הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 23

בפני הרכב בית הדין:
כב' השופט ד"ר רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]
מר שאול שטרייט, נציג ציבור
מר ישראל מנטל, נציג ציבור

העוררת
אגודת המים השיתופית בעמק חרוד בע"מ, 570002030
ע"י ב"כ עו"ד לילך רזניק ואח'
בלטר, גוט, אלוני ושות' משרד עורכי דין

נגד

המשיבה
הרשות הממשלתית למים ולביוב
ע"י פרקליטות מחוז חיפה – אזרחי ומנהלי

פסק דין

השופט ד"ר רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:
הרקע לערר:
בפנינו ערר על רישיון הפקה ואספקה לשנת 2016 שניתן לעוררת על ידי המשיבה ביום 23.5.2016. ברישיון זה נקבע, בהתאם להמלצת הוועדה המייעצת להכרה בהפקה כהפקת טיוב וטיוב בארות (להלן: "הוועדה" או "ועדת הטיוב"), כי חלק מהפקת המים שמפיקה העוררת מקידוחים שבבעלותה הוכר כהפקת טיוב וחלקן האחר של ההפקות סווג כהפקה רגילה של מים שפירים, אלא אם תופחת מהם כמות של שני מלמ"ק בשנה. העוררת מבקשת כי בית הדין יתערב בהחלטת המשיבה ויורה לה להכיר בהפקות המים מאותם הקידוחים שסווגו כהפקה של מים שפירים כהפקות טיוב מבלי לחייבה להפחית מהם כמות של שני מלמ"ק בשנה.

העוררת הינה אגודת מים שיתופית בעמק חרוד והינה מפיק מים, בעל רישיון הפקה ואספקה. בהתאם לרישיון ההפקה העוררת מפיקה מים ממספר מקורות, בהם גם קידוחים, מהם מופקים מים בדרגת מליחות 400 – 600 מגכ"ל. ביום 15.11.15 הגישה העוררת בקשה לסיווג ולחידוש סיווג כהפקת טיוב עבור מים שהרכבם מונע שימוש בהם כמי שתיה, וזאת עבור מספר קידוחים. ועדת הטיוב התכנסה בשני מועדים ונדרשה לבקשת העוררת. לשם בחינת הבקשה נדרשה הוועדה לחוות דעת הידרולוגית שנערכה לשם כך על ידי השירות ההידרולוגי ובה הוצג ניתוח המצב ההידרולוגי והשפעת המשך הפקת המים מהקידוחים שבנדון. בין השיקולים שנשקלו על ידי ועדת הטיוב נשקלה מגמת ההמלחה באזור הקידוחים והדרכים האפשריות לצמצום ההמלחה. בסופו של יום המליצה ועדת הטיוב להיענות לחלק מבקשת העוררת. ואולם באשר לקידוחים שבנדון המליצה לדחות את הבקשה להכרה כהפקת טיוב כפי שהוגשה, אך קבעה כי תשקול בחיוב להמליץ על ההפקה מקידוחים אלה כהפקת טיוב אם העוררת תצמצם את הכמות המופקת מקידוחים אלה בשני מלמ"ק בשנה. העוררת לא פעלה בהתאם להחלטה המורה על צמצום ההפקה ולכן לא ניתנה המלצת ועדת הטיוב להכיר בקידוחים אלה כהפקת טיוב וברישיון ההפקה והאספקה של העוררת לשנת 2016 נקבע ביחס לקידוחים אלה שלא הוכרו כהפקת טיוב. נגד רישיון זה והחלטת המשיבה בעניין זה הוגש הערר.

