הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 13

בפני
כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא

תובעים

  1. סאלח קאסם עישאן
  2. אברהים קאסם עישאן
  3. עאסי קאסם עזיזה
  4. מחמוד קאסם עישאן
  5. מעזז קאסם עישאן
  6. אמנה קאסם עישאן
  7. פאטמה קאסם עישאן

נגד

נתבעים

  1. מדינת ישראל
  2. פקיד ההסדר מחוז הצפון

פסק דין

מבוא
ביום 8.9.2015 הגישו שבעת התובעים תביעה לתשלום פיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור בטענה כי הם יורשיו של המנוח קאסם בן קאסם עשאן ז"ל, ת.ז. XXXXXX162 (להלן-המנוח). בפתח כתב התביעה נטען כי המנוח היה בנה של המנוחה פטמה מוחמד אלחג' ז"ל ( להלן- המנוחה) כי המנוחה הייתה זכאית להירשם כבעלים של מקרקעין לא מוסדרים וכי העבירה את " רוב זכויותיה" במקרקעין לשלושת בניה וביניהם לבנה המנוח הנ"ל.

כתב התביעה הוגש נגד מדינת ישראל/רשות מקרקעי ישראל ( להלן-רמ"י) ונגד משרד המשפטים/פקיד הסדר מחוז צפון ( להלן-פקיד ההסדר). הנתבעים אשר חלקו על קיום הזכויות הנטענות ביקשו לדחות התביעה על הסף.

בשלב מאוחר יותר תוקן כתב התביעה והוא התבסס על עילה מכוח צו ירושה שהוצא למנוחה ולפיו היא הורישה 1/3 מזכויותיה לבנה המנוח הנ"ל שהוריש זכויותיו לתובעים שהם נכדיה.

לאחר בקשות ודיונים מקדמיים רבים, במהלכם הבהרתי בין השאר כי הדיון לא יפוצל לשאלת הזכויות ושאלת גובה הפיצוי ( ראו ישיבת 27.6.2017) נקבע התיק לשמיעת הראיות.

בפתח ישיבת ההוכחות שקוימה ביום 16.9.2018 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו ההוכחות יתמקדו רק בשאלת הזכויות ואם ייקבע כי התובעים זכאים לפיצוי, גובה הפיצוי ייקבע לפי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים שתוכנו לא פורט. באותה ישיבה העידו מטעם התובעים: התובע מס' 1, עו"ד יאסר חורני וחאלד סעיד עכאווי ומטעם הנתבעות: חסן גדיר ואורית סבן דרור. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

אקדים ואבהיר כי הופתעתי לגלות מסיכומי הצדדים כי שאלת הפיצוי לכאורה במחלוקת ביניהם וכל אחד מהם טוען לסכום פיצוי שונה, מבלי שהובהר גם בשלב הסיכומים מהו תוכן ההסדר הדיוני עליו הצהירו שני הצדדים בפתח ישיבת ההוכחות בקשר לכך.

כרונולוגיה והשתלשלות ההליכים
-ביום 29.6.1953 פורסמה בילקוט הפרסומים רכישת מקרקעין של החלקות שבמחלוקת ( מספריהן יפורטו להלן). הרכישה הייתה מכוח חוק רכישת מקרקעים ( אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג -1955 ( להלן-חוק רכישת מקרקעין) והמקרקעין נרשמו על שם רמ"י בשלמות.

-ביום 17.7.1973 נפטרה המנוחה פאטמה עישאן ז"ל, ת.ז. XXXXXX752.
-ביום 26.5.1978 נפטר בנה המנוח קאסם בן קאסם עישאן ז"ל ת.ז. XXXXX162.
-ביום 8.9.2015 הוגשה התביעה.

-על פי הלכת ארידור, דנ"א 1595/06 עזבון המנוח ארידור ז"ל נגד עיריית פתח תקוה (21.3.2013), רשויות מפקיעות לא יוכלו להעלות טענות התיישנות בגין תביעות שהוגשו לפני 21.3.2016.

