הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 20146-04-19

בפני
כבוד ה שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

המבקש

רמדאן דבש

נגד

המשיבים

  1. פאטמה משעל
  2. עלי חווארה (פורמלי)

החלטה

1. זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון) מיום 12.3.19. המבקש, שהיה התובע בבית משפט קמא , ביקש לבטל פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה. ביום 6.7.18 קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות תוך 7 ימים. ביום 10.3.19 קבע בית משפט קמא כי לאחר שההוצאות לא שולמו פסק הדין שניתן עומד על כנו. הבקשה שבפני מופנית כנגד ההחלטה מיום 10.3.19, והחלטה נוספת מיום 12.3.19, בה נדחתה בקשה לביטול ההחלטה מיום 10.3.19 ולמתן ארכה בת 7 ימים לתשלום ההוצאות.
המשיבים לא הגיבו לבקשה על אף שניתנה להם הזדמנות לכך.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות שניתנו בתיק בבית משפט קמא, החלטתי לדחות את הבקשה מנימוקים שיפורטו להלן.
רקע עובדתי
2. המשיבה בהליך שבפני הגישה תביעה בסדר דין מהיר נגד המבקש ומשיב 2 (להלן: המשיב ). התביעה הוגשה בבית משפט השלום ביום 7.7.14. בחודשים אוגוסט וספטמבר 2014 הוגשו בקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה, וביום 20.10.14 ניתן פסק דין בהעדר הגנה (להלן: פסק הדין בהעדר הגנה) נגד נתבעים 1 ו-2, הלא הם המבקש והמשיב בבקשה שבפני. בחודש מרץ 2014 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין, וביום 21.4.15, לאחר קבלת תגובות הצדדים, ניתנה החלטה הנושאת כותרת "פסק דין" ומבטלת את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה (להלן: החלטת הביטול הראשונה ).
בהחלטת הביטול קבע בית משפט קמא (במותב אחר מזה שנתן את פסק הדין בהעדר הגנה, שהתחלף פעם נוספת בעת שמיעת התיק) כי הבקשות למתן פסק דין בהעדר הגנה והאסמכתאות שצורפו להן מלמדים לכאורה על המצאת כתב התביעה לנתבעים בחודש אוגוסט, ולפיכך נקבע כי "ברי כי פסק הדין בטל מעיקרו מקום שניתן בטרם חלוף 45 הימים להגשת כ. הגנה".
3. לאחר החלטת הביטול הראשונה הגיש המשיב כתב הגנה ותביעה שכנגד, והמשיבה הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד. לאחר הליכים שונים שאין צורך לפרטם התקיים ביום 3.12.17 דיון שאליו התייצבו שני הנתבעים – המבקש והמשיב, ובאי כוחם. ה משיבה לא התייצבה וניתן פסק דין הדוחה את תביעתה ומקבל את התביעה שכנגד שהוגשה נגדה. פסק דין זה בוטל מאוחר יותר בעקבות בקשתה, ובכפוף לתשלום הוצאות. באותו יום החליט כב' הרשם בעניינו של המבקש כי " ב"כ הנתבע 2 יגיש בקשה בכתב לבית המשפט לביטול פסק הדין בהיעדר התגוננות כנגד הנתבע 2. עניין ההוצאות ישוקלל על ידי בית המשפט..."
אקדים את המאוחר ואציין כי בקשה כזו לא הוגשה במשך חודשים רבים, כפי שיפורט להלן.
4. לאחר שבוטל פסק הדין נגד המשיבה נקבע התיק לדיון פעם נוספת ליום 22.5.18. המבקש לא התייצב לדיון זה. שני המשיבים הסכימו בתום הדיון כי יוגשו סיכומים ולאחריהם ינתן פסק דין לפי סעיף 79א' חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. בנוגע לנתבע 2, המבקש, נקבע כי ב"כ התובעת יתייחס לכך בכתב.
ביום 23.5.18 הגיש ב"כ המשיבה הודעה בה ציין כי המבקש לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין בהעדר הגנה כפי שנדרש בהחלטה מיום 3.12.17 ואף לא התייצב לדיון ולא הגיש סיכומים. הוא ביקש להשאיר את פסק הדין בהעדר הגנה נגד המבקש על כנו.
באותו מועד ניתן פסק דין לפי סעיף 79א' בין שני המשיבים, והתבקשה תגובתו של המבקש.
5. בתגובה מיום 5.6.18 טען ב"כ המבקש כי עקב תקלה טכנית לא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, וכי מדובר בעניין פורמלי בלבד. הוא פירט את המצב המשפטי וביקש לבטל את פסק הדין נגדו. יוער כי המבקש העלה שלל טענות משפטיות ועובדתיות, אך לא טען כי פסק הדין בהעדר הגנה בטל מעיקרו ואינו בתוקף.
6. לאחר קבלת תשובת המשיבה החליט בית משפט קמא ביום 6.7.18 לבטל את פסק הדין בהעדר הגנה נגד המבקש, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,000 ₪ תוך 7 ימים (להלן: החלטת הביטול השניה ), תוך הבהרה שאם לא ישולם הסכום יעמוד פסק הדין בתקפו. הוא הורה לב"כ המבקש לעדכן מיד עם התשלום ולצרף אישור על התשלום. אלא שהמבקש לא פעל בהתאם להחלטה זו ולא שילם את ההוצאות .
7. ביום 10.3.19 הגיש ב"כ המשיבה בקשה להשאיר את פסק הדין בתקפו לאחר שההוצאות לא שולמו, ובאותו יום קיבל בית המשפט את הבקשה וקבע כי פסק הדין ישאר בתוקף. ביום 12.3.19 הגיש ב"כ המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 10.3.19 ולמתן ארכה לביצוע ההפקדה, ובאותו מועד החליט בית המשפט לדחות את הבקשה, וקבע כי ניתן לשנות את פ סק הדין בערעור בלבד. על החלטות אלו נסובה הבקשה שבפני.

דיון והכרעה
8. טענתו העיקרית של המבקש בהליך שבפני היא שעל פי החלטת הביטול, פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה הוא בטל מעיקרו, כך שממילא לא היה עליו להגיש בקשה לביטולו, וכי בית משפט קמא טעה ולא נתן דעתו לעניין זה, ולפיכך סבר שפסק הדין תקף.
אני סבורה שיש לדחות טענה זו: ראשית אציין כי הטענה שפסק הדין בטל מעיקרו הועלתה על ידי המבקש לראשונה בבקשה זו, והדבר לא נטען בפני בית משפט קמא. לגופו של עניין, האפשרות שפסק הדין בטל מעיקרו הועלתה בהחלטת הביטול הראשונה כאמרת אגב ולא כהחלטה אופרטיבית. היא נכתבה במסגרת בקשת ביטול שהוגשה על ידי המשיב בלבד, המבקש לא היה צד לאותה בקשה, הנתונים בנוגע למועד ידיעתו של המבקש על כתב התביעה (ידיעה ולאו דוקא המצאה פורמלית), לא היו בפני כב' הרשמת, וממילא ההחלטה בבקשה שהמבקש לא היה צד לה אינה תקפה לגביו.
זאת ועוד, המבקש לא הגיש כתב הגנה גם לאחר החלטת הביטול, כך שגם התנהגותו שלו אינה מצביעה על כך שראה את פסק הדין נגדו כמבוטל. למעשה המבקש לא הגיש כתב הגנה מטעמו עד היום.
9. בבחינת בקשה לביטול פסק דין נוטה בית המשפט לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט. קל וחומר כאשר קיים סיכוי לזכות בתביעה, ובעניינו של המבקש שבפני ניתן להניח כי קיים סיכוי כזה, לנוכח פסק הדין שניתן בעניינו של המשיב. אולם סיכויי התביעה אינם חזות הכל ועל בית המשפט לבחון גם את המעשים והמחדלים שבגינם ניתן פסק הדין בהעדר הגנה.
10. בענייננו, בהחלטת הביטול השניה קיבל בית משפט קמא את בקשת המבקש והחליט לבטל את פסק הדין שניתן נגדו, ואף תיאר את הזכות לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד כזכות חוקתית. אלא שהמבקש נמנע מתשלום ההוצאות שהוטלו עליו כתנאי לביטול פסק הדין.
אין מדובר בטעות חד פעמית אלא באחת מבין רצף של תקלות ומחדלים, אשר צירופם מצביע על זלזול בהליכים ובהחלטות בית המשפט: המבקש לא הגיש מעולם כתב הגנה בתיק. הוא נמנע מהגשת בקשה לביטול פסק הדין נגדו, ולא עשה כך גם לאחר ההחלטה מיום 3.12.17, בה התבקש להגיש בקשה כאמור. כאשר הגיש לבסוף את הבקשה ובקשתו התקבלה, לא פעל לפיה ולא שילם את ההוצאות שנדרש לשלם. המבקש אף לא הגיש מיוזמתו בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות, ועשה זאת רק באיחור של חודשים, ולאחר שהמשיבה הגישה בקשה להורות כי פסק הדין יעמוד בתקפו. הנ יסיון לתלות כל זאת בהעדר תזכורת מתאימה לתשלום ההוצאות אינה יכולה להתקבל, ואין בה כדי להצדיק את שרשרת התקלות והעדר העניין שגילה המבקש בהליך נגדו.
11. על האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שהבקשה הוגשה לאחר שהדיון בתיק הסתיים וניתן פסק דין בין הצדדים האחרים, כך שביטול פסק הדין יצריך שמיעת התיק פעם נוספת, יגרום לבזבוז משאבים וייצור חשש להכרעות סותרות. אמנם מדובר בתיק מצומצם יחסית בהיקפו, אולם גם כך אין לאפשר מצב בו נדרש בית המשפט לדון בו פעמיים. הפגיעה במקרה כזה אינה רק בצדדים עצמם אלא בכלל ציבור המתדיינים (ראו ע"א 5400/18, דוד מיר נ' יעקב מירון עו"ד ( 28.1.19); בש"א 3780/98 גיא רוזן ואח' נ' כפר הריף כפר שיתופי להתיישבות פ"ד נב(3) 625 (1998) ).
ראוי לציין עוד כי ההליך בבית משפט קמא הוא תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, אשר אמורה להתנהל במהירות וביעילות. גם כך הדיון בתיק ארך כארבע שנים (!) (והאחריות לכך אינה על המותב שנתן את פסק הדין). ביטול פסק הדין שניתן וחידוש הדיון בתיק תגרום להתארכות משמעותית נוספת. לאור האמור אני סבורה שלא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא שלא לבטל פעם נוספת את פסק הדין נגד המבקש.
12. בטרם סיום אתייחס בקצרה לשתי טענות נוספות שהעלה המבקש:
הטענה שההחלטה מיום 12.3.19 ניתנה במעמד צד אחד בלבד נדחית, שכן החלטה זו אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה אשרור ויישום להחלטה המהותית מיום 6.7.18 . ההחלטה המהותית ניתנה לאחר שמיעת הצדדים, ובה התקבלה עמדתו של המבקש והוחלט לבטל את פסק הדין, אלא שהמבקש לא עמד בתנאי לביטול. בנוסף, גם בשלב המאוחר נשמע קולו של המבקש אף אם בדיעבד, שכן המבקש הביע את עמדתו בבקשה שהגיש ביום 12.3.19, וההחלטה מיום 12.3.19 ניתנה לאחר שקילת טענותיו.
בדומה לכך יש לדחות גם את הטענה בדבר העדר צירוף תצהיר לבקשה מיום 10.3.19, שכן בקשה זו אינה עומדת בפני עצמה אלא מהווה המשך להחלטה מיום 6.7.19. כמו כן לא נכללו בבקשה עובדות או טענות חדשות, מעבר לעובדת אי תשלום ההוצאות, הנלמדת מתיק בית המשפט.

13. לנוכח כל האמור אני סבורה שלא נפלה טעות בהחלטת בית משפט השלום ואני דוחה את בקשת הרשות לערער.
מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבים, המבקש ישלם הוצאות לטובת המדינה בסך 5,000 ש"ח. יתרת הערבון תוחזר למבקש, בכפוף להעדר מניעה על פי דין או החלטה שיפוטית.

ניתנה היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.