הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 24

בפני
כב' הנשיא רון שפירא

מבקש

אברהם רובין ת.ז. XXXXXX160

נגד

משיבים

  1. חנוך שפרן ת.ז. XXXXXX963
  2. אברהם שפרן ת.ז. XXXXXX881

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור שהגיש מר אברהם רובין (להלן: "המבקש") על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות, כב' סגן הנשיא, השופט ערן נ ווה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן ביום 05/02/18 בת"ק 5410-10-17 ולפיו חויב המבקש לשלם למר חנוך שפרן ולמר אברהם שפרן (להלן: "המשיבים") ביחד ולחוד סך של 16,000 ₪ לאחר שבית משפט קמא שוכנע כי המבקש לא פינה את הנכס הידוע כחלק מחלקה 53 בגוש 12581 (להלן: "הנכס") שהוא נקי מכל חפץ.

יצוין, למען הסדר, כי הבקשה למתן רשות לערער נותבה בראשיתו של הליך לדיון בפני כב' השופטת טאובר, אשר גם הורתה, בהחלטה מיום 20.2.2018, על הגשת תשובה בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. תשובה גם הוגשה בהתאם. בהמשך, ועקב אילוצי בית המשפט, עברה הבקשה לדיון בפני. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 3.5.18 הובהר כי הדיון ימשך מהנקודה אליה הגיעה השופטת טאובר. בית המשפט במותב הנוכחי גם אפשר למבקש להתייחס בכתב ולהגיב לטענות המשיבים. המשיבים, בלא לבקש רשות, הגישו ביום 10.5.18 טיעון משלים. המבקש הגיש את תגובתו לטעוני המשיבים. בהתאם ניתן פסק הדין על בסיס הטענות שכבר הוגשו לתיק בית המשפט ע"י שני הצדדים .

תמצית התשתית העובדתית הרלבנטית והליך שהתקיים בבית משפט קמא

1. המשיבים היו בעלים של 2/5 מהנכס וביום 05/04/16 רכשו המשיבים במסגרת הליכי כינוס נכסים את יתר חלקי הנכס מאת בעליהם.

2. הסכם המכר אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 21/11/16 ובמסגרתו ניתן צו לפנוי המבקש מהחלק בו החזיק בנכס - 360 מ"ר וזאת עד ליום 30/04/17 וכן נקבע כי בגין כל יום של איחור בפינוי החלק המוחזק על ידי המבקש ומסירתו לידי המשיבים אשר רכשו את הנכס, ישלם המבקש למשיבים פיצוי בסך של 650 ₪ בצירוף מע"מ.

3. ביום 30/04/17 הניח המבקש את מפתחות חלק הנכס בו החזיק על גבי השער.

4. בתאריך 02/10/17 הגישו המשיבים תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות לחיובו של המבקש בתשלום סך של 24,897 ₪ לאחר שלטענתם לא פינה המבקש את גרוטאות ופסולת ולאחר שהמשיבים נאלצו לשכור שירותים לפינוי הגרוטאות והפסולת בסך של 8,000 ₪. המשיבים העמידו את תביעתם על פיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין הוצאות פינוי, סך של 6,500 ₪ בגין עיכוב הפינוי ב-10 ימים כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא ובסך נוסף של 9,292 בגין הפסד דמי שכירות לחודש אחד.

5. בכתב ההגנה שהגיש המבקש טען המבקש כי מדובר בתביעת סרק שקרית וכוזבת המונעת מרגשות נקם, וחלק על כל אחת מטענות המשיבים. לטענת המבקש לא קיימת יריבות בינו ובין המשיבים שכן הוא אינו צד להסכם המכר. עוד נטען על ידי המבקש כי לא השאיר פסולת וגרוטאות בנכס שהוחזק על ידו ולמעשה המשיבים שפצו את הנכס בו החזיק והגרוטאות הנצפות מן התמונות שהוגשו על ידם הינם כתוצאה מעבודות השיפוץ שבוצעו בנכס ולא גרוטאות אותן השאיר המבקש. המבקש טען כי יש להורות על דחיית התביעה שהגישו המשיבים וכן לחייבם בגין השבחות שבצעו בנכס בסך של 20,000 ₪ ובהוצאות עונשיות בגין תביעת הסרק שהוגשה על ידם.

