הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"צ 20711-03-18

בפני כב' השופט י. גריל, שופט בכיר

המבקש:

זיו אברבך ת"ז XXXXXX011
ע"י ב"כ עוה"ד ח. פרוכטר ואח'

נגד

המשיבות:
.1 טכנו-טסט שרותי רכב בע"מ
.2 טסט פיקס בע"מ
.3 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ
.4 טכנו פ.י.א. צפון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קובי קול

החלטה

א. מטעם המשיבות הוגשו שתי בקשות המונחות בפניי:

האחת (בקשה מס' 4) למחיקת התשובה שהגיש המבקש לתגובתן של המשיבות ביחס לבקשת האישור, וכן למחיקת בקשת האישור ככל שהיא נוגעת למשיבות מס' 2 עד מס' 4.

השנייה (בקשה מס' 5) להוצאת הנספח אותו צירף המבקש לתשובתו אותה הגיש במסגרת בקשת המחיקה הנ"ל של המשיבות.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבות ובקשה לאישורה כייצוגית.

נטען בבקשת האישור, שהמבקש הוא בעלים , במשותף עם רעייתו , ברכב פרטי, הרשום במרשם משרד הרישוי על-שם רעייתו, אם כי הם בעלים במשותף של הרכב (להלן: "הרכב").

באשר למשיבות, כך נטען בבקשת האישור, הן חברות המחזיקות ומפעילות רשת של מכוני רישוי ומוסכים במותג "טכנו טסט" במספר ערים בארץ, ולפי אתר האינטרנט כל מוסך ומכון רישוי מנוהלים כחברה נפרדת.

ביום 12.3.17 עבר הרכב מבחן רישוי בסניף הרשת שבטירת הכרמל (דהיינו, אצל המשיבה מס' 1 שכתובתה היא בטירת הכרמל) ועמד בדרישות המבחן השנתי. במהלך שהיית הרכב במכון הרישוי הודבקו על הפגוש האחורי של הרכב שתי מדבקות פרסום של המשיבות, וזאת מבלי שהמשיבה מס' 1 ביקשה רשות להדביק את מדבקות הפרסום על גבי הפגוש.

לטענת המבקש, כשניסה להסיר את המדבקות התברר לו שהן מודבקות באמצעות דבק בעל עוצמה ניכרת , וכי הסרת המדבקות אינה אפשרית מבלי שיישארו סימנים של הדבק ושל המדבקות על גבי פגוש הרכב, או שהצבע יתקלף.

ג. נטען בבקשת האישור, שהמשיבות נוהגות להדביק מדבקת פרסום על כלי הרכב המגיעים לסניפיהן לעריכת מבחן שנתי , או לקבלת שירות אחר, מבלי לבקש את הסכמת הלקוח. בדרך זו הופכים כלי הרכב לפלטפורמה של פרסום, וניתן להבחין בכבישים במספר גדול של המדבקות המתנוססות על כלי הרכב. לעתים אף מודבקות שתי מדבקות ומעלה על הפגוש , ובמקרים אחרים ניתן להבחין שבעל הרכב ניסה להסיר את המדבקה , אך שרידי הדבק שעליה ושרידי המדבקה נותרו מודבקים על גבי הפגוש.
במקרה של המבקש הודבקו על ידי המשיבה מס' 1 שתי מדבקות על פגוש רכבו.

המבקש טוען, שעילות התביעה עליהן הוא מתבסס הינן רשלנות, הסגת גבול במ יטלטלין, ועשיית עושר ולא במשפט, ונזקיו הם הנזק הממוני הנובע מכך שלא ניתן להסיר את המדבקות מבלי שיינזק הצבע שעל הפגוש . לדבריו, כשפנה למוסך מורשה נאמר לו שיש לגרד את המדבקות ושגירוד זה יפגע בצבע הפגוש, יש צורך לצבוע את הפגוש מחדש , ומחיר התיקון הוא 1,000 ₪ בתוספת מע"מ . כמו כן יהא עליו להשבית את רכבו ליום אחד, לשאת בהוצאות נסיעה במונית או רכב אחר, ולהפסיד זמן עבודה.

עוד נטען, שהמבקש זכאי לחלקו היחסי בהתעשרותן של המשיבות כששווי טובת ההנאה ייקבע בהמשך לאחר שהמשיבות תצגנה את רשימת הלקוחות.

