הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה 08

בפני
כב' השופט ד"ר רון שפירא, סגן נשיא

המבקש

עפיף דאוד, ת"ז XXXXXX400
ע"י ב"כ עו"ד יובל אדלר ו/או אפרת שגיא ואח'

נגד

המשיב

שאדי מורקוס, ת"ז XXXXXX973
ע"י ב"כ עו"ד ג'ובראן ג'ובראן

פסק דין

הרקע לבקשה וטענות הצדדים:
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופטת עידית וינברגר) בת"א 29340-03-16 מיום 9.5.17, במסגרתה דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקש להגיש בקשה לתקן את כתב הגנתו ולהאריך את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו.

מדובר בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקש. בין הצדדים נחתם הסכם בשנת 2011 לפיו רכש המשיב מהמבקש נכס מקרקעין המצוי בקומה ראשונה בבניין שנבנה על ידי המבקש בכפר יאסיף. המשיב שילם לטענתו את התמורה החוזית המוסכמת, על סך 400,000 ₪ בתוספת מע"מ, אך התברר לו כי לא יוכל לשעבד את הנכס לטובת הבנק לצורך מימון הרכישה והוא נאלץ לשעבד את ביתו הפרטי, בשל שעבוד לטובת בנק פועלים שנוצר על ידי המבקש על כל החלקה. הליכי רישום הזכויות על שם המשיב היו אמורים להתבצע על פי ההסכם עד ליום 30.9.2011, כאשר היה מדובר בסעיף יסודי בהסכם שהפרתו תיחשב הפרה יסודית. עוד התברר במהלך המו"מ כי המבקש בנה בסטייה מהיתר הבניה ובמקום יחידה אחת בנה ארבע יחידות בקומה הראשונה. המבקש התחייב בהסכם כי יפעל להכשרת עבירת הבנייה כך שהנכס יקבל היתר כיחידה עצמאית נפרדת לא יאוחר מיום 11.2.2012 ונקבע בחוזה כי הפרה של סעיף זה מהווה הפרה יסודית. כמו כן, על פי ההסכם המסירה הייתה אמורה להתבצע עד 30.6.2011 ובפועל הנכס נמסר רק באפריל 2012, ללא פרוטוקול מסירה כאמור בחוזה. כן נטען בכתב התביעה כי הנכס נמסר עם ליקויים רבים, ללא טופס 4, לא היה מחובר למים וחובר לחשמל דרך השכנים. רק בחודש 6/2012 הצליח המשיב להתקין קו טלפון קווי בנכס. רישום הבית המשותף לא בוצע כפי שסוכם בחוזה והנכס לא הועבר על שמו של המשיב.

לאור כל הפגמים בקיום החוזה טען המשיב, במסגרת כתב התביעה , כי הוא זכאי לביטול ההסכם ולסעדים בגין הפרות ההסכם על ידי המבקש. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 36857-12-15 ובמסגרתה תבע המשיב סעד הצהרתי של ביטול הסכם מכר המקרקעין ופיצוי כספי בגין הפרת ההסכם. המבקש השיג על סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בשאלת הפיצוי בשל הפרת ההסכם. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אספרנצה אלון) קיבל את עמדת המבקש ותביעת המשיב פוצלה לשתי תביעות נפרדות: האחת בבית המשפט המחוזי המבקשת להצהיר על בטלות ההסכם והשנייה בבימ"ש השלום העוסקת בטענת המשיב כי ההסכם הופר ויש לפצותו בשל כך. ההחלטה מושא בקשה זו ניתנה במסגרת התביעה המתנהלת בבימ"ש השלום, שם תבע המשיב את השבת התשלום ששילם למבקש עבור הנכס וכן תשלומי פיצוי שונים בשל הפרת ההסכם.