6. ביום 05/02/18 קיים בית משפט קמא דיון במסגרתו שמע את טיעוני הצדדים.

פסק דינו של בית משפט קמא

7. בית משפט קמא לאחר שסקר את טענות הצדדים ציין כי טענת המבקש לפיה החצר האחורית אינה חלק מן הנכס בו החזיק אינה נכונה וטענה זו אף לא נטענה על ידי המבקש בכתב הגנתו.

8. בית משפט קמא הוסיף וציין כי המבקש העלה גרסאות שונות באשר לפסולת שנותרה בחלק הנכס בו החזיק ואשר אינן מתיישבות זו עם זו. לגופו של עניין שוכנע בית משפט קמא כי גם אם הותיר המבקש את המפתחות על גבי השער בפועל לא פינה המבקש מן החלק בו החזיק עשרות רבות של מיכלים, משטחי עץ וגרוטאות ולגביהם שוכנע בית משפט קמא כי אלה לא היו בבעלות המשיבים, כפי שניסה המבקש לטעון.

9. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי המשיבים המתינו 10 ימים עד שהחלו בפינוי החלק בו החזיק המבקש וזאת בעלות של 8,000 ₪ . לעמדת בית משפט קמא, ועל רקע העובדה כי נתבע על ידם פיצוי בגין איחור של 10 ימים בפינוי הנכס, בפיצוי יומי של 650 ₪, כי היה על המשיבים במסגרת חובת הקטנת הנזק להתחיל בפינוי ובשיפוץ הנכס בשלב מוקדם יותר ובמיוחד כאשר מדובר בפיצוי מוסכם ולא בנזקים שנגרמו למשיבים בפועל.

10. לנוכח כל האמור קבע בית משפט קמא, כי הוא אינו מכיר במלוא הנזק שנתבע על ידי המערערים ובפרט בגין 10 ימי האיחור והוא פוסק למשיבים פיצוי בגין אי פינוי החפצים מן הנכס בו החזיק המבקש בסך גלובלי של 3,000 ₪. בית משפט קמא חייב את המבקש בעלות הפינוי של הגרוטאות והפסולת על פי הקבלה שהוצגה בסך של 8,000 ₪ וכן בתשלום של 5,000 ₪ בגין פיצוי חלקי בשל אובדן חודש שכירות כטענת המשיבים אשר הועמד על ידם על סך של 9,292 ₪. בסך הכל חייב בית משפט קמא את המבקש לשלם למשיבים ביחד ולחוד סך של 16,000 ₪ בתוספת אגרת בית משפט.

תמצית טענות הצדדים

11. המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וטען כי בית משפט קמא לא התייחס לטענת היעדר היריבות שבינו ובין המשיבים שדי בה כדי לדחות את התביעה כנגדו. לטענת המבקש רכשו המשיבים את הנכס מכונסי הנכסים ומכאן שאין להם עילה כנגד המבקש.

12. המבקש חלק על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא וטען כי לא איחר בפינוי הנכס שהיה בשימושו; כי עולה מן הקבלה שהוצגה על ידי המשיבים בגין עלות הפינוי כי זו הינה בגין שיפוץ שבצעו המשיבים בנכס, ואשר כלל את הריסת גג המחסן; כי מתמונות שהציג עולה כי כבר ביום 04/05/16 בצעו המשיבים עבודות שיפוץ בנכס; כי הפסולת המצויה בחצר האחורית אינה שלו, ועוד.

13. המבקש טוען כי לנוכח האמור ולאור העובדה כי לא נגרם עיכוב בהשכרת הנכס שהיה בשימושו היה על בית משפט קמא לדחות את תביעת המשיבים, מה גם שהוסכם כי המבקש ישלם לכונסי הנכסים סך של 2,360 ₪ ואשר ישולם למשיבים על ידי כונסי הנכסים בגין טענותיהם בקשר למועד ואופן פינוי הנכס על ידי המבקש.

