הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"צ 39223-02-19

מספר בקשה:9
לפני
כבוד ה שופט מנחם רניאל

מבקשים

  1. דורון ויסברוד
  2. שלמה קורקום
  3. שמעון כסלו
  4. שי קזז ע"י ב"כ עו"ד רוני אבישר - שדה

נגד

משיבה
חברת חשמל בע"מ ח.פ. 520000472
ע"י ב"כ עו"ד יהודה רוזנטל

החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית

בפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית בסך 21,662,861 ש"ח בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות" ו- "בקשת האישור"), בטענה שחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") גובה מלקוחותיה סכומים שאין לה הסמכה והצדקה לגבותם ואינה מפצה אותם כפי חבותה, כך שהיא מתעשרת על חשבון צרכניה בניגוד לדין.

רקע ותמצית בקשת האישור

1. בקשת האישור המתוקנת מיום 6.5.18 הוגשה על ידי ארבעה מבקשים: מר דורון ויסברוד, עו"ד, כלכלן ושמאי מקרקעין המתגורר במועצה מקומית סביון (להלן: "מבקש 1"), מר שלמה קורקום, מתווך נדל"ן המתגורר ביישוב רינתיה (להלן: "מבקש 2"), מר שמעון כסלו, גמלאי המתגורר במועצה מקומית סביון (להלן: "מבקש 3") ומר שי קזז, מתווך נדל"ן המתגורר ביישוב חבר (להלן: "מבקש 4"). לבקשת האישור צורפו תצהירים מטעם ארבעת המבקשים.

2. המשיבה היא חברה ממשלתית כמשמעה לפי חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק החברות הממשלתיות"), העוסקת בייצור, הולכה ואספקה של חשמל לכ-2.779 מיליון לקוחות, בהתאם לרישיונות שהוקנו לה מכוח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק משק החשמל"). צרכני המשיבה משלמים חשבון חשמל לרוב אחת לחודשיים, על פי תעריפים שקובעת ומעדכנת הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: "רשות החשמל") מתוקף סמכותה כמאסדר (רגולטור) על פי סעיף 31 לחוק משק החשמל.
3. על פי בקשת האישור, חשבונות החשמל התקופתיים שמנפיקה המשיבה ללקוחותיה נערכים לפי מדידה: המשיבה שולחת נציגים מטעמה למקום אספקת החשמל, הקוראים את מוני החשמל על מנת לקבוע כמה חשמל נצרך בתקופת החשבון הרלוונטית (להלן: "קוראי המונים"). חשבון החשמל אמור לשקף את הפער בין הקריאה הנוכחית לבין הקריאה שקדמה לה. לשם כך גובה המשיבה סכום קבוע המכונה "תעריף קריאת מונה". סכום זה נגבה מכלל צרכני המשיבה באופן אחיד וללא תלות בכמות החשמל שנצרכה על ידי בתקופת החיוב.

4. עבור מרבית הצרכנים חשבון החשמל נערך אחת ל-60 ימי צריכה, כלומר חשבון תקופתי הוא למעשה חשבון דו-חודשי. עבור הרכיב של "קריאת מונה" בתשלום התקופתי משלמים הצרכנים הביתיים של המשיבה סכום של 1.86 ₪ לחודש החל מיום 1.1.19 (עד ליום 31.12.18 עמד סכום זה על 1.50 ₪, 3 ₪ עבור כל חשבון דו חודשי). סכום זה, המשתנה בהתאם לסוג הצרכנים, מתווסף ליתר הסכומים הקבועים שנגבים מלקוחות המשיבה, וכן לסכום המשולם למשיבה עבור צריכה בפועל של חשמל בתקופת החשבון.

5. בבקשת האישור נטען, כי לעיתים המשיבה אינה מחשבת את חיובי לקוחותיה בהתאם לצריכתם בפועל. חלק מהחשבונות הנשלחים לצרכני המשיבה נעשה על דרך של הערכה. כלומר, המשיבה מעריכה מה הייתה צריכת החשמל בתקופה הרלוונטית ובהתאם לכך מחייבת את לקוחותיה. אופן ביצוע הערכה זו מוסדר בספר אמות מידה לרמה, לטיב ואיכות השירות שנותן בעל רישיון ספק שירות חיוני שנקבע על ידי רשות החשמל בתוקף סמכותה לפי סעיפים 17(ד), 30(2) ו-33 לחוק משק החשמל (להלן: "ספר אמות המידה").

6. עוד נטען בבקשת האישור, כי בספר אמות המידה ישנם שני מצבים בהם רשאית המשיבה לבצע חשבון על דרך של הערכה:
א. הערכה מחמת אי-גישה- כאשר המשיבה שלחה קורא מונים למקום האספקה, אולם לא הייתה לו גישה למונה החשמל ולכן לא יכל לבצע את המדידה ולקבל קריאת מונה מדויקת לתקופת החשבון;
ב. דילוג יזום- מצבים בהם המשיבה, מסיבותיה שלה, מדלגת ביוזמתה על ביצוע המדידה.

7. כאשר המשיבה מבצעת חשבון על דרך של הערכה, מכיוון שלנציג מטעמה נחסמה הגישה למונה החשמל, המשיבה זכאית לחייב את הצרכן בתעריף קריאת מונה, למרות שהמונה לא נקרא בפועל. לא כך כאשר החשבון נעשה על דרך של הערכה בשל "דילוג יזום" מטעמה. בעוד בסוג המקרים הראשון קיימת הצדקה לגבות את התעריף הקבוע עבור "קריאת מונה" (שכן קורא המונים הגיע למקום ונמנע ממנו לבצע את תפקידו) , בסוג המקרים השני קיימת הוראה ברורה המחייבת את המשיבה לזכות בסכום זה את צרכניה באותם החשבונות שבהם בוצע "דילוג יזום".
8. עניינה של בקשת האישור, בנוהג פסול נטען של המשיבה לסווג גם חשבונות שהם למעשה מבחינה מהותית "דילוג יזום", כחשבונות מסוג "הערכה", על מנת לאפשר לה לגבות את תעריף "קריאת מונה" גם במצבים שבהם לא נשלח קורא מונים ולא נחסמה גישתו, קרי גם במקרים שבהם ההערכה נעשתה בשל החלטה של המשיבה, ולא בשל אחריות הצרכן.

9. על פי קביעת רשות החשמל בספר אמות המידה, המשיבה אינה רשאית לבצע יותר משני דילוגים בשנה ונאסר עליה לבצע שני דילוגים עוקבים. כאשר המשיבה אינה פועלת כך, עליה לפצות את צרכניה בפיצוי הקבוע בתעריף שנע בין פי 4 לפי 8 מתעריף "קריאת מונה". על ידי סיווג חלק מחשבונות הדילוג היזום כחשבונות הערכה מצליחה המשיבה, כך נטען, לעמוד בהגבלות החלות עליה, לגבות דמי "קריאת מונה" שאין כל הצדקה והסמכה לגבותם, ולהימנע מחובתה לפצות את לקוחותיה.

10. בבקשת האישור נטען כי עניינם של כל ארבעת המבקשים זהה: בכולם נעשה חשבון החשמל על דרך של הערכה, למרות שאצל כולם לא קיימת מניעה מלגשת למונה החשמל. אצל חלק מהמבקשים מונה החשמל אף מצוי ברחוב בו הם מתגוררים, בארון מונים המכונה "פילר" (Pillar). המבקשים קיבלו מהמשיבה לא אחת חשבונות מדידה מדויקים מבלי שנציג של המשיבה יצר עמם קשר על מנת לקבל גישה למוני החשמל שלהם. אף על פי כן, המבקשים קיבלו חשבונות על דרך של "הערכה", לעיתים אף יותר מאחד, מבלי שחל כל שינוי בגישה למוני החשמל שהותקנו כולם בהתאם להוראות המשיבה.

11. לפיכך, נטען כי אין כל הסבר מדוע נעשו חשבונות אלו על דרך של הערכה, אלמלא הסברה ההגיונית שקורא המונים של המשיבה כלל לא הגיע למקום האספקה לצורך בדיקת מוני המבקשים. במילים אחרות, המשיבה ביצעה "דילוג יזום" אך כינתה זאת "הערכה". המבקשים חויבו בתעריף "קריאת מונה" ולא זוכו בסכום זה בחשבונות המפורטים או בחשבונות העוקבים שלאחר מכן. בחלק מהמקרים כינויו של ה"דילוג היזום" כהערכה איפשר למשיבה לחמוק מתשלום הפיצוי אותו היא חבה בגין ביצוע "דילוגים יזומים" מעבר למה שמותר לה במהלך שנה קלנדרית.

12. המבקשים הגדירו את הקבוצה אשר בשמה תנוהל התובענה הייצוגית כך: "כל מי שקיבל מהמשיבה חשבון תקופתי על בסיס של "הערכה" שעה שהיה על המשיבה לסווג את החשבון כ"דילוג יזום", שכן לא הייתה מניעה לבצע אצלו קריאת מונה" (להלן: "הקבוצה" ).

13. עילות התובענה שמכוחן הוגשה בקשת האישור הן עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין והפרת חובת תום הלב הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

14. לפי בקשת האישור, למבקשים נגרם נזק אישי הנע בין 3 ₪ ל-30 ₪ עבור גביית תעריף קריאת המונה שחוייב בחשבסון החשמל, וזאת ללא תוספת ריבית והצמדה. בנוסף, מבקשים 1 ו-2 זכאים לפיצויי בגין הפרת המגבלות החלות על המשיבה מכוח סעיף 14(ד)(4) לספר אמות המידה כדלקמן: מבקש 1 זכאי לסך של 216 ₪ בגין השנים 2016-2018; מבקש 2 זכאי לסך של 42 ₪ עבור ארבע הפרות שונות (6 ₪ עבור ההפרה הראשונה ו-12 ₪ נוספים עבור כל הפרה נוספת) וזאת בגין שנת 2018 בלבד.

15. באשר לחישוב הנזק לקבוצה וסכומי ההשבה, נטען כי אין בידי המבקשים נתונים מדויקים בדבר היקף הכספים שהמשיבה גבתה ביתר מלקוחותיה. משכך, בשלב זה אין באפשרות המבקשים לנקוב במספר סופי, אלא בהערכה מושכלת בלבד הנשענת על חישובי והערות רואה החשבון שחוות דעתו צורפה לבקשת האישור. נטען, כי חישוב מדויק של סכומי ההשבה והפיצוי יתאפשר לאחר ביצוע הליכי גילוי ועיון במסמכים בגדרי ההליך העיקרי. כבר עתה אציין, שכאמור בתקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות, אין מקום לפרט חשבון מדוייק של נזקי הקבוצה בבקשת האישור אלא "הסכום או השווי המשוערים של תביעותיהם של כל הנמנים עם הקבוצה והאופן שבו חושב או הוערך סכום התביעה".

16. יחד עם זאת, לצורך הכנת בקשת האישור פנו המבקשים כאמור לרואה החשבון אבי באבאי (להלן: רו"ח באבאי) על מנת להעריך את גודל הנזק לחברי הקבוצה, תחת ההנחות שלהלן:
א. עלות קריאת מונה היא 1.5 ₪ עבור 30 ימי צריכה החל מיום 1.1.18, כלומר כ-3 ש"ח לחשבון בממוצע. בתוספת מע"מ בשיעור הנוכחי העלות שווה ל-3.51 ₪.
ב. בדו"ח תלונות הציבור לשנת 2016 של רשות החשמל (נספח 11 לבקשת האישור), צוין בסעיף 2.א.1 כי "במחצית השנייה של שנת 2016 עמד שיעור החשבונות המוגשים לפי הערכה על 12.4% ביחס לכלל החשבונות".
ג. בהנחה שרק בשליש מחשבונות הערכה נרשמה "הערכה" למרות שהיה מדובר למעשה ב"דילוג יזום", הרי שמדובר בכ-4.1% מכלל החשבונות.
ד. 4.1% מתוך סך של 42 חשבונות חשמל ב-7 שנים (6 חשבונות בשנה x מגבלת ההתיישנות של 7 שנים) שקדמו למועד הגשת בקשה זו לכל צרכן של המשיבה, משמעותם 1.7 חשבונות לצרכן בממוצע.
ה. על כן הנזק הממוצע לכל צרכן הוא 6.44 ₪ (1.7 חשבונות לצרכן x עלות קריאת מונה בתוספת מע"מ בסך 3.51 ש"ח).
ו. מספר לקוחות המשיבה לפי דו"ח כספי לשנת 2017 עומד על 2,779,000 לקוחות.
מכאן, שהנזק המוערך לצרכני המשיבה לפי בקשת האישור, רק בגין עלות קריאת מונה בתוספת מע"מ עומד, תחת ההנחות שפורטו לעיל, על סך של 16,590,630 ₪ (סך לקוחות המשיבה x הגבייה הממוצעת שלא כדין).

17. בנוסף, נטען כאמור שעל המשיבה לפצות את לקוחותיה בהתאם לסעיף 14(ד)(4) לספר אמות המידה. המבקשים הניחו לצורך השמרנות כי רק ל-10% מכל לקוחות המשיבה החסירה המשיבה פיצוי פעם אחת במשך כל שבע השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה, כך שמדובר ב-277,900 מקרים. על כן הפיצוי בגין הפרה זו עומד על כ-3,334,800 ₪ (2,779,000 x 12 ₪). עוד הניחו, כי ל-1% נוספים נגרמה הפרה נוספת במהלך שבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור. משכך, הערכת הנזק בגין פיצוי זה שלא שולם ללקוחות ה יא 619,320 ₪ לשנה ו-4,335,240 ₪ לכל תקופת התביעה בגין אי תשלום הפיצוי הקבוע בסעיף 14(ד)(4) לספר אמות המידה, ובתוספת מע"מ- 5,072,231 ₪, לפני תשלומי ריבית והצמדה.

18. הנזק וההשבה המוערכים על פי בקשת האישור להם זכאים חברי הקבוצה מסתכמים איפוא בסך של 21,662,861 ₪ (16,590,630 ₪ בגין גביית תשלום קריאת מונה שלא כדין + 5,072,231 ₪ בגין אי תשלום הפיצוי הקבוע בסעיף 14(ד)(4) לספר אמות המידה).

19. בבקשה לאישור נתבקש לאשר תביעה ייצוגית בסעדים הבאים: א. השבת תעריף "קריאת מונה" לכל חברי הקבוצה עבור חשבונות הערכה שהוציאה להם המשיבה בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור; ב. תשלום פיצוי לחברי הקבוצה הזכאים לכך בהתאם לאמת מידה 14(ד)(4) לספר אמות המידה ; ג. תשלום ריבית והצמדה על סכומים אלה מיום הגשת בקשת האישור ועד ליום בו יינתן פסק הדין בהליך זה ; ד. צו עשה שיורה למשיבה מלחדול מלגבות מלקוחותיה את תעריף "קריאת מונה" מקום בו החשבון התקופתי נעשה על דרך של הערכה וכאשר אין מניעה מלגשת למונה החשמל ולבצע קריאת מונה ; ה. כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.

טענות הצדדים

טענות המבקשים בבקשת האישור

20. לטענת המבקשים, ברירת המחדל שנקבעה בספר אמות המידה לאופן חישוב צריכת החשמל של לקוחות המשיבה היא בהתאם למדידת מונה החשמל המותקן במקום האספקה. לצורך כך, ובהתאם לאמת מידה זו, מוטלת על המשיבה החובה "לקרוא את המונה אחת לתקופת חשבון חשמל".

