הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 26390-03-20

לפני כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ, סגנית נשיא

בעניין:
ערן הוכברג
ע"י ב"כ עו"ד אלישע גרינפלד

המבקש

נ ג ד

  1. נחמן ועקנין
  2. הודיה ועקנין

ע"י ב"כ עו"ד דוד דנינו

המשיבים

החלטה

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים ( כב' השופטת ד' פיינשטיין) מיום 10.2.20, אשר דחתה את בקשת המבקש לעיכוב ההליכים בתביעת המשיבים והעברתם לבוררות.
  2. המשיבים ( התובעים) רכשו מן המבקש בשנת 2009 דירת מגורים ברחוב שמואל הנביא בירושלים בתמורה לסך 246,000 דולר. לאחר כעשור הגישו נגדו תביעה ע"ס כ-1.2 מיליון ₪ לפיצויים בגין ליקויי בניה ואי התאמות שנפלו בממכר, בגין איחור במסירת הדירה, בגין גביית תשלומי יתר ועוד, וכן למתן צו עשה להשלמת חלקים שונים בבניין בו מצויה הדירה.
  3. המבקש הגיש בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה לפי ס' 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, על יסוד תניית בוררות מוסכמת שבהסכם מכר הדירה, נספח 10 לכתב התביעה [להלן – הסכם המכר]. בתשובה לטענות המשיבים בכתב תביעתם כי לא הוספה תניית בוררות מוסכמת בהסכמים נוספים שנכרתו בין הצדדים, ציין כי תניית בוררות הוספה לחוזה נוסף שבין הצדדים, הוא " הסכם ייחוד דירות" אשר צורף כנספח 13 לכתב התביעה, ואולם זה זויף ע"י המשיבים ע"י " גזירת" תניית הבוררות שנכללה בו.
  4. המשיבים התנגדו לבקשה לעיכוב ההליכים וטענו, בין היתר, כי בעת חתימתם על הסכם המכר לא היו מיוצגים ואיש לא הסביר להם את משמעות תניית הבוררות, ומכל מקום אין בתניה זו כדי להועיל למבקש, שכן מדובר בהסכמה לבוררות לפני " בורר ספציפי", הרב נתנאל לינדנר, כי הרב לינדנר אינו מוכן לשבת כבורר בסכסוכים שהמבקש הוא צד להם וכי גם לשיטת המבקש הוא " כבר אינו עוסק בבוררויות" (ה"ש 4 לבקשתו). המשיבים הוסיפו וטענו כי " הסכם ייחוד דירות" זויף דווקא ע"י המבקש ע"י הוספת " תניית בוררות פיקטיבית" אשר איננה מופיעה בהסכם המקורי, ומכל מקום אין כל קשר בין הסכם זה לבין עילות התביעה.
  5. בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיכוב ההליכים. בית המשפט קבע כי " אין מחלוקת שמתקיימים מרבית התנאים לעיכוב הליכים פרט לתנאי אחד חשוב ומהותי והוא שהמבקש – הוכברג - היה ועודנו נכון לקיים את הבוררות". צוין שאין מחלוקת של ממש " שיש הסכם בוררות" שכן המשיבים אינם חולקים על כך שחתמו על הסכם המכר, ולא הועלתה על ידם טענה ראויה לפגמים שנפלו בכריתת ההסכם. לפיכך, "יש הסכם בוררות שריר וקיים בין הצדדים" (ס' 3 להחלטה). לצד זאת נקבע כי המבקש לא הוכיח כי הוא היה ועודנו נכון לקיים את הבוררות ואף מעשיו מצביעים על כך שאין הוא נכון להתדיין בבוררות. צוין שהמבקש לא הביא ראיה פוזיטיבית להוכחת נכונותו זו, ואף שלא הכחיש שהמשיבים שטחו בפניו את טענותיהם, הוא לא הציג את תגובתו לפניותיהם, ואף לא הראה שהזמינם לברר את תלונותיהם לפני בורר. לאור האמור נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים.
  6. המבקש משיג על החלטת בית משפט קמא וטוען בבקשתו, בין היתר, כי טעה בית משפט קמא בקביעתו כי לא הוכחה נכונותו של המבקש לעשות את הדרוש לקיומה של הבוררות. נטען כי בית משפט קמא התעלם מכך שהמשיבים לא הכחישו את טענת המבקש על נכונותו לקיים את הבוררות, ואף התעלם מ"הודאת בעל דין" של המשיבים לפיה המבקש פנה אליהם לא אחת בדרישה לפנות לבוררים שונים כפי שהובאה בתצהיר המשיבים שהוגש בתמיכה לתשובתם לבקשה.

