלים, בתיק ת"ק 59200-06-20 מיום 19.1.2021(כב' הרשם הבכיר אהרון אורנשטיין), לפיו קיבל בית-המשפט את התביעה נגד המבקש (להלן – פסק-הדין).
  2. בתמצית, בבית-משפט קמא התבררה תביעתו הקטנה של המשיב נגד המבקש לחייבו בתשלום דמי שכירות של נכס, לרבות עלות הטיפול בנכס, לפי התחייבותו האישית אשר נחתמה במסגרת עסקת מכר בנדל"ן בארה"ב. עיקרה של המחלוקת בהליך קמא בטענתו של המבקש, כי ההתחייבות לתשלום דמי השכירות בגין הנכס, לרבות הטיפול בנכס, ניתנה באמצעותו בשם החברה עמה התקשר המשיב ואשר המבקש עמד בראשה.
  3. בית-משפט קמא, לאחר שעיין במכלול החומר הקיים בתיק, ושמע את הצדדים, ובהיקש להליך אחר בו נידונה התחייבות זהה של המבקש לאחר בגדרי עסקה זהה באותו הנכס (ת"ק 31120-04-19; בקשת רשות ערעור על פסק-הדין נדחתה על-ידי בית-משפט זה במותב אחר, רת"ק 61701-09-19; בקשות נוספות לבית-משפט העליון נדחו, בש"א 6361/2, 7804/20), הגיע לכלל מסקנה כי המבקש חתם על התחייבות אישית לתשלום דמי השכירות בנכס למשיב, בסך של 417$, ולשאת בעלויות הטיפול בנכס, כל זאת לתקופה של שלוש שנים. משכך, ובהיעדר מחלוקת כי שולמו למשיב דמי שכירות עבור 11 חודשים בלבד, ובגדרי סמכותו של בית-משפט, חייב את המבקש לשלם למשיב סך של 34,000 ש"ח. בתוך כך, נקבע כי המשיב לא הוכיח את טענתו לתשלום עלויות הטיפול בנכס בשל התרשלות הנתבע בניהולו. כמו כן, נוכח מיצוי הסעד הכספי שבסמכותו של בית-משפט קמא להושיט למשיב, לא הוכרעו טענות נוספות של המשיב לפיצוי בקשר עם הסכם המכר.

4. המבקש השיג על פסק-הדין על יסוד שלוש טענות, ביחד ולחוד. כדלקמן. התחייבות לתשלום דמי שכירות וטיפול בנכס לתקופה האמורה נחתמה על-ידו בשם החברה ולא כהתחייבות עצמית; תניית בוררות; התביעה מורכבת ומצריכה שמיעת ראיות באופן המצדיק את העברתה לבירור בסדר-דין רגיל בבית-משפט השלום.
5. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בחנתי את פסק הדין ונימוקי בית-משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.
6. כידוע, בשל טיבו של ההליך בבית-המשפט לתביעות קטנות, לא בנקל תתקבלנה בקשות למתן רשות ערעור על פסק-דינו. תכליתו של בית משפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול (רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן (17.3.2009)). כל זאת, במטרה להבטיח הליך מהיר וצודק, שיאפשר לבעלי הדין להביא את עניינם לבית המשפט, ויאפשר לבית המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות. השקפת המחוקק היא, שהליך של תביעה קטנה צריך להתחיל ולהסתיים בבית המשפט לתביעות קטנות. כך, ביחס לתביעות המתבררות בבית משפט לתביעות קטנות קבע המחוקק, כי הגשת ערעור תהיה מותנית בקבלת רשות של ערכאת הערעור ואף נקבעו סדרי דין מיוחדים להליך (ראו: תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976).
7. ככלל, ערכאת הערעור תנהג במשורה ועל דרך הצמצום במתן רשות לערער על פסקי-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות (רע"א 3204/12 חן נ' בן שושן (2.1.2013); בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח (3.4.2008); רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו (24.7.2005)). רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בלבד, מקום בו "נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין או כשחלה פגיעה בכלל הצדק הטבעי" (ראה גם: רע"א 2816/17 דהרי נ' לוי (10.5.2017)). מדיניות מצמצמת זו נכונה ביתר שאת בערעור על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות של בית-משפט קמא אשר ממילא ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם אלא במקרים נדירים וחריגים, אשר ענייננו אינו נמנה עליהם.
8. במקרה שלפניי, קביעותיו של בית-משפט קמא בפסק-הדין נטועות בחומר הראיות בתיק, בעיקר בכתב ההתחייבות, על-פי נוסחו ולשונו, ועל יסוד התרשמותו של בית-המשפט מהצדדים, ועולות בקנה אחד עם פסיקה דומה המתייחסת להתחייבות זהה שנתן המבקש לאחר בגדרה של עסקת נדל"ן באותו הנכס, ולא מצאתי כי נפל בהן פגם המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. בדומה, ונוכח מיקודה של המחלוקת ומהותן של טענות המבקש בהליך קמא, לא שוכנעתי כי החלטתו של בית-המשפט שלא להעביר את הסכסוך להתדיינות בסדר-דין רגיל גרמה למבקש לעיוות-דין במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בפסק-הדין. טרם סיום, המבקש טען לתניית בוררות בהסכם המכר אלא שעילת התובענה בהתחייבותו האישית לתשלום דמי השכירות בגין הנכס, בגדרו של מסמך נפרד, וממילא לא עוגנה תניית שיפוט בכתב ההתחייבות ואף לא נטען כך.
9. לאור האמור, ומשלא נמצאה טעות גלויה בפסק-הדין המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור- הבקשה נדחית.

10. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.
העירבון יוחזר למבקש. מ

10.5461

ניתנה היום, י"ב אדר תשפ"א, 24 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.