הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים רע"מ 18596-10-19

בפני
כבוד ה שופט אברהם רובין

המבקשים

  1. אנה נייזובה
  2. אנג'ליקה נייזובה
  3. דניל נייזוב

נגד

המשיבה
משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

החלטה

בקשת רשות לערער על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 (כב' הדיין ש' ויזן), מיום 10.10.19, בתיק ערר 4401/19, בגדרה התנה בית הדין בהפקדה של 5,000 ₪ צו ביניים האוסר על הרחקת ה מבקשת 1 מהארץ.

המבקשת 1, ילידת 18.11.00, היא בתה של המבקשת 2 ואחות למחצה של המבקש 3 , אשר לו מעמד בישראל מכוח שבות. המבקשות 2-1 נכנסו לארץ בשנת 2005 באשרת תייר , כאשר המבקשת 1 הייתה בת ארבע וחצי, זאת על פי הזמנתו של המבקש 3 אשר שירת באותה עת בצה"ל. בהמשך ביקש המבקש 3 כי יינתן למבקשות 2-1 אישור לישיבת ארעי בישראל (א/5) מכוח נוהל הורה לחייל. למבקשת 2 ניתן רישיון א/5, אך למשיבה 1 לא ניתן רישיון שכן לשיטת המשיבה בהתאם לנוהל הורה לחייל ניתן רישיון א/5 רק להורהו של החייל ולא לקרובי משפחה אחרים שלו.
ביום 4.6.09 פג תוקף הרישיון של המבקשת 2 ובמסגרת הטיפול בבקשותיה להארכת הרישיון הובהר לה, כבר בשנת 2011, כי רישיונה לא יוארך כל עוד בתה - המבקשת 1 - שוהה בישראל שלא כדין. במהלך השנים התנהלו הליכים כאלו ואחרים בנוגע למעמדן של המבקשות בארץ . מבין ההליכים הללו נציין את ערר 1732/18 אשר הסתיים בהסכמה לפיה יוארך רישיונה של המבקשת 2 בשנה, וכי המבקשת 1 תגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. המבקשת 1 הגישה בקשה כאמור , ולאחר שזו נדחתה היא הגישה ערר לבית הדין, וכן בקשה למתן סעד זמני שימנע את הרחקתה מהארץ. כאמור לעיל בית הדין נתן צו כמבוקש, אך התנה את הצו בהפקדת סך של 5,000 ₪ , זאת "לשם הבטחת עזיבת העוררת 1 את ישראל, ולהוצאות ההרחקה והערר במידת הצורך", כלשון ההחלטה.
מכאן הבקשה שלפניי.

נפסק לא פעם כי בדרך כלל ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לסעדים ארעיים:

" כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות בעניין סעד זמני, ובכלל זה בקשות למתן צו ביניים, למעט במקרים חריגים (ראו: בר"ם 8325/14 בן רז השקעות ופיתוח בע"מ נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה - מחוז צפון, פסקה 15 (29.12.2014); בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פסקה 11 (18.11.2015); בר"ם 8820/16 שפיר נ' אלוני , פסקה 8 (6.12.2016))"
( בר"ם 10026/16 זועבי נ' משרד החינוך (25.12.2016).

דברים אלו יפים ביתר שאת לענייננו, בו מדובר בהחלטת ביניים של בית דין מקצועי , אשר מומחיותו מתמקדת בענייני כניסה לישראל.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי המקרה שלפניי איננו מקרה יוצא דופן המצדיק התערבות בהחלטת בית הדין.
בית הדין מוסמך להתנות מתן צו ביניים בהפקדת ערובה (תקנה 12(ה) ל תקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), תשע"ד-2014), והמבקשים לא הניחו תשתית לטענתם לפיה הערובה איננה יכולה לשמש להבטחת ההוצאות שייפסקו בערר, ככל שייפסקו, או להבטחת הוצאות ההרחקה.
אכן, בענייננו הנמקת בית הדין לקונית , ברם דומה כי אין למבקשים על מה להלין בעניין זה, שעה שבית הדין נעתר לעיקר בקשתם בכך שנתן צו ביניים.
אשר להפקדה עליה הורה בית הדין, החלטת בית הדין בעניין זה היא פועל יוצא של האיזון בין סיכויי הערר מחד, לבין שיקולי מאזן הנוחות מאידך . לא מצאתי כי באיזון שערך בית הדין, כמשתקף בהחלטתו הקצרה , נפל פגם אשר מחייב את התערבות בית המשפט. בהקשר זה ניתן משקל רב למאזן הנוחות ולכ ן נתן בית הדין, בצדק, צו ביניים, אך יש גם להביא בחשבון כי אף שסיכויי הערעור אינם מאוד נמוכים הרי שלא ניתן לקבוע כי הם מאוד גבוהים. כמו כן, יש לתת משקל לעובדה שהמבקשת 1 נמצאת בארץ תקופה ארוכה ללא מעמד, למרות שהובהר בעבר למבקשת 2 כי לשיטת המשיבה המבקשת 1 איננה זכאית לקבל מעמד בישראל. נסיבות אלה הצדיקו חיוב בהפקדה, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין.
המבקשים הפנו להחלטת כב' סגן הנשיא י' נועם, אשר ביטל במסגרת אחד ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, הפקדה שעליה הורה בית הדין כתנאי למתן צו ביניים (רע"מ 15584-02-18). ואולם אין בהחלטה זו כדי לשנות את התמונה , כיוון שמדובר בהחלטה שניתנה ללא הנמקה לגוף העניין, זאת לאחר שהמשיבה לא הגיבה לבקשה.

אשר על כן הבקשה נדחית.
בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.
העירבון שהפקידו המערערים יושב לידיהם באמצעות באת כוחם.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.