הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 25

בפני
כב' הנשיא רון שפירא

מבקשים

  1. ג'ורג' בורוביק
  2. איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלון רוזלס או עו"ד נתנאל שרפי

נגד

משיבים

  1. שרה ענבל אדרי
  2. משה אדרי

ע"י ב"כ עו"ד משה אדרי

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת יפעת אונגר ביטון) שניתנה בתא"מ 9733-05-20 ביום 11.04.21 ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול פס"ד שניתן נגד המבקשים ביום 01.02.21 במעמד צד אחד.

יצוין כי בקשת רשות ערעור זו הוגשה לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות").

הרקע לבקשה והחלטות בימ"ש קמא:
מדובר בתביעה ותביעה שכנגד בהקשר לתאונה שהתרחשה בחדרה ביום 02.02.20. התובעת בבימ"ש קמא (המשיבה כאן) טענה כי נכנסה בזהירות לצומת מרומזר, כאשר הרמזורים לא פעלו והרכב של המבקש הגיע מימינה במהירות מבלי להבחין בכך שהוא נכנס לצומת לא פנוי ופגע ברכבה בחלקו הקדמי ימני. המבקשים (הנתבעים והתובעים שכנגד בבימ"ש קמא) טענו כי האחריות לקרות התאונה רבצה על נהגת הרכב, המשיבה, אשר התפרצה אל תוך הצומת מבלי לציית לתמרור עצור בכיוון נסיעתה ופגעה ברכבם אשר נסע ישר כדין.

הדיון בבימ"ש קמא נערך במעמד צד אחד לאחר שהתברר כי ההחלטה שקבעה את ישיבת ההוכחות נשלחה לב"כ המבקשים באמצעות דוא"ל על ידי מזכירות ביהמ"ש, אך הם לא התייצבו. לאחר שבימ"ש קמא שמע את עדי התובעת (המשיבה כאן) לעניין החבות הגיע למסקנה כי התביעה נגד המבקשים הוכחה במקצתה.

בימ"ש קמא קבע בפסק הדין מיום 01.02.21 כי עסקינן בתאונה בצומת מרומזר אשר הרמזורים בו לא פעלו ולכן היה על הנהגים לפעול בהתאם לתמרור במקום. נקבע כי מכיוון נסיעת נהג רכב המשיבה קיים תמרור עצור ולכן טרם הכניסה לצומת היה מקום לבצע עצירה מלאה ומוחלטת. נקבע כי על פי העדויות של נהג רכב המשיבה ושל העד מר נתנאל אכן נהג רכב המשיבה עצר עצירה מלאה לפני הכניסה לצומת. יחד עם זאת, נקבע כי על פי העדויות, שני כלי הרכב חצו את הנתיב משמאלם ונעצרו בתוך הצומת לפני הנתיב שמימינם. או אז, נתנאל עצר את רכבו, מסוג טנדר, עצירה מלאה, שכן על פי עדותו, שבימ"ש קמא נתן בה אמון מלא, הגיעו כלי רכב מימין באופן שלא ניתן היה לחצות את הנתיב ולסיים את מעבר הצומת. צוין כי אין חולק כי רכב המשיבה היה בכל זמן נתון, לפני הכניסה לצומת, בצומת ובעת התאונה משמאל לרכב הטויוטה. צוין כי מאחר ומדובר בטנדר, נחסם שדה הראיה של נהג רכב המשיבה לכיוון ימין. צוין כי העד נתנאל העיד כי משום מה רכב המשיבה החל בנסיעה לשם סיום חציית הצומת, הגם שלא היה לו שדה ראייה לצד ימין. כן צוין כי אין חולק כי לרכבים המגיעים מימין זכות קדימה בצומת כאשר אין רמזורים והתמרור מכיוון נסיעת נהג המשיבה הינו תמרור עצור. לכן נקבע כי בנסיבות התאונה היה על נהג רכב המשיבה לעצור עצירה מלאה וליתן זכות קדימה לרכבים המגיעים מימין ולא עשה זאת. מנגד נקבע כי מעדותו של נהג רכב המשיבה עלה כי הרכב הפוגע שהגיע מצד ימין נסע במהירות (עובדה שלא ברור כיצד הסיק אותה כאשר שדה הראיה שלו חסום) ומכל מקום נכנס לצומת לא פנוי. נקבע כי בהתחשב בעדותו של נתנאל אשר העיד בצורה מפורשת כי הוא ורכב המשיבה נעצרו בתוך הצומת, הרי שאכן יש ללמוד מכך כי הצומת היה תפוס ומכאן שחלה חובת זהירות על הרכב שהגיע מימין, גם אם זכות הקדימה בנתיב היא שלו.

לכן קבע בימ"ש קמא כי יש מקום לחלוקת אחריות ביחס לאשם בתאונה בין נהג רכב המשיבה לבין נהג הרכב שהגיע מימין (המבקש). כן נקבע כי חלוקת האחריות, בשים לב לכלל הנסיבות ולחובות הזהירות, שווה. לכן התביעה התקבלה בחלקה, קרי, במחצית ובהעדר המבקשים שזומנו כדין התביעה שכנגד שהגישו נדחתה.

המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ועיכוב ביצוע. לאחר קבלת תשובת המשיבים, בימ"ש קמא קבע בהחלטה מיום 11.04.21 כי ניתן הסבר מסוים לאי התייצבות המבקשת, אולם לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת, או בכלל, לעניין היעדרו של המבקש, שהינו גם התובע שכנגד. בנסיבות אלו, בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה. אשר למבקשת, שהיא גם התובעת שכנגד, צוין כי מחדל אי ההתייצבות נובע מטעות אנוש לכאורה ברישום מועד הדיון ביומן משרד בא-כוחה, שאירע לטענתה ממחסור בכוח אדם עקב משבר הקורונה. כן צוין כי לצד זאת בפיה טענה להגנה לכאורה ולכן יש ליתן לה את יומה בביהמ"ש בכפוף להוצאות שנגרמו לצד שכנגד בשל הדיון הקודם. לכן נקבע שפסק הדין שניתן נגד המבקשת יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ תוך 15 יום.

טענות הצדדים בתמצית:
המבקשים טוענים כי הדיון נקבע בבימ"ש קמא בעיצומו של משבר הקורונה כאשר משרד ב"כ המבקשים פעל במציאות בלתי אפשרית מכיוון שחלק מעובדיו נדבקו בנגיף ואולצו לצאת לבידוד וחלק מהעובדים יצאו לחל"ת. לכן התרחשו אי סדרים, דחיות מועדי דיון תכופות ואי עדכון מועדי דיון, ביניהם מועד הדיון בבימ"ש קמא והדבר הוביל לאי זימונם של המבקש עצמו והמבקשת. נטען כי הבקשה לביטול פסק הדין בטענה לביטול מתוך חובת הצדק התקבלה באופן חלקי בבימ"ש קמא רק לגבי המבקשת ואילו לגבי המבקש נקבע כי לא נתן הסבר מניח את הדעת להיעדרותו. נטען כי החלטת בימ"ש קמא תמוהה שעה שטענה לביטול מתוך חובת הצדק נולדה בשל טעות אנוש שהתרחשה במציאות בלתי סבירה במשרד ב"כ המבקשים אשר לא זימן את המבקש לדיון. נטען כי שגה בימ"ש קמא כאשר קבע כי המבקש לא נתן טעם לאי התייצבותו שעה שהמבקשים מיוצגים על ידי אותו עו"ד והמבקש אינו מודע לקיום הדיון באם עוה"ד לא יעדכן אותו במועד הדיון, בשים לב כי אף במערכת נט המשפט כלל לא מופיעה מסירה של זימון לדיון למבקש וככל שבימ"ש קמא סבר כי הסבר לאי התייצבות המבקשת מניח את הדעת אזי הדעת נותנת שאותו הסבר תקף אף כלפי המבקש.