המבקש טוען כי לאחר שהחליף את משרד עורכי הדין שייצג אותו בהליך בבימ"ש קמא ובהליך בביהמ"ש המחוזי, הסכים המבקש לבטל את הסכם המכר כנגד השבה הדדית, כדי לייעל את בירור המחלוקות. בהתאם פנה המבקש לקבלת הסכמתו של המשיב לסיום ההליך בביהמ"ש המחוזי בדרך של ביטול ההסכם על ההשבה הנלווית לכך – השבת התמורה ששולמה על ידי המשיב למבקש והשבת החזקה בנכס מידי המשיב למבקש וביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב. נטען כי המשיב סירב להצעה ולאחר דיון שהתקיים בעניין נתן ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט א' טובי) פסק דין במעמד הצדדים ביום 4.5.17, אשר ביטל את ההסכם וקבע כי על המשיב להשיב את הנכס לידי המבקש בתוך 90 ימים ועל המבקש להשיב למשיב את התמורה אותה קיבל מהמשיב (400,000 ₪ בתוספת מע"מ).

המבקש טוען כי בשל כך פנה ביום 7.5.17 לבימ"ש קמא בבקשה לדחות את קדם המשפט שנקבע ליום 16.5.17 בכ-6 חודשים, כדי לאפשר לצדדים לקיים את הוראות פסק הדין ולאחר מכן לתקן את כתבי הטענות בהתאם. נטען כי תיקון כתבי הטענות בהליך המתנהל בפני בימ"ש קמא נדרש בשל שינוי הנסיבות, שכן עם השבת התמורה יהיה מקום להפחית מסכום התביעה בבימ"ש קמא את התמורה שתושב למשיב. כן נטען כי לאחר שישיב המבקש את התמורה למשיב, תקום למבקש טענת קיזוז של דמי שכירות/שימוש ראויים בגין השימוש שעשה המשיב בנכס בתקופה בה החזיק בו (כ-5 שנים).

בימ"ש קמא דחה את בקשת המבקש ביום 8.5.17 וציין כי על המבקש להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו עד ליום 11.5.17.

ביום 9.5.17 שב המבקש ופנה לבימ"ש קמא וביקש לדחות את המועד להגשת תצהירים מטעמו למועד מאוחר יותר, כך שיוגשו בתוך 30 ימים ממועד החלטת בימ"ש קמא בבקשה לתיקון כתב הגנה שבכוונתו להגיש. במסגרת בקשה זו ציין המבקש כי לאור ההחלטה הראשונה יש בכוונתו להגיש בקשתו לתיקון כתב ההגנה במהירות האפשרית. בימ"ש קמא דחה גם בקשה זו וקבע כי אין מקום להתיר תיקון כתב ההגנה משני טעמים עיקריים: האחד, התביעה הוגשה לפני למעלה משנה, התובע כבר הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, על בסיס טענות ההגנה הקיימות, ומתן אפשרות לתקן את כתב ההגנה כעת יפגע בזכויותיו. שנית, פסק הדין שניתן בביהמ"ש המחוזי, בו הסכימו הצדדים על ביטול ההסכם ביניהם, אין בו מאום המצריך או מצדיק תיקון כתב ההגנה. כן נקבע כי העובדה שהנתבע (המבקש כאן) החליף ייצוג, אינה מהווה אף היא עילה לאפשר תיקון כתב ההגנה. לאור האמור, נדחתה הבקשה לתיקון כתב ההגנה והוארך המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע עד יום 4.6.17. כן נדחה מועד קדם המשפט ליום 12.6.17.

כנגד החלטה זו מלין המבקש. לטענתו, שגה בימ"ש קמא כאשר הכריע בבקשה עוד לפני הגשתה וחסם את דרכו להגיש בקשה ולהעלות בה את כלל נימוקיו. נטען כי ההחלטה ניתנה בניגוד לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, המבנה את אופן הגשת הבקשה, התשובה והתגובה לבקשה. נטען כי במקרה זה המבקש כלל לא הגיש בקשה בכתב לתיקון כתב ההגנה וודאי שלא הוגשו תשובה ותגובה לבקשה, בהתאם לתקנה הנ"ל. על כן, נטען כי על ביהמ"ש לשוב ולדון בבקשתו לאחר שזו תוגש ולאחריה יוגשו תשובה ותגובה.

כן טוען המבקש כי אף אם ניתן היה לראות ב"הודעה ובקשה" שהגיש לבימ"ש קמא ביום 9.5.17 משום בקשה לתיקון כתב הגנה, הרי שהיה על בימ"ש קמא לקבל את הבקשה. נטען כי תקנה 92 לתקנות, העוסקת בתיקון כתבי טענות, פורשה בהרחבה וההלכה הפסוקה מאפשרת לבעל דין לתקן כתב טענותיו אם נועד התיקון ללבן עניינים ושאלות השנויים במחלוקת בין הצדדים. נטען כי בקשה לתיקון תידחה רק מקום שנתקיים אחד החריגים לכלל האמור, כגון קיפוח הצד שכנגד עקב התיקון או התנהגות שלא בתום לב מצד המבקש. המבקש טוען כי בקשות לתיקון כתב הגנה מתקבלות חדשות לבקרים בכל שלביו השונים של ההליך ובוודאי כאשר טרם התקיימה ולו ישיבת קדם משפט אחת בתיק, כבענייננו.

המבקש טוען כי כאשר יש בתיקון כתב הטענות המבוקש כדי לקדם את בית המשפט להכרעה נכונה במחלוקת בין בעלי הדין, מבלי לפגוע מהותית בזכותו של מי מבעלי הדין, נוטים בתי המשפט לקבל בקשות לתיקון כתבי טענות ברוחב לב. נטען כי בענייננו הנסיבות בעטיין נדרש תיקון כתב ההגנה התרחשו אך ימים ספורים לפני שהוגשה ההודעה בדבר כוונת המבקש להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה – מתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק המקביל שניתן ביום 4.5.17. נטען כי עם יישומו של פסק דין זה, המבטל את הסכם המכר שנחתם בין הצדדים, ישיב המבקש למשיב את התמורה אותה שילם עבור הנכס ולכן יש להפחית סכום זה מכתב התביעה. כן נטען, כאמור, כי קמה למבקש זכות דמי שימוש ראויים עבור השימוש אותו עשה בנכס משך 5 שנים. נטען כי קודם למתן פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי וכל עוד הסכם המכר היה שריר ותקף, לא קמה למבקש הזכות לקזז את סכום התמורה אותה עליו להשיב למשיב ולא קמה לו זכות לתבוע דמי שימוש ראויים. לכן נטען כי יש לאפשר למבקש לתקן את כתב ההגנה כדי לאפשר לו לטעון לקיזוז דמי שימוש ראויים כנגד החוב אותו טוען המשיב כי המבקש חב לו. נטען כי השלב בו נמצא ההליך, בטרם התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק, בטרם הוגשו תצהירי המבקש ובטרם נקבע התיק להוכחות, מטה את הכף לטובת מתן אפשרות לתקן את כתבי הטענות. כן נטען כי המבקש ממילא יהיה זכאי להגיש תביעה בגין דמי השימוש הראויים ביום שיבוצע פסק הדין ולבקש את איחוד התובענות ולכן אין כל הגיון בדחיית הבקשה לתיקון כתב ההגנה.

המבקש טוען כי הבקשה לתיקון כתב ההגנה תוגש ללא שיהוי ובתום לב ואין במועד הגשת הבקשה כדי לפגוע בזכותו המהותית של המשיב שכן מדובר בשלב מקדמי בהליך בבימ"ש קמא ויש בתיקון כדי לחדד ולהבהיר את גדר המחלוקת בגינה מתנהל ההליך בפני בימ"ש קמא. נטען כי אמנם המשיב הגיש תצהירים מטעמו ועלולה להיות אי נוחות מסוימת בתיקון כתבי הטענות לאחר מועד זה, אך אי נוחות זה הינה אי נוחות דיונית בלבד ומלבד הצורך האפשרי בהגשת תצהיר משלים לתצהירי המשיב אין בה ולא כלום. נטען כי מנגד במידה ולא תתקבל בקשת המבקש לתיקון כתב הגנתו, הנזק שייגרם לו יהיה מהותי שכן תמנע מהמבקש היכולת להתגונן בטענת קיזוז מהותית.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות וזאת בשל שלילת הזכות להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות למועדי תצהירים וכתבי טענות, בצו בתי המשפט. נטען כי בקשת המבקש אינה אלא התערבות מרחיקת לכת בניהולו של תיק בפני שופט וסותרת את המגמה שהסתמנה עם התקנתו של צו בתי המשפט שחוסם בפני בעלי הדין את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות כגון זו הנדונה כאן. כן נטען כי המבקש נימק בקשתו לתיקון כתב ההגנה ופירט בהרחבה, לרבות את העילה בגינה הוא רצה לתקן את כתב ההגנה. נטען כי בימ"ש קמא היה ענייני ויעיל בכך שראה את הבקשה שהוגשה גם כבקשה לתיקון כתב הגנה, בשל הנימוקים שפורטו בה, ואף התייחס לכך בהחלטתו. כן נטען כי המבקש אינו נזקק לרשות להגשת בקשה ולכן הבקשה שהגיש מעידה על בקשה לתיקון כתב הגנה. נטען כי בימ"ש קמא עיין בנימוקי הבקשה לתיקון כתב הגנה ונתן החלטה בהתאם והתערבות בהחלטה זו הינה התערבות בוטה בניהולו של תיק בפני שופט, על אחת כמה וכמה כאשר ניהול התיק הינו יעיל והוגן.

המשיב הודיע בתשובתו כי הוא מסכים להגשת בקשה מפורטת לתיקון כתב ההגנה לבימ"ש קמא וכי תגובתו תינתן אם תוגש בקשה כאמור. באשר לסעד של ביטול ההחלטה בדבר המועד להגשת תצהירים טוען המשיב כי מדובר בהחלטה בדבר מועד הגשת התצהירים שאין לגביה אפשרות לערער. נטען גם כי הטענה כי יש לחכות עם הגשת תצהירים עד לאחר תיקון כתב ההגנה נטענה בפני בימ"ש קמא ונדחתה בשל שיקול שקשור לאופן ניהול ההליך ואין להתערב בשיקולי בית המשפט שמנהל את הדיון בתיק. כן נטען כי המשיב הגיש תצהיריו לפני 5 חודשים על סמך כתבי הטענות בתיק ואין להעניק למבקש יתרון באיחור לאחר תיקון כתבי הטענות ככל שיתוקנו. נטען כי טענת המשיב כי חל שינוי עובדתי אין בה ממש שכן אין בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי כדי לשנות לגבי תיק זה. נטען כי גם אם תוגש בקשה לתיקון כתב ההגנה אין מקום לעכב את הגשת התצהירים וליתן למבקש עדיפות על פני המשיב שכבר הגיש את תצהירו על סמך כתבי הטענות הקיימים.

באשר לצורך לתקן את כתב ההגנה טוען המשיב כי אין בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי כדי לשנות דבר ובוודאי שאין בכך סיבה לאפשר לתקן את כתב ההגנה. נטען כי ביחס לסכום ההשבה שנפסק בביהמ"ש המחוזי אין מחלוקת והמשיב כבר הודיע כי יש לקזז את הסכום מסכום התביעה בבימ"ש קמא. באשר לטענה לצורך בתיקון בשל טענת המבקש לקיזוז דמי שימוש לתקופה בה המשיב עשה שימוש בנכס טוען המשיב כי אין כל נימוק או הסבר מדוע לא נטען קיזוז בכתב ההגנה שהוגש עוד לפני שנה. נטען כי בכתב ההגנה טען המבקש כי המשיב עושה שימוש בנכס ולכן היה עליו לטעון לקיזוז עוד בכתב ההגנה שהוגש. נטען כי הטענה כי מדובר בנסיבות חדשות שמצדיקות תיקון כתב ההגנה היא טענה ריקה מתוכן וחסרת בסיס. המשיב טוען כי בתביעתו תבע פיצויים בגין הפרת הסכם המכר על ידי המבקש, לרבות הסכומים ששולמו בגין התמורה החוזית, ההשקעה של המשיב בנכס, הוצאות ריבית המשכנתא שנטל למימון הרכישה ועוד. נטען כי טענת המבקש כי העלאת הטענה בדבר הקיזוז קשורה לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי והניסיון לקשור בין הדברים הוא ניסיון להטעות וגם בימ"ש קמא דחה טיעון זה של המבקש.

בתשובתו לתגובת המשיב טוען המבקש כי אין בכוונתו לקנות לו יתרון דיוני בכך שיגיש את תצהיריו רק לאחר תיקון כתב ההגנה וכי הוא אינו מתנגד לכך שהמשיב יגיש תצהירים משלימים ככל שהוא חפץ בכך, מיד לאחר שיתוקן כתב ההגנה. נטען כי מדובר בבקשה מוצדקת בשל הנסיבות בהן דחה בימ"ש קמא את הבקשה לתיקון כתב הגנה מבלי שזו הוגשה לו כלל וכאשר ההלכה היא שלא תיחסם זכותו של בעל דין לתקן את כתב הגנתו, אלא במקרים נדירים, שאינם מתקיימים בענייננו. כן נטען כי דחיית האפשרות לטעון טענת קיזוז על ידי המבקש משמעה פגיעה מהותית בזכויותיו ואין לאפשר זאת בשל נסיבות פרוצדוראליות גרידא. נטען כי אף היעילות הדיונית מחייבת מתן רשות לתקן את כתב ההגנה, שכן חסימת אפשרות המבקש לטעון טענת קיזוז בהליך זה תחייב את המבקש לפתוח בהליך נפרד כדי לתבוע מהמשיב דמי שימוש ראויים בגין שימוש בנכס ללא תשלום במשך 5 שנים. עוד טוען המבקש כי הבקשה אינה חוסה תחת צו בתי המשפט שכן המבקש הגיש את הבקשה בעקבות החלטת בימ"ש קמא לדחות בקשה שטרם הוגשה ולמצער בשל החלטת בימ"ש קמא לדחות בקשה לתיקון כתב הגנה אשר עליה הצו אינו חל. נטען כי העובדה שהמבקש טוען שיש מקום להגיש את תצהירי העדות הראשית רק לאחר שיתוקן כתב ההגנה אינה בבחינת ערעור על המועד להגשת תצהירים אלא פועל יוצא מתיקון כתב ההגנה.

עוד טוען המבקש כי הוא לא הגיש בקשה לאפשר לו להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה, אלא ביקש לאפשר לו להגיש את הבקשה עד ליום 11.5.17 חלף הגשת תצהירי העדות הראשית אשר בימ"ש קמא חייבו להגיש עד לאותו מועד. נטען כי בבקשתו מיום 8.5.17 ניסה המבקש למנוע את השחתת הזמן של הצדדים ושל בימ"ש קמא בעיסוק במחלוקת חסרה וחלקית. כן נטען כי המשיב בתגובתו מודה כי בשל שינוי הנסיבות יש לקזז את התשלום אותו ישיב לו המבקש במסגרת ביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. המבקש טוען כי בניגוד לטענת המשיב, המבקש נימק טענתו לקיזוז והסביר כי שינוי הנסיבות בהן בוטל הסכם המכר ומושב סכום התמורה למשיב הוא שמקים לראשונה את חובת המשיב לשלם למבקש דמי שימוש. כן נטען כי אף אם היה טעם בטענת המשיב בדבר מועד העלאת טענת הקיזוז לא היה בטענה זו כדי למנוע את קבלת בקשת המבקש לתיקון כתב ההגנה. נטען כי עסקינן בתיקון המצוי בלב ליבה של הגנתו של המבקש וחסימת דרכו מלטעון טענת קיזוז בשל דמי שימוש ראויים בנכס תוביל לפגיעה מהותית במבקש וכן תחייב את המבקש לפתוח בהליך נפרד.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, על נספחיהן, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 410 לתקנות ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן החלטתי לקבל את הערעור באופן שבו יותר למבקש להגיש לבימ"ש קמא בקשה לתיקון כתב ההגנה. המשיב יוכל להשיב לבקשה והמבקש יוכל להגיב לתשובה זו ובימ"ש קמא ייתן החלטתו בעניין לאחר בחינת טענות הצדדים ונסיבות התיק.

תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, העוסקת בהגשת בקשה בכתב והדיון בה קובעת כי בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה ( תקנה 241( א)). המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע ביהמ"ש או הרשם ( תקנה 241( ג)) והמבקש רשאי להגיב על תשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שעליו הורה בית המשפט או הרשם ( תקנה 241( ג1)). בית המשפט או הרשם רשאי להחליט על יסוד הבקשה, התשובה והתגובה לתשובה בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם ( תקנה 241( ד)).

בענייננו, כפי שטוען המבקש, לא התקיים ההליך הנ"ל, לא התקבלה תשובת המשיב לבקשת המבקש ולכן המבקש לא הגיב על תשובת המשיב, שכן החלטת בימ"ש קמא ניתנה יום לאחר הגשת הבקשה מטעם המבקש. גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי ( מהדורה 12, 2015) בעמ' 708 כותב כי כפי שבטיעון בעל פה מאפשרים למבקש להשיב לטיעוני המשיב, כך מן הראוי ליתן אפשרות כזו בטיעונים שבכתב. גורן מפנה להחלטות לפיהן נקבע שדי בכך שלא ניתנה למבקש האפשרות להשיב לתשובת המשיב בהתאם לתקנה 241( ג1), כדי לחייב את ביטול ההחלטה שניתנה בהעדר תשובה לתשובה אף מבלי לבחון את הדברים לגופם. כן נכתב, בעמ' 709, כי אין מקום למתן החלטה כל עוד לא השיב המשיב לבקשה, וכל עוד לא השיב המבקש לתשובת המשיב, במועדים הקבועים.
בענייננו, כאמור, לא התקיימה הפרוצדורה הנ"ל ובימ"ש קמא מסר הכרעתו בעניין טרם ניתנה תגובת המשיב וזכות התגובה של המבקש לתגובת המשיב. בימ"ש קמא אף נתן הכרעתו לגופו של עניין וקבע כי אין מקום להתיר תיקון כתב ההגנה כאשר הבקשה שהוגשה מטעם המבקש כלל לא הוגדרה כבקשה לתיקון כתב ההגנה אלא כבקשה "לאפשר למבקש להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה...". על כן, סבורני כי מטעם זה יש מקום לבטל את ההחלטה מיום 9.5.17 ולאפשר למבקש להגיש לבימ"ש קמא בקשה לתיקון כתב הגנה.

בכל מקרה, וכפי שכותב גם המשיב בתשובתו לבקשת רשות הערעור, המשיב מסכים לכך כי המבקש רשאי להגיש בקשה מפורטת לתיקון כתב ההגנה לבימ"ש קמא והמשיב יגיש תגובתו לבימ"ש קמא אם תוגש בקשה כאמור. כמו כן, המבקש היה רשאי להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה מבלי לבקש מבימ"ש קמא רשות להגישה . על כן, כאמור לעיל, הנני מורה על ביטול החלטת בימ"ש קמא מיום 9.5.17. המבקש רשאי להגיש לבימ"ש קמא בקשה לתיקון כתב ההגנה. מן הראוי כי לכשיגיש המבקש את הבקשה המפורטת לתיקון כתב ההגנה, ימתין בימ"ש קמא לתגובתו של המשיב ויאפשר גם למבקש להשיב לתשובת המשיב ורק אז ייתן החלטתו בעניין על פי שיקוליו ונסיבות העניין.

בכל הנוגע לטענות הצדדים לגופה של הבקשה לתיקון כתב ההגנה אינני מוצא מקום לדון בטענות אלה בשלב זה. יצוין כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני כגון דא [רע"א 2104/13 לאה ברוכין נ' יעקב בכר (2.5.2013)].

"כלל נקוט הוא מלפנינו כי הכרעות שיפוטיות שעניין סדרי הדין וניהול ההליך – לרבות תיקון כתבי טענות – מעניקות מטבען שיקול דעת רחב יותר לערכאה הדיונית. הגיונו של הכלל בעובדה שלערכאה המבררת כרטיס "בשורה הראשונה" של הדיון, ומבחינה היא במהלכי הדמויות באופן הקרוב ביותר. לא כך היא ערכאת הערעור המרוחקת יותר מהמגרש הדיוני. לפיכך, לא בנקל תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בנושאים אלו, פרט למקרים החריגים בהם סוטה ההחלטה באופן קיצוני ממתחם הסבירות" [רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אתי שימר (25.10.2012)]. ראו לעניין זה גם רע"א 5215/12 רונדופלסט בע"מ נ' אלכס בירמן (5.10.2012).