-ביום 10.10.2016 נמחקה התביעה משום שלא היה בידי התובעים צו ירושה של המנוחה והתביעה לא הייתה " בשלה" להתברר.
במהלך דיון בערעור שהגישו התובעים לבית המשפט העליון על מחיקת התביעה, התקבל צו הירושה שהוצא ביום 20.12.2016 לפיו המנוחה הורישה 1/3 מזכויותיה לאביהם של התובעים.
-ביום 12.2.2017 ביטל בית המשפט העליון את מחיקת התביעה וניתנה לתובעים האפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום.

ביום 8.3.2017 הוגש כתב תביעה מתוקן ולפיו המנוחה שהפעם הובהר כי נשאה תעודת זהות שמספרה 020022752 הייתה זכאית לטענת התובעים להירשם כבעלת זכויות במקרקעין לא מוסדרים והיא הורישה את זכויותיה לשלושת בניה וביניהם בנה המנוח הנ"ל שהוריש זכויותיו לתובעים ( נכדיה של המנוחה).

הנתבעים בקשו בכתב ההגנה המתוקן לדחות התביעה על הסף בשל התיישנות ושיהוי והוסיפו בין השאר כי התובעים לא ירשו זכויות בחלקות הנטענות וכי הם אינם זכאים לפיצוי על פי הנוהל הפנימי של רשות מקרקעי ישראל.

התובעים בכתב תשובה שהגישו טענו כי אין לקבל את בקשת הנתבעים לדחייה על הסף מנימוקים שפורטו בכתב התשובה.

ביום 18.5.2017 ביקשו התובעים לתקן תביעתם ולהוסיף יורשים עתידיים של תובעת 3 שנפטרה, דחיתי בקשתם ביום 8.6.2017 מאחר ולא הומצא צו ירושה המגדיר מיהם יורשיה.

המחלוקת הטעונה הכרעה
שלוש שאלות מהותיות עולות מטיעוני הצדדים:
-האם יש לדחות התביעה על הסף בשל התיישנות או שיהוי.
-האם הוכח כי למנוחה ממנה ירשו התובעים את זכויותיהם ( באמצעות ירושה מאביהם בנה של המנוחה) היו זכויות במקרקעין שהופקעו לפי חוק רכישת מקרקעין.

דיון
מיהו בעל הזכויות בחלקות שהופקעו
התובעים טוענים כי למנוחה היו זכויות ב-9 חלקות והם טוענים לזכויות בקשר ל-7 מהחלקות הנ"ל, אפנה למספריהם לפי המספרים המנדטוריים: גוש 18496 חלקות 72,56, גוש 18497 חלקה 53, גוש 18507 חלקה 20, גוש 18514 חלקות 37, 39 וגוש 18512 חלקה 66 ( להלן-החלקות)

אין מחלוקת כי כל שבעת התובעים על פי כתב התביעה המתוקן הם יורשיו של המנוח קאסם בן קאסם עישאן ז"ל ( ת.ז. XXXXX162, להלן-המנוח) (צו הירושה צורף כנספח ג לת/1א, בו פורט חלקו של כל יורש, החלקים אינם שווים).

[תובעת מס' 3, עאסי קאסם עזיזה ת.ז. XXXXX569 היא אחת היורשות על פי צו הירושה הנ"ל ( לאחר שתוקן ראו חלק מנספח ג לת/1א), אך מאחר ונפטרה ולא ידוע מי יירש זכויותיה, דחיתי ביום 8.6.2017 את בקשת התובעים לאפשר החלפתה בטוענים לזכויות בשמה ללא צו ירושה].
המנוח קאסם בן קאסם עישאן ז"ל ירש 1/3 מזכויות אימו המנוחה פאטמה עישאן ז"ל, ת.ז. XXXXXX752 (צו הירושה צורף כנספח ב לת/1א, תעודת הפטירה צורפה כנספח לת/1ב). על פי תעודת הפטירה אביה של המנוחה נקרא מוחמד איברהים.
המסמך עליו מבוססת הטענה כי למנוחה היו זכויות בחלקות הוא אישור מיום 19.12.2005 שהוצא מטעם לשכת הסדר המקרקעין ( נספח א לת/1א) ולפיו " השם הרשום בלוח ההחלטות המנדטורי" הוא של פטימה מוחמד איברהים חג'ו" ללא מספר מזהה ובנוסף נרשמה הערה כי לוח ההחלטות המנדטורי אינו חתום על ידי פקיד ההסדר המנדטורי.

