הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 12437-05-18

בפני
כבוד ה שופטת שושנה ליבוביץ

מערערת

Al-Shurkah Alwateneya Lisenaet Al-Alamenyon, Waiprofilat (National Alu

נגד

משיבה

אקסטל בע"מ

פסק דין

ערעור על החלטת כבוד הרשמת ת' בר-אשר מיום 17.4.18 בה נקבע כי המצאת כתב תביעה לעורכי דינה של המערערת, חברת Al-Shurkah Alwataneya Lisenaet Al-Alamenyom Walprofilat (National Aluminum &Profile Co) ( להלן: נאפקו), מהווה המצאה כדין.
נאפקו היא חברה זרה שמקום מושבה ברשות הפלסטינית. היא מייצרת ומשווקת מגוון רחב של פרופילים מאלומיניום לרשות הפלסטינית, לישראל ולמדינות נוספות. המשיבה, חברת אקסטל בע"מ ( להלן: אקסטל) היא חברה ישראלית שמייצרת ומשווקת פרופילים מאלומיניום לבניין ולתעשייה.
שתי החברות, נאפקו ואקסטל, הגישו בקשות לרישום סימני מסחר בלשכת סימני המסחר. על רקע זה התנהלו ביניהן הליכים שונים. אקסטל הגישה התנגדות לבקשתה של נאפקו לרישום סימן מסחר. על החלטת סגנית רשם הפטנטים (להלן: הפוסקת) מיום 24.1.16 בהתנגדות הגישו אקסטל ונאפקו ערעורים לבית המשפט המחוזי ( עש"א 35620-02-16 ו-עש"א 13547-04-16). על החלטת בית המשפט המחוזי בערעורים ( החלטת כבוד השופטת ע' זינגר מיום 1.11.16), הגישה נאפקו בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון ( רע"א 9230/16). לאחר חידוש הדיון בבקשותיה של אקסטל לרישום סימני מסחר, הגישה נאפקו התנגדויות לבקשות. אקסטל הגישה בקשה לסילוק על הסף של ההתנגדויות, ומנגד הגישה נאפקו בקשה לתיקון הודעות ההתנגדויות. ערעור שהוגש על ידי נאפקו לבית המשפט המחוזי על החלטת הפוסקת ( החלטה מיום 30.11.17) נמשך על ידה מטעמים דיוניים ( עש"א 57778-12-17 פסק דינה של כבוד השופטת ת' אברהמי מיום 18.7.18). ההליך בפני הפוסקת בבקשתה של אקסטל לרישום סימני מסחר טרם הסתיים.
בהליך שנוהל בפני הפוסקת בעניין התנגדות אקסטל לרישום סימן מסחר יוצגה נאפקו על ידי משרד סנפורד ט' קולב ושות' (להלן: משרד קולב). החל מהערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטת הפוסקת באותו הליך, הצטרף משרד ש' הורוביץ ושות' (להלן: משרד הורוביץ) כמייצג נוסף (משרד קולב ומשרד הורוביץ להלן יחד: המשרדים).
ביום 17.7.17 הגישה אקסטל תביעה נגד נאפקו בבית המשפט המחוזי בירושלים ( ת"א 35511-07-17) (להלן: התביעה או התביעה החדשה). התביעה מתבססת על עילת גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ועוולות הרשלנות והגזל לפי פקודת הנזיקין [ נוסח חדש]. במבוא לכתב התביעה צוין כי התביעה היא המשך ישיר להליכים משפטיים שהתקיימו בין הצדדים עקב ניסיונה של נאפקו לרשום סימן מסחר הדומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר של אקסטל, אשר לפי הנטען היה באותה עתה בהליכי רישום מחדש. הסעדים שהתבקשו כללו מתן צו מניעה קבוע האוסר על נאפקו לעשות שימוש בסימן המסחר נשוא התובענה; צו שיורה על השמדת המוצרים שיוצרו בניגוד לסעיף 21(1) בחוק עוולות מסחריות; צו למתן פרטים וחשבונות הנוגעים לייצור ולמכירת המוצר כאמור, פיצוי כספי בסך 10,000,000 ₪ ולחלופין פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪.