עד כאן תמצית טענות המבקש בבקשת האישור.

ד. המשיבות בתגובתן מציינות, שהמבקש כלל לא פנה למשיבה מס' 1 על-מנת שזו תסיר את המדבקות , לא ביצע כל פנייה מוקדמת אליה, והגיש את תביעתו ללא בירור מינימלי של העובדות.

אילו ביצע המבקש פנייה מוקדמת היה יודע, ששאריות של דבק ניתן להסיר בקלות , וכן היה לומד שהמשיבות מס' 3 ומס' 4 אינן מכוני רישוי, אינן מבצעות בדיקות רישוי , ומעולם לא הודבקה אצלן אף לא מדבקה אחת.

יתר על כן, לטענת המשיבות, המדבקות של המשיבה מס' 1 מבוקשות מאוד, וקיימת דרישה של הלקוחות לקבל מדבקות אלה, המיוצרות על ידי חברה ידועה העומדת בכללי התקינה העולמיים.

נטען עוד, שאין יריבות בין המבקש לבין המשיבות הואיל ולפי רישיון הרכב בעלת הרכב היא אך ורק רעייתו של המבקש. עוד מתברר, כך נטען בתגובה, שאת מבחן הרישוי אצל המשיבה מס' 1 העבירו לא המבקש ולא רעייתו אלא אדם אחר לחלוטין בשם ארתור רייזברג שניתן לו ייפוי כוח מבעלת הרכב ל עבור את המבחן השנתי ומיופה הכוח גם חתם על המסמך הנדרש ביום 11.3.18.

ה. בעובדה שהמבקש לא ציין בבקשת האישור שהוא לא היה במעמד ביצוע המבחן השנתי במכון הרישוי של המשיבה מס' 1, ושמי שנכח במקום היה מר ארתור רייזברג, רואות המשיבות חוסר תום לב מצד המבקש.

עוד נטען בתגובה להעדר יריבות בין המבקש לבין המשיבות מס' 2 עד מס' 4, מה גם שהמשיבות מס' 3 ומס' 4 אינן מכוני רישוי ומעולם לא הדביקו מדבקה על רכב.

טוענות המשיבות, בסעיף 17 של תגובתן, שדין הבקשה כנגד המשיבות מס' 3 ומס' 4 להידחות כבר בשלב זה.

ו. עוד מציינות המשיבות, שהמבקש מודה בבקשת האישור שהמשיבות הן חברות שונות עם בעלי מניות שונים . באתר האינטרנט של המשיבות נכתב, שכל אחת מהן היא ישות משפטית נפרדת המנוהלת בנפרד, והדבר המשותף היחיד בין החברות הינו העובדה שגב' אביבה בר לב היא דירקטורית בכולן, אך מכך לא ניתן להסיק כאילו מנוהלת הרשת על ידי מנהלת אחת כטענת המבקש.

עוד מציינות המשיבות, שבשום מקום בבקשת האישור לא הועלתה טענה לפיה המשיבות
מס' 2 עד 4 הדביקו מדבקה אחת על רכב ללא אישור, ולכן אין הצדקה לכרוך שלוש חברות שלא נטען כנגדן דבר לבקשת אישור זו , ומשכך יש לדחות את הבקשה כבר בשלב זה כנגד המשיבות מס' 2 עד 4.

ז. עוד תמהות המשיבות מדוע המתין המבקש כשנה מאז הודבקו לו על הרכב שתי מדבקות ללא רשותו (המבחן השנתי היה ביום 12.3.17) מבלי שפנה מיד למי שהדביק אותן ודרש את הסרתן.
מוסיפות המשיבות, שלמעשה מתוך שתי המדבקות להן טוען המבקש רק האחת, הימנית, הייתה בשימוש המשיבה מס' 1 במועד המבחן השנתי מיום 12.3.17, ואילו הקודמת הייתה בשימוש מספר שנים לפני כן ואינה קיימת כיום. הרכב כך נטען, הוא משנת 2006 ורעיית המבקש רכשה אותו ביום 23.4.12 . לפי נתוני המשיבה מס' 1, השימוש במדבקה השמאלית כבר לא היה בתוקף באותה תקופה, או שהיה ממש בשלבי סיום . לטעמן של המשיבות, קיימת אפשרות סבירה מאוד שרעיית המבקש רכשה את הרכב כשהמדבקה (השמאלית) כבר מודבקת על הרכב, ולכן לגביה סביר להניח שקיימת התיישנות. מכל מקום , אין כל הסבר מדוע המתין המבקש כשנה עד שהעלה תלונה כלשהי בעניין זה . ניתן להסיק מכך שלפחות במהלך השנה שחלפה מאז ההדבקה בשעת המבחן השנתי ועד הגשת הליך זה היה המבקש אדיש למדבקה.