המבקשים טוענים כי בקשתם לביטול פסק הדין נתמכה בטענות הגנה לכאורה וסיכויי הצלחה ואף לשיטת בימ"ש קמא יש לחלק את האחריות שמובילה לתוצאה ולכן קיים סיכוי הצלחה של לפחות חמישים אחוז. המבקשים טוענים כי כפי שקבע בימ"ש קמא שקיימים למבקשת טענות הגנה לכאורה וסיכויי הצלחה, יש לקבוע אותו הדבר לגבי המבקש שכן מדובר באותם טענות הגנה וסיכויי הצלחה. נטען כי החלטת בימ"ש קמא מובילה למצב בו ההחלטה ריקה מתוכן כלפי המבקשת מכיוון שהמבקשת הינה מבטחת של המבקש ובהתאם לתנאי הפוליסה על המבקשת לשאת כל חיוב שיחויב בו המבקש בשל תביעת צד ג'. לטענת המבקשים הם הציגו הן טענות לביטול מחובת הצדק והן בשל סיכויי הצלחה לזכות. לכן נטען כי שגה בימ"ש קמא משדחה את טענות המבקש בנוגע לביטול פסק הדין בהעדר התייצבות כאשר טענות המבקשת התקבלו ובימ"ש קמא אף חילק את האחריות לתאונה באופן שווה בין הצדדים. נטען כי אי קבלת בקשת המבקשים לערער על ההחלטה תגרום להם פגיעה ממשית בזכותם לקבל יומם בביהמ"ש. נטען כי המבקש והמבקשת כרוכים אחד בשני הן בשל מעמדה של המבקשת כחליף והן בשל היותה מבטחת של המבקש שלמעשה אמורה לשלם כל חיוב בו יחויב המבוטח (והובהר כי המבקשת שילמה כבר את פסק הדין מכוח היותה מבטחת של המבקש).

לטענת המבקשים, עת נכנס הרכב של המבקש לצומת ישר וכדין התפרץ אל תוך הצומת רכב המשיבים תוך אי ציות לתמרור עצור שבכיוון נסיעתו ואי מתן זכות קדימה לרכב המבקש, פגע ברכב המבקש וגרם לו לנזקים. נטען כי גם מפסק הדין של בימ"ש קמא עולה כי למרות שהדין קובע כי על רכב המשיבים היה לעצור לפני תמרור עצור ולתת זכות קדימה לרכבים המגיעים מימין, המשיב לא עשה זאת. נטען כי למרות זאת קבע בימ"ש קמא כי על רכב המבקש חלה חובת זהירות ולכן חילק את האחריות באופן שווה בין הנהגים. נטען כי בימ"ש קמא שגה במסקנות המשפטיות אליהן הגיע שעה שמתוך העדויות והעובדות שנקבע בבימ"ש קמא עולה מסקנה משפטית פשוטה שרכב המשיבים לא ציית לתמרור עצור ונכנס לצומת ובהמשך אף התפרץ לנתיב נסיעת רכב המבקש שעה שלא היה לו שדה ראיה כלל וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. נטען כי המבקשים אינם חולקים על העובדות שנקבעו בבימ"ש קמא אך סבורים כי המסקנות המשפטיות אליהן הגיע בימ"ש קמא שגויות.

המבקשים טוענים כי סעד של דחיית תובענה הינו סעד קשה ובפסק הדין של בימ"ש קמא לא ניתן טעם מיוחד מדוע לדחות את התביעה של המבקשים. כן נטען כי המשיב 2 לא הוכיח תביעתו כי ניזוק או כי לא קיבל פיצוי ממבטחת כלשהי ושילם בפועל על הנזק.

המשיבים טוענים כי ככלל וכאשר מדובר בפסק דין אשר ניתן מחמת אי התייצבות, יש לבחון בראש ובראשונה את הסיבה לאי התייצבותם של בעלי הדין ובמסגרת זו יש להבחין בין מקרים שבהם אי ההתייצבות נבעה מטעות, אי הבנה או היסח הדעת לבין מקרים שבהם אי ההתייצבות נבעה מזלזול בבית המשפט או התעלמות מדעת מההליך השיפוטי וללא סיבה סבירה. נטען כי שיקול נוסף שיש להביא במסגרת השיקולים הוא סיכויי הצלחת ההליך ולצד זאת נקבע בפסיקה כי יהיו מקרים בהם מחדלו של בעל דין הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים. בנוסף, נטען, יש להתחשב במכלול נסיבות המקרה, תוך ביצוע איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות לבין האינטרס הציבורי וזכותו של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון.

