הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 25

לפני הרכב כבוד השופטים
בטינה טאובר, ס. נשיא [אב"ד]
סארי ג'יוסי
מאזן דאוד

המערער
עו"ד גיל פרמינגר
נגד

המשיב
אליעז חליבה
באמצעות עו"ד אמג'ד עתאמנה

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת יפעת אונגר-ביטון) מיום 4.11.2020 בת"א 17646-08-20.
פסק דין

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת יפעת אונגר-ביטון), מיום 4/11/20, בתיק 17646-08-20, שניתן בהעדר כתב הגנה ובמסגרתו הורה בית משפט קמא על פינויו של המערער מדירת המגורים ששכר מהמשיב וכן חייב את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עורך-דין.

יצוין כי המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין בפני בית משפט קמא ואולם הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 07/12/20 במסגרתה נקבע כי אכן המערער לא הגיש את כתב ההגנה במועדו ואין בפי המערער כל טענת הגנה ממשית.

המערער מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא. בערעורו טען המערער כי כתב ההגנה הוגש על ידו ביום 3/11/20 ואולם לא נתקבל לרישום מאחר ולא הופיעו בו הפרטים הטכניים הכוללים פרטי המגיש, לרבות מספר זהות וכתובת שנדרשו על-ידי המזכירות. המערער טען כי פרטים אלה ניתנים להשלמה מתיק בית המשפט וכי היה על בית משפט קמא שלא להקפיד עם המערער, בייחוד בתקופת משבר הקורונה ולגלות אורח רוח עקב כך.

לעמדת המערער פניית המשיב למתן פסק דין בתקופה קשה זו יש בה טעם לפגם, ראוי היה שבית משפט קמא יקיים דיון בתביעה לגופה, בפרט משעסקינן בתביעת פינוי, התנהלותו של המערער אינה מצביעה על זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד, בשל משבר הקורונה הוא אינו יוצא מביתו אלא לג יחות קצרות, היצע בתים צמודי קרקע דומים לנכס לשכירות בישובים סמוכים הוא אפסי ואף כי מצבו הפיסי של הנכס הינו רעוע ועוד טענות ביחס לטיב המושכר, היה על בית משפט קמא להימנע מלהורות על פינויו, הכל כמפורט במסגרת הודעת הערעור שהגיש המערער.

המשיב טוען כי דין הערעור להידחות. לעמדתו, התערבות בית משפט של ערעור הינה מצומצמת משמדובר בסוגיות דיוניות ובין לבין פינה המערער את המושכר, ומשכך אין עוד טעם להמשיך ולדון בערעור. עוד נטען על ידי המשיב כי פסק הדין ניתן על-ידי בית משפט קמא כדין, היה על המערער להגיש כתב הגנה במועדו. בית משפט קמא ציין בצדק כי אין למשיב הגנה מפני התביעה. המערער מנצל לרעה את הליכי בית המשפט וגורם בהתנהלותו נזקים משמעותיים למשיב.

לאחר שהצדדים הגישו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים התקיים הדיון בערעור בפנינו ביום 24/2/21. במסגרת הדיון ועל מנת שלא להכביר בהוצאות מי מבין הצדדים, ניסינו להביא את הצדדים לידי הסכמה ואולם, לאחר תום הדיון הודיע המערער כי הוא חוזר בו מההסכמה ומבקש שינתן פסק דין לגופו של ענין.

משהצדדים הגישו כאמור עיקרי טיעון והשלימו את טיעוניהם בדיון שהתקיים, לא נותר לנו אלא ליתן פסק דין בערעור.

לאחר ששבנו ושקלנו את טענות הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להידחות.

אין מחלוקת כי היה על המערער להגיש כתב הגנה מטעמו עד ליום 3/11/20. המערער אינו חולק על העובדה שכתב ההגנה שביקש להגיש באמצעים אלקטרוניים לא כלל את מספר הזהות שלו ואת מענו, דבר העומד בניגוד גמור להוראת תקנה 50 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שהייתה בתוקף במועד הרלבנטי ואשר קובעת מפורשות כי יש לציין בכתב ההגנה את מספר תעודת הזהות ומענו של בעל הדין, בעת המצאת כתבי בית דין. הסתמכות הנתבע על כך שפרטים אלה קיימים לכאורה בתיק בית המשפט, אין בה ם כדי לעמוד בכללים שנקבעו בתקנה 7א לתקנות ועל כן בדין סירבה מזכירות בית משפט קמא לקבל את כתב ההגנה שהוגש על-ידי המערער ביום 3/11/20 והוא אכן נרשם בתיק ביום 5/11/20, באיחור של יומיים מהמועד שהוקצב, לאחר שהמערער תיקן את המחדל.

אין צורך להכביר מילים כי על בעל דין להקפיד ולרשום כתב הגנה מלא הכולל את כל הפרטים הנדרשים. במיוחד נכונים הדברים שעה שנוהל הליך קודם לענין ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ונקבע מפורשות במעמד המערער כי המועד האחרון להגשת כתב הגנה הינו ביום 3/11/20. בנסיבות אלה, לא נפל פגם בכך שבית משפט קמא נתן את פסק דינו בהעדר הגנה ביום 4/11/20. נוסיף ונציין כי אין כל קשר בין מחדלו של המערער בהגשת כתב הגנה תקין לבין משבר הקורונה ולא ה ייתה מניעה כאמור כי המשיב היה מציין בכתב ההגנה את כל הפרטים הדרושים ואף לא ממתין למועד האחרון שהוקצה להגשת כתב ההגנה, דבר שיצר את הסיטואציה אליה נקלע.

לגופו של ענין, צדק בית משפט קמא עת שקיבל את תביעת המשיב והורה על פינויו של המערער מן המושכר. עיינו בבקשת המערער לביטול פסק הדין ובכתב ההגנה שהוגש ואף בטיעוני המערער במסגרת ערעורו, עולה כי המערער אינו חולק כי תקופת השכירות על פי ההסכם הסתיימה ביום 31/7/20 והוא אף אינו חולק על כ ך כי דמי השכירות אינם משולמים על ידי המערער כסדרם ארבעה חודשים לפני מתן פסק דינו של בית משפט קמא. הצעתו של המערער למשיב כעולה מפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא ביום 19/10/20, לשלם דמי שכירות בסכום מופחת וכל טענותיו ביחס לטיב המושכר, לאחר כל שנות השכירות הממושכות, לרבות הטענה כי למשיב אין זכויות במושכר, אין בהן כדי להוות הגנה מפני התביעה. לאחר שעולה מפורשות כי המשיב אינו טוען כנגד הוראות הסכם השכירות ומועד תום תקופת השכירות וטענותיו מתמצות בטענות לגבי המושכר עצמו, ובכלל זה הטענה כי המשיב הציג בפניו מצג שווא לפיו מדובר בבית בן 6 חדרים, בעוד שהנכס אינו כולל 6 חדרים, לאחר שהמערער התגורר בנכס למעלה מארבע שנים, מובן שאין בטענות אלה ממש ואין בהן כדי להצדיק את הארכת השכירות מעבר לתקופה שנקבעה בהסכם השכירות שבין הצדדים.

במסגרת הערעור טען המערער בין היתר למניעות לפינוי המושכר בשל משבר נגיף הקורונה. סבורים אנו שאין בטענות אלה ממש. מעיון בטיעוני המערער בבית משפט קמא עולה, כי לא הייתה מניעה שהמערער יפנה את המושכר במועד שנקבע. המערער לא הפנה להוראת חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), תשף-2020 אשר יש בה כדי לבסס את טענותיו לפיהן בשל משבר נגיף הקורונה או הוראות הדין, הינו מנוע מלפנות את המושכר. דווקא עמידתו הדווקנית של המערער על מעבר לבית דומה במאפייניו למושכר (בית קרקע באותו אזור בסמיכות למגורי גרושתו), אין בה כדי לחייב את המשיב להאריך את תקופת השכירות, מה גם שהנחיות הממשלה בתקופת הקורונה לא מנעו מעבר דירה או ביקור בדירות המוצעות להשכרה במרבית התקופה הרלבנטית.

נוסיף ונציין כי קבלת טענתו של המערער כאילו אין היצע של דירות להשכרה בשל צוק העיתים או כי הוא מנוע מלבחון נכסים המוצעים להשכרה בשל חשש הידבקות בנגיף, כמוה כקביעה כי כל עוד מתמודד העולם עם נגיף הקורונה יוכל המערער לשכון לבטח במושכר – בנכס של אחר. מובן שטענה גורפת זו נוגדת את זכות הקניין הבסיסית של המשיב, ומשחלפה תקופת השכירות ביום 31/7/20, לא החזיק המערער עוד במושכר כדין ובדין הורה בית משפט קמא על פינויו.

נוכח כל האמור סבורים אנו כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בדין ואין מקום להיעתר לערעורו של המערער, ערעור שבין לבין אף נהפך לתיאורטי, משאין מחלוקת שהמערער פינה את המושכר עוד ביום 18/1/21.

לפיכך אנו מורים על דחיית הערעור. פועל יוצא מן האמור כי אף הסעד הזמני אשר הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט בגין הערעור בסך כולל של 10,000 ₪.

מהפיקדון שהופקד על-ידי המערער להבטחת הוצאות המשיב בהליך זה, יועבר סך של 11,500 ₪ שכולל גם את ההוצאות שנפסקו על-ידי כב' השופט באומגרט בהחלטתו מיום 11/2/21, למשיב, באמצעות בא-כוחו, והיתרה תוחזר למערער.

באשר לפיקדון שהפקיד המערער במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, תחול תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר תשפ"א, 25 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

בטינה טאובר, שופטת
סגנית נשיא
[אב"ד]

סארי ג'יוסי, שופט

דאוד מאזן, שופט