הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 10012-05-21

בפני
כבוד ה שופטת ענת זינגר

העותרות

  1. דושיק בע"מ
  2. גולדנקייר דושי נצרת בע"מ

נגד

המשיבות

משיבות פורמאלי ות

  1. ועדת התמיכות של משרד הבריאות
  2. ביחד טבריה- וותיקי טבריה
  3. בית חולים המשפחה הקדושה
  4. מול הנוף בע"מ
  5. נוף שלומי- בית חולים סיעודי, עמותה לפיקוח וניהול

נגד

  1. בית בלב כפר סבא
  2. בית בלב עומר
  3. בית בלב ראשל"צ
  4. בית רבקה- קופת חולים כללית
  5. בית הדר
  6. בית החולים משגב לדך
  7. מרכז עלה ירושלים
  8. עלה נגב

העותרות - באמצעות ב"כ עו"ד ג' בונה ו/או עו"ד י' הורוביץ ואח'
משיבה 1 - באמצעות ב"כ עו"ד ת' זילברפלד ואח' פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)
משיבה 3 - באמצעות ב"כ עו"ד פ' מטאנס ואח'
משיבה 4 - באמצעות ב"כ עו"ד ר' שואח ו/או עו"ד מ' כרים ואח'
משיבות פורמאלי ות 3-1 - באמצעות ב"כ עו"ד מ' איצקוביץ ואח'
משיבה פורמאלית 6 - באמצעות ב"כ עו"ד ג' לין ואח'

פסק דין

בגדר העתירה בפניי מבוקש להתערב באופן בו קבעה המשיבה 1, וועדת התמיכות של משרד הבריאות, כיצד תחולק תמיכה כספית שנועדה לבינוי והצטיידות לצורך הגדלת היצע המיטות הגריאטריות במוסדות רפואיים גריאטריים (להלן: "כספי התמיכה").

מדובר בעתירה שנייה, כאשר העתירה המקורית שהוגשה באותו עניין סומנה עת"מ 43402-08-20 (אותה עתירה קודמת הוגשה ביום 20.8.20 ולבסוף נמחקה ביום 14.4.21).

ההחלטה אותה תוקפת העתירה ניתנה ביום 23.6.20 ומאחר ובמהלך ההליכים הקודמים לא ניתן צו ביניים, הרי שמתוך סכום ש ל 210 מיליון ₪, חולק כבר מעל שליש מהסכום. כמו כן, פונים אשר קיבלו הודעה על זכאותם לכספי תמיכה, ממילא הסתמכו כבר על אותה הודעה (הן בנוגע להתחייבויותיהם כלפי צדדים שלישיים - אגב ההערכות להרחבת המיטות הגריאטריות במוסדותיהם, והן בפועלם לעמידה בכל חובותיהם על פי תנאי ההשתתפות ולשם קבלת יתרת הכספים, לו מצפה כל אחד מהם).

כפי שיובהר להלן, לא מצאתי לקבל את העתירה וזאת בהתחשב בכך -

שנכון לעת הזו מדובר כבר, למעשה, במעשה עשוי;
בהתחשב בכך שבעתירה נפל שיהוי, מקום בו צריך היה להעלות את הטענות עוד עת פורסמו מבחני התמיכה להערות הציבור (ביום 7.7.19);
בהתחשב בכך שבעתירה נפל שיהוי גם לנוכח דרך התנהלות העותרות כפי שיפורט ומכל מקום דבק בטענות המועלות כעת שיהוי אובייקטיבי.
מעבר לדרוש, דין העתירה להידחות - גם מאחר ולא נמצא לקבל את הטענות לגופן.

נמנעתי מלהתייחס לטענה שהעלו חלק מהמשיבות באשר להעדר זכות עמידה לעותרות מחמת אי עמידה בתנאי הסף הנדרשים לקבלת כספי התמיכה. יצוין עם זאת כי ב"כ משרד הבריאות הבהירה בדיון כי ככל שימצא לקבל איזה מטענות העותרות, מבוקש להשיב העניין אל המשיבה 1, לא רק לשם בחינת השפעת ההכרעה על דרך חלוקת הכספים , אלא גם לבדיקת הטענות שהועלו במסגרת העתירה בנוגע לזהות העותרות ועמידתן בכל הנדרש, במועדים הרל בנטיים.

להלן יפורטו הדברים;

העותרת 1 היא חברה שנרשמה לקראת סוף שנת 2016 ו העותרת 2 נרשמה ביום 18.5.20 (להלן: " העותרות"). העותרות פעלו להקמת מוסד חדש בנצרת, גולדנקייר נצרת. שערי המוסד נפתחו רק בספטמבר 2020 (כלומר במועד המאוחר למועד ההחלטה אשר אותה תוקפת העתירה). בתחילה פעלה העותרת 1 להקמת אותו מוסד, כאשר השקיעה בכך, לדבריה, כ-150 מיליון ₪ ולקראת פתיחתו "מטעמי נוחות הוקמה העותרת מספר 2 לשם ניהול ותפעול המוסד בנצרת, וממועד הקמתה החליפה את העותרת 1 בתפעולו" (ר' סעיף 2 לעתירה). בעתירה נטען, כי הבעלות בעותרות זהה (בשרשור) ושתיהן נמנות על קבוצת "גולדנקייר". משיבה 1 היא ועדת התמיכות של משרד הבריאות, משיבות 5-2 הן מוסדות/חברות/עמותות שהגישו בקשות במחוז הצפון לקבלת כספי התמיכה, כאשר משיבות 4-2 אכן זכו בתמיכה. משיבות פורמליות 8-1 הן מוסדות/חברות/עמותות שזכו לתמיכה במ חוזות אחרים שאינם במחוז הצפון. העותרות טענו כי אין צורך בצירוף המשיבות הפורמאליות, אך אלה צורפו מחמת האפשרות שקבלת עמדת העותרות תשפיע על דרך חלוקת כספי התמיכה בכל המחוזות, באופן המביא גופים אלה להיות בגדר בעלי עניין בעתירה ותוצאותיה. יוער כי במחוזות האחרים היו משתתפים נוספים אשר לא הוכרה זכאותם לכספי תמיכה ואלה אינם צד להליך שבפניי.

חלוקת כספי התמיכה וקביעת המבחנים לחלוקתם, נעשתה בהתאם לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב התשמ"ה-1985 (להלן: "החוק"). עוד במהלך שנת 2019 בוצעו פרסומים ברשומות בדבר כללים לחלוקת כספי התמיכה. בטיוטה שפורסמה ביולי 2019 נכלל קריטריון לפיו תינתן תוספת ניקוד של 0.2 למוסד קיים (ר' במבחני החלוקה אשר פורסמו בילקוט פרסומים 8626 מיום 7.1.20 בסעיף 6(ב)(3)(3)). אותם מבחני תמיכה פורסמו להערות הציבור והנוסח הסופי והמחייב שלהם פורסם ברשומות ביום 7.1.20. העותרות לא העבירו הערות למבחנים (לא באשר לניקוד הניתן למוסד קיים; לא באשר להתחשבות במספר המיטות המוצע; ולא באשר לאופן בו יחולקו הכספים עת פונה לקבלת תמיכה - לא עומד בתכנית שהציג). לשלמות התמונה יצוין כי חלוקת התמיכה נחלקת לשניים. בפרק א' מדובר בחלוקה למוסדות במחוזות צפון, דרום וירושלים, בשלושה סבבים של חלוקה וזאת בהתייחס למספר המיטות שצפויות להיפתח בכל אחד מהם (ר' סעיף 6(א) לכללים. הסבבים הראשונים מיועדים למוסדות שאינם בתי חולים ציבוריים כלליים). בפרק ב' מאפשרים תמיכה לכלל המוסדות שהגישו בקשה לתמיכה וזאת בהתאם לניקוד אשר ניתן לפי קריטריונים שונים (שנת פתיחה מתוכננת, סוג השירות, האם מדובר במוסד קיים). גם בתוך פרק ב' - החלוקה נעשית בסבבים. כאן - בסבב הראשון החלוקה היא לקופות חולים ולתאגידים שבשליטת קופות חולים. אם נותרו כספים לאחר סבב זה - הם מועברים לחלוקה בסבבים נוספים בהם מתמודדים גם גופים נוספים. חלוקת התמיכה לפי פרק ב' נעשית על בסיס טריטוריאלי, כאשר לכל מחוז הוקצה שיעור מסוים בכספי התמיכה (ר' סעיף 6(ב) לכללים). כאמור ענין העותרות הוא במחוז הצפון.

ביום 23.6.20 התכנסה ועדת התמיכות, ולאחר דיון אשר במסגרתו הוצגו על ידי גורמי המקצוע, כלל הנתונים הרלבנטיים, שנבחנו על ידי חברי הוועדה - הוחלט על אופן חלוקת הכספים הנוגעים לענייננו. כלומר חלוקה לפי סעיף 6(ב) למוסדות שונים במחוז הצפון. נקבע שם, אופן חלוקת 34.3% מכספי התמיכה (144 מיטות) במחוז הצפון (ר' סעיף 6(ב)(4)(א) לכללים). נקבע כי המשיבה 2 תקבל תמיכה בפעימה הראשונה סך של 5,400,000 ₪ (בגין סיעודי מורכב) ובסך הכול תקבל בהמשך סכומים עד ל-36,000,000 ₪; המשיבה 3 תקבל תמיכה בפעימה הראשונה בסך 4,500,000 ₪ (בגין הנשמה וסיעודי מורכב) ובסך הכול תקבל בהמשך סכומים עד ל-30,000,000 ₪; והמשיבה 4 תקבל תמיכה בפעימה הראשונה בסך 900,000 ₪ (סיעודי מורכב) ובסך הכול תקבל בהמשך סכומים עד ל-6,000,000 ₪. העותרות לא זכו בסכום מכספי התמיכה, כאשר הן גם לא מצוינות בין הגופים הבאים בתור לחלוקה. לטענת העותרות היה מקום לקבוע את זכאותן, מטעמים שיפורטו.

כאמור לעיל, הוגשה עתירה קודמת וזאת ב-20.8.20. לעתירה זו לא צורפו כמשיבים הגופים השונים שפנו לקבלת כספי התמיכה, כאשר בגדר העתירה עצמה, ביקשו העותרות כי תימסר להן הרשימה של כל מי שנקבע כי הוא זכאי לקבל תמיכות על פי פרק ב' של מבחני החלוקה. העותרות ביקשו גם למסור להן חומרים שונים הנוגעים להליך קביעת אופן החלוקה. לגופם של דברים נטען באותה עתירה כי יש להתערב בהחלטת המשיבה 1, עת שזו לא הכירה בעותרת 2 כמוסד קיים, בהתאם לסעיף הרלבנטי במבחני התמיכה. נטען כי יש ליתן לעותרות תוספת בניקוד לה זכאי מוסד קיים - שכן מדובר במוסד קיים. באותה עתירה לא ניתן צו ארעי במעמד צד אחד ולאחר שהתקבלה תגובה מקדמית, נדחתה גם הבקשה לצו ביניים (ר' שם החלטה מיום 13.9.20). מאחר ובמסגרת צו הביניים התבקש גם צו להורות על השלמת פרטים שנדרשו לעותרות, ניתנו הוראות באשר לכך. בעקבות אותן ההוראות, הוגשו בד בבד שתי בקשות; האחת, להשלמת פרטים נוספים שנדרשו לעותרות והשנייה, להתיר צירוף של משיבות נוספות. התבקש לצרף רק גופים שפנו לקבלת כספי תמיכה במחוז הצפון. מאחר והיה ברי כי לאחר גילוי נוסף יהא צורך לתקן את העתירה, נקבע - אגב מתן ההוראות לאותו גילוי נוסף - כי אין עדיין טעם לדון בצירוף המשיבות (ר' שם החלטה מיום 30.9.20). הליכי הגילוי התארכו, שכן היה צורך לעדכן גם גופים אשר התבקש גילוי של מסמכיהם. בעניין זה התנהלו הצדדים באופן ישיר ביניהם, ללא מעורבות בית המשפט. בתחילת חודש מרץ 2021 ביקשו הצדדים ארכה וזאת בהודעה משותפת ובשים לב לכך שהעותרות העבירו את השגותיהן למשיבה 1. נאמר כי אם אותן השגות לא תתקבלנה, תגשנה העותרות, רק לאחר מכן, את הבקשות הנדרשות לבית המשפט. כאשר נמסרה לעותרות הודעה הדוחה את השגותיהן (24.3.21), הן ביקשו בסמוך ארכה כדי לתקן את העתירה. העתירה נמחקה בפסק דיני מיום 14.4.21, תוך השבת האגרה ומתן אפשרות להגיש עתירה חדשה. עתירה כוללת וסדורה, אשר אליה יצורפו גם כל הצדדים הנדרשים. בשים לב לעמדת העותרות שאין צורך בצירוף מוסדות מאזורים אחרים, הומלץ לעותרת לצרף את כל הגורמים, כאשר חזקה על גוף שלא יהיה מעוניין לקחת חלק בהליך, כי ימסור על כך הודעה ויבקש להשתחרר. אכן, בסופו של יום, צורפו גם גופים נוספים, מעבר לאלה שהתבקש צירופם בתחילה (ר' לעיל ההפניה להחלטה מיום 30.9.20). באשר למחוזות האחרים, צורפו עם זאת כאמור רק גופים אשר הוכרה זכאותם לקבל כספי תמיכה.

ראוי להעיר כי ההחלטה המפורטת בבקשת התמיכות, צורפה לתגובת המשיבה 1 אשר הוגשה במסגרת העתירה הראשונה עוד במחצית הראשונה של ספטמבר 2020 (13.9.20). כנספח להחלטה פורט דירוג המוסדות וליד כל מוסד נרשם הניקוד למיטה ומספר המיטות. ממילא נתונים אלו היו ידועים לעותרות עוד מאותו מועד. המגעים הישירים בין הצדדים, לאחר מכן ועובר למחיקת העתירה הראשונה, נגעו לקבלת המסמכים של פונים נוספים וכן לבחינת השגות העותרות על ידי נציגי המשיבה 1. אין חולק כי בדצמבר 2020 קיבלו העותרות טבלה המפרטת את חלוקת הנקודות במחוז צפון. אף שהעותרות ידעו כי לא ניתן צו ביניים (וממילא הגופים שנקבעו כזכאים לתמיכה, מקדמים את כל הנדרש כדי לעמוד בהתחייבויותיהם מול המשיבה 1, באשר לפתיחת המחלקות הגריאטריות) - הן בחרו להתנהל בתכתובת ופגישה עם נציגי המשיבה 1, אך עמדתן כאמור לא התקבלה, גם לאחר אותה בחינה נוספת.

בנסיבות אלו הוגשה העתירה דנן וזאת, כאמור, רק ביום 5.5.21, אף שהיא תוקפת החלטה של המשיבה 1 מיום 23.6.20 וזאת ללא שניתן צו ביניים. לעתירה החדשה צורפו משיבות נוספות, אשר לא היו צד לעתירה הראשונה (ביחס לחלק ממשיבות אלה - גם עת התבקש תיקון אותה עתירה ראשונה, לא התבקש צירופן). כמו כן - בעוד העתירה המקורית כללה רק טענה אחת (במסגרתה התבקשה תוספת ניקוד לעותרות על בסיס התוספת הניתנת לפי הכללים ל- "מוסד קיים"), כעת הועלו גם טענות נוספות וחדשות.

בעתירה הנוכחית מועלות שלוש טענות:
העותרות טוענות, כי לא היה מקום שלא ליתן להן את תוספת הניקוד הניתנת ל- "מוסד קיים" וזאת בשים לב לכך שהמוסד שהוקם בנצרת הוא חלק מרשת גולדנקייר, שהינה בעלת ניסיון רב ומפעילה מוסדות ברחבי הארץ. על יסוד זה נטען כי יש מקום לתוספת של 0.2 לניקוד שנקבע לעותרות (ר' פירוט הטענה ותחשיב שנערך לאורה בסעיפים 65-47 לעתירה).
העותרות טוענות כי יש מקום להתערב בניקוד שניתן למשיבה 3 וליתן לה ניקוד של 2 נקודות במקום 2.2, וזאת מאחר ובעת שחולקו הפעימות הראשונה והשנייה של כספי התמיכה, כבר נודע כי משיבה זו לא פתחה את מספר המיטות של הנשמה וסיעודי מורכב, בהתאמה להנחה ששימשה בעת חלוקת הכספים. נטען כי היה על משיבה 1 לעדכן את הזכאות בשים לב למידע זה וכי הדבר היה מביא לתוצאת חלוקה שונה של הכספים (ר' פירוט הטענה ותחשיב לאורה בסעיפים 46-38 לעתירה). בעת הדיון בעתירה נטען כי למעשה ניתן היה לחזות, עוד עובר להחלטה על אופן חלוקת הכספים (23.6.20) כי משיבה 3 לא תעמוד בהתחייבויותיה.
העותרות חולקות על הדרך בה קבעה ועדת התמיכות את הניקוד של כל מוסד, כאשר לטענתן היה מקום להכפיל את הניקוד למיטה במספר המיטות באותו מוסד ועל בסיס זה לקבוע את הציון הכולל של המוסד. בפועל - המשיבה 1 קבעה ניקוד למיטה ועל בסיס זה ערכה את החלוקה, בעוד מספר המיטות בא לידי ביטוי בעת החלוקה עצמה, כלומר בקביעת הסכום שיינתן לכל מוסד שנמצא זכאי לכספים (זכאי כאמור על בסיס ניקוד למיטה). לטענת העותרות, העדר הכפלה במספר המיטות נתן יתרון לא שוויוני למוסדות בהם מדובר בתוספת מיטות קטנה, וזאת על פני מוסדות, אשר בהם תוספת גדולה של מיטות. זאת, באופן המסכל את מטרת מבחן התמיכה (ר' בהקשר זה פירוט הטענה ותחשיב לאורה בסעיפים 37-26 לעתירה).

בתגובה לעתירה הוגשו תשובות מטעם משיבות 1, 4-3 ומשיבות פורמאליות 3-1, 6. על אף שכבר בשלב מוקדם עלתה אפשרות כי דין העתירה להיות מסולקת אף על הסף - מחמת שיהוי, מצאתי להורות למען הזהירות גם על הגשת תגובות לגוף העתירה, על מנת שהתמונה המלאה תהא בפניי, בעת מתן ההחלטה (ר' החלטה מיום 11.7.21). לאחר עיון בתגובות והשלמת טיעון אכן נמצא כי דין העתירה להידחות והטעמים לכך יפורטו להלן בקצרה. אף שלטעמי דין העתירה להיות מסולקת על הסף מחמת שיהוי, אפתח בטענות לגופן, בעוד למועד המאוחר בו הועלו הטענות אתייחס רק בהמשך הדברים. למען הסר ספק, אין בכך למעט ממשמעות השיהוי שדבק במקרה זה;

באשר לטענה כי העותרות הן בגדר מוסד קיים - יש ליתן את הדעת לכך שהמוסד החדש בנצרת פתח את שעריו רק בספטמבר 2020, ממילא קיים קושי בטענה לפיה בעת שהתקבלה החלטת המשיבה 1, ביום 23.6.20, היה כבר מוסד קיים בפנינו. אותו קושי מתקיים גם לנוכח העובדה שהעותרת 2, אשר הוקמה כדי לנהל ולתפעל את המוסד, נרשמה לראשונה רק במאי 2020. הטענה כי יש להתייחס אל העותרות כמוסד קיים, על בסיס היות המוסד בנצרת, חלק מרשת של מוסדות ידועים, ותיקים ובעלי מוניטין - היא טענה אשר, עם כל הכבוד, היה מקום להעלות עוד בעת שהכללים פורסמו להערות הצדדים וזאת בסמיכות ליולי 2019. מקובלת עליי טענת המשיבות כי העתירה לוקה בשיהוי, אשר לא מאפשר לקבל אותה. הדבר דומה למציע הצעה במכרז אשר מעלה טענה כנגד כללי המכרז וזאת רק לאחר שכבר נפתחה תיבת ההצעות ונקבע כי אין הוא בין הזוכים.
ולגופם של דברים, אף אם לטעמי מעבר לנדרש; כפי שהובהר על ידי המשיבה 1, מהות ההחלטה ליתן תוספת ניקוד למוסד קיים, נועדה לגרום לכך שתינתן תמיכה למוסד שהוכיח יכולת קיום, יציבות ומיומנות, בכל הנוגע לפעילות בתחום הנתמך. בין היתר קיום של בסיס ארגוני, מקצועי ואשפוזי במוסד וניסיון קודם שלו בטיפול במטופלים מורכבים כמכלול. בעת קבלת ההחלטה, עדיין לא היה מוסד קיים עם מיטות גריאטריות ברישיון, שכן כפי שנרשם בעתירה הראשונה על ידי העותרות בעצמן, המוסד עמד להיפתח רק באוגוסט 2020 (ובפועל כאמור - אף נפתח רק בחודש ספטמבר). העותרות הבהירו במגעים מול המשיבה 1 כי העותרת 2 תנוהל כתאגיד עצמאי ונפרד מיתר המוסדות. אין מקום להתערב בעמדת המשיבה 1 כי לא די בכך שמדובר ברשת קיימת, שכן נדרש שבמוסד עצמו יתקיים אותו בסיס ארגוני מקצועי ואשפוזי וכן שגרת עבודה המלמדת על ניסיון בטיפול בחולים מורכבים. דברים אלו לא יכולים להתקיים במוסד החדש בנצרת. מוסד שעוד לא פתח את שעריו, בעת קבלת ההחלטה. היה על העותרות לפנות עם בקשת הבהרה בעניין זה לפני שהגישו את בקשתן. מקובלת עליי עמדת המשיבה 1, כי קבלת הפרשנות הנטענת כעת, יהא בה גם לפגוע בשוויון עם גופים נתמכים אחרים. התנאי של " מוסד קיים עם מיטות גריאטריות ברישיון" - אינו יכול להכיל מוסד שטרם הוקם בעת קבלת ההחלטה, גם אם קיים לו קשר לכאורה למוסד קיים אחר וגם אם העובדים בו יקבלו הכשרה מאחרים העובדים ברשת ותיקה (כפי שציינה המשיבה 1 - לו ההכשרה הייתה מספקת, היה נקבע כלל שונה והיה נכתב כי יינתן ניקוד עבור הצעת תכנית הכשרה מסוימת, אך לא כך נקבע). כאמור, המבחן פורסם בהעדר השגות, ביום 7.1.20 וקבלתו היום, לוקה אפוא בשיהוי. ככל שהדבר נדרש ר' עוד דברי המשיבה 4 בסעיף 29 לתשובתה המפנה שם, בין השאר, לכך שבמועד התכנסות ועדת התמיכות לא החזיקה עדיין המשיבה 2 ברישיון הפעלה. וכן האמור בתשובת משיבה 3 סעיפים 25-22 שם וכן סעיף 51 - בו הודגש כי עד היום העותרת 1 אינה מוסד קיים עם מיטות גריאטריות ברישיון וכי העותרת 2 הוקמה רק ביום 18.5.20 כלומר במועד המאוחר למועד הגשת בקשת התמיכה.
את התייחסות המשיבה 1 לסוגיה זו - ר' בתשובתה בסעיפים 68-61 המאומצים על דרך ההפניה. בכלל זה גם האמור שם כי אין מקום ללמוד דבר לענייננו - מהתייחסות אל העותרת 2 כמוסד רציני, במועד המאוחר למועד קבלת ההחלטה. זאת, על בסיס ניסיון שכבר צברה ובשים לב להתמודדות החריגה והלא שגרתית עם נגיף הקורונה (ר' שם ס' 68). אכן בצוק העיתים בעת מג פת הקורונה, וצרכים דחופים, נפתחו במוסד דושי נצרת מחלקות קורונה (המתאימות למוסד בעל וותק וניסיון) ואכן התקבל היתר חריג להפעיל מחלקות סיעודי מורכב עם הפתיחה ולא רק בחלוף זמן, אך לא די בדברים אלה, במועדם - כדי לשנות קביעת ניקוד ברורה בכללים והעדר השגה על כך (או לכל הפחות, בקשה להבהרה), עוד בטרם פנו כלל הגופים לקבלת כספי התמיכה. מקובלת עלי עמדת המשיבים כי על הכללים להיות פשוטים וברורים וניתנים ליישום אובייקטיבי שוויוני. הפעלת שיקול דעת ביחס לכל פונה, האם לאור ניסיונו ניתן להתייחס אליו כמוסד קיים, לא הותרה ולא נקבעה. כאמור, מכל מקום טענות באשר לכך דבק בהן שיהוי המונע לקבלן.

באשר לטענה הנוגעת לכך שמשיבה 3 פתחה פחות מיטות מהמספר אשר על בסיסו נקבע הניקוד שלה וכספי התמיכה שתקבל בשלבים השונים - מקובלת עליי עמדת משיבה 1, כי כללי חלוקת כספי התמיכה הורו על דרך הילוך שונה; מבחן התמיכה קובע בסעיף 6(ב)(3)(1) תוספת ניקוד עבור מיטה לפי שנת הפתיחה המתוכננת. הניקוד והחלוקה ניתנים בהתאם לתכנית שהגיש כל מוסד בבקשת התמיכה. בסעיף 6(ב)(9)(ב) נקבע כי במצב שבו נדחה מועד פתיחת המיטה, מהמועד שצוין בתכנית - " הוועדה תפעיל את סמכותה לפי סעיף 7, יקוזזו מהמוסד הסכומים האלה: (1) דחייה של עד שנה - 10% מסכום התמיכה שלו זכאי המוסד; (2) דחייה של למעלה משנה - 30% מסכום התמיכה שלו זכאי המוסד; (3) דחייה של למעלה משנתיים - 50% מסכום התמיכה שלו זכאי המוסד". עולה מכאן כי בכללים לחלוקת כספי התמיכה, לא נקבע שיש לערוך תחשיב מתוקן, עת שלא נפתחות מיטות בהתאמה לתכנית, אלא - נקבע כי תבוצע הפחתה באחוזים מסכום התמיכה שנקבע לאותו גוף. המשיבה 1 הבהירה בתשובתה, כי מאחר וטרם נודע כמה זמן תתעכב פתיחת המיטות אצל המשיבה 3, עדיין לא התכנסה ועדת התמיכות לדון בקיזוז התמיכה. הובהר כי גם אם יוחלט על קיזוז כאמור, אין הדבר מחייב את המשיבה 1 לחלק את הכספים שיקוזזו מחדש. מכל מקום, הניקוד במקרה דנן נעשה בהתאם לכללים, כאשר אלו קבעו בעצמם את דרך ההתמודדות במקרה של סטייה מתכנית. לא רק זאת, אלא שאין גם הגיון בכך שבכל עת אשר בו יודיע אחד מהמוסדות כי הייתה אצלו חריגה מהתכנית, יחושבו מחדש כל הזכאויות לתמיכה באותו מחוז. נראה כי מטעם זה בחרו הכללים בדרך שונה. יוער, כי בדומה לטענה הקודמת, כך גם בעניין טענה זו, לנוכח ההוראה אשר בסעיף 6(ב)(9)(ב) - הרי שהיה מקום לתקוף את הכלל, עוד עת שפורסמו הכללים להערות הציבור. העלאת הטענה היום תוקפת למעשה את הכלל ובכך מתקיים שיהוי נוסף. שיהוי אף מעבר לזה העולה - בשים לב לכך שהוועדה כבר התכנסה, קבעה את חלוקת הכספים והחלוקה לא עוכבה על ידי בית המשפט.
ועוד; המשיבה 3, אשר הטענה נוגעת אליה , ציינה כי הגישה עם בקשת התמיכה תכנית עבודה מפורטת הכוללת אבני דרך להקמת הפרויקטים השונים. תכנית זו נסמכה על כך שכספי התמיכה יועברו בתוך זמן סביר. העובדה שוועדת התמיכות מצאה את התכנית ריאלית ובעלת היתכנות מצויה בלב שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. מכל מקום, עיכוב שנגרם - יסודו באותה עתירה קודמת שהוגשה. עתירה אשר לאורה עוכבו בתחילה העברות הכספים (פעימה ראשונה להעברתם (15%) בוצעה בדצמבר 2020, פעימה שניה (10%) בוצעה בפברואר 2021 ופעימה שלישית (45%) רק באוגוסט 2021). לפיכך, כך לטענת המשיבה 3, ככל שנגרם עיכוב - אין הוא נעוץ בה אלא דווקא בעותרות. כך נאמר בהקשר זה בתשובת אותה משיבה -
"לאור האמור לעיל ברור כי טענת העותרות לפיה תכנית העבודה המפורטת שהוגשה ע"י המשיב אינה ריאלית וכללה מידע כוזב שאין לו היתכנות עדיף היה לו לא נטענה. המשיב הינו בית חולים עתיר ניסיון בהקמת והפעלת מחלקות גריאטריות ואחרות. במהלך שנות פעילותו הרבות ובכלל זה בתקופת הקורונה הקים מחלקות שלמות במהירות הבזק ותוך חודשים בודדים, דבר הידוע היטב לגורמים המקצועיים במשרד הבריאות, התוכנית שהוגשה על ידו הינה תכנית ריאלית ונכונה שהייתה מבוצעת בזמן אילולא העיכובים שמפורטים דלעיל והרובצים לפתחם של משרד הבריאות והעותרות....העותרות מנועות ומושתקות מלהעלות כל טענה לעניין מועד פתיחת המיטות של המשיב, כאשר עיכוב חלוקת כספי התמיכה והעברתם במועד נגרם בשל עתירת סרק שהוגשה על ידן; עתירה שנמחקה בסופו של יום משום שלא הייתה ראויה להתברר במתכונת בה הוגשה"

(ר' שם בסעיפים 40-38 וכן בסמוך, טענות נוספות - לרבות טענה בדבר עיכוב בזדון מטעם העותרות כדי להימצא בעת הדיון בעתירה במועד בו קיימים נתונים אשר טרם נודעו עת הוחלט על חלוקת הכספים. הדגשות שנכללו במקור הושמטו - ע.ז.). משיבה 3 הבהירה כי אין באיזה מטענותיה להוות הסכמה לקיזוז כלשהו מהתמיכה לה היא זכאית מקום בו לטענתה העיכוב בפתיחת המיטות אינו רובץ לפתחה.
בעת הדיון בעתירה טענו העותרות כי עת התקבלה החלטת ועדת התמיכות ביוני 2020, היה צריך להיות ברור למשיבה 1 כי משיבה 3 לא תוכל לעמוד בפתיחת כמאה מיטות עד תום אותה שנה, לפי התכנית שזו הציגה. אף שהודגש כי אין טענה לשחיתות ביחס למשיבה 1, נטען בד בבד, כי אי קביעה שמדובר במצגים כוזבים, עולה כדי רשלנות. משיבה 3 מצידה ציינה כי ציפתה שהחלטת ועדת התמיכות תינתן במועד מוקדם יותר בשנת 2020 (זו התעכבה מחמת מגיפת הקורונה) ועל בסיס זה הציעה את תכניתה (אף בטרם הוגשה העתירה הראשונה, אשר בעטיה נגרם לפי הנטען עיכוב נוסף). משיבה 3 הדגישה כי בשונה מהעותרות, הפועלות כגוף כלכלי- מסחרי, היא מלכ"ר והיא לא הסתירה כי נדרשים לה כספי התמיכה כדי לעמוד בתכנית שהציגה. משיבה 1 מצידה - ציינה כי לא ברור על מה מבססות העותרות את הטענה שהיה צריך להיות ברור ל מדינה כי משיבה 3 לא תעמוד בתכניתה. כמו כן, ככל שנקבל את דרך הילוך העותרות, אזי היה על המשיבה 1 לבחון באותם משקפיים, את כלל התכניות שהוצגו (לא רק של כלל המשיבות אשר בהליך זה , אלא גם של הגופים ממחוזות אחרים שלא צורפו). נטען שלא סביר לקבל עמדה לפיה היה על הועדה להעריך ביחס לכל פונה ופונה , האם תכניתו הינה כזו אשר תבוצע במועד. כאמור גם מעבר לקושי לפעול כאמור, הכללים לא בחרו בדרך זו. אכן עמדת משיבה 1 מקובלת עלי. לא רק שהכללים בחרו בדרך שונה (ואת אלה לא תקפו העותרות במועד), אלא גם לא סביר לצפות מועדת התמיכות לבצע הערכה ביחס לכל פונה. לא מצאתי כי הונחה בפני תשתית עובדתית המספקת לקביעה כאילו מלכתחילה פעלה משיבה 3 בדרך רמיה בכוונת מכוון. עוד יש לזכור כי את ההחלטה יש לבחון בשים לב למסד העובדתי עת שההחלטה התקבלה (ביוני 2020). אמירה כי באותה עת לא הייתה כל היתכנות לתכנית המשיבה 3, באשר לפתיחת מיטות עד לתום אותה שנה, היא אמירה מסופקת.

עוד אין לקבל את טענת העותרות, כי היה צורך להכפיל את הניקוד הניתן למיטה במספר המיטות בכל מוסד. משיבה 1 הבהירה כי מטרת התמיכה הייתה לעודד פתיחת מיטות גריאטריות מסוגים שונים ולכן הניקוד ניתן למיטה וסוגי המיטה נוקדו באופן שונה. עוד הבהירה המשיבה 1, כי קבלת פרשנות העותרות תוביל לכך שעיקר הדגש יהיה על כמות המיטות הנפתחות ולא על סוג המיטות, בעוד לא זו הייתה כוונת הכללים לחלוקת כספי התמיכה. המשיבה 1 הוסיפה והסבירה, כי אם מטרת המבחן הייתה לעודד פתיחת מיטות רבות - ללא קשר לסוגן, הייתה נוספת למשל דרישה לכמות מינימלית של מיטות - או - שהיה נקבע כי סבבי החלוקה יהיו קודם כל למוסדות שפותחים מספר מיטות רב יותר (כפי שנקבע בפרק א' לכללים, בשונה מפרק ב' העוסק בחלוקה מושא העתירה). המשיבה 1 הבהירה עוד כי קבלת טענת העותרות, הייתה עשויה להביא לכך שכלל המיטות שייתמכו יהיו במוסד אחד ולא יהיה פיזור של מיטות בין ישובים ומוסדות וזאת בשונה מכוונתה. דברים אלו מקובלים עליי ועל יסודם יש מקום לדחות את הטענה גם בראש זה. זאת ועוד, גם בהקשר זה יש ליתן את הדעת לעובדה שאין בכללים הוראה בדבר הכפלת הניקוד למיטה במספר המיטות ולפיכך גם טענה זו תוקפת למעשה את הכללים עצמם. מקום בו לא הועלתה הטענה עת פורסמו הכללים לתגובה עסקינן בטענה המועלית בשיהוי, באופן המצדיק דחייתה גם מטעם זה. ככל שתאמר כי הכללים ניתנים לפרשנות הנטענת, מקובלת עלי טענות המשיבים כי מדובר בסוגיות המצויות בלב שיקול הדעת המקצועי של המשיבה 1, אשר אין מקום להתערב בו. זאת, לא בכלל ולא בפרט, עת שהמשיבה 1 שבה ובחנה הדברים שוב לאחר הגשת העתירה הראשונה ולא מצאה לשנות עמדתה.
אין בהנמקתי זו למעט מן המובא בתשובת המשיבה 3, שם הרחיבה באשר להבדל בין החלוקה לפי פרק א' לבין החלוקה לפי פרק ב', בו עוסקת עתירה זו, בהקשר של מספר המיטות (ר' שם בעיקר בסעיפים 30-29). עוד הוסיפה כי - "מנסח המבחנים בוודאי לא ביקש להגיע לתוצאה אבסורדית לפיה מיטות שזכו לניקוד נמוך יזכו לתמיכה רק משום שמספר המיטות המוצע הוא מספר גדול. נוסח, כאמור היה שולל את התמיכה ממוסדות קטנים שהציגו מיטות בעלות ניקוד גבוה ובוודאי שלא זו הייתה מטרת מבחני התמיכה..." (שם, ס' 32).
בעת הדיון שבה והבהירה ב"כ המשיבה 1 כי אין יסוד לטענה כאילו לא נערכת כל התחשבות במספר המיטות בפרק ב', אלא שההתחשבות בכך מבוצעת בשלב חלוקת הכספים בפועל. כך לדוגמא, אם קיים גוף אשר קיבל ניקוד גבוה למיטה, אך הציע מספר מיטות קטן, הרי שהוא יקבל את הסכום המגיע לכל מיטה, אך מאחר ומדובר במספר קטן של מיטות, יוותר עודף שיעבור לסבב החלוקה הבא ואז יזכה בכספים גוף עם ניקוד מיטות נמוך יותר, אך מספר מיטות רב יותר. הכ ול על בסיס היתרה והוראות הכללים. כך נוצר אותו גיוון בו שני גופים יזכו בכספים. עם מיטות שונות, מיקום שונה, מוסד אחר וכיו"ב. לטענת ב"כ העותרות, נפקות ההליכה בדרך זו, בסופו של יום, הייתה כי במחוז צפון קיבלו את התמיכה שלושה גופים במקום שניים, ותו לא. על כך השיבה ב"כ המשיבה 1 - כי מדובר בשלושה מתוך חמישה וזו אכן תוספת לגיוון שלא ניתן להקל בה ראש. כן ציינה כי לא נערכה בדיקה באשר לנפקות השינוי המתבקש ביחס לכלל המחוזות (מעבר למחוז הצפון). עוד הפנתה לפער הקטן שנקבע לניקוד למיטה ולכך שבה תאם לגישת העותרות, לא תהא לכך כמעט כל משמעות בפועל, על אף שהכללים, בחלוקה זו , שמו דגש על הניקוד למיטה (ר' טענותיה בעמ' 8 לפרוטוקול).
להשלמה נוספת בעניין זה, ר' גם האמור בתשובת המשיבה 1, סעיפים 59-55. פורט שם בצורה סדורה, מהי הדרך בה נעשתה בפועל החלוקה כאן והאבחנה בין אופן הניקוד שהוא לפי מיטה לבין החלוקה אשר במסגרתה יש התחשבות בכמות המיטות שהוצעו בתכנית. יוער כי ככל שמדובר בפירוש הכרחי ומתחייב לכללי החלוקה , כטענת העותרות, יש לתהות כיצד מי מהפונים לקבלת כספי התמיכה , לא העלה טענות דומות.

אציין עוד כי הן העתירה והן התשובות הן נרחבות ומפורטות וכן נדרשות לתחשיבים לגופם - לרבות באמצעות טבלאות המבהירות את השינוי באופן חלוקת הכספים לפי הטענות השונות, ביחס לגופים השונים שפנו לקבלת כספי התמיכה ובהתחשב בהוראות הכללים עצמם אשר קבעו חלוקה מדורגת של הכספים (כאמור, עניינה של העתירה בחלוקה לפי פרק ב' של האופציה השיורית וזאת להבדיל מהחלוקה לזכאים באופציה בעלת העדיפות הראשונה). פסק הדין נכתב בהקשר זה בדרך שנועדה לפשט את הבנת הדברים ובדרך מקוצרת כדי שלא יגרם עיכוב נוסף - אך המבקש להרחיב יעיין בכתבי בית הדין לגופם.

המשיבות העלו טענה כי דין העתירה להיות מסולקת על הסף וזאת בהתחשב בכך שבסופו של יום העתירה הנוכחית היא עתירה אשר הוגשה רק בחודש מאי 2021, בעוד תוקפים במסגרתה החלטה מיוני 2020. נטען כי במיוחד כאשר מדובר בחלוקת כספי תמיכה מתקציב המדינה, קיימת חובה על עותרים, לפנות לבית המשפט במהירות מרבית ובמקרים המתאימים אף בטרם חלפו 45 יום, כאמור בתקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000. הדברים יפים בבחינת קל וחומר עת שמדובר בהגשת עתירה כמעט שנה לאחר מועד קבלת ההחלטה. העותרות טוענות מנגד, כי אין מקום להתעלם מהעתירה הראשונה שהן נאלצו להגיש וכי בשים לב לאותה עתירה, אין מקום לסילוק העתירה על הסף ואין מקום לטענת שיהוי המופנית כלפיהן. בהקשר זה אומר, כי אף בהתח שב בטענת העותרות - לפיה הן לא ידעו מי הם הגופים אשר עליהן לצרף להליך, הרי שזהות אותם גופים נודעה, לכל המאוחר, בספטמבר 2020, עת הוגשה תגובת המשיבה 1 בעתירה הקודמת (כאמור לעיל לאותה תגובה צורפה ההחלטה המפורטת והיה ניתן לעמוד מזו על הנדרש). גם כאשר הוגשה בקשה לתיקון אותה עתירה, התבקש צירוף רק של גופים שפנו לקבלת כספי תמיכה במחוז הצפון ולא של כלל הגופים - כפי שנדרש. עמדת המשיבה 1 כי אם ישונה אופן הניקוד יהא מקום להחיל את החישוב השונה על כלל המחוזות בארץ מקובלת עליי, שכן אין המדינה יכולה להחיל דין שונה, או פרשנות שונה - במחוזות השונים. ממילא, צירוף כלל המשיבות הנדרשות לעתירה - ארע, בסופו של יום, רק בעת הגשת העתירה המתוקנת (זאת אם אתעלם מכך שלא צורפו גופים שלא זכו במחוזות אחרים). מועד הגשת אותה עתירה הוא המועד הרלבנטי והינו רחוק ומאוחר מאוד, באופן המקים טענת שיהוי. אפילו אניח כי ניתן לקבל את הצעת המשיבה הפורמאלית 6, להחיל את תורת הבטלות היחסית (כך ששינוי באשר לאופן החלת הכללים, ישפיע רק על מחוז הצפון) - עדיין מבחינת העותרות היה הכרח לצרף את המשיבות הפורמאליות. זאת, כדי שאלה תוכלנה להגיב באשר לנטען בעתירה בכלל ובאשר לאפשרות שקבלתה לא תוחל עליהן, בפרט (ר' בהקשר זה עמדת משיבות פורמאליות 3-1 כי שינוי ביישום הכללים, בהתחשב במספר המיטות, יוליד תוספת תמיכה בהן, אף שאין הן טוענות לכך. זאת לנוכח עמדתן כי מדובר במעשה עשוי. עוד ראה עמדת המשיבה 4 החל מסעיף 32 לתשובתה והתנגדותה שם להפעלת דוקטרינת הבטלות היחסית במקרה דנן). זאת ועוד, עת ידעו העותרות כי לא ניתן צו ביניים והן בחרו להתנהל בהליכים ממושכים, ישירות מול המשיבה 1 ולהעלות טענות חדשות רק בסופם (בין אם היו העותרות מתקנות את העתירה המקורית תוך צירוף כלל הצדדים ובין בדרך בה נעשה הדבר לבסוף, עת הוגשה העתירה דנן), הרי שהן יצרו מצב בו התגבש שיהוי שאינו מאפשר לקבל עוד את הטענות כיום, אפילו אם היה נמצא בהן ממש. עוד באשר לטענת השיהוי ראה המפורט בהרחבה בתשובת המשיבה 4 - אשר ביחס אליה הוגשה עתירה לראשונה במאי 2021, כאשר בהתאם לטענותיה המועד המאוחר ביותר בו היה צריך לעשות כן היה בדצמבר 2020.

בהתייחס לקושי לקבל במועד מאוחר זה את העתירה, אני מוצאת להפנות עוד לדברי המשיבה 3 - כי היא מוסד ללא מטרת רווח, אשר מקורותיו מוגבלים והיא כבר החלה בפרויקטים מושא בקשת התמיכה, בהסתמך על התמיכה. המשיבה 3 הבהירה, כי היא השלימה כבר את עבודות הבנייה וההצטיידות ביחס ל-24 מיטות להנשמה, בשיעור של 100% וביחס ל-36 מיטות סיעודי מורכב, בשיעור של מעל ל- 70%. משיבה זו הבהירה כי כל גריעה כיום, מסכומי התמיכה המגיעים לה, תסב לה נזקים קשים ובלתי הפיכים לאחר שתוך הסתמכות על אותם כספים, היא נטלה על עצמה התחייבויות בהיקף של כ- 34 מיליון ₪. בעוד העותרת 1 היא גוף, עסקי הפועל למטרת רווח אשר החלה בבניית מבנה הכולל גם שטחי מסחר ומעליהם מוסד גריאטרי וזאת לפני שנים, עוד בטרם נודעה התמיכה האפשרית - הרי שמשיבה 3 היא מלכ"ר הפועל ללא מטרת רווח. זו הסתמכה על כספי התמיכה ולדידה מדובר במעשה עשוי. לטענת המשיבה 3 את כל המידע הנדרש לעתירה היה ניתן לקבל ביולי 2020 וכל המאוחר בספטמבר 2020 (ר' פירוט הטענות בתשובתה). עוד ראה תגובה שהוגשה מטעם משיבות פורמאליות 3-1 - אשר אף הן ציינו כי זכאותן כבר אושרה ולכן מדובר במעשה עשוי. אף הן ציינו כי כלכלו צעדיהן והשקיעו השקעות בהיקף של מאות מיליוני שקלים - בין השאר, בהסתמך על הזכאות שאושרה להן. לטענתן המעשה המנהלי בעניינן (במחוז אחר ובחלוקה הראשונה ולא השיורית) כבר הסתיים והפך לסופי ומחייב. בדומה גם המשיבה הפורמאלית 6 ציינה כי היא צפויה לקבל 12 מיליון ₪ במספר שלבים ועד כה קיבלה 7.26 מיליון ₪ בשלוש פעימות. משרד הבריאות אישר את התכנית שלה ובית החולים הנ"ל הסתמך על קבלת מלוא סכום התמיכה והתחיל בהכנת התשתיות המתאימות, התקשר עם ספקים שונים לפיתוח תשתיות, לבינוי וכן רכש ציוד - בסכום העולה על תשעה מיליון ₪.

לא יכול להיות חולק כי מבחינת כל המשיבות שלא נכללו בעתירה המקורית, העתירה אכן הוגשה בשיהוי אשר יש מקום לטענה כי בהסתמך עליו בלבד ראוי לדחות העתירה ולראותה אף כעתירה התוקפת מעשה עשוי. זאת, כאמור, ביחס למועד בו הוחלט על אופן חלוקת הכספים , אך בבחינת קל וחומר – גם בהתייחס לכל טענה הנוגעת לכללים עצמם. כללים אשר את הקביעות בהם, היה צריך לתקוף כבר עת פורסמו להערות (עוד בטרם פנו גופים שונים עם בקשה לקבלת תמיכה). כאמור, חלק ניכר מהזמן בחרו העותרות להתכתב עם המשיבה 1 ולנסות לשנות את עמדתה וזאת ללא שהמשיבות היו חלק מאותו הליך ואף שהעותרות יודעות כי בית המשפט לא קיבל בקשתן לצו ביניים (ר' בהקשר זה בין השאר את טענות המשיבה 3 בסעיפים 21-7 לתשובתה ובכלל זה האמירה בסעיף 14 שם: " כלום ציפו שמשרד הבריאות ישלול את התמיכה שהוענקה למשיב ולזכאים אחרים על יסוד הליך התכתבות בין העותרות למשרד הבריאות כאשר המשיב וזכאים אחרים אינם צד לעתירה הראשונה!!..."). אף אם יהא מי הטוען שאין שיהוי סובייקטיבי (ואין זו עמדתי), שיהוי אובייקטיבי, בוודאי שקם. ר' בג"ץ 908/14 עמותת בית חב"ד טבריה נ' משרד החינוך, השר הרב שי פירון (08.05.2014), באשר למשמעות שיהוי אובייקטיבי עת שכספי התקציב כבר חולקו, על אף הידיעה כי יש כאלה שאינם שבעי רצון מהחלוקה שנקבעה. לא ניתן להקל ראש במשמעות לגופים אשר הסתמכו על הודעה על זכאותם, על כספים שכבר קיבלו ועל כספים אשר הם סומכים כי יינתנו להם בעתיד בהתאם להחלטת ועדת התמיכות.

מקובלת עלי עמדת המשיבה 1 כי למעשה ראוי היה לדחות את העתירה עוד על הסף וטרם פניה לטענות לגופן וזאת מחמת שיהוי; ייתכן והיה מקום לקבוע זאת אף ביחס לעתירה הראשונה. עתירה מיום 20.8.20 - אשר תקפה החלטה מיום 23.6.20, כאשר עסקינן בחלוקת כספי תמיכה מתקציב המדינה וברי אף כי הזוכים מסתמכים עליהם - יש לפנות בגין החלוקה, באופן מידי. זאת, אף בהתעלם מכך כי למעשה העתירה תוקפת את מבחני החלוקה לגופם, ללא שהוגשו הערות ביחס אליהם, טרם פניית העותרות לקבלת כספי תמיכה. ר' המפורט בהקשר זה באריכות בתשובת המשיבה 1 (ר' שם בעיקר סעיפים 35-31 ובכלל זה גם ההפניה לדיני המכרזים, המדגישים בהתאמה כי המקום להעלות טענות כנגד הוראות המכרז הינו עובר להגשת ההצעה ולא לאחר שהוגשה הצעה וזו לא התקבלה). ככל שלא תאמר כן - בוודאי ובבחינת קל וחומר שזהו הדין ביחס לעתירה השנייה (כאמור, עתירה ממאי 2021 התוקפת החלטה מיוני 2020). לטעמי קיים הן שיהוי סובייקטיבי והן אובייקטיבי - אך אפילו תאמר כי לנוכח הגשת העתירה הראשונה והמגעים שהתקיימו מאז הגשתה ועד להגשת העתירה השנייה, אין שיהוי סובייקטיבי, הרי ששיהוי אובייקטיבי בוודאי שמתקיים. זאת, ביחס למשיבות אשר צורפו וביחס לטענות שהועלו לראשונה - רק בעתירה השנייה.

ב"כ העותרות שבה והדגישה מספר פעמים בעת הדיון כי אין טענה כנגד המשיבה 1 לשחיתות. כל הטענות שהועלו הן למירב בנוגע לפרשנות הכללים ו/או דרך יישומם, בעוד הלכה ידועה היא כי לא בנקל יתערב בימ"ש בהחלטת הגוף המינהלי המקצועי המופקד על הנושא. אפילו תאמר כי הטענות אינן נוגעות לניסוח הכללים (אשר הערות ביחס לכך היה צריך להגיש זה מכבר ועוד בשנת 2019) אלא ליישומם - ראוי כי הגוף המקצועי המופקד על הנושא, הוא אשר יישם את הכללים על פי הבנתו המקצועית. כאן אין כאמור טענה כי בחירת הזכאים נערכה על בסיס שיקולים זרים וכן יש לזכור כי הועדה אף שבה ובחנה את עצמה, לנוכח הגשת העתירה הראשונה ולא מצאה להגיע למסקנות שונות. לו היה נותר רושם בדבר שחיתות או אי תקינות משמעותית אחרת - היה מקום לשקול אם יש בזו די כדי לגבור על קשיי השיהוי אשר דבק בעתירה. אך כאמור , לא זה המקרה אשר בפניי.

עוד אוסיף שאיני יכולה לקבל את עמדת העותרות כי "השאלה האם הועברו כספים למוסדות רפואיים האחרים אם לאו, איננה מעלה או מורידה, ועל משרד הבריאות למצוא את התקציב הנדרש כתוצאה מקבלת העתירה" (ר' סעיף 1.9 לעיקרי הטיעון מטעם העותרות כאשר על טיעון זה הייתה חזרה בעת הדיון). משרד הבריאות אינו יכול להמציא כספים יש מאין והוא מחויב לנהוג באופן שוויוני, כלפי כלל הגורמים שפנו לקבלת כספי התמיכה. לא ניתן להתעלם מן המשמעות הכרוכה בכך שחלק ניכר מהכספים כבר הועבר וכי יש הסתמכות גם על החלק אשר טרם הועבר.

בעת דחיית העתירה, לא מצאתי להרחיב בטענות נוספות שהועלו על ידי המשיבות 3 ו-4 ואשר יתכן והיה ניתן לדחות את העתירה גם על יסודן; בהקשר זה ר' את הטענה כי העותרת 2 הוקמה רק ביום 18.5.20 כלומר חודשים לאחר פרסום מבחני התמיכה ואף במועד שהינו מאוחר למועד הגשת בקשת התמיכה. בקשת התמיכה הוגשה על ידי העותרת 1, בעוד זו לא תנהל את המוסד בנצרת וקיים סימן שאלה האם הגשת בקשת תמיכה באופן זה הינה אפשרית. כלומר, האם אפשרי כי תוגש בקשת תמיכה לגבי גוף קיים, עבור גוף שטרם נרשם ועתיד לקום רק בהמשך ולנהל את המוסד מושא הבקשה. ר' בהקשר זה גם טענות המשיבה 3 בסעיף 24 לתשובתה - המפנה לכך שבהתאם לסעיף 5(2) למבחני התמיכה יש צורך כי ידובר במוסד אשר קיבל רישיון הפעלה לפי פקודת בריאות העם. נטען כי העותרת 1 אינה מוסד רפואי גריאטרי ואינה מחזיקה ברישיון הפעלה לפי פקודת בריאות העם ולכן גם אינה עומדת בתנאי הסף. עוד נטען כי מעיון במידע אצל רשם החברות עולה שהעותרת 1 היא בעלים של מבנה הכולל שטחים למסחר ושטחים נוספים המאכלסים את המרכז הגריאטרי שהושכר על ידי העותרת 1 לעותרת 2. מאחר ואיני נסמכת על עניין הישות המשפטית השונה של העותרות, לא ראיתי מקום להידרש לטענות שהועלו גם באשר להעדר זהות בבעלי המניות בין שתי העותרות ונפקות הדבר לעתירה. וכן לא פניתי לטענה כי ניתן היה לדחות את פניית עותרת 2 לקבלת תמיכה - ולו על בסיס אי עמידה בתנאי של הגדלת מספר המיטות במחלקה גריאטרית "פעילה" שכן זו החלה לפעול רק בספטמבר 2020 (ר' בהקשר זה בעיקר את הנטען בסעיפים 22-15 לתשובת משיבה 4 וכן את הנטען בסעיפים 25-22 ו- 51-45, לתשובת משיבה 3). כך גם לא נדרשתי לטענת משיבה 3 כמובא בסעיף 52 לתשובתה (ר' שם).