התובעים הפנו גם למסמך שכונה על ידם " כתב העברה" (סעיף 2 לכתב התביעה המתוקן) או " כתב ויתור" (סעיף 6 לתצהיר התובע 1 ת/1א) ולפיו המנוחה חתמה על כתב ויתור לטובת בניה ואין מחלוקת כי המסמך הופקד אצל פקיד ההסדר ( נספח ג לת/1א). גם בכתב הוויתור אין מספרים מזהים ושמה של המוותרת-מעבירת הזכויות " פאטמה מחמד אברהים אלחג'" דומה מאוד לשם המופיע בלוח ההחלטות המנדטורי הנ"ל.

מכתב הוויתור עולה כי לפאטמה מחמד איברהים אלחג', היו שלושה ילדים " מחמד, קאסם ונמר סאלח" וכי בעלה שהוא אביהם נקרא " קאסם עשאן".
מצו הירושה של פטאמה עישאן ז"ל ת.ז. XXXXXX752 עולה כי היו לה שלושה ילדים, קאסם, מוחמד ונמר ואין מחלוקת כי אביהם של אותם שלושה ילדים נקרא קאסם עשאן.

מתצהיר גדיר ( נ/1א) מרכז הסדר קרקעות באגף בעלות ורישום ברמ"י עולה כי על פי תזכורת תביעה מס' 50 שבתיק ההסדר, אביה של פטימה מוחמד איברהים חג'ו היה מוחמד איברהים אל חג'ו.

נכדה של פאטמה, תובע מס' 1 העיד כי לאביו, בנה של המנוחה קראו בכפר חאג'ו וזאת בתמיכה לטענת התובעים כי שם נעוריה של פאטמה היה חאגו' (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 19).

ב"כ התובעים הבהיר בסיכומיו- הבהרה ששוכנעתי בדבר נכונותה, כי ההבדל בשמות מקורו בנישואיה של פאטמה, בתחילה היא נקראה בשם נעוריה פאטמה מוחמד איברהים אלחג' ולאחר נישואיה לקאסם עישאן שונה שמה לפאטמה עישאן.
התוספת לשמה כמקובל הייתה תוספת של שם האב ושם הסב ומכאן שהוכח גם כי לאביה ולסבה של פאטמה קראו מוחמד אברהים.

הראיה המרכזית המראה כי מדובר באותה אישה עולה מכתב הוויתור שנחתם לאחר נישואיה והוא מזכיר גם את שם נעוריה וגם את שם בעלה, כך שיש חיבור בין שם המשפחה אלחאג' ושם המשפחה עישאן ביחס לאותה אישה-פאטמה ובקשר לזכויותיה בחלקות, הכול באותו מסמך.
על פי כתב הויתור פאטמה אלחג' בעלת הזכויות בחלקות, ויתרה על הזכויות לטובת ילדי בעלה קאסם עישאן.

בחקירתו הנגדית אישר נציג רמ"י גדיר כי בתזכורת התביעה מצוין כי את הזכויות קבלה פטימה הנ"ל בדרך של " הורשה ושימוש" (עמוד 25 לפרוטוקול). בסעיף 5 לתצהירו ( נ/1א) ציין העד גדיר כי בתזכורת התביעה מופיע כי היא תבעה את המקרקעין " מכוח חזקה ועיבוד והורשה מאביה מוחמד איברהים אלחג'ו", מכך ניתן ללמוד כי לטוענת הזכויות בפני פקיד ההסדר היה אב ( וסב) בשם מוחמד איברהים שאף לו הייתה חזקה במקרקעין, נתון המשתלב עם העדויות והמסמכים, ואזכיר כי כי לפאטמה מורישת הזכויות לנכדיה התובעים היה אב ( וסב) בשם מוחמד איברהים.

הזהות בשמות: שם הסב, שם האב, שם בעלה, שמות שלושת ילדיה ושם נעוריה והשילוב ביניהם מובילים למסקנה אחת ולפיה המנוחה פאטמה עישאן ז"ל, מורישת הזכויות בעלת ת.ז. XXXXXX752 היא אותה פטאמה אל חאג' הרשומה כבעלת הזכויות בחלקה אצל פקיד ההסדר. לכל אחת מהן היה סבא בשם מוחמד, אב בשם איברהים, בעל בשם קאסם עשאן ושלושה ילדים בשם קאסם, מוחמד ונמר ומכאן שמדובר באותה אישה.

שילוב של הנתונים כולם מראה כי הוכח על פי מאזן ההסתברויות כי התובעים ירשו זכויות אביהם המנוח קאסם עישאן ז"ל שרכש חלק מזכויות אימו המנוחה שנקראה גם פטימה מוחמד אברהים חג'ו ז"ל והיא זו שתבעה הבעלות בזכויות מכוח הורשה מאביה מוחמד איברהים ז"ל.

חשוב להדגיש כי על פי לוח ההחלטות המנדטורי, אותה מנוחה ( שהוכח כי היא סבתם של התובעים) טענה לזכויות בשבע החלקות מכוח תזכורת תביעה מס' 50 והיא הייתה הטוענת היחידה לגבי הזכויות בשש מתוך החלקות הנ"ל, רק לגבי חלקה 37 בגוש 18514 ( להלן-חלקה 37) הוגשו שתי תביעות נוגדות שמספרן 2 ו-41 (ראו האישור הנ"ל נספח א לת/1א).

ומכאן אני קובע כי הוכח על פי מאזן ההסתברויות ולצורך פסיקת פיצויים מכוח ההפקעה, כי המנוחה היא בעלת הזכויות בחלקות (שש חלקות) למעט חלקה 37.

התובעים לא הביאו ראיות באשר להכרעה בין תביעת המנוחה לתביעות הנוגדות בקשר לחלקה 37 ולכן אני דוחה טענתם כי המנוחה הייתה גם בעלת הזכויות בחלקה 37.

ביטוי לזכויותיה של המנוחה בקשר לשש החלקות הנ"ל עולה גם ממכתב התשובה של רמ"י מיום 17.7.2013 ( נספח ו לת/1א). משדרשו התובעים באמצעות בא כוחם פיצוי בגין הפקעת החלקות, לא נדחתה בקשתם בטענה של העדר זכויות למנוחה אלא התבקשה המצאת מפות לשם איתור החלקות ( נושא שהוסדר לאחר מכן) ותיקון צו הירושה בעניין תובעת מס' 3 (נושא שהוסדר לאחר מכן), הנושא היחידי אותו עוררה רמ"י ולא נפתר הוא התביעות הנוגדות בקשר לחלקה 37 הנ"ל.

חיזוק נוסף אני מוצא בעדותו של חאלד עכאווי ( ת/3) יליד 1935 שהצהיר כי הכיר את המנוחה פטמה מוחמד איברהים עישאן והוא יודע שהיא הייתה הבעלים של החלקות אותן ירשה מאביה ( ראו עדותו בעמוד 23 לפרוטוקול).

חסן גדיר מרכז הסדר קרקעות באגף בעלות ורישום ברמ"י הצהיר כי בדק בהעתק ספר משלמי המיסים ולא מצא נכסים על שם פטימה מוחמד איברהים חג'ו או פטמה מוחמד אלחג', גם לא נמצאו נכסים בספר המיסים על שם אביה מוחמד איברהים אלחג'ו. אלא שלמידע זה משקל נמוך מאחר והוא בדק הפרטים לגבי שנת מס אחת בלבד ( ראו עדותו בעמוד 26 שורה 2). בעניין זה הציטוט בסעיף 48 לסיכומי הנתבעים אינו מציג את התמונה המלאה.

אמנם לא הוצגה חתימה של פקיד ההסדר על לוח ההחלטות המנדטוריות ולא הוכחה העברת בעלות, אך לצורך זכות לקבלת פיצוי בגין ההפקעה די בכך, גם משום שלא הוצגה תביעה נוגדת לגבי אף אחת משש החלקות ( נותרו במחלוקת רק הזכויות לגבי חלקה 37).

