הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"צ 24999-02-18

בפני
כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

המבקש

אייל רוזן
ע"י עו"ד ע' שטיינר

נגד

המשיבים

1.חברת דואר ישראל בע"מ
2.חברת בנק הדואר בע"מ
ע"י עו"ד א' בליזובסקי
3.גמא מימון אישי ישיר בע"מ
ע"י עו"ד ע' שפירא

פסק דין

1. המבקש, מר אייל רוזן, ביקש לשלם את חשבון הארנונה שנשלח אליו בבנק הדואר, בסניף הממוקם בנצרת עילית. מר רוזן ביקש לבצע את התשלום באמצעות כרטיס אשראי בתשלום אחד, אולם נמסר לו כי הדבר אינו אפשרי, וכי תשלום בכרטיס אשראי מתאפשר רק בפריסת החוב ללא פחות מ - 3 תשלומים נפרדים. המבקש שאל את נציגת השירות, מראש, האם יחויב בעמלה בגין כך, ונענה בחיוב, תוך שהוסבר לו כי החלופה היחידה שעומדת לרשותו היא תשלום מלוא הסכום במזומן.

המבקש שילם את החשבון באמצעות כרטיס האשראי שלו. לטענתו, לאחר ביצוע העסקה, התברר לו כי בוצעה עבורו עסקת מימון אל מול גורם שלישי - גמא מימון אישי ישיר בע"מ, היא המשיבה 3. עוד טען המבקש, כי המשיבות 2-1, דואר ישראל בע"מ וחברת הבת שלה, מקבלות מחברת המימון אחוזים, ובכך מבצעות למעשה עסקת מימון בניגוד לחוק הדואר, התשמ"ו-1986 , לתקנות בנק הדואר (שירותים בבנק הדואר), התשל"ה-1974 ובניגוד להוראות רישיון הדואר.

2. בשל האמור הגיש המבקש בקשה לאישור הגשת תביעה כייצוגית כנגד המשיבים. במסגרת תביעתו, עתר המבקש להורות על השבת הריבית שנגבתה, על פי הנטען, שלא כדין, ממנו ומיתר חברי הקבוצה.

3. בבקשה המונחת להכרעה כעת עותרים הצדדים לקבלת אישור בית המשפט להסתלקות המבקש מהתובענה על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, תוך דחיית תביעתו האישית.

רקע
4. ביום 12.2.2018 הגיש המבקש את בקשת האישור מושא ההכרעה הנוכחית, ובה נטען, כפי שצוין לעיל, כי המשיבות 2-1, חברת דואר ישראל בע"מ וחברת בנק הדואר בע"מ (להלן יחד: הדואר) מבצעות עסקאות מימון באמצעות צד שלישי, גמא מימון אישי ישר בע"מ. בבקשת האישור נטען, כי מדובר בפעולות המבוצעות בניגוד לחוק הדואר, לתקנות בנק הדואר ולרישיון הדואר. עוד נטען, כי הדואר לא גילה ללקוחותיו כי מדובר בעסקה המבוצעת באמצעות צד שלישי, ובכך הטעתה אותם, וכי מדובר בהתניה אסורה של מתן שירות ברכישת שירות אחר.

5. שבועות ספורים לאחר מכן, הוגשו לבית משפט זה על ידי מבקשים ובאי כוח אחרים, שתי בקשות נוספות לאישור תובענות כייצוגי ות כנגד הדואר וכנגד חברות מימון נוספות העובדות עמו, שבליבן טענה זהה לזו העומדת בבסיס בקשת האישור הנוכחית (ת"צ 33613-03-18 ות"צ 53313-03-18).

6. לאור הדמיון שבין הבקשות, קבעתי בהחלטתי מיום 27.3.2018 כי הדיון המקדמי בשלוש הבקשות יערך באותו היום ובאותה השעה.

7. ביום 16.5.2018 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר דיוני, בה עתרו לאשר הסכמה אליה הגיעו בדבר הגשת תשובות ותגובות מאוחדות בתיקים, וכן הסכמה (חלקית) אליה הגיעו ולפיה הדיון בשלוש הבקשות יאוחד. בכל הנוגע למועדי הגשת התשובות והתגובות, קיבל הסדר זה תוקף של פסק דין.
8. בתשובה מאוחדת שהגיש הדואר לשלוש בקשות האישור ביום 19.8.2018, בהתאם להסדר הדיוני שאושר כאמור, נטען כי המוטבים (לעניינו הרשויות המקומיות להן משולמים תשלומי החובה) - להם יש לשלם את החשבונות השונים - הם שקובעים באילו דרכים ניתן לשלם להם, וכי לדואר אסור לחרוג מהנחיותיהם. במצב זה לא רשאי הדואר לאפשר ללקוח הרוצה לשלם למוטב שלא אישר זאת, תשלום באשראי.

חלף דחיית בקשות לקוחותיו לשלם באמצעות כרטיסי אשראי, העמיד הדואר לרשותם אפשרות נוספת - התקשרות עם חברות מימון, הן המשיבות השונות לבקשות האישור, אשר משלמות למוטבים את מלוא הסכום (כפי שהם דורשים), ומקבלות אותו בחזרה מהלקוח בתשלומים, כנגד תשלום ריבית. הדואר הדגיש כי הוא אינו צד לעסקה זו, וכי הפעולה, לרבות גביית תשלום מחברות המימון בגינה, מותרת לפי החוק, התקנות ורישיון הדואר.

בתשובתה מיום 20.8.2018 טענה גמא כי שירות הסדר התשלומים המוצע על ידה בסניפי הדואר ניתן רק למי שאישר את קבלת השירות בתנאים המתאימים. האישור ניתן בחתימה על תדפיס נייר הכולל את מלוא פרטי העסקה. נטען כי מדובר בשירות בעל ערך רב לציבור ומאפשר לציבור הלקוחות תשלום באשראי גם למוטבים שאינם מאפשרים תשלום ישיר של החוב באשראי .

9. לאחר הגשת כתבי הטענות, התקיימו שני קדמי משפט בתיקים, בימים 4.11.2018 ו- 6.1.2019. עוד יוער, כי ביני לביני התנהלו הליכים מקדמיים שונים בין הצדדים לתיקים, והתבררו בקשות שונות, שאין צורך לפרטן לצורך ההכרעה בבקשה הנוכחית. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות, התקיימה ביום 10.11.2019 גם ישיבת הוכחות, בה נחקרו המצהירים.

10. ביום 6.2.2020, ובטרם חלף המועד להגשת סיכומים על ידי המשיבים, הוגשה בקשת ההסתלקות מושא ההכרעה הנוכחית. בבקשה נטען, כי ביום 25.8.2019 נכנס לתוקפו תיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993. תיקון זה הוביל, לפי הנטען, לשינוי המצב המשפטי ולשינוי נוסח מסמכי העסקה המובאים כיום בפני המשתמשים בשירות הפריסה לתשלומים.

במצב דברים זה, הגיע המבקש למסקנה, כי אין עוד טעם בניהול הבקשה וכי יש מקום להסתלק ממנה (יובהר כי ההליכים בת"צ 33613-03-18 ובת"צ 53313-03-18 עודם מתנהלים, וכי בקשת ההסתלקות נוגעת רק לת"צ 24999-02-18).

11. כמו כן, הצדדים הסכימו כי מבלי להודות בטענה כלשהי, גמא תתרום לעמותת בית שבתי לוי מרכז חירום ויחידת אמהות (ע"ר) סכום של 10,000 ₪.

דיון והכרעה
12. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לאשר את הסתלקותו ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש מהתובענה ללא צורך בפרסום.

13. סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, טעונה אישור של בית המשפט. אישור בית המשפט נדרש הן להסתלקות והן לקבלת טובות הנאה בקשר להסתלקות.

14. הדרישה לקבלת אישור בית המשפט לבקשת הסתלקות נדונה במספר החלטות שיפוטיות (ראו למשל: ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29/9/2013); ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1/10/2013); ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26/11/2014); ראו גם: א' קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5 (2011)).

תכלית הדרישה לאישור בית המשפט להסתלקות נעוצה בעיקר בחשש שמא הכרה בהסתלקות, תוך מתן גמול וטובות הנאה למבקש, תתמרץ את הגשתן של תביעות סרק לאישור תובענות ייצוגיות. חשש זה מבוסס על ההנחה לפיה נתבעים יסכימו לתשלומי גמול לתובעים רק כדי להימנע מניהול הליכי סרק ארוכים ויקרים, אשר עלולים גם לפגוע בתדמיתם של הנתבעים בעיני הציבור.

15. עם זאת, הואיל והסתלקות מהבקשה לאישור אינה יוצרת מעשה בית דין הכובל את שאר חברי הקבוצה, הותיר המחוקק בידי בית המשפט שיקול דעת רחב לאשר או לדחות בקשת הסתלקות, וכך גם לגבי אישור שכר וגמול למבקש האישור ולמייצגו. המחוקק אף הותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט על המשך ניהול ההליך בידי תובע מייצג אחר, ולשם כך הסמיך את בית המשפט להורות על פרסום הודעה בדבר הבקשה להסתלקות (סעיף 16(ד)(1) לחוק). הענקת שיקול הדעת הרחב לבית המשפט מאפשרת לו לבחון האם יש טעם בהמשך ניהול ההליך, האם המשך ניהול ההליך יועיל לחברי הקבוצה אם לאו, והאם יש הצדקה להקצאת הזמן והמשאבים הדרושים לשם כך. במסגרת זו בוחן בית המשפט את סיכויי ההצלחה בשים לב למידע שהוצג לעיונו, את השלב בו מצוי ההליך וכן האם ההסתלקות נועדה אך ורק להעשיר את המבקש, על חשבון הנתבעת, או שהבקשה מבוססת על שיקולים עניינים.

16. לאור עקרונות אלו, אני סבור שבנסיבות המקרה הנוכחי יש לאשר את ההסתלקות מהבקשה לאישור הגשת התובענה כייצוגית, וזאת בעיקר לאור העובדה שתיקון החוק השיג - לשיטת המבקש עצמו - את מטרת התובענה (קרי, הבאת מלוא המידע על אודות העסקה לציבור המתקשרים בה).
גם השלב המוקדם בו מצויה התובענה, בטרם הוכרעה הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וכן העובדה שההסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה (ואף אין בכך כדי להשפיע ישירות על שני התיקים הנוספים המתנהלים לפני), תומכים במסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות.

17. בנסיבות אלה גם אין טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, ומכאן שאין צורך בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות - הודעה שתייקר את ההליך ותסרבל אותו שלא לצורך (ראו והשוו: תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13/5/2013)).

18. אשר לגמול ולשכר הטרחה, הרי שהצדדים לא ביקשו לפסוק דבר למבקש ובא כוחו. משההסתלקות לא השיגה תועלת ישירה כלשהי עבור מי מחברי הקבוצה, הדבר עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (5.8.2018).

התרומה אותה ביקשו הצדדים להשיא לטובת עמותת בית שבתי לוי מאושרת בזאת.

19. לסיכום, אני מאשר את ההסתלקות מהבקשה ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש כמפורט לעיל, ללא צורך בפרסום, וללא צו להוצאות. עוד אני מורה כי גמא תשיא תרומה בסך של 10,000 ₪ לטובת עמותת בית שבתי לוי, כאמור בסעיף 7 לבקשת ההסתלקות. התרומה תועבר לעמותה בתוך 30 ימים מהיום. דיווח על התשלום בצירוף אסמכתא יועבר לעיון בית המשפט.

ניתן היום, ה' אדר תש"פ, 01 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.