הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 15

לפני
כב' השופטת תמר בזק רפפורט

העותרת
סברין עדארבה
על ידי ב"כ עו"ד אלכסנדר אוברפלד

נגד

המשיבים
1.בית ספר נווה שלום -וואחת אל סאלם
באמצעות ב"כ עו"ד יעל רוד סליטן מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
2.מועצה אזורית מטה יהודה
באמצעות ב"כ עו"ד ורד כהן מ הלשכה המשפטית המועצה האזורית מטה יהודה
3.משרד החינוך -מחוז ירושלים
באמצעות ב"כ עו"ד יעל רוד סליטן מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

עתירה לביטול החלטת מנהלת משיב 1 ( להלן – בית הספר), על ביטול רישום בנה של העותרת ( להלן – הקטין) אצל המשיב 1 כתלמיד בכיתה א'.

ביום 31.8.20 פנתה העותרת בעתירה לבית משפט זה ועמה בקשה לצו ביניים.

על פי הנטען בעתירה, ביום 7.5.20 התקבלה אצל העותרת, כמו גם אצל הורי 15 תלמידים נוספים, הודעה כי הקטין התקבל ללימודים לכיתה א' בבית הספר, לשנה"ל תשפ"א; ביום 12.8.20 התקבלה הודעה על קיום מפגש היכרות; ביום 13.8.20 התקיימה פגישה ב"זום" בהשתתפות ההורים, והודע כי בשל העדר איזון בין מספר התלמידים היהודים והערבים, על הפרק עומדת אפשרות ש-15 מתוך התלמידים הערבים לא ילמדו בבית הספר השנה הבאה. ביום 18.8.20 התקיים מפגש נוסף, והמנהלת הודיעה כי כך אכן הוחלט, באופן שהקטין והתלמידים הנוספים לא ילמדו בבית הספר בשנה הבאה, כך שעליהם למצוא פתרון אחר. פניות בכתב אל בית הספר ואל המשיב 3 (להלן – משרד החינוך) לא הביאו לשינוי המצב, ומטעם זה הוגשה העתירה.

בעתירה טוענת העותרת כי ההחלטה שלא לאפשר לבנה ולתלמידים הנוספים ללמוד בבית הספר איננה חוקית ונעשתה תוך הפרת כללי המשפט המינהלי. נטען כי מדובר בהפרה של הבטחה שלטונית, ולמצער, בשינוי החלטה בנסיבות שאינן מצדיקות זאת. נטען כי ההחלטה לא סבירה ולא מידתית, פוגעת בזכות החוקתית לחינוך, שנתקבלה בלא שניתנה לעותרת וליתר ההורים הזדמנות לערער עליה.

בהחלטה מיום 31.8.20 נדחתה בקשת העותרת לצו ביניים, וביום 1.11.20 לאחר שהוגשו כתבי תשובה, התקיים דיון בו נשמעו טיעוני הצדדים ואף הסברים מפי מנהלת בית הספר. בנוסף התייצבה לדיון והשמיעה דברים הגב' סמח סלאיימה, חברת עמותת נווה שלום.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

דיון
בית הספר " ואחת אל סלאם נווה שלום" הוא בית ספר יסודי מוכר ורשמי של משרד החינוך הפועל בתחום המועצה האזורית מטה יהודה, המשיבה 2 ( להלן – המועצה האזורית). מדובר בבית ספר ייחודי על אזורי, בהיותו בית ספר דו לאומי דו לשוני ערבי-יהודי. מתווה הרישום לבית הספר, אשר אושר בידי משרד החינוך קובע בין היתר כך:
"מספר התלמידים בבית הספר נקבע תוך שמירה על איזון בין ערבים ליהודים, על מנת לאפשר לשתי הקבוצות חוויית שוויון ולהימנע ממצב של קבוצת רוב/ מיעוט ( ביחס של עד 40%-60%) ".

עוד נכתב במתווה הרישום כי:
"במקרה של עודף רישום תינתן עדיפות לתלמידי מטה יהודה ובהמשך תתקיים הגרלה בין המועמדים תוך שמירה על האיזון בין יהודים לערבים".

