הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"צ 59346-03-17

בפני כב' השופט יגאל גריל, שופט בכיר

המבקשת:

אודליה אור חן
ע"י ב"כ עוה"ד רמי זרחין ו/או יהודה שוורץ

נגד

המשיבה:
איל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב בטש ו/או מיטל דקל ואח'

החלטה

א. בפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת, גב' אודליה אור חן, כנגד המשיבה, אל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ, שהיא חברה המעבירה, בין היתר, קורסים והשתלמויות בתחום האיפור.

ב. על פי הנטען בבקשת האישור:

המבקשת חתמה ביום 24.7.2015 על שני הסכמים עם המשיבה: האחד – הסכם להשתתפות בקורס לימוד איפור, והשני – הסכם לרכישת ערכת מוצרי איפור לקורס. בעקבות הסכמים אלה שילמה המבקשת למשיבה סכום של 13,200 ₪, ששולם ב-18 שיקים עוקבים בסכום של 733 ₪.

הקורס אליו נרשמה המבקשת היה אמור להתחיל ביום 14.8.2015, כאשר בסעיף 2.5 של ההסכם נכתב, שהמשיבה רשאית לדחות, או לשנות את מועד פתיחת הקורס בטווח של 60 ימים מהמועד המקורי.

בתאריך 15.8.2015, כך לטענת המבקשת, קיבלה המבקשת מהמשיבה הודעה על כך שמועד פתיחת הקורס נדחה ליום 4.9.2015.

בתאריך 3.9.2015 הודיעה המבקשת טלפונית להנהלת המשיבה, כי היא התקבלה (ביום 2.9.2015) לעבודה במסגרתה היא נאלצת להעתיק את מקום מגוריה מחוץ לישראל במשך מספר שנים, ולפיכך לא תוכל להשתתף בקורס. בתגובה לכך, נציגת המשיבה בשם ויקי השיבה למבקשת, כי אין באפשרותה לבטל את השתתפותה בקורס.

לאחר מכן, במשך כשבועיים, ניסתה המבקשת לבטל את השתתפותה בקורס, ללא הצלחה, ולא עלה בידה להשיג טלפונית את שירות הלקוחות של המשיבה. לפיכך, שלחה המבקשת ביום 28.10.2015 הודעה בפקס למשיבה, בבקשה לבטל את ההסכם, ובנוסף להחזיר את ערכת האיפור שברשותה, שלא נפתחה.

בזמן ביקורה של המבקשת בישראל, היא ניגשה ביום 5.6.2016 לסניף המשיבה בחיפה, וביקשה לברר את מצב בקשתה לביטול הקורס, והיא התבקשה להעלות את הדברים על הכתב ולשלוח אותם לוועדת הביטולים אצל המשיבה, וכך אכן פעלה המבקשת.

כשבועיים לאחר מכן, קיבל אביה של המבקשת טלפון מנציג המשיבה, המודיע לו שוועדת הביטולים דחתה את בקשת המבקשת, וכי יהיה עליה לשלם את מלוא סכום הקורס, כשהועלתה טענה שאינה נכונה, בדבר השתתפות המבקשת בשניים או שלושה שיעורים בקורס.

המבקשת פנתה טלפונית למנהלת סניף חיפה (ביום 29.8.2016) וכן בכתב לסניף חיפה (ביום 13.10.2016), אך פניותיה לא זכו למענה כלשהו.

ג. בבקשת האישור נטען, כי ההסכ מים עליהם חתמה המבקשת הם חוזים אחידים, במסגרתם נשללת באופן מוחלט מהלקוחות הזכות לבטל את ההסכם ולקבל את כספם בחזרה, למעט במספר מקרי קיצון, וכך גם מטעה המשיבה את לקוחותיה ומנצלת את מצוקתם.

זאת ועוד, כחלק מתנאי הקורס חויבה המבקשת לרכוש ערכת מוצרי איפור, שעל אף שלא נפתחה, סירבה המשיבה לקבלה בחזרה.

המבקשת מציינת, שכנגד המשיבה הוגשו תביעות בעניין, בעיקר לבתי משפט לתביעות קטנות.

ד. טוענת המבקש ת כי עילות התביעה הן:

1. תנאים מקפחים בחוזה אחיד, לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982.

2. הטעיה לפי סעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ואי מתן הזדמנות סבירה לעיין בחוזה לפני חתימתו לפי סעיף 5(ב) של החוק.

3. הפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 של החוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ולפיכך טוענת המבקשת שעומדות לה התרופות לבטל את החוזה ולדרוש פיצויים בעד נזקיה לפי סעיפים 2 ו-12 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

4. הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שכן לטענת המבקשת, המשיבה התעלמה מחובתה שלא להטעות את המבקשת ביחס לזכותה לביטול ההסכם.

5. עוולת הגזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

6. הפרת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

ה. המבקשת מגדירה את הקבוצה שהיא עותרת לייצג כ"כל לקוח שהתקשר עם המשיבה בהסכם במהלך שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה ועד אישורה, והמשיבה פגעה בחופש ביטול ההתקשרות שלו בעצם החתמתה אותו על נוסח ההסכם האחיד עליו הוחתמה המבקשת" (סעיף 48 של בקשת האישור).

ו. המשיבה הגישה את תגובתה לבקשת האישור, במסגרתה טענה:

1. המבקשת מיוזמתה בחרה להתעניין בקורס לאיפור מקצועי, הגיעה לפגישה ממושכת, במהלכה החליטה להירשם לקורס, לאחר שנפרס בפניה מלוא המידע דבר ההתקשרות, והמבקשת אף הגישה את מועמדותה לעבוד בשירות המשיבה.

2. המדובר בשירות וולונטרי, כשהמבקשת היא זו ביקשה להתקשר עם המשיבה, כשההסכמים עומדים בהוראות הדין ומאפשרים לבטלם בתנאים מיטיבים מעבר להוראות הדין. המשיבה מאפשרת את ביטול ההשתתפות בקורס בנסיבות חריגות, ואף מקיימת אחת לחודש וועד ת חריגים , ובוחנת למעלה מן הצורך, כל מקרה לגופו.

המשיבה מאפשרת הודעה על ביטול השתתפות עד 7 ימים לפני תחילת הקורס, ואף מאפשרת לתלמידה שהחלה בקורס, ואינה מעוניינת להמשיך ללמוד ביתר הקורסים שרכשה, לבטל את רישומה לקורסים שטרם החלו, תוך עריכת חישוב מחדש.

3. העובדות שהוצגו בבקשת האישור אינן משקפות את שאירע בפועל, ולמעשה, הפעם הראשונה בה הודיעה המבקשת על היתכנות לביטול רישומה לקורס, היה יום לפני תחילתו במועדו המעודכן, כשהיא אינה מציינת שהתקבלה לעבודה באל-על.

בנוסף, המבקשת עשתה שימוש ו/או לא השיבה את מזוודת האיפור. המשיבה מבהירה לטענתה, כי לתלמידות מתאפשר להגיע לקורסים עם כלי איפור מתאימים, לאו דווקא של המשיבה, והן תתקבלנה בברכה בשורות הלימודים של המשיבה.

4. על-פי הרישומים עולה, שהמבקשת נכחה בשיעור השני, ורק בחלוף חודשיים מתחילת הקורס פנתה לראשונה בבקשה לביטול הרשמתה באמצעות הודעת פקס, בה ציינה שהיא עתידה להעתיק את מקום מגוריה לחו"ל עקב עבודה חדשה.

5. סכום התביעה גדול (13,200 ₪) ואינו מתאים להתברר במסגרת תובענה ייצוגית, אלא המדובר בסכום שצריך להתברר בתביעה אישית.

6. המבקשת עותרת שבית המשפט יתערב התערבות בלתי מידתית בפררוגטיבה הניהולית של המשיבה, שהיא חברה פרטית, המנהלת את עסקיה כדין. התערבות מעין זו תפגע במשיבה בפרט, ובאיזון השוק והמסחר התקין בכלל.

7. על-פי הסדר נושים שאושר (פר"ק (מחוזי ת"א) 19413-05-13), רכשה המשיבה את פעילותה העסקית של קבוצת איל מקיאג' בע"מ, כשמועד השלמת רכישת הפעילות הוא 1.7.2013, והסכם רכישת הפעילות קובע, שקבוצת החברות תהיה האחראית הבלעדית לכל מעשה או מחדל שקדמו למועד ההשלמה, ולפיכך לא ניתן לתבוע את המשיבה בגין עילות שקדמו למועד השלמת הרכישה.

8. ההליכים המשפטיים שפורטו בסעיף 31 של בקשת האישור, מלבד אחד, התנהלו כנגד קבוצת החברות, ולא כנגד המשיבה, ובהליך היחיד שאכן נוהל כנגד המשיבה נקבע שהמשיבה פעלה בהתאם להוראות הדין.

