הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 20

בפני
כבוד השופטת עפרה ורבנר

התובעים (המשיבים):

  1. מוחמד יחיא עבדאלג'ני
  2. אחמד יחיא עבדאלג'ני
  3. עלי יחיא עבדאלג'ני
  4. ח'אלד יחיא עבדאלג'ני
  5. זאהי יחיא עבדאלג'ני
  6. תיסיר יחיא עבדאלג'ני
  7. מחמוד יחיא עבדאלג'ני

ע"י ב"כ עו"ד אחמד נזאל

- נגד -
הנתבעת (המבקשת):
מדינת-ישראל-רשות הפיתוח/רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אביטל טוביאנה אורן
פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

החלטה

1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין אשר ניתן ב-30/6/20, ואשר על-פיו חויבה הנתבעת/המבקשת לשלם לתובעים/המשיבים פיצויים בסך 4,794,225 ₪ בגין דמי חכירה אבודים בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הפיצויים נפסקו לתובעים, שהינם יורשי המנוח יחיא מוחמד עלי עבדאלג'ני, אשר היה בעלים של 3/8 מחלקה 7 בגוש 19145, מחצית מחלקה 62 בגוש 19145, ובעל חלקה 38 בגוש 19145 בשלמות.

הפיצויים נפסקו בהתאם לסעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943.

2. הבקשה לעיכוב ביצוע, אשר הוגשה ב-20/8/20, מקורה ברצון הנתבעת להגיש ערעור על פסק-הדין לאור הבנת הנתבעת/המבקשת את הנפסק ב-ע"א 8717/17 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח איסמעיל (23/7/19) (להלן: "הלכת איסמעיל"), כמו-גם את הבנתה את הנפסק ב-דנ"א 5261/19 (25/2/20), כאשר הבקשה לקיום דיון נוסף בעניין הלכת איסמעיל, נדחתה.
בעת הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, ציינה הנתבעת כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק-הדין, וכי היא מבקשת עיכוב ביצוע של פסק-הדין במלואו עד להכרעה בערעור.

ניתן עיכוב ביצוע ארעי עד להכרעה בבקשה, כמפורט בהחלטה מ-23/8/20.

הנתבעת/המבקשת, בתגובתה לתשובת התובעים, אשר הוגשה ב-18/10/20, הודיעה כי הגישה ערעור על פסק-הדין ב-9/9/20, והמדובר ב-ע"א 6319/20.

3. הנתבעת/המבקשת טענה כי התובעים/המשיבים לא הוכיחו את דמי החכירה האבודים, לא תיקנו את חוות-הדעת השמאית מטעמם, ולא בחרו במסלול פיצוי לפי החוק המתקן, לאחר פסק-הדין בעניין איסמעיל.

הנתבעת/המבקשת הפנתה להחלטות רבות בהן נעתרו בתי-המשפט לבקשת המדינה לעיכוב ביצוע פסקי-דין באופן מלא או חלקי.

במקרים בהם נעתר בית-המשפט לעיכוב ביצוע חלקי, החלק בו חויבה המדינה היה הסכום שנקבע שיש לשלם, בהתאם לחוות-הדעת מטעמה של המדינה, או שהמדובר היה בסכום מוסכם.

הנתבעת/המבקשת טענה כי אם לא יעוכב פסק-הדין, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למדינה, אשר נדרשת לשלם על-פי פסק-הדין סכום גבוה ביותר מתוך כספי הקופה הציבורית, ללא ערובה שהכספים יוחזרו, אם יתקבל ערעורה.

הנתבעת/המבקשת אף טענה כי סכום הפיצויים אינו נדרש לתובעים לצורך מיידי, וכי לא ייגרם להם נזק אם יעוכב תשלום פסק-הדין עד להכרעה בערעור.

4. המשיבים/התובעים טוענים כי אין לקבל את הבקשה, ואין מקום לעיכוב ביצוע.
לטענת המשיבים, המבקשת איחרה בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע.

עוד טוענים המשיבים, כי על-מנת שעיכוב הביצוע יהיה מוצדק, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים, שהינם סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות שנוטה לטובת המבקש, כאשר בין התנאים מתקיימת מערכת יחסים של "מקבילית כוחות".
עוד טוענים המשיבים, כי כאשר המדובר בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, הכלל הינו נטיה להימנע מעיכוב הביצוע, שכן אין מניעה להשבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור.

המשיבים טענו כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית, המבססת את טענתה כי לא תוכל להיפרע מהמשיבים אם תזכה בערעורה, ולא צירפה תצהיר התומך בטענה זו.

המשיבים טענו כי הם עתירי נכסים, ובבעלותם נכסי מקרקעין רבים.

באשר לסיכויי הערעור, נטען על-ידי המשיבים כי פרשנות המבקשת להלכת איסמעיל ולהחלטה שניתנה בבקשה לדיון נוסף בעניין הלכת איסמעיל, הינה שגויה.

המשיבים טענו כי פסקי-דין רבים שניתנו לאחר פסק-הדין שניתן בהלכת איסמעיל, קבעו פיצוי בגין דמי חכירה אבודים בשיעור 6%.

לחלופין, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, בכל הנוגע לדונם הראשון שבייעוד מגורים, ולקבל את בקשת המבקשת באופן חלקי בלבד, וכן הם טוענים כי אין מקום לעכב את תשלום שכר טרחת עורך-הדין.

המשיבים תמכו טענותיהם באשר לנכסים שבבעלותם בתצהירו של התובע מס' 4 - מר חאלד יחיא עבדאלג'ני.

5. בתשובה לתגובת המשיבים, שהוגשה על-ידי המבקשת ב-18/10/20, ציינה המבקשת את הגשת הערעור על פסק-הדין, וכן הפנתה להוראות תקנה 467(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, באשר לכך שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית-המשפט המחוזי בטרם הוגש הערעור לבית-המשפט העליון.

לטענת המבקשת בתשובתה לתגובת המשיבים, אין בנטען על-ידי המשיבים כדי לסתור פסיקה עקבית של בית-המשפט העליון, המורה פעם אחר פעם על עיכוב ביצועם של פסקי-הדין שניתנו בתיקים שעניינם פיצוי בגין הפקעה.

המבקשת הפנתה אף להחלטות שניתנו בבקשות לעיכוב ביצוע במהלך החודש האחרון בתיקים דומים, לרבות במקרים בהם העלו תובעים שזכו בפיצוי טענות באשר לרכוש שבבעלותם, בכל הקשור ליכולתם להחזיר כספים שיקבלו.

בעניינם של המשיבים בתיק שלפניי, נטען על-ידי המבקשת כי המשיבים טענו שהם עתירי נכסים, אולם בהתייחס לשישה מתוך שבעה משיבים, טענה זו לא נתמכה בתצהיר.
עוד נטען על-ידי המבקשת, כי אין בתצהירו של מר יחיא עבדאלג'ני או בתצלומי האוויר ובנסחים שצירף, כדי לתמוך בטענות המשיבים.

המבקשת אף ציינה כי בבדיקה במערכות של רשות מקרקעי ישראל, עלה שבהתייחס לשניים מהמשיבים (שהינם התובעים/המשיבים מס' 3 ומס' 5), קיימים תיקי הוצאה-לפועל וצווי עיקול, וכי בהתייחס לחלק מהנסחים שצורפו עולה בעייתיות רבה באשר לבחינת שווי הזכויות ואפשרויות המימוש , בין אם המדובר בקרקע שהבעלות בה הינה במושע, ובין אם המדובר בקרקעות שיש עליהן הערת אזהרה.

משאלה הם פני הדברים, נטען על-ידי המבקשת כי לא ניתן לקבוע שהמשיבים/התובעים הוכיחו יכולת כלכלית במידה הדרושה על-מנת שבית-המשפט יהיה משוכנע כי הם יוכלו להשיב סכומים שיקבלו מכוחו של פסק-הדין עליו הוגש ערעור, אם ערעור המבקשת/הנתבעת יתקבל.

המבקשת צירפה לתשובתה לתגובת המשיבים תצהיר של גב' רינת קריכלי, שהינה מקדמת עסקאות בצוות פיצויים וחליפין מרחב צפון, ברשות מקרקעי ישראל, בתמיכה לטענות באשר לקיום תיקי הוצאה-לפועל וצווי עיקול, בהתייחס לשניים מהמשיבים - המשיב 3 והמשיב 5.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובתשובה לתגובה, ובשים לב למחלוקת בין הצדדים ובהתחשב בגובה הפיצוי שנפסק, והמחלוקת הקיימת אשר לה טוענת הנתבעת/המבקשת, וכן בשים לב להחלטות הרבות של בית-המשפט העליון, לרבות מהעת האחרונה, בעניין עיכוב ביצוע פסקי-דין דומים העוסקים בפיצויי הפקעה, הנני נעתרת לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק-הדין עד לקבלת הכרעה בערעור.

בענייננו, המדובר בפיצויי הפקעה המתייחסים להפקעה לפני למעלה מ-50 שנה, ובמהלך פרק זמן ארוך זה לא אצה הדרך למשיבים/התובעים להגיש תביעתם.

אינני סבורה כי המשיבים/התובעים שכנעו כי ביכולתם יהא להחזיר סכומי כסף גבוהים, ככל שאלה ישולמו להם על-יסוד פסק-הדין, ובטרם הכרעה בערעור.

רק לאחרונה נפסק ב-רע"א 4993/20 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח אחמד תאופיק יאסין (25/9/20) (להלן: "עניין תאופיק יאסין") מפי כב' השופט סולברג, כי כפי שנפסק בהחלטות רבות של בית-המשפט העליון, הסיכויים שהלכת איסמעיל תשפיע על תוצאות הערעורים אינם מבוטלים, ועשוי להתעורר קושי לאסוף מכל זוכה וזוכה את נתח הפיצוי שנפל בחלקו, מה גם שהמדובר בתביעות פיצויים שהוגשו בחלוף למעלה מחמישה עשורים מעת ביצוע ההפקעה, ולכן המתנה של פרק זמן נוסף עד לקבלת הפיצוי, לא תכביד על המשיבים באופן בלתי מידתי.

בעניין תאופיק יאסין נפסק כי חלק מסכום הפיצויים ישולם באופן מיידי, והיתרה תעוכב עד למתן פסק דין בערעור.

הכרעה דומה ניתנה גם ב-רע"א 4747/20 מדינת ישראל נ' מוחמד לאפי ואח' (25/9/20), אשר בו שולם למשיבים שם סכום של פיצוי מוסכם שלא היה שנוי במחלוקת, והיתרה עוכבה.

7. ב-18/10/20 ניתנו על-ידי בית-המשפט העליון פסקי-דין נוספים בבקשות שעניינן עיכוב ביצוע של פסקי-דין המתייחסים לפיצויי הפקעה, ואשר עליהם הוגשו ערעורים.

עיין לעניין זה ב-רע"א 4995/20 מדינת-ישראל נ' עזבון המנוח מחמוד נסאר (18/10/20), רע"א 4464/20 רמ"י נ' עזבון המנוח עלי בדוי חיאדרה ז"ל ואח' (18/10/20), ו-רע"א 6208/20 עזבון המנוח מרים מוסטפא סלאח חלאילה ואח' נ' מדינת-ישראל (18/10/20).

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט סולברג, קיבל בקשת רשות ערעור של המדינה על החלטת בית-המשפט המחוזי, אשר דחתה בקשה לעיכוב ביצוע, תוך התייחסות לכך שפיצויי ההפקעה אמורים להיות מחולקים בין מספר זוכים, ואין מקום להסתפק בתצהיר של אחד מהזוכים בלבד, כמו-כן נפסק כי השלכות פסק-הדין בעניין הלכת איסמעיל טרם הובהרו, וסיכויי קבלת ערעור המדינה באשר לאומדן דמי החכירה האבודים אינם מבוטלים.

בית-המשפט העליון אף ציין ששיקולי אחידות דיונית תומכים בדחיית תשלום הפיצוי השנוי במחלוקת, בהינתן הבקשות הרבות לעיכוב ביצוע של פסקי-דין בעניין פיצויי הפקעה, שהתקבלו באופן מלא או חלקי.

8. גם בענייננו, לא הוכיחו המשיבים/התובעים את שוויים של הנכסים שבבעלותם, וזאת מבלי להתייחס לקשיים למימוש נכסים אלה.

צירוף הנסחים עדיין לא מוכיח את התמונה העובדתית המלאה באשר למצבם התזרימי של המשיבים/התובעים, אשר לגבי שניים מהם קיימים תיקי הוצאה-לפועל ונשלחו צווי עיקול (לעניין זה עיין גם בפסק-הדין בעניין המנוח עלי בדוי חיאדרה, שהוזכר לעיל).

גם כאשר לא מונחת תשתית המצביעה על קושי כלכלי של כל הזוכים, עדיין נעתר בית-המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע (לעניין זה עיין בפסק-הדין בעניין עזבון המנוחה מרים מוסטפא סלאח חלאילה שהוזכר לעיל).

על האמור לעיל יש להוסיף כי המבקשת/הנתבעת, בהודעות שהגישה מ-30/8/19 ו-24/9/19, ציינה כי לאור קביעות בית-המשפט העליון בעניין הלכת איסמעיל, הרי לעמדתה לא ניתן לומר כי המשיבים/התובעים הוכיחו את תביעתם לפיצויי הפקעה בהתאם לסעיף 13 לפקודת הקרקעות, והמשיבים/הנתבעים בהודעתם מ-15/9/19 הודיעו כי אין בכוונתם להגיש חוות-דעת נוספת/אחרת לאור הלכת איסמעיל, ולכן לא ניתן לומר כי קיים סכום פיצוי שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, ולגבי סכום פיצוי זה להורות על תשלומו, ולעכב רק את היתרה.

על כל האמור לעיל יש להוסיף כי אין חשש שהמשיבים/התובעים לא יקבלו את הסכום שנפסק להם במסגרת פסק-הדין, לאחר מתן פסק-הדין בערעור, וככל שהערעור יידחה (עיין לעניין זה גם בפסק-הדין בעניין עזבון המנוחה מרים מוסטפא סלאח חלאילה בפסקה 4 לפסק-הדין).

9. לאור האמור לעיל, הנני נעתרת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.