דיון והכרעה

7. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תשובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
8. הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, והדבר ייעשה רק במקרים בהם נפלה טעות של ממש בשיקול דעתה של ערכאה זו ( רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES, 11.10.12, פסקה 23, רע"א 9652/04 הירשפלד נ' סודאי, 21.3.05, רע"א 9722/07 ציינווירט נ' כהן, 10.11.08).
9. בענייננו, בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי קיים הסכם בוררות מחייב בין הצדדים וכי הסכם זה חל על הסכסוך שלגביו הוגשה התביעה לבית משפט קמא. עם זאת, דחה את בקשת המבקש לעיכוב הליכים בהתבסס על מסקנתו כי לא התקיים התנאי הנוסף הנדרש לעיכוב ההליכים ולפיו " המבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך" (ס' 5(א) סיפא לחוק הבוררות). המבקש טוען כי ממצא זה אינו הולם את טענות המשיבים. עיון בתשובת המשיבים לבקשה לעיכוב הליכים מעלה כי זו אינה מתייחסת לטענת המבקש כי היה מוכן, ועודו מוכן, לעשות את הדרוש לקיום הבוררות. יתר על כן, בתצהיר המשיב 1 שצורף לתשובת המשיבים צוין כי " לאחר פרוץ הסכסוך, ולאחר שהוסבר לי מה ההבדל בין ' בורר' ל'מגשר', בכל פעם שהנתבע היה שולח לי דרישות בוואטסאפ להסכים לפנות לרב זה או אחר שישפוט ביננו כ'בורר' הייתי משיב לו שבלי כל קשר לשמו של רב זה או אחר שהוא מציע, אני מוכן להיפגש רק עם ' מגשר' ובשום אופן לא עם ' בורר'" (ס' 9 לתצהיר המשיב 1, ההדגשות במקור). מתצהיר זה נלמד, אפוא, כי המבקש הציע למשיבים, מספר פעמים, לפנות לבוררות והמשיבים סירבו לכך. המשיבים טוענים מנגד, בתשובתם לבקשת רשות הערעור, כי הביטוי "פרוץ הסכסוך" משמעו מועד הגשת התביעה, וכי טענתם זו מחוזקת ב עובדה שהמבקש עצמו לא טען בבקשתו לעיכוב הליכים ובתצהיר הנלווה לה כי פנה למשיבים בהצעות לקיום בוררות לפני הגשת התביעה, ואף טען כי לאור אופן התנהלות הצדדים לא נולד הצורך לפנות לבורר אלא לאחר הגשת כתב התביעה. אכן, יש טעם רב בטענתם האחרונה של המשיבים. יחד עם זאת, מדובר, למעשה, במחלוקת עובדתית שיתכן שראוי היה לבררה בערכאה הדיונית בטרם מתן ההחלטה (אשר ניתנה על יסוד הבקשה והתגובות לה).
10. בין כך ובין אחרת, הנני סבורה כי היה מקום לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים מטעם אחר, וזאת בשל העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שהבורר המוסכם, הרב לינדנר, אינו מוכן לשמש כבורר בסכסוך שבין הצדדים.
11. תניית הבוררות עליה נסמך המבקש ( ס' 2 להסכם המכר) קובעת, בין היתר, כדלהלן:
2.2 הצדדים מסכימים כי הבורר הבלעדי והמוסכם בכל הנוגע להסכם זה, חלקו או מקצתו וכן בנוגע לכל סכסוך המסתעף או נגרר מהסכם זה כולם יהיו נידונים אצל הבורר המוסכם הרב נתנאל לינדנר. הבורר יפסוק על פי דין תורה. חתימת הצדדים על הסכם זה מהווה חתימה על שטר בוררות כדין.
על פי ההלכה, מקום בו ממנים הצדדים אדם כבורר מוסכם, תוך נקיבה בשמו, ההנחה היא שהם היו מעוניינים שבורר זה הוא שיפסוק בעניינם, אך אין בכך בלבד כדי ללמד על כוונתם שלא ניתן יהיה למנות בורר חליף אם יתברר שהבורר שנבחר על ידם אינו מעונין או אינו מסוגל למלא את תפקידו כבורר. כן נקבע כי כאשר כוונת הצדדים היא לייחד את הסמכות לשמש כבורר לבורר מסוים, ולו בלבד, עליהם ליתן ביטוי לכך בהסכם הבוררות ( רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(1) 775, בעמ' 780 (1994), ור' גם רע"א 8420/14 מורל נ' צור, 22.2.15, פסקה 13).
12. בענייננו, קובעת תניית הבוררות כי הרב לינדנר יהיה " הבורר הבלעדי והמוסכם", נוסח המלמד על כך שהצדדים התכוונו לייחד את הסמכות לשמש כבורר לרב לינדנר, ולו בלבד. משאין חולק בין הצדדים כי הרב לינדנר אינו מוכן לשמש כבורר בסכסוך בין הצדדים, בין מאחר שהוא " כבר אינו עוסק בבוררויות" כגרסת המבקש ( ה"ש 4 בבקשת המבקש לעיכוב הליכים), ובין מאחר שהוא " אינו מוכן יותר לשבת כבורר בסכסוכים בהם הנתבע הוא צד להם" כגרסת המשיבים ( ס' 16(ג) לתשובת המשיבים לבקשה לעיכוב הליכים), ובהעדר הסכמה בין הצדדים למינוי בורר חליף, לא ניתן להעביר את הסכסוך לבוררות על יסוד תניית הבוררות שבהסכם המכר.
13. רק להשלמת התמונה יצוין, כי המבקש טוען לקיומה של תניית בוררות גם בחוזה נוסף הוא " חוזה ייחוד דירות", כאשר המשיבים טוענים כי הסכם זה זויף ע"י הוספת תניית בוררות שלא היתה קיימת בו בעת חתימתו, ואילו המבקש טוען כי זה זויף ע"י המשיבים ע"י גזירת תניית הבוררות מהסכם זה. איני רואה צורך להידרש לשאלה זו, מאחר שהסכם ייחוד דירות, עליו חתומים כל רוכשי הדירות בבנין, עוסק ברישום הבנין כבית משותף וייחוד הדירות לרוכשיהן, והוא אינו נוגע לסכסוך מושא התביעה. כך סבורים גם הצדדים. כך, למשל, טוען המבקש בבקשתו לעיכוב הליכים כי " על אף שהמשיבים מזכירים בכתב התביעה ארבעה הסכמים אשר נחתמו לטענתם בין הצדדים, הסעדים הנתבעים על ידם בכתב התביעה מתבססים על הוראות הסכם המכר אשר צורף אל כתב התביעה כנספח 10" ( ס' 4 ו-10 לבקשה לעיכוב הליכים, ור' גם ס' 2 לתשובה לתשובה). כך טוענים כאמור גם המשיבים ( ס' 4 לתשובתם לבקשה לעיכוב הליכים).

14. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.
המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

המזכירות תעביר סך 7,500 ₪ מכספי העירבון שהופקד ע"י המבקש למשיבים, באמצעות בא כוחם, לפירעון ההוצאות שנפסקו.
ניתנה היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.