הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 33736-08-18

מספר בקשה:4
בפני
כבוד השופט כרמי מוסק

המבקשת

מדינת ישראל

נגד

המשיבים

  1. peiliang han
  2. liping zhou
  3. haiyuan shao
  4. naiyong wu
  5. jianjun hu
  6. zhongmin fu
  7. shenghao pang
  8. xugang song
  9. qinrong wu (פורמלי)

החלטה

לפני בקשה למתן צו ביניים, בה מבוקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שניתן ביום 13.06.2018 בערר 4416-17 ( להלן: "פסק הדין"), הוא נשוא הערעור בהליך זה. ויודגש, כי צו הביניים מתבקש בהקשר למשיבים 1, 5 ו-8 בערעור בלבד.

פסק הדין נשוא הערעור

פסק הדין ניתן ביום 13.06.2018, ובו נקבע כי 8 משיבים ( מתוך 9), יוכלו להסדיר את העסקתם בענף הבניין בישראל, ולצורך כך ינתן להם רשיון שהייה מסוג ב/1 ושהות של 60 ימים למצוא מעסיק בענף הבניין.
עוד נקבע, כי התקופה המקסימאלית בה יוכלו המשיבים לשהות בישראל היא תקופה של 63 חדשים, שמניינה החל ממועד כניסתם הראשונה לארץ.
מבין שמונת המשיבים אשר בעניינם הוגש הערעור, חמישה שוהים בישראל, ושלושה עזבו זה כבר לארץ מוצאם – סין.
שמונת המשיבים הנם חלק מקבוצה גדולה יותר של עובדים זרים, אשר פנו יחדיו לצורך הסדרת מעמד. אולם, שניים מתוך חברי הקבוצה הגדולה יותר נעצרו, מה שהוביל להגשת ערר בעניינם. ערר זה התקבל, ומעמדם בארץ הוסדר כתוצאה ממנו.
הנימוק העיקרי לקבלת הערר הנו נושא האפליה הפסולה של שתי קבוצות העובדים ( אלו שנעצרו ואלו שלא נעצרו).

הבקשה
כאמור, בעוד שפסק הדין מתייחס לשמונה משיבים, הרי שהבקשה מתייחסת לשלושה מתוכם בלבד – אלו שעזבו את הארץ ונמצאים בסין.
המבקשת טוענת, כי טעה בית הדין בהתערבותו בשיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים, בעודו מורה על הענקת רשיון שהייה ועבודה מסוג ב/1 בניגוד למדיניות המערערת ולנהליה.
המבקשת סבורה, כי סיכויי הערעור מטעמה טובים, ובוודאי שאינם קלושים.
בנוסף, טוענת המבקשת כי שם שיקולים של מאזן הנוחות מחייבים את עיכוב ביצוע פסק הדין. זאת, על מנת למנוע מצב בו המשיבים – שיצאו מישראל זה מכבר – ישובו לישראל ויקבלו רשיונות ישיבה ועבודה חדשים לצורך עבודה אצל מעסיקים מורשים בענף הבניין עד להשלמת התקופה של 63 חדשים בישראל, כאשר ככל שיתקבל הערעור, הם יידרשו לצאת מישראל מיד לאחר מכן.

תגובת המשיבים
המשיבים מציינים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר מצד המבקשת – בחלוף מעל לחדשיים ממועד מתן פסק הדין. נטען, כי המשיבים האחרים בהודעת הערעור כבר פעלו להסדרת מעמדם ( אם כי לא הובהר בתגובה מהו מצבם המשפטי, נכון להיום), ואילו המשיבים דכאן, נערכו להגעתם לישראל לצורך הסדרת מעמדם.
עוד מציינים המשיבים, כי פנו מספר פעמים לרשות האוכלוסין בבקשה להסדיר כניסתם של המשיבים דכאן, אך לא ניתנה להם כל תשובה עניינית. לשיטתם, די בשילוב של חוסר תום הלב שהפגינה המבקשת באי המענה לבקשותיהם עם השיהוי שנקטה בהגשת הבקשה, כדי לדחות את הבקשה.
המשיבים מביאים בתגובתם פסק דין דומה, להפלייה בין קבוצת עובדים שפנתה יחד להסדרת מעמד, כשחלקה נוייד בהסכמה וחלקה סורב על ידי המבקשת בשלב מאוחר ( ערר 4585-18 ( י-ם)). גם ערר זה התקבל בשל האפלייה בין שתי הקבוצות. המבקשת לא ערערה על פסק דין זה.
לעניין מאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי המבקשת כלל לא הסבירה מהו הנזק שייגרם לה אם לא יינתן צו הביניים, ומדגישים כי המשיבים ייפגעו פגיעה ישירה ומוחשית – הרי המועד המקסימאלי הקצוב לשהייתם של המשיבים בישראל הנו בן 63 חדשים שנמנים ממועד כניסתם המקורית לישראל. כלומר, בימים אלה לא רק שאינם יכולים לפעול לצורך הסדרת מעמדם, אלא שהזמן החולף מקצר את מכסת הימים שיוכלו לשהות בישראל בסך הכל.

דיון והכרעה
כידוע, בבואו של בית המשפט לבחון בקשה לקבלת סעד זמני, עליו לשקול את סיכויי התביעה, את מאזן הנוחות שבין הצדדים, ואת היחס ביניהם. (ראו: ע"א 385/73 אברהם פרידמן נ' אפרים זהבי ( זיבלין) , כח (1) 765; רעא 6653/00 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ (29.05.2001)).
מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הצלחת הערעור, נראה כי במצב שלפני יש לשים דגש דווקא על מאזן הנוחות. בעוד שברור הנזק הפרטני שנגרם מכל יום של עיכוב בהסדרת כניסתם של המשיבים לישראל ( ומתוך כך להסדרת מעמדם), לא ניתן להבין מהו הנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מכך.
לכך אוסיף, כי באשר פסק הדין מלכתחילה מכיר בזכותה של המבקשת לאסור ניוד של עובדים מומחים בענפי עבודה שונים, אבל קובע כי במקרה שלפני הוא מקבל את הבקשות בשל העובדה כי התקיימה אפליה בינם ובין שאר חברי הקבוצה אשר מעמדם כן הוסדר, הרי שלטעמי, אין מקום לאפליה נוספת בין אלו שיצאו זה כבר את המדינה ובין אלו שנותרו בה.
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני. הצו שניתן ע"י כב' השופטת חגית מאק-קלמנוביץ ביום 15.08.2018 – בטל.
בנסיבות העניין, לא ניתן צו לתשלום הוצאות.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ח, 04 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט