הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 72402-02-19

מספר בקשה:3
בפני
כבוד ה שופט אביגדור דורות

המבקש:

אבנר מתתיהו

נגד

המשיבים:

  1. אילן לב הכהן
  2. צפורה דנ-בר

החלטה

1. לפניי בקשה דחופה לעיכוב ביצוע, אשר הוגשה במקביל לערעור שהגיש המבקש על פסק דין שניתן ביום 06/02/19 בבית דין לשכירות בירושלים (כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין) בתיק 19216-04-15.

2. בבקשה צויין כי עיכוב הביצוע מוגש "כסעד מהצדק נגד פינוי אלמן ונכה ושבעת יתומיו הרכים [4 מהם קטינים] מביתם". נטען כי אם לא יעוכב ביצוע הפינוי מהבית, יהפוך הערעור לתיאורטי. עוד נכתב בבקשה כי מדובר ב"עתירה למתן סעד מהצדק כפי שנתבקש עוד בהגנה שבהליך הראשוני בתיק 54567-01-15.

3. פסק הדין עליו הוגש הערעור כולל בחלקו האופרטיבי שלוש מלים: "התביעה נמחקת כמבוקש". התביעה שבה מדובר היא תביעתו של המערער כנגד המשיבים, בגדרה ביקש כי בית הדין יאשר (בדיעבד) שינוי קל במושכר (דירה בת שני חדרים). ביום 06/02/19 הגיש המערער הבהרה בכתב לבית המשפט ובגדרה הודיע כך:
"5. אשר על כן, המבקש [הוא המערער] נותן הסכמתו למחיקת ההליך שבפני כבוד השופטת תחי' כפי הצעתה".
בעקבות כך, ניתן באותו היום פסק הדין, על פיו נמחקה תביעת המערער.

4. כפי שעולה מהדברים הנ"ל, אין כל קשר בין פסק הדין מיום 06/02/19 שמחק את תביעת המערער (לקבלת אישור לשינוי במושכר), לבין פינוי המערער וילדיו מן הדירה. הוראת הפינוי ניתנה ביום 11/06/17 במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מרים אילני (כתוארה אז)) ב-ת"א 54567-01-15.
בפסק הדין נקבע כי על המערער לפנות את הדירה בתוך 140 ימים מיום פסק הדין.

5. המבקש ערער על פסק הדין שהורה על הפינוי לבית משפט זה (ע"א 65793-03-18) וביום 02/05/18 נמחק הערעור, מחמת הגשתו באיחור. על פק הדין בערעור הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 5189/18), אשר נדחתה ביום 10/07/18, ללא צורך בהגשת תשובה לבקשה.

6. המבקש הגיש הליך ערעורי נוסף על פסק הדין שהורה על הפינוי, לבית משפט זה (ע"א 41298-08-18) ובגדרו עתר לעיכוב ביצוע הוראת הפינוי. אז הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי במעמד צד אחד ובהמשך ההליך נקבע ו תנאי הפקדה כספית, שאם המערער יעמוד בתנאים, יעוכב הביצוע עד למתן פסק דין.
ביום 25/10/18 דחה כב' הנשיא א. פרקש את בקשתו של המערער למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין שהורה על פינויו, מאחר ופסק הדין הינו חלוט ואין כל מקום להידרש לערעור כנגדו. המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8813/18), אשר נדחתה ביום 17/12/18, ללא צורך בתשובה. בית המשפט העליון דחה, בגדר אותה החלטה, את הבקשה שנלוותה לבקשת רשות הערעור, לעיכוב ביצוע פסק הדין.

7. מטרתו של סעד זמני היא הבטחת ביצועו של פסק הדין ועליו להלום את נושא התובענה או הערעור. במקרה זה, פסק הדין שהורה על פינוי המבקש הוא חלוט ועיכוב הביצוע מתבקש כעת, אגב הגשת ערעור על פסק דין שאינו נוגע כלל לפינוי הדירה, לאחר שערעורים על פסק הדין שהורה על הפינוי נדחו, כמפורט לעיל.
על רקע כל הדברים הנ"ל הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של פינוי נדחית.
המבקש ישלם למשיבים הוצאות בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אדר ב' תשע"ט, 08 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.