אקסטל המציאה את כתב התביעה למשרדים, אשר כאמור, ייצגו ומייצגים את נאפקו בהליכי רישום סימני המסחר. המשרדים הודיעו על אתר כי אינם מוסמכים ואינם מורשים לקבל את כתב התביעה או לייצג את נאפקו בתביעה, וכי העברת העתקים של כתב התביעה אליהם אינה מהווה מסירה כדין לנאפקו. נוכח האמור הגישה אקסטל בקשה לקבוע כי המצאת כתב התביעה למשרדים מהווה המצאה כדין לנאפקו. נאפקו התנגדה לבקשה.
בהחלטת כבוד הרשמת ת' בר אשר, בה התקבלה בקשתה של אקסטל, צוין כי המשרדים ייצגו את נאפקו בהליכים שהתנהלו בשנים האחרונות בבקשות לרישום סימן מסחר. כמו כן, בין באי כוח הצדדים התנהלו מגעים שונים בקשר להליכים אלה ולנושא התביעה, וזאת אף לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון. על רקע זה נקבע על ידה כי עולה "תמונה ברורה, שעל פיה המשרדים הם באי כוחה של הנתבעת, הם המייצגים אותה בכל דבר ועניין הקשור אל התובענה הנדונה, בין במישרין ובין בעקיפין". לפיכך נקבע כי יש לראות בהמצאה אל המשרדים משום המצאה כדין אל נאפקו. זאת בין מכוח תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) שעל פיה ניתן להמציא כתבי בי דין באמצעות עורך הדין המייצג את בעל הדין או בהמצאה אל משרדו, ובין מכוח תקנה 482( א) לתקנות שעל פיה ניתן להמציא למנהל או למורשה.
לטענת נאפקו, ההמצאה למשרדים אינה המצאה כדין. המשרדים ייצגו אותה בהליכי רישום סימן המסחר על פי ייפוי כוח מוגבלים, והם לא הוסמכו לקבל כתב תביעה מטעמה בתביעה נזיקית ואינם מורשים שלה. על אקסטל היה להמציא את כתב התביעה לנאפקו, הנמצאת בשטחי הרשות הפלסטינית, בדרך המותווית בצו שעת חירום ( יהודה ושומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)(שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט-1999 (להלן: הצו). אקסטל מצדה טוענת כי יש לראות במשרדים כעורכי דינה של נאפקו או כמורשים שלה ולפיכך ההמצאה אליהם הייתה כדין.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם הצדדים ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות.
תקנה 477 לתקנות קובעת כי "ההמצאה תהא ככול האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו" אולם "אם יש לו עורך דין, דיה המצאה לעורך הדין". דרך המצאה זו מתבססת על יחסי השליחות או הנציגות החלים בין עורך דין ללקוח. מכוח יחסים אלה המצאת כתב בי דין לעורך דין כמוה כהמצאה ללקוחו (" שלוחו של אדם כמותו"). התקנה חלה גם כאשר הנמען הוא תושב חוץ ( ע"א 23/83 יוחימיק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309, 316 (1984), להלן: עניין יוחימיק; רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית נ' גולדמן (2.5.2010)). כאשר מבוצעת המצאה לעורך דין, כמובנו בתקנה, היא תחשב להמצאה כדין ללא צורך בהגשת בקשה לפי תקנה 500 או מלוי תנאי הצו, ובית המשפט קונה סמכות שיפוט פרסונאלית כלפי הנתבע ( ראו: רע"א 39/89 General Electric Cop. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762 (1989)).
השאלה היא, מיהו אותו בעל דין " שיש לו עורך דין" כמובנו בתקנה 477? בתחילה נתנה לכך בפסיקה פרשנות מרחיבה. נקבע כי "די שהוא פועל אותה עת כעורך דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי דין בשמו" (עניין יוחימיק עמוד 314). פרשנות זו מקורה בגישה לפיה תכלית ההמצאה היא להביא לידיעת הצד שכנגד את דבר קיומה של התביעה. הלכה זו סויגה בהמשך באופן שנקבע כי " 'עורך דין' בתקנה 477 הוא עורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות" (ע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4) 705, 708 (1991), להלן: עניין שטיין). כלומר, לא כל פעולה שמבצע עורך דין עבור לקוחו תהווה אינדיקציה לכך שהוסמך לקבל כתבי בי דין בשמו. נדרשת זיקה בין הפעולות שננקטו על ידי עורך הדין עבור הלקוח לבין התובענה. פרשנות זו מקורה בגישה לפיה כאשר מדובר בתושב חוץ, ההמצאה נועדה לא רק ליידע אותו בדבר קיומו של ההליך נגדו, אלא גם להקנות לבית המשפט סמכות שיפוט לדון בעניינו ( עניין שטיין שם. ראו גם בע"ם 1378/07 זדה נ' זדה (29.4.2007), להלן: עניין זדה; בש"א 5104/17 אייזן נ' גראד, פסקה 3 (27.6.2017)).
השאלה האם עורך דין הוסמך לקבל כתבי בית דין עבור לקוחו היא שאלה שבעובדה הנבחנת כל מקרה לגופו לפי ההרשאה שהוענקה לעורך הדין, היקף פעולותיו וטיבן. לעניין ההרשאה, אין צורך כי הלקוח יסמיך באופן מפורש את עורך הדין לקבל בשמו כתבי בי דין. כמו כן, ניתן לבצע המצאה לעורך דין, אף אם במסגרת יחסי השליחות בינו ללקוח אין הוא מוסמך לייצגו בבית משפט. פעולתו של עורך דין אינה מתמצה בייצוג לקוחו בבית המשפט אלא משתרעת גם על פעולות בעלות אופי משפטי אחר, ובכלל זה קבלת כתבי בי דין בשמו. בהעדר ראייה סותרת - חזקה כי סמכויות אלה לא נשללו ( ענין יוחימיק בעמוד 315). יודגש כי אין בהחלטה בנושא כשרות ההמצאה כדי לכפות על עורך הדין לייצג את הלקוח בהליך החדש שנפתח. המצאה לחוד וייצוג לחוד.
באמור אין כדי לשלול את כוחו של הלקוח, אשר נתן הרשאה לעורך דינו, להגביל את ההרשאה. אם נקבעה הגבלה מפורשת, לא ניתן להסתמך "על ההרשאה הכללית המשתמעת כאילו מנושא השליחות, כדי להרחיב את החובה של מעבר לסייג המפורש שנקבע בהרשאה" (בש"א 33/87 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מד(3) 221, 224 (1987)).
מעבר לשאלת הסמכות, לצורך החלת תקנה 477 נדרש כי פעולותיו של עורך הדין ננקטו באותו תחום בו עוסקת ההתדיינות. אם ההתדיינות נסובה על עניין אחר, שאינו נוגע לתחום בו בוצעו הפעולות בהן נקט עורך הדין, המצאה אליו לא תיחשב כהמצאה ללקוחו ( ראו: בג"ץ 1184/15 רגבים נ' שר הביטחון (1.9.2016)). אין די בכך שההתדיינות נובעת מאותו סכסוך שהתגלע בין הצדדים על מנת לקבוע כי מדובר בעורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות ( ראו עניין זדה שם נקבע כי תביעה בענייני מזונות והחזקת ילדים שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה ותביעת גירושין שהוגשה בבית הדין הרבני הם " בעניין אחר". ראו גם: תא ( ת"א) 16914-11-13 לנדסברגר נ' DMK Deutsche Milchkontor Gmbh (2.4.2014)). על מנת שהמצאה לעורך דין תיחשב " בנושא ההתדיינות" נדרשת זיקה הדוקה יותר ( ראו: תצ ( ב"ש) 69990-09-16 אגדי נ' Dolpin Netherkands Bv (23.4.2017) שם ייצגו עורכי הדין לקוח באותה מחלוקת ממש בפני ערכאות שונות; תא ( ת"א) 46263-06-17 גיסין בעל תפקיד לחברת Urbancorp נ' Alan Saskin (9.8.2017 שם הומצאה תביעה אזרחית כספית, אשר הוגשה על ידי בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון, לעורך דין שייצג בעל דין בהליך חדלות פירעון, שכן מהותית התביעה היתה חלק מהליך זה; תא ( ת"א) 28145-12-15 מק טריידינג-קריבושי בע"מ נ' Bavaria N.V (10.1.2016) שם עורך הדין ייצג לקוח וניהל תכתובת ענפה לפני הגשת התובענה במסגרתה התרה לגבי הפרות שונות של הסכם בגינו הוגשה תביעה שעילתה הפרת אותו הסכם).