טענות הצדדים:
העוררת טוענת כי המשיבה סירבה להכיר בהפקה מהקידוחים שבנדון כהפקת טיוב אלא אם תופחת מהם כמות של שני מלמ"ק בשנה. נטען כי תנאי זה הינו בלתי סביר, בלתי מידתי, נקבע בהעדר תשתית עובדתית הכרחית ומפלה ודינו להתבטל. נטען כי חווה"ד ההידרולוגית שהוצגה בפני הוועדה המייעצת של המשיבה התבררה כשגויה ואין בה כדי לתמוך בהחלטה אשר הסתמכה אך ורק על חוות הדעת בקביעת התנאי להכרה בהפקה כהפקת טיוב. נטען כי ללא חוות הדעת אין לתנאי שנקבע על מה לסמוך ויש לבטלו כך שההפקה מהקידוחים שבנדון תוכר כהפקת טיוב. כן נטען כי ההחלטה להתנות את ההכרה בהפקה של המים המליחים בהפחתה של שני מלמ"ק, זאת כאשר אין כל חלופה לצרכני האגודה למים אלו, אינה סבירה, אינה מידתית, מפלה ומעניקה לשיקול ההידרולוגי משקל כבד מהסביר בשקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים. נטען כי העוררת עומדת בכל יתר התנאים הרלוונטיים אותם קבעה המשיבה לצורך הכרה בקידוחים כהפקות טיוב ואין מחלוקת שהמים שבנדון הם מים באיכות נחותה אשר השימוש בהם גורם לנזק לקרקע ולגידולים ומניב למשתמשים גידולים פחותים ממה שהיו מקבלים לו היו עושים שימוש במים שפירים. נטען כי גם לעמדת המשיבה הפקת מלוא הכמות המותרת לפי הרישיון לא תגרום לנזק כבד למקורות המים. למרות כל זאת נטען כי המשיבה בחרה לחייב את העוררת לשלם עבור המים המופקים כאילו היו מים שפירים. נטען כי המשיבה לא איזנה באופן סביר בין זכויות העוררת וצרכניה שלא לשלם עבור מים בדרגת מליחות העולה על 400 מג"ל כלורידים כאילו היו אלו מים באיכות טובה והזכות שלא להיות מופלים ביחס למפיקי מים מליחים אחרים וצרכניהם ובין האפשרות הרחוקה שהפחתת כמויות ההפקה, הנמוכות והמוגבלות מאוד עקב טבעו של האזור, תסייע להאטת קצב המלחת מקורות המים. נטען כי גם מטעם זה יש לבטל את התנאי שנקבע להכרה בהפקה כהפקת טיוב.

לטענת העוררת, הכרה בהפקה כהפקת טיוב אינה הטבה אלא מנגנון שנועד להתמודד עם מצב בו מים באיכות נחותה חויבו בהיטלים כאילו היו מים שפירים. נטען כי מנגנון הטיוב נועד על מנת שלא להפלות את מפיקי וצרכני המים הנחותים ולחייבם בהיטלים כאילו היו מים באיכות גבוהה. העוררת טוענת כי בהסתמך על סעיף 7(2) לתוספת השנייה לחוק המים החליטה המשיבה בשנת 2015 לשנות את סיווגם של כל המים המליחים המופקים על ידי מפיקים פרטיים ל"מים שפירים" ולהכלילם במעגל החייבים בהיטל הפקה, מעגל בו לא נכללו עד לשנת 2014. העוררת הגישה ערר בנוגע לשינוי סיווג מקורות המים שהיו מסווגים כמליחים לשפירים (עח"ק 58990-07-15) והמשיבה הפנתה בתגובתה להוראות בדבר הפקת טיוב והנהלים להכרה בהפקת טיוב. העוררת טוענת כי הדין והמדיניות שהוחלו על כל המפיקים, למעט העוררת , היא שמים במליחות של 400 – 600 מג"ל כלורידים יוגדרו כהפקת טיוב ועל מנת שלא להכיר במים במליחות כזו כהפקת טיוב צריכות להתקיים נסיבות חריגות במיוחד, דבר שאינו מתקיים בענייננו לטענת העוררת. נטען כי משמעות אי ההכרה במי הקידוחים כהפקת טיוב היא שבגין למעלה מ-14 מלמ"ק מים מליחים שמפיקה העוררת עבור צרכניה ישלמו האגודה וצרכניה כאילו היו הם מים שפירים. נטען כי מדובר בהפליה פסולה.