21. המבקשים טענו כי המשיבה אומנם רשאית לקבוע את התשלום בעבור צריכה על בסיס הערכה, בהינתן שני מצבים בלבד- הערכה בשל אי גישה והערכה בשל דילוג יזום. להבחנה בין שני מצבים אלה קיימות מספר נפקויות: א. ביטוי בחשבון החשמל הנשלח לצרכני המשיבה (כאשר המשיבה מבצעת "דילוג יזום"- תחת הכותרת "סוג הקריאה הנוכחית" מצוינת המילה "דילוג". כאשר מופק ללקוח חשבון על פי הערכה בעקבות היעדר גישה, תחת הכותרת "סוג הקריאה הנוכחית" כתוב "הערכה"); ב. המשיבה רשאית להנפיק לצרכן מספר מוגבל של חשבונות הערכה מטעמים של דילוג יזום, אך מספר חשבונות הערכה מטעמים של אי-גישה אינו מוגבל; ג. בחשבונות הערכה מטעמים של דילוג יזום נאסר על המשיבה לגבות מצרכניה תעריף "קריאת מונה", כפי שהותר לה במצבים של הערכה בשל אי גישה. כשחשבון החשמל התקופתי נעשה על דרך של הערכה ביוזמת המשיבה או באחריותה, על המשיבה לזכות את הצרכנים הרלוונטיים בתעריף "קריאת המונה", בנוסף לפיצוי המגיע להם במידה שהמשיבה חרגה ממספר הדילוגים המותרים לה לפי אמת מידה 14(ד)(4).

22. לטענת המבקשים, החל מיום 15.1.2018 מחויבת המשיבה לפרט בחשבונות החשמל את התעריפים הקבועים החלים על צרכניה. עד למועד זה היו צרכני המשיבה מחויבים בסכום כולל עבור תעריפים קבועים, זאת ללא פירוטם במסגרת דף החשבון. על כן ולצורך התביעה, התבקשה חוות דעת מומחה מטעמו של רו"ח באבאי, שבחן את סכום החיוב הכולל בעבור תעריפים קבועים לפי לוחות תעריפים קודמים, ואם בעניינם של המבקשים שולם התעריף בגין "קריאת מונה".

23. לטענת המבקשים, מחוות דעתו של רו"ח באבאי עולה כי בכל חשבונות הערכה של המבקשים נגבה מהם תעריף "קריאת מונה" בחשבונות הערכה. עוד עולה מחוות הדעת, כי בחשבונות שסווגו "דילוג" על ידי המשיבה קיים זיכוי עבור תעריף קריאת המונה. כלומר, אם היה על המשיבה לסווג את חשבונות ההערכה של המבקשים כחשבונות "דילוג", היה עליה לזכותם בתעריף קריאת המונה.

24. לטענת המבקשים, הגישה למוני החשמל שלהם נוחה ונגישה. לראיה, נציגי המשיבה הגיעו עשרות פעמים לביתם של המבקשים וביצעו קריאות מונה כנדרש מבלי שהמבקשים ידעו על כך. אף על פי כן, קיבלו המבקשים חשבונות שסווגו באופן מלאכותי כחשבונות "הערכה", במקום הסיווג המתאים והנכון "דילוג יזום", במטרה ברורה שהמשיבה לא תחויב להפחית את דמי "קריאת המונה" ואף לא תחויב בפיצוי הקבוע בדין בגין חריגה מהיקף ואופן הדילוגים המותרים לה.

25. המבקשים טענו שאין מדובר בצירוף מקרים סתמי. המשיבה מצאה לטענתם דרך מקורית לעקוף את ההגבלות החלות עליה בעת ביצוע חשבונות דילוג, כדי להימנע מהחזר דמי "קריאת מונה", באמצעות סיווגם של חלק מחשבונות אלה כחשבונות הערכה. עניינם של המבקשים כולם מעיד כי קריאות המונה לא בוצעו בשל סיבות שבאחריות המשיבה ונציגיה ולא בשל חסימת גישה על ידי המבקשים. ריבוי המקרים של המבקשים מעיד שמדובר בפרקטיקה שיטתית שאין לה הסבר מניח את הדעת.

26. לטענת המבקשים, המגבלות החלות על המשיבה בעת ביצוע חשבונות דילוג, כמו גם הסנקציה החלה עליה במידה והיא אינה עומדת במגבלות אלה, נותנות למשיבה תמריץ מצוין לבצע סיווג מוטעה זה בחשבונות צרכניה, לא רק על מנת להימנע מזיכוי חשבונות לקוחותיה בתעריף קריאת המונה, אלא גם כדי להימנע מתשלום הפיצוי הקבוע באמת מידה 14(ד)(4) לספר אמות המידה ואף מהתערבות הרגולטור האחראי עליה- רשות החשמל.

27. המבקשים טוענים כי הסיווג המוטעה של המשיבה גרע מזכותם של המבקשים לקבל פיצוי לפי אמת מידה 14(ד)(4) לספר אמות המידה. הפרת אמת מידה זו מזכה את צרכני המשיבה בסכום הנע בין 12 ₪ ל-36 ₪ עבור כל הפרה, תלוי במספר ההפרות. בעניינם של מבקשים 1 ו-2 הייתה המשיבה צריכה לפצותם בפיצוי העומד על בין 120 ל-216 ₪, ועניינם מדגים יותר מכל מדוע משבשת המשיבה את סיווגי חשבונותיה ומגדירה גם חשבונות דילוג רגילים כחשבונות הערכה.

28. בכל החשבונות בהם גבתה המשיבה את תעריף קריאת המונה, למרות שהיה מקום לסווגם כחשבונות דילוג ולא לגבות סכומים אלה, נטען שהמשיבה גבתה שלא כדין את תעריף קריאת המונה. גביה זו בוצעה על חשבון הצרכנים מהם נגבו סכומים אלה שלא כדין, ובכך מתקיימים יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט.

29. נטען, שמקורה של הגבייה האסורה שעשתה המשיבה לגבי תעריף קריאת המונה במצג שווא שהציגה המשיבה לחברי הקבוצה, לפיו חשבונות הערכה שנשלחו אליהם נובעים מבעיית גישה למוני החשמל שלהם, ולא מחמת דילוג יזום, ובמצב דברים זה קמה חובת השבה מכוח דיני עשיית עושר. כמו כן, הסיווג המוטעה של המשיבה את חשבונות ההערכה לחברי הקבוצה איפשר לה שלא לפצות את צרכניה בפיצוי הקבוע באמת מידה 14(ד)(4). כך חסכה המשיבה לעצמה הוצאות שהיה עליה להוציאן לפי אמת מידה זו, ואף בכך יש התעשרות שלא כדין.
30. מעשיה המתוארים של המשיבה מהווים לטענת המשיבה גם הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. כמו כן, יסודות עוולת הרשלנות מתקיימים במלואם. המשיבה התרשלה כלפי חברי הקבוצה בארבע דרכים לפחות: א. בכך שסיווגה לא נכון את חשבונות צרכניה כחשבונות הערכה ולא כחשבונות דילוג; ב. בכך שגבתה סכומים שלא היה מקום לגבותם מחברי הקבוצה המיוצגת ; ג. בכך שבשל סיווג מוטעה זה איפשרה לעצמה לחרוג מן ההגבלות החלות עליה בהתאם לאמת מידה 14, ולבצע גם דילוגים עוקבים וגם למעלה משני דילוגים בשנה ; ד. בשל האמור לא פוצו צרכני המשיבה אשר המשיבה ביצעה להם דילוגים כדין בפיצוי הקבוע בלוח התעריפים.

31. המבקשים הוסיפו, כי גם אם המתואר לעיל אינו תוצאה של מדיניות של המשיבה, אלא של העדר פיקוח נאות של המשיבה אודות הסיווג שהמודדים מטעמה מבצעים בחשבונות צרכניה, עדיין עסקינן בהתרשלות של המשיבה לפקח על נציגיה שבהתאם למצגים שהם מציינים נגבה תעריף החשמל מלקוחות המשיבה. על המשיבה החובה והאחריות לוודא כי מקרים כאלה לא יקרו וכי על צרכניה לא יושתו תשלומים שאסור להשית עליהם.

32. עוד טענו המבקשים, כי התנהלות המשיבה מפרה את חובתה לנהוג בתום לב מול צרכניה. לצרכן הסביר קיימת ציפייה סבירה והוגנת שהמשיבה לא תגיש לו חשבונות שאינם משקפים נאמנה את התעריף ואת האמור באמות המידה החלות עליו.

33. לסיכום טענו המבקשים, כי התובענה עומדת בכל התנאים הנדרשים ויש לאשר את ניהולה של התובענה כייצוגית בהתבסס על העילות והסעדים המפורטים בבקשת האישור וליתן כל סעד אחר שיש בו כדי לסייע בהגשמת טובת הקבוצה. בהתאם התבקש לחייב את המשיבה בשכ"ט ב"כ המבקשים ולפסוק למבקשים עצמם גמול הולם.

תגובת המשיבה לבקשת האישור

34. ביום 14.8.2019 הגישה המשיבה את תגובתה לבקשת האישור. התגובה נתמכה בתצהירו של מר עמית פלישון, המכהן כמ"מ מנהל המחלקה לצרכנות ולתעריפים בחברת החשמל (להלן: מר פלישון).

35. המשיבה טענה בתגובתה, כי בקשת האישור היא בקשה מופרכת, המבוססת על טענה קונספירטיבית ומשוללת יסוד עובדתי, שלא הובאה לה בדל ראיה והיא נעדרת כל עילה ועל כן דינה סילוק על הסף ולחלופין לגופה. נטען, כי מקריאת בקשת האישור עולה ההנחה העומדת בבסיס הבקשה, כי המשיבה "מוותרת מראש" על קריאה של מונים מסוימים ולא שולחת אליהם קוראי מונים, אך במקום לסווג זאת כ"דילוג יזום" ולשלם ללקוחות את הכרוך בכך, המשיבה מסווגת זאת כ"העדר גישה", ובכך נמנעת מתשלום ללקוחותיה כאמור.

36. המשיבה טענה כי אין לחברת החשמל כל מדיניות, פרקטיקה שיטתית או נוהג מכל סוג שהוא "לשבש" סיווג חשבונות הנשלחים ללקוחותיה, ובכלל זה אין כל מדיניות, פרקטיקה שיטתית או נוהג לסווג חשבונות "דילוג יזום" כחשבונות "הערכה". המשיבה פועלת בהתאם להוראות הדין ואמות המדיה החלות עליה באופן מלא ומוחלט. הטענה המופרכת והמוכחשת העומדת בבסיס בקשת האישור גם אינה אפשרית כלל עובדתית מבחינה עניינית, בהתאם לאופן בו מבוצעות קריאות המונים על ידי המשיבה, נהלי העבודה שלה ופרקטיקת העבודה לפיהם היא פועלת.

37. לטענת המשיבה, המדיניות הברורה לפיה פועלת חברת החשמל היא לבצע מקסימום קריאות מדויקות בפועל של מונים, ולהימנע ככל האפשר מביצוע הערכות. קריאת המונים נעשית על ידי קוראי מונים המועסקים על ידי המשיבה למטרה זו בלבד, אשר מדי תקופת חשבון עוברים פיזית בין בתי לקוחות המשיבה וקוראים את המונים, בהתאם לנוהל פנימי של המשיבה המותאם להוראות אמות המידה.

38. בשים לב להיקף העצום של קריאות המונים הנדרשות מהמשיבה (למעלה מ-15 מיליון קריאות מונים בשנה), רשות החשמל הכירה בכך שלא ניתן לבצע קריאה מלאה של כלל המונים בפועל מדי תקופת חשבון, ולצורך כך נקבע בספר אמות המידה כי המשיבה רשאית, בהתאם לשיקול דעתה ולצרכיה התפעוליים, לבצע "דילוג יזום" מבלי לשלוח קורא מונים שיקרא את המונים שלהם. למעשה, בביצוע דילוג יזום המשיבה "מדלגת" ו"מוותרת" על ביצוע קריאות מונים מסוימות. במקרים אלה עליה להפיק ללקוחותיה חשבונות מבוססי הערכה, בהתאם לכללים שנקבעו בספר אמות המידה.

39. המשיבה הסכימה כי בספר אמות המידה נקבעו מגבלות שונות לגבי מספר הדילוגים אותה היא יכולה לבצע במהלך שנה קלנדרית (לא יותר משני דילוגים) ולגבי רציפותם (לא יותר משני דילוגים ברצף), כאשר ככל שהמשיבה מבצעת דילוגים יזומים ביתר, עליה לשלם ללקוח תשלום נוסף בהתאם לתעריפים הקבועים באמות המידה.

40. לטענת המשיבה, ההחלטה על ביצוע דילוג יזום מתקבלת על ידי ראש מדור גביה, או מי מטעמו, בהתאם לנסיבות ולצרכים השוטפים והתפעוליים של המשיבה, ובכלל בין היתר תכניות העבודה, כוח האדם הזמין העומד לרשותו, היעדים הפנימיים של חברת החשמל ואמות המידה. מדובר בהחלטה שמתקבלת ב"רמת המטה" האזורי ביחס לכמות גדולה יחסית של מונים למרחב מסוים באזור. ההחלטה על ביצוע דילוג יזום לא מתקבלת ב"רמת השטח" לגבי מונה ספציפי ואין מדובר בהחלטה של קורא המונים.

41. כאשר מבוצע דילוג יזום, כל המרחב או המסלול הרלוונטי מסווג באופן זה, ובהתאם לכך הלקוח מחויב בחשבון החשמל על פי אמות המידה, דהיינו הלקוח מקבל זיכוי על תעריף "קריאת מונה" וכן תשלום בגין ביצוע דילוגים יזומים ביתר, ככל שהוא זכאי לכך בהתאם לאמות המידה. כאשר מתבצע דילוג יזום, סוג הקריאה שיופיע בחשבון החשמל המופק ללקוח הוא "דילוג יזום". ביצוע דילוג יזום הוא חריג לכלל שלפיו פועלת המשיבה (קריאת המונים בפועל) והוא מבוצע בכ-5% מהמקרים בלבד.

42. המשיבה הדגישה, כי אי-קריאת מונה בשל העדר גישה אינה בשום בפנים ואופן "דילוג יזום". בעוד שדילוג יזום הוא החלטה המתקבלת מראש לאור צרכים תפעוליים של המשיבה, סיווג של קריאה בשל העדר גישה נעשית בדיעבד, אצל לקוח ספציפי, לאחר שקורא המונים לא הצליח לבצע את הקריאה בשטח. אותם מקרים נקודתיים, ככל שהם קורים, בהם קוראי המונים לא ממלאים אחר הנדרש מהם, מנוגדים למדיניות המשיבה. אין כל סיבה להניח כי אותן קריאות שגויות מתקיימות באופן רוחבי, גורף ושיטתי על ידי קוראי המונים, כך שמקרים נקודתיים ככל שקרו אינם יכולים לשמש כעילה לתובענה ייצוגית.

43. המשיבה ציינה כי לא יכול להיות מצב שבו מופק ללקוח חשבון המסווג כ"העדר גישה" (שמטיבו הוא חשבון שמופק לאחר שיצא קורא מונים לשטח והגיש נתונים בדבר היעדר גישה ולאחר שנתונים אלו נבדקו ובוקרו), שהלכה למעשה הוא "דילוג יזום", מהטעם הפשוט שחשבון שסווג כ"העדר גישה", על פי האופן שבו פועלת המשיבה, הוא בהגדרה חשבון שהופק רק אחרי שהוחלט לא לבצע דילוג יזום, ובפועל יצא לשטח קורא מונים והוא מסר לממונה עליו נתונים בהם צוין כי אין גישה לאותו מונה ספציפי.

44. לטענת המשיבה, ה"ראיה" היחידה עליה מנסים המבקשים לבסס הוכחת קיומה של "מדיניות" נטענת ומוכחשת היא אותם מקרים בודדים של המבקשים המתוארים בבקשת האישור. אלא שמקרים אלה לא הוכחו והובאו בגדר השערות והערכות בלבד על כך שבקריאה שבוצעה למבקשים, המשיבה כלל לא ביקשה לבצע להם קריאה בפועל.

45. המשיבה הפנתה לבדיקה מדגמית שעשתה לטענתה לצורך הכנת התגובה ומצאה כי במועדים המצוינים בבקשת האישור על ידי המבקשים כמועדים בהם בוצעה להם הערכה, לא התקבלה החלטה על ביצוע דילוג יזום במסלולי הקריאה שהמונים של המבקשים נמנים עליהם, כך שקוראי מונים יצאו לקרוא מסלולי קריאה אלה. מבדיקתה של המשיבה עולה, כי באותם מסלולי קריאה עליהם נמנים המונים של המבקשים בוצעו קריאות בפועל במונים של מרבית שכני המבקשים, ובחלק מהם בוצעה הערכה בשל העדר גישה. גם אם למבקשים בוצעה הערכה בשל העדר גישה, ולא הייתה בעיה לקרוא את המונה, וספק רב אם בכלל ניתן לברר זאת בדיעבד, הרי שמדובר לכל היותר במקרים נקודתיים.

46. משנמצא כי יצא קורא מונים לשטח, ואף ביצע קריאות בפועל במונים של שכני המבקשים, ומסר נתונים בדבר "העדר גישה" במוני החשמל של המבקשים, אין למבקשים עילת תביעה אישית. בכל מקרה, אותם מקרים נקודתיים, ככל שקרו, אינם יכולים להוכיח קיומה של "מדיניות" כאמור, אשר נדרשת על מנת לבסס עילת תביעה בתובענה ייצוגית.

47. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו קיומו של נזק שנגרם להם. לא נגרם כל נזק ללקוחות המשיבה כתוצאה מסיווג חשבונות החשמל שנשלחים אליהם. הסעדים להם עותרים המבקשים הם פיצויים סטטוטוריים שנקבעו באמות המידה, ואינם משקפים את קיומו של "נזק" למבקשים ולחברי הקבוצה, כך שבהתאם לסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות הם אינם סעדים ברי תביעה במסגרת תובענה ייצוגית.

48. המבקשים והבקשה לאישור אינם עומדים בתנאים הקבועים בדין ובפסיקה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, בין היתר לאור השונות העובדתית הרבה שבין חברי הקבוצה הנטענת, כך שאין מדובר בתובענה ייצוגית אחת, אלא במספר תביעות אישיות שבכל אחת מהן תידרש בחינה עובדתית פרטנית.

49. על פי כל האמור נטען כי דין הבקשה לאישור להידחות על הסף ולחלופין לגופה וכך התבקש בית המשפט להורות, תוך חיוב המבקשים בהוצאות ריאליות של המשיבה בתוספת שכר טרחת עו"ד.

תשובת המבקשים לתגובת המשיבה

50. ביום 7.10.2019 הגישו המבקשים את תשובתם לתגובת המשיבה לבקשת האישור. המבקשים טענו בתשובתם כי השאלה המרכזית העולה בתביעתם היא האם המשיבה גובה מלקוחותיה "תעריף קריאת מונה" גם במצבים שבהם הייתה למעשה גישה נוחה למונה, ואי קריאתו נבעה מהחלטה שהתקבלה אצלה. ככל שכך, המשיבה אחראית לסיווג מוטעה של חשבונות החשמל, שכן אלו סווגו כאי-קריאה בשל העדר גישה, ולא בשל דילוג יזום. מכאן נובע כי המשיבה גם הפרה את חובתה לפצות את לקוחותיה בפיצוי הקבוע באמת מידה 14(ד)(4) לספר אמות המידה.

51. המבקשים טענו שהראו בבקשת האישור שסעיף 13 לאמות המידה מאפשר למשיבה להנפיק חשבונות הערכה רק כאשר לא מתאפשרת גישה למונה או כאשר המשיבה החליטה לבצע דילוג. על כן, ככל שמתאפשרת גישה למונה, משמעות הדבר היא שאי הקריאה נעשתה מטעמים של "דילוג" על אף כל כינוי אחר שבוחרת המשיבה לכנות את פעולת ה"דילוג". כאשר מדובר בדילוג, נאסר על המשיבה לגבות את תעריף קריאת המונה, ואם היא עושה כן , היא גובה מלקוחותיה סכומים בניגוד לדין ועליה להשיבם לידיהם.

52. לטענת המבקשים יש לדחות את טענת המשיבה לפיה מדובר ב"טעות נקודתית" שמבצעים קוראי המונים בשטח ולא במדיניות שלה לבצע סיווגים שגויים. למרות שמוני החשמל אצל המבקשים נגישים, המבקשים קיבלו במשך השנים חשבונות חשמל על דרך של הערכה מחמת "העדר גישה" ובכולם נגבה מהם "תעריף קריאת מונה". לפער בלתי מוסבר זה אין למשיבה כל הסבר. המשיבה לא חשפה נתונים אמיתיים שמהם ניתן ללמוד כי מדובר ב"טעויות" נקודתיות כטענתה.

53. המבקשים הדגישו, כי כאשר קוראי המונים נשלחים על ידי המשיבה לבצע קריאת מונים הם פועלים בשם המשיבה ותחת אחריותה. ככל שקוראי המונים אינם מתודרכים כראוי מראש, וכאשר המשיבה אינה מפקחת כראוי על עבודתם בדיעבד, מתאפשר להם מרחב נרחב מאוד של שיקול דעת אם לבצע את כל קריאות המונים או להגדיר חלק מהם כבלתי נגישים, וכך "לדלג" על חלק מהקריאות. היה על המשיבה להחיל נהלים ברורים ואחידים לעניין זה ולהפעיל מנגנוני בקרה ופיקוח הדוקים על פעולות קוראי המונים, על מנת להבטיח שקוראי המונים לא ידלגו בקריאותיהם על מונים נגישים לחלוטין וכך יפרו את הוראות הדין. העלמת עין מהיקף "טעויות" משמעותי היא למעשה מדיניות מכוונת ורשלנות המשיבה יכולה להיות במעשה או במחדל.

54. אין לקבל את טענת המשיבה כי את המונח "דילוג יזום" יש לפרש בצמצום, כך שהוא חל רק כאשר המשיבה לא ביצעה את קריאת המונה בשל החלטה "מלמעלה". לפי הגדרת "דילוג יזום" בספר אמות המידה אין הבדל מי קיבל את ההחלטה אצל המשיבה ומאיזו סיבה התקבלה. ככל שהמשיבה לא קראה את מוני לקוחותיה במועד הרלוונטי לתקופת החשבון, בשל החלטה שהתקבלה אצלה, בכל רמה של נציגיה, עסקינן בסוג המצבים המכונים "דילוג יזום".

55. לגישת המבקשים, אם תתקבל פרשנותה המצומצמת של המשיבה, יינתן בידיה כלי לרוקן מתוכן את סעיף 13(ד) לספר אמות המידה. ניסיון המשיבה לצמצם את ההגדרה בספר אמות המידה, כך שיתאפשר לה לגבות תעריף עבור שירות שלא ביצעה מבחירה, הוא סמנטי, מנוגד לספר אמות המידה ונוגד את ההיגיון ואת תכליתו המהותית של הכלל בספר אמות המידה. יש לקבוע כי החלטה שלא לבצע קריאה, ושלא מטעם של העדר גישה ברור, היא למעשה "דילוג יזום", כאמור באמת מידה 1, אחרת המשיבה מפרה באופן ברור את הוראות אמת מידה 13 לספר אמות המידה. במצבים כאלה אסור למשיבה לגבות "תעריף קריאת מונה", שכן השירות של קריאת מונה לא סופק בפועל.

56. לטענת המבקשים, בעוד המשיבה טוענת ל"טעות נקודתית", היא טוענת במקביל כי היא כלל אינה חייבת להשיב את "תעריף קריאת המונה" ללקוחות שלא בוצעה להם קריאה, מחמת שגגה או מעשה איוולת של קוראי המונים שביצעו סיווג שגוי. לעמדת המשיבה התיבה "דילוג יזום" כוללת כאמור רק מצב בו מראש הוחלט על אי קריאה של קו או תא מסוים, ורק במקרים אלה נאסר עליה לגבות את תעריף קריאת המונה מראש. טענה זו של המשיבה מלמדת שיש לה בהחלט מדיניות ברורה וחד משמעית: לגבות "תעריף קריאת מונה" גם במצבים שבהם נאסר עליה לעשות כן ולא להשיב תעריף זה כאשר נגבה שלא כדין.

57. הסכמת המשיבה, שישנם מקרים בהם היה מקום לבצע קריאה אך זו לא בוצעה בשל החלטה שגויה של אחד מעובדיה בשטח, ומנגד טענתה שאינה נדרשת כלל להשיב כספים שגבתה עבור "תעריף קריאת מונה", במצבים שבהם המונה לא נקרא בשל החלטה שגויה כזו, מלמדת על קיומה של קבוצה ועל קיומה של שיטה ברורה בה נוקטת המשיבה.

58. המבקשים טענו שישנה הצדקה כלכלית לאכוף על המשיבה את הדין. המשיבה מודה בעצמה שהסכומים המצטברים המגיעים לחברי הקבוצה, במידה שתאושר התובענה, משמעותיים. הודאה זו הנותנת כי בענייננו מתקיים מצב דברים המצדיק- כלכלית- את ניהולה של התובענה כייצוגית. המשיבה לא נתנה כל אינדיקציה מספרית לגבי הערכתה את אחוז ה"טעויות", שהיא מודה שאלו קיימות, ולכן אין לקבל טענתה שמדובר בשיעור סביר.

59. המשיבה לא נתנה כל הסבר מדוע בעניינם של ארבעת המבקשים נערכו חמישה עשר חשבונות הערכה, למרות שקיימת למוני החשמל שלהם גישה נוחה וברורה. לראיה, ממועד הגשת התובענה ועד למועד כתיבת התגובה, המבקשים לא קיבלו אף לא חשבון הערכה אחד מחמת העדר גישה. התנהלות זו רק ממחישה את ההצדקה שבהגשת הליך משפטי זה ולכן יש לטענתם לקבל את בקשת האישור.

דיון והכרעה

התנאים לאישור תובענה כייצוגית – כללי

60. הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא שלב מקדמי לדיון בתובענה גופה. בגדר הליך מקדמי זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, במידה הסבירות הראויה, כי המבקש ממלא לכאורה אחרי דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 329 (1997)), ובהם כי יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו בתובענה לטובת חברי הקבוצה. עם זאת, יש לתת את האישור רק במקרים מתאימים, העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (רע"א 6567/97 בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נב (2) 713 (1998)).

61. על כן, יש להידרש לבחינת התנאים לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות קובע מי רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית: "(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה...." . על המבקש לאשר תביעה כתובענה ייצוגית לעמוד גם בתנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

62. כלומר, בנוסף להוכחת העילה האישית, על בית המשפט להגיע למסקנה שקיימת אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תתקבל, במובן זה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. נקבע, כי יש ליצור איזון בשאלת נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע המייצג, על מנת שלא להטיל עליו נטל כבד מדי מחד גיסא, אך לא לפטור אותו מחובת השכנוע מאידך גיסא (עע"מ 980/09 מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל- משרד האוצר [פורסם בנבו] (6.9.2011)).

63. על מנת להשתכנע שקיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב - משפטית ועובדתית - האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים. התשתית הלכאורית שעל המבקש להציג לביסוס בקשת האישור אינה נבחנת על פי הכללים הנוהגים לעניין סילוק תובענה על הסף בהעדר עילה. הכללים שנקבעו לצורך אישור בקשה לניהול תובענה כייצוגית מחמירים יותר: לא ניתן להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה ועל מבקש האישור להציג בטיעונים ובראיות לכאוריות בסיס ממשי, עובדתי ומשפטי, התומך בתביעתו (ע"א 5378/11 פרנק נ' אולסייל [פורסם בנבו] (22.9.2014) ; ע"א 7510/15 ברנדיס נ' בבילון בע"מ [פורסם בנבו] (15.3.2017) ; רע"א 3138/17 חברת דואר ישראל בע"מ נ' אבו אל היג'א [פורסם בנבו] (8.8.2017)).

64. ברע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ [פורסם בנבו] (11.4.2013) התייחסה השופטת דפנה ברק-ארז בין היתר לרף בו נדרש לעמוד התובע הייצוגי המבקש לאשר את תביעתו כייצוגית: "אף אני סבורה שהבחינה הלכאורית בשלב אישורה של התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים, וכי יש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת, אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני – נטל שיש לתת לו משמעות, מבלי שיהיה כבד מנשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נדרש להוכיח את תביעתו לכאורה" (שם, פסקה 59).

65. לאחר בחינת הפרמטרים הנדרשים, הגעתי למסקנה שמתקיימים בענייננו התנאים לאישור תביעת המבקשים כתובענה ייצוגית, מהטעמים שיפורטו להלן.

66. כאמור מטעם המבקשים הוגשו תצהיריהם של כל ארבעת המבקשים; מטעם המשיבה הוגש תצהירו של מר פלישון. בהחלטה מיום 21.8.2019 הוריתי למצהיר מטעם המשיבה לפרט איזה סעיפים מתוך תצהירו הוא מעיד מידיעה אישית, איזה סעיפים אינם מידיעתו האישית ומה מקור אמונתו בנכונותו של כל סעיף שאינו מידיעתו האישית. בהתאם, המשיבה הגישה ביום 29.8.2019 הודעה ותצהיר נוסף מטעם מר פלישון מיום 28.8.2019.

67. ב"כ המשיבה הודיע במהלך דיון ביום 3.11.2019 כי הוא אינו חולק על העובדות בתצהירי המבקשים. מכאן, שהעובדות הן כפי שהוצהרו בתצהירי המבקשים. בהודעה מיום 6.11.2019 הודיע ב"כ המבקשים כי הם אינם מבקשים לחקור את המצהיר מטעם המשיבה. בשל כך, קבעתי בהחלטה מיום 6.11.2019 כי לפי תקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, ההחלטה בבקשת האישור תינתן על יסוד החומר שהוגש.

קיומה של עילת תביעה אישית

68. עילות התובענה שמכוחן הוגשה בקשת האישור הן כאמור לעיל עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובה חקוקה; רשלנות והפרת חובת תום הלב. כל העילות הנטענות מבוססות על הטענה שהמשיבה לא פעלה בהתאם לאופן הערכת צריכת החשמל הקבוע בספר אמות המידה. אין חולק, כי ספר אמות המידה מהווה את המסגרת החוקית והמחייבת את המשיבה ואת פעילותה, כפי שצוין גם בתצהיר מטעם המשיבה (סעיף 35 לתצהירו של מר פלישון).

הערכת צריכת החשמל

69. פרק ב' לספר אמות המידה עוסק בצריכת החשמל והוא קובע ומסדיר, בין היתר, את האופן בו חברת החשמל מודדת וקובעת את כמות החשמל שנצרכה על ידי לקוחותיה וכיצד היא מחייבת אותם בגין צריכת החשמל.

70. אמת מידה 13 לספר אמות המידה עניינה בקביעת כמות החשמל שנצרכה. לפי אמת מידה 13(א), "חשבון הצריכה יחושב על בסיס קריאת המונה בתקופת החשבון הרלוונטית". כלומר, ברירת המחדל שנקבעה לאופן חישוב צריכת החשמל של לקוחות המשיבה היא לפי קריאת המונה שנעשית למונה החשמל המותקן במקום האספקה. עם זאת, אמת מידה 13(ד) מאפשרת קביעת תשלום על בסיס הערכה:
"על אף האמור לעיל, במקרים המפורטים להלן רשאי ספק שירות חיוני לקבוע את התשלום בעבור צריכה על בסיס הערכת הצריכה כאמור באמת 14 (הערכת צריכה):
המונה הוסר או שלא רשם את מלוא צריכת החשמל כתוצאה מליקוי או מפגיעה בו;
החשמל נצרך שלא דרך המונה;
לא התאפשרה לספק השירות החיוני גישה למונה לצורך קריאתו בימים ובשעות סבירות מסיבה שאינה בשליטתו, ובלבד שספק השירות החיוני קרא את המונה לפחות פעם אחת ב-12 החודשים שחלפו;
ספק השירות החיוני לא ביצע קריאת מונה לתקופת החשבון המסוימת מטעמים של דילוג יזום, ובלבד שבתקופת החשבון הקודמת לא היה דילוג יזום ומספר הדילוגים היזומים לא יעלה על שניים במהלך השנה הקלנדרית; לא פעל ספק השירות החיוני כאמור, ישלם לצרכן את עלות ההפרה כקבוע בלוח תעריפים 1-12.1, נוסף על העלות הנחסכת מן התשלום הקבוע כקבוע בסעיף (ט)(1);
החשמל נצרך שלא דרך מונה במקום צרכנות של בעל מיתקן צריכה ייחודי" (ההדגשות שלי- מ' ר').

71. ניתן לראות, כי בהתאם לאמור באמת מידה 13(ד), חשבון על דרך הערכה יכול להתבצע במקרים בהם המונה הוסר או שקיים בו ליקוי/פגיעה (אמת מידה 13(ד)(1) ; החשמל נצרך שלא דרך המונה (אמת מידה 13(ד)(2) ;( לא התאפשרה לספק השירות גישה למונה "מסיבה שאינה בשליטתו" (אמת מידה 13(ד)(3)) (להלן: "הערכה בשל העדר גישה"); במקרים של "דילוג יזום" (אמת מידה 13(ד)(4) וכן כשמדובר במתקן צריכה ייחודי (אמת מידה 13(ד)(5). האפשרויות הרלבנטיות לבקשה זו הן שתי האפשרויות שלפני האחרונה – הערכה בשל העדר גישה, ודילוג יזום.

72. "דילוג יזום" מוגדר באמת מידה 1 לספר אמות המידה כ"החלטה של ספק שירות חיוני שלא לבצע קריאת מונה בפועל לתקופת חשבון מסוימת, הנובעת מצרכי ספק השירות החיוני בלבד".

73. אמת מידה 13(ט)(1), שכותרתה "זיכוי בגין דילוג יזום", קובעת כי אם "לא בוצעה קריאת מונה על ידי ספק השירות החיוני בתקופת חשבון מסוימת מטעמים של דילוג יזום, יזוכה הצרכן בתעריף המשולם בשל קריאת מונה כקבוע בשורות 6-4 בלוח תעריפים 4.5-2 בהתאם לסוג המונה". כלומר, כאשר מונפק חשבון בגין "דילוג יזום", על המשיבה לזכות את הצרכן בתעריף קריאת המונה, כפי שזה קבוע בלוח התעריפים של רשות החשמל. בגין ביצוע דילוג יזום ביתר, קובעת אמת מידה 13(יא) כי "בכל מקרה של חריגה מהוראת סעיף (ד)(4) יחויב ספק השירות החיוני בתשלום לצרכן בשיעור הקבוע בלוח תעריפים 1.12-1".

74. הצדדים חלוקים בנוגע לאפשרות לביצוע הערכה בשל העדר גישה. המבקשים טוענים כי הערכה בשל העדר גישה מתייחסת למצבים בהם לא התאפשרה המדידה "בשל מעשה כלשהו של הצרכן" (סעיף 35.1 לבקשת האישור) . המשיבה סבורה כי הסיווג של קריאה כ"העדר גישה" על ידי קוראי המונים הוא "תלוי נסיבות של כל מקרה ומקרה" ואין מדובר ברשימה סגורה (סעיפים 71-72 לתשובת המשיבה).

75. המשיבה צירפה כאמור לתשובתה לבקשת האישור את תצהירו של מר פלישון מיום 14.8.2019. כפי שנקבע בע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר [פורסם בנבו] (11.4.2013) "חשיבותו של התצהיר בכך שהוא-הוא יוצר את התשתית העובדתית עליה נשענות בקשות בכתב בהליכים אזרחיים" (ראו גם: ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד (4) 126, 130 (1980); רע"א 394/90 רנדלר נ' ציון, פ"ד מד (1) 702 (1990)). בלא תצהירים ראויים לתמיכה בטענות העובדתיות, אין בידי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים כנטען.

76. בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות תובענות ייצוגיות, התשע"א-2010, חובה על המשיב בבקשת האישור לצרף לתשובתו תצהיר "לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה". ודוק, התצהיר מאמת עובדות ולא מאמת טענות, שאימותן מיותר. על פי תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), תצהיר יכיל "רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא, אלא שבבקשות ביניים רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך". זו בקשת ביניים ועל כן, ככל שהמצהיר אינו מצהיר מתוך ידיעתו הוא, עליו לציין את הנימוקים ל\אמונתו שאלו העובדות (וראו ר ע"א 8977/11 AMERICAN EAGLE OUTFITTERS  נ' המשביר בתי כלבו [פורסם בנבו] (28.12.2011); ע"א 122/74 לבנטר נ' מגדל-בנין חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כח(2) 470, 472 (1974)).
77. בתצהירו מיום 28.8.2019 שניתן כאמור בהתאם להחלטתי, הצהיר מר פלישון כי האמור בסעיפים 4-12, 14, 16-19, 22-36, 41-42, 44-48, 50-65, 67-74, 76, 80-87, 91-93, 96-97, 99, 100-103 הם לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, המבוססת על מידע, מסמכים, נהלים והנחיות בהם עיין במסגרת תפקידו, ועל הוראות אמות המידה של רשות החשמל, ועל הפרקטיקה המקובלת כפי שהובאה על ידי גורמים שונים אצל המשיבה, וביניהם מנהלי הגבייה ומנהלי השירות היושבים בוועדת המטה של המשיבה הנגזרות מהוראות אמות המידה, והן בהתבסס על מידע שנאסף ורוכז לטובת הכנת התגובה לבקשת האישור (סעיף 4 לתצהיר מר פלישון מיום 28.8.2019).

78. מכאן, שמרבית הטענות העובדתיות שנטענו על ידי המשיבה בפרק ב(3) "אופן ביצוע הקריאות בפועל" אינן מגובות בתצהיר מידיעה אישית של מר פלישון. בכל הנוגע לפרק שעוסק ב"פעולות בהן נוקטת חברת החשמל על מנת לבקר ולפקח על פעילות קוראי המונים" (פרק ב(3)(3) לתשובת המשיבה לבקשת האישור), לא ניתן פירוט מספק של מקורות הידיעה. לפעולות נטענות אלו אתייחס בהמשך, אך קודם אציג בקצרה את האופן בו מתבצעת פעילות קריאות מוני החשמל.

ביצוע קריאות מונים בפועל

79. על פי תצהירו של מר פלישון, לשם קריאת מוני החשמל, פעילות המשיבה ברחבי המדינה נחלקת ל-4 מחוזות, המחולקים בעצמם למספר אזורי משנה. לכל אזור ישנו מנהל אזור, שמתחתיו מכהן, בין היתר, ראש מדור גביה, המרכז את פעילות המדידה והגביה מהצרכנים באזור. תחת כל ראש מדור גביה בכל אזור עובדים עשרות קוראי מונים. על מנת להספיק לקרוא מונים רבים ככל הניתן, המשיבה מעסיקה כ-300 קוראי מונים, שתפקידם לקרוא מדי תקופת חשבון את צריכת החשמל המופיעה במקום הצרכנות, קרי במקום בו מצוי המונה (סעיפים 13-14).

80. כל אזור משנה מחולק למספר רב של "מסלולי קריאה", שכל אחד מהם כולל מאות מונים. לכל מונה נפתח בכל תקופת חשבון "חלון זמן" של מספר ימים, במהלכו על הקורא לקרוא את המונה. ראש מדור הגביה או מנהל האזור מכינים תכנית חודשית, המהווה מעין סידור עבודה לקוראי המונים, על מנת להספיק לקרוא את המונים במועדם. נטען בתצהיר שהמדיניות של חברת החשמל, הבאה לידי ביטוי בתכנית העבודה, היא לבצע מקסימום קריאות אמת של מונים (תצהיר מר פלישון, סעיפים 15-16).

81. מאחר שהמשימה של קריאת כ-2.7 מיליון מוני חשמל בכל חודשיים (וחלקם אף מדי חודש) היא עצומת היקף, נוצרים לעיתים אילוצים שבגינם לא ניתן ליצור תכנית לקריאת 100% מהמונים. בשל כך נקבע בספר אמות המידה כי למשיבה שמורה האפשרות לקבל החלטה, בהתאם לצרכיה ועל בסיס שיקול דעתה הבלעדי, על ביצוע "דילוג יזום" בו חברת החשמל מחליטה שלא לשלוח קורא מונה לבצע קריאת מונה מלכתחילה, ובמקום זאת לבצע הערכה על בסיס המודל הסטטיסטי, של כמות הקוט"ש שהצרכן צרך (תצהיר מר פלישון, סעיפים 17-18). עיינתי שוב ושוב בתצהיר ולא מצאתי מקור כלשהוא לאמונתו של מר פלישון לסיבה לקביעת הוראה זו בספר אמות המידה. מר פלישון העיד שמדובר בהחלטה המתקבלת ברמת המטה האזורי, ומתייחסת למספר רב של מונים, ולא להחלטה שיורדת לרזולוציה של צרכן ספציפי כזה או אחר. נטען, שלקוראי המונים אין נגיעה ואין יכולת להחליט על ביצוע דילוג יזום, ולמעשה החלטה זו מתקבלת "מעל לראשם" (תצהיר מר פלישון, סעיפים 20-21).

82. מר פלישון הצהיר שבמקרה של "דילוג יזום" המשיבה מזכה את הצרכן בתעריף המשולם בשל קריאת מונה, ובמקרה של הפרת המגבלות על מספר הדילוגים היזומים-קרי: ביצוע שני דילוגים יזומים עוקבים (או יותר) או ביצוע של יותר משני דילוגים יזומים במהלך שנה קלנדרית אחת- המשיבה נדרשת לשלם לצרכן את הסכום הקבוע בלוח התעריפים 1-12.1 שבספר אמות המידה. אין כלומר הוא מצהיר שחברת החשמל פועלת לפי ספר אמות המידה (תצהיר מר פלישון, סעיפים 28-32).

83. מר פלישון הצהיר, שהאופן בו המשיבה קובעת את חשבונות הצרכנות של לקוחותיה מורכב משתי אפשרויות: האחת, שהיא הכלל והמדיניות של המשיבה- קריאת מונים בפועל במקום הצרכנות; השנייה, המהווה חריג לכלל האמור, והיא מתקבלת כאמור כהחלטה "מלמעלה" בהתחשב בצרכים התפעוליים של המשיבה- ביצוע דילוג יזום (סעיף 33 לתצהיר מר פלישון). כלומר, לפי הצהרתו, אין אפשרות אחרת לבסיס החשבונות.

84. באשר לעבודת קוראי המונים, הצהיר מר פלישון שמדובר בעובדים של חברת החשמל שעברו קודם קליטתם תהליכי מיון וסינון, לרבות עמידה בתנאי סף, ראיונות, ביצוע מבחנים במכון מבדק חיצוני, בדיקות בטחוניות ועוד. לאחר קבלתם לחברת החשמל, קוראי המונים עוברים הדרכה וחניכה, שבמהלכה הם גם מתלווים לקוראי מונים ותיקים בעבודתם ולומדים כיצד מתבצעת עבודת קוראי המונים בשטח. עבודת קוראי המונים מוסדרת גם בנוהל פנימי של המשיבה, שכולל הנחיות בין היתר לאופן בו על המונים לבצע את קריאות המונים, למצבים שונים שעשויים להתעורר במסגרת עבודת קוראי המונים וכדומה. קוראי המונים עוברים עם מכשיר אלקטרוני המכונה "מסופון" (תצהיר מר פלישון, סעיפים 35-37).

85. לפי תצהיר מר פלישון, קוראי המונים מגיעים מדי בוקר למשרדי המשיבה ואוספים את המסופון, שבו הוזן "מסלול קריאה" הכולל עשרות עד מאות מונים באותו אזור. המסלול מוזן על ידי ראש מדור הגביה, האחראי כאמור על ניתוב פעילות קוראי המונים. לאחר שאספו את המסופון וקיבלו את מסלול הקריאה היומי שלהם, קוראי המונים ממשיכים אל מסלולי הקריאה, הם נדרשים לקרוא מונה מונה ולהזין במסופון את קריאת המונה. לאחר שקורא המונים מסיים את מסלול הקריאה שלו, הוא חוזר למשרדי המשיבה, שם המידע המוזן במסופון מועבר למערכת המחשוב של המשיבה. בהתאם לנתונים שנאספו על ידי קוראי המונים בשטח ולקריאות המונים שביצעו, מופקים חשבונות החשמל ללקוחות המשיבה (סעיפים 64-67 לתצהיר). כל העובדות הנטענות האלו אינן בידיעתו האישית של מר פלישון, ולא צויין מקור ידיעתו אותם.

86. מסתבר, שעל אף שקורא המונים מתבקש לקרוא מונים רבים ככל הניתן, ישנם לפי הצהרתו של מר פלישון, שאינו קורא מונים ואינו יודע את הדברים מידיעתו האישית, מקרים בהם קיימות נסיבות בשטח בגללן לא ניתן לבצע קריאות בפועל של המונים, ועל כך להלן.

הערכה בשל היעדר גישה

87. לפי אמת מידה 13(ד)(3) לספר אמות המידה המשיבה רשאית לקבוע את התשלום על בסיס הערכה כאשר "לא התאפשרה לספק השירות החיוני גישה למונה לצורך קריאתו בימים ובשעות סבירות מסיבה שאינה בשליטתו...". לטענתו של מר פלישון (שאינה עובדה שהוא מעיד עליה, ואינה בידיעתו האישית, והוא לא ציין את מקור אמונתו ב עובדה זו), כשקורא מונים עובר במסלול קריאה, הוא עלול להיקלע "לסיטואציות שונות ולנסיבות שונות, שבגינן לא ניתן לקרוא חלק מהמונים במסלול הקריאה שלהם. מקרים אלה מכונים תחת שם כולל: "העדר גישה". הסיווג של קריאה כ"העדר גישה" הוא תלוי נסיבות של כל מקרה ומקרה. כך למשל, קריאה תסווג כהעדר גישה במקרים בהם קורא המונים הגיע לבית ולא מצא את המונה; במקרים בהם כיסוי המונה עכור או מלוכלך באופן שאינו מאפשר קריאה ; במקרים של כלב (או כל חיה אחרת) המונע את הגישה למונה ; במקרים של חצר מגודרת או נעולה ; במקרים בהם המונה מצוי בתוך בית והלקוח אינו נמצא ; במקרים של מונה המצוי בתוך ארון נעול ; במקרים בהם קורא המונים חש מאוים מסיבה כלשהי ועוד" (סעיף 44 לתצהיר). מדובר באוסף של נסיבות שלא נטען שאירעו בעניינם של המבקשים.

88. לטענת מר פלישון (שוב – טענה. לא עובדה) , אין מדובר ברשימה סגורה, ומקרים של העדר גישה אינם רק מצבים בהם לא התאפשרה המדידה "בשל מעשה של הצרכן". כשקורא מונים נתקל בחוסר אפשרות לקרוא את המונה- מכל טעם שהוא- הוא מציין במסופון שלא ניתן היה לקרוא את המונה ועליו להשאיר, ככל הניתן, הודעה ללקוח. לדבריו, לא בכל המקרים ניתן להשאיר הודעה, ובכל מקרה השארת ההודעה נעשית לפנים משורת הדין, כך שאם וככל שלא הושארה הודעה, אין בכך כדי להוות הפרה של אמות המידה ו/או הנוהל, ואין בכך כדי ללמד כי קורא המונים לא ניסה להגיע למקום המונה וכשל בכך בשל העדר גישה (סעיפים 45-48 לתצהירו). כב ר עתה יש לדחות את טענות מר פלישון באשר להיות ההודעה לפנים משורת הדין. על פי הוראות "נוהל קריאת מונים" (נספח 1 לתשובת המשיבה) המשיבה חייבת בבירור להשאיר הודעה.

89. בהקשר זה, טענתם העובדתית העיקרית של המבקשים היא שאצל המבקשים כולם קיימת גישה נוחה למוני החשמל ועל כן לא היה מקום לסווג את חשבונותיהם כחשבונות הערכה בשל "העדר גישה", אלא כחשבונות הערכה מסוג "דילוג יזום". מתצהירי המבקשים, כמו גם מהתמונות שצורפו לבקשת האישור בהם מצולמים מוני המבקשים, עולה כי מוני המבקשים נגישים לקריאה על ידי קוראי מונים מטעם המשיבה. נזכיר, שהמשיבה הודיעה שאינה חולקת על העובדות בתצהירי המבקשים.

90. מר ויסברוד הצהיר כי מונה החשמל בביתו מצוי בקירו החיצוני של ביתו הפרטי. חצרו פתוחה לחלוטין לרחוב בו הוא מתגורר ללא גדר או שער ואין כל מניעה לגשת למונה החשמל שמותקן בחצרו. כמו כן, אין לו כלב שמסתובב בחצר. מר קורקוס, המתגורר בבית פרטי ביישוב רינתיה במרכז הארץ, הצהיר כי מונה החשמל של ביתו הוא חיצוני לחצר ביתו ומצוי ברחוב בו הוא מתגורר, בתוך ארון ה"פילר". מר כסלו, המתגורר בבית פרטי בסביון, הצהיר כי מונה החשמל של ביתו מצוי בקיר החיצוני של ביתו. חצרו פתוחה לחלוטין לרחוב בו הוא מתגורר, ללא גדר או שער ואין כל מניעה לגשת למונה החשמל שמותקן בחצרו. גם מר קזז, המתגורר ביישוב חבר שבצפון הארץ, הצהיר כי מונה החשמל של ביתו חיצוני לחצר ביתו ומצוי ברחוב בו הוא מתגורר, בתוך ארון ה"פילר". כל ארבעת המבקשים הצהירו כי בעבר נערכו אצלם קריאות מונה רבות וזאת מבלי שנציגו המשיבה שהגיעו לבצע את קריאות המונה פנו אליהם או ביקשו את רשותם.

91. המסקנה היא שאצל כל המבקשים קיימת גישה נוחה ונגישה למוני החשמל, והמשיבה מסכימה לכך. למרות זאת קיבלו במשך השנים 15 חשבונות חשמל שונים על דרך של הערכה ולא בשל דילוג יזום. לטענת המבקשים, כאשר מתאפשרת גישה למונה, משמעות הדבר היא שאי הקריאה נעשתה מטעמים של "דילוג", על אף כל כינוי אחר שהמשיבה בוחרת לכנות את פעולת ה"דילוג", וכך יוצא שהמשיבה גובה מלקוחותיה "תעריף קריאת מונה" גם במצבים שבהם הייתה גישה נוחה למונה, ואי-קריאתו נבעה מהחלטה שהתקבלה אצל המשיבה.

92. מר פלישון הצהיר , כי המשיבה אינה מחליטה בשום צורה שהיא, כעניין של מדיניות או בכלל, לבצע סיווגים של "העדר גישה" באופן יזום. החלטה על ביצוע דילוג יזום היא החלטה מערכתית הנתונה לראש מדור גביה או למי מטעמו, מדובר בחלטה המתקבלת "מראש" ובהתאם להחלטה זו המשיבה כלל אינה שולחת קוראי מונים לבצע קריאות באזור שהוחלט לדלג עליו, והיא מחליטה על ביצוע הערכה במישרין. לעומת זאת, החלטה על סיווג כהעדר גישה נעשית רק לאחר שקורא המונים כבר נשלח על ידי המשיבה, מתקבלת ברמת קורא המונים בשל מצב הדברים הנתון ב"שטח", ומתקבלת ביחס לכל מונה ומונה בהתאם לנסיבות שלו (סעיפים 76-81 לתצהירו).

93. אני דוחה את עמדת המשיבה המפרשת בצמצום יתר את הגדרת "דילוג יזום", כך שהוא חל רק כאשר היא לא ביצעה קריאת מונה בשל החלטה "מלמעלה". דילוג יזום מוגדר באמת מידה 1 כ"החלטה של ספק שירות חיוני שלא לבצע קריאת מונה בפועל לתקופת חשבון מסוימת , הנובעת מצרכי ספק השירות החיוני בלבד" (ההדגשות שלי- מ' ר'). לא נקבע הדרג שבו מתקבלת ההחלטה של ספק השירות החיוני. כל אחד מעובדי הספק מקבל החלטות בשם הספק, אם לסיווג כהעדר גישה ואם לסיווג כ"דילוג יזום". כשם שקורא המונים אינו מנוע מהלחליט בשם המשיבה שזהו מצב של "העדר גישה" אין הוא מנוע מהלחליט בשם המשיבה, שזהו מצב של "דילוג יזום". אמת המידה אינה דורשת קבלת החלטה קונקרטית מראש על ידי ראש מדור גביה. על כן, אפשר בהחלט שגם אם הנהלת המשיבה לא קיבלה החלטה על "דילוג יזום", המשיבה קיבלה את ההחלטה על דילוג יזום באמצעות עובדיה, קוראי המונים. למרות זאת, כפי שיבואר להלן, למען הזהירות, איני קובע שהיה זה דילוג יזום, אלא שלא היה זה חשבון הערכה בשל העדר גישה.

94. מר פלישון הצהיר כי הקביעה שלא ניתן לקרוא את המונה בשל היעדר גישה נעשית על בסיס המצב הנתון בשטח, "ולפיכך היא נעשית על ידי ובאחריות אישית של הגורם המצוי בשטח- קרי, קורא המונים. במקרה כזה כאמור, חברת החשמל מבצעת "הערכה בשל היעדר גישה". בעניין זה יש לומר את הברור מאליו: האחריות האישית (והמינימלית) של קוראי המונים הוא לבצע את עבודתם כנדרש, וכאשר לא קיימת מניעה לקרוא את המונה- לקרוא את המונה. ככלל, חברת החשמל מניחה, כי קוראי המונים עושים את עבודתם כשורה, ואם הם סיווג מונים מסוימים כמונים הנעדרי גישה, הדבר נעשה מחמת היעדר גישה למונה. עם זאת... נראה כי לא מן הנמנע להניח, שבמסגרת עבודת קוראי המונים, ייתכנו מקרים, נקודתיים, שבהם קוראי המונים לא ימלאו אחר הנדרש מהם, ויסווגו מונים כהעדר גישה על אף שאין הצדקה לכך" (סעיפים 49-52 לתצהיר. ההדגשות שלי- מ' ר'). הוא טען שאותם מקרים נקודתיים, ככל שהם קורים, מנוגדים למדיניותה, לנהליה, ואף לאינטרסים שלה (סעיף 53 לתצהיר).

95. אין זה משנה אם נציגי המשיבה פועלים בניגוד למדיניותה ונהליה. המשיבה נושאת באחריות למעשי עובדיה, וככל שהם פועלים בניגוד לרצונה, עליה לגרום לכך שעובדיה יגשימו את רצונה. אין הפרדה באמות המידה בין המשיבה לבין עובדיה. יתר על כן, המשיבה רשאית לבצע הערכה רק בהתקיים התנאים המפורטים באמת המידה. אמת המידה מגדירה את האפשרות להעדר גישה רק כאשר לא התאפשרה גישה למונה לצורך קריאתו בימים ובשעות סבירות. לפי תצהירי המבקשים שהמשיבה הודתה בהם, התאפשרה גישה למונים של המבקשים. המשיבה לא הוכיחה שלמרות אפשרות הגישה למונים, באותם מקרים ספציפיים שבהם קיבלו המבקשים חשבונות הערכה לא התאפשרה הגישה (בין היתר משום שהסתבר שהמשיבה לא דורשת מקוראי המונים מטעמה לפרט מה המניעה לגישה). לכן סעיף זה לא חל. כמו כן, אף אם נניח שיש לייחס משמעות לכך שהסעיף העוסק בדילוג יזום צריך להיות "יזום" ולא דבר שאירע ממילא, הרי אם גם הסעיף הזה לא חל, אין סעיף שלפיו רשאית המשיבה לבצע הערכה, כפי שעשתה. ממילא, פעלה שלא כדין כאשר ביצעה הערכה. אבהיר, כי בשלב זה איני קובע שמדובר בדילוג יזום שסווג כהעדר גישה, אל א מדובר באי ביצוע קריאת מונים בנסיבות שאינן מצדיקות קביעת הערכה בשל העדר גישה, ואם הסעיף של דילוג יזום אינו חל, אין המשיבה זכאית להוציא חשבון לפי הערכה כלל, אלא רק לפי מדידה.

96. לגישת המשיבה לא מדובר במדיניות שלה לבצע סיווגים שגויים, אלא לכל היותר מדובר בטעויות שמבצעים קוראי המונים בשטח, ומדובר במקרים נקודתיים בלבד. מבלי לעסוק בשאלה כמה טעויות נקודתיות נחוצות כדי לקבוע שהטעות היא הכלל, הוכח כראוי לש לב זה של הדיון, שלא מדובר בתקלות נקודתיות, אלא בהתנהגות רגילה או רשלנית של המשיבה, ואסביר.

תקלה נקודתית?

97. מר פלישון פירט דוגמאות למקרים בהם עשויים קוראי המונים לסווג את המונה כבלתי נגיש, דבר המאפשר לדעתו את ביצוע החשבון על דרך של הערכה (סעיף 44 לתצהירו), אלא שמדובר בפרשנות מרחיבה יתר על המידה של המונח "העדר גישה", אל מול פרשנות מצמצמת להגדרת "דילוג יזום". גישה מרחיבה זו של המשיבה למונח "העדר גישה" עולה בבירור גם מסעיף 3.2.2 ל"נוהל קריאת מונים" (נספח 1 לתשובת המשיבה) לפיו "נמנע מקורא המונים להשיג קריאה בפועל, מכל סיבה שהיא: מקום סגור, מונה בפנים, כלב וכו', ישאיר קורא המונים במקום בולט (דלת כניסה, שער וכו') "הודעה"..." (ההדגשה שלי –מ 'ר). למעשה, המשיבה לא מגבילה את קוראי המונים לבצע דילוג היזום על ידם, או לא לרוא את המונים, שכן היא מאפשרת להם שלא לקרוא מונים "מכל סיבה שהיא", ולא רק כאשר לא מתאפשרת גישה למונה. המונח שבו עשתה שימוש ש"נמנע מקורא המונים להשיג קריאה בפועל מכל סיבה שהיא" הוא רחב מאד, ומאפשר לקורא המונים להחליט לא לקרוא את המונים, משום שהמונה רחוק מדי מנתיב הילוכו, או דורש עליה במעלה הרחוב או ירידה במדרון, או שיש גשם או חם מדי בחוץ. כל אלה מקרים שהסעיף באמת המידה אינו מאפשר להגדיר כ"העדר גישה", אך המשיבה מאפשרת לקוראי המונים להגדיר כהעדר גישה. סעיף העדר גישה אינו סעיף סל שיורי.

98. המשיבה טענה כי היא מפקחת על פעולות קוראי המונים, א ך לא הוכח בשלב זה של הדיון כי מדובר בפיקוח נאות אודות הסיווג שקוראי המונים מבצעים בחשבונות צרכני המשיבה, דבר העולה כדי התרשלות מצד המשיבה, כפי שאפרט כעת.

99. מר פלישון הקדיש פרק שלם בתצהירו לפירוט הפעולות בהן נוקטת המשיבה על מנת לבקר ולפקח על פעילות קוראי המונים (פרק ד.3 לתצהירו). לא ניתן פירוט מספק על ידי מר פלישון למקורות הידיעה בנוגע לאמור בפרק זה, אך ממילא אין בסעיפים אלו כדי לסתור את הטענה בדבר פרקטיקה של סיווג מוטעה, אף אם על ידי קוראי המונים, שהיא תולדה של התרשלות המשיבה מלפקח על עבודת עובדיה, קוראי המונים, שלעבודתם היא אחראית. להלן הסעיפים הרלוונטים מתצהירו של מר פלישון לעניין זה:
"54. בשל האפשרות התיאורטית להתרחשות אותם מקרים נקודתיים, חברת החשמל מבצעת פעולות רבות על מנת לבקר ולפקח על עבודות קוראי המונים, ולמנוע (ולמצער- לצמצם) ככל הניתן מקרים של סיווג קריאות כ"העדר גישה" במקום שאין הצדקה לכך. כך, בין היתר וכאמור לעיל, חברת החשמל עורכת מיונים טרם גיוס קוראי המונים, לרבות ראיונות ובדיקות אמינות. לאחר גיוסם, קוראי המונים עוברים הדרכה וחניכה טרם קבלת מסלולי קריאה בעצמם. מפעם לפעם, קוראי המונים עוברים ריענוני נהלים, שיחות עם הממונים עליהם תוך שימת דגש על חשיבות קריאת המונה בפועל, ועוד.
55. כאמצעי מניעה מראש, חברת החשמל עושה מאמץ להקצות לקוראי המונים מסלולי קריאה מגוונים ולא קבועים. כך, למרות היתרונות הברורים הקיימים בהצמדה קבועה של קוראי מונים למסלול קריאה מסוים, חברת החשמל מבקשת למנוע מצב בו קוראי המונים "יתרגלו" למסלולי קריאה מסוימים ולכן "יתפתו" חלילה לבצע סיווגים לא מוצדקים של העדר גישה.
56. כחלק מהפיקוח של חברת החשמל על פעילות קוראי המונים, מתבצעת, בין היתר, בחינה סטטיסטית של סבירות מספר ההערכות שבוצעו על ידי קורא המונים בכל משמרת שהוא מבצע. כך, כאשר קורא מונים מגיע למשרדי חברת החשמל בתום מסלול הקריאה, עליו לפרוק את המידע שהוא צבר במסופון, רמ"ד גביה ו/או מי מטעמו בוחן, על פי ניסיונו, האם אחוז המקרים שסווגו על ידי קורא המונה כמקרים של "העדר גישה", הינו סביר. יצוין, כי הסבירות משתנה ממסלול קריאה למשנהו (בין היתר בהתאם לתנאים ולנסיבות של כל מסלול), בהתאם לנסיון הנרכש בכל אזור ואזור, וכו'.
57. אם לאחר הבדיקה רמ"ד גביה מוצא כי אחוז המקרים שסווגו כמקרים של העדר גישה גבוה ואינו סביר, הוא עשוי לשלוח את קורא המונים חזרה למסלול, באותו היום או בימים סמוכים, על מנת שינסה להשלים את הקריאות להן לא הייתה גישה או להחליט כי יש לפנות אל הצרכן בטלפון או בווטסאפ, על מנת לקבל את נתוני הצריכה כפי שהם מופיעים במונה.
58. בנוסף חברת החשמל מפיקה ומנתחת דו"חות חודשיים על ביצוע הערכות על פי חתכים שונים, ובין הנתונים נבדק האם יש מונים מסוימים אשר מסיבה כלשהי לא נקראו במשך תקופה ממושכת, וכן סבירות כמות ההערכות שבוצעו על ידי קוראי המונים.
59. כמו כן, חברת החשמל עושה שימוש בפניות מצד הציבור ביחס לגובה חשבונות החשמל כתוצאה מקריאת המונים, על מנת לבחון ולאתר תקלות בפעילות קוראי המונים.
60. יצוין כי במידת הצורך, אם מתגלה בעיית אמינות בעניינו של קורא מונים מסוים, חברת החשמל אף עלולה לנקוט כנגדו בסנקציות שונות, לרבות פיטורים" (ההדגשות שלי- מ' ר').

100. מר פלישון סיכם פרק זה בהצהירו כי בנסיבות בהן פועלת המשיבה- ובין היתר, היקף המונים הנקראים מדי תקופת חשבון, כמות קוראי המונים שחברת החשמל מעסיקה, אופי העבודה של קוראי המונים, ובעיקר העובדה כי בסופו של דבר, קוראי המונים הם הגורם המצוי בשטח אשר יודע האם קיימת הצדקה לביצוע סיווג של "העדר גישה"- "מטבע הדברים לא ניתן ליצור מנגנון יעיל, כלכלי וריאלי אשר יוביל למצב של "אפס תקלות", ולא מן הנמנע כי חרף כל פעולות הבקרה והפיקוח הרבות של חברת החשמל והתשומות שהיא משקיעה בכך, עדיין ייתכן כי יקרו מקרים נקודתיים של סיווג כהעדר גישה במקום שאין הצדקה לכך. אולם ברור, שאין במקרים אלה כדי ליצור עילת תביעה..." (סעיף 62 לתצהיר). כל אלה טענות ולא עובדות הידועות מידיעה אישית או לפי מיטב האמונה תוך ציון מקור האמונה. למשל הטענה שלא ניתן ליצור מנגנון יעיל, שהיא עדות סברה. העובדה שהמצהיר הקדים לה את המילים "מטבע הדברים" מלמדת על כך שהוא סבור שזו תופעת טבע, שלא ניתן להתנגד לה. אין זו תופעת טבע, והמשיבה אחראית למעשי קוראי המונים, וכאשר המשיבה מודה שקוראי המונים "מתפתים" לתת סיווגים לא מוצדקים של העדר גישה, המשיבה עצמה היא המסווגת באופן לא מוצדק העדר גישה.

101. המשיבה טענה כי מתקיימת בחינה סטטיסטית של הנתונים שהוזנו על ידי קוראי המונים, אך זו מניחה שבכל מסלול קריאה יש בעיות גישה למונים באחוז סביר כלשהוא . אין מקום להנחה כזו. אם מדובר בבעיה קבועה, יש לטפל בה ולדרוש מהצרכן לאפשר גישה למונה. אם אין מדובר בבעיה קבועה, מדוע שתהיה בכלל מניעת גישה? מתצהיר מר פלישון עולה כי כאשר קורא המונים נתקל במצב בו לגישתו לא ניתן לקרוא את המונה, "הוא מציין במסופון כי לא ניתן היה לקרוא את המונה" (סעיף 47 לתצהיר). משלא מצוינת הסיבה להעדר הגישה, אלא רק שמונה כביכול לא היה קריא, לא ניתן לדעת מה בעיית הגישה. קוראי המונים אינם נדרשים כלל לציין מהי בעיית הגישה, כך שניתן יהיה לטפל בה, ואולי מדובר במעין הטבה לקוראי המונים, שבאחוז מסויים של הקריאות, יכולים להסתפק בסיווג של העדר גישה כדי להמנע מקריאה. אף אם היתה הפרדה בין מעשי העובדים לאחריות המשיבה, אין מדובר באמצעי סביר שנוקטת המשיבה.

102. העובדה שהמשיבה מגייסת קוראי מונים לאחר שעברו מבחנים קפדניים אין בה כדי להצביע על כך שהמשיבה מפקחת על עבודתם כראוי לאחר גיוסם.

103. המשיבה לא הצביעה על הסיבות שבגינן סווגו הקריאות כ"העדר גישה" על ידי קוראי המונים, מכיוון שהיא לא דורשת מקוראי המונים לפרטן. היא לא הוכיחה את שיעור הטעויות שנמצאו על ידי המשיבה בבדיקות שהיא טוענת שהיא מבצעת, שלא הוצגה כל ראיה בכתב עליהן, ואף אודות הסיבות שבגינן סווגו מוני המבקשים עצמם כבלתי נגישים. המשיבה לא טענה בדבר ביקורות פתע לקוראי המונים או נוהל מסודר הקובע כיצד יש לפקח על מספר ההערכות המוזן למסופונים על ידי קוראי המונים. כנראה, שכאש קורא המונים אינו נדרש לפרט מה מנע את הגישה, לא ניתן כלל לבדוק אם מניעה זו קיימת.

104. לגישת המשיבה "הסבירות משתנה ממסלול למסלול", ולא הבהירה מהו מתחם הסבירות בעיניה לסיווג בגין העדר גישה, ובפרט לגבי הסבירות של מניעת גישה במסלולם של המבקשים והאם סבירות זו הופר ה. כאמור, ההנחה שבכל מסלול יש אחוז סביר של מונים שהגישה אליהם מנועה, באופןו קבוע או זמני, לא הוכחה. טענת המשיבה שהיא בודקת את סבירות כמות ההערכות שבוצעו על ידי קוראי המונים נטענה בעלמא וללא ביסוס. התנהגות סבירה לצורך עוולת הרשלנות "אינה נמדדת לפי התוצאה שלאחר המעשה אלא לפי סבירותה בעת מעשה" (ע"א 22/85 חוגי נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מא(4) 65, 70 (1985)).

105. מתשובתה של המשיבה לבקשת האישור ומתצהירו של מר פלישון לא ברור כיצד היא מונעת מצב בו העובד מטעמה, קורא המונים, יגדיר מונים רבים מדי כמצב של "העדר גישה" וכך יחסוך לעצמו קריאת מונים רבים ושעות עבודה. כאשר היא אינה דורשת מקוראי המונים לתעד, ופחות לפרט, מצבים של העדר גישה ולהשאיר הודעה על כך לצרכן, אין בידה כל כלי פיקוח על מעשי עובדיה. כעולה מטענותיה, המשיבה אינה רואה עצמה מחויבת למסור ללקוחותיה הודעה במקרים שבהם לא התאפשרה גישה. כשהדבר אינו מובא לידיעה ברורה של צרכני המשיבה, נמנעת מהם היכולת לפנות למשיבה בעניין זה. על כן לא ברורה טענת המשיבה כאילו שירות פניות הציבור מהווה "כלי שרת בידי חברת החשמל על מנת לאתר תקלות נקודתיות בהן נעשו סיווגים שונים של "העדר גישה"" (סעיף 181 לתשובת המשיבה). הציבור לא יודע מה קרה כדי לפנות ולאפשר תיקון תקלות נקודתיות.

106. לא הוכחה בשלב זה של הדיון טענת המשיבה ל"מקרים נקודתיים" בלבד, שהוכחתה עליה. גם אם נניח שהייתה תקלה נקודתית, היא אינה מורידה מעצם העובדה שהתקיימה הפרה. תקלה נקודתית יכולה להיות הסבר להפרה, אבל היא אינה משנה את העובדה שהייתה הפרה (ראו: ת"צ (חי') 40072-01-16 רפול נ' קבוצת אורמוש בע"מ [פורסם בנבו] (3.1.2017) ; ת"צ (חי') 46053-02-16 שגב נ' נקניק נהריה כשר, זוגלובק בע"מ [פורסם בנבו] (1.5.2017)).

107. המשיבה הפנתה לפסק דינו של השופט נ' סולברג בע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ [פורסם בנבו] (2.8.2018)(להלן: עניין גרסט), שעמד בהרחבה על ההבחנה בין מדיוניות מפרה לתקלות נקודתיות, וטענה כי הוא קבע, בין השאר, כי תקלה נקודתית, ואפילו צבר של תקלות, אינן יכולות להצדיק, כשלעצמן, ניהול תובענה ייצוגית נגד עוסק (סעיף 163 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). אני דוחה טענה זו. עניין גרסט שונה מהותית מענייננו. בעניין גרסט נקבע, כי המסקנה המשפטית בדבר אי-ההתאמה של הליך התובענה הייצוגית לבירור טענות המערערים (בקשר לאופן שבו נציג שירות של חברת נטוויז'ן פרש את דבריהם), מבוססת על ההנחה העובדתית שלא הוּכחה 'מדיניות' בקשר להתנהלות זו. בניגוד לעניין גרסט, אינו עוסקים במצב בו "נציג שירות פירש דבריו" של הלקוח "שלא כהלכה" (פסקה 29 לפסק הדין בעניין גרסט). אנו עוסקים במצב בו המשיבה סיווגה שוב ושוב את מוני המבקשים סיווג שגוי כמנועי גישה. יתר על כן, הקביעות בעניין גרסט כלל אינן סותרות את מסקנתי לעיל בדבר התרשלות. נהפוך הוא.

108. השופט סולברג הבחין בין מצב בו התובע טוען לקיומה של מדיניות מפרה, ובין מצב בו נטען ל"טעות" החוזרת על עצמה במקרים רבים. לגבי סוג המקרים הראשון נקבע כי עם הוכחת מדיניות כאמור, מורם הנטל המונח על כתפי התובע המייצג להראות כי קיימת קבוצה כאמור:
"כבר במשוכה ראשונה זו ניכר הפער שבין טענה על אודות מדיניות או אופן התנהלות שנוקט בה עוסק, שיש בה משום הפרת הדין, לבין טענה על כך שהוא מרבה לטעות, באופן נקודתי, ובכך מפר את הדין. טענה מן הסוג הראשון, אם היא מוכחת כדבעי, הריהי מבססת מיניה וביה קיומה של קבוצת נפגעים – הלא היא כל הצרכנים שכלפיהם הופעלה המדיניות האמורה. כך, בנדון דידן, שעה שנטוויז'ן נקטה במדיניות שיש בה לכאורה הפרה של הדין – אי-ניתוק צרכן במועד, משום שלא נוצר עמו קשר טלפוני – הרי שהקבוצה הנפגעת עולה מאליה: כל הצרכנים שלא נותקו במועד בגין כך. ודוק: כאשר אנו עוסקים ב'מדיניות מפרה', אין הכוונה בהכרח למדיניות מכוונת. גם כאשר עוסק מתנהל בטעות או ברשלנות בניגוד לדין, אך מדובר בהתנהלות כללית, ניתן לעתים לעמוד בנקל על קיומה של קבוצה. אולם כאשר מבקש טוען כי העוסק שגה באופן שבו נהג כלפיו – למשל, שנציג שירות פירש את דבריו שלא כהלכה – ניכר הקושי בהוכחת קיומה של קבוצת נפגעים." (עניין גרסט, פסקה 29 . ההדגשה שלי- מ' ר').

109. בענייננו, העובדה המוסכמת (בהעדר ראיות למניעת גישה אל מול הסכמתה של המשיבה לתצהירי המבקשים שהגישה למונים פתוחה) היא שלא התקיימו התנאים לסיווג החשבון כ"העדר גישה". זה לא משנה אם מדובר במדיניות של המשיבה או של מנהלי הגבייה או של קוראי המונים עצמם. כולם נציגי המשיבהה. בנוסף על כך, יש אפשרות סבירה שיקבע שהמשיבה התרשלה בפיקוח על קוראי המונים שעובדים אצלה, וכתוצאה מכך המבקשים קיבלו חשבונות שסווגו בצורה שגויה. מדובר בהתנהלות מכוונת על ידי מי מגורמי המשיבה, אפילו אם מדובר רק בקוראי המונים העובדים מטעמה, ועצימת עיניים של מנהלי הגביה. בהקשר זה אציין את החוכמה העתיקה, העוסקת במי שיש לו כמה תקלות נקודתיות: "אמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו. הותרה לו ס לקא דעתך (עולה על דעתך)? אלא אימא (אמור) נעשית לו כהיתר" (ערכין לב ע"א)

110. בנוסף, בית המשפט העליון בעניין גרסט התייחס לקביעת בית המשפט המחוזי וציין כי טענה בדבר תקלות נקודתיות לא פסולה מלבוא בגדר תובענה ייצוגית, אלא יש לבחון התקיימות מספר היבטים:
"אדגיש, כי בית המשפט המחוזי לא קבע, כעניין קטגורי, כי טענה בדבר טעויות נקודתיות פסולה מלבוא בקהלן של תובענות ייצוגיות. לגישתו, כאמור, כאשר עולה טענה שכזו יש לבחון שלושה היבטים: ראשית, האמנם יהא צורך בבירור עובדתי פרטני של עניינו של כל אחד ואחד מחברי הקבוצה; שנית, בהתחשב בכך שאחת מתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות היא להביא ל"אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (כלשון סעיף 1(2) לחוק), הרי שיש לבחון אם אכן יש תועלת כלכלית באכיפה על עוסק לנקוט באמצעים שיובילו למצב של 'אפס תקלות'; ושלישית, יש להתחשב בחלופות העומדות לרשות המבקש, בשים לב במיוחד לחלופה של תביעה אישית לפיצויים לדוגמא, שבכוחה להוביל להרתעה יעילה והולמת. (עניין גרסט, פסקה 30. ההדגשות שלי- מ' ר').

111. יישומם של מבחנים אלו הוביל את בית המשפט המחוזי למסקנה כי במקרה שבפניו אין זה מוצדק לנהל תביעה ייצוגית בקשר לטעויות נטענות ששגתה בהן נטוויז'ן ביחסהּ עם המערערים (מאחר שלא הוכח כי נטוויז'ן נוקטת במדיניות כללית המקשה על ביצוע ההתנתקות, או כי היא נוקטת ב'נטיה פרשנית' לפרש את דברי הלקוח כחזרה מהודעת הביטול). אין זה אומר שכך הדבר בכל מקרה ומקרה בו הועלתה טענה בדבר טעות נקודתית.

112. עוד נקבע בעניין גרסט (פסקאות 33-34):
"במצב דברים זה, כל שלפנינו הוא צבר אפשרי של תקלות נקודתיות, אשר בשים לב למבחנים דלעיל, אין הצדקה לבחון אותם במשקפיים ייצוגיים. בשים לב להבחנה שעליה עמדתי בין מדיניות מפרה לבין טעויות נקודתיות, תמים דעים אני עם בית המשפט המחוזי כי הכלל הוא שאין להתיר ניהול תובענה ייצוגית כאשר התשתית הראייתית מצביעה על כך שמדובר בטעויות נקודתיות גרידא. שלושת השיקולים שהעלה בית המשפט המחוזי נכוחים, ובפרט הראשון שבהם – שכן ככל שקיים צורך לבחון באופן פרטני כל טענה וטענה, הולכת ופוחתת ההצדקה לנהל את ההליך באופן ייצוגי... מכאן, שגם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר אי-ההתאמה של הליך התובענה הייצוגית לבירור טענות המערערים בקשר לאופן שבו נטוויז'ן פרשה את דבריהם, מקובלת עלי. ברם, מסקנה משפטית זו מבוססת על ההנחה העובדתית שלפיה אכן לא הוּכחה 'מדיניות' בקשר להתנהלות זו...." (ההדגשות שלי- מ' ר').

113. התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט בעניין גרסט שונה מזו שבפניי. המבקשים הצביעו על התנהלות שגויה אף אם אינה מכוונת על ידי מנהליה, כך שממילא הוכחה קבוצה. לחלופין, אם המבקש מצליח להראות שהטעויות שמבצעת המשיבה דומות זו לזו, גם אז קיימת הצדקה לברר את השאלה שבמחלוקת באמצעות הכלי הייצוגי. סוגיה זו תידון מיד, בפרק המתייחס לשאלת קיומה של קבוצה.

114. על כן אני קובע, כי המבקשים הוכיחו, במידה הראויה בשלב זה, כי יש אפשרות סבירה שיוכרע לטובת חברי הקבוצה שלמשיבה התנהלות שגויה באשר לקריאת מונים וחיוב על פי הקריאה, והתנהגות רשלנית בכל הנוגע לפיקוח הנדרש על פעילות קוראי המונים ולמידת הביקורת על עבודתם.

115. הן לצורך ביסוסה של עילת הפרת חובה חקוקה והן לצורך עילת הרשלנות על המבקשים להוכיח בנוסף להתרשלות גם קיומו של נזק. בהקשר זה אני דוחה את טענת המשיבה לפיה כל הסעדים המבוקשים בבקשת האישור אינם מבוססים על קיומו של נזק נטען, כי אם על ספר אמות המידה, כך שהם מהווים "פיצויים בלא הוכחת נזק", ובהתאם לסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות לא ניתן לפסוק אותם במסגרת תובענה ייצוגית.

116. טענה זו אינה רלוונטית בכל הנוגע לגביית תעריף קריאת המונה שלא כדין. למרות שהדברים נאמרו בספר אמות המידה, אין מדובר בפיצוי אלא בהשבת סכום ששולם עבור קריאת מונה, כאשר לא התקיימה קריאת מונה. שונים הדברים לגבי הפיצוי עקב הפרה. זהו פיצוי ללא הוכחת נזק, שלפיה סעיף 20 (ה) לחוק תובענות ייצוגיות, אין לפסוק אותו.

117. בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) [פורסם בנבו] (4.9.2014) נקבע כי בשלב המקדמי של הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, די בכך שהמבקשים הוכיחו שלכאורה נגרם להם נזק. כן נדרשים המבקשים להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי בין התנהלותה העוולתית לכאורה של המשיבה לבין הנזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה ממנה. יסודות אלו הוכחו במידה מספקת בשלב זה של הדיון, כאשר הסתבר על פי העובדות שהוצאו חשבונות הערכה בשל העדר גישה, ולא לפי קריאת מונים, בשעה שאין מניעה לגישה לארונות החשמל, והסעיף בדבר הערכה בשל העדר גישה לא חל. על כן, לא היתה הצדקה לחייב את המשיבים, וחברי הקבוצה כפי שתוגדר להלן, בחשבונות הערכה, תוך חיובם בתשלום עבור קריאת מונים, שלא נקראו.

עילות תביעה נוספות

118. עשיית עושר ולא במשפט- על מנת לבסס עילה זו על המבקשים להצביע על: 1. קיומה של התעשרות. 2. שהתעשרותה של המשיבה הגיעה מן המבקשים או מחברי הקבוצה. 3. שהתעשרותה של המשיבה היא שלא על פי זכות שבדין (ראו: דברי הנשיא (בדימוס) א' ברק בע"א 6574/99 משרד השיכון נ' קרייתי, פ"ד נח (3) 313, 320 (2004); וכן בדברי הנשיא (בדימוס) מ' שמגר ברע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד (2) 309, 322-321 (1990)). על פי העובדות שבפני, יש אפשרות סבירה שיקבע כי המשיבה התעשרה שלא כדין במקרים בהם בוצע סיווג מוטעה של העדר גישה , שכן בפועל גבתה כספים עבור ק'ריאת מונים שאסור היה לה לגבות לפי ההוראות הקבועות בספר אמות המידה.

119. המשיבה טענה כי גם אם קרו מקרים נקודתיים של סיווג קריאה כ"העדר גישה" למרות שלא היה טעם לכך, אין מדובר ב"דילוג יזום" כנדרש בספר אמות המידה על מנת שתקום הזכאות לקבלת הסעדים הנטענים. לכן, במקרים אלה, לקוחות המשיבה אינם זכאים לסעדים הניתנים במקרה של "ביצוע דילוג" (סעיף 219 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). כלומר, לגישת המשיבה כשאי-קריאת המונה נובעת מהחלטה של קורא המונים, היא רשאית לגבות את תעריף קריאת המונה במלואו ואינה חייבת להשיב תעריף זה, אף אם מתגלה שקורא המונים לא קרא את המונה ו"דילג" על הקריאה מבלי שהייתה הצדקה לעשות כן מכוח הוראות ספר אמות המידה. אני דוחה טענה זו. כשם שהמשיבה זכאית לגבות עבור קריאת מונים כאשר נמנעה הגישה מקורא המונים שהגיע למקום, היא אינה רשאית לגבות עבור קריאת מונים כאשר לא נמנעה הגישה, וקורא המונים לא קרא את המונה ללא הצדקה. גבייה שאינה כדין מהווה הפרה של חוק עשיית עושר ולא במשפט (דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (14.4.2015).

120. הפרת חובה חקוקה- עוולה זו קבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין ומורכבת מחמישה יסודות: קיומה של חובה המוטלת על הנתבע מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובת הניזוק או להגנתו; המזיק לא קיים חובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה נזק לניזוק; הנזק הוא מן הסוג שאליו נתכוון אותו חיקוק. החובות העולות מספר אמות המידה הן לא לגבות את תעריף קריאת המונה בחשבונות הערכה שבהם לא נעשתה קריאת מונה אלא כאשר נמנעת הגישה, שלא נמנעה. אמות המידה הנקבעות על ידי רשות החשמל נועדו על מנת להגן על צרכני החשמל בישראל מחיובים עודפים ומהתנהלות לא תקינה. יש אפשרות סבירה שיקבע כי המשיבה הפרה את החובות המוטלות עליה מכוח אמת מידה מספר 13 בעניינם של המבקשים, התנהלות שהביאה להשתת חיובים מיותרים על חברי הקבוצה (תעריף קריאת המונה). על כן, לצורך שלב זה של הדיון הוכח כי המשיבות הפרו לכאורה את הוראות ספר אמות המידה ולמבקשים נגרם לכאורה נזק ממוני עקב הפרת אמות המידה, כך שהמשיבה עוולה בעוולת הפרת חובה חקוקה.

121. סיכום הדברים עד כה הוא ש המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם בשלב זה והוכיחו עילות תביעה אישיות כנגד המשיבה. קיומה של עילת תביעה אישית מצדיקה על פניו בירורה של הטענה במסגרת התובענה גופה. אעבור לבחינת יתר התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות בהם על המבקשים לעמוד כדי שבקשתם לניהול התובענה כתובענה ייצוגית תאושר.

התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שיוכרעו לטובתה

122. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות דורש כי התובענה, שהמבקש עותר לאשרה כתובענה ייצוגית, תעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. במסגרת תנאי זה התובע הייצוגי נדרש להוכיח תחילה כי קיימת קבוצה וכי גודלה מצדיק את ניהול התובענה כייצוגית, ולאחר מכן עליו להוכיח שישנן שאלות של עובדה או משפט המשותפות לחבריה, ויש אפשרות סבירה שיוכרעו לטובת הקבוצה.

123. הקבוצה שהוגדרה בבקשת האישור היא "כל מי שקיבל מהמשיבה חשבון תקופתי על בסיס של "הערכה" שעה שהיה על המשיבה לסווג את החשבון כ"דילוג יזום", שכן לא הייתה מניעה לבצע אצלו קריאת מונה" (עמ' 2 לבקשת האישור).

124. כאשר מצליח התובע להצביע על עילת תביעה אישית זו או אחרת, אולם הנתבע טוען כי הדבר נובע מנסיבות המיוחדות לתובע הייצוגי ומכחיש קיומה של התנהגות שיטתית- על התובע להוכיח כי לא מדובר במקרה פרטני או חד-פעמי וכי ישנה קבוצת נפגעים שנפגעו בדרך דומה לדרך בה הוא נפגע (ראו: אביאל פלינט וחגי וניצקי תובענות ייצוגיות 129 (2017)). אבחן תחילה האם קיימת קבוצה ולאחר מכן אעמוד על השאלות המשותפות לחבריה.

קיומה של קבוצה המצדיקה ניהול תובענה ייצוגית

125. על התובע המייצג להראות כאמור כי קיימת קבוצה שלמה של אנשים שנפגעו כמוהו: "הנטל הבסיסי המוטל על המבקש, מעבר להוכחת עילת התביעה האישית שלו, הוא אפוא להוכיח כי קיימת קבוצת אנשים שלהם עילת תביעה דומה דיה לשלו. לא די בכך שהמבקש יצביע על עילת תביעה נגד העוסק, עליו להצביע גם על כך שקבוצה שלמה נפגעה באופן דומה" (עניין גרסט, פסקה 28).

126. השופטת ע' ברון התייחסה ברע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי [פורסם בנבו](12.8.2019) לדיון המעמיק שנערך בעניין גרסט בדרישה ל"קיומה של קבוצת נפגעים", הן מההיבט המהותי והן מההיבט הראייתי (בפסקה 16):
"במישור המהותי, נעשתה הבחנה בין "מדיניות מפרה" מצידו של עוסק לבין "צבר טעויות" שביצע. הובהר כי בעוד מדיניות מפרה מבססת כשלעצמה קיומה של קבוצה; במצב שבו הוכח כי קבוצה של אנשים חוו תקלות נקודתיות, יש להוסיף ולהראות כי לגבי קבוצה זו מתעוררות שאלות משותפות וכי יהא זה הוגן ויעיל לנהל את הדיון בנוגע לשאלות אלו באמצעות תובענה ייצוגית (סעיפים 8(א)(1) ו-(2) לחוק תובענות ייצוגיות; עניין גרסט, בפסקאות 30-29). במישור הראייתי, נאמר כי למרות שקיים קושי בלתי מבוטל להפריך טענת הגנה שלפיה התקלה שאירעה ביחס למבקש המייצג היא טעות נקודתית בלבד, אף העברת הנטל על כתפי העוסק הטוען ל"טעות נקודתית" היא בעייתית – שכן פעמים רבות מדובר בדרישה להוכיח עובדה שלילית (שם, בפסקאות 35, 39 ו-40). בהינתן האמור, נקבע כי חרף פערי המידע והקשיים הראייתיים הניצבים בדרכו של המבקש המייצג, שומה עליו להראות כי בנסיבות העניין קיימת קבוצת נפגעים ועניינה מתאים להתברר במסגרת הליך ייצוגי; ואילו העברת הנטל הראייתי לכתפי המשיב לבקשת האישור תתאפשר אך במקרים חריגים, שבהם הונחה בבקשת האישור תשתית ראייתית ראשונית בדבר קיומה של קבוצה, וניכר כי בידי המשיב כלים להפריך תשתית ראייתית זו" (ההדגשות שלי- מ' ר').

127. ניתן לראות כי בהתאם לעניין כרמי לעיל , כמו גם לעניין גרסט, מאחר שענייננו בהתנהלות מפרה או רשלנית של המשיבה, הרי שממילא הוכח קיומה של קבוצה. בכל מקרה, כפי שנראה, נטל הראיה הוא על המשיבה להוכיח כי מדובר בתקלות נקודתיות בלבד.

128. בית המשפט העליון התייחס בעניין גרסט לפערי המידע בין הצדדים להליך של תובענה ייצוגית צרכנית, המקשים עד מאד על המבקש להוכיח את הטעון הוכחה. הכלל הוא שחרף פערי המידע והקשיים הראייתיים הניצבים בדרכו של המבקש, עליו הראיה בדבר קיומה של הקבוצה ובדבר התאמת עניינה להליך ייצוגי. נקבע כי לעתים יוכל המבקש לשכנע, רק על יסוד עניינו הפרטני, כי קיים חשד סביר לקיומה של קבוצה – אשר פרטיה ידועים לעוסק –באופן המצדיק להעביר את הנטל אל כתפי העוסק:
"כך הוא, למשל, בדוגמה המובאת בעניין צמח: אדם רוכש לעצמו חטיף במרכול, ומגלה שתכולת המוצר עומדת על מחצית הכמות הרשומה על גבי האריזה. הוא מבקש להגיש תובענה ייצוגית. העוסק, המשיב, טוען כי הפגם שארע היה נקודתי. אין בידיו של המבקש כלים להוכיח כמה מוצרים נפגמו, אולם יהא זה סביר להטיל את נטל ההוכחה בדבר 'נקודתיות' המאורע, על כתפי העוסק: בידיו להציג נתונים באשר לפס הייצור ולבקרת האיכות שהוא עורך למוצריו. אולם דוגמא זו היא חריגה; לרוב, טענה בדבר תקלות נקודתיות אינה מסוג הטענות שראיות ועובדות בקשר אליהן מצויות באופן מובהק בידי העוסק, משום שמהותה של טענה זו היא על העדר מדיניות כללית..." (פסקה 40).
ובהמשך (בפסקה 43):
"כללם של דברים: נקודת המוצא היא שבין המבקש לאשר תובענה כייצוגית לבין העוסק, עלולים להתקיים פערי מידע המקשים עד מאוד על המבקש להוכיח דבר קיומה של קבוצה נפגעת, שעניינה מתאים לבירור במסגרת של הליך ייצוגי. "חרף 'תחושה' או 'חשד' שהעוסק מתנהל כלפי קבוצה מקרב לקוחותיו באופן פסול, קשה להוכיח שאין מדובר בתקלה נקודתית. לגישתי, יש להתחשב בפערי מידע אלו בשלב אישור הבקשה לתובענה כייצוגית, ובמצבים המתאימים, שבהם המבקש מציג תשתית ראייתית ראשונית בדבר קיומה של קבוצה, וניכר כי בידי העוסק להפריך תשתית ראייתית זו – ניתן יהיה להסתפק ברף ראייתי נמוך יחסית. ברם, בשים לב לטיבן של הדרישות לקיומה של קבוצה ולהתאמתה להליך ייצוגי, מצבים כאלו יהיו נדירים. ככלל, קשה לדרוש מן העוסק להוכיח שאין קבוצה ושאין מדיניות. אכן, במצבים כאלו ייגזר דינה של הבקשה – לשבט" (עניין גרסט, פסקה 43. ההדגשה שלי- מ' ר').

129. בהתאם לאמור בעניין גרסט ובע"א 7187/12 צמח נ' אל על נתיבי אויר בע"מ [פורסם בנבו] (18.7.2014), המשיבה טענ ה שהפגיעה בחברי הקבוצה שעליה המבקשים מלינים יסודה בטעות נקודתית, אך מדבריה עולה שזו ההתנהלות כלפי כלל הצרכנים, ולמרות שהמידע הרלוונטי מצוי אצלה, לא הראתה המשיבה, שעליה הנטל, במה שונים המבקשים מכלל הצרכנים. לגבי כל הצרכנים, קוראי המונים יכולים להמנע מקריאה, ואכן נמנעים מקריאה, במקרים שבהם לא נמענה הגישה ואינם עומדים בתנאים לסיווג כ"העדר גישה". במקום להסביר כיצד המבקשים הם חריגים, העלתה המשיבה רק טיעון כללי לפיו במערכת גדולה כשלה יכולות לעיתים להתרחש טעויות. היא לא הציגה כל נתון אודות כמה טעויות נקודתית היא סבורה שסביר שיתרחשו אצלה, ובנשא הסבירות עסקתי לעיל ודחיתי את טענותיה.

130. כזכור, המבקשים טוענים כי תלונותיהם מצביעות על כך שהמשיבה מתרשלת בקשר לאופן הפיקוח והבקרה שלה על קוראי המונים. לגישתם, גם אם מדובר ב"טעויות", מדובר במקרים רבים ודומים המצדיקים בירור מאוחד. וכפי שנקבע בעניין גרסט, בפסקה 44:
"כאשר המבקש מצביע על צבר של תלונות כלפי עוסק בהקשר מסוים, ניתן לטעון כי היקף התלונות הוא כה חריג ובלתי סביר, עד כדי כך שיש לקבוע שהעוסק מתרשל – באופן כללי – בקשר לטיפול בעניין שכלפיו מופנות התלונות. המבקש יכול אפוא 'להימלט' מן הבעיה שנדונה בפסק דין זה, אם יבחר למקד את טענתו ביחס הכללי של העוסק לבעיה, ולא ביחסו הפרטני לכל מתלונן ומתלונן – עניין שיצריך, כאמור, בדיקה פרטנית בקשר לכל אחד ואחד מהם. אלא, שטענה מעין זו צריכה להתבסס על חוות דעת מקצועית בקשר לתלונות שהצטברו. כפי שציין בית המשפט המחוזי – "על מנת שניתן יהיה ללמוד דבר מה ממצבור התלונות יש לבצע לגביו ניתוח מקצועי, אשר ממנו ניתן יהיה להסיק מסקנות הרלבנטיות לניהול התובענה. כך, למשל, אפשר להציג חוות דעת מומחה הבוחנת באופן סטטיסטי את התלונות נגד העוסקים בענף מסוים, ומלמדת כי היקף התלונות נגד עוסק פלוני חורגת באופן מובהק ומשמעותי מהמקובל בענף, ומהווה אינדיקציה להתנהלות פגומה מצדו" (פסקה 22 להחלטה). ניתוח שכזה לא נעשה בענייננו.... " (ההדגשות שלי- מ' ר').

131. בעוד שבעניין גרסט לא צורפה כל חוות דעת מקצועית (מאחר שהמערערים טענו ש די בתשתית הראייתית שהציגו על מנת לאשר את בקשתם במכלול), בענייננו המבקשים פנו לד"ר עומר פלד ומר חגי פורת לצורך קבלת מידע אודות המדגם המייצג, שבו יש צורך על מנת להראות במובהקות סטטיסטית ברורה כי קיימת אצל המשיבה מגמה רחבת היקף (ראו נספח 27 לבקשת האישור- "חוות דעת בנושא שיעור טעויות בחשבונות הערכה"). בהתאם למסמך שהוכן לצורך הגשת בקשת האישור נדרש מדגם המונה בין 140 ל-380 חשבונות הערכה, שייבחרו באופן אקראי מכלל חשבונות הערכה של המשיבה לשנה מסוימת על מנת לברר ברמת מובהקות סטטיסטית גבוהה, כי שיעור הסיווגים המוטעים של המשיבה כאמור בבקשת האישור עולה על 1% מכלל חשבונות הערכה. המבקשים הבהירו כי במידה שייערך מדגם מבין חשבונות הערכה אשר יראה כי שיעור הטעויות עולה במובהק על 1%, יהיה בכך ללמד כי קיימת קבוצה משמעותית של חשבונות שגויים. בהקשר זה הפנו המבקשים למאמרם של אלון קלמנט ורות רונן "בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית" עיוני משפט כרך מ"ב (2019) (להלן: קלמנט ורונן), שם הציעו המחברים כיצד יש לדגום את לקוחות המשיבה, כך שתתקבל תוצאה שתוכל להוכיח לבית המשפט, ברמה הנדרשת בשלב זה של ניהול ההליך, כי העוסק נהג במדיניות ברורה, ובעקבות כך קיימת קבוצה של נפגעים שלה שאלות משותפות של עובדה ומשפט.

132. כל אלה לא דרושים בשלב זה של הדיון, שבו עוסקים בשאלה אם יש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת חברי הקבוצה, ולא בשאלה אם כבר הוכח עניינים של חברי הקבוצה. התשתית הראייתית שהובאה על ידי המבקשים, שהוסכמה על ידי המשיבה, מוכיחה את ההתנהלות השגויה של המשיבה, והנטל על המשיבה להראות שמדובר בטעויות נקודתיות בלבד שאין להן מכנה משותף. בשלב זה, נטל זה לא הורם. עניינם של כל ארבעת המבקשים דומה אף שהם מתגוררים במקומות שונים, כך שדי בכך להוכיח במידה הראויה לשלב זה קיומה של קבוצה והתאמת בירור ההליך לתובענה ייצוגית.

שאלות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה

133. המשיבה טענה כי במקרה זה, כל סיווג מוטעה הוא ייחודי ופרטני (סעיפים 170-173 לתשובה), ועל כן אין מקום לקבוע שלחברי הקבוצה יש שאלות משותפות של עובדה ומשפט. בנוסף פירטה את השאלות הפרטניות המתעוררות לדעתה בכל אחד מהמקרים (סעיף 294 לתשובתה לבקשת האישור). אני דוחה את טענת המשיבה. התובענה מעוררת שאלות המשותפות לכלל הקבוצה. "נקודת המוצא היא, כי לא נדרש שכל השאלות המתעוררות בגדר התובענה הייצוגית תהיינה משותפות לחברי הקבוצה. די בכך שיש שאלות משותפות של עובדה או משפט שהן 'מהותיות'." (ע"א 6687/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים [פורסם בנבו] (20.7.2010), סעיף 25 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס).

134. אלה השאלות המשותפות שבהם אדרש להכריע בתובענה הייצוגית לאור דברי דלעיל: פרשנות סעיף 13 לספר אמות המידה; זכותה של המשיבה לחייב בתעריף קריאת מונה בחשבון המבוסס על הערכה כאשר לא התקיים אף אחד מהתנאים להוצאת חשבון הערכה ללא קריאה ; דיווחי קוראי המונים על מניעת הגישה; האם המשיבה מפקחת כנדרש על עבודתם של קוראי המונים ; כיצד מונחים קוראי המונים לבצע קריאות ; (שאלות עובדתיות ומשפטיות נוספות צוינו בסעיפים 144-145 לבקשת האישור). שאלות אלו אינן ספציפיות ללקוח מסוים של המשיבה, אלא מדובר בהתנהלות כללית של המשיבה, המלמדת על התנהלות שגויה, ולכל הפחות על אדישות לגביית תעריף קריאת מונה שלא כדין מלקוחותיה.

135. סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות אינו דורש כי משקלן של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיבידואליות, אלא די בכך שקיימות שאלות משותפות כלשהן (ראו: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי [פורסם בנבו] (5.7.2012)). לא אחת נקבע, כי אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים, דרישה שתסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך, נקבע כי יש לאמץ גישה ולפיה "די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת" (רע"א 8268/68 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה (5) 276 (2001). דברים דומים נקבעו גם בבע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ [פורסם בנבו] (28.5.12), בפסקה 35)).

136. גם אם קיימת שונות מסוימת בין חברי הקבוצה, היכולה להשפיע על שאלת גודל הקבוצה ובהתאם גובה הנזק הכללי, הרי שלשאלות אלה מעניק סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות פתרון. בכל מקרה, המועד לבחון עניין זה אינו בשלב דיוני זה, אלא בשלב מאוחר יותר, בדיון בתובענה עצמה.

137. יישום האמור על נסיבות המקרה דנן, מביא לכך ששוכנעתי כי בכל הנוגע לעילות התביעה, קיימות שאלות משותפות של עובדה ומשפט, אשר יש אפשרות סבירה שיוכרעו לטובת הקבוצה.

תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת
138. על המבקשים לעמוד בתנאי הסף הנוסף שבסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות לפיו "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". בענייננו עסקינן בתעריף קריאת מונה העומד על כ-3 ₪ לתקופת חשבון. סכומים אלו אינם מצדיקים תביעה אישית. לפי הדין, תובענה ייצוגית צפויה להיות הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת כאשר הסעד המגיע לכל אחד מחברי הקבוצה אינו גבוה מספיק בכדי להצדיק הגשת תביעה אישית. תובענות ייצוגיות כאלו אף כונו בעבר "תובענות ייצוגיות קלאסיות" (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220, 278 (2003). להלן: פרשת א.ש.ת.). במקרים כאלו, תובענה ייצוגית אינה רק הדרך היעילה ביותר לדיון בנושא, אלא היא ככל הנראה גם הדרך היחידה שבה יזכה עניינם של חברי הקבוצה לבירור משפטי.
139. אחד השיקולים המרכזיים בבחינת יעילות והגינות השימוש בתובענה ייצוגית הוא המידה שבה ההכרעה בשאלות המשותפות לכלל חברי קבוצת התובעים תסייע לפתרון הסכסוך האינדיבידואלי שבין כל אחד מהם לבין הנתבע. ככל שימצא כי ההכרעה המשותפת תקדם רק במעט את פתרון הסכסוך ונותרו שאלות אינדיבידואליות רבות, היעילות וההגינות הנלוות לדיון בדרך של תובענה ייצוגית, תפחתנה (ע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי [פורסם בנבו] (5.7.12)). התובענה בענייננו היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. הצורך לבחון אם התנהלות המשיבה לגבות את תעריף קריאת המונה במקרים שבהם קוראי המונים לא קראו את המונה כשלא נמנעה הגישה , הוא מוצדק ו משרת את כל לקוחות המשיבה בהווה ובעתיד. מדובר במחלוקת הרלוונטית לציבור צרכנים גדול למדי של המשיבה, עת סכומי הנזק האישיים קטנים יחסית ואינם מספיקים להגשת תביעות אישיות.
140. נמצא, כי מתקיימים גם התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) לחוק תובענות, הדורשים שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בהקשר זה טענה המשיבה כי המבקשים אינם תמי לב ואינם ראויים לשמש כתובעים מייצגים, משום שלא פנו לחברת החשמל עובר להגשת התביעה. אני דוחה טענה זו. מבקש 1 פנה למשיבה ביום 5.1.2019 וביקש לדעת מדוע חויב עבור קריאת המונה, בשעה שלא בוצעה קריאת מונה כי החשבון חושב על בסיס הערכה (נספח 21 לבקשת האישור. ראו גם המשך התכתובת בין המשיבה לבא כוח המבקש- נספחים 22-26 לבקשת האישור). טענת המשיבה לפיה כל ארבעת המבקשים היו צריכים לבצע פנייה כזו היא תמוהה, שכן פנייתם ממילא לא הייתה מועילה במצב בו המשיבה מסרבת להשיב את תעריף קריאת המונה ועומדת על כך שאינה חייבת לעשות כן. איני מקבל גם את טענת המשיבה לפיה המבקשים לא פנו ותהו בפניה במהלך השנים מדוע קיבלו הערכות בשל היעדר גישה, שעה שלטענתם קיימת גישה לכאורה למונה שבביתם. המבקשים ציינו בתגובתם לתשובת המשיבה כי הם לא פנו בעבר למשיבה לבדיקת זכאותם להשבת תעריף המונה מאחר שלא שמו לב לכך שרכיב זה נגבה מהם, גם כאשר נשלחו אליהם חשבונות הערכה. נזכיר, כי עד חודש ינואר 2018 ממילא לא הייתה המשיבה מחויבת לפרט בחשבון החשמל את התעריפים הקבועים, והיא אכן לא עשתה כך. העובדות שנטענו על ידי המבקשים הוסכמו על ידי המשיבה, וזה הסבר מספיק לחוסר הפנייה.
141. פניה מוקדמת בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא דבר רצוי וראוי, אך אינה תנאי הכרחי להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית אזרחית. בעע"מ 2978/13 מי הגליל- תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס [פורסם בנבו] (23.7.2015) נקבעה חובה כללית להקדים פניה טרם הגשת בקשת לאישור תובענה כייצוגית רק כשמדובר ברשות מנהלית. לעיתים פנייה מוקדמת לנתבע יכולה להביא לתיקון ההפרה או לבחון אם בכלל ישנה הפרה, אך כעולה מתגובת המשיבה לבקשת האישור, פניה מוקדמת לא הייתה מייתרת את ההליך, שכן המשיבה עמדה על כך שלא הפרה כל הוראה בדין. לפיכך, אני דוחה את טענת המשיבה כאילו בהיעדר פנייה מוקדמת יש הפרת חובת תום הלב של התובעים המייצגים.
הגדרת הקבוצה
142. אני דוחה את הגדרת הקבוצה כפי שנוסחה על ידי המבקשים, על פי דברי לעיל. הגדרת הקבוצה המתאימה לקביעותי דלעיל היא "כל מי שחוייב בתעריף קריאת מונה בחשבון תקופתי המבוסס על "הערכה" בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, כאשר לא נמנעה הגישה לקריאת המונה".

סוף דבר
143. על פי כל האמור, אני מקבל את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. על-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן:
א. בהתאם לתקנה 6, המבקשים יגישו תוך 15 יום כתב תביעה מתוקן לפי החלטה זו.
ב. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל מי שחוייב בתעריף קריאת מונה בחשבון תקופתי המבוסס על "הערכה" בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, כאשר לא נמנעה הגישה לקריאת המונה".
ג. בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.
ד. זהות התובעים המייצגים ובאי-כוחם הם כמפורט בכותרת להחלטה זו.

ה. עילות התובענה הן הפרת חובה חקוקה, רשלנות ו עשיית עושר ולא במשפט.

ו. השאלות המשותפות לחברי הקבוצה הן: פרשנות סעיף 13 לספר אמות המידה; זכותה של המשיבה לחייב בתעריף קריאת מונה בחשבון המבוסס על הערכה כאשר לא התקיים אף אחד מהתנאים להוצאת חשבון הערכה, וללא קריאה; דיווחי קוראי המונים על מניעת הגישה; האם המשיבה מפקחת כנדרש על עבודתם של קוראי המונים ; כיצד מונחים קוראי המונים לבצע קריאות .

ז. הסעד הנתבע הוא החזר תעריף קריאת מונה שחוייב .

ח. ב"כ המבקשים תפרסם תוך 21 יום, ע"ח המשיבה, הודעה על אישור התובענה הייצוגית כאמור בסעיף 25 לחוק , בנוסח שיאושר על ידי, בשניים מבין העיתונים הארץ, ידיעות אחרונות, וישראל היום, בסוף השבוע, וכן באחד העיתונים גלובס או כלכליסט, הכל בגופן שלא ייפחת מהגופן שבו מפורסם החומר המערכתי בעיתון שבו מתפרסמת ההודעה. ב"כ המבקשים תברר את עלות הפרסום, וידרוש אותה מהמשיבה, שתעביר אליו את עלות הפרסום תוך 7 ימים מדרישתו.

ט. המשיבה תשלם למבקשים הוצאות הבקשה בסך 11,700 ₪.

ב"כ המבקשים תגיש עד יום 23.2.20 ראיות על הפירסום כאמור בסעיף ח' לעיל.

תזכורת פנימית ביום 24.2.20.

ניתנה היום, ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.