לטענת המשיבים, שקילת מכלול הנסיבות בדבר אי התייצבות המבקשים לדיון ההוכחות ובזיקה להתנהלות המבקשים לאחר מתן פסק הדין מעידות על זלזול מופגן ובוטה בבימ"ש קמא, התעלמות מדעת מההליך השיפוטי ושימוש לרעה בהליכי משפט המצדיקה את דחיית הבקשה. נטען כי המבקשים תלו את סיבת אי התייצבותם לדיון ההוכחות בטעות אנוש יחידה שהובילה לאי עדכון מועד דיון ההוכחות ביומן המשרד, אולם אחר בחינה מדוקדקת במערכת נט המשפט נתברר כי אין מדובר בטעות אנוש חד פעמית כפי שניסו המבקשים להציג אלא בטעויות אנוש רבות ושיטתיות העולות עד כדי התעלמות מדעת מן ההליך השיפוטי הנגועות בחוסר תום לב דיוני. נטען כי גרסתו המחודשת של ב"כ המבקשים במסגרת הבקשה עומדת בסתירה לגרסת המבקשים כפי שהוצגה בפני בימ"ש קמא במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין. נטען כי על פי המידע שבנט המשפט ב"כ המבקשים ידע על קיומו של דיון ההוכחות אך עובדות אלה לא נזכרו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין ובתצהירו של עו"ד נתנאל שרפי והוסתרו במכוון מפני ביהמ"ש, זאת בחוסר תום לב ותוך הפגנת זלזול בהליך השיפוטי. נטען כי למעשה לא ניתן שום הסבר לאי התייצבות המבקש לדיון ההוכחות והבקשה אינה מגלה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור. נטען כי הטענות לעומס עבודה והשפעתו של המצב הביטחוני לא פורטו והתצהיר שהוגש הוא כללי ולקוני, זאת בפרט כאשר הוכח כי המבקשים ידעו על קיומו של דיון ההוכחות וזאת בניגוד לגרסתם המחודשת בבקשה.

באשר לטענות המבקשים בדבר סיכויי ההגנה או התביעה שכנגד טוענים המשיבים כי מבוקשם של המבקשים לביטול פסק הדין ניתן להם באופן חלקי אך המבקשת לא שילמה את הוצאות המשפט שהוטלו עליה בהחלטת בימ"ש קמא. נטען כי במקרה זה מחדלי המבקשים כה משמעותיים שיש בהם להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים שכן התעלמו מדעת מההליך השיפוטי וגילו יחס של זלזול מתמשך ועקבי כלפי חובתם כבעל דין. המשיבים טוענים עוד כי בצד הזכות החוקתית השמורה לבעל דין, חלות על בעל הדין חובות שנועדו להבטיח הליך תקין. נטען כי זכות הגישה לערכאות מותנית בקיום חובות בסיסיות שעל בעל הדין לקיים על מנת לאפשר הליך שיפוטי תקין. עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שעד למועד דיון ההוכחות המבקשים לא שילמו את המחצית השנייה של האגרה, זאת למרות התראות והודעות שנשלחו להם על ידי המזכירות. נטען כי מחדל זה מצטבר למחדלים הנ"ל, הסתרת עובדות מהותיות, סתירות מהותיות ושינוי גרסאות של המבקשים, חוסר תום לבם וחוסר ניקיון כפיים של המבקשים, המוכיחים כי המבקשים התעלמו מדעת מההליך השיפוטי ונהגו בזלזול מופגן ובוטה בסדרי הדין ובמהלך התקין של הליכי ביהמ"ש תוך ניצולם לרעה, דבר שמצדיק דחיית הבקשה.

המשיבים טוענים גם כי המבקשים אינם חולקים על העובדות והממצאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא בפסק הדין, אלא שהם סבורים שהמסקנה המשפטית אליה הגיע בימ"ש קמא שגויה. נטען כי ביהמ"ש שלערעור אינו נוטה להתערב במסקנות וקביעות של בימ"ש קמא המבוססות על ממצאים של עובדה ומהימנות. נטען כי גם טענת המבקשים לפיה המסקנה המשפטית של בימ"ש קמא שגויה אינה נכונה. נטען כי פסק הדין היטיב עם המבקשים באופן חלוקת האחריות בהשוואה לפסקי דין אחרים שניתנו בנסיבות דומות. נטען כי המבקש נכנס לתוך צומת בלתי פנויה מבלי להאט את רכבו כמתחייב.

בתגובה לטענות המשיבים טוענים המבקשים כי המבקש כלל לא קיבל זימון לדיון בבימ"ש קמא וההפרדה המלאכותית בין המבקשים נעשתה מבלי ליתן למבקשים הזדמנות להגיב לעניין זה. נטען כי מועד הדיון לא עודכן בזימון משרד ב"כ המבקשים ולכן חלה הטעות שגרמה לאי התייצבות המבקשים לדיון. נטען כי בימ"ש קמא עצמו סבר שנימוק ב"כ המבקשים לביטול פסק הדין מניח את הדעת, אך שגה בקביעתו שלא ניתן טעם לאי התייצבות המבקש לאור העובדה שבקשת הביטול הוגשה בשם המבקשים והנימוק היה בשמם ואף נתמך בתצהיר מטעם ב"כ המבקשים. נטען כי לא היה מדובר בזלזול או אדישות כלפי ההליך המשפטי אלא טעות אנוש בתום לב ונסיבות לא שגרתיות וכן הוצגו טענות טובות וכבדות משקל לסיכויי ההגנה.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטותיו של בימ"ש קמא ראיתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

כאשר מבוקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה או במעמד צד אחד מכוח שיקול דעת, יש לבדוק את סיבת המחדל ואת סיכוי ההליך, כאשר על פי רוב לסיכויי ההליך משקל כבד יותר [ראו למשל: רע"א 1788/20 אברג'ל נ' אלקטרז איילנד בע"מ (05.11.2020); רע"א 1838/16 החבובות חנות הצעצועים של בע"מ נ' מדינת ישראל פקיד שומה פתח תקוה סעיף 13, (8/5/2016); רע"א 7244/16 פלוני נ' עזבון המנוח אמיר תאופיק כריים ז"ל, סעיף 6, (13/11/2016)].

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי "כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. אכן, במצבים מסוימים, כאשר עסקינן בזלזול בוטה בבית המשפט, יתכן שמחדל המבקשים יהיה כה גדול עד כדי כך שיאפיל על השיקול של סיכויי הגנתם לגופו של עניין (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן [פורסם בנבו] (18.6.2012)) " [רע"א 7612/16 עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל יורשיו נ' עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל היורש מוחסן סאלח עבאס נושא (21.12.2016)].

בענייננו, בימ"ש קמא קבע כי ניתן הסבר מסוים לאי התייצבות המבקשת, אולם לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת, או בכלל, לעניין היעדרו של המבקש, שהינו גם התובע שכנגד. בנסיבות אלו, בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה. אשר למבקשת, שהיא גם התובעת שכנגד, צוין כי מחדל אי ההתייצבות נובע מטעות אנוש לכאורה ברישום מועד הדיון ביומן משרד בא-כוחה, שאירע לטענתה ממחסור בכוח אדם עקב משבר הקורונה. כן צוין כי לצד זאת בפיה טענה להגנה לכאורה ולכן יש ליתן לה את יומה בביהמ"ש בכפוף להוצאות שנגרמו לצד שכנגד בשל הדיון הקודם.

סבורני כי בנסיבות אלו, כאשר נקבע כי ניתן הסבר מניח את הדעת לאי התייצבות המבקשת, כאשר גם המבקש מיוצג על ידי ב"כ של המבקשת, היה מקום לקבוע כי ניתן הסבר מניח את הדעת גם לאי התייצבותו של המבקש. כמו כן, בנסיבות, מאחר שבימ"ש קמא קבע כי בפי המבקשת טענה להגנה לכאורה ויש ליתן לה את יומה בביהמ"ש, היה מקום לקבוע קביעה דומה גם לגבי המבקש, שכן כפי שטענו המבקשים, טענותיהם כרוכות אלה באלה. מאחר שהמבקשת הינה המבטחת של המבקש, הרי שהתוצאה המעשית של דחיית בקשתו של המבקש היא גם דחיית טענות המבקשת. על כן, בנסיבות אלו, סבורני כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין דחיית בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות לבין התנהלותם הדיונית הבעייתית של המבקשים והפגיעה הצפויה במשיבים, כתוצאה מפתיחתו המחודשת של ההליך, מוצא אני לנכון לקבל את הערעור במובן זה שפסק הדין שניתן על ידי בימ"ש קמא נגד המבקשים יבוטל.

בכל הנוגע להוצאות הדיון בבית משפט קמא – בסיומו של ההליך יוכל בית משפט קמא להביא בחשבון, בין היתר, את התנהלות הצדדים במהלך ההתדינות כולה ולפסוק הוצאות בהליך שמתנהל פניו לפי שיקול דעתו.

בכל הנוגע להוצאות הדיון בהליך שבפני - בשים לב לאמור ובנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.
הפיקדון שהופקד במסגרת ההליך שבפני יוחזר למפקיד באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר עותק פסק דין לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא