הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 52114-11-19

בעניין:

מדינת ישראל [רשות האוכלוסין וההגירה]
ע"י פמ"י (אז')/עו"ד הודיה יצחק

המערערת

נ ג ד

[1.אנטולי שימנוביץ'
2.ולנטינה שימנוביץ']

3.קלימנטי שימנוביץ'
ע"י ב"כ עו"ד דוד אנג'ל

המשיבים

פסק דין

1. כללי

פסק דין בערעור מנהלי על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (כב' הדיין מ' דורפמן) מיום 10.10.2019; הערר מתמקד במשיב 3 [להלן – "המשיב"].

2. פסק הדין נשוא הערעור

מוקד הדיון בסעיף 12 לפסק דינו של בית הדין לעררים בו נפסק כדלקמן:-

לאור האמור לעיל, הנני מקבל את הערר באופן חלקי ומבטל את החלטת מנכ"ל המשיב מיום 5.02.19 ביחס לעורר 3. לעורר 3 יינתן רישיון שהייה בישראל מסוג א/5 למשך שנה והארכתו תיבחן מעת לעת. העורר 3 יפנה תוך 14 יום מהיום ללשכת המשיב במקום מגוריו ויגיש בקשה מתאימה לצורך קבלת רישיון מסוג א/5 בהתאם לאמור בפסק דין זה. למען הסר כל ספק, יובהר כי הואיל והבקשה ההומניטרית של העוררים הוגשה למשיב לפני תיקון הנוהל ביום 21.10.18, הרי שסעיף יג לנוהל לא יחול על העורר 3 ככל שיגיש בעתיד בקשה לשדרוג מעמדו.

3. מוקד הערעור

הערעור, כמפורט בסעיף 3 להודעת הערעור, מתמקד בקביעה שסעיף יג לנוהל לא יחול על המשיב, וכמעט המחזיק את המרובה אביא את האמור בסעיפים 5 – 7 של הודעת הערעור:

5. בהוראה זו כבל בית הדין את שיקול דעתה העתידי של המערערת. מושכלות יסוד הן, שבית הדין בוחן את החלטת הרשות על בסיס הנתונים במועד קבלתה. בית הדין קבע, כי ההחלטה לדחות את בקשת המשיב 3 (להלן גם: "המשיב") היתה בלתי סבירה וכי יש לקבל את בקשתו למתן רישיון ישיבת ארעי מטעמים הומניטריים כך שינתן למשיב רישיון מסוג א/5 למשך שנה והארכתו תיבחן מעת לעת.

6. בעתיד יוכל המשיב להגיש בקשה להארכת הרישיון או לקבלת מעמד אחר, וזו תיבחן בהתאם לדין. אין מקום להחלטה שיפוטית אשר תכבול את שיקול הדעת של הרשות בבקשה עתידית שטרם הוכרעה.

7. בענייננו, בית הדין התערב בשיקול דעתה העתידי של המערערת בבקשה עתידית לשדרוג (שטרם הוגשה), כאשר קבע כי סעיף יג לנוהל לא יחול על המשיב, כאמור בפסק הדין. לטענת המערערת, אין מקום להתערבות בשיקול הדעת העתידי של המערערת במסגרת בחינת בקשה עתידית".

4. סעיף י"ג של הנוהל

וכך נקבע בסעיף י"ג לנוהל 5.2.0022 (מהדורה 13 מיום 21.10.2018), שמהווה את הבריח התיכון למחלוקת:

"ככלל, ככל שתוגש בקשה לשדרוג מעמד לרישיון ישיבת קבע מטעמים הומניטאריים, היא תדון בוועדה הבינמשרדית בכפוף לכך שהמבקש שהה תקופה רצופה בת 10 שנים לפחות ברישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 שניתן בהתאם לנוהל זה.
יחד עם זאת, ככל שהוגשה בקשה לשדרוג מעמד בטרם חלוף 10 שנים ונטען כי חל שינוי נסיבות וקיימות נסיבות חריגות המצדיקות שדרוג מעמד – הבקשה תבחן ע"י ראש הדסק להעברת התיק לדיון בוועדה עוד בטרם חלוף התקופה. "

יוטעם, שאין סעיף זה מחליף סעיף קודם, ויש בו משום תוספת בנקודה שלא הייתה מעוגנת בגרסה הקודמת של הנוהל עד לאותה עת.

5. מעמדו של המשיב: הרקע למחלוקת

להבהרת התמונה עוד אציין את ההסבר לקריטיות שבסוגיה זו, כפי שהוסברה לי על ידי ב"כ המשיב. למשיב מעמד ארעי בישראל – א/5. זאת, מזה כשנה וחצי. שואף הוא למעמד של תושב קבע בישראל. סעיף י"ג בנוסחו כיום, משמעותי ביותר, לדידו, בשל הדרישה לשהייה רצופה בישראל של 10 שנים, דרישה, שכמותה לא הייתה עד כניסתו לתוקף של תיקון הנוהל. מכאן החשיבות היתירה הגלומה, לדידו, בשאלה , האם במועד בו תישקל בקשתו, בפעם הבאה ואולי גם בפעמים שלאחריה, יהיה סעיף זה בתוקף ותחול הדרישה המקדמית לתקופה רצופה בת 10 שנים במעמד ארעי, דרישה , ש כאמור, לא הייתה כדוגמתה עד כניסתו לתוקף של הנוהל החדש בעניין, אם לאו. או במלים פשוטות יותר: שעלול נוהל זה "לתקוע" את בקשת המשיב למעמד של קבע בישראל, לכשמונה וחצי שנים נוספות.

6. תמצית טענות הצדדים

א. לטענת ב"כ המערערת יש בסעיף 12 לפסק הדין נשוא הערעור כדי לכבול את ידי שר הפנים. באשר הבאתי את עיקר טענות המערערת בלשונה, לא ארחיב עוד בעניין זה;

ב. לטענת ב"כ המשיב אין בכך כדי להגביל את שיקול הדעת כלל ומכאן שאין לטיעון בו נקטה המערערת אחיזה (מסעיף 36 לעיקרי טיעוניו). מעבר לכך, הוסיף ב"כ המשיב רבות לעניינו הקונקרטי של המשיב על נסיבותיו תוך פירוט והבהרה מאיזה טעם נכון עשה בית הדין כשקבע את שקבע בפרט מסעיף 18 לעיקרי טיעוניו. בפרט הודגש שהדרישה ל – 10 שנות תושבות ארעית נגועה בחוסר מידתיות (מסעיף 57 ובמקומות נוספים) , ובנוסף נטען רבות לכך שכרכה הרשות בנוהל זה גם את השיקול ההומניטרי, ויצרה בכך מחסום נוסף בפני המשיב (ואחרים במצבו). בין היתר הופנה בית המשפט לעת"מ 51212-10-19 המרכז לסיוע ואח' נ' שר הפנים ואח' שניתן בבית משפט זה אך לפני כחודש. זאת, הגם שנסתיים ההליך בהצעה מצד בית המשפט למקרה נתון שנדון, ולא ניתנה במסגרתו פסיקה מהותית רלוונטית.

7. דיון והכרעה

א. ראשית, כלל ועיקר: אין לתושב ארעי זכות מוקנית כלשהי, בדרך לבקשתו שיוכר כתושב קבע. מחויבת כלפיו המערערת להתנהלות שלא תחרוג ממתחם הסבירות, מחויבת היא כלפיו להגינות בסיסית, וכמובן, להיעדר אפליה ולהחלטה עניינית, וללא שיקולים זרים. ואולם, מעבר לכך, אין החוק מקנה לתושב הארעי, (וקל וחומר, למי שאף מעמד זה אין לו, כפי שהיה המשיב עד לפני כשנה וחצי), זכות מהותית שתבטיח ל ו את 'שדרוג' מעמדו ברבות הימים.

ב. שאלת סבירות הנוהל, אינה בפני כלל במסגרת הליך זה, ודי שאזכיר, שאת הערעור דנן הגישה המדינה, שהנוהל, כמובן, מקובל עליה.

ג. ואולם, דומני, שמעבר לנסיבותיו של המשיב, על הפרק שאלה מרכזית אחת ויחידה: האם קנויה לבעל דין הזכות שתיבחן בקשתו (ויהיה עניינה של הבקשה אשר יהיה) על פי נוהל קודם, שייתכן ויש בו כדי להיטיב עמו , ביחס לנוהל שהתגבש אצל הרשות המנהלית הרלוונטית, מאוחר יותר. מעל הצורך, יוטעם, שלטעמי לא נכון כלל לגשת לשאלה שעל הפרק כשאלה המתמקדת בנסיבותיו הספציפיות של המשיב, אלא כשאלה שבמרכזה נהלי הרשות, ובאופן ממוקד יותר – מה מעמדו של בעל דין בהינתן שבמועד מסוים, למשל, לאחר שכבר הוגשה בקשתו, חל שינוי בנהלי הרשות ויש בשינוי זה , לדעתו (הלגיטימית), כדי להרע את מצבו.