אף אם ניתנה הרשאה לעורך דין לפעול בשם לקוחו בתחום מסוים, כאשר פעולותיו אינן בגרעין הקשה של " נושא ההתדיינות" אלא בפריפריה בלבד, לא יראו בו כמי שהוסמך לקבל כתבי בי דין בשם לקוחו. כך לדוגמא, עורך דין שכתובתו נמסרה לצורכי המצאה של הנתבע בחוזה בינו לבין צד זר לא יראה כמי שהורשה לקבל כתבי בי דין בשמו ( עניין שטיין). בדומה, שליחת מכתב אחד מטעם עורך הדין, בתגובה לפנייתו של כונס למבקשת לפרוע חוב, לא היה בו כדי לסתור את טענתה לפיה אותו עורך דין לא הוסמך לייצגה ולקבל בשמה כתבי בי דין בהתדיינות נגדה בגין אותו חוב ( רע"א 5448/14 חברת אלג'יר טכנולוגיות (2003) נ' לדרמן כונס נכסים (5.10.2014)).
לא למותר לציין כי כללי תום הלב וכללי המניעות, חולשים על המצאה לעורך דין לפי תקנה 477, כפי שהם חולשים על הפעלת כל זכות דיונית ( השוו: בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (15.1.2007)). כללים אלה נועדו למניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ולמניעת עיוות דין. ניתן לשקול במסגרתם גם את הקושי באיתור הנמען ( ראו: עניין יוחימיק, השוו: ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס, פ"ד נו(6) 742))
ומן הכלל אל הפרט. אין מחלוקת כי המשרדים ייצגו את נאפקו באופן רחב בעניין רישום סימני המסחר בהליכים מגוונים; בפני הפוסקת, בפני בתי המשפט המחוזיים ובפני בית המשפט העליון. השאלה היא, האם קיימת זיקה בין הליכים אלה לתביעה החדשה באופן שניתן לראות במשרדים כמי שהורשו לקבל את כתב התביעה בשם נאפקו. כמו כן, יש לבחון האם הוגבלה סמכותם לקבל כתבי בי דין.
לאחר שעיינתי בהחלטת הפוסקת, בפסק הדין בערכאות הערעור ובכתב התביעה, מסקנתי היא, כי אין מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת לפיה המשרדים הם עורכי דינה של נאפקו " בנושא התובענה". אמנם מקובלת עלי טענת נאפקו כי קיימים הבדלים בין ההליכים שעניינם רישום סימני מסחר לעניינה של התביעה החדשה. ההליכים המתנהלים בעניין רישום סימני המסחר עניינם בעילות קנייניות. לעומת זאת התביעה החדשה עניינה בעילות נזיקיות. יתכן כי ברגיל היה נקבע כי מדובר בעניין אחר. ברם, במקרה דנן, הקשר ההדוק בין ההליכים מתבטא בכך שעילות התביעה בתביעה הנזיקית מתבססות באופן מלא על הקביעות העובדתיות והמשפטיות שנקבעו על ידי הפוסקת בהחלטתה בהתנגדות שהוגשה על ידי נאפקו, קביעות, אשר אושרו בערכאות הערעור. בנסיבות מיוחדות אלה, אני סבורה כי קיימת זיקה הדוקה דיה בין ההליכים המאפשרת לראות במשרדים עורכי דינה של נאפקו לצורך המצאת כתב התביעה בתביעה החדשה.
השאלה שנותר לדון בה, היא האם סמכותם של המשרדים לקבל כתבי בי דין הוגבלה על ידי נאפקו. לטענת נאפקו, אשר נתמכת בתצהיריהם של עו"ד אורדו ממשרד הורוביץ ועו"ד שאלונסקי ממשרד קולב, המשרדים הוסמכו לייצגה רק בכול הקשור להליכי רישום סימני המסחר. לא נמסר להם ייפוי כוח כללי או ייפוי כוח המשתרע גם על ייצוג או קבלת כתבי בי דין בקשר עם התביעה החדשה. המשרדים הציגו שני ייפוי כוח שנתנו על ידי נאפקו; ביום 14.8.11 נאפקו חתמה על ייפוי כוח בכתב למשרד קולב. מדובר בייפוי כוח כללי במסגרתו הוגבל תחום פעילות לבקשות לרישום סימני מסחר בישראל. ביום 15.2.16 נאפקו חתמה על יפוי כוח שהסמיך את משרד הורוביץ לייצג אותה בערעור ובקשה לרשות ערעור. המשרדים אמנם ייצגו את נאפקו בהליכים נוספים בעניין סימן המסחר, מבלי שניתנו ייפוי כוח בכתב. אולם לטענתם, גם בגין הייצוג בהליכים אלא ניתן ייפוי כוח, בעל פה, המגביל את פעילותם לטיפול ברישום סימני המסחר.
עיון בייפויי הכוח שנחתמו על ידי נאפקו אכן מעלה שהוגבלה במסגרתם הרשאת המשרדים לפעול עבור נאפקו לתחום של רישום סימני מסחר. לפיכך הם לא הוסמכו לייצג במסגרתם את נאפקו בתביעה החדשה. עם זאת, לא נשללה במסגרת ייפוי הכוח סמכותם של המשרדים לקבל כתבי בי דין בהליכים חדשים, הנוגעים לעניין סימני המסחר, אף אם עילתם שונה. בשים לב למסקנתי לעיל, בדבר הזיקה בין ההליכים, מענם של המשרדים יכול לשמש כמען להמצאת כתב התביעה בתביעה החדשה. יצוין כי המשרדים אשרו שנאפקו יודעת על הגשת כתב התביעה נגדה. כל הנדרש מהם, אם כן, הוא למסור לה אותו.
בשים לב למסקנה אליה הגעתי, איני נדרשת לדון ביתר הטענות שהעלו הצדדים. מעבר לנדרש אציין כי על פני הדברים אין מקום להחיל בענייננו את תקנה 482( א). היחסים בין נאפקו והמשרדים הם יחסי עורך דין - לקוח. אקסטל לא טענה ולא הוכיחה כי קיים ביניהם קשר עסקי אחר המצדיק לראות בהם " מורשים".
הערה לסיום. כפי שצוין בדיון, לטעמי האופן בו יושמו סדרי הדין על ידי שני הצדדים בהליך זה לא תרם ליעילות ההליך, אלא לעיכובו ולסרבולו. בהקשר זה ראוי ליתן את הדעת לרצון לעודד שיתוף פעולה כלכלי ועסקי בין תושבי הרשות הפלסטינית לתושבי המדינה, הבא לידי ביטוי בהקלות שנקבעו בצו לגבי המצאת מסמכים. נוכח תכלית זו הצדדים יכלו לגלות יותר גמישות בכול הנוגע להמצאת כתב התביעה. לא נטען על ידי אקסטל כי היה קושי להמציא לנאפקו, שהיא חברה הרשומה כדין ברשות הפלסטינית, את כתב התביעה באמצעות הצו, אשר מנגנון הפעלתו פשוט, ואין הוא כולל מסננות מהותיות כלשהן ( בשונה מתקנה 500). אם כך הייתה פועלת, דומה כי ההליך היה כבר כעת בעיצומו. בדומה, משנקבע על ידי כבוד הרשמת כי מדובר בהמצאה כדין, לא היה כל קושי למשרדים להעביר את כתב התביעה לנאפקו, שעודכנה בדבר הגשת כתב התביעה. אם כך היה נעשה, ההליך הנוסף שהתנהל בפני היה נחסך. יש להצטער, אפוא, על בזבוז הזמן והמשאבים שהשקיעו שני הצדדים בהליך זה, במקום להתמקד בתביעה לגופה. בנסיבות אלה, כשם שלא נפסקו הוצאות בהחלטת כב' הרשמת, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לפסיקת הוצאות בערעור.
התוצאה היא, שלא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הרשמת ולפיכך דין הערעור להידחות.
נאפקו תגיש כתב הגנה תוך 30 יום.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ט, 12 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.