אמות המידה לקבלה לבית הספר פורטו אף הם במתווה הרישום המאושר כדלקמן:
"יש עדיפות ל: 1. שמירה על איזון בין יהודים לערבים; 2. ילדי נווה שלום; 3. איחוד אחים של תלמידי בית הספר; 4. ילדי מטה יהודה; 5. בוגרי גן נווה שלום; 6. קרבה גיאוגרפית וקיומה של הסעה מאותו ישוב...".

כאמור בתשובת המועצה האזורית, אכן ההודעות אודות הקבלה לשנה"ל תשפ"א נשלחו ב-7.5.20, אלא שבכל הנוגע לבנה של העותרת, נשלחה תשובה שלילית. אכן בהמשך, ביום 12.8.20, לאחר ביטול רישום תלמיד שהתקבל, הודע לעותרת כי בנה ילמד בבית הספר. אך כעבור ימים בודדים, ביום 18.8.20 הודע לעותרת כי הדבר איננו מסתייע.

הרקע לכך טמון בעובדה שבמהלך חודש אוגוסט ביטלו מספר תלמידים, רובם תלמידים דוברי עברית, את רישומם לבית הספר. בפועל נותרו רק 11 ילדים דוברי עברית שיועדו ללמוד בכיתה א', באופן שהופר האיזון אשר בבסיס ייחודיות בית הספר. נוכח כך נבחנו חלופות שונות: שילוב ילדי כיתות א' וב' יחדיו בדרכים שונות, אם ללמידה ב-4 כיתות דו גילאיות ואם לארגון מרחב משותף (בכיתה ב' יש רוב לדוברי עברית); או הגדרת שכבת א' ככיתה אחת, בת 41 תלמידים (11 מהם דוברי עברית), עם שתי מחנכות כצוות דו לאומי. חלופות אלו הוצגו להורים באסיפה שהתקיימה ביום 13.8.20, וההורים בחרו בפתרון של שילוב עם ילדי כתה ב'. פתרון זה דרש הסכמת הורי כיתה ב', אולם זו לא ניתנה. פתרון של כתה אחת גדולה לכל ילדי כיתה א' לא היה מקובל על חלק מהורי כתה א'. בכלל כך, 5 מהורי 11 הילדים דוברי העברית שהיו מיועדים לכתה א' הבהירו כי אם זה הפתרון שיאומץ, יבטלו הם את רישום ילדם לבית הספר הנדון. כלומר, אילו אומץ פתרון זה היו נותרים במחזור זה 6 ילדים דוברי עברית ו-30 דוברי ערבית. כפי שהוסבר, כיתה בהרכב כזה היא למעשה כיתה חד לאומית ( בדיון הוסבר שיחס כזה בין שתי הקבוצות גורם לטשטוש זהות של המיעוט, כך שהקבוצה איננה " דו לאומית"). כיתה כזו איננה תואמת את מגמתו של בית הספר ורוחו כבית ספר דו לאומי ודו לשוני. בהתאם החליט בית הספר על ביטול רישום של 15 מהתלמידים דוברי הערבית, ביניהם בנה של העותרת, שכאמור, התקבל ללימודים אך ימים אחדים קודם לכן. בנה של העותרת שובץ אפוא לבית ספר מוכר ורשמי בעיר מגוריו.

אינני סבורה כי המסכת העובדתית כפי שתוארה, מקימה עילה להתערבות בהחלטת בית הספר שלא לקבל את בנה של העותרת ללימודים בבית הספר בשנת תשפ"א.

בעתירה נטען כי מדובר בהחלטה שניתנה בהפתעה, ללא התראה מוקדמת וככזו חורגת היא ממתחם הסבירות.

אין לקבל טענה זו. כעולה מתיאור הדברים האמור, בענייננו מדובר בקטין שעוד ב-7.5.2020 הודע להוריו שהוא לא יתקבל לבית הספר. הורי הקטין לא ערערו על החלטה זו, שהבסיס לה, כך הוסבר, בהוראות מתווה הרישום בדבר שמירת איזון בין דוברי עברית וערבית, ובדבר עדיפות לתושבי המועצה המקומית, תושבי היישוב ואחים של תלמידים.

אכן, ב-12.8.20, בעקבות ביטול רישום של תלמיד אחר, הודע לעותרת כי בנה התקבל, אך למחרת היום התקיימה אסיפת הורים בה הוסברה הבעיה הקיימת, ותוך ימים בודדים, ב-18.8.20 הודע כי הדבר איננו מתאפשר. אינני סבורה כי ניתן לתאר החלטה מעין זו ככזו שהתקבלה ללא התראה מוקדמת ולפיכך איננה סבירה.

אף הטענה כי מדובר בהחלטה בלתי מידתית, שעה שניתנה שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים איננה משכנעת בהינתן לוח הזמנים בו מדובר: הודעת אי קבלה נשלחה ב-7.5.20; הודעת קבלה בגין ביטול נשלחה ב-12.8.20; אסיפת הורים בה הוסברה המורכבות התקיימה ב-13.8.20; וב-18.8.20, משהתברר כי הבעיה איננה נפתרת, אלא מחריפה, הודע על אי קבלה. אמנם ההחלטה האחרונה הודעה שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים, אך ההודעה על קבלת בנה של העותרת התקבלה זמן קצר קודם לכן, ומכל מקום, הנסיבות שהובילו להחלטה התרחשו רק באותו שלב.

אשר לטענה בדבר פגיעה חוקתית בזכות לחינוך ובזכות ההורים לקבוע לילדם את החינוך המתאים לו, שכן במועד בו הודע לעותרת על אי קבלת בנה לבית הספר לא יכולה הייתה למצוא פתרון חלופי בעל אופי דומה:

כעולה מהשתלשלות הדברים, אין ממש בטענה זו. כאמור, בנה של העותרת שובץ לבית ספר במקום מגוריו, כך שזכותו לחינוך מומשה. אשר לחינוך המותאם להשקפת ההורים – כאמור, בניגוד לאמור בעתירה, כעולה מכתבי התשובה, שהעותרת לא ביקשה כלל לסותרם, העותרת ידעה על אי קבלת בנה לבית הספר עוד בחודש מאי 2020. בהינתן זאת, הטענה כי נפגעה זכותה לבחור מסגרת חינוכית התואמת את השקפתה משום שהודע לה אך ב-18.8.20 על אי קבלת בנה, מופרכת. לא ברור כיצד הזמן הקצר שבין 12.8.20 – המועד בו נאמר לה שניתן היה לקבל את בנה לבית הספר; לבין 18.8.20 – המועד בו הודע לה שהתברר שהדבר איננו אפשרית – פגע ביכולתה לבחור מסגרת חינוכית מתאימה.

כעולה מכתבי התשובה, העובדה היא שסמוך לתחילת שנת הלימודים התברר כי הלכה למעשה לא ניתן לאפשר לכל הילדים שנרשמו לכיתה א' בבית הספר הנדון ללמוד במסגרת התואמת את השקפתם ורצונם, שכן לא ניתן היה לשלבם לכדי כיתות דו לאומיות. למעשה הפתרון שאומץ נועד כדי לאפשר לפחות כיתה דו לאומית אחת.

בנסיבות אלו, לא נראה כי החלטת בית הספר לאמץ פתרון זה לוקה בחוסר סבירות ומצדיקה התערבות, כך שדין העתירה להידחות.

הדברים אמורים בקל וחומר בנסיבות העניין, על רקע חוסר ניקיון הכפיים בכך שהעותרת הציגה בעתירתה, שלוותה לה בקשה לצו ביניים, מצג מטעה, כאילו הודעת אי הקבלה מיום 18.8.20 נשלחה כביכול לאחר למעלה מ-3 חודשים מהמועד בו הודע על קבלה (7.5.20), בעוד התמונה בפועל היא שבאותו מועד (7.5.20) הודע לעותרת על אי קבלת בנה.

אשר על כן, העתירה נדחית.

העותרת תישא בהוצאות המשיבים 1 ו-3 בסך 3,500 ₪ וכן בהוצאות המשיבה 2 בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.