יצוין כי נכונה טענת המבקש כי למרות שחלפה למעלה משנה מיום הגשת התביעה, ההליך המתנהל בפני בית משפט קמא מצוי עדיין בשלביו המוקדמים ולפיכך קיימת אפשרות להורות על תיקון כתבי הטענות בשלב זה, כדי שביהמ"ש יוכל להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. אך יש לאזן את שיקולי יעילות ההליך אל מול האינטרסים של הצד שכנגד ובכלל זה הרצון למנוע פגיעה בבעל דין אם בקשת התיקון הוגשה באיחור או בחוסר תום לב. במידה שהתיקון המבוקש אינו נובע מפסק הדין שניתן באותה מחלוקת על ידי בימ"ש אחר, אלא מדובר בניסיון לעריכת מקצה שיפורים כתוצאה מחילופי ייצוג של בעל הדין, ייתכן שביהמ"ש לא ייעתר לבקשה לתיקון כתבי הטענות. עם זאת, כאמור, אינני נוקט עמדה לעניין זה ובימ"ש קמא ייתן החלטתו בעניין זה לפי שיקול דעתו ונסיבות העניין לאחר שיאפשר לצדדים להגיש טענותיהם כדין לגופו של עניין.

באשר לטענות המשיב לפיהן מדובר בהחלטה שאין מקום ליתן עליה רשות ערעור על פי הצו – אינני מקבל טענה זו. הצו נועד למנוע מתן רשות ערעור על החלטות בעניינים דיוניים ושאינם מהותיים, כגון מועדי דיון, הארכת מועד, היקף כתבי טענות וכדומה. כאשר מדובר בהחלטה על דחיית בקשה לדחות הגשת תצהירים ומדובר בעניין מהותי, שכן דחיית הבקשה משפיעה באופן ישיר על זכויות הצדדים לפרוש את מלוא היריעה העובדתית ועל הגשמת מטרתו של ההליך השיפוטי, במקרים כאלה הצו אינו קובע כי לא תינתן רשות ערעור [ראו לעניין זה: רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג. בע"מ (24.7.2016); רע"א 7724/16 מפעלי מתכת קרשין שלו בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (23.11.2016)]. עם זאת, אינני נדרש לבקשת המבקש לדחות את מועד הגשת תצהירי העדות הראשית מכיוון שלא יכולה להיות מחלוקת שתצהיר שיוגש צריך שיתייחס לקו ההגנה המפורט בכתב ההגנה ולכן יש צורך להחליט בבקשה לתיקון כתב ההגנה לפני מתן החלטה לעניין מועד הגשת התצהירים.

סיכומם של דברים, הערעור מתקבל באופן שבו יותר למבקש להגיש לבימ"ש קמא בקשה לתיקון כתב הגנה, זכות שבכל מקרה עמדה לו ואף המשיב מסכים לכך. בימ"ש קמא יכריע בבקשה לאחר שיוגשו תשובת המשיב ותגובת המבקש לתשובת המשיב. כאמור אינני נוקט עמדה לגופו של עניין ובימ"ש קמא יכריע בבקשה לתיקון כתב ההגנה לפי שיקול דעתו, לאחר שיבחן את טענות הצדדים ונסיבות העניין והתיק. בהתאם, יחליט בימ"ש קמא גם לגבי מועד הגשת תצהירי עדות ראשית לאחר שיכריע בבקשה לתיקון כתב ההגנה.

בנסיבות העניין אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, זאת ככל שהדבר נוגע להליך שבפני. הפיקדון/עירבון שהופקד בבית משפט זה חוזר למפקיד באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר עותק החלטה לב"כ הצדדים ולתיק בימ"ש קמא.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים.