הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים רע"מ 65072-07-21

בפני
כבוד ה שופטת ענת זינגר

המבקשת:

נטליה פנדלר

נגד

המשיבה:
יחידת עוז - רשות האוכלוסין הגירה ומעברי גבול (משרד הפנים)

המבקשת באמצעות ב"כ עו"ד א' סהר שבצ'וק ואח'
המשיבה באמצעות ב"כ עו"ד י' בן סעדון ואח' - פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי).

פסק - דין

בפניי בקשה למתן רשות - לערער על החלטה אשר עניינה בצו ביניים, עד לסיום הדיון בבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "בית הדין" ו"החוק" בהתאמה) בערר 2531/21.

המבקשת ילידת אוקראינה ובשנת 2010 נולדה לה בת מקשר עם אזרח ישראלי. החל משנת 2014 מתגוררות המבקשת ובתה בישראל, כאשר המבקשת נישאה לבן הזוג הישראלי באוקראינה באותה שנה. בני הזוג הגישו בשנת 2015 בקשה להסדרת מעמד מכוח נישואים. על יסוד בקשה זו, ניתן למבקשת בתחילה רישיון ישיבה מסוג ב/1 והחל מאמצע שנת 2016 היא קיבלה רישיון ישיבה מסוג א/5, אשר הוארך מעת לעת והמועד האחרון שננקב בו היה 30.5.21. עוד במחצית הראשונה של שנת 2019 הודיע בן הזוג הישראלי על סיום הקשר עם המבקשת. בהמשך לכך התקיים ריאיון ראשון עם המבקשת ביום 25.3.19. במהלך הריאיון טענה המבקשת לאלימות שלא דווחה למשטרה. לאחר הריאיון הופסק ההליך המדורג, ביום 11.6.19. המבקשת פנתה להליך של מתן מעמד מטעמים הומניטריים. ביסוד הבקשה זכויות בתה בארץ וכן המצב הגופני והנפשי של בתה. הבת סובלת מנברוזיס ומחמת עקמת היא מטופלת במחוך, עוד מגיל שלוש. בנוסף, הבת במצב נפשי, רגשי בעייתי, אשר בעטיו היא מטופלת במחלקת נפש בבית חולים אברבנאל. לשלמות התמונה יצוין, כי הבת נרשמה ביום 18.2.18 כבתו של בן הזוג הישראלי וזאת לאחר בדיקת סיווג רקמות.

ביום 12.5.21 ניתנה החלטת הוועדה הבן משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים בעניין הבקשה לקבלת מעמד. מההחלטה ניתן ללמוד, כי המבקשת מתגוררת בחולון עם בתה, בעוד האב מתגורר בנתניה. המבקשת מתפרנסת כספרית בבית, אין לה קרובי משפחה בישראל ויש לה אם המתגוררת באוקראינה. מבוקש לאפשר את המ שך מגורי המבקשת בישראל מאחר שהבת עם קיבוע אורתופדי למשך שש השנים הבאות, וכאמור סובלת גם מבעיות התנהגותיות. אף שבני הזוג אינם מתגוררים יחד, אין בכוונתם להתגרש. ביום 17.6.19 נערך ריאיון טלפוני עם אבי הקטינה, ממנו עלה כי הוא רואה את בתו פעמיים בחודש, ללא לינה. ביום 14.5.20 נערך ריאיון נוסף למבקשת, במסגרתו טענה כי כבר עם תחילת הקשר היו בין בני הזוג בעיות, בעיקר על רקע התעללות כלכלית. בן הזוג גם נקט נגדה אלימות, אך היא לא התלוננה על כך. במועד ריאיון זה, התגוררה המבקשת עם בתה בדירה שכורה בבת ים והמשיכה להתפרנס כספרית. באותו יום נערך גם ריאיון נוסף לאב, אשר ציין כי הוא פוגש את בתו פעמיים בחודש ולפעמים כל שבוע. בעוד האם טענה כי הוא משלם מזונות של 2,500 ₪, טען האב כי הוא משלם רק 1,800 ₪ והבהיר את רצונו כי השתיים תישארנה בישראל. חברי הוועדה המליצו לאשר את הבקשה, אך להעניק למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה אימץ את ההמלצה וקבע כי יינתן למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לשנתיים, שנה בכל פעם. נקבע כי בתום התקופה ייבחן המשך המעמד של המבקשת, בהתאם לנסיבות העדכניות והרלבנטיות.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית הדין, אשר סומן, כאמור, כערר 2531/21. המבקשת טענה כי ההחלטה "משנמכת" את מעמדה, שכן עד היום היא החזיקה ברישיון מסוג א/5. במסגרת אותו ערר, היא גם ביקשה ליתן לה צו ביניים, אשר מכוחו ייוותר מעמדה הקודם - עד להכרעה בערר. בית הדין לא קיבל את הבקשה ונימק את דחייתה כדלקמן:

"לא מצאתי כי עניינה של העוררת נמנה על המקרים החריגים בהם יינתן צו עשה בבקשה לסעד זמני, ובפרט כאשר המדובר בסעד החופף את הסעד המבוקש בערר (השוו- רע"א 9213-12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10- שידורי הערוץ החדש בע"מ, 20.1.2013). כל זאת, הן לנוכח סיכויי ההליך, אשר נראה מבלי לקבוע מסמרות כי אינם גבוהים, והן בשים לב למאזן הנוחות, שכן לא הוכח כי אי קבלת רישיון א/5 יפגע עד להכרעה בערר פגיעה של ממש בבתה הקטינה של העוררת, שהיא אזרחית ישראל ובת לאב ישראלי הנמצא בקשר רציף עמה ומשלם מזונות".

המבקשת אינה משלימה עם החלטה זו ולפיכך הגישה את הבקשה שבפניי, שבמסגרתה היא מבקשת רשות ערעור על ההחלטה דלעיל והיא מבקשת לחדש את רישיון א/5 בו החזיקה בשנים האחרונות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה שיש מקום לקבל את הבקשה. לראות בבקשת רשות הערעור - כערעור ולקבלו. ביסוד החלטתי עומדים הדברים הבאים:

אף שאכן מדובר בצו עשה, הרי שמבחינה מהותית עסקינן במעין צו מניעה, לנוכח העובדה שהמבקשת החזיקה עוד משנת 2016 רישיון ישיבה מסוג א/5. מדובר למעשה בבקשה להותיר את אותו רישיון קודם על כנו וזאת להבדיל ממתן רישיון חדש, אשר המבקשת לא קיבלה בעבר.

בשים לב לזכות הבת להתגורר בישראל, בשים לב לגיל הבת ובשים לב למצבה הגופני והנפשי, יש מקום להנחה כי יינתנו היתרים אלה ואחרים, לאם להוסיף ולהתגורר עמה כאן. השאלה איזה היתר ישיבה יינתן לה בפרק זמן זה, אכן עדיין לא ברורה, אך מקום בו קיבלה האם במשך מספר שנים לא מבוטל רישיון ישיבה מסוג א/5, לא ניתן לומר כי הערר שהגישה אינו בעל סיכויים אשר יש ליתן להם משקל.

המבקשת הפנתה למשמעויות של "שנמוך" מעמדה, בכלל זה ציינה כי היא מנהלת עסק עצמאי ומדווחת עליו לרשויות המס לפי מספר תעודת זהות, בעוד שלילת תעודת הזהות תפגע בחופש העיסוק שלה ותגדיל את שיעור המסים. כך גם, היא מנהלת חשבון בנק הרשום על תעודת הזהות, ובהעדר תעודת זהות היא לא תוכל לקבל שירותים פיננסיים מהבנק. המבקשת מאבדת עם השינוי במעמדה, גם את הזכויות הסוציאליות שלה במוסד לביטוח לאומי ובקופת חולים. בהיות המבקשת אם לילדה אזרחית ישראלית, עם בעיות רפואיות מורכבות, הרי ששלילת תעודת הזהות מהאם מעלה גם קשיים בירוקרטיים בכל הפניות הנערכות בשם הילדה לקבלת הטיפולים. גם לנוכח צבר פגיעות אלה, לא ניתן לומר כי הערר שהיא הגישה הוא מחוסר סיכוי. על רקע צבר דברים אלה, העובדה שהמבקשת החזיקה שנים ברישיון ישיבה מסוג א/5 והעובדה שהליך הדיון בערר לא עתיד להימשך זמן רב, נראה כי מאזן הנוחות נוטה להשארת רישיון הישיבה בו החזיקה עד כה.

בשים לב לפרק הזמן הממושך בו זכתה המבקשת לאשרת א/5, בשים לב למשמעויות של שנמוך מעמדה, מצופה היה כי תינתן הנמקה נרחבת יותר באשר להחלטה אשר מחד גיסא מאפשרת למבקשת להישאר בארץ, אך מאידך גיסא משנה את המצב הקיים ויוצרת קשיים לא מבוטלים למבקשת בעת שהותה כאן, אגב הטיפול בבתה. כאשר ביסוד הותרת האם בארץ עומד הרצון לאפשר לה להתגורר עם בתה ולסייע לה בבעיותיה השונות, מצופה כי תינתן הנמקה משמעותית יותר, בעת פגיעה במעמד האם ושינוי מעמדה למעמד חדש אשר יקשה על מתן אותו טיפול בצורה מיטבית.

לא נשמטו מעיניי טענות המשיבה, כי לבת יש זכות עצמאית לקבלת דמי מזונות ועומדת לה הזכות לתביעת גמלה מהמל"ל גם ללא קשר למעמד אמה. עם זאת, המשיבה לא התייחסה ליתר הפגיעות להן טענה המבקשת וזאת כמובא לעיל. לא הקלתי ראש בהלכה לפיה לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בחלטה שעניינה סעד זמני, וכן לא הקלתי ראש בהלכה האמורה כי לא בנקל יינתן צו ביניים אשר במהותו הוא צו עשה. כאמור לעיל, מבחינה מהותית בפניי צו מניעה ולא צו עשה, ובהתחשב בהנמקה דלעיל מצאתי עם זאת כי המקרה דנן ראוי שיבוא בגדר אותם מקרים חריגים בהם תתקבל הבקשה, חרף החלטת בית הדין. יוער כי המבקשת פנתה במהירות רבה לקבלת הסעד והעובדה שעד למתן פסק הדין חלפה עוד תקופת מה, יסודה בכך שהתיק נפתח במהלך פגרת קיץ אשר לאחריה חודש עם מיעוט ימי עבודה וכן בהתחשב בנוהלי בית משפט זה, באותה תקופה.

בהמשך לאמור, נמצא מקום ליתן רשות ערעור, לקבל את הערעור ולהורות למשיבה ליתן למבקשת אשרה מסוג א/5 וזאת עד לחלוף 30 ימים ממתן פסק דינו של בית הדין לעררים בערר 2531/21.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום.

הפיקדון שהפקידה המבקשת יושב לה באמצעות ב"כ.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.