הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 26

לפני כבוד השופט אברהם אליקים, ס. נשיא
בעניין:

  1. יגאל פרג'
  2. אילן פרג'

ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור ואח'
התובעים
- נגד -

סונול ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אריק קופמן ואח'
הנתבעת
פסק דין

מבוא
השאלה היחידה הטעונה הכרעה בהליך זה היא האם בשנת 1968 נחתם בין הצדדים הסכם חכירה למשך 56 שנה עם אפשרות להאריכו בהסכמה למשך 49 שנים נוספות כטענת התובעים או שבמועד חתימת ההסכם הוסכם כי תקופת החכירה היא ל-56 שנה כשלנתבעת, חברת סונול זכות חד צדדית להארכת תקופת החכירה למשך 49 שנה ובסה"כ 105 שנה כטענת הנתבעת. אם תתקבל עמדת התובעים הרי שתקופת החכירה וזכויות סונול בהתאם הגיעו לכדי גמר בשנת 2014.

התובעים בעלי זכויות במקרקעין המשמשים כיום דרך גישה לתחנת תדלוק שהוקמה בחלקה סמוכה ומופעלת על ידי הנתבעת (להלן-סונול) מבקשים בתביעתם להצהיר כי אין לסונול זכויות מכל סוג שהוא במקרקעין שבבעלותם ולהורות על מחיקת זכויות החכירה (שכירות) שנרשמו לזכות סונול בלשכת רשם המקרקעין.

התובעים קבלו זכויותיהם מאביהם אורי פרג' ומסבם יוסף פרג' מזרחי ז"ל (כולם ייקראו להלן-פרג'). בתחילה החלקות היו רשומות כחלקות 4,5 בגוש 15010 בהן היו זכויות לסבם של התובעים ובחלקה 6 היו זכויות לאורי פרג' אביהם של התובעים. לימים העביר אורי פרג' זכויותיו בחלקה 6 לסונול (להלן בהתאמה - חלקה 4, חלקה 5, חלקה 6).

החלקות מצויות על מקרקעין שבבעלות רשות מקרקעי ישראל (להלן-רמ"י). בתחילה הוקמה תחנת תדלוק על חלקות 4 ו-5 ונערך הסכם עם סונול לצורך הפעלת התחנה ומכירת מוצריה, באופן שהסב מונה כסוכנה של סונול לשיווק מוצריה בתחומי העיר טבריה. בהמשך הופסקה פעילות תחנת התדלוק על החלקות הנ"ל והוקמה תחנת תדלוק על ידי סונול על חלקה 6 (הצדדים-כל אחד לפי עמדתו הבסיסית כינו הפעולה כהעברת תחנת התדלוק מחלקות 4-5 לחלקה 6, או תחנת התדלוק הורחבה לחלקה 6 או כל כינוי דומה). את מיקום החלקות ניתן לראות בתצלום אוויר (ת/14).

[נספחי תצהירי התובעים סומנו בהתאמה לפי מספורם ת/1-ת/26 ונספחי תצהיר הנתבעת סומנו בהתאמה לפי מספורם נ/1-נ/28].

בין 3 הגורמים פרג', סונול ורמ"י נוצרו מערכות יחסים משפטיות במהלך עשרות השנים, המחלוקות לגביהן הגיעו לעיתים לבתי המשפט ולמחלוקות או ההסכמות יש ביטוי בעדויות, בחקירות ובמסמכים השונים שהוצגו בפניי, וכנראה שחלק ן אף עדיין מתברר בפני בתי משפט אחרים.

אין בכוונתי להביע עמדה או לנתח שאלות שאינן קשורות בשאלה היחידה הרלבנטית והיא האם ביום 29.3.1968 הסכימו פרג' וסונול על תקופת חכירה שמסתיימת ביום 11.4.2014 או שעל פי ההסכמה סונול זכאית להאריך בהודעה חד צדדית את תקופת החכירה עד 11.4.2063 ולכן אתייחס בהתאם רק למסמכים ולטיעונים הרלבנטיים לשאלה זו.

יובהר כי במהלך שמיעת הראיות העידו מטעם פרג', אילן פרג' התובע מס' 2 ואורי פרג' אביהם של התובעים, מטעם סונול העיד עו"ד שמואל סבג היועץ המשפטי של סונול, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב והשלימו טיעוניהם בעל פה, ביום 19.5.2019 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעים לסיכומי סונול.

דיון
תחילת מערכת היחסים בין הצדדים בנושא החכירה היא על פי הסכם חכירה מיום 12.2.1959 שנחתם בין פרג' לבין סונול לתקופה של 20 שנה החל מיום 1 לספטמבר 1958 ועד ליום 31 לאוגוסט 1978 (ת/11, נ/2).

בחלוף כ-10 שנים הסכימו הצדדים לשנות את תקופת החכירה וביום 29.3.1968 תוקן שטר החכירה בנוסח שעומד בלב המחלוקת:
"המחכיר מחכיר בזה לחוכרת ... את הקרקע לתקופה של 56 שנה החל מיום 1.9.1958 ועד 11.4.2014 להלן "תקופת החכירה". לא יאוחר משנה אחת לפני גמר תקופת החכירה תהה החוכרת רשאית לבקש מהמחכיר במכתב רשום חידוש החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים" ( ת/13, נ/12).

והשאלה הנקודתית היא מה הייתה כוונת הצדדים במשפט "החוכרת רשאית לבקש...חידוש החכירה", האם במובן רשאית להודיע כי מימשה זכות הארכת תקופת החכירה או רשאית לבקש להאריך את תקופת החכי רה, בעקבות הבקשה ייפתח משא ומתן ובסופו יוחלט האם התקבלה בקשתה.

שאלת דרך פרשנותו של חוזה התעוררה בפסקי דין רבים, לעיתים עם דעות שונות וגם המחוקק אמר את דברו במסגרת תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי ) התשל"ג-1973, תיקון מיום 26.1.2011 בעקבותיו התווסף סעיף 25(א) :
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

נקודת המוצא לפרשנות חוזה היא לשונו. יש באמצעות לשון החוזה והנסיבות לאתר את אומד דעת הצדדים לחוזה בעת כריתתו. בחינת נסיבות אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים יכולה להילמד מעדויות וראיות, מהסכמים דומים ומהגיון מסחרי. ראו למשל ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נגד תחנת תדלוק חוואסה בע"מ (8.2.2018), באותו מקרה התבררה מחלוקת עם מפעילת תחנת תדלוק שטענה כי ההסכם היה בלתי חוקי בשל היותו מנוגד לדיני התחרות הכלכלית, וכך קבע בית המשפט העליון לעניין פרשנות חוזה:
"אין חולק כי לשון החוזה – על מגוון הוראותיו – היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני. יתרה מזאת, כל זמן שלשון החוזה ברורה וחד-משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת החוזה, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה.... בגדרי ההליך הפרשני יש ליתן את הדעת אף לנסיבות שקדמו לכריתת הסכם הפשרה. .... יתרה מכך, אין זה סביר שצד לחוזה יוותר כליל על האפשרות לבטלו מחמת הפרתו על ידי הצד האחר; ופרשנות כזו מביאה לתוצאה שאינה מתיישבת עם הגיונו המסחרי של ההסכם".

על מנת להמחיש כי גם סמוך לחתימה על שטר החכירה המתוקן זו הייתה ההלכה המשפטית, דהיינו גם בטרם כניסתו לתוקף של חוק החוזים, הפנה ב"כ התובעים לע"א 82/63 חיים נגד מדינת ישראל (8.10.1963) בו נקבע כי בעת פירוש חוזה יש ללמוד על כוונת הצדדים וכוונה זו "נלמדת בראש ובראשונה מלשון הכתב שעשו. את הכתב יש לקרוא כלשונו ובמובן הרגיל של הדברים שבאו בו...ואין להוציא מקרא מידי פשוטו אלא כשיש סיבה טובה לכך" .

ככל שמדובר בראיות חיצוניות לעניין אומד דעת הצדדים נשמע מטעם התובעים אורי פרג' שהיה מעורב אישית בהליכי תיקון שטר החכירה והסביר בסעיף 27 לתצהירו ת/28 את מטרת תיקון שטר החכירה. "הייתה הבנה, כי תחנת התדלוק תמשיך להיות מופעלת מהמקרקעין (חלקות 4 ו-5) תוך הרחבתה גם לחלקה 6". אין מחלוקת בין הצדדים כי היום אין תחנת תדלוק על חלקות 4 ו-5 וזה המצב כבר "עשרות שנים" (עמוד 8 שורה 24 לפרוטוקול).
עוד הבהיר אורי פרג' בסעיף 51 לתצהירו (ת/28) "לרגע לא התכוונו אבי ואני לתת לסונול זכות בלעדית לכפות עליו את הארכת תקופת החכירה לאחר 56 שנות חכירה ראשונות בהודעה חד צדדית". הוא הוסיף כי את השטר ניסח עו"ד שלמה בורוכוף שייצג את סונול, פרג' לא היו מיוצגים.

תמיכה לפרשנות זו ניתן למצוא במכתב של פרג' (עליו חתומים אורי פרג' ואביו ז"ל) מאותו יום, 29.3.1968, המופנה לסונול ומעלה על הכתב את ההסכמה לפיה סונול רכשה את הזכויות בחלקה 6 "וזאת לצורך הרחבת תחנת הדלק הנוכחית שבחלקות 4 ו-5 שבגוש הנ"ל, והואיל ואנו נהיה הסוכנים של תחנת הדלק המורחבת הכוללת גם את חלקה 6 הנ"ל" (ת/9).

לטעמי לצורך ניתוח טענות הצדדים לא רלבנטי להכריע בשאלה האם הוסכם כי תחנת התדלוק תורחב לחלקה 6 או תועתק לחלקה 6. גם לפי גישת סונול היום, כל שלושת החלקות נועדו לאפשר פעילותה של תחנת התדלוק ואיני מכריע במחלוקת אחרת ש קיימת בין פרג' לבין סונול באשר לזהות מפעיל התחנה לאחר הקמתה בחלקה 6.

גם אם אקבל את הסבר סונול לסיבה שהביאה לתיקון שטר החכירה (סעיף 110 לסיכומי סונול), אין בכך כדי להכריע בבחירת הפרשנות הנכונה. לטענת סונול הסיבה היחידה שהצריכה להאריך את החכירה בחלקות 5-4 על אף שהתחנה הועתקה לחלקה 6, "היא כדי להבטיח שסונול תוכל להפעיל את התחנה בחלקה 6" בדרך של שימוש בכביש הגישה היחידי, בלעדיו מדובר " בגזירת מוות לתחנה" (סעיף 6 לסיכומי סונול). מגישה זו משתמע כי לעולמי עד וכל עוד תהיה תחנת תדלוק בחלקה 6, מחויבת פרג' להחכיר לסונול את חלקה 5, אלא שהצדדים במודע למרות נתונים אלו בחרו אחרת לנסח את המוסכם ביניהם.
עוד אוסיף כי לאחר חקירתו הנגדית של אורי פרג' שהרשים אותי באמינותו והדגיש את מערכת היחסים עם סונול נכון למועד חתימת מסמך תיקון שטר החכירה, מערכת יחסים של אמון ולכן למשל פרג' פעלו ללא ייצוג משפטי באותו מעמד (עמוד 11 שורה 15 לפרוטוקול), שוכנעתי מדבריו כי אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים נכון למועד תיקון שטר החכירה, היה יצירת מערכת יחסים ארוכת טווח אבל של שיתוף פעולה באותה מתכונת, תחנת תדלוק המופעלת על ידי פרג', ומבלי שניתנה לסונול זכות הארכת תקופת החכירה בצורה חד צדדית בחלוף 56 שנה ללא הסכמת פרג'.

סונול בחרה שלא להביא עדים מטעמה להוכחת אומד דעתם הסובייקטיבי של נציגי סונול במועד החתימה על תיקון שטר החכירה. העד היחידי מטעם סונול, היועץ המשפטי שלה משנת 2010, עו"ד שמואל סבג, לא יודע דבר מידיעה אישית לגבי שנת 1968 ולכן לא אסתמך על עדותו שכל כולה עדות מפי השמועה, למשל לימוד מידע בדרך של קריאת מסמכים.

סונול טענה כי נספחי התצהירים הם בבחינת תעודה נושנה כהגדרתה בסעיף 43 לפקודת הראיות [נוסח חדש] , התשל"א-1971. הגם שלא הוצבה תשתית עובדתית לדרך השמירה על הנספחים השונים, איני סבור כי יש לעורר חשד כל שהוא באשר לזיוף מי מנספחי תצהיר עו"ד סבג (והתובעים גם לא התנגדו להגשת כל אותם מסמכים כראיה), אלא שהשאלה בתיק זה אינה מחלוקת באשר לאוטנטיות של חתימה על מסמך מסוים או כתב יד ולכך נועדו החזקות על פי סעיף 43 לפקודת הראיות.

השאלה שלא זכתה למענה ענייני מטעם סונול היא מדוע לא הביאה סונול את עורכי המסמכים למסור גרסה ולהיחקר נגדית, כך למשל מפנה ב"כ סונול בסיכומיו למכתבה של עו"ד צדק מיום 10.12.1980 (נ/15) ומבקש לראותו כתעודה נושנה.

בראש ובראשונה חשוב לזכור כי מדובר במסמך פנימי של סונול, התכתבות בין שני יועצים משפטיים, שלא הייתה להם כוונה לחשוף את תוכנו.
אני משוכנע שעו"ד צדק חתמה על אותו מסמך (למרות שלא הוצג מסמך חתום) אלא שניסיון ב"כ סונול לקרוא לתוכן אותו מכתב כי הוא מדבר על אופציה חד צדדית שניתנה לסונול, אינו מתיישב עם תוכן המכתב ולשונו. אמנם בפתח המכתב מוזכרת אופציה של הארכה שניתנה לסונול אך בהמשך בסעיף 6 בשורה האחרונה היא מתייחסת רק לאפשרות הארכה.
ודי בכך כדי לחייב את סונול להביא לעדות את עו"ד צדק או להצביע על ניסיון להביאה לעדות. ואזכיר את הכלל "הימנעות של בעל הדין להביא ראיה מטעמו. כידוע, הימנעות מלהביא ראיה עשויה להקים חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע" (רע"א 7933/13 פישר נגד תמיר (13.12.2015)).

ניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים ממכתבו של ב"כ סונול מיום 11.6.2001 (ת/18) שנכתב זמן רב לפני שהתעורר הסכסוך הנוכחי ובמכתבו הוא מציין בסעיף 6 כי סונול חכרה הזכויות בחלקות 4 -5 "עד לשנת 2014", ולטעמי יש לראות בכך הודאת בעל דין, בשאלה שבמחלוקת, גם סונול סברה לפני הגשת כתב ההגנה כי בשנת 2014 תגיע לסיומה תקופת החכירה. ולא במקרה עלה מעדותו של אורי פרג' (עמוד 14 לפרוטוקול וסעיפים 44-41 לתצהירו ת/28) כי סונול ביקשה לרכוש את החלקות מפרג', אם לסונול זכויות חכירה עד שנת 2063 כגרסתה לשם מה לה לרכוש את הזכויות בחלקות בהן היא נוהגת מנהג בעלים?!.

סונול גם ביקשה בשנת 1995 לרשום לזכותה זיקת הנאה בחלקה 5 (ת/16) לטובת המעבר לתחנת התדלוק בחלקה 6. אם לסונול זכויות חכירה עד שנת 2063 מדוע ביקש בא כוחה מפרג' ביום 31.1.1995 לאפשר לה זיקת הנאה? ועוד לשלם עבור כך.

עוד אשוב ואפנה לסעיף 25 לחוק החוזים, הפעם לס"ק (ב1) שמורה כך:
"חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".

על פי עדותו (וסעיף 52 לתצהירו, ת/28) של אורי פרג' שלא נסתר, את שטר תיקון תנאי החכירה עיצב עו"ד בורוכוף מטעמה של סונול, ביטוי לכך ניתן למצוא בחתימות הצדדים, בעוד שפרג' חתומים בעצמם ולא על ידי עור ך דין מטעמם, סונול חתמה באמצעות עו"ד בורכוף מטעמה ולכן גם מסיבה זו פרשנות פרג' עדיפה.

גם בנושא זה יכולה הייתה סונול להביא או למצער לנסות להביא מי מהמעורבים מטעמה בעת עריכת המסמך ת/13 שבלב התביעה, אמנם נאמר כבדרך אגב מטעם סונול כי עו"ד בורכוף ז"ל נפטר, אך הייתי מצפה מסונול להביא ראיות לפיהן היה ניסיון להביא מידע לגבי אומד דעתם של אנשי סונול מזמן אמת ולא להסתפק בקריאת מסמכים היום.

עוד חשוב להדגיש כי על פי פרשנות סונול היא זכאית לאופציה של 49 שנה נוספות באותם תנאים מסחריים שנקבעו 56 שנה לפני כן, כך שלגרסת סונול במהלך 105 שנה היא תשלם את אותה תמורה ללא כל שינוי. פרשנות זו מנוגדת להיגיון המסחרי ולזכות הקניין. הייתכן כי בעל זכויות במקרקעין מאפשר שימוש בהם ביום 11.4.2063 במחיר שנקבע ביום 29.3.1968 ללא כל שינוי ובאותם תנאים? בפועל תנאי החכירה למעט התקופה נקבעו ביום 12.3.1959 כך שלגרסת סונול, היא התחייבה לשלם 600 לירות לשנה עבור זכות חכירה בשטח של 2 דונם ו-153.65 מ"ר ולפי עמדתה הוסכם כי היא תשלם 600 לירות גם בשנת 2063, פרשנות בלתי סבירה אותה יש לדחות מכל וכל.

לו סברה סונול כי כבר בשנת 1968 שהיא רכשה זכות אופציה למשך 105 שנה, חזקה עליה כי הייתה דואגת לרשום הערה על כך בספרי המקרקעין ומדווחת עליה לרשויות המס או למצער מוכיחה כי אין חובת דיווח כנטען בסעיף 128 לסיכומיה. עיון בספרי המקרקעין לגבי החלקות (לפי מספרן כיום) מראה כי לגבי זכויות סונול נרשם כך "תאריך סיום 11.4.2014" (ת/1) ומהתנהגות סונול ניתן ללמוד כי גם היא סברה לאורך כל השנים כי אין לה זכויות בקשר לחלקות לאחר 11.4.2014.

כפי שהבהרתי בדיון מיום 24.3.2019 (עמוד 37 לפרוטוקול) לא אתייחס להכרעה עובדתית שניתנה בפסקי דין אחרים בקשר להסכ מים אחרים בין צדדים אחרים ולתכליות שונות למשל לשם בחינת תשלום מס שבח. לא ניתן ללמוד מאותם פסקי דין אליהם הפנה ב"כ סונול בסיכומיו, מה היה אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים להסכם שלפניי ולכן אתעלם מפסקי דין אלו.

מאותם נימוקים לא מצאתי כל הצדקה להתייחס לתוכן הסכם סונול מול רמ"י (למשל נ/6). פרג' לא היו חלק מאותו הסכם ושני צדדים לא יכולים לקבוע בהסכם ביניהם תנאים מחייבים כלפי צד שלישי –פרג' שלא יודע על כך ומכאן שגם לא נתן הסכמתו.

מה עוד שלא ניתן להסיק מחוזה חכירה עם רמ"י מסקנות לגבי חוזה חכירה בין שני גורמים פרטיים כמו פרג' וסונול. לרמ"י שיקולים שונים יכולות שונות ומטרות שונות בעת התקשרות בחוזה חכירה.
למעלה מן הצורך, ניתן לראות כי כאשר הוארך ההסכם (נ/19) מוזכר ב"הואיל" השלישי, כי סונול ביקשה להאריך ורמ"י "הסכימה לכך בכפוף לתנאיו של חוזה זה", משמע גם מול רמ"י בסופו של יום נדרשה הסכמת המחכיר.
מעיון בסעיף 6 להסכם רמ"י-סונול (נ/6) עולה כי גם אניח שניתנה לסונול אופציה לעוד 49 שנה, נקבע במפורש כי תנאי חוזה החכירה בתקופה המוארכת יהיו "לפי תנאי חוזה החכירה שיהיו נוהגים אז לגבי חכירת מקרקעין על ידי המחכיר בסביבה".

ותוספת זו ממחישה עד כמה פרשנות סונול להסכם עם פרג' (ת/13) היא בלתי סבירה. סונול טוענת מול פרג' כי קבלה בשנת 1968 אופציה ל-49 שנה שתחילתה בשנת 2014 ובמהלך כל 105 השנים היא תשלם 600 לירות, כשהיא יודעת שגם כשקיבלה לכאורה אופצית הארכת תקופת החכירה מול רמ"י, הוסכם כי ההארכה כפופה לשינוי תנאי החכירה בתקופת האופציה.
העדרו של סעיף התאמת התנאים לתקופת האופציה בהסכם עם פרג' (ת/13) מראה כי לא מדובר באופציה חד צדדית שניתנה לסונול אלא בכוונה של שני הצדדים כי בתום תקופת החכירה, אם תבקש סונול להאריך את תקופת החכירה הם ינהלו משא ומתן על תנאי ההארכה ורק במקרה של הסכמת שני הצדדים, תוארך תקופת החכירה.