ד. אין בנמצא כלל לפיו יש לבעל דין זכות מוקנית או כל זכות הקרובה לכך, שלא ישתנו נהלים לרעתו . זאת, ללא קשר לשאלה האם הגיש הוא בקשה מתאימה לפני שינוי הנוהל, כמה זמן לפני שינוי הנוהל וכל כיוצא באלה. כאמור, ייתכן, שייתכנו לכך חריגים כגון במצב בו מוכח שפעל אותו בעל דין בהתבסס על מצג מטעם הרשות, קל וחומר אם ברקע דברים המגיעים כדי מעמד של הבטחה שלטונית, ושאר נסיבות חריגות. ואולם, כלל, למשל למקרים כבפרשתנו, לפיו - אם הוגשה הבקשה הראשונה במועד כלשהו בעבר וקודם ששונה הנוהל, כי אז מנועה הרשות מלשנות את הנוהל ולפעול לגבי אותו בעל דין לפי הנוהל החדש, אין בנמצא.

ה. במסגרת טיעוניה הפנתה המערערת לבר"ם 8090/19 פלונית נ' רשות האוכלוסין, שהוגשה על החלטה קודמת של בית משפט זה (במותב נכבד אחר, כב' השופטת כהן-לקח). עניינו, אמנם, בחתירת העותרת (בהליך דהתם) לשדרוג מעמדה מתושבת ארעית למעמד קבע, כשברקע אף עמדו נסיבות טרגיות ביותר. ואולם, כל הקשור לשינוי נהלים אצל המשיב (בהליך דהתם) , אינו מעניינה של אותה החלטה, ולפיכך מצאתי לנכון להניח לה.

ו. הגם שלא יהא בכך כדי להשליך על התוצאה הסופית, אופן הצגת מצב הדברים על ידי המערערת אינו מדויק. זאת, באשר ייתכן שיש מקום לשאלה האם נכון לפרש את פסיקת בית הדין ככבילת שיקול הדעת, כפי שמבינה זאת המערערת, שהרי, לכאורה, אם נכונה היתה דרך ניסוח זו של טענתה, הרי כל הנוהל כובל את מרחב שיקול הדעת, וביחס לכל אדם. כך דרכם של נהלים. נותנת הדעת, שנכון יותר היה לטעון, שיש בהחלטה זו משום הנחיה ספציפית אשר לאופן יישום הנוהל. משמעות ההחלטה נשוא הערעור הינה, לאמיתם של דברים, החרגה של המשיב מהנוהל שיהא בתוקף בזמן שתינתן הדעת לעניינו, ובכך, יש, אכן, מן הבעייתיות ויש אחיזה הולמת לנטען . ועם כל זאת, דומני, שיש בתמונה הכללית שנגד עיני גם מרכיבים שיש בהם כדי למתן:-

1. ראשית אציין את הסיפא לסעיף י"ג – נקבע מנגנון לחריגים, ואין מניעה שיבקש המשיב לעשות בו שימוש. גם את טענתו הבסיסית יוכל המשיב להעלות במסגרת זאת.

2. ושנית, ככל שתתקבל בעניינו החלטה בלתי סבירה, פתוחה בפניו הדרך גם להעמידה לביקורת שיפוטית כחוק. בנקודה זו יוטעם, שככלל, המועד לטענות כלפי הרשות, והבאתן לביקורת שיפוטית , הו א בתום התהליך, ואין בנוהל זה כדי לפגוע בזכויות אלה.

8. סוף דבר

א. דין הערעור שיתקבל, וההוראה למערערת לשקול את שיקוליה כשלצ ורך עניינו של המשיב, סעיף י"ג לנוהל, כאילו לא בא לעולם כלל, בטלה בזה.

ב. עם זאת, כהערת אגב אוסיף, שהן את טיב השיקולים ההומניטריים, והן את שאלת קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מהכלל, ייתכן שנכון ליישם במידה של רגישות, ואינני משוכנע לחלוטין, שבנסיבותיו של המשיב אין מקום ליישום החריג בסיפא לסעיף י"ג, ולו גם חלקית, ממועד מסוים. גם אם טעה בית הדין, לא באה טעותו לעולם בחלל ריק. בהקשר זה אחתום את פסיקתי דווקא מההחלטה אליה הפנתה המערערת (בר"ם 8090/19, הנ"ל), שיפ ה ג ם לענייננו: "בהקשר זה, ומבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים, חזקה על המשיבה שתביא בחשבון, בבוא היום, את ההשתלשלות העובדתית עליה הצביעה המבקשת כאשר תבחן את בקשתה. יתר טענות המבקשת מופנות נגד התנהלות המשיבה בעניינה. טענות אלה, חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, לא מקימות עילה למתן רשות לערער ב'גלגול שלישי'".

ג. בנסיבותיו של ערעור זה לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז תמוז תש"פ, 19 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה