הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עמ"נ 21968-11-19

בעניין:

1.איוונובה רוזה גיאורגבייה
2.בוריסלבה גורגייב
3.אסן גאורגייב
4.איליאן גאורגייב
5.אסיה גאורגייב
ע"י ב"כ עו"ד טל פרושן

המערערים

נ ג ד

מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה
באמצעות פמ"י י-ם (אזרחי)/עו"ד טל לוי

המשיבה

פסק דין

1. ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים (כב' הדיין ש' ויזן), מיום 16.9.19, שניתן בערר 2938/19.

2. ברקע לפסק הדין נשוא הערעור מאמץ מטעם המערערת 1 (להלן – "המערערת"), ילידת 2.10.1951 להסדיר את מעמדה בישראל; בד בבד יוטעם, שאין חולקין, שמשנת 2013 שוהה היא בישראל ללא מעמד, מצב הדברים שהוביל את המשיב ה אף לטענות כלפי ניקיון הכפיים שלה, ועל הפרק נושא שנזכר במעט גם בפסק דינו של בית הדין לעררים.

3. בנסיבותיו של הליך זה ובשים לב לטענות בא כוחה הנכבד של המערערת, אתייחס, קודם שאפנה לפסק הדין נשוא הערעור, לערר שהוגש לבית הדין לעררים. על פי כותר הערר (נספח י "ט לערעור), ואביא את הדברים בלשונו – " עניינו של ערר זה באי מתן החלטה בערר פנימי שהוגש ע"י העוררים..." הפסקה השנייה של הכותרת מלמדת אותנו מתי הוגש אותו ערר פנימי שטרם נדון. רק בהמשך מצוינת הבקשה שיורה בית הדין למשיבה להעניק למערערת מעמד ובנסיבות העניין התבקשה אשרה מסוג ב/1.

4. בית הדין לעררים הגיע למסקנה שאכן גוררת המשיבה רגליים במתן החלטתה בנסיבות לא הולמות. כאמור בסעיף 7 לפסק הדין, חויבה המשיבה בהוצאות, ניתנו הוראות שנועדו לקדם את ההליך ללא עיכובים יתרים וניתן אף סעד זמני המונע הליכי אכיפה והרחקה כנגד המערערת, וזאת הגם שמצויה היא בישראל, כאמור, שנים רבות ללא כל מעמד.

5. במוקד הערעור דנן, החלטת בית הדין שלא ליטול לעצמו את ליבת סמכויות הרשות ושלא לאשר במסגרת פסק הדין את המעמד אליו חותרת המערערת.

6. אודה ולא אבוש, מתקשה אני עד מאוד בהבנת טעמו של ערעור זה. החלטת בית הדין שלא להיכנס בנעלי הרשות, אינה רק החלטה סבירה שלא מצדיקה התערבות, אלא שזו ההחלטה המתבקשת. במאמר מוסגר אציין, שיתכן ודווקא החלטה הפוכה היא זו, שאילו התקבלה ניתן היה לטעון כלפיה לפגם בשל אי סבירות. ער אני לפסיקה לפיה בנסיבות מתאימות, באי מתן מענה ובאי מתן החלטה מצד הרשות המינהלית, יש כדי להצדיק מתן פסק דין המאשר את הבקשה מהותית. ברם, לא כך פני הדברים, לתפיסתי, בנסיבות הרלבנטיות להליך זה. ואשר להחלטה שנועדה לדרבן את המשיבה למצות ללא דיחוי את הטיפול בעניינה של המערערת, זהו סעד שבית הדין העניק למערערת במפורש, וזאת תוך שאף חייב את המשיבה בהוצאות. משום מה השתמע מטענות המערערת שמופנה ערעורה גם כלפי סעד זה.

7. כללו של דיון במסקנתי, שעם כל הרגישות המתחייבת למצבה של המערערת, על הפרק ערעור שטוב לו שלא הוגש משהוגש. בית הדין לעררים היה רגיש לחלוטין למצב אליו נקלעה המערערת בשל גרירת הרגליים של המשיבה ופסק דינו משקף את הדברים. וכל זאת ביחס לבעלת דין העושה דין לעצמה בשהייתה בישראל ללא מעמד מזה שנים לא מעטות. ומנגד, עצם הנחת המערערת שנכון היה לבית הדין להיכנס בנעלי הרשות ולהעניק לה את אשרת ב/1 בה היא חפצה, היא הנחה שאין לה כל מקום. לא בכל מקרה בו גוררת הרשות רגליים נכון לבית הדין להיכנס בנעליה, ולא בכל מקרה בו ניתן פסק דין על ידי בית הדין לעררים , אך מסרב הוא להיכנס בנעלי הרשות, נכון לבית משפט זה לעשות זאת במקום בית הדין ובמקום הרשות. למעשה, ציפתה המערערת שאאשר לה את המעמד המבוקש במסגרת ערעור זה. ברם, אין הדבר ראוי.

8. סוף דבר, דין הערעור לדחייה. הוצאות הדיון בסך 2,000 ₪ על המערערת, ובמאמר מוסגר - ככל שטרם נשאה המשיבה בהוצאותיה בדיוק באותו סכום כפי שפסק בית הדין לעררים, נתונה לשני בעלי הדין זכות קיזוז הדדית.

9. ועם כל זאת, לדבר אחד נכון אני – ראוי במסגרת החלטה זו לקבוע מועד שעד אליו תינתן החלטתה הסופית של המשיבה: אלא אם כן יירשם כשל לחובת המערערת שיסודו באי הגשת מסמכים במועד, אי התייצבות לריאיון וכל כיוצא ב אלה, היינו טעמים שיצדיקו עניינית עיכוב מצד הרשות, אורה, שתינתן החלטתה המסכמת בערר הפנימי שהגישה המערערת תוך 60 יום מהיום.

10. בהמשך לאמור בסעיף 8 לעיל, לאחר שאקבל הבהרה בשאלה האם שילמה כבר המשיבה למערערת את ההוצאות שנפסקו בבית הדין לעררים, תינתן החלטה משלימה אשר לערבון המופקד. תוגש ההבהרה תוך 7 ימים.

ניתן היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.