[לראשונה בסיכומים בעל פה (עמוד 38 לפרוטוקול שורה 27) טענה סונול כי היא מבקשת חידוש החכירה לפי תנאי השוק, אין לכך ביטוי במסמכים השונים מטעמה של סונול בהם ביקשה לחדש את תקופת החכירה (נ/20, נ/22, נ/23), בהשלמת הטיעון בכתב לאחר מכן היא העלתה גרסה חדשה נוספת בדבר העזרות בשמאי מוסכם (סעיף 24 לסיכומים בכתב). תמוה בעיניי שתוספות אלו עולות בחלוף 4 שנים ממועד הדרישה לחידוש תקופת החכירה , התובעים התנגדו להרחבת החזית בסיכומי התשובה מטעמה סעיף 37 ואילך, והתנגדותם מקובלת עליי במלואה].

עוד אבהיר כי בהסכם החכירה המקורי (ת/11), הסכם מיום 12.2.1959 הוגדרה בסעיף 3 "מטרת החכירה" הקמת תחנת תדלוק על חלקות 5-4 והפעלתה באותו מקום.
חלפו עשרות שנים, התחנה כבר לא קיימת על חלקות אלו וסונול למעשה מבקשת הארכת תוקפו של חוזה זה ל-49 שנה תוך התעלמות מהעובדה כי מטרת חוזה החכירה היום שונה בתכלית. גם מסיבה זו הפרשנות התכליתית לאמירה בשטר תיקון החכירה, סונול "רשאית לבקש...חידוש החכירה" ובלבד שמדובר לאותה מטרה מוסכמת- הפעלת תחנת תדלוק בחלקות 5-4, מטרה שסונול לא מעוניינת בה.

טענה מרכזית לאורך כל סיכומי סונול בעל פה ובכתב היא כי הפרשנות המוצעת על ידי פרג' לפיה אין לסונול זכות אופציה חד צדדית מייתרת את כל משמעות סעיף 1 לתיקון שטר החכירה (ת/13) ומאחר והוא הסעיף היחידי בהסכם, לא הגיוני לטענתה להגיע לפרשנות אחרת.

טענה זו אינה מקובלת עליי, סעיף 1 נועד להסדיר בראש ובראשונה את תקופת החכירה מיום 1.9.1958 ועד 11.4.2014 והוא קבע מנגנון להתקשרות אפשרית לאחר אותו מועד. מעין זכות קדימה לניהול משא ומתן בין הצדדים, אם תודיע סונול עד ליום 11.4.2013 כי היא מעוניינת לחכור המקרקעין ל-49 שנים נוספות. בהעדר הודעה יכלו פרג' להתקשר מידית עם חוכר אחר. ההודעה נועדה להביא לתחילתו של משא ומתן ובחינת התקשרות ל49 שנים נוספות ולכן לכל מילה בסעיף 1 יש משמעות.

לסיכום- לאחר ניתוח טענות הצדדים, המסמכים והעדויות שוכנעתי כי פרשנותו הנכונה של שטר תיקון החכירה (ת/13) בהתאם ללשונו ותכליתו לרבות ההיגיון המסחרי ומערכת היחסים שהייתה בין הצדדים נכון למועד החתימה- 29.3.1968, הייתה כי תקופת החכירה המוסכמת תסתיים ביום 11.4.2014, אפשרות הארכתה לאחר מכן הייתה מותנית בבקשה של סונול והסכמת פרג', משלא ניתנה הסכמת פרג'-קרי התובעים אני קובע כי תקופת החכירה לגבי חלקות 4 ו-5 הסתיימה ביום 11.4.2014. מספרי החלקות היום הם 9,8,7 בגוש 15766.

בנסיבות אלו מתייתר הצורך לבחון טענות התובעים בדבר היות ההסכם הסכם כובל ומה משמעות הפסקת פעילות התחנה בחלקות 4 ו-5 לגבי קיומה של טענה זו.

סיכום
לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה וקובע כי לנתבעת אין זכות מכל מין וסוג שהוא בשלוש חלקות המקרקעין, חלקות 9,8,7 בגוש 15766 בעיר טבריה.

אני מורה לרשם המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין בעיר נצרת למחוק הזכויות הרשומות בלשכת המקרקעין לזכות הנתבעת בקשר לחלקות 9,8,7 בגוש 15766 הנ"ל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחה בשיעור של 35,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.