הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 24836-04-21

בפני
כבוד ה שופטת מרים ליפשיץ-פריבס

מבקש

אילן אלבוחר
ע"י ב"כ עו"ד אייל ויטנברג
נגד
משיבים

  1. דורון רז
  2. מחשוב רפואי א. ד. (1994) בע"מ

פסק דין

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ארנברג) ברער"צ 4545-08-20, שדחה את ערעורו של המ בקש על החלטה של רשם ההוצאה לפועל א' איגרא (תיק הוצל"פ 507335- 06-16) (להלן-"תיק ההוצל"פ").

רקע:
2. המבקש ומשיב 1, היו בעלי מניות יחידים (המבקש ב- 74% מהמניות ) ובעלי זכויות ניהול אצל המשיבה 2. בין השניים נותר סכסוך בגינו הגיש המבקש תביעה אזרחית שהתבררה בפני בורר, עו"ד יעקב שפיגלמן (להלן-"הבורר"). במסגרת הבוררות רכש המשיב 1 את מלוא המניות במשיבה 2 והבורר הכריע במספר מחלוקות כספיות בעניין זכויותיהם כבעלי החברה ועובדיה (להלן - "פסק הבורר", נספח 2 לבקשה). בקשת המשיבים לביטול פסק הבורר נדחתה בפסק דינו של כב' השופט בן ציון גרינברג (הפ"ב (מחוזי י-ם) 39440-12-14) והפסק אושר ( הפ"ב 1985-12-14).

3. שתי סוגיות נידונו בבית משפט קמא בבית משפט קמא בעניין הזכויות של המבקש לפי פסק הבורר:
א. שיעור המס אותו יש לנכות מדמי ההודעה המוקדמת.
ב. הפרשות לקרן השתלמות.

4. אשר לדמי ההודעה המוקדמת, קבע הבורר כי המבקש , זכאי לדמי הודעה מוקדמת עבור 30 יום בשווי 13,694 ₪, " כאשר תשלום זה ייעשה על דרך של הפקת תלוש שכר לאילן וממנו ינוכו כל ניכויי החובה כפי שנעשו בתלושי השכר של אילן בעת שעבד בחברה" (סעיפים 193-194 לפסק הבורר) ואין חולק, כי תלוש שכר הופק בחודש ינואר 2015.

5. בתיק ההוצל"פ מינה הרשם את רואה חשבון קופ כמומחה מטעמו (להלן-"המומחה") לבחינת יתרת החוב המגיעה למבקש. בחוות דעת המומחה מיום 30.05.18 (נספח 4 לבקשה) הועמדה היתרה על סך של 141,423.11 ₪ נכון לאותו מועד. ביום 26.03.19 ניתנה החלטה של הרשם (נספח 5 לבקשה) שקבע בין היתר (סעיף 5) כי פיצויי הלנת שכר למבקש יחושבו לאחר ניכויי החובה והוזמנה חוות דעת מתוקנת.

6. ביום 29.07.19 הוגשה חוות דעת מתוקנת של המומחה לפי החלטת כב' הרשם מיום 26.3.19 אשר כללה גם הוראות נוספות. בחוות הדעת נקבע בסיס השכר לצורך הלנת השכר בהתבסס על תלוש שכר בו הופיע ניכוי מס מקסימלי (48%) וכן על טופס 101 שהוגשו ע"י המבקש וחושבו בה גם ניכויי החובה. לאור מסקנות המומחה בחוות הדעת, שהפכה את המבקש מזוכה לחייב בתיק, הגיש המבקש "התייחסות" לגביה (נספח 7 לבקשה) בדבר שתי טעויות לפי דידו. הראשונה, שיעור מס שולי של 21% בו הוא חב ולא בשיעור מס מרבי. כפועל יוצא השכר "נטו" לחישוב פיצויי הלנה הוא בסך של 10,979 ₪. טעות שנייה לה טען, משהופק תלוש שכר בינואר 2015, הרי שהחל מינואר 2012 ועד מועד תלוש השכר, לא נוכו ניכויי החובה והוא זכאי למלוא הסכום בסך של 13,694 ₪.

7. בהחלטה מיום 05.02.2020 (נספח 8 לבקשה) הורה הרשם למומחה להבהיר בעניין השכר עליו הסתמך בחוות הדעת המתוקנת (5,187 ₪) והתקבלו טענות המשיבים כי המס הוא בשיעור מרבי כעולה מטופס 101 שהגיש המבקש לפיו, היה לו מקום עבודה נוסף.

בנוגע לטענת המבקש בעניין פיצויי הלנה מלאים, מהשכר ברוטו, עד התשלום בפועל קבע הרשם כי שאלת הסכום ומועד פיצויי ההלנה, כבר נדונו והוכרעו. הרשם קבל את טענת המשיבים למסכת העובדתית, על העברת כספי ניכוי מס מרבי לרשויות המס וודאי, שלא ניתן היה להעבירם טרם הופק התלוש (משהתקבל טופס 101).

8. ביום 22.3.20 הבהיר המומחה (נספח 9 לבקשה) כי חישוב הסכום בחוות דעתו המתוקנת נעשה על פי נתוני תלוש השכר וטופס 101 שהציג החייבים (המשיבים). הוסיף המומחה כי ככל שיוצג לו התחשיב מטעם המבקש (לשכר של 10,979 ₪) יוכל לבחון אותו. משכך, הגיש המבקש בקשה להעביר למומחה את תחשיבו ואת תלוש השכר (נספח 10 לבקשה). בהחלטה של הרשם מיום 22.04.20 נדחתה הבקשה משלא מצא כי "אי העברת התחשיב מטעם הזוכה למומחה מטעם לשכת ההוצאה לפועל מהווה עיוות דין. התחשיב מטעם הזוכה, כשמו כן הוא, תחשיב מטעם הזוכה לעומת התחשיב האובייקטיבי שניתן על ידי המומחה ובהתאם להחלטות שניתנו. התחשיב מטעם הזוכה אף כולל תחשיבים שנדחו מבחינה משפטית בהחלטות קודמות בתיק".
הרשם, אימץ את חוות הדעת המתוקנת של המומחה שניתנו על פי החלטות קודמות בהן נדחו כבר טענות המבקש.

9. אשר לקרן ההשתלמות, בחוות הדעת המתוקנת (נספח 6 לבקשה) חושב השכר "נטו" לאחר הפחתת תשלומי החובה. בכלל זה, קרן השתלמות (291 ₪). המבקש, טען כנגד הפחתה של קרן ההשתלמות שאינה בגדר "ניכויי חובה" ו הוסיף וטען כי הכספים לא הועברו ע"י המשיבים לקרן ההשתלמות (נספח 7 לבקשה). הרשם דחה את טענות המבקש בהחלטה מיום 5.2.20 (נספח 8 לבקשה): "לעניין קרן השתלמות מקובלת עליי טענת החייבים כי המומחה היה מחויב על פי דין להתייחס לתלוש השכר המתוקן שהוגש ע"י החייבים, התלוש המתוקן משקף את האמור בטופס 101 שהומצא ע"י הזוכה לאחר שנה וחצי.." (פסקה 2).

פסק הדין של בית משפט קמא:

10. אשר לשיעור המס, דחה בית משפט קמא את טענות המבקש וקבע כי החלטת הרשם התבססה על חוות דעת חשבונאית, שהחישוב בה נעשה על פי טופס 101 אותו המציא המבקש לפיו יש לנכות מס, בשיעור מרבי.

11. הטענות בעניין קרן ההשתלמות נדחו בפסק דינו של בית משפט קמא. נקבע, כי הניכוי הופיע תחת "ניכויי חובה" בתלושים שהגיש המבקש. לפיכך, הניכוי תואם את פסק הבורר . כן נקבע כי הוכח כי סכומי הניכוי, הועברו לקרן ההשתלמות לטובת המבקש . האישור מחדש ינואר 2015 שהגיש המבקש לבית משפט קמא מקרן ההשתלמות, לא סותר את ראיות המשיבים על העברת כספי קרן ההשתלמות, נוכח ניוד שעשה המבקש בכספי קרן ההשתלמות בשנת 2015.

טענות המבקש:

12. כספי קרן ההשתלמות לא הועברו כלל, גם לא חלקו של המעסיק בהם.
ולעניין שיעור המס לדמי ההודעה המוקדמת, יש לבחון את מצבו בשנת 2011 בה לא הייתה לו עבודה נוספת וכך גם עד מועד עזיבתו את המשיבה 2 (בהפניה לאישור המוסד לביטוח לאומי, נספח 14 לבקשה). לפיכך, אין מקום לניכוי מס מרבי של 48%.

13. לפי פסק הבורר הוא זכאי לפיצויי הלנה מלאים החל מיום 9.1.12 ועד ליום 10.4.16, הוא מועד אישור הפסק ו מאחר ועד אז, לא הועברו אליו הכספים. והיה על המשיבים, ל הוסיף פיצויי הלנה מרביים ורק אז לנכות מס ואילו הוא, היה מתדיין עם רשויות המס על הסכום שנוכה. לא כך נהגו המשיבים, ש הפחיתו משכרו ניכויי חובה ולאחר מכן, הוסיפו פיצויי הלנה.

14. כן נטען כי הבקשה לא מתבררת ב"ערכאה שלישית" משעסקינן בטענת "פרעתי" שהעלו המשיבים ורשם ההוצל"פ הוא גוף "מעין שיפוטי" שלא דן בשאלות משפטיות מהותיות. על כן, יש להורות על תיקון הטעות של ניכוי מס מרבי ו להורות על ניכוי מס של 33%. הוסיף המבקש טענה אחרת, כי יש להוסיף 291 ₪ עבור קרן השתלמות ו על אלה, להוסיף פיצויי הלנת שכר מרביים עד ליום 10.4.16 בצירוף ריבית פיגורים עד התשלום בפועל.

15. בהחלטתי מיום 23.5.21 הוריתי למשיבים להגיש תשובתם רק לשאלת שיעור המס שנוכה. משהוגשה התשובה, הדיון בסוגיה זו יהא כבערעור. ואילו על יתר חלקיה, איני נותנת רשות לערער הכל, כמובא להלן.

תשובת המשיבים:

16. טענת המבקש כי המועד הקובע לשיעור המס הוא שנת 2011 דינה להידחות משלא הועלתה בתיק ההוצל"פ ועומדת גם בסתירה לתשובתו לטענת "פרעתי" שהעלו שם המשיבים. המבקש אף התבקש ע"י רשם ההוצל"פ להציג את מלוא הסוגיות המשפטיות לשיטתו, ולא עשה כן.

17. בהליך ההוצל"פ טענו המשיבים שלוש טענות: כי יש לחשב את פיצויי הלנת השכר לפי השכר "נטו"; פיצויי הלנת השכר הינם שכר עבודה החייבים במס ו שיעורו הוא לשנת 2015 על פי שיעור מרבי.

18. לעניין שיעור המס הקובע ב שנת 2015, הסכים המבקש ואף הצהיר שאין הוא מערער על כך. הסכמה זו גם היא עומדת ביסוד החלטת הרשם ואין לתן רשות לערער לעניין זה ודין טענות המבקש להידחות.

19. בעניין זה היפנו המשיבים להתנהלות הצדדים לאחר פסק הבורר (דצמבר 2014) בבקשתם להפיק תלוש שכר ושהמבקש, ימציא להם טופס 101 לשנת המס 2015 לצורך חישוב פיצויי הלנת שכר. ביום 26.1.15 אישר ב"כ המבקש כי קיבל את פנייתם והציע, כי הכספים יועברו בנאמנות לידיו ועם קבלת טופס 101 יעבירם למבקש (נספח א לתשובה). תלוש שכר לחודש ינואר 2015 הופק ע"ס של 157,020 ₪ והועבר לב"כ המבקש סך של 81,853 ₪. היתרה, הועברה לשלטונות המס. למחרת העברת הכספים, הודיע ב"כ המבקש ש הכספים יישארו בידיו בנאמנות עד לקבלת טופס 101 אשר הומצא בסופו של יום, רק בחלוף שנה וחצי. גם זאת לשנת 2016 ולא כמתחייב, ל שנת 2015 (נספח ב' לתשובה) מה שלא מצוי במחלוקת (כעולה מתשובת המבקש לטענת "פרעתי").

20. כאמור, רק ב- 27.4.16 הופק טופס 101 לשנת 2015 וב"כ המבקש ביקש כי יופק תלוש שכר וייעשה ניכוי במקור וצורף הטופס האמור (נספח ג' לתשובה). לפיכך טוענים המשיבים כי פעלו כדרישת המבקש בעניין ניכוי המס והוסיפו על 'גרירת רגליים' עד המצאת הטופס ע"י המבקש מטעמיו ובניגוד לתקנות מס הכנסה (ניכוי משכורת ומשכר עבודה) המחייבות המצאת טופס 101 לאלתר ולפני עריכת התלוש.