לטענת המשיבות, אין עילה לבקשת האישור, הואיל והמועד הרלוונטי להסכמתו של המבקש , או לאדישותו להדבקת המדבקה הוא במועד ההדבקה , או בסמוך אליה , ולא כעבור שנה . המשיבות מייחסות שיהוי ניכר למבקש, שהרי הפעילות בחצרי המשיבה מס' 1 מתועדת באמצעים אלקטרוניים . אילו פנה המבקש במועד סביר ניתן היה לשלוף את התיעוד ולצפות במר ארתור רייזברג מעביר מבחן שנתי, ואת הסכמתו המילולית , או הפיסית לקבלת המדבקה.

עוד נטען על ידי המשיבות, כי מסקירת הרכב עולה, שלא למבקש ולא לרעייתו יש בעיה עקרונית עם הדבקת מדבקות על רכבם , שכן על תא המטען מופיעה מדבקה של "מוסך שרון" ומה גם שהרכב רחוק מלהיות במצב אסתטי.

ח. בנוסף טוענת המשיבה מס' 1, שהיא אינה כופה על לקוח כלשהו להדביק את המדבקה . אדרבה, הלקוחות עצמם פונים למשיבה מס' 1 ומבקשים את המדבקה. רבים מלקוחותיה של המשיבה מס' 1 הן חברות העוסקות במתן שירותים לציבור על-מנת להעביר את הרכב מבחן שנתי , וחשוב לה ן להראות ללקוח שהרכב נלקח למקום ידוע ומוכר . לכן, דווקא מיופי הכוח שמטעם אותן חברות מתעקשים לקבל את המדבקה כדי להוכיח ללקוח שהשירות שלהן מסודר ואמין.

כמו-כן חולקות המשיבות על טענת המבקש כאילו אין אפשרות להסיר את המדבקה (למעט במקרה שבו הפגוש מלכתחילה נצבע בצביעה חובבנית ולא לפי הוראות היצרן).

המשיבה מס' 1 אף מציינת בתגובתה, כי בתקופה שבין 14.5.18 עד 19.6.18 היא עשתה ניסוי באופן שכל לקוח שביקש מדבקה מילא טופס מיוחד למטרה זו וחתם על כך בצירוף שם מלא, מספר רכב, ותעודת זהות, וכ-5,000 לקוחות חתמו על "בקשה לקבלת מדבקה".

עד כאן תמצית מתוך טענות המשיבות בתגובתן לבקשת האישור.

ט. בתשובתו לתגובת המשיבות טוען המבקש, בין היתר, שהיחסים בין המשיבות לבין בעלי כלי הרכב הבאים לביצוע מבחן שנתי אינם חוזיים, אלא מדובר בפעולה שלטונית מובהקת, שכן מכוני הרישוי ממלאים פונקציה שלטונית , ולטעמו עובדי מכוני הרישוי נחשבים "עובדי ציבור", כאשר הם מבצעים את המבחן השנתי לרכב, ולכן, לטעמו של המבקש, החתמת בעל הרכב על בקשה להדביק מדבקת פרסומת של מכון הרישוי על פגוש הרכב היא, כך נטען, עבירה של דרישת שוחד ולקיחת שוחד.
עוד נטען, שבנסיבות שכאלה, אין כל משמעות להסכמת בעל רכב להדבקת מדבקה על רכבו.

י. טענה נוספת של המבקש היא, שמדבקת הפרסומת המעוצבת של המשיבות נרשמה כסימן מסחרי. מדובר בסימן מעוצב שבו המילים "טכנו טסט" נתונות בתוך שני מעגלים המזכירים גלגלים של רכב, כך שכל הרואה את הסימן יוכל לזהותו על נקלה.
מוסיף המבקש, שככל שתאושר בקשתו, יוכל הוא להראות באמצעות סקר צרכנים שמרבית בעלי הרכב בחיפה ובצפון הנחשפים לסימן המסחר יכירו אותו ויזהו אותו כמכון רישוי מרשת מכוני "טכנו טסט".

טוען המבקש, שארבע המשיבות, וכל החברות שבקבוצת טכנו טסט, נהנות מהפיכתו של סימן המסחר הנ"ל לסימן מוכר היטב , שכן המודעות שנצרבה בזיכרון הלקוחות מובילה אותם לקבל שירותים דווקא בסניפי קבוצת טכנו טסט, ובכך מתעשרות המשיבות שלא כדין ועל חשבון בעלי הרכבים.

י"א. המבקש מפנה לתמונה המראה את הפגוש האחורי של רכב ומצביע על כך, שבחלקו התחתון של הפגוש רואים בבירור את שרידי המדבקה ועליה הגלגלים המעוצבים של סימן המסחר, וניתן ל הבחין שלא ניתן היה להסיר את המדבקה. נראה שגם המשיבות עצמן לא טרחו לעשות דבר בעניין זה, שהרי אילו ניתן היה להסיר את המדבקה בקלות, כי אז מדוע נותרו שרידים של המדבקה על הפגוש והודבקה מדבקה חדשה מעליה?
לכן, לטענת המבקש, בניגוד לתגובת המשיבות , הסרת המדבקה אינה קלה כלל ועיקר משום כך הדביקו בוחני המשיבות מדבקה חדשה על שרידי הקודמת.

מוסיף המבקש, שבעוד שבתגובה נכתב שניתן להסיר את המדבקות בקלות באמצעות מים חמים , או מיבש שיער , הרי בנספח י"ב לתגובה נטען , שתהליך הסרת המדבקה נמשך מספר דקות ולקוחות פונים אל ה מכונים בבקשה להסיר את המדבקות.
תוהה המבקש, מדוע יש לפנות למוסך להסרת המדבקות אם התהליך כה פשוט, ואם ההסרה כה פשוטה מדוע נותרות שאריות דבק על הרכב, ומה גם שמן התצהירים שצורפו לתגובה עולה שהמדבקה מוסרת בקלות רק כאשר צבע הפגוש הוא צבע מקורי הנצבע לפי הוראות היצרן.

לפיכך טוען המבקש, שהסרת המדבקה אינה מלאכה קלה כל ועיקר.

י"ב. לתגובת המשיבות צורפה חוות דעת שמאי, וכן צורפו תצהירים של עשרה בעלי רכב ומיופי כוח שבאו למכון והצהירו שהמדבקה הודבקה על רכבם בהסכמתם . בסרטונים שצורפו מראות המשיבות שניתן להסיר את המדבקות על נקלה.

לטעמו של המבקש, אין משקל לחלק זה של התגובה, הואיל ומדובר, לטעמו, באוסף מקרים שנבחרו בקפידה על ידי המשיבות , ואין הן מ ציגות מדגם סטטיסטי מקצועי.

מוסיף המבקש, כי לפי פניית המשיבות הובא רכבו לבדיקה ביום 19.6.18. במסגרת הבדיקה בדקו המשיבות במכשירים שונים את איכות הצבע של רכב, את הפגיעות השונות בפח הרכב, פתחו את מכסה המנוע ובדקו בתא הנהג. ואולם, המשיבות לא ניסו כלל להסיר את המדבקות.

לטענת המבקש, בחרו המשיבות שלא לנסות להסיר את מדבקות הפרסום , ויש בכך משום הודאה שלא ניתן להסירן בפשטות , או בקלות , שאם לא כן, היו המשיבות מסירות את המדבקה בעצמן.

עוד טוען המבקש כי עלה בידו, לצורך השלב הנוכחי של הדיון, להוכיח, לכאורה לפחות, שנגרם נזק, שכן המדבקות אינן מוסרות בקלות ובמקרים רבים נותרים סימני המדבקה על פגוש הרכב ויש צורך בפעולות נוספות להסרתן והדבר גורם נזק, טרחה ואי -נוחות לבעל הרכב.

י"ג. באשר לטענה המקדמית של המשיבות בדבר הִעדר יריבות מצד המבקש וחוסר תום לב עונה המבקש, שהוא הבעלים במשותף (עם רעייתו) של הרכב נשוא בקשת האישור .
העובדה שמיופה כוח העביר את הרכב במבחן השנתי איננה בגדר חוסר תום לב, שהרי המבקש הוא הבעלים החוקי של הרכב והנזק שנגרם לרכב הוא נזקו שלו, ולא של מיופה הכוח.

יתר על כן, מייפוי הכוח שצורף לתגובת המשיבות עולה, שרעייתו של המבקש נתנה למר ארתור רייזברג (שהוא גיסה) ייפוי כוח בתאריך 25.2.18 לצורך מבחן רכב שהתקיים ביום 11.3.18.

ואולם, בקשת האישור עוסקת בהדבקת המדבקה שנה לפני כן, ביום 12.3.17. את מבחן הרכב באותו יום ערכה גיסתו של המבקש גב' אירינה רייזברג, המצהירה שהיא ערכה את מבחן הרכב אצל המשיבה במועד הרלוונטי והדבקת מדבקת הפרסום נעשתה ללא הסכמתה . תצהירה צורף לתשובת המבקש.

י"ד. בהתייחס לטענת המשיבות, לפיה אין יריבות בין המבקש לבין המשיבות 2 עד 4, הואיל ושלושתן אינן מדביקות מדבקות פרסום על כלי הרכב, ומה גם שארבע המשיבות הן חברות שונות עם בעלי מניות שונים, מגיב המבקש וטוען, שהמשיבות מתעלמות מטענתו בנוגע לעילת עשיית עושר ולא במשפט , שכן גם אם תתקבל טענת ו שרק המשיבה מס' 1 מדביקה מדבקות פרסום אזי עילת עשיית עושר ולא במשפט היא החוט המקשר בין ארבע המשיבות.

לטעמו של המבקש, נושאות מדבקות אלה ערך כלכלי יקר ומחזקות את סימן המסחר של קבוצת טכנו טסט, ובהן ארבע המשיבות , שהינן חלק מרשת טכנו טסט.
לטענת המבקש, כל ארבע המשיבות התעשרו שלא כדין על חשבון המבקש והקבוצה , ולכן קיימת יריבות מוצדקת בין כולם, ובאתר האינטרנט הן מציגות עצמן כקבוצת חברות בבעלות משותפת המעסיקה עובדים רבים בסניפים שונים של הקבוצה.

עוד מצביע המבקש על כך, שבשלב הדיון בבקשת האישור מתקיימת בחינה לכאורית של סיכויי התובענה ודי בקביעה שקיימת אפשרות סבירה להכרעה לטובת התובעים באחת העילות ואין הכרח לבחון את סיכויי קבלת יתר העילות.

ט"ו. בהתייחס לטענת השיהוי שהעלו המשיבות טוען המבקש, שלא מוטלת על לקוחות המשיבות החובה להסיר את המדבקה מיד לאחר מבחן הרכב , ורשאים הם להמתין ולנסות להסירה לאחר שנה ולגלות שהצהרת המשיבות לפיה קל להסיר את המדבקה היא הצהרת שווא.

ט"ז. באשר לטענת המשיבות בדבר הִעדר פנייה מוקדמת של המבקש, טוען הוא, שהוראות הדין אינן מחייבות תובע ייצוגי לבצע פנייה מוקדמת. במקרים בהם נוכח תשובת המשיבה לא היה מתאיין הצורך בהגשת בקשת האישור, אזי העדר הפנייה המוקדמת אינו שקול לחוסר תום לב.

י"ז. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 17.7.18, טען ב"כ המשיבות, שיש למחוק את תשובת המבקש ביחס לתגובת המשיבות , וזאת מן הטעם שהועלו בתשובה טענות חדשות החורגות מאלה שבבקשת האישור , וכן צורפו תצהירים לתשובה ללא רשות בית המשפט . עוד נטען, שיש למחוק את בקשת האישור כנגד המשיבות מס' 2 עד מס' 4, בהעדר עילת תביעה.

בהחלטתי מאותו יום הוריתי לב"כ המשיבות להגיש בקשה בכתב וזו אכן מונחת בפניי.

י"ח. בבקשתו מיום 22.7.18 טוען ב"כ המשיבות, שבמסגרת התשובה לתגובה העלה המבקש טענות חדשות שלא בא זכרן בבקשת האישור ולא הייתה למשיבה אפשרות להתייחס אליהן , וכן צורפו תצהירים וראיות ללא רשות בית המשפט תוך הצבת עובדה מוגמרת וזאת בניגוד להלכה הפסוקה , לפיה אין להביא במסגרת התשובה לתגובה פרטים וטענות חדשות שמקומם הטבעי והראוי הוא בבקשת האישור עצמה . איסור זה בדבר העלאת טענות חדשות חל, כך מציין ב"כ המשיבות, הן ביחס לטענות עובדתיות והן ביחס לטענות משפטיות.

הטענות שאליהן מפנה ב"כ המשיבות בבקשתו:

1. מכלול הטענות לגבי "ההתנהגות העבריינית (כך במקור) של המשיבות" סעיפים 1-3, 6, 7-9 של התשובה לתגובה.

2. מכלול הטענות ביחס ל"פעולת מכון רישוי כפונקציה שלטונית מובהקת" סעיפים
10-13 של התשובה לתגובה.

3. הטענה כי "בוחני רכב הם "עובדי ציבור"" והטענות לגבי "לקיחת שוחד" סעיפים 14-17 של התשובה לתגובה.

4. הטענות בנוגע ל"דרישת שוחד וקבלת שוחד" סעיפים 17-22 של התשובה לתגובה.

5. הטענה כי אין משמעות להסכמת בעל הרכב להדבקת מדבקה על רכבו, סעיפים
23-26 של התשובה לתגובה. אם רצה המבקש להעלות טענות כנגד טיב ההסכמה של הלקוחות, היה עליו לעשות זאת בבקשת האישור ולטעון לשוחד ואזי הייתה למשיבות אפשרות להגיב. גם אם רצה המבקש לטעון שהמשיבות הן גוף שלטוני היה באפשרותו לטעון זאת בבקשת האישור.
כל הטענות בהקשר זה לרבות הטענות של העדר הסכמה מדעת צריכות היו להיות מועלות בבקשת האישור.
המבקש, כך נטען, הגיש תובענה ייצוגית בטענה שהמשיבות אינן דורשות הסכמה לצורך הדבקת המדבקה, ואין הוא יכול לשנות כעת את בקשת האישור ולטעון שהמשיבות כן מבקשות הסכמה, אך זו אינה מדעת. המדובר , כך נטען, בהרחבת חזית.

6. הטענה ביחס לסימני המסחר של "טכנו טסט", סעיפים 27-31 של תשובת המבקש, לרבות התמונה שצורפה בסעיף 31 של התשובה המהווה ראיה חדשה, וכן סעיף 57 של התשובה.

7. התמונה בסעיף 36 של התשובה מהווה ראיה חדשה.

8. הטענה כי הרכב עבר מבחן רישוי שנתי באמצעות מיופת הכוח, הגב' אירינה רייזברג , שתצהירה צורף לתשובתו של המבקש, מבלי שנתבקשה רשותו של בית המשפט לכך.

9. התמונה שצורפה בסעיף 59 לתשובת המבקש.

י"ט. לטענת ב"כ המשיבות, הטענות ביחס לסימני המסחר לא נזכרו בבקשת האישור , למרות שניתן היה להגישן ביחד עם בקשת האישור. אין הצדקה לאפשר למבקש להוסיף טענות חדשות לחלוטין, כולל ראיות שהיו בהישג ידו טרם הגשת בקשת האישור , שכן למשיבות לא ניתנה אפשרות להתייחס אליהן.

כ. באשר לתצהיר המבקש שצורף לתשובתו, ובו טענות נוספות לגבי הבדיקה שנעשתה לרכב לאחר שהוגשה בקשת האישור: תצהיר זה, לטענת ב"כ המשיבות, הוגש ללא רשות ואין כל הצדקה לצרפו כעת לתשובה לתגובה.
אילו היה המבקש מעונין בהסרת המדבקה, היה באפשרותו לפנות למשיבה מס' 1 במשך כל השנה שחלפה מאז שזו הודבקה. המבקש לא עשה כן, לא אז ולא במעמד הבדיקה , והמשיבות לא העלו על דעתן לנגוע ברכושו ללא רשות.

כ"א. לגבי תצהירה של הגב' רייזברג טוען ב"כ המשיבות, כי תצהיר זה נועד לתקן את הליקוי החמור ואת העובדה שהמבקש הסתיר את המידע בשאלה מי העביר את הרכב טסט. מסתבר, שמי שהעביר את מבחן הרישוי השנתי אכן איננו מר ארתור רייזברג , אלא רעייתו אירינה רייזברג. מבחינת המשיבות שניהם מיופי כוח ושניהם לא הוזכרו בבקשת האישור.

למעשה, טענת המשיבות לפיה המבקש כלל לא נכח במבחן הרישוי אלא מיופה הכוח, מבלי שעובדה זו צוינה בבקשת האישור נותרת בעינה למעט תיקון השם הפרטי של מי שהעביר את מבחן הרישוי והתאריך. אילו רצה המבקש לתקן בתום לב את הטעות שנפלה בתגובתן של המשיבות הן בשם של מיופה הכח והן בתאריך של ביצוע המבחן השנתי (שנת 2017 ולא 2018), יכול היה להסב לכך את תשומת לב בית המשפט והמשיבות, ולא היה צורך בתצהיר. לטענת המשיבות, הכניס המבקש תצהיר חדש ללא רשות לתיק בית המשפט בכסות של "תיקון" ולמעשה הוא מעלה בו טענה חדשה, דהיינו, המבקש טוען כיום כי מבחן הרישוי הועבר באמצעות אחר, ודבר זה לא צוין בבקשת האישור.

לטענת ב"כ המשיבות, מדובר בהפרה של תקנה 241(ג) של תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, תוך הצבת עובדה מוגמרת בפני בית המשפט והמשיבות, מה גם שנגזלה זכותן של המשיבות להתייחס לטענות אלה.

אף בהנחה שהמשיבות התייחסו בשגגה למיופה הכוח מר רייזברג במקום לגב' אירינה רייזברג הרי הכשל הראשוני נעוץ בבקשת האישור, שבה הוסתרה העובדה שאת המבחן השנתי העביר מיופה כוח ולא המבקש עצמו. המשיבות הן אלה שנאלצו לחפש ולגלות את האמת. לטענת ב"כ המשיבות, אין לאפשר למבקש לתקן את בקשת האישור רטרואקטיבית ללא מתן אפשרות למשיבות להשיב על כך.

כ"ב. בהתייחס לטענת המבקש בדבר בעלותו על הרכב ובהתייחס למיופה הכוח, טוען ב"כ המשיבות, שמוטל היה על המבקש הנטל לה וכיח שהרכב בבעלותו. ואולם, המבקש לא צירף תצהיר של בעלת הרכב (רעייתו) וגם על ייפויי הכוח לגב' רייזברג ולמר רייזברג מופיע רק שמה של רעיית המבקש.
המבקש היה אמור לעמוד בנטל זה במסגרת בקשת האישור ולא בתשובה לתגובה כשאין המשיבות מסוגלות להשיב.

כ"ג. באשר למיופי הכוח של החברות העוסקות בהעברת מבחן רישוי שנתי – זו הרחבת חזית לטענת המשיבות. בתיק לא הוגש תצהיר של אדם שהשתמש בשירותי חברה להעברת טסט, ולא נטען על כך דבר בבקשת האישור. לא הובא אף לא מקרה אחד של אדם שהשתמש בשירותי חברה כזו והודבקה לו מדבקה בניגוד להסכמתו.

אם רצה המבקש להתייחס לעניין ייפויי הכוח של משרד התחבורה והשליחות לפי חוק השליחות, היה עליו לעשות זאת בבקשת האישור, ולא בתשובה לתגובה.

מדגיש ב"כ המשיבות, ש ייפוי כוח כתוב הוא מסמך של משרד התחבורה שמגיע ביחד עם הטופס לביצוע מבחן הרישוי השנתי. ההרשאה לבצע את התיקונים ברכב ולהדביק את המדבקה אינה מוזכרת בייפוי הכוח הזה וכוחה של ההרשאה נובע, לטענת ב"כ המשיבות, מדיני השליחות הרגילים. אין כלל הקובע שהרשאה של אדם לגשת למכון רישוי עבור אדם אחר צריכה להיות בכתב.
הטענה לא הועלתה על ידי המבקש בבקשת האישור, ולכן לא הייתה אפשרות לברר עם החברות להעברת מבחן רישוי שנתי, על איזה טפסים הם מחתימים את לקוחותיהם, ועל ההרשאה הניתנת להם.

כ"ד. באשר לבקשה למחיקת בקשת האישור כנגד המשיבות מס