איני מוצאת כי יש צורך להתייחס לטענות נוספות שהועלו ואשר לכולן ניתן לטעמי מענה בתשובות. בהקשר זה ר' גם המפורט החל מסעיף 71 לתשובת המשיבה 1. אזכיר בשולי הדברים כי אין לעותרות זכות קנויה לקבל תמיכה מתקציב המדינה ובית משפט ימעט כאמור להתערב בהחלטות ממין זה. ר' בג"ץ 5264/05 ישיבת "שבי שומרון" נ' שרת החינוך התרבות והספורט (16.11.05). בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות, מקום בו לא עולה אי סבירות באופן התנהלות הרשות והחלטתה ומקום בו לא נמצאה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וכך הוא המקרה דנן. דברים אלה יפים עשרת מונים עת שהיה למעשה מקום להעלות את טענות העותרות עוד עת התפרסמו הכללים לתגובה. דברים אלה גם יפים עשרת מונים עת שהרשות שבה ובדקה עמדתה ואף לאחר שקילה נוספת לא מצאה ליתן החלטה שונה.

בטרם חתימה יוזכר שהמשיבה 1 הבהירה, מכל מקום, כי לטעמה לו הייתה מקבלת איזה מטענות העותרות הרי שכמצופה מרשות ציבורית, היה עליה לבחון את יישום הכללים מחדש, ביחס לכל הגורמים שפנו, בכל המחוזות. זאת, לרבות גופים שלא נקבעו כזכאים לכספי תמיכה במחוזות אחרים ואשר אף לא צורפו לעתירה זו. עוד הבהירה כי לנוכח טענות שעלו באשר לזכאות העותרות לפנות לקבלת כספי תמיכה, היא שומרת על זכותה לבחון הדברים - ככל שהעניין יוחזר לפיתחה. משמעות הדבר הי נה כי גם לו הייתה מתקבלת אחת מן הטענות, היו צפויים עוד עיכובים רבים נוספים במועד חלוקת הכספים . זאת, תוך פגיעה בגופים רבים, על לא עוול בכפם. אף נקודות אלה - ראוי לבחון בעת שמנגד מתקיים שיהוי, הכול כאמור לעיל.

העותרות שבו והדגישו, כי אין בפיהן טענה לשחיתות. בנסיבות אלו, בתוספת השיהוי הקיים, הסברי הרשות באשר לאופן בו יישמה הכללים, מטרתם ומטרת אותו יישום - אין מקום להתערבות בית המשפט . התערבות המתבקשת במקרה זה, בגרעין הקשה של שיקול דעת הרשות, המסור לה.
ב"כ משיבה 3 טען, כי העותרות "רכבו" על כספי התמיכה. לדבריו, העותרות הן גוף מסחרי, אשר ממילא עסק בהקמת מבנה מסחרי בו כלולה גם אותה מחלקה עם המיטות הגריאטריות. נטען כי עת נודע לעותרות על אפשרות לקבל כספי תמיכה, הן "רכבו" על כך . ברם , ממילא היו קובעות את אותן המיטות. נטען כי בשונה מהעותרות, המשיבה 3 היא מלכ"ר, אשר רק על בסיס כספי התמיכה, פנתה לקביעת המיטות. באשר לטענה זו אציין, כי אין רמז לכך שהדבר היווה שיקול אצל המשיבה 1 ודי בכך לדחייתה. מיותר לציין כי בכללים לא נקבעה גם אפשרות להתחשב בשיקולים ממין זה.

סיכום:
ההחלטה אותה תוקפת העתירה ניתנה עוד ביום 23.6.20. אף שמדובר בסוגיה של חלוקת כספי תמיכה למספר גופים ונדרשת פניה במהירות האפשרית לערכאות, הוגשה עתירה ראשונה רק ביום 20.8.20 (עת"מ 43402-08-20). אותה עתירה העלתה טענה אחת והיא מתן תוספת ניקוד לעותרות. אותה תוספת המוענקת למוסד קיים. אף שבגדר אותה עתירה לא ניתן צו ביניים - בחרו העותרות בהתנהלות של פניות, תכתובות ומפגשים, אשר רק בסופם הוגשה לבסוף העתירה דנן במאי 2021. בעתירה זו הועלו לראשונה שתי טענות נוספות, האחת הנוגעות למשיבה 3 אשר לא עמדה בתכנית שהציגה והאחרת הטוענת כי היה מקום לקבוע את הניקוד באופן שונה ובהתחשב במספר המיטות המוצעות. לעתירה זו התווספו משיבות נוספות, אשר מבחינתן - למעשה החלו ההליכים, רק במועד מאוחר זה. שלוש הטענות המועלות בסופו של יום, הן טענות התוקפות את הכללים עצמם (כך נטען כי היה צורך להגדיר באופן שונה מיהו מוסד קיים אשר לו תינתן תוספת ניקוד; כך גם נטען כי חלף הכלל הקובע קיזוז בדיעבד, עת שלא עומדים בתכנית מוצעת, היה צריך להורות על בחינת התכנות התכנית מלכתחילה ואי עמידה הייתה צריכה לגרור חלוקה שונה של הכספים; וכן נטען כי היה מקום שהניקוד עצמו (להבדיל מהחלוקה), יושפע ממספר המיטות המוצעות, גם אם ניקוד המיטות עצמן נמוך ). טענות ממין זה צריך היה להעלות עוד עת פורסמו הכללים להערות הציבור וזאת ביולי 2019. מכל מקום, לא ניתן לקבל העלאת טענות אלה במועד המאוחר הנוכחי. מדובר בשיהוי שדי בו לדחיית העתירה. אפילו יהא מי אשר יגרוס כי לא קם שיהוי סובייקטיבי, הרי בהתחשב באינטרסים של המשיב ים, אשר נקבע כי הם זכאים לכספי התמיכה ואשר החלו לקדם התכנית שהציעו - מתקיים לכל הפחות שיהוי אובייקטיבי. אין טענה לפגיעה בשלטון החוק - אשר תטה את הכף לקבלת הטענות חרף השיהוי. זאת ועוד - מעבר לדרוש אף התייחסתי לעיל לטענות לגופן והובהר מדוע לא נמצא לקבלן.
משנמצא שדי באמור לדחיית העתירה, לא הושלמה בחינה באשר לטענות נוספות שהועלו באשר לעצם זכאות העותרות לפנות עם בקשה לקבלת כספי התמיכה. משיבה 1 הבהירה עם זאת כי מכל מקום הייתה בוחנת גם טענות אלה. עוד הבהירה כי אם הייתה מתקבלת איזה מהטענות, היה הדבר מחייב בחינה כוללת של כל התוצאות, ולדבר היה נפקות על גופים במחוזות השונים, לרבות כאלה אשר קיבלו כבר חלק לא מבוטל מכספי התמיכה בהם. השבת העניין לפתח המשיבה 1 היה גורר התמשכות נוספת תוך פגיעה באותם גופים וכן תוך פגיעה בציבור אשר נזקק לאותן מיטות מושא התמיכה.

בהמשך לכל האמור העתירה אפוא נדחית.

העותרות תשלמנה לכל אחת מקבוצות המשיבות (משיבה 1, משיבה 3, משיב ה 4), ב גין הוצאותיהן ושכ"ט בא כוח ן סך של 1 5,000 ₪.

כן תשלמנה לשתי קבוצות המשיבות הפורמאליות אשר השתתפו בהליך (משיב ות פורמאלי ות 3-1 , ומשיב ה פורמאלי ת 6), סך של 7,500 ₪, אף כאן, לכל קבוצה.

כלל האמור ישולם בתוך 21 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים המיוצגים.

משיבה 1 תשלים העברת פסק הדין ליתר הצדדים. אלה אשר בחרו שלא להשתתף בהליך.

ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ב, 17 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.