העוררת טוענת עוד כי עצם התניית ההכרה בהפקה כהפקת טיוב, המתחייבת מאיכות המים המופקים מקידוחים אלה, בהפחתת כמויות ההפקה המותרות ברישיון ההפקה, עומדת בסתירה לקביעה בדבר כמויות המים המותרות להפקה, אשר נקבעה בדין. נטען כי הכמות המופקת באזור נקבעה במסגרת כללי המים (הסדר מפורט לאזור קיצוב) (המערכת הארצית ואזורים מנותקים) (הוראת שעה), תשע"ו – 2016 (להלן: "הוראת השעה"). נטען כי מכאן שהרשות כבר קבעה, במסגרת מסודרת וחוקית, מה היא הכמות הרצויה להפקה באזור עמק חרוד ובהתאם לכך קבעה ברישיון את הכמות אותה יכולה העוררת להפיק ממקורותיה בכלל ומחמשת הקידוחים נשוא ערר זה (כמעט 14.5 מלמ"ק). לכן נטען כי כעת מושתקת המשיבה מלומר לעוררת שאין זה ההיקף הרצוי כאשר היא בעצמה קבעה אותו. כן נטען כי המצב בקידוחי העוררת אינו חמור דיו בכדי להפחית את כמות ההפקה המותרת המוקצית לה ברישיון (עדותו של מר גרינוולד עמ' 26 ש' 3 – 5 לפרוטוקול). לכן נטען כי אין מדובר במגבלה על כמויות המים המופקות על ידי העוררת אלא פגיעה בכיסה של העוררת וצרכניה, הטלת היטלים בלתי סבירים ומפלים. נטען כי המשמעות היחידה של סיווג מקור המים כ"הפקת טיוב" הוא שיעור ההיטלים שיוטל על הפקת המים ממנו, אשר יעמוד על מחצית משיעור ההיטלים המוטלים על אותו מקור כאשר מדובר במים שפירים מאיכות טובה. נטען כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה ולכן יש לבטל את ההתניה שנקבעה בהפחתת כמויות המים.

העוררת טוענת כי חוות הדעת המקצועית שעמדה בפני הוועדה בעת מתן ההחלטה קבעה כי הפחתת כמות ההפקה תביא לירידה בהמלחה ומטעם זה התנתה הוועדה את ההכרה בהפקת הטיוב בהפחתת ההפקה. נטען כי הטענה כי כמות ההפקה משפיעה על מגמת ההמלחה ומכאן שאם תופחת הכמות המופקת תופחת גם ההמלחה במקורות המים פשוט אינה נכונה ובוודאי לא הוכחה. כן נטען כי בחקירת המומחה בפני בית הדין התגלתה תמונה הפוכה והמומחה שלל מכל וכל את שטען בכתב לעניין זה. עוד נטען כי הוועדה ביססה החלטותיה באופן מוחלט על חוות דעתו של המומחה תוך התעלמות מכך ששאר התנאים הנדרשים להכרה בהפקה כהפקת טיוב מתקיימים בעניינה של העוררת, לרבות ובעיקר העובדה שמדובר במים נחותים אשר התועלת שמפיקים מהם הצרכנים פחותה באופן משמעותי מתועלת שמפיקים ממים שפירים. כן נטען כי חוות הדעת שעליה הסתמכה הוועדה רצופה סתירות פנימיות ושגיאות מהותיות, כגון בחירה סלקטיבית של נתונים. נטען כי הנתונים מלמדים שלא נמצא קשר בין הפחתת הפקה ואפילו הפסקתה להאטת ההמלחה כלל ועיקר. עוד נטען כי החלטת הוועדה שנסמכה על חוות הדעת עשתה אבחנה דקה בין קידוחים מערביים וקידוחים מזרחיים והכירה רק בחלק מהקידוחים כהפקת טיוב אך המומחה שנתן את חווה"ד העיד כי מבחינתו כל ההפקה של העוררת היא "שדה" אחד ואין מבחינתו כל הבדל בין האקוויפרים השונים מהם מפיקה העוררת. נטען כי בהעדר חוות דעת אמינה לוקה ההחלטה להכיר בהפקת טיוב רק אם תופחת ההפקה בהעדר תשתית עובדתית ראויה.

העוררת מציינת כי הציגה חוות דעת מומחה הידרולוגי מטעמה, פרופ' אליהו רוזנטל, אשר מתמחה באזור עמק חרוד ואשר הסביר את מגמת ההמלחה במקורות המים ומדוע הקטנת השאיבה ממקורות המים לא תשפיע על תופעת ההמלחה. נטען כי כפי שהסביר פרופ' רוזנטל המסקנה העולה מנתוני השטח היא כי מגמת ההמלחה אינה מושפעת מהיקף ההפקה של העוררת ולכן אין בהפחתה של 2 מלמ"ק בשנה כדי להשפיע על מגמה זו. לכן נטען כי אין כל בסיס להחלטת הוועדה לקבוע זאת כתנאי להכרה בקידוחי העוררת כהפקת טיוב. כן נטען כי ההחלטה כי קידוחיה של העוררת יוכרו כהפקת טיוב רק אם תפחית 2 מלמ"ק בשנה מהפקותיה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ודינה להתבטל. עוד נטען כי מדובר בתנאי בלתי סביר שלא ניתן לעמוד בו ולכן ההחלטה איננה מידתית. נטען כי להפקת המים נשוא הערר אין חלופה אחרת וצמצום הפקת העוררת מחמשת הקידוחים נשוא הערר ב-2 מלמ"ק בשנה משמעותו מחסור בהספקת המים לצרכנים באזור להם מחויבת העוררת מכוח רישיון הספקת המים שלה. כן נטען כי התנאי שנקבע מפלה את העוררת ביחס למפיקים אחרים שקידוחיהם אינם שונים מקידוחיה של העוררת. עוד נטען כי התניית ההכרה בהפחתת ההפקה פסולה עקב היותה נגועה בשיקולים זרים שכן ניתן משקל יתר לחוות הדעת ההידרולוגית אשר אינה משקפת את המצב לאשורו ולא נערך האיזון הראוי בין השיקולים השונים. נטען כי הוועדה לא שקלה כלל את הפגיעה בצרכנים עקב השימוש במים נחותים, העובדה שאין מקורות מים חלופיים, העובדה שההשפעה על מקורות המים אם תופחת ההפקה תקרה, אם בכלל, בטווח של עשרות שנים והעובדה שאין חלופה להפקת המים האלה.

המשיבה טוענת כי לא נפל כל פגם בהחלטתה, כי נבחן מלוא המידע הרלוונטי, נשקלו מכלול השיקולים הנדרשים וסמכויות המשיבה ומנהלה הופעלו על פי דין, במקצועיות, בסבירות, במידתיות ובתום לב. נטען כי ההחלטה התקבלה תוך היוועצות בגורם מקצועי – ועדת הטיוב, אשר בחנה גם היא במספר הזדמנויות את מכלול השיקולים הרלוונטיים ואת מלוא המידע הנדרש לצורך ניסוח המלצתה למנהל המשיבה, לרבות חוות דעת הידרולוגית שנערכה על ידי בעלי המקצוע המוסמכים. נטען כי ההחלטה התקבלה בהליך תקין, ראוי, מקצועי וענייני, לאחר שנבחנו כלל טענות העוררת ונשקלו כלל נסיבות המקרה, בהם המצב ההידרולוגי באזור ההפקה, מקורות המים החלופיים וצרכי העוררת. נטען כי מדובר בהחלטה נכונה, המצויה היטב בגדר מתחם הסבירות ואין מקום כי בית הדין יתערב בה וישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של המשיבה.

לטענת המשיבה, ההפקה מהקידוחים נשוא ערר זה אינה עונה על התנאים להכרה כהפקת טיוב שכן הכמות המופקת עולה על הכמות הרצויה מבחינה הידרולוגית ותביא להרעה באיכות מקורות המים. נטען כי ההחלטה נסמכה על חוות דעת מקצועית ועניינית שנערכה על ידי מי שמומחיותו בכך וכי חוות הדעת לא התערערה ואף המומחה מטעם העוררת תומך בעיקרון שבבסיס חוות הדעת. כן נטען כי לא עלה בידי העוררת לבסס טענתה כי המשך ההפקה ללא המגבלה שנקבעה בהחלטה לא יפגע במצב ההידרולוגי. נטען כי גם המומחה מטעם העוררת אישר כי כל עוד שכבת המים מתמעטת, ממשיך ומתגבר הליך ההמלחה ושלצד ההפחתה במי התהום אשר נגרמת בשל מיעוט הגשמים, ניצבת ההפחתה שמקורה בקידוחים והפקת מים. כן נטען כי המומחה מטעם העוררת אישר כי אין הוא יכול להצביע על הגורמים להמלחה. המשיבה טוענת כי חוות הדעת של השירות ההידרולוגי היא חוות דעת מקצועית, עניינית, שנערכה על ידי מי שמומחיותו ועיסוקו בכך וחוות הדעת הציגה בצורה ברורה את הבסיס לעמדה ואת המסקנה אליה הגיעה ולפיה יש להפחית, באופן מדורג, את ההפקה מהקידוחים.

המשיבה טוענת כי אמנם אין בהפסקת ההפקה כדי להביא להפחתת שיעור המליחות, בוודאי לא בזמן הקרוב, אך אין הדבר אומר שלא תהיה ירידה בקצב ההמלחה של הקידוחים האמורים ושיפור באיכות המים בטווח הארוך. נטען כי יש להבחין בין שיעור המליחות ובין קצב ההמלחה. כן נטען כי העובדה שהפחתת ההפקה לא הפחיתה את שיעור המליחות אין משמעה שהיא לא הפחיתה את קצב ההמלחה, שכן אם ההפקה הייתה נמשכת באותו שיעור, לא מן הנמנע כי שיעור המליחות היה עולה בצורה ניכרת יותר או תוך פרק זמן קצר יותר. המשיבה טוענת כי ועדת הטיוב אשר נדרשה לבקשת העוררת הייתה צריכה לבחון אם הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו למתן התמריץ הכלכלי (תעריף טיוב), ובין היתר, האם הכמות המופקת מאותו מקור מים היא במסגרת היקף ההפקה הרצוי מבחינה הידרולוגית באותו אזור הפקה והאם השימוש הישיר או העקיף במים המופקים אינו גורם להרעה באיכות מקורות המים. משכך, ועל מנת לברר את ההשלכות ההידרולוגיות של המשך ההפקה מהקידוחים התבקש השירות ההידרולוגי לחוות דעתו. נטען כי המומחה מטעם השירות ההידרולוגי הגיע למסקנה כי בכדי למנוע את תופעת ההמלחה יש להקטין בהדרגה את ההפקה בקידוחים שבנדון וככל שאפשר. לכן נטען כי חוות הדעת ענתה במדויק על אשר נדרשה לענות. כן נטען כי ועדת הטיוב בחנה את מכלול השיקולים, כולל ההשפעה ההידרולוגית, ואיזנה בין יתר השיקולים. בסופו של יום נסמכה המלצת הוועדה על האמור בחוות הדעת כשקבעה כי אין מקום ליתן תמריצים להפקה מקידוחים אלה מקום בו ברור שיש בכך כדי לפגוע במשק המים. יחד עם זאת, הוועדה המליצה שלא לדחות את הבקשה כליל אלא ציינה כי ככל שהכמות המופקת תפחת ב-2 מלמ"ק אזי ניתן יהיה להכיר בהפקה כהפקת טיוב. נטען כי חוות הדעת נשענת על מכלול שלם ומלא של הנתונים הקיימים בידי השירות ההידרולוגי ואין מדובר בבחירה סלקטיבית של נתונים.

לטענת המשיבה, החלטת הוועדה נכונה ומאוזנת וניתן משקל ראוי והולם להמלצות השירות ההידרולוגי אשר שוקללו אל מול מכלול הנסיבות, לרבות שיעור המים הדרושים למטרת שתיה מכלל המים המופקים, תוספת מי הקולחין בשנה זו והתוספת המתוכננת בשנים הבאות. נטען כי ההחלטה אינה סותרת את הכמות שנקבעה ברישיון ההפקה וכי ההחלטה אינה מפלה. כן נטען כי התניית ההכרה בהפקה כהפקת טיוב בהפחתת ההפקה הינה סבירה ומידתית, מבוססת מבחינה מקצועית והתקבלה על יסוד תשתית עובדתית מלאה ובהליך על פי דין. נטען כי העוררת לא הוכיחה כי הפחתה בהפקת הטיוב היא ללא תחליף וכי אין מקורות חלופיים למים לחקלאות. כן נטען כי אל מול ההפחתה המתבקשת ניצבת תוספת של כ-7 מלמ"ק שהתווספו לעוררת במסגרת מפעל ההשבה ומים אלה מהווים מענה לצרכי החקלאות של העוררת.

באשר לטענות העוררת בדבר הוראת השעה טוענת המשיבה כי יש לדחות טענות אלה שכן הוראת השעה לא נועדה לקבוע כמות קשיחה ומוחלטת של מים שיוקצו באזורים השונים, אלא קבעה מפורשות שהכמויות הנזכרות יהיו כפופות לשיקולים שונים אותם על מנהל המשיבה לשקול, בין היתר, היצע מקורות המים, המצב ההידרולוגי ומצב מקורות המים. נטען כי המצב ההידרולוגי הוא שיקול רלוונטי אותו נדרש מנהל המשיבה לשקול גם על פי הוראת השעה והעובדה שהמשיבה קבעה בהוראת השעה את כמות המים השפירים לשנה זו אין משמעה שיש הכרח לנצל את מלוא הכמות שנקבעה בהתעלם מנסיבות ההפקה.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הראיות ואת המסמכים שהוצגו לעיוננו אציע לחברי בית הדין לדחות את הערר מהטעם שלא נפל בהחלטות המשיבה פגם המצדיק את התערבות בית הדין. סבורני כי החלטת המשיבה מצויה במסגרת מתחם הסבירות, ניתנה לאחר שנשקלו השיקולים הנוגעים בדבר ונערך איזון בין האינטרסים השונים הנוגעים לדבר, תוך ניהול הליך תקין וכאמור, לא נפל בה פגם המצדיק התערבות.

כידוע, בית משפט או בית דין הדן בסבירות החלטתה של הרשות איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה:
בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678, 687-688 (1991);
בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778, עמ' 786-787 (1994);
בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל (15.4.2007);
בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות (19.7.2007);
בג"צ 8134/11 אשר נ' שר האוצר (29.1.2012);
בג"צ 3405/12 פלונית נ' מדינת ישראל (30.12.2012);
בג"צ 43/16 תנועת אומ"ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל (1.3.2016);
בג"צ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (8.5.2016).

במקרה זה, כאמור, אינני סבור כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה או בפגם המצדיק התערבות של בית הדין.

המשיבה קבעה כי ההפקה מהקידוחים נשוא ערר זה אינה עונה על התנאים להכרה כהפקת טיוב שכן הכמות המופקת עולה על הכמות הרצויה מבחינה הידרולוגית ותביא להרעה באיכות מקורות המים. המשיבה בחנה את טענות העוררת לעניין זה ואת נסיבות העניין וקיבלה את המלצת ועדת הטיוב, שהיא הגוף המקצועי שתפקידו לבחון את הבקשות להכרה בהפקת טיוב המוגשות למנהל המשיבה ולגבש המלצה באשר לעמידת הבקשה בדרישות ובאשר לנפקות ההידרולוגית והמשמעויות האחרות של היענות לבקשה על משק המים. בהתאם להמלצת ועדת הטיוב חלק מהקידוחים סווגו כהפקה רגילה של מים שפירים, זאת בהתאם לסמכותה של המשיבה, שכן לגבי קידוחים אלה הוחלט בהתאם לחוו"ד מקצועית והמלצת הגוף המקצועי כי לא מתקיימים התנאים המתחייבים להכרה בהם כהפקת טיוב. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת המשיבה לפיה הגם שמדובר במים שמליחותם עולה על 400 מיליגרם כלוריד לליטר לא מתקיימים יתר התנאים המתחייבים שכן היקף ההפקה אינו זה הרצוי מבחינה הידרולוגית באזור ההפקה והשימוש במים יביא להרעה באיכות הקידוחים. ועדת הטיוב איזנה בין השיקולים השונים והמליצה כי ניתן יהיה לאשר הכרה בהפקת טיוב בכפוף לצמצום היקף ההפקה מהקידוחים שבנדון, אך המלצה זו נותרה ללא מענה מצד העוררת ולכן לא נפל פגם בהחלטת המשיבה שלא להכיר בהפקה מקידוחים אלה כהפקת טיוב.

לא מצאתי כי העוררת והמומחה מטעמה הצליחו לסתור את הנחות היסוד שבבסיס חוות הדעת של השירות ההידרולוגי שעליה הסתמכה ועדת הטיוב. פרופ' רוזנטל שהעיד מטעם העוררת טען שההמלחה באזור היא תוצאה של השפעות רצף שנות בצורת ושל ירידה משמעותית עד לכדי העדר מוחלט של מילוי חוזר טבעי. אין בגרסתו כל סתירה לחוות הדעת ההידרולוגית מטעם המשיבה לפיה הפקת המים, הגורעת במישרין מים מהאקוויפר הממליח, משפיעה על ההמלחה או לכל הפחות על קצב ההמלחה. כן אין בגרסת המומחה שהובא מטעם העוררת כל הסבר מדוע צמצום השאיבה שעליו הורתה המשיבה אינו בבחינת דרישה ראויה וסבירה ולמצער אינו בבחינת דרישה בלתי סבירה שיש להתערב בה. לא נסתרה טענת המשיבה כי צמצום השאיבה ישפיע על קצב ההמלחה ועל שיפור מצב איכות המים באקוויפר, גם אם לא בטווח הזמן הקרוב אלא בטווח של עשרות שנים, ולכן לא ניתן לקבוע כי מדובר בתנאי בלתי סביר שיש להתערב בו. כאמור, בנסיבות העניין, אינני סבור כי העוררת הצליחה לסתור את הנחת היסוד שבבסיס חוות הדעת של השירות ההידרולוגי שעליה הסתמכה ועדת הטיוב. בנסיבות אלה, אינני סבור כי החלטת המשיבה בהסתמך על חוות הדעת הינה החלטה בלתי סבירה שנפל בה פגם המצדיק התערבות.

אינני מקבל גם את טענות העוררת בדבר הוראת השעה והטענה כי המשיבה מושתקת מלנסות להביא לניצול מושכל וזהיר יותר של המים, למרות שבהוראת השעה נקבעה כמות רצויה. יש לקבל לעניין זה את טענת המשיבה כי כאשר נקבע כי המצב ההידרולוגי הוא לא טוב, בהסתמך על חוות דעת מקצועית של השירות ההידרולוגי, ניתן לשקול שיקולים נוספים ואין הכרח לנצל את מלוא הכמות שנקבעה. כן אינני מקבל את טענות העוררת בדבר היות ההחלטה מפלה שכן כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו ולא הוכח כי נסיבות המקרים שאליהם מפנה העוררת רלוונטיות לענייננו.
אשר על כן, בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי נפל בהחלטת המשיבה פגם המצדיק התערבות ואמליץ לחברי בית הדין לענייני מים לדחות את הערר. סבורני כי החלטת המשיבה התקבלה לאחר הליך מנהלי תקין, במסגרתו נשמעה העוררת ונבחנו טענותיה, התקבלה חוות דעת מקצועית מהגורמים הרלוונטיים ושיקול ענייני של מכלול הנסיבות הביא להחלטה של מנהל המשיבה, החלטה שלא נפל בה פגם המצדיק התערבות של בית הדין לענייני מים. יצוין אף כי המשיבה הפעילה מנגנון מידתי ולא אסרה לחלוטין על הפקת הטיוב, אלא הכירה בהפקה תוך עידוד הפחתת ההפקה. לא מצאתי כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה שנפל בה פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין. על כן, יש לדחות את הערר.

ד"ר ר. שפירא, סגן נשיא
[אב"ד]

מר שאול שטרייט, נציג ציבור:
אני מסכים.

שאול שטרייט
נציג ציבור

מר ישראל מנטל, נציג ציבור:
אני מסכים.

ישראל מנטל
נציג ציבור

הוחלט לדחות את הערר, כאמור בפסק דינו של האב"ד.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' אלול תשע"ז, 23 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

ד"ר ר. שפירא, סגן נשיא
[אב"ד]

שאול שטרייט
נציג ציבור

ישראל מנטל
נציג ציבור