הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 15055-04-19

בפני
כבוד ה שופטת עינת אבמן-מולר

בעניין

מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ

נגד

1. מדינת ישראל
2.עזמי אבו אחמד

ובעניין
מדינת ישראל

נגד

1. אלקטרו סליל בע"מ
2.יעיל דוד

פסק דין

לפניי ערעור ובקשת רשות ערעור, שהדיון בהם אוחד, שעניינם תשלום אגרת משפט בהליכי ערעור על החלטות רשמי הוצאה לפועל. השאלה העומדת על הפרק היא האם מדובר בהליכים על פי פקודת ביזיון בית משפט, לגביהם קיים פטור סטטוטורי מתשלום אגרה.

רע"א 15055-04-19
ברע"א 15055-04-19 הגישה מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ (להלן: "מפעלי מתכת") בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון) מיום 22.3.19, בה נדחתה בקשתה למתן פטור מאגרה.

ההליך בגינו לא ניתן הפטור הוא בקשת רשות ערעור שהוגשה בבית משפט השלום (רע"צ 51707-12-18) על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אלה פטל מיום 2.12.18 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 03-XX323-07-4, שהחייב בו הוא מר עזמי אבו אחמד.

להחלטת הרשמת הנ"ל קדמה בקשה של מפעלי מתכת, מיום 23.8.18, להוצאת צו הבאה, שנומקה בזו הלשון: "מבוקש להורות על הבאת החייב בצו הבאה/תפיסה, וזאת כדי שיראה טעם מדוע לא יינתן נגדו צו מאסר לפי פקודת ביזיון בית המשפט במטרה לכוף עליו ציות לצו החיוב בתשלום הקבוע בתיק וכן להחלטות רשם ההוצל"פ בדבר הגשת שאלון ומסמכים מלאים ומפורטים לתיק (וראה: רע"א 6119/16 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ספי)". בהחלטת הרשמת יעל ממן מיום 29.8.18 נקבע כי בשלב זה ניתן צו להמצאת שאלון ומסמכים. אם לא יפעל החייב בהתאם לצו, ניתן יהיה לבקש צו הבאה. כן צויין בהחלטה כי מטרת הליך צו ההבאה היא חקירת החייב על יכולתו הכלכלית וקביעת צו תשלומים, ויהיה מקום לשקול את הכדאיות והיעילות בהוצאת צו הבאה, ככל שצו כזה הוצא כנגד החייב בעבר. ביום 3.10.18 הגישה מפעלי מתכת בקשה נוספת להוצאת צו הבאה כנגד החייב, שנוסחה זהה לבקשה שהוגשה ביום 23.8.18. ביום 7.10.18 ניתנה החלטת הרשמת בה צויין כי לחייב 33 תיקים בהיקף כספי כולל של מעל 6 מיליון ₪, וניסיון העבר מלמד שאין טעם בהוצאת צו הבאה במקרים מסוג זה, שכן מדובר בהליך יקר אשר התועלת בביצועו מוטלת בספק. כב' הרשמת ציינה כי ככל שהזוכה סבור שתצמח תועלת מעשית בהוצאת הצו, עליו להגיש בקשה מנומקת ולהבהיר מדוע יש לקיים הליך זה חלף נקיטת הליכי גביה חלופיים. ביום 9.10.18 הוגשה בקשה נוספת להוצאת צו הבאה על ידי מפעלי מתכת ובה טענה היא כי "דווקא מצבת החובות הגבוה של החייב, בצירוף העובדה כי הצו המבוקש הינו צו תפיסה לפי פקודת ביזיון בית המשפט – ממחישים את הצורך בביצוע הצו, על מנת לכוף על החייב שיתוף פעולה עם מערכת ההוצאה לפועל בכלל". ביום 10.10.18 ניתנה החלטת הרשמת המורה על הוצאת צו הבאה, שיבוטל כנגד הפקדת ערבון בסך 5,000 ₪ "להבטחת התייצבות החייב לחקירת יכולת". על החלטות אלה לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

ביום 2.12.18 הובא החייב בצו הבאה בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל אלה פטל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת. החייב חתם על כתב ויתור על סודיות, מילא שאלון ונחקר בפני כב' הרשמת. בתום החקירה ניתנה החלטה בה נקבע צו תשלומים חודשי בסך 250 ₪ וניתנה לחייב הוראה להגיש בתוך 30 יום מסמכים לאימות ההכנסות ההוצאות והנכסים שלו.

על החלטה אחרונה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בירושלים, ובד בבד הוגשה "הודעה לעניין פטור מאגרה", מן הטעם שמדובר ב"הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט".

בקשת הפטור נדונה לאחר קבלת עמדת המדינה, ובית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון) קבע, בהחלטתו מיום 22.3.19, כי אין מקום להחלת הפטור מאגרה. בית המשפט נימק החלטתו בכך שהחלטת רשמת ההוצאה לפועל להוצאת צו הבאה וכן ההחלטה שניתנה במסגרת ביצוע צו ההבאה, ניתנו מכוח חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") ולא מכוח פקודת ביזיון בית משפט (להלן: "פקודת הביזיון"). כתמיכה לכך הפנה בית המשפט להחלטות שניתנו בתיק ההוצאה לפועל וכן ציין כי אף שחוק ההוצאה לפועל מאפשר לרשם ההוצאה לפועל לכפות ציות או להעניש בשל אי ציות בדרך שמוסמך לכך בית משפט (סעיף 69יג(ג)), הרי שהלכה היא שאין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת וחמורה פחות לאכיפת ביצוע ההוראה השיפוטית, ולכן במקרה זה לא היה מקום לפנות לפקודת הביזיון גם אילו ניתן היה לעשות כן מבחינה חוקית. בית המשפט הוסיף וציין כי קיימת גישה לפיה רשמי הוצאה לפועל כלל אינם מוסמכים לדון בהליכים על פי פקודת הביזיון, וכן ציין כי לא מצא שפסקי הדין של בית המשפט העליון בעניין סיירוקס (רע"א 6119/16 סיירוקס נ' בהא (2.1.17); רע"א 208/15 סיירוקס נ' אבו ג'בל (26.4.15)), אליהם הפנתה מפעלי מתכת, קבעו כי מדובר ההליכים לפי פקודת הביזיון.

על החלטה זו הגישה מפעלי מתכת בקשת רשות ערעור, במסגרת ההליכים שלפניי.

ע"א 34380-05-19
בע"א 34380-05-19 הגישה המדינה ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר א' יחזקאל) מיום 22.3.19, בה נתקבלה בקשתה של אלקטרו סליל בע"מ (להלן: "אלקטרו סליל") לפטור מאגרה.

ההליך בגינו נית ן הפטור הוא בקשת רשות ערעור שהוגשה בבית משפט השלום (רע"צ 50880-01-19) על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אביעד איגרא מיום 31.12.18 בתיק הוצאה לפועל מס' 03-XX299-02-9, שהחייב בו הוא מר יעיל דוד.

להחלטה זו קדמה בקשה של אלקטרו סליל מיום 25.7.18, זהה בנוסחה לבקשה שהוגשה בתיק האחר, בה נתבקש רשם ההוצאה לפועל להורות על הוצאת צו הבאה, ובנימוקי הבקשה נרשם כי מבוקש לעשות כן על מנת שהחייב יבוא ויראה טעם מדוע לא יינתן נגדו צו מאסר לפי פקודת הביזיון בגין אי ציות לצו חיוב בתשלומים ולהחלטות רשם ההוצל"פ. בהחלטת רשם ההוצאה לפועל ערן אביטל מיום 1.1.18 צויין, ברוח הדברים שנאמרו גם בתיק האחר, כי בנסיבות בהן לחייב 27 תיקים בהיקף כספי העולה על 4 מיליון ₪, ספק אם יש טעם בהוצאת צו הבאה, שכן מדובר בהליך יקר שהתועלת בביצועו מוטלת בספק. נקבע כי ככל שהזוכה (אלקטרו סליל) סבור כי בכל זאת כי תצמח תועלת מעשית בהוצאת הצו יגיש בקשה מנומקת מדוע יש לעשות כן חלף נקיטת הליכי גבייה חלופיים. בבקשה שהגישה אלקטרו סליל ביום 9.10.18 ביקשה היא ליתן צו הבאה דווקא בשל " מצבת החובות הגבוהה של החייב, בצירוף העובדה כי הצו המבוקש הינו צו תפיסה לפי פקודת ביזיון בית המשפט", וזאת "על מנת לכוף על החייב שיתוף פעולה עם מערכת ההוצאה לפועל בכלל, ובתיק דנן בפרט". בהחלטת הרשם מיום 10.10.18 הוצא צו הבאה כמבוקש ונקבע כי הצו יבוטל כנגד הפקדת ערבון בסך 1,000 ₪ "להבטחת התייצבות החייב לחקירת יכולת". על החלטות אלה של רשמי ההוצאה לפועל לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

ביום 31.12.18 הובא החייב בצו הבאה בפני כב' רשם ההוצאה לפועל אביעד איגרא בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. החייב נחקר, ובסיום חקירתו ניתנה החלטה הקובעת צו תשלומים זמני בסך 250 ₪ לחודש והוראה להגיש לתיק ההוצאה לפועל את כל המסמכים הנדרשים בקשר ליכולתו הכלכלית של החייב, לרבות טופס שאלון וכתב ויתור על סודיות. כן נקבע, כי ככל שלא יפעל בהתאם להחלטה יראו אותו כ"חייב המשתמט מתשלום חובותיו", כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל, והוא צפוי להמשך פעולות גבייה כנגדו.

על החלטה אחרונה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בירושלים. גם כאן הוגשה "הודעה לעניין פטור מאגרה" מן הטעם שמדובר בהליך על פי פקודת הביזיון הפטור מתשלום אגרה.

לאחר שנתקבלה תגובת המדינה, קבע בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר א' יחזקאל) כי "כפי שנקבע לא אחת במקרים דומים, מדובר בהליך הפטור מאגרה, וניתן, לפיכך, פטור כמבוקש".

על החלטה זו הגישה המדינה ערעור. הדיון בערעור זה ובבקשת רשות הערעור שהגישה מפעלי מתכת אוחד בהחלטה שניתנה ביום 13.6.19.

השאלה שבמחלוקת ועיקר טענות הצדדים
אין חולק כי הליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט פטורים מתשלום אגרה. כך קובעת תקנה 20(22) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. השאלה לגביה נחלקו הצדדים היא, האם בקשות רשות הערעור שהוגשו לבית משפט השלום על החלטות רשמי ההוצאה לפועל, כמפורט לעיל, הם בגדר הליכים לפי פקודת הביזיון, שאו אז פטורים הם מתשלום אגרה, אם לאו.

מחד נטען, כי בקשות רשות הערעור שהוגשו הם הליכים על פי פקודת הביזיון, לאור הסעד שנתבקש בהן: להורות על הבאת החייב בצו הבאה או צו תפיסה בהתאם להוראות פקודת הביזיון, על מנת שיראה טעם מדוע לא יינתן כנגדו צו מאסר בגין אי ציות להחלטות ולצווים שניתנו בתיק ההוצאה לפועל. על פי הנטען, תוכן ההחלטות שניתנו בהוצאה לפועל כלל אינו רלוונטי להחלטה בעניין האגרה, אלא על בית המשפט היה להידרש לסיווג ההליך אך ורק בהתאם לסעד המבוקש בבקשת רשות הערעור, שכן זהו ההליך בגינו נדרש תשלום האגרה. כן נטען, כי האפשרות לנקוט כנגד חייבים בהליכים על פי פקודת הביזיון נקבע מפורשות בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 6119/16 הנ"ל. רשמי ההוצאה לפועל אכן לא נעתרו לבקשה לעשות שימוש בסמכות על פי פקודת הביזיון, וזוהי בדיוק הסיבה בגינה הוגשו בקשות רשות הערעור לבית משפט השלום בירושלים.

מנגד, טענה המדינה, כי ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום בירושלים אינם הליכים על פי פקודת הביזיון, וכי אופי ההחלטות של רשמי ההוצאה לפועל, עליהן הוגשו בקשות רשות הערעור בבית משפט השלום, רלוונטי מאין כמוהו לשאלת סיווג ההליך לצורכי אגרה. לטענת המדינה, במסגרת תיקי ההוצאה לפועל הוגשו בקשות בשני מסלולים חלופיים: צו הבאה או צו תפיסה (הוא המונח בו עושה שימוש פקודת הביזיון), אף שבאותו שלב היה בסמכותו של רשם ההוצל"פ להביא את החייב במסגרת צו הבאה בלבד. רשמי ההוצאה לפועל החליטו על הוצאת צו הבאה לפי סעיף 69יב לח וק ההוצל"פ, והחלטות הרשמים עליהן הוגשו בקשות רשות הערעור ניתנו במסגרת בירור ולאחר חקירת יכולת עת החייבים הובאו בפניהם בצו הבאה, ולא בהליך שנועד לאכיפת ציות לפסק דין או החלטה שיפוטית. המדינה טענה כי יש לסווג את ההליך על פי מהותו, ולא על פי כותרתו או האופן בו בחר מגיש ההליך לכנותו. עוד נטען, כי לפקודת הביזיון ישנם מאפיינים פליליים, אשר בגינם ניתן פטור מאגרה בהליכים לפי הפקודה, ובענייננו אף תכלית ההוראה הקובעת פטור מאגרה להליך מעין פלילי אינה מתקיימת.

דיון והכרעה
כעולה מהפירוט שהובא לעיל, ההליכים הרלוונטיים לענייננו החלו בפני רשמי ההוצאה לפועל בבקשה להוצאת צו הבאה, בטופס סטנדרטי של לשכת ההוצאה לפועל, בו סומן הסעד "[60] צו הבאה", כאשר בתחתיתו צויינו בקצרה נימוקי הבקשה: בקשה להבאת החייב בצו הבאה/תפיסה, כדי שיראה טעם מדוע לא יינתן נגדו צו מאסר לפי פקודת הביזיון, תוך הפניה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6119/16 סיירוקס ישראל בע"מ נ' בהא (להלן: עניין סיירוקס)). הבקשה לא הוגשה באופן בו ניתן היה להבין כי בהליך על פי פקודת הביזיון עסקינן – ראשית, לא צויין בכותרתה כי היא מוגשת על פי פקודת הביזיון, אלא הוגשה בקשה סטנדרטית המוכתרת כ"בקשת זוכה לנקיטת הליכי ביצוע", שהסעד שנתבקש בה הוא הוצאה צו הבאה. בבקשה אף לא הובא פירוט של ההוראות או הצווים שהופרו לטענת המבקשת ומועדיהם, ועיקרו של דבר - לא נתבקש קיומו של דיון על פי פקודת הביזיון במעמד החייב, וממילא שדיון כאמור לא נתקיים. בקשת סנקציה על פי פקודת הביזיון מבלי שאף נתקיים דיון אליו הוזמן החייב, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות פקודת הביזיון (סעיף 6(2) לפקודת הביזיון) ועם פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין סיירוקס הנ"ל. כפי שציין כב' השופט זילברטל בעניין סיירוקס הנ"ל, בהליכי ביזיון יש חשיבות רבה להקפדה על סדרי הדין וכללי הדיון, לבל תיפגענה זכויותיו של המפר. נקיטת הליכי ביזיון אינה יכולה להיעשות במובלע, במעטה של בקשה סטנדרטית להוצאת צו הבאה כחלק מהליכי ביצוע בהוצאה לפועל, ומבלי שהמפר הוזמן תחילה לדיון על פי פקודת הביזיון . נוכח דברים אלה , אין להתפלא על כי החלטות הרשמים התייחסו לסעד שנתבקש באותן בקשות – הוצאת צווי הבאה לשם קידום הליכי האכיפה בהוצאה לפועל – מבלי שסברו שיש מקום לזימון החייב לדיון על פי פקודת הביזיון (שהרי בקשה כאמור לא היתה בפניהם) ומבלי שהתקיים הליך בהתאם לקבוע בפקודת הביזיון. יתכן כי על רשמי ההוצאה לפועל היה ליתן התייחסותם להנמקות שהובאו בבקשות בנוגע להליכי ביזיון ולא להתייחס רק לסעד המבוקש , אך אף שלא עשו זאת ברור מתוך ההחלטות והקשרן שהן לא ניתנו במסגרת הליכי ביזיון, שהרי החלטות הרשמים להוצאת צווי הבאה ניתנו לאחר שנתבקשו הבהרות לגבי התועלת המעשית בהוצאת צו הבאה, כאשר בהמשך הוצאו צווי הבאה ונקבע כי הם יבוטלו בכפוף להפקדת ערבון " להבטחת התייצבות החייב לחקירת יכולת". מכל מקום, על החלטות אלה - שהבהירו מפורשות את מסגרת הדיון, קרי הליך על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל ולא הליך על פי פקודת הביזיון - לא הגישו הזוכים בקשות רשות ערעור. בהתאם להחלטות, הובאו החייבים ללשכות ההוצאה לפועל בצווי הבאה, נערכו להם חקירות יכולת וניתנו הוראות מכוח חוק ההוצאה לפועל. רק אז הוגשו בקשות רשות הערעור שבנדון, לבית משפט השלום בירושלים. בקשות רשות ערעור על החלטות אלה, גם אם הועלתה בהן טענה כי על רשמי ההוצאה לפועל היה לפעול אחרת וליתן סעדים על פי פקודת הביזיון, אין לראותן כבאות בגדר הליך על פי פקודת הביזיון, שכן למעשה בשום שלב לא התקיים הליך על פי פקודת הביזיון.
על כך יש להוסיף, כי ככל שצודקות מבקשות הפטור והמבחן היחיד לסיווג ההליך הוא מבחן הסעד, הרי שאין לסווג את ההליכים שהתנהלו בהוצאה לפועל כהליכי ביזיון שכן הסעד שנתבקש בגדרם הוא צו הבאה כחלק מנקיטת הליכי ביצוע (ולא בגין אי התייצבות החייב לדיון על פי פקודת הביזיון) , וממילא שגם ערעור על החלטות כאלה לא יהיה בגדר הליך ביזיון.
זאת ועוד, אף הרציונל העומד בבסיס הפטור מאגרה בהליכים מסוג זה, בהיותם בעלי סממנים פליליים מובהקים, אינו חל במצב הדברים הקיים.

בכך שונה מסקנתי במקרה זה מהמסקנה אליה הגעתי בהחלטה קודמת שניתנה בעניין דומה (רע"א (י-ם) 61973-01-19 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ספי בהא (7.4.19)) . באותו הליך, הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שקבע סנקציות של מאסר בגין אי ציות להוראות מכוח פקודת הביזיון. בהחלטה נקבע כי משהדיון בבית משפט השלום התקיים מתוך הנחה כי מדובר בהליך על פי פקודת הביזיון, ובית המשפט קבע סנקציות של מאסר בגין אי ציות להוראות מכוח פקודת הביזיון, הרי שיש לראות בהשגה על החלטה כזו הליך לפי פקודה הביזיון. עם זאת, צויין כי אין בכך כדי לנקוט עמדה בשאלה האם היה מקום לראות מלכתחילה בהחלטות רשמי ההוצאה לפועל, עליהן הוגשו בקשות רשות הערעור לבית משפט השלום, משום הליכים לפי פקודת הביזיון (פסקה 10 להחלטה). שאלה זו הושארה לעת מצוא, ומשנדונה כעת בפניי מסקנתי היא , בנסיבות המקרה שלפניי, שאין לראות בהליך שהתקיים בפני רשמי ההוצאה לפועל, שעל החלטותיהם הוגשו בקשות רשות הערעור, הליך לפי פקודת הביזיון.

כפי שכבר ציינתי בהחלטתי ברע"א (י-ם) 61973-01-19, אופן ניהול ההליכים בהוצאה לפועל והגשת בקשות לנקיטת סנקציות מכוח פקודת הביזיון, מעוררים שאלה רחבה יותר, והיא האם הליכי ביזיון בית משפט בכלל, והליכי מאסר בפרט, מתאימים לשם אכיפת חיובים כספיים במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ואם כן – באיזה מקרים ייעשה בהם שימוש. אמנם, בעניין סיירוקס הנ"ל קבע בית המשפט העליון (כב' השופט צ' זילברטל) כי ככלל, האפשרות לנקוט כלפי חייב בהליכים על פי פקודת הביזיון מעוגנת בהוראות סעיפים 3(א)(ג) ו-69יג(ג) לחוק ההוצאה לפועל, אלא שבית המשפט לא נדרש לשאלה (וממילא שלא הכריע בה), מתי ייעשה, אם בכלל, שימוש בהליכי ביזיון, הכוללים סנקציות של קנס או מאסר, לצורך אכיפת החלטות שניתנו בהליכי הוצאה לפועל. עוד ציינתי, כי בשנים האחרונות בוצעו תיקונים בחוק ההוצאה לפועל שצמצמו עד מאוד את האפשרות לנקוט בהליכי מאסר כחלק מהליכי גבייה. על רקע שינויי החקיקה, השאלה האם יש לאפשר השבת הליכי מאסר לחוק ההוצאה לפועל "בדלת האחורית", ועשיית שימוש בהם כדבר שבשגרה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אינה שאלה פשוטה ומצריכה התייחסות ברורה ומפורשת, תוך הקפדה על סדרי הדין. מכל מקום, וכאמור בהחלטתי הנ"ל, שאלה זו חורגת ממסגרת הדיון שבנדון, ולצורך הדיון שלפניי די בקביעתי שלעיל באשר לאופי ההליכים שהתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל.

בטרם סיום, אבקש להסב את תשומת הלב לשאלת הסמכות המקומית, סוגיה שעלתה אף היא בפסק דינו של כב' השופט זילברטל בעניין סיירוקס הנ"ל. אף שבית המשפט העיר באותו עניין כי ערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל יש להגיש לבית משפט השלום "שבתחום סמכותו נמצאת הלשכה שבה ניתנו ההחלטה או הצו", ואף שהחלטת כב' הרשמת פטל ניתנה בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, בחרה מפעלי מתכת, מטעמיה שלה, להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו בבית משפט השלום בירושלים. בדיון שנערך לפניי לא ניתן הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו, וראוי שהדברים יילקחו לתשומת הלב.

סיכום
סיכומו של דבר – כפי שפורט לעיל בהרחבה, ההליך כולו לא התנהל, מתחילתו, כהליך על פי פקודת הביזיון. הזוכים לא צעדו בנתיב הקבוע בפקודת הביזיון. הבאת החייבים בצווי הבאה בפני רשמי ההוצאה לפועל לא נעשה כחלק מהליך על פי פקודת הביזיון, אלא כחלק מהליכי ההוצאה לפועל לצורך בירור וחקירת יכולת. אשר על כן, גם ערעור על החלטות הרשמים שניתנו במעמד ביצוע צו ההבאה, אינו בא בגדר הליך על פי פקודת ביזיון, על כל המשתמע מכך, לרבות לעניין תשלום אגרה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור שהגישה מפעלי מתכת ברע"א 15055-04-19 וקבלת הערעור שהגישה המדינה בע"א 34380-05-19, וקובעת כי לא יינתן פטור מאגרה.
המבקשת בבקשת רשות הערעור (מפעלי מתכת) והמשיבה בערעור (אלקטרו סליל) תישאנה בהוצאות בסך 5,000 ₪ כל אחת (ובסה"כ 10,000 ₪), לטובת המדינה.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ט, 13 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.