14. המשיבים טוענים כי דין בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש להידחות. לטענתם, אין ממש בטענתו העיקרית של המבקש בדבר היעדר יריבות. עוד נטען על ידי המשיבים כי בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי המבקש לא פינה את הנכס והותיר בנכס שבשימושו גרוטאות ופסולת וכל טענות הערעור מופנות כנגד ממצאים עובדתיים אין מקום להתערב בהם. לטענתם אין גם כל ממש בטענת המבקש כי לא קיבל את כספי המכירה מן הנכס מידי כונסי הנכסים כנטען על ידו.

15. המבקש הגיש תגובה לטענות המשיבים. יצוין כי בפתח התגובה טוען המבקש כי בהחלטה שניתנה ביום 20.2.18 ע"י כב' השופטת טאובר התקבלה כבר הבקשה למתן רשות לערער. טענה זו, כמובן, אינה נכונה. כל שהוחלט בהחלטה הנ"ל היה כי הבקשה למתן רשות לערער מצריכה תשובה, על כל המשתמע מכך. לגופם של דברים חזר המבקש על עיקר טענותיו שכבר פורטו בבקשה.

דיון

16. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבים לבקשה החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה עליה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור חלקית כפי שיפורט להלן.

17. אין צורך להכביר מילים, כי מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במערכת המשפט המקובלת. הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים להביא עניינם בפני ערכאה שיפוטית, הביא גם לפיתוח שיטת דיון יעילה ומהירה, לצמצום הדרישות הפורמאליות ולפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות.

18. בנוסף, נקבעה גישה גמישה לראיות ולסדרי דין, כאמור בסעיף 62 לחוק בתי המשפט ובתקנה 9 לתקנות שיפוט מהיר בתביעות קטנות, התשל"ז-1976.

19. באמור יש כדי לשקף את המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט לתביעות קטנות
שבפניו נדון העניין, ואת הצורך במימוש התכלית הייחודית של הליך התביעה הקטנה, המיועד כאמור להיות הליך יעיל ומהיר, שככלל מתחיל ומסתיים בפרק זמן קצר - בהחלטת הערכאה המבררת. בשים לב למאפיינים הייחודיים של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, אלא אך במקרים בהם נפלה טעות בולטת בפסק הדין, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות [ראו: רת"ק ( ב"ש) 14258-11-12 פרויס הסגיל והדי נ' יעקב תקשורת (17/01/13) ]. כדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור [ראו: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015); רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.15); רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (10.5.16); רתק (ב"ש) 430-02-16 שושנה כהן נ' סרגיי אבין (24.5.16)].

20. ראשית אציין, כי אין ממש בטענות המבקש לפיה היה מקום לדחות את תביעת המשיבים בהיעדר יריבות, ועל רקע העובדה כי אלה רכשו את הנכס מכונסי הנכסים ולא התקשרו עם המבקש בהסכם. בהקשר זה די להפנות להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 21/11/16 בה אושר המכר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואשר במסגרתה ניתן פסק דין אשר חייב את המבקש בפינוי הנכס עד ליום 30/04/17 ובו נקבע כי על יהא על המבקש לשלם למשיבים פיצוי בגין כל יום איחור בפינוי החלק המוחזק על ידו בסך של 650 ₪. מכאן, ומשנקבע כי המבקש לא פינה את הנכס בו החזיק במועד, לאחר שזה נרכש על ידי המשיבים,, כפי שאושר על ידי בית משפט קמא והותיר בנכס פסולת וגרוטאות, קמה יריבות בין המבקש והמשיבים ואלה היו רשאים לתבוע את המבקש בגין הנזקים שהוסבו להם, כמו גם בגין הפיצוי המוסכם שנקבע לזכותם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, כנגדו לא השיג המבקש, ואשר הפך בין לבין לחלוט.