21. כן טענו המשיבים להרחבת חזית מטענות בתיק ההוצל"פ בעניין המועד הקובע לעניין שיעור המס – בשנת 2014, בו ניתן פסק הבורר. ולהיפך, בתגובתו לטענת "פרעתי" המבקש עצמו צרף טופס 101 לשנת 2015. לפיכך, בדין קבע הרשם בהחלטה מיום 17.5.18 כי אין להמציא מסמכים חדשים ובהתעלמו מהם.

22. בחוות דעת ראשונה של רו"ח מטעם המבקש (להלן גם - "רו"ח ברגר") נאמר כי כל עוד לא קיבלו המשיבים טופס 101 היה עליהם לנכות מס בשיעור מרבי. רק מאוחר יותר, לאחר קבלת חוות הדעת המתוקנת של המומחה קופ, שינה רו"ח ברגר מחוות דעתו וסבר כי היה על המשיבים לנכות מס שולי. חוות דעת זו שגויה ובניגוד לחובת עובד להגיש תוך 7 ימים טופס 101 למעסיקו ואם לא כן, על המעסיק לנכות מס מרבי (בהפניה לעמ"ה 1031-99 שאנן האגודה הציבורית לטיפוח איכות הסביבה והחיים נ' פ"ש גוש דן.

דיון והכרעה:

23. בסוגיית קרן ההשתלמות, דין הבקשה להידחות מבלי שביקשתי את תשובת המשיבים לגביה. ערכאת הערעור, "אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והיא אינה בוחנת את הראיות במקומה של ערכאה זו, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפלה בהחלטה של הערכאה הדיונית טעות של ממש" (ע"א 462/08 ‏בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף באר שבע נ' יוסף חדד, פסקה 21 (11.03. 2008). בעניינינו, לא נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא שבחן את הראיות שהובאו בפני כב' הרשם ואף עיין, בחן והכריע בנוגע למסמכי המשיבים שהומצאו במסגרת הערעור. זאת, בעניין העברה בפועל של כספי קרן ההשתלמות עבור המבקש בהתאם לשיעור סכומי הניכוי. וכן, בהתייחסו בפסק הדין לרכיב "קרן השתלמות" בתלוש השכר שהציג המבקש. לפיכך, אין להתערב בממצאים אלו ונדחית הבקשה בעניין זה.

24. בעניין הוספת פיצויי ההלנה טרם הפחתת ניכויי החובה, דין הבקשה להידחות. טענה זו, לא הועלתה במסגרת הערעור בבית משפט קמא ואין להעלותה לראשונה ב מסגרת הבקשה למתן רשות לערער.
למעלה מהצורך ולגוף הטענה, מצאתי כי כב' הרשם קרא נכונה את פסק הבורר כמובא בהחלטתו מיום 26.3.19 בקביעה של הבורר כי 'פיצויי הלנת השכר, יתווספו לסכום שיתקבל לאחר הפחתת ניכויי החובה ' (סעיף 370.1 לפסק הבורר).

25. אשר לשיעור המס, במס מרבי או בשיעור 33%? יוער תחילה, כי בהליך ההוצל"פ טען המבקש כי יש לנכות מס בשיעור 21% (ראו גם חוות הדעת שהוגשה מטעמו, נספח 7 לבקשה) ואילו בבקשה נטען כי שיעורו צריך שיהא 33%.

26. בהתאם לפסק הבורר, דמי ההודעה המוקדמת ישולמו בדרך של הפקת תלוש. ולצורך הפקת התלוש, המתינו המשיבים עד אשר י מציא להם המבקש טופס 101.

מעיון במכתב של ב"כ המבקש מיום 27.4.16 לב"כ המשיבים, מצינו כהאי לישנא: "כיון שמרשיך אמורים לשלם את יתרת דמי ההודעה המוקדמת ופיצויי ההלנה כשכר עבודה, עליהם להפיק תלוש שכר ולנכות במקור ואני מצרף, לבקשת מרשיך טופס 101 לשנת 2015" (נספח ג' לתשובה) מה שמלמד כי המבקש עצמו סבר, כי הפקת התלוש תהא על פי טופס 101 לשנת 2015.

27. עיון בטופס 101 (נספח ג' לתשובה) מלמד כי המבקש רשם עליו: "יש לנכות מכסימום (כך במקור) ע"פ דין" מבלי שדבר אותו רישום הוכחש בבית משפט קמא ומטבע הדברים, לא הוכחש במסגרת הבקשה. אין ליישב את אי צירוף עותק טופס 101 להודעת הערעור ואף לא לבקשה, כי אם את תלוש השכר בלבד, אלא כדי שיהא לכאורה בידי המבקש לטעון לשיעור מס שולי של 21% (וראו גם נספח 10 לבקשה, בתחשיבו של רו"ח ברגר מטעמו).

בתחשיב של רו"ח ברגר נאמר כי לפי "תחקיר תעסוקה" שהנפיק מהביטוח הלאומי עולה, כי בשנת 2015 לא הועסק המבקש בעבודה נוספת . על כן לדעתו, שיעור המס הוא שולי ולא מרבי מבלי שנתן דעתו ל המצאת טופס 101 למשיבים ופרטיו וחרף חוות דעתו הראשונה, על ניכוי מס מרבי. ויוער, מבלי שיהא בכך כדי למנוע פנייה מאוחרת של המבקש לרשויות המס לצורך קבלת החזרים.

28. המבקש, לא נתן הסבר בהליך ההוצל"פ ובבית משפט קמא להוראה ש הוא נתן למשיבים - לניכוי מס מרבי (כמובא בפסקה 27). ואין למשיבים להרהר או לערער על הוראות המבקש ועל טופס 101 שהוא עצמו המציא להם כי אם לבצע ניכוי מס בהתאם לאלו, כפי שעשו בדין.

29. ממשיך וטוען המבקש, כי היה על המשיבים לנכות מס כפי שיעורו בתקופת בה הועסק ע"י המשיבה 2 ולא לנכות מס מרבי. טענה זו דינה להידחות בהיעדר בסיס לה מפסק הבורר. יתירה מכך, אף רו"ח ברגר צרף לחוות דעתו תלושי שכר לשנת 2015 וחישוביו, נעשו בהתאם לאלו.

30. המבקש טוען כי לא עבד בעבודה נוספת הן בשנת 2011 והן בשנת 2015. על כך טען המבקש בבית משפט קמא: "נניח שהוא היה צריך להעביר 150,000 ₪ כולל פיצויי הלנה, אני אומר לו עזוב עד שאני אסתדר עם מס הכנסה, תנכה ניכוי מירבי, היינו, תנכה לי 45% ותעביר לי 52% מתוך הסכום כולו... הרשם קיבל את העניין הזה. הוא אומר שאם הסכמתי לניכוי מירבי במקור, סימן שהיתה עבודה נוספת. אנו הצהרנו שלא היתה עבודה נוספת מאז שהוא עזב את העסק ועד עצם היום הזה ולכן, העוול הוא כל כך גדול".

נימצא, כי המבקש הסכים לניכוי מרבי בשל רצונו שלא לעכב את קבלת הכספים מהמשיבים ובידיעתו, כי בידו להסדיר את שאלת הניכויים מאוחר יותר עם רשויות המס. בהתאמה לכך, המבקש סיפק למשיבים טופס 101 של שנת 2015 על גביו הוראה שנתן למשיבים: לנכות מס מרבי על פי הדין (נספח ג' לתשובה לבקשה ).

31. בנסבות אלו ועל פי מסד עובדתי זה, אין נפקא מינא אם המבקש עבד או לא עבד בפועל בעבודה נוספת, אלא בהתנהלותו מול רשויות המס ולא ביחסיו עם המשיבים.
על כן, לא נפלה טעות באימוץ התחשיב של המומחה קופ לדמי ההודעה המוקדמת, בניכוי מס מרבי על פי טופס 101 לשנת 2015, ולא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט קמא.

32. סיכומם של דברים, נדחה הערעור בסוגיית שיעור ניכוי המס ונדחית הבקשה למתן רשות לערער ביתר טענות המבקש.

בטרם חתימה: פתוחה הדרך בפני המבקש למצות זכויותיו הנטענות מול רשויות המס, מבלי שיהא בהערה זו משום קביעה בעניין גורל פנייתו לשלטונות המס.

33. לאור התוצאה ובהיעדר ייצוג למשיבים וצמצום תשובתם לסוגיה אחת כאמור, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבים, ביחד ולחוד, בסך של 3,000 ₪ בלבד.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ב, 03 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.