הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 59602-09-19

בפני
כבוד ה שופטת עינת אבמן-מולר

עותרת

זול ובגדול בע"מ

נגד

משיבים

  1. אדריכל שלמה אשכול, מזכיר ומהנדס הוועדה המקומית לתו"ב ירושלים
  2. הוועדה המקומית לתו"ב ירושלים
  3. עיריית ירושלים

החלטה

העותרת הגישה ביום 24.9.19 עתירה, בה ביקשה כי בית המשפט יקבע שכל תיאום עם מהנדס העיר, שנקבע כתנאי למתן היתר בניה, הושלם, וכי על הוועדה המקומית להנפיק לאלתר לעותרת היתר הבניה תוך הסתפקות במתן ערבות מתאימה להבטחת חיוב כספי, אם יחול.

בד בבד עם הגשת העתירה, הגישה העותרת "בקשה דחופה לצו ביניים", בגדרה ביקשה שיינתן צו ביניים המורה "לשמור על המצב הקיים לפיו 'לא יעוכב מתן היתר...' בהתאם לסעיף 145(ד) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965..., זאת בכל דרך שתיראה לנכון לבית המשפט, כולל, אם יראה בית המשפט הנכבד מלפניו לעשות כן, להצהיר כי יש לראות במבקשת כמי אשר זכאית לאישור/היתר המותנה בתוצאת העתירה, ובכפוף לקבלת ערובות מהמבקשת, כי תהרוס, תוך זמן שייקבע, כל מה שייבנה על ידה, ככל שלא יינתן היתר בניה בתוך 12 חודשים ותשיב הכל לקדמותו"; וכן "להורות לשלוח לעותרת לאלתר את פירוט החיובים שיש לשלם, לשיטת הועדה, בשל הנכס נושא הבקשה להיתר, בהתאם להוראות סעיף 145(ד)(1) לחוק". כן נתבקש מתן צו ביניים המורה למשיב 1, מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה, להבהיר האם נותר "לתאם" דבר כלשהו וכיצד לבצע את אותה השלמת תיאום לשיטתו. בנוסף ביקשה העותרת להורות למשיבים 2-1 להשיב לפניית העותרת, שצורפה כנספח 1 לעתירה, בתוך 72 שעות. בפניה האמורה פנתה העותרת במכתב דרישה להנפקת היתר בניה בתוך 72 שעות לפני פניה לערכאות.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

בבקשתה לצו ביניים מבקשת למעשה העותרת, בניסוחים כאלה ואחרים, ליתן צו המורה למשיבים להנפיק לה היתר בניה. העותרת הגדירה את הצו ככזה שיש בו "לשמור על המצב הקיים", אך למעשה מדובר בצו עשה המבקש לשנות מהמצב הקיים, ולא לשמר אותו. בקשת העותרת היא כי בית המשפט "יכפה" על המשיבים ליתן לעותרת, בשלב זה ועוד בטרם בוררה העתירה לגופה, היתר בניה. מתן צו עשה כסעד זמני לא יינתן אלא במקרים חריגים, שכן, בשונה ממטרתם של צווים זמניים בדרך כלל, אין הוא משמר את המצב הקיים אלא מבקש לשנותו. לכך יש להוסיף כי הסעד הזמני המבוקש זהה בעיקרו לסעד המבוקש בעתירה עצמה, וסעד כזה, השקול כמעט במלואו – אם לא במלואו – לסעד שהתבקש בעתירה, אף הוא יינתן במקרים נדירים ביותר (בר"מ 6347/10 המכללה הארצית לכדורסל בע"מ נ' עיריית תל אביב – המחלקה לספורט מינהל החינוך והתרבות (16.9.10); בר"מ 8231/18 יינג נ' לשכת האוכלוסין וההגירה ירושלים (3.12.18)). לא מצאתי כי מקרה זה נופל בגדר המקרים המצדיקים מתן צו עשה זמני, השקול למעשה לסעד המתבקש בעתירה. גם שיקולים הלוקחים בחשבון את סיכויי העתירה ומאזן הנוחות מטים את הכף לעבר אי מתן הצו הזמני המבקש.

אשר למאזן הנוחות - העותרת לא הראתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצו. מתן צו שיכפה מתן היתר וביצוע עבודות בנייה, עלול לקבוע עובדות בשטח באופן שיציב קושי ממשי בהחזרת המצב לקדמותו ככל שתידחה העתירה. במצב דברים זה, נוטה הכף לטובת המשיבים והקפאת המצב. מנגד, העותרת טוענת לנזקים שייגרמו לה אם לא יינתן ההיתר. נזקים אלה ניתנים לפיצוי כספי, ואין בהם כדי להטות את מאזן הנוחות לצד העותרת.

נוכח האמור, איני סבורה שיש להידרש בהרחבה לסיכויי העתירה, ולפיכך ההתייחסות להלן תהיה לעיקרי הדברים בלבד מבלי שיש בכך לקבוע מסמרות. המשיבים טענו כי העתירה הוגשה בחוסר סמכות עניינית, שכן הדרך לתקוף את החלטת הוועדה המקומית מיום 25.7.18, אשר אישרה בקשה להיתר בשינויים ובתנאים, היתה בהגשת ערר לוועדת הערר לתכנון ולבניה, ולגופו של עניין טענו, כי כל עוד לא התמלאו התנאים להוצאת ההיתר, לא ניתן להנפיק אותו. ואכן, בהחלטת הוועדה נקבע כי "אין מניעה לקדם את הבקשה לדיון בהתאם לשלביות הקבועה בתב"ע, כאשר כתנאי למתן היתר בנייה יש לחזור לתיאום מול מה"ע להבטחת יתר שלביות הביצוע בתכנית, והצגת התקדמות הליכי ההפקעה ופינוי. הכוללים את נושא הרחבת והארכת הכביש מרח' פייר קניג". העותרת טוענת כי מילאה אחר התנאים והושלם ה"תיאום" עם מהנדס, אך מפנה בעניין זה לישיבה שנערכה קודם להחלטת הוועדה, אף שהוועדה קבעה מפורשות כי יש לחזור לתיאום מול מהנדס העיר. לכך יש להוסיף, כי ככל שניתן להבין מטיעוני העותרת, הרי שאף לשיטתה שלה לא בוצע תיאום בנוגע להתקדמות הליכי ההפקעה והפינוי, כאשר בפי העותרת טענות רבות בעניין זה. טענות העותרת בנוגע לחלק זה של ההחלטה ופרשנותה את ההחלטה אין מקומן להתברר בשלב זה של ההליך, ולעת הזו די לומר כי לא ניתן לקבוע שסיכויי ההליך גבוהים במידה כזו שתטה את הכף לעבר קבלת הבקשה, זאת בפרט על רקע כל האמור ועת מדובר בבקשה לצו עשה שהוא גם הסעד הסופי המבוקש בעתירה.

על יסוד כל האמור, דין הבקשה להידחות.
העותרת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, י"ד תשרי תש"פ, 13 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.