21. בענייננו, בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים, עיין בחומר שהונח בפניו וקבע כי המשיבים עמדו בנטל להוכיח את טענתם לפיה המבקש עזב את הנכס שהיה בשימושו כשהותיר אחריו גרוטאות ופסולת מרובה וקיבל את תביעת המשיבים בחלקה הגדול. המבקש חולק על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא ועותר כי ערכאת הערעור תתערב במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, ובמסקנות המשפטיות המבוססות על אותן קביעות.

22. כידוע, אין זה מתפקידו של בית המשפט שלערעור להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר שמע את הצדדים והתרשם ממהימנותם, ולא מצאתי במקרה זה כל טעם המצדיק חריגה מעקרון זה בכל הנוגע לקביעותיו של בית משפט קמא בדבר האופן בו הותיר המבקש את הנכס בו עשה שימוש ובכל הנוגע לפיצוי המשיבים בחלקו של הפיצוי המוסכם ובעלות פינוי הגרוטאות והפסולת, כעולה מן הקבלה שצורפה . יצוין כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא בסוגיות אלה מעוגנים היטב בראיות שהונחו בפני בית בית משפט קמא ואלה תומכים במסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא בסוגיות אלה ובכלל זה בפסיקת הפיצוי המוסכם בחלקו.

23. אוסיף ואציין כי גם טענתו של המבקש לפיה הוסכם בין הצדדים כי ישלם סך של 2,360 ₪ לכונסי הנכסים בגין האופן בו פינה את החלק בו עשה שימוש, וסכום זה יועבר למשיבים לסילוק טענותיהם אינה נכונה. עיון בנספח 5 לבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, ועליה משתית המבקש את טענתו, מעלה כי דווקא המבקש הוא מי שחזר בו מן ההסכמה לשלם את הסכום האמור על דרך של קיזוז הסכום האמור מן התשלום אשר הגיע לו בגין מכר הנכס, ומשכך אין בסיס לטענת המבקש כי המשיבים היו מנועים מלהגיש את תביעתם כנגדו.

24. יחד עם כל האמור, סבור אני כי בכל הנוגע לפסיקת רכיב דמי שכירות שנמנעו מן המשיבים בסך של 5,000 ₪ ואשר הושת על ידי בית משפט קמא על המבקש נדרשת התערבות. מעיון בהסכם השכירות שהוגש על ידי המשיבים ונחתם עוד ביום 02/04/17 (נספח ב' לכתב התביעה) עלה כי תקופת השכירות של הנכס, אשר היה בשימושו של המבקש הייתה החל מיום 01/06/17. משכך, וגם אם חל עיכוב בפינוי חלקו של הנכס בו החזיק המבקש, למשך ימים ספורים בשל העובדה שהמבקש לא פינה את הגרוטאות והפסולת עד למועד הפינוי, לא היה בכך כדי לעכב את מסירת המושכר לידי השוכרים במועד שנקבע בהסכם השכירות. יתר על כן, המשיבים לא תמכו את תביעתם בראייה כלשהי המבססת את הטענה הנכס נמסר לשוכר באיחור או כי נגרם להם אובדן של דמי שכירות למשך חודש ימים ובגין כך לא קבלו משוכר הנכס את מלוא דמי השכירות על פי הסכם השכירות שנחתם עוד ביום 02/04/17.

25. בסיכומו של דבר, סבור אני כי לא היה מקום לחייב את המבקש ברכיב דמי השכירות, ומן הראוי להפחית מן החיוב שהושת על המבקש בפסק דינו של בית משפט קמא את הסך של 5,000 ₪. יתר קביעותיו של בית משפט קמא ייותרו על כנן ואין מקום להתערב בהן.

26. לאור כן האמור ומשערעורו של המבקש התקבל בחלקו הקטן בלבד, יישא כל צד בהוצאותיו.

27. הגזברות תשיב למבקש את הפיקדון ככל שהופקד .

28. המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, בהעדר הצדדים.