הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 39325-06-19

לפני
כבוד ה שופטת חנה מרים לומפ

המבקשים

  1. שלום טרבלסי
  2. רויטל טרבלסי

נגד

משיבים

  1. אברהם ביטון
  2. עז' המנוח אורי אש ז"ל
  3. אילן אש
  4. ציוני אלדד

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג, סגן נשיא) מיום 7.5.19 במסגרת רע"צ 67015-01-19 שאוחד עם תיק רע"צ 65943-01-19, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם ההוצאה לפועל בירושלים (כבוד הרשם א ' אבני) מ יום 10.1.19 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 03-XX230-13-6.

רקע
המבקשים הם החייבים בתיק ההוצאה לפועל שבנדון, המשיבים 2-4 הם הזוכים, ו משיב 1 (עו"ד ביטון) הוא כונס הנכסים שמונה ביום 2.8.17 לשם מימוש נכס החייבים (להלן: הכונס). תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 18.7.13 לשם ביצוע פסק דין כספי אשר ניתן כנגד המבקשים. בגדרי תיק זה התקיימה התדיינות ענפה, במהלכה הוגשו למעלה מ-300 בקשות, הליכי ביניים, ערעורים ובקשות רשות ערעור שנדונו בערכאות השונות לרבות בבית המשפט העליון.

הליך מינוי הכונס ארך כשנה. כונס הנכסים פעל במשך כשנה וחצי, אך לבסוף הנכס לא מומש משום שערב המימוש, הפקידו המבקשים את סכום החוב בתיק, והוא נפרע בחלקו הארי, ולכן הופסק הליך הכינוס.

משכך, הגיש הכונס בקשה ל פסיקת שכר טרחתו, ואילו המבקשים התנגדו לתשלום עקב שלל טענות לפגמים שנפלו במינוי הכונס. בהחלטת ו מיום 10.1.19 קיבל כב' הרשם א' אבני את בקשת הכונס ודחה את טענות ה מבקשים. יצוין, כי בהחלטה נרשמו הכונס ו מבקש 1 כצדדים להליך.

על החלטה זו הוגשו ערעורים הדדיים לבית משפט קמא. הכונס ערער על גובה השכר שנפסק לו ועל אופן חישובו, ואילו המבקשים חזרו על טענותיהם אשר לפגמים שנפלו במינוי הכונס, והוסי פו לכך פגמים שנפלו בהחלטת הרשם בדיון שקדם לו.

בית המשפט קמא קיבל חלקית את טענת הכונס והעלה את שכרו, אולם דחה את טענות המבקשים מהטעמים הבאים:
המבקשים הגישו ערעור על אף שהיה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור. מדובר בהחלטה שעניינה שכר כונס הנכסים ולפיכך הערעור עליה הוא ברשות בלבד.

לערעור לא צורף תצהיר כנדרש לפי התקנות.

חלק גדול מטענותיהם נדחו כבר על ידי הערכאות השונות, בין היתר, הטענות לגבי העדר ייפוי הכוח.

המועד לערעור על עצם מינויו של הכונס חלף לפני זמן רב, ואין מקום לפתוח את הדיון בו מחדש.

לגופו של עניין קבע שהליך הכינוס נמשך כ-17 חודשים, ואין מקום לטעון שלא מגיע לכונס שכר טרחה בגין כך. בית משפט קמא סבר שיש לפסוק שכר טרחה גבוה יותר לכונס בהתחשב בסכום החוב, בשווי הנכס ובהתמשכות ההליך, ופסק לו שכר טרחה בסך 23,174 ₪ תחת שכר טרחה בסך 11,587 ₪ שנפסק לו על ידי רשם ההוצאה לפועל.

המבקשים לא טענו בשאלת הוצאות ההליך שהתנהל בהוצל"פ, על כן אינם יכולים להעלות טענותיהם לראשונה בערכאה זו.

עיקרי טענות המבקשים
המבקשים טוענים , כי הערעור שהגיש כונס הנכסים ושהתקבל חלקית הוגש כנגד מבקש 1 (שלום טרבליסי) בלבד, בעוד שתיק הכינוס וההחלטה בדבר הוצאות של כבוד הרשם ה וא כנגד שני המבקשים (רויטל ושלום טרבליסי). לכן לשיטתם , יש לבטל את פסק הדין של ביהמ"ש קמא 'על אתר' היות וחלף הזמן להגשת הערעור כדין.

עוד טוענים המבקשים, כי שגה ביהמ"ש קמא בקביעתו שעניין ייפוי הכוח כבר הוכרע על ידי הערכאות השונות, כולל ביהמ"ש העליון, ולמעשה ניתן צו לעיכוב הליכי הוצל"פ עד לבירור עניין ייפוי הכוח ביום 16.9.18 במסגרת תיק עש"א 51097-04-18.

לשיטת המבקשים, ביהמ"ש קמא התעלם מההחלטה שנתנה לעיכוב ההליכים, על אף שהדגישו עניין זה בדיון לפניו . לטענתם, בראי החלטה זו, הדיון התקיים ופסק הדין ניתן שלא כדין.

אדרבה, המבקשים גורסים כי עיקר טענותיהם נגעו לעניין ייפוי הכוח והסמכות שבפתיחת תיק ההוצל"פ כולו, ולא לשכר טרחת כונס הנכסים בלבד, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, ולכן לא נד רש היה להגיש בקשת רשות ערעור מצדם.

בנוסף, המבקשים מלינים על כך שבדיון שנערך ביום 5.5.19 לא אפשר להם כב' השופט ג' ארנברג להביע את טענותיהם ולהגיב, בניגוד לזכותם על פי התקנות.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך בתגובת המשיבים.

לדידי, טענות המבקשים אינן מעוררות שאלות עקרוניות "שעל בית המשפט ליתן דעתו עליהן", ולכן אינן מצדיקות דיון בעניין ב"גלגול שלישי" (ר' רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (13.7.1982)), הגם שלגבי בקשת רשות ערעור הנוגעת לשאלה משפטית העומדת לערעור – תולדת החלטת רשם הוצאה לפועל, הותווה הכלל לפיו יש להחיל אמת מידה מרוככת יותר (ר' רע"א 8476/12   עזבון המנוחה כהן עדינה ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ (29.1.13)). איני סבורה שהבקשה דנן מעלה צורך לבחינת טענות משפטיות שנדונו בהרחבה והוכרעו לגופן בשתי ערכאות (ואף בערכאות נוספות), על אף ההלכה המרוככת שנקבעה בעניין זה, שכן הבקשה, כאמור, אינה מעוררת שאלה שהיא בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת.

אשר לקביעות העובדתיות בעניין שכר הכונס, הרי שבעניין זה חלה הלכת חניון חיפה "ככתבה וכלשונה", ועל כן אין מקום להתערב בהן.

מעבר לנדרש, אציין שדין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.

ראשית, פסק הדין של בית המשפט קמא ניתן כנגד שלום טרבליסי בלבד היות שהחלטת רשם ההוצל"פ ניתנה כנגד החייב שלום טרבליסי בלבד. גם אם בתיק ההוצל"פ קיימים חייבים נוספים כגון רויטל טרבליסי, אין בכך כדי למנוע מהרשם ליתן החלטות הנוגעות לאחד החייבים בלבד, משיקוליו הוא, וביהמ"ש שבערעור לא יתערב בהם ובוודאי שלא ב'גלגול שלישי', על אחת כמה וכמה מפני שטענה זו לא עלתה ב"גלגול השני".

שנית, אין ממש בטענת דחיית ההליכים עקב בדיקת ייפוי הכוח. בחלטה שצירפו המבקשים נכתב כך על ידי כב' השופט ג' ארנברג עוד ביום 16.9.18:

"במסגרת ההליכים עוררו המבקשים טענות נוספות בעניין ייפוי הכוח ועוד ואולם אין מקום להעלותם במסגרת ערעור זה לפני שידונו ולפני שתינתן בהן החלטה על ידי רשם ההוצל"פ. בבקשה נימוקים המצדיקים עיכוב הליכי הוצל"פ ואלה יעוכבו אם יופקד החוב משוא תיק ההוצל"פ במלואו".

ואכן, כפי שחזר ושנה ביהמ"ש קמא, על ידי אותו מותב (כב' השופט ג ' ארנברג), הן בפסק הדין קמא והן בהחלטתו מיום 28.4.19 שצירפו המשיבים, עניין ייפוי הכוח נידון כבר הן לפני כב' הרשם וכן לפני שלל ערכאות נוספות ונפסק כי לא נפל בו פגם. משהוכרע העניין בידי הערכאה העליונה ביותר, אין יותר סמכות לערכאות דלמטה להמשיך ולדון בנושא. בעקבות כך ההחלטה מיום 16.9.18 לעיכוב ההליכים כבר אינ ה בתוקף.

שלישית, לא מצאתי כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי נושא הערעור ה וא קביעת שכר טרחתו של הכונס. אדרבה, היו אלו המבקשים ששגו בחשבם שניתן לשוב ולהעלות את שלל טענותיהם כנגד פתיחת ההליך וכנגד מינוי הכונס בערעור על החלטה שמהותה קביעת שכר טרחה לכונס. נושאים אל ה הוכרעו זה מכבר, ולא היה מקום לשוב ולהעלותם. מכל מקום, הרי ששלל טענותיהם נידונו ונדחו אף לגופן ביד בית המשפט קמ א, ולא רק מן הנימוקים הפרוצדורליים של טעות באופן הגשת ערעור ו העדר תצהיר.

רביעית, לא הוצגו ראיות או עדויות לעיוות הדין שנגרם, לכאורה, לטענת המבקשים בכך שלא יכלו להשמיע את טענותיהם בדיון שהתקיים בבית המשפט קמ א, ואף לא בדיונים שנערכו בלשכת ההוצל"פ. בנוסף, המבקשים לא הצביעו על סעיף רלבנטי בתקנות לפיו נפגעו זכויותיהם הדיוניות.

בשולי הדברים, יצוין שטענות המבקשים אינן מבחינות בין עיקר לטפל, בין טיעונים עובדתיים למשפטיים ובין סוגיות מעשיות לתיאורטיות וספקולטיביות. הבקשה נכתבה בפיזור דעת, חסר קוהרנטיות, חסר סדר וללא הגהה מינימלית המקשים מאוד על הבנתם. לא זו אף זו, המבקשים שבים וחוזרים על אותן הטענות שכבר נדחו מניה וביה בשלל הערכאות השונות, מתוך חוסר קבלה של ההכרעות השיפוטיות למרות שבקשותיהם נדחו שוב ושוב על ידי הערכאות השונות תוך חיובם בהוצאות ושכר טרחה נכבדים.

סוף דבר, הבקשה נדחית. מאחר שהבקשה נדחתה ללא צורך בתגובת המשיבים, לא נ יתן צו להוצאות. העירבון יושב למבקשים בכפוף לכל דין.
המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ט, 01 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.