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי הוכח בהתאם למאזן ההסתברויות כי בעלת הזכויות בשש החלקות ( לפי מספרים מנדטוריים): גוש 18496 חלקות 72,56, גוש 18497 חלקה 53, גוש 18507 חלקה 20, גוש 18514 חלקה 39 וגוש 18512 חלקה 66 היא סבתם של התובעים פאטמה עישאן ז"ל ( ת.ז. XXXXXX752) שהורישה 1/3 מזכויותיה לאביהם קאסם עישאן ז"ל.

התיישנות
בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 8.3.2017 התווספה עילה לכאורה חדשה המתבססת על צו ירושה שהוצא ביום 20.12.2016, אין מחלוקת כי במסגרת עניין ארידור הנ"ל קבע בית המשפט העליון תקופת מעבר שהסתיימה ביום 21.3.2016. לאחריה יכולה הרשות המפקיעה להעלות טענת התיישנות בתביעות כגון אלו.

הנתבעים טוענים כי מאחר ועילת התביעה החדשה נוצרה רק ביום 20.12.2016 והיא עלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן רק ביום 8.3.2017, כמעט שנה לאחר סיום תקופת המעבר שנקבעה בעניין ארידור ולמעלה מ-60 שנה לאחר ההפקעה הרי שיש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות. תוך שהם מדגישים כי עילת התביעה מכוח הירושה היא עילה עצמאית ונפרדת.
לתמיכה בטענותיהם הפנו לפסק דין שניתן בת.א. 20573-11-15 שחאדה נגד מדינת ישראל (7.6.2018) ( עניין שחאדה), בו נמחקה התביעה על ידי השופט סוקול מנימוקים דומים ולרע"א 7330/17 תומא נגד רשות מקרקעי ישראל (19.3.2018) ( להלן-עניין תומא) בו נקבע כי ההלכה שנקבעה בעניין ארידור חלה גם על תביעות לפיצויי הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעין.
התובעים משום מה בחרו בסיכומיהם להתעלם משאלת ההתיישנות או השיהוי.
לאחר ניתוח טענות הנתבעים שוכנעתי כי יש במקרה זה לדחות את טענת התיישנות העילה ואפנה לעניין תומא המוזכר על ידי הנתבעים בסיכומיהם בו התעוררו שתי שאלות, הראשונה ואינה במחלוקת הלכת ארידור חלה גם על הפקעה מכוח חוק רכישת מקרקעין והשנייה מה דינו של תיקון כתב תביעה המוסיף או משנה את עילת תביעה לאחר חלוף תקופת המעבר שנקבעה בעניין ארידור ( דהיינו לאחר 21.3.2016) וכך נקבע באותו עניין תומא:
"אכן, כלל ידוע הוא כי אין להתיר לתובע לתקן את תביעתו כך שתתווסף עילת תביעה חדשה, כאשר הדבר יגרור עקיפה של טענת ההתיישנות...אולם, השאלה המתעוררת בהקשר זה היא מתי תיקון כתב התביעה חורג מעילת התביעה המקורית ועולה כדי " עילת תביעה חדשה"....התיקון המבוקש אינו נסב על " עילת תביעה חדשה". בעיקרו של דבר, טענותיהן הנוספות של המבקשים מבוססות על אותו " מעשה" – מעשה ההפקעה – ועל אותם המקרקעין שעליהם נסב כתב התביעה המקורי. החידוש הטמון בתיקון המבוקש הוא הטענה כי התובעים הם יורשיהם של בעלי זכויות נוספים במקרקעין, מעבר לאלה שהוזכרו בכתב התביעה המקורי. בהתאם לגישה שלה ניתן ביטוי בפסיקה לאורך השנים, איני סבורה כי יש מקום לחסום את התובעים ולמנוע מהם את תיקונו של כתב התביעה כמבוקש.... ועל כן על אף שבמועד הגשת בקשת התיקון חלפה תקופת ההתיישנות, אין מקום לשלול את התיקון המבוקש".

בדיוק כמו במקרה שלפניי, התביעה המתוקנת מתייחסת לאותן חלקות, אותה הפקעה והנתבעים ידעו כבר ביום 8.9.2015- מועד הגשת כתב התביעה – עוד לפני חלוף תקופת המעבר לפי הלכת ארידור כי התובעים טוענים לפיצוי וכי הם ממתינים לצו הירושה שיאפשר להם לדרוש את הכסף ורק המתנה זו הביאה למחיקת התביעה על ידי וביטול המחיקה על ידי בית המשפט העליון.

לאור האמור לעיל אני קובע כי כתב התביעה המתוקן אינו מעלה עילת תביעה חדשה והתביעה הוגשה במסגרת הזמן בהתאם להלכת ארידור ולכן הנתבעים אינם יכולים להעלות טענת התיישנות.

[הנתבעים הפנו בסיכומיהם לפסק דינו של השופט סוקול בעניין שחאדה הנ"ל, וגם באותו נושא ניתן ללמוד מהחלטה מיום 5.3.2019 שניתנה בערעור שהוגש על אותו פסק דין ( ע"א 5537/18) כי אפשר להגיע בנסיבות דומות למסקנה כי הלכת ארידור חלה גם לאחר תקופת המעבר במקרה של תיקון תביעה לשם הסתמכות על צו ירושה שהוצא מאוחר יותר להגשתה, אם כי טרם ניתן פסק דין סופי בע"א 5537/18 הנ"ל].

שיהוי
הנתבעים ביקשו לחלופין לדחות התביעה מחמת השיהוי הכבד בהגשתה. לטענתם התנהגות סבתם ואביהם של התובעים בכך שבחרו לאורך שנים ארוכות שלא להגיש תביעה מצביעה על ויתור ובנוסף השיהוי החריג גרם להם לטענתם נזק ראייתי כבד הפוגע באופן בלתי מידתי ביכולתם להעמיד הגנה ראויה.

לאחר שמיעת העדים ועיון בנספחי התצהירים שוכנעתי כי בנסיבותיו של מקרה זה לא נגרם לנתבעים נזק ראייתי שמנע מהם להתגונן כראוי.

אמנם רק ביום 2.2.2011 פנו התובעים בדרישה לקבלת פיצוי ( נספח ה לת/1א) אלא שמתשובת רמ"י מיום 17.7.2013 עולה כי היא הייתה ערוכה לבחינת הטענות העובדתיות ובהמשך אף הושגו כל המסמכים עליהם ביקשו הנתבעים להסתמך ( נספח ו לת/1א) למעט בנושא חלקה 37 לגביו קבלתי את כאמור עמדת הנתבעים והחלטתי על דחיית התביעה בקשר לאותה חלקה. גם בהמשך ניתן לראות כי רמ"י גיבשה עמדה עניינית בהתאם למסמכים שעמדו לפניה ( ראו מכתב מיום 27.2.2015 נספח ט לת/1א ומכתב מיום 1.8.2017 נספח י לת/1א).

לכך אוסיף כי גם בתצהירי הנתבעים לא הוצבה תשתית עובדתית לקיומו של נזק ראייתי ולכן טענת השיהוי נדחית.

אופן חישוב הפיצויים
כתב התביעה המתוקן מתייחס בכלליות יתרה לשאלה זו, רק בסעיף הסיכום סעיף 13 ד טוענים התובעים כי הם זכאים לקבל פיצויים " על פי הנוהל של המינהל לפיצויים" מבלי שהם נוקבים בשמו או מספרו של הנוהל. כך גם בחרו התובעים בתצהיריהם שלא להצביע על נוהל מסוים שאמור לחול לטענתם במקרה זה. לראשונה בסיכומיהם טענו התובעים כי הם זכאים לפיצוי על פי נוהל 44.03 במקום פיצוי לפי חוק רכישת מקרקעין.

הנתבעים מצידם התייחסו בכתב ההגנה לנוהל פנימי שמספרו 35.05 B שכונה " הנוהל המיטיב", התובעים שהגישו כתב תשובה שבו והתייחסו לנוהל פנימי 44.03 וכך נמשך " משחק המספרים" בעת שמיעת העדויות, המצהירה מטעם הנתבעת אורית סבן דרור התייחסה בתצהירה ( נ/2) לנוהל פנימי 35. 05B אותו צרפה כנספח ב' לתצהירה. מעיון באותו מסמך עולה כי הוא בא במקום נוהל 44.03 שבוטל ( ראו השורות המודגשות בפתח המסמך), התובעים משום מה בסיכומיהם מתייחסים לנוהל 44.03 שבוטל כאמור ואני מניח כי הם מתכוונים לתחולת הנוהל הפנימי שמספרו 35.05B (שיכונה להלן-הנוהל המיטיב).

התובעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי לפי הנוהל המיטיב מאחר ונתבעת 1 כפתה עליהם להגיש תביעה ותביעתם לקבלת הכרה בזכויותיהם לקבל פיצויים אינה הפרה של הנוהל. לתמיכה בטענותיהם מפנים התובעים לת.א חיפה 362/01 דינר נגד מדינת ישראל (19.2.2004). ( יובהר כי התובעים משום מה לא הפנו לערעור שהוגש על אותו פסק דין לבית המשפט העליון ע"א 3535/04, אשר אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי). בית המשפט המחוזי קבע כך:
"ככלל, אני נכון לקבל הטענה כי אין לחייב בעל דין לשלם בפסק דין את שהציע לצד השני לצרכי פשרה, שהרי מי שמסרב לפשרה נוטל על עצמו סיכון. אלא שבמקרה דכאן, מאחר והיה מקום לבחון את הפקעת המקרקעין מכוח חוק רכישת מקרקעין על רקע התפתחות הפסיקה בדיני ההפקעה, איני סבור כי על התובעים ללקות על כך שסירבו לקבל את הצעת הנתבעת על פי הנוהל הנ"ל".

העדה, אורית סבן דרור, סגן ראש צוות פיצויים במרחב עסקי צפון ברמ"י הסבירה בתצהירה ( נ/2) ובעדותה כי הוראות נוהל 35.05 B ( להלן-הנוהל המיטיב) נועדו לצרכי עידוד פשרות בהליך מחוץ לכותלי בית משפט וכפי שנקבע בו " קבלת פיצוי לפי נוהל זה מותנית בוויתור על המשך התדיינויות ותביעות".

חשוב להזכיר כי בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני באשר לאופן קביעת הפיצוי ולהצהרה זו קדמה החלטתי מהדיון ביום 27.6.2017 כי לא אפצל הדיון לשאלת זכויות וגובה פיצוי .
משנוהל דיון לבקשת הצדדים בהסכמתם רק בשאלת הזכויות במקרקעין , בפסק דין שבפניי מסתיימת ההכרעה בשאלות שבמחלוקת, התובעים זכאים לפיצוי, גובה הפיצוי ייקבע בהתאם להסדר הדיוני עליו הצהירו שני הצדדים.

סיכום
לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעים זכאים לפיצוי בגין שליש מזכויותיה של המנוחה פאטמה עישאן ז"ל, ת.ז. XXXXXX752. שהייתה בעלת הזכויות בשש חלקות ( לפי מספרים מנדטוריים): גוש 18496 חלקות 72,56, גוש 18497 חלקה 53, גוש 18507 חלקה 20, גוש 18514 חלקה 39 וגוש 18512 חלקה 66.

החלק לו זכאי כל תובע נקבע בצו ירושה של אביהם המנוח קאסם בן קאסם עשאן ז"ל, ת.ז. XXXXXX162. חלקה של תובעת 3 ז"ל יועבר ליורשיה על פי דין ואם לא יומצא צו ירושה או צו קיום צוואה לא יועבר לזכותה תשלום כל שהוא.

מאחר ונושא הפיצוי הוסכם בין הצדדים, יתכבד ב"כ התובעים ויגיש תוך 15 יום פסיקתא מוסכמת לחתימתי. לאחר החתימה על הפסיקתא אפסוק גם את גובה שכר הטרחה לו זכאים התובעים.

ניתן היום, ו' אדר ב' תשע"ט, 13 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.