9. המבקשת החליטה לבטל את רישומה לקורס, ללא סיבה הקשורה במשיבה, כחודשיים לאחר שהקורס החל, ולפיכך ביקשה מן המשיבה את ביטול הקורס "לפנים משורת הדין". המשיבה בחנה את בקשת המבקשת במסגרת וועדת הביטולים, והציעה למבקשת הקפאה של הקורס, או הסבת זכויותיה בקורס לצד שלישי, והשתתפות בקורס בתקופה שהיא עודנה בארץ, אך המבקשת דחתה את כל הצעות המשיבה, בזמן שהיא מודעת לכך שחלף המועד במסגרתו יכלה לבטל את הרשמתה לקורס.

10. אין המדובר בטעות ולא בהטעיה, שכן עולה בבירור שההסכם הוסבר והוצג למבקשת, ולא הועלתה כלל טענה שהמבקשת הוטעתה לחשוב שהיא תוכל לבטל את השתתפותה בקורס כל אימת שתבחר.

11. אין בהסכמים של המשיבה תנאים מקפחים, שכן סעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים קובע, שכל תנאי הסכם המסייג באופן בלתי סביר, או שולל זכות, או תרופה העומדת ללקוח על פי דין - חזקה שהתנאי מקפח, ואולם בענייננו מדיניות הביטול של המשיבה מיטיבה ביחס להוראות הדין, ולכן לא קיים כל קיפוח.

12. המשיבה אינה מחלטת את עלות הלימודים, ואין המדובר בפיצוי מוסכם, אלא זוֹ תמורה ששולמה למשיבה כדין ובגינה שילמה המשיבה: שכירות, שכר למורה, רכשה מוצרי איפור, הקצתה מקום בכיתה למבקשת, ביצעה פעולות שיווק ופרסום, והוציאה הוצאות הכרוכות בקיומו של הקורס (ניהול, פיקוח, ביטוח וכדומה).

13. עוד טוענת המשיבה, שבענייננו לא מתקיימת עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, וכי בעניינה של המבקשת לא מתקיימים התנאים הקבועים המצטברים לאישורה של תובענה כייצוגית.

ז. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבה בה טענה, כי למבקשת אין הזמן והכישורים להבחין בחוסר הסימטריה בהסכם לטובת המשיבה, כמו לדוגמה, זכותה של המשיבה לדחות את מועדי פתיחת הקורס על פי שיקול דעתה, ומנגד אפשרותה של המבקשת לבטל את הרשמתה מטעמים סבירים ואמיתיים רק למשך 14 ימים ממועד החתימה, כשתנאי זה נודע לה רק בדיעבד, וברי שהמדובר בתנאי מקפח ובחוסר שוויון בהשוואת התנאים שבין נותן השירות ללקוח.

המבקשת הכחישה כי הגיעה לשיעור כלשהו בקורס.

לטענת המבקשת, מצב בו היא חותמת על הסכם התקשרות מבלי שזה יועבר לעיונה קודם לכן, והיא תוכל להתלבט בעניין ולהתייעץ עם אחרים, שעה שיוצרים מצג כאילו אין באפשרותה לבטל את ההסכם, הוא בבחינת פגיעה באוטונומיה של המבקשת. לטענתה, הרציונלים בפסק הדין בעניין ע"א 2781/93 עלי דעקה נ' בית החולים כרמל חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999) לגבי רשלנות רפואית, ישימים באותה מידה גם לגבי פגיעה באוטונומיה הנגרמת כתוצאה מעוולה צרכנית שמבצע עוסק המטעה את הצרכן, ובאי-הגילוי עצמו טמונה שלילת כוח הבחירה מהצרכן. בענייננו, העובדה שמדובר בחוזה אחיד עליו מוחתמים כל צרכני המשיבה, השולל ומעלים את הזכות לביטול ההתחייבות, יש בה משום הטעיה ופגיעה באוטונומיה.

בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, ניתן להניח כנקודת מוצא לצורך הערכת הנזק הלא ממוני שנגרם כתוצאה מן הפגיעה באוטונומיה, כי כתוצאה מאותה פגיעה חשים הלקוחות רגשות של כעס, תסכול ועלבון, וזו חזקה עובדתית, שהנטל לסתור אותה מוטל על כתפי המעוול.

המבקשת הוסיפה וטענה, כי בת"צ (מחוזי מרכז) 17153-01-12 בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ (27.1.2016) , דן כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף בהסכם שלכאורה עומד בהוראות החוק, ובכל זאת הגיע למסקנה שאין די בכך.

ח. ביום 3.10.2017 התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה נפתחה מזוודת האיפור לראשונה, וביום 16.11.2017 נשמעו חקירוֹת המבקשת והמצהירה מטעם המשיבה.

ט. הצדדים הגישו סיכומי טענות, כשעיקרי טענותיה של המבקשת בסיכומי טענותיה הם אלה:

1. עדותה של המצהירה מטעם המשיבה, גב' פידל, היא ברוּבה עדות מפי השמועה ואינה קבילה. המשיבה אף לא ערכה ניסיון לאתר את מנהל המכירות ואת הנציגה שקיימה את פגישת הייעוץ עם המבקש במועד הרלוונטי, ויש לזקוף זאת לחובת המשיבה.
בנוסף, גב' פידל לא הייתה מוּדעת לחילופי הדברים שהיו בין המבקשת לבין הנציגה בפגישת הייעוץ – ששמה אלה.

2. המבקשת נרשמה למסלול הכולל את הקורסים "ביוטי", "מאסטר פאשן" ו"ספיישל אפקט", ואולם הקורסים "מאסטר פאשן" כמו גם הקורס "ספיישל אפקט" מיועדים רק לבוגרי קורס הביוטי הבסיסי. מכאן יוצא, שזכות המשיבה לתשלום החוזי טרם השתכללה, ולפיכך אין המשיבה רשאית לתבוע את תשלום התמורה החוזית כל עוד לא ביצעה את חלקה על פי החוזה.

3. גב' פידל טענה בעדותה שחוזה ההתקשרות ניתן ללקוחה בטרם החתימה, אך הדבר לא צוין בתצהירה, למרות שהמדובר בפרט מהותי.

4. דו"ח הנוכחות לפיו המבקשת לכאורה נכחה בשיעור בקורס, הוא עדות מפי השמועה, שכן ממלא הדו"ח לא הגיע להעיד בבית משפט.

5. גב' פידל לא סתרה בעדותה, כי נהלי העבודה אצל המשיבה לא השתנו ביחס לחברה הקודמת שלנעליה נכנסה המשיבה, כאשר ישנן עשרות תביעות שהתנהלו בעבר ובהווה כנגד המשיבה בעניינים אלה.

6. המשיבה לא הוכיחה מהו גובה ההפסד שהייתה סופגת כתוצאה מביטול השתתפותה של תלמידה אחת בקורס, ויש לפרש התנהלות זו כניסיון להתעשרות שלא כדין.

7. תניה בחוזה המונעת אפשרות ביטול ההרשמה תוך זמן סביר והחזר הכספים ששולמו, ללא התחשבות בנסיבות הביטול ומידת הנזק שנגרם למוסד הלימודי, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

8. המבקשת הגיעה למשרדי המשיבה להתעניין בקורס ללימודי קוסמטיקה, ובמסגרת אותה פגישת ייעוץ נשלף הסכם עליו מתבקשת המבקשת לחתום, ולשלם למשיבה תמורת ההשתתפות בקורס, כשלא ניתנה למבקשת אפשרות לקחת את ההסכם לביתה כדי שתוכל לשקול בעניין. למבקשת אין זמן וכישורים להבחין בחוסר הסימטריה שבין הסעיפים לטובת המשיבה למול הסעיפים האמורים להגן על זכויותיה של המבקשת. זאת ועוד, גב' פידל אישרה בעדותה ששכר היועצים כולל בונוס על סגירת עסקה, ומכאן שקל להבין את טענת המבקשת ביחס לאווירת השיווק האגרסיבית.
הלכה למעשה יצרה המשיבה מצג, לפיו אין אפשרות לבטל את ההסכם, ובכך יש משום פגיעה בחופש האוטונומיה של המבקשת.

9. המבקשת מפנה להחלטה בבקשת האישור בת"צ (מחוזי מרכז) 17153-01-12 בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ (27.1.2016) , שם היה מדובר בהסכם שעומד לכאורה בהוראות החוק, ובכל זאת הגיע בית המשפט למסקנה שאין די בכך, ועל העוסק לשכנע שיש דרכים פחות קיצוניות לשמור על האינטרס העסקי שלו.
בענייננו, טוענת המבקשת, שיש להוסיף שגם במידה והחוזה של המשיבה מוצדק משפטית, הרי הולדתו בעוולה, ומשכך עמידה על קיומו מהווה חוסר תום לב.

י. מנגד, טוענת המשיבה בסיכומי טענותיה:

1. המבקשת, כבת 30, בחרה מרצונה ומיוזמתה להירשם לקורס איפור אצל המשיבה בכדי לרכוש מקצוע ואף הגישה מועמדות לעבודה במשיבה. המבקשת הסתירה כי היא הגישה מועמדות לעבוד בחו"ל, ורק יום לפני תחילת הקורס (לאחר שיום קודם לכן תוזכרה טלפונית על תחילת הקורס) הודיעה שייתכן ותיאלץ לבטל את הרשמתה, ורקכ-3 חודשים לאחר הרישום, וכחודשיים לאחר תחילת הקורס, ביקשה לבטל את הרשמתה לקורס באמצעות פקס, ובשל סירובה המוצדק של המשיבה להיענות לבקשתה, היא בחרה שלא בתום לב להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

2. הפגישה בסיומה נרשמה המבקשת לקורס, ונחתם הסכם התקשרות, נמשכה כשעתיים. המבקשת נרשמה למסלול לימודים מלא במחיר מוזל, וקיבלה מזוודת איפור בשווי 9,900 ₪, ובכך השתכללה זכותה החוזית של המשיבה לקבלת מלוא התמורה.

3. את מועמדותה לעבודה בחו"ל הגישה המבקשת כחודש וחצי לאחר שנרשמה לקורס, כך שלא היה מדובר בדבר שאינו צפוי, אלא בבחירה מוּדעת של המבקשת. ביום 28.10.2015 שלחה המבקשת פקס לאקוני בו ביקשה לבטל את הרשמתה לקורס "לפנים משורת הדין".
המשיבה בחנה את הבקשה לביטול הרישום במסגרת וועדת חריגים, ושלחה למבקשת תשובה מנומקת, במסגרתה הוצע לה להשתתף בשיעורים בעודה שוהה בארץ, ולהקפיא את יתרת הקורס ואף להסב אותו, אך המבקשת סירבה בכל תוקף לכל אחת מהחלופות.

4. השיחות שהוגשו על ידי המשיבה תומללו כדין, ולא נטענה כל טענה כנגד מהימנות התמלול, והמבקשת עצמה אישרה את תוכן השיחות.

5. עדותה של גב' פידל הייתה עקבית ותואמת באופן מלא את תצהירה, והיא לא נסתרה, זאת ועוד המגמה הרווחת בפסיקה היא שאין עוסקים בכללים של קבילות, אלא בכללים של משקל.

6. מרבית הטענות בבקשת האישור נטענו בצורה סתמית, מבלי שהונחה להן תשתית ראייתית ראויה.

7. נוסח ההסכם של המשיבה מיטיב מעבר להוראות התקנות, ובלתי סביר לבטל התקשרות שנעשתה מרצון ובהתאם להוראות הדין, רק בשל טענתה של המבקשת, לפיה היא יכולה לבטל את הרישום לקורס בכל עת שתבקש. המשיבה מפנה בעניין לפסק הדין ב ת"צ (מחוזי מרכז) 3482-11-09 פרידמן נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (17.11.2010)

8. הואיל וסעיף 9.2 להסכם תואם את הקבוע בסעיף 2(3) לתקנות ולתכלית החקיקה, אזי בהתאם לסעיף 23(2) של חוק החוזים האחידים, אין חוק זה חל עליו. זאת ועוד, המבקשת לא טענה איזו זכות על פי דין נשללה ממנה, שכן אין לה זכות לבטל את הרשמתה לקורס שלושה חודשים לאחר ההרשמה, ולאחר שהוא החל.

9. באשר לסעיף המאפשר למשיבה לשנות את מועד פתיחת הקורס טוענת המשיבה, כי הסיבה לשינוי אפשרי של מועד הפתיחה נובעת מהעובדה שאין מספיק נרשמים לקורס, ולפיכך יהא זה בלתי סביר לפתוח אותו במועדו, אך דחיית פתיחת הקורס אינה גורעת מזכויות הנרשמים לקורס שיקבלו את אותו השירות.

10. המשיבה טוענת, כי לא התקיימו התנאים הדרושים לאישורה של תובענה ייצוגית, ומוסיפה, כי בענייננו המדובר בהתקשרות שראויה להתברר לכל היותר בהליך פרטני, והגדרת הקבוצה על ידי המבקשת רחבה מידי, וכוללת את כלל תלמידי המשיבה, לרבות אלה שהשתמשו במזוודת האיפור, השתתפו בשיעורים וסיימו את לימודיהם, ומכאן שהמבקשת, למעשה, מבקשת לפצות גם את מי שקיבל תמורה מלאה ולא נגרם לו נזק כלשהו.
לטעמה של המשיבה, לא קיימת קבוצת אנשים המתאימה להגדרת הקבוצה על ידי המבקשת, ולכל היותר המדובר בקבוצה זניחה, שאפילו המבקשת איננה נמנית עליה.

11. הסכום הגבוה של התביעה אינו מתאים להליך של תובענה ייצוגית, אלא לכל היותר לבירור בהליך פרטני, ולגבי כל חבר אפשרי בקבוצה יהא צורך לברר שאלות עובדתיות שונות ונפרדות ולערוך חישוב פרטני של הנזק.

12. אופן ניהול ההליך על ידי המבקשת מלמד שבענייננו לא קיים יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב, נוכח חוסר הבדיקה המקדימה מצד המבקשת, ותצהירה בו הסתירה עובדות.

יא. בתשובתה לטיעוני המשיבה טענה המבקשת:

1. אין בפני בית המשפט גִרסה עובדתית נגדית לגרסתה של המבקשת, שעה שהעדים מטעם המשיבה שהיו קשורים לנסיבות חתימת ההסכם לא הובאו לעדות.

2. ניסוח ההסכם והוראותיו פוגעים בזכות האוטונומיה של המבקשת, והותרת האפשרות להשתחרר מההסכם רק למקרי קיצון "קטסטרופליים" וחוסר הנכונות להתפשר בהסתמך על הוראות ההסכם, תוך סירוב לקבל את מזוודת האיפור שלא נפתחה, אינם בבחינת מִתווה מיטיב.

3. המשיבה מתעלמת מהעובדה שהמבקשת שילמה עבור 3 קורסים, ששניים מהם כלל לא התחילו בעת שביקשה להשתחרר מההסכם.

4. ההקלטות שהוצגו על ידי המשיבה מוכיחות, כי המבקשת לא הייתה מוּדעת למרווח הזמן הקצר והמוגבל למשלוח הודעת ביטול.

יב. לאחר שעיינתי בבקשת האישור על נספחיה, בתגובת המשיבה על נספחיה, בתשובת המבקשת, בסיכומי הטענות מטעם הצדדים, ובפרוטוקול הדיון מיום 16.11.2017, סבורני כי דין בקשת האישור להידחות.

יג. טוענת המבקשת, כי ההסכם לרישום לקורס האיפור אצל המשיבה מהווה חוזה אחיד, ולטענתה האפשרות לבטל את ההסכם רק בתוך 14 יום ממועד ההתקשרות, למעט במקרי קיצון, מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד.

אין ספק שההסכמים עליהם חתמה המבקשת, הן לרישום לקורס האיפור, והן לרכישת מזוודת האיפור, הם בגדר חוזה אחיד, שכן תנאיהם נקבעו מראש בידי המשיבה, כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בין המשיבה לבין לקוחותיה.

סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, קובע כי, בית משפט יבטל או ישנה תנאי בחוזה אחיד "שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות".

יד. סעיף 4 לחוק החוזים האחידים מונה תנאים שביחס אליהם קיימת חזקה שהם מקפחים.

בבקשת האישור טוענת המבקשת, כי בענייננו חל סעיף קטן 6, לפיו ייחשב כתנאי מקפח:

"תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת".

לטענת המבקשת, הגבלת הזכות לביטול ההסכם רק למקרים מסוימים וקיצוניים יש בה משום הטעייתה, משלא הוסבר לה כי בכל מקרה אחר, וללא כל התחשבות בנסיבותיה האישיות, לא תוכל לבטל את השתתפותה, ותחויב במלוא שכר הלימוד כאילו למדה את הקורס כולו.

טו. בענייננו, הסעיף בהסכם בין המבקשת למשיבה העוסק בזכות הביטול הוא סעיף 9.2 להסכם, הקובע (נספח ג' לבקשת האישור) :

"במידה ויבטל התלמיד את הרשמתו לקורס ו/או יפסיק את לימודיו במשך תקופת הקורס, בין אם השתתף בשיעורים או בחלקם ובין אם לאו, מכל סיבה שהיא, לא יהיה זכאי התלמיד להחזר כספי כלשהו, בגין מחיר הקורס, בין אם שולם ובין אם לאו, למעט החזרים כמפורט להלן:
9.2.1. במקרה של ביטול הרשמה לקורס בתוך 14 ימים מיום החתימה על הסכם זה ובלבד שהביטול ייעשה 7 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת הקורס, יהיה זכאי התלמיד להחזר כספי מלא בניכוי דמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר הקורס או 100 ₪, הנמוך מביניהם.
...
9.2.3. על אף האמור בסעיף 4.1 זה, במידה ויבטל התלמיד את השתתפותו בקורס בשל נסיבות חריגות שאינן מאפשרות לימודים בקורס, שהן גילויה של מחלה קשה שלא הייתה ידועה לו טרם פתיחת הקורס, אשפוז ממושך או אובדן של בן משפחה מדרגה ראשונה, יהיה זכאי התלמיד, להחזר התשלומים ששולמו עבור מחיר הקורס, בכפוף למתן הודעה בכתב לבית הספר, תוך ארבעה עשר ימים ממועד קרות האירוע, בכפוף להמצאת אישורים מתאימים שיידרשו ע"י בית הספר."

טז. סעיף 13א1 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 מאפשר לצרכן לבטל בכל עת עסקה לתקופה קצובה, אולם המדובר רק בעסקאות המנויות בתוספת הרביעית לחוק, והן: "עסקה בעניין רכישה של יחידת נופש" ו"עסקה בעניין רכישת שירותים במכון כושר". ענייננו, כמובן, אינו נופל באחד מסוגי עסקאות אלה.

סעיפים 13ג ו-13ד של חוק הגנת הצרכן עוסקים ב"עסקה מתמשכת", ובענייננו הצדדים לא התייחסו לשאלה האם העסקה שבפנינו היא "עסקה מתמשכת". אולם, הוראות חוק הגנת הצרכן אינן מעניקות לצרכן זכות לבטל בכל עת "עסקה מתמשכת", אלא אם הדבר נקבע בהסכם בין הצדדים (עיינו: ת"צ (מחוזי מרכז) 14796-01-14 סטמטי נ' סטודיו סי בע"מ, בפיסקה 47 (10.7.2017).

יז. משלא הצביעה המבקשת על תחולת הוראות מיוחדות על ההסכמים נשוא בקשת האישור, הרי שיש לפנות להוראה הכללית בחוק הגנת הצרכן בדבר ביטול עסקה, הקבועה בסעיף 14ו לחוק הגנת הצרכן :

"(א) בעסקה לרכישת טובין, סוגי טובין, שירותים או סוגי שירותים, שקבע השר, רשאי צרכן לבטל את הסכם הרכישה בתוך תקופה שקבע השר, ובלבד שאם העסקה היא לרכישת טובין והצרכן קיבל את הטובין שרכש –
(1) הוא יחזיר אותם לעוסק;
(2) הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש.
(ב) השר יקבע הוראות לצורך ביצוע הוראות סעיף קטן (א), ובכלל זה לענין החזרת התמורה ששילם הצרכן בעבור הטובין או השירותים, לרבות אופן וסוג ההחזר הכספי, וכן נסיבות שבהן –
(1) הזכות לבטל את העסקה תחול, לא תחול או תוגבל;
(2) יהיה רשאי העוסק לנכות מסכום ההחזר הכספי דמי ביטול, בשיעור שיקבע.
(ג) תקנות לפי סעיף זה יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת."

בעקבות סעיף זה, הותקנו תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 (להלן: "תקנות הגנת הצרכן"), כאשר תקנה 2 שעניינה "ביטול עסקה" קובעת:

"צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם –
(1) לרכישת טובין או סוגי טובין כאמור בפרטים 1 עד 6 ו-23 לתוספת – בתוך 14 ימים מיום שקיבל את הטובין; לגבי פרטים 1 עד 3, 6 ו-23 לתוספת, פתיחת האריזה המקורית כשלעצמה לא תיחשב שימוש או פגימה בטובין, אלא אם כן יוכח אחרת; חיבור הטובין לחשמל, גז או מים ייחשב לעניין זה שימוש בטובין;
...
(3) לרכישת שירות כאמור בפרט 8 ו-9 לתוספת – בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השירות;
..."

פרט 9 לתוספת כולל "חוגים וקורסים למעט קורס כהגדרתו בחוק הפיקוח על מכונים פסיכומטריים, התשס"ט-2008", וסבורני, כי קורס האיפור בענייננו עונה להגדרה זו הקבועה בפרט 9.

לגבי ההסכם לרכישת מזוודת האיפור רלוונטי פרט 4 לתוספת, הכולל "טובין, הארוז באריזתו המקורית ובלבד שאריזתו לא נפתחה על ידי הצרכן".

יח. מכל המקובץ לעיל עולה, שבהתאם להוראות הדין, הייתה רשאית המבקשת לבטל את הרשמתה לקרוס בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם (ובתנאי שהם לפחות 14 ימים, שאינם ימי מנוחה, לפני תחילת הקורס) והיא הייתה רשאית לבטל את העסקה ביחס למזוודת האיפור, כשהיא לא נפתחה על-ידה, בתוך 14 ימים מעת שקיבלה את מזוודת האיפור לידיה.

מעיון בהוראות ההסכם הנ"ל, עולה, שהוא עומד, לכאורה, בתנאים שנקבעו בתקנות הגנת הצרכן, ואשר על כן חל סעיף 23 לחוק החוזים האחידים לפיו הוראות חוק זה לא יחולו על "תנאי התואם תנאים שנקבעו בחיקוק, בהתאם לתכלית החיקוק".

יט. בת"צ (מחוזי מרכז) 17153-01-12 בלאו בידרמן נ' קבוצת קידום בע"מ (27.1.2016) [להלן: "עניין קידום"], דן כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף במקרה בו שני מבקשים נרשמו ללימודים במסגרת מרכזי "Wall Street Instutuite", אותם מפעילה חברת קבוצת קידום, לצורך שיפור שליטתם בשפה האנגלית. המבקשת, שם, לאחר השיעור הראשון שנערך בשפה העברית, ביקשה, בסופו של דבר, לבטל את ההתקשרות, בשל עומס בעבודתה שאינו מאפשר זמן מספיק ללימודים, כשהיא שמרה את ספר הלימוד שקיבלה באריז תו המקורית ובלא שנעשה בו שימוש. קידום דחתה את בקשתה, וסירבה להחזיר למבקשת, שם, את הכספים ששילמה.
המבקש הנוסף באותה בקשה, החל את לימודיו בקורס ולאחר שסיים לימודי שתי רמות לימוד והחל בלימודי רמת הלימוד השלישית (מתוך חמש), הוא חש שכדי להפיק תועלת מן הלימודים עליו להשקיע זמן רב יותר, ולכן ביקש להאריך את משך הלימודים, אך קידום סירבה לבקשתו.

כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף כתב שם (בפיסקה 45), שככלל מרגע שחתמו צדדים על הסכם, וביהעדר פגם בהליך כריתת ההסכם, קשורים שני הצדדים בהסכם ולא עומדת להם זכות חרטה, אלא אם שריינו לעצמות זכות כזו במסגרת תנאי ההסכם, או במידה והמחוקק עיגן זכות כזו בדבר חקיקה.

השופט פרופ' ע' גרוסקופף מבחין (שם, בפיסקה 39), בין אפשרות לקיומה של זכות חרטה, במסגרתה חוזר בו הלקוח מהחלטתו להתקשר בהסכם ומבקש לבטל את ההתקשרות מכל וכל, לבין אפשרות לקיומה של זכות השתחררות, במצב בו הלקוח מואס בהתקשרות ומעוניין להביא להפסקתה מעתה ואילך. עוד כתב כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף (שם, בפיקסה 40):

" ההצדקה להענקת זכות השתחררות לצרכן שונה. היא מבוססת על כך שהצרכן עשוי לשנות את מצבו והעדפותיו על פני זמן, וכתוצאה מכך למאוס בהתקשרות שהייתה רצויה מבחינתו בעבר. כך, למשל, אדם הנרשם למכון כושר עלול לגלות כעבור זמן כי אין הוא מפיק עוד הנאה מהאימונים או כי עליו להקדיש את זמנו לעניינים דחופים יותר. הדין מאפשר על כן לאדם להשתחרר מחוזה שעשה, בכפוף לתשלום דמי ביטול שהוגדרו בתוספת הרביעית לחוק הגנת הצרכן. הכרת הדין בזכות השתחררות משקפת הגבלה על יכולתו של הצרכן לכבול עצמו לטווח ארוך, ויש הסבורים כי היא מוצדקת בשל הטיות קוגניטיביות ופערי אינפורמציה המונעים מהאדם להעריך בצורה נכונה בהווה את מצבו ומערכת העדפותיו בעתיד."

כ. בענייננו, המבקשת לא טענה לקיומה של "זכות חרטה" או "זכות השתחררות", הגם שבתשובתה (מיום 1.10.2017) לתגובת המשיבה טענה ( בסעיף 27) :

"בעניין זה תבקש המבקשת להפנות את כב' לת"צ 17153-01-12 (מרכז) בידרמן ואח' נ' ק בוצת קידום, שם כב' השופט פרופ' גרוסקופף בסעיפים 38 ואילך דן על הסכם שעומד לכאורה בהוראות החוק ובכל זאת מנימוקיו ש ם מגיע למסקנה כי אין די בכך. כב' השופט מגיע שם למסקנה כי למרות שהמשיבה שם עמדה בהוראות החוק, הרי שיש נסיבות במסגרתן יכול בית המשפט במסגרת הכלים העומדים לרשותו לאפשר למבקשת לטעון בשם חברי הקבוצה לכך שזכות החרטה שנקבעה בחוזה ההתקשרות של המשיבה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

על כך חזרה המבקשת בסיכומי טענותיה (בסעיף 22), אולם היא לא טענה לקיומה של "זכות חרטה" בענייננו.

כא. בעניין קידום נקבע לגבי "זכות החרטה", שמכיוון והשירות אותו מספקת קידום אינו מוכר בעבור חלק ניכר מן הלקוחות, והם לא התנסו בו בעבר, והם נדרשים, למעשה, להתחייב לשלם בעבור שירות בטרם התרשמו האם הוא תואם את העדפותיהם וצרכיהם, וכן מכיוון שההתקשרות היא לתקופת זמן משמעותית היכולה להגיע ל-15 חודשים, במצב זה (שם, בפיסקה 47):

"מתעוררת השאלה האם איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים לא מחייב את הספק לאפשר ללקוח זכות חרטה לאחר תקופת התנסות מסוימת, שתאפשר לו לעמוד על טיב שירותיה ולהחליט אם הוא מעוניין להיעזר בהם למשך תקופת ההתקשרות המוצעת."

כמו כן מציין כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף, כי בעניין קידום, שיטת הלימוד שם, מביאה לכך שקבלתו של תלמיד מסוים אינה על חשבון תלמידים אחרים, וכי ביטול השתתפותו לא יגרום לביטול הקורס מחמת מיעוט נרשמים, וזאת מכיוון שהקורס אינו, בעיקרו, קורס קבוצתי.

במצב דברים זה, נוכח הנסיבות המיוחדות בעניין קידום, כותב כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף (שם, בפיסקה 58), כי הסכם שאינו מכיר ב"זכות חרטה", עשוי להיחשב כהוראה המגבילה את אפשרות הלקוח לביטול ההתקשרות, ומהווה, לכאורה, תניה מקפחת בחוזה אחיד.

אציין, שבקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת האישור בעניין קידום – נדחתה במסגרת רע"א 1671/16 קבוצת קידום בע"מ נ' בלאו בידרמן (18.5.2016), אם כי נקבע בסיפא של החלטת בית המשפט העליון, כי: "הבקשה נדחית, תוך שטענות המבקשת (קידום – י.ג.) נשמרות לה במלואן", והתיק בבית המשפט המחוזי מרכז בתובענה גופה עדיין מתנהל נכון לשעה זו.

כב. בת"צ (מחוזי מרכז) 3482-11-09 פרידמן נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (17.11.2010) [להלן: "עניין פרידמן"], נדונה שאלת אפשרותה של לקוחה לבטל הסכם לרכישת מנוי לחדר כושר לתקופה של שנתיים, כשהמבקשת, שם, טענה שהמדובר בשל נסיבות רפואיות (מסמך רפואי אודותיהן לא הוצג למכון הכושר). כותבת, שם, כב' השופטת מ' נד"ב (בפיסקה 11):

"טענת המבקשת לפיה יש לאפשר ללקוחות לבטל מנוי בכל עת היא מרחיקת לכת. נראה כי אילו היה מדובר במנוי למכון כושר לתקופה של שלושה חודשים ואף לתקופה של ששה חודשים ללא אפשרות ביטול – לא הייתה מחלוקת כי ההגבלה סבירה וזאת נוכח כל השיקולים המפורטים לעיל. באופן דומה לו היה מדובר במנוי למכון כושר ללא אפשרות ביטול לתקופה של שלוש שנים - נוטים היינו לומר כי מדובר בהגבלה שאיננה סבירה. הגבלה כמו בענייננו לשנה אחת ולשנה נוספת עם תחנת יציאה באמצע (כאשר הבחירה בין ההתקשרות לשנה או לשנתיים עמדה למבקשת והיא בחרה בשנתיים), מצויה לטעמי במתחם הסבירות. נראה לי כי נוכח טיבו של ההסכם והשיקולים שפורטו לעיל אין מקום לקבוע כי בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות יש בו משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות."

ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין פרידמן נדחה לאחר שהמערערת הודיעה שהיא אינה עומדת על הערעור נוכח המלצת בית המשפט העליון (ע"א 215/11 פרידמן נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (20.9.2012))

(בשולי הדברים אציין, כי פסק הדין בעניין פרידמן עסק בתקופה שלפני הוספת סעיף 13א1 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (ביום 24.3.2014) המאפשר לצרכן לבטל בכל עת עסקה לתקופה קצובה, לגבי רכישת שירותים במכון כושר ולגבי רכישת יחידת נופש, וזאת בתנאים ובהתאם להסדרים שנקבעו בסעיף זה).

כג. על אף שלכאורה קיימת סתירה בין פסק הדין בעניין קידום לבין פסק הדין ב עניין פרידמן, הרי שאין כך הדבר, שכן כל אחד מפסקי דין אלה יישם את הנסיבות הספציפיות שלו לגבי בחינת קיומה של זכות חרטה וזכות השתחררות.

כמו כן, קיימות החלטות נוספות של בתי המשפט המחוזיים בסוגיה זו, כשכל אחד מהם מתייחס לנסיבותיו הספציפיות (עיינו: ת"צ 14796-01-14 (מחוזי מרכז) סטמטי נ' סטודיו סי בע"מ (20.7.2017) [על פסק דין זה הוגש ערעור שטרם נדון – ע"א 6892/17 סטמטי נ' סטודיו סי בע"מ]; ת"צ (מחוזי מרכז) 53033-12-12 לוי נ' זאב גרופ בע"מ (16.6.2014) [ בקשת רשות ערעור שהוגשה בעניין זה נדחתה (רע"א 4091/14 זאפ גרופ בע"מ נ' לוי (5.9.2014), ולאחר מכן הושג הסכם פשרה שאושר ביום 7.1.2018 על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז ].

לפיכך, ישנה חשיבות לעמוד על הנסיבות הספציפיות שבענייננו, ולהלן אעמוד על המסכת העובדתית, כפי שנפרשה בפניי.

כד. בענייננו, אין חולק כי המבקשת התקשרה עם המשיבה ביום 24.7.2015 בהסכם להשתתפות בקורס איפור, הכולל את הקורסים: "ביוטי", "מאסטר פאשן" ו"ספיישל אפקט". המבקשת גם התקשרה עם המשיבה בהסכם לרכישת מזוודת איפור באותו היום.

בהתאם לתצהירה של המצהירה מטעם המשיבה, גב' מיכל פידל (נ/1, בסעיף 11), קורס ה"ביוטי" הוא קורס בסיסי, במסגרתו נלמד המקצוע מוך הנחה שלתלמיד אין ניסיון קודם בתחום והוא נמשך 27 מפגשים.
הקורסים הנוספים אליהם נרשמה המשיבה: "מאסר פאשן" ו"ספיישל אפקט" מיועדים לבוגרי הקורס הבסיסי ("ביוטי) והם נמשכים 13 ו-12 מפגשים בהתאמה.

משכם הכולל של שלושת הקורסים הוא 52 שבועות, כשבמסגרת הקורס מתקיים מפגש שבועי אחד, בכל יום שישי.

כה. בתצהירה (ת/1) לא פירטה כלל המבקשת אודות נסיבות החתימה על ההסכמים, אולם בעדותה הסבירה כי הגיעה למשרדי המשיבה מיוזמתה, כשהיא נפגשת עם נציגת המשיבה, ובסוף פגישה זו שנמשכה "שעה, שעה-וחצי אולי שעתיים" (עמ' 4, ש' 31-30), היא חתמה על ההסכמים הנ"ל.

עוד טענה המבקשת בעדותה, כי לא ניתן לה זמן מספיק לקריאת ההסכם, וכי לחצו עליה לחתום עליו (עמ' 5 רישא לפרוט'). עניין זה כלל לא נזכר בתצהירה (ת/1), עם זאת בבקשת האישור נטען (בסעיף 39), טיעון דומה, לפיו המשיבה נמנעה מלהעביר מראש ובטרם ההתקשרות את ההסכם לעיון המבקשת, ועל כן: "במעמד החתימה על ההסכם היה על המבקשת לעיין, להבין ולהסכים להוראות ההסכם אגב ניהול המשא ומתן ותוך הפעלת מניפולציה פסולה וחסרת תום לב מצד המשיבה כלפי המבקשת ".

אציין, שנוכח אורכו של ההסכם (כ-¼3 עמודים), שאינו ארוך, ואינו מנוסח באופן הקשה להבנה, ונוכח הזמן שלדברי המבקשת ארכה הפגישה בסופה חתמה על ההסכם: "שעה, שעה-וחצי אולי שעתיים" (עמ' 4, ש' 31-30), הרי שאין בסיס של ממש לטענה בדבר אי מתן הזדמנות סבירה לעיין בחוזה בטרם החתימה עליו.

כו. הקורס אליו נרשמה המבקשת היה אמור להתחיל ביום 14.8.2015, אך פתיחת הקורס נדחתה לתאריך 4.9.2015.

לגבי מועד ההודעה על דחיית פתיחת הקורס, טוענת המבקשת כי ההודעה על דחיית פתיחת הקורס נמסרה טלפונית ביום 15.8.2015 (סעיף 7 של ת/1), ומנגד המשיבה טוענת שההודעה נמסרה ביום 11.8.2015 (סעיפים 67-66 של נ/1). בעניין זה גרסתה של המשיבה מתקבלת יותר על הדעת, שכן תאריך 15.8.2015 חל בשבת. זאת ועוד, לטענת המבקשת ההודעה נמסרה יום אחד לאחר המועד המקורי לפתיחת הקורס, כשהיא לא נותנת כל טעם לכך, מדוע לא התעניינה מדוע הקורס לא נפתח במועדו מבלי שניתנה כל הודעה בעניין.

כז. בעדותה מסרה המבקשת כי הגישה מועמדות לעבודה בחוץ לארץ בסוף חודש אוגוסט 2015 (עמ' 4 לפרוט', ש' 7-3) , כשהיא מאשרת כי הרישום לקורס אצל המשיבה נעשה עוד בטרם הגישה מועמדות לעבודה בחו"ל (עמ' 4 לפרוט', ש' 23-20).

בסמוך לפני המועד החדש לפתיחת הקורס, התקשרה נציגת המשיבה בשם ויקי, והזכירה לה על אודות פתיחת הקורס, ומתמליל השיחה שהוגש (נספח 7 לתגובת המשיבה), שהמבקשת לא התנגדה להגשתו (ואף ב"כ המבקשת טוענים בסיכומי טענותיהם תוך שהם מסתמכים על התמלילים), עולה שהמבקשת לא ציינה שלא תוכל להשתתף בקורס.

כח. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 3.9.2015 (יום לפני המועד החדש לתחילת הקורס) הודיעה המבקשת טלפונית לנציגי המשיבה, כי היא התקבלה לעבודה בגינה היא נדרשת להעתיק את מקום מגוריה מחוץ לישראל למשך מספר שנים, ולפיכך לא תוכל להשתתף בקורס, אך נציגת המשיבה דחתה את פנייתה, שכן חלף המועד, על-פי ההסכם, לביטול ההתקשרות.

עם זאת, נציגת המשיבה (ויקי) מסרה למבקשת כי "יש וועדה שנקראת וועדת ביטולים שמתכנסת כל תחילת חודש... אז אם תוכלי באמת להעביר היום או מחר, שזה כבר ייכנס לוועדה הקרובה של ספטמבר ולא לוועדה הבאה..."

התקיימה גם שיחת טלפון שיזם אלכס, מנהל המכללה בחיפה, עוד באותו היום (את מועד השיחה אישרה המבקשת בעדותה בעמ' 11 סיפא לפרוט') שהציע לה להתחיל בקורס במשך כחודשיים עד נסיעתה לחוץ לארץ, וגם הציע לה להקפיא את השתתפותה בקורס (עיינו בתמלילי השיחות שבנספח 7 לתגובת המשיבה).

כט. המבקשת טוענת בתצהירה (ת/1), שהיא לא הצליחה להשיג את שירות הלקוחות של המשיבה במשך שבועיים, ולפיכך שלחה פקס ביום 28.10.2015 בו ביקשה לבטל את ההסכם ולהחזיר את מזוודת האיפור שברשותה, שלא נפתחה.

בעדותה העלתה המבקשת לראשונה גרסה חדשה, לפיה שלחה פקס נוסף, מוקדם יותר, בחודש ספטמבר 2015, ולדבריה הפקס ששלחה בחודש אוקטובר, היה אותו פקס שנשלח בחודש ספטמבר, כשהיא משנה את התאריך בלבד, שכן, לדבריה, ייתכן שהפקס הראשון שנשלח בספטמבר לא הגיע (עמ' 12 לפרוט', ש' 31-23).
אין בידי לקבל גרסה חדשה זו, שאין לה ולוּ רמז בתצהירה של המבקשת (ת/1), והיא אף אינה מתיישבת עם הניסוח של התצהיר לפיו:

"10. בשלב זה, לאחר שבועיים ימים של מו"מ מתיש מול נציגי החברה בסניף בחיפה, ומשהשכילו להבין בחברה כי אכן לא אוכל לקחת חלק בקורס, מחלקת שירות לקוחות הפנתה אותי להגיש פניה מסודרת לוועדת ביטולים אשר מתכנסת באופן רנדומאלי אחת לתקופה כלשהי.
11. ניסיתי להשיג את שירות הלקוחות של המשיבה ו/או את נציגי ועדת הביטולים עשרות פעמים ללא הצלחה, באין מענה מצד האחרונים כלל.
12. משנואשתי, שלחתי ביום 28.10.15 הודעה בפקס לחברה בבקשה לבטל את ההסכם ובנוסף להחזיר את ערכת האיפור שברשותי אשר נשארה נעולה. יצוין כי גם לאחר שליחת ההודעה בפקס ניסיתי שוב מספר פעמים להשיג את החברה טלפונית, אך שוב ללא הצלחה."

ניסוח זה אינו מתיישב עם שליחת פקס קודם בספטמבר, מה עוד שבהעתק הפקס שנשלח ביום 28.10.2015 (נספח ה' לתצהירה של המבקשת) אין כל סימן לכך שתאריך המכתב שוּנה, כטענת המבקשת (עמ' 12 לפרוט', ש' 24-23).
יתרה מכך, בפניה נוספת ששלחה המבקשת למשיבה ביום 5.6.2016 (נספח ו' לתצהיר המבקשת – ת/1), היא הזכירה רק פקס מיום 28.10.2015 ולא פקס נוסף, שנשלח בחודש ספטמבר, וכך גם במכתבה מיום 13.10.2016 (נספח ז' לתצהירה).

מנגד, טענה המצהירה מטעם המשיבה, גב' מיכל פידל, בעדותה, כי לא התקבל אצל המשיבה הפקס מיום 28.10.2015 (עמ' 22 לפרוט', ש' 22-19), למרות שבתצהירה(בסעיף 43 של נ/1) ציינה, כי המבקשת שלחה פקס ביום 28.10.2015 לביטול השתתפותה בקורס, ולמרות שבמכתב המשיבה מיום 23.6.2016 (נספח 6 לתגובת המשיבה) צוין בסעיף 3(ב) , כי המבקשת פנתה ביום 28.10.2015 לביטול לימודיה עקב מעבר לחוץ לארץ. משכך, אין בידי לקבל את גרסתה של גב' פידל בעדותה, לפיה לא התקבל אצל המשיבה הפקס מיום 28.10.2015.

לפיכך אני קובע, שהמבקשת ביקשה לראשונה בכתב לבטל את ההסכמים בפקס מיום 28.10.2015, בו נכתב (נספח ה' לתצהיר המבקשת – ת/1):

"בהמשך לחוזה לימודים שנחתם בינינו בתאריך 24/7/15 אבקש לפנים משורת הדין לבטל את החוזה עקב העתקת מגוריי לחו"ל עקב מקום עבודה חדש. כמו כן, יש לציין כי המזוודה שברשותי נותרה סגורה וחתומה ולא נעשה בה שום שימוש."

אזכיר, שסעיף 9.3 של ההסכם ההתקשרות קובע, שביטול ההרשמה יהא בכתב, ובענייננו הודעתה הקודמת של המבקשת מיום 3.9.2015 הייתה טלפונית בלבד, בניגוד לנדרש לפי הסכם ההתקשרות.

ל. המבקשת התחילה לעבוד באל-על בחוץ לארץ בינואר 2016 (עמ' 3 לפרוט', ש' 24-23).

לאחר מכן, בזמן ביקורה של המבקשת בישראל, היא כתבה בפקס פניה נוספת למשיבה, ביום 5.6.2016, במסגרתה חזרה על בקשתה לביטול הלימודים עקב מעבר לעבודה בחוץ לארץ לתקופה ממושכת.

לא. ביום 23.6.2016 נשלחה למבקשת (באמצעות אביה) תשובת המשיבה, לפיה היא דוחה את הבקשה לביטול ההסכמים (נספח 6 לתגובת המשיבה). עוד נכתב באותה תשובה:

"בתאריך 22.6.16 בוצעה שיחה עם אביך והוסבר כי אין באפשרות החברה לבטל את הרשמתך וזאת ממספר סיבות:

  1. פנייתך לביטול המקורית התבצעה כ-3 חודשים לאחר הרשמתך, וזאת בניגוד לחוזה ההתקשרות שבוצע בתאריך 26.7.15 (צ"ל: 24.7.15 – י.ג.) המדגיש כי ניתן לבטל הרשמה בטווח של 14 ימי עסקים.
  2. פנייתך לביטול הגיעה לאחר תאריך פתיחת הקורס אליו שובצת – וזאת בניגוד לחוזה ההתקשרות המדגיש כי אפשר לבטל את ההרשמה בטווח של לא פחות מ-7 ימי עסקים טרם פתיחת הקורס.
  3. מרישומים של החברה נכחת בשיעור אחד מתוך הקורס."

אציין, כי המשיבה אמנם הגישה העתק של רישום נוכחות בשיעור מיום 11.9.2015 (נספח 5 לתגובתה), אך לא הובאה לעדות עורכת המסמך, כשהמבקשת מצידה מכחישה את השתתפותה בשיעור זה בתוקף. משכך, הרי שבעניין זה אני מקבל את גרסת המבקשת, לפיה היא לא השתתפה בשיעור כלשהו בקורס.

עד כאן המסכת העובדתית כפי שנפרשה בפניי.

לב. עתה יש ליישם את העקרונות לבחינת קיומה של "זכות חרטה" ו"זכות השתחררות" בענייננו.

הואיל ו"זכות השתחררות" רלוונטית למקרה בו לקוח מואס בהתקשרות לאחר שזו החלה, ואילו בענייננו המבקשת לא השתתפה כלל בקורס, הרי ש"זכות ההשתחררות" אינה רלוונטית בענייננו.

לג. באשר לבחינת קיומה של "זכות חרטה" בענייננו, כאמור, זכות זו אינה מוקנית בדין, ואף לא נקבעה בהסכמים שבין הצדדים, למעט זכות הביטול שבהתאם להוראות סעיף 14ו לחוק הגנת הצרכן ובהתאם לתקנות הגנת הצרכן.

בעניין זה נכתב בעניין קידום (בפיסקה 46):

"לכלל השולל הכרה בזכות חרטה שלא עוגנה בחוק או בחוזה עשויים להיות חריגים. כך, למשל, הוראה הסכמית א-סימטרית המקנה לספק זכות חרטה רחבה, אך שוללת את זכות החרטה של הלקוח, עלולה, בנסיבות מתאימות להיתפס כמקפחת. דוגמא אפשרית אחרת, היא חוזה בעל השלכות מהותיות מאד מבחינת הלקוח, שלאחר שיחל בביצועו אין ללקוח אפשרות של ממש להשתחרר ממנו (לדוגמא, הסכמה להשתתף בתוכנית ראליטי). מבחינת טיבו, חוזה ההתקשרות בו עסקינן, חוזה למתן שירותים ללימוד אנגלית, אינו נמנה במקרה הרגיל על חריגים אלו."

בענייננו ההסכם כולל הוראה המיטיבה ללא ספק עם המשיבה, לפיה (סעיף 9.1 להסכם – נספח ג' לבקשת האישור):

"מבלי לגרוע מהאמור בהסכם זה יודגש כי פתיחת הקורס מותנית במספר הנרשמים לקורס. בית הספר רשאי לשנות ו/או לא להתחיל ו/או לדחות ו/או להקדים את מועד תחילת הקורס, בטווח של עד 60 יום מהמועד המקורי, אם לא נרשמו 16 תלמידים לפחות ו/או בעקבות אירועי חברה ו/או כוח עליון. כן רשאי בית הספר לשנות את המקום שנקבע לקיום הקורס."

עם זאת, קובע סעיף 9.4 של ההסכם:

"מבלי לגרוע מהאמור בהסכם זה ובתנאי שממועד החתימה על הסכם זה ועד למועד תחילת הקורס ישנם לפחות 60 ימים, רשאי התלמיד במהלך 30 ימים מיום חתימת הסכם זה לבקש מבית הספר לשנות את מועד תחילת לימודיו למועד אחר (להלן: "המועד הנדחה"), כאשר המועד הנדחה יכול להיות בטווח של שנה בלבד ממועד החתימה על הסכם זה, ולתאריך שיהיה מקובל על בית הספר בלבד."

לכן, למרות שלא קיימת סימטריה בין זכות דחיית פתיחת הקורס של המשיבה, לבין זכות התלמיד לדחות את מועד תחילת לימודיו, הרי שיש בכך איזון מספיק, כך שלא ניתן לקבוע שקיימת א-סימטריה קיצונית לטובת המשיבה, ולפיכך ענייננו אינו נמנה עם המקרים בהם קיימת א-סימטריה בין זכות החרטה הרחבה של העוסק לבין זכות החרטה המצומצמת של הלקוח.

לד. עתה יש לבחון האם מאפייני הקורס מצדיקים קיומה של "זכות חרטה" (עיינו ב עניין קידום, בפיסקאות 48-47). בענייננו הקורס הוא בן 52 שבועות (27 שבועות קורס בסיסי ועוד שני קורסים בני 13 ו-12 שבועות), כך שהמדובר בתקופת זמן משמעותית.
אולם, אציין, כי בהסדר הפשרה שאושר בת"צ (מחוזי מרכז) 53033-1-12 לוי נ' זאפ גרופ בע"מ (7.1.2018) [להלן: "עניין זאפ"] נקבע בהסדר כי במידה ונקבעה תקופת התקשרות מינימאלית של 12 חודשים, הרי לא תהא ללקוח זכות להודיע באופן חד-צדדי על סיום ההתקשרות. עם זאת, בעניין זאפ המדובר היה במתן שירותי פרסום לעסקים, ואילו בעניינו המדובר בהתקשרות בין עסק לאדם פרטי. בנוסף, ב עניין פרידמן, שם היה מדובר בהתקשרות בין עוסק לאדם פרטי, בדומה לענייננו, נקבע (שם, בפיסקה 11):

"הגבלה כמו בענייננו לשנה אחת ולשנה נוספת עם תחנת יציאה באמצע (כאשר הבחירה בין ההתקשרות לשנה או לשנתיים עמדה למבקשת והיא בחרה בשנתיים), מצויה לטעמי במתחם הסבירות. נראה לי כי נוכח טיבו של ההסכם והשיקולים שפורטו לעיל אין מקום לקבוע כי בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות יש בו משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות."

מכאן, שעצם העובדה שהקורס נמשך 52 שבועות (כשנה אחת), אין די בה, כשלעצמה, להצדיק מתן "זכות חרטה" ללקוח.

בנוסף יש לבחון האם עבור חלק ניכר מלקוחות המשיבה השירות אותו מספקת המשיבה אינו מוכר, שכן הם לא התנסו בו בעבר. ניתן להניח שלנרשמות בקורס יש ניסיון כלשהו באיפור שאינו מקצועי, אולם מתצהירה של גב' פידל עולה שהקורס הבסיסי מניח היעדר ידע כלשהו (סעיף 11.1 של נ/1).

עוד יש לבחון את אינטרס ההסתמכות של המשיבה. בענייננו ההסכם קובע מפורשות מינימום של 16 תלמידות לקורס, ואילו גריעת תלמידה מן הקורס עשויה להשפיע על פתיחתו, בעוד בעניין קידום הוכח שנוכח שיטת הלימוד השונה שם, בה קצב ההתקדמות הוא אישי ואינו קבוצתי, קידום אינה נפגעת מכך שתלמיד אחד מבקש לבטל את לימודיו.

בנוסף, יש לקחת בחשבון את המועד המאוחר בו שלחה המבקשת את הודעת הביטול בכתב, שהוא ביום 28.10.2015, כשהחתימה על ההסכמים נערכה ביום 24.7.2015 והקורס נפתח (במועד נדחה) ביום 4.9.2015.

לה. כאשר משקללים את כלל הנסיבות הללו, והיות ו"זכות החרטה" אינה מוקנית בדין, ומשעה שהמשיבה, לכאורה, עמדה בתנאים הקבועים בדין באשר לזכות הביטול, הכף נוטה לאי-הכרה בקיומה של "זכות חרטה" בענייננו, נוכח כלל נסיבות המקרה כפי שפירטתי בהרחבה לעיל.

לפיכך, יש לדחות את טענת המבקשת בדבר תניה מקפחת בחוזה אחיד.

לו. באשר לטענת המבקשת להטעיה, אציין כי בתצהירה (ת/1) לא פירטה המבקשת אודות נסיבות החתימה על ההסכמים.

כפי שכבר עמדתי על כך לעיל, אין בסיס עובדתי מספק לטענת המבקשת בדבר אי מתן שהות מספקת לעיין בהסכמים.

בבקשת האישור טוענת המבקשת, כי המשיבה לא הודיעה לה על היעדר זכות לביטול ההסכם, ובכך לטענת המבקשת, הפרה המשיבה את הוראות סעיפים 2(א)(21) ו-2(ב)(2) של חוק הגנת הצרכן, ואולם, כפי שכבר עמדתי על כך לעיל, אפשרות הביטול בהתאם להסכם, עומדת בדרישות הדין, ואינה מצומצמת ביחס למתחייב בהתאם לסעיף 14ו לחוק הגנת הצרכן ובהתאם לתקנות הגנת הצרכן.

בעדותה העידה המבקשת, כי הבינה שיש לה 14 יום מתחילת הקורס לבטל את השתתפותה, ולא 14 יום ממועד חתימת ההסכם (עמ' 7 לפרוט', ש' 31-23).
אולם, המבקשת לא עמדה באף אחד משני המועדים, לא במועד הקבוע מפורשות בהסכם, שאינני סבור שהוא מטעה, ולא במועד שסברה כי הוא המועד שנקבע (14 יום מתחילת הקורס), שכן היא שלחה את בקשתה בכתב לביט ול השתתפותה בקורס רק ביום 28.10.2015, למעלה משלושה חודשים ממועד חתימת ההסכם, ו-54 ימים מן המועד בו נפחה הקורס (4.9.2015).

לז. לא ראיתי ממש בטענות המבקשת לגבי הפרת חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ו/או חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, וכן לגבי הפרת פקודת הנזיקין (נוסח חדש), והפרת הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, טענות שנטענו באופן כללי ביותר.

לח. בסיכומיה (בפיסקה 3) העלתה המבקשת טענה חדשה, שלא נטענה קודם לכן, לפיה המבקשת
נרשמה ל-3 קורסים, כאשר שני קורסים טרם החלו במועד שבו ביקשה לבטל את הרשמתה, ולפיכך היה מקום, לכל הפחות, לבטל את הרשמת המבקשת לשני הקורסים שטרם החלו.

על טענה זו חזרה המבקשת בסיכומי התשובה (בעמ' 2 רישא).

טענתה זו של המבקשת לא הועלתה, לא בבקשת האישור, ולא בתשובתה לתגובת המשיבה ביחס לבקשת האישור.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט ח' מלצר ברע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן, בפיסקה 9(א) (21.12.2008)):

"עוד אוסיף, כי המבקש לשמש כתובע ייצוגי מחוייב, בין היתר, אף בתום לב דיוני. התובע חייב לערוך מלכתחילה את כתב תביעתו ואת הבקשה לאשרו כתובענה ייצוגית ביסודיות ובכובד ראש, ולא בנקל יתיר בית המשפט את תיקונם של כתבי הטענות, אם הוברר שהתובע לא נהג כך..."

כמו כן, אני מפנה לדבריה של כב' השופטת ב' טאובר בת"צ (מחוזי חיפה) 28145-06-16‏ ‏ לפיד נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, בפיסקה 37 (22.7.2017):

"סעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות אינו מכוון לשינויים הנובעים מטענות עובדתיות ו/או משפטיות חדשות שנטענו לראשונה במסגרת הסיכומים, ושלגביהן לא ניתנה למשיבה אפשרות להשיב או להתגונן מפניהן וכן לא הוגשה לגביהן כל בקשה לתיקון כתבי טענות לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייבת צירוף תצהיר, המפרט את הטענות העובדתיות ואת הסיבות שבעטיין הועלו הטענות החדשות בשלב בו הועלו, כפי שמקובל ונהוג לעשות.
מכל מקום, יצוין, כי הן השלב והן העיתוי בו בחר המבקש להעלות את שלל טענותיו החדשות, פוגע בזכות ההתגוננות של המשיבה מפני אותן טענות, שהינן בבחינת הרחבת חזית אסורה וניסיון לביצוע מקצה שיפורים בבקשת האישור, שלא לומר ניסיון ל"הגשת בקשת אישור חדשה, במסווה של סיכומים"."

בענייננו, המבקשת אף לא עתרה לתיקון בקשת האישור, ומשכך, מקל וחומר, שאין מקום להתייחס לטענות שהועלו לראשונה בסיכומיה של המבקשת , לצורך אישורה של הבקשה כייצוגית.

לט. עם זאת סבורני שיש ליתן לסוגיה זו משמעות בשאלת הוצאות המשפט.

למרות, שכאמור לעיל, הטענה הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, ולפיכך לא היה באפשרות המשיבה להתייחס לה כדבעי, הרי שבסעיף 9.2.2 להסכם נכתב:

"במידה ובנוסף לקורס זה נרשם התלמיד לקורסים נוספים בבית הספר, וככל שבזמן ההרשמה לקורס זה, קיבל התלמיד הנחה כלשהי על מחיר המחירון של הקורס, אזי בנוסף לאמור בסעיף 4.1.2 לעיל, במידה ויבטל התלמיד את הרשמתו ו/או יפסיק את לימודיו בקורס, מוסכם עליו שבית הספר יהיה זכאי לערוך חישוב מחדש של מחירי כלל הקורס/ים אליהם נרשם התלמיד, לפי מחיר המחירון, והנחות אם מגיעות לו, בגין הקורסים שלא בוטלו, לחייב את חשבונו של התלמיד עפ"י החישוב מחדש, ולבצע ההחזר, אם יגיע לתלמיד על-פי סעיף 4.1.2 לעיל, בהתאם לחישוב מחדש." (ההדגשה שלי – י.ג.)

דהיינו, לכאורה עולה מלשון הסעיף, שיש באפשרות התלמיד לבטל את השתתפותו בקורס או להפסיק את השתתפותו , ואזי ייערך חישוב חדש של מחירי הק ורסים, ויבוצע החזר במידת הצורך.
סעיף 9.2.1 הגביל את הביטול ל-14 ימים מחתימת ההסכם, ולא פחות מ-7 ימי עבודה קודם לתחילת הקורס. אם כך, כיצד הוראה זו שבסעיף 9.2.1 שבהסכם מתיישבת עם לשון סעיף 9.2.2, לפיו תיערך התחשבנות מחדש אם תלמיד "יפסיק את לימודיו בקורס", כלומר, לאחר שכבר החל את לימודיו, ככל שנרשם לקורסים נוספים בבית הספר? מכאן, שלכאורה, קיימת אפשרות על פי ההסכם לבטל השתתפות בקורס, לכל הפחות לפני שאותו קורס החל.

אציין, שהדברים גם נכתבו בסעיף 29.6.2 לתצהירה של נציגת המשיבה, גב' פידל, וכן בסעיף 77.6.2 של תגובת המשיבה לבקשת האישור.

מ. במידה וקיים ספק לגבי הפרשנות של סעיף 9.2.2 של ההסכם, הרי המשיבה בסיכומיה הסירה את הספק בסעיף 18 לסיכומי טענותיה, בו נכתב:

"בנוסף, מאפשרת המשיבה לתלמידה אשר כבר התחילה בקורס ואינה מעוניינת להמשיך ליתר הקורסים שרכשה – לבטל את רישומה לקורסים שטרם החלו, תוך עריכת חישוב מחדש של מחירי כל הקורסים אליהם נרשמה."

מא. אם כן עולה השאלה: מדוע לא בוצעה התחשבנות מחדש והחזר חלקי כאשר המבקשת ביקשה לבטל את הרשמתה ביום 28.10.2015, לגבי שני הקורסים שטרם החלו, שכן הקורס הראשון הוא בן 27 שבועות (עיינו סעיף 11.1 לתצהירה של גב' פידל – נ/1), ובקשת הביטול נשלחה על ידי המבקשת לאחר שהתקיימו 8 מפגשים של הקורס הראשון ?

מכאן, ובהתאם לדברי המשיבה עצמה בסיכומי טענותיה, הרי שלפי הוראות סעיף 9.2.2 של ההסכם, היה עליה לבטל את הרשמתה של המבקשת לשני הקורסים שטרם החלו (קורס "מאסטר פאשן" וקורס "ספיישל אפקט"), ולא ניתן כל טעם מדוע המשיבה לא נהגה כך.

מב. דא עקא: לא לוּבן הפן הייצוגי של סוגיה זו, דהיינו: האם אי-זיכוי המבקשת לאחר עריכת חישוב מחדש לגבי שני הקורסים בהם טרם החלה – הי ה בעניינה של המבקשת בלבד, בבחינת " טעות נקודתית", או שמא הדבר משותף למקרים נוספים בהם ביקשו תלמידות שנרשמו למספר קורסים לבטל את הרשמתן?

עֵר אני להלכה, לפיה כאשר טוען משיב בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ל"טעות נקודתית", מועבר אליו נטל הבאת הראיה (אך לא נטל השכנוע שנשאר על כתפי המבקש), ועליו יהיה להוכיח כי המדובר בטעות נקודתית בלבד (עיינו בדברי כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין ב ע"א 7187/12 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל, בפיסקאות פ"ד-פ"ו (17.8.2014)).

אולם, בענייננו, לא נטענה על-ידי המשיבה טענת "טעות נקודתית", שכן הטענה בדבר
אי-ביטול הרישום לשני הקורסים שטרם החלו – הועלתה לראשונה בסיכומי המבקשת, ולפיכך לא הי יתה למשיבה הזדמנות נאותה להתגונן מפני טענה זו, כפי שכבר עמדתי על כך לעיל בפיסקה ל"ח.

מג. עם זאת, מן הראוי ליתן משקל לטענה זו במסגרת פסיקת הוצאות המשפט, ולפיכך סבורני שבנסיבות אלה, ראוי שלא ליתן צו להוצאות לזכות המשיבה, על אף דחיית בקשת האישור כנגדה, וכך אני מחליט.

מד. המסקנה מכל האמור לעיל היא שהמבקשת לא עמדה בנטל הלכאורי המוטל עליה בשלב זה של אישור התובענה כייצוגית, והיא לא הצביעה כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שמעוררת התובענה יוכרעו לטובת הקבוצה, ולפיכך דין בקשת האישור להידחות, אולם, כפי שהסברתי לעיל, ללא צו להוצאות.

מה. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. נוכח המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת.

2. על ב"כ המבקשת להודיע בכתב לבית המשפט לא יאוחר מיום 12.3.2018 (עם העתק ישירות לב"כ המשיבה), האם מעוניינת המבקשת להמשיך את ההליכים במסגרת תובענה אישית, וזאת בשים לב, בין היתר, להוראת תקנה 9 של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, בדבר "בירור תביעה אישית".

ככל שלא תינתן הודעה כאמור על-ידי ב"כ המבקשת, יינתן פסק-דין המוחק את ההליך שהוגש במסגרת ת"צ 59346-03-17.

3. כאמור לעיל, אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשת, עו"ד רמי זרחין ועו"ד יהודה שוורץ, חיפה.
  2. ב"כ המשיבה, עו"ד יעקב בטש ועו"ד מיטל דקל, תל-אביב.

כמו כן, תביא המזכירות את התיק לעיוני ביום 12.3.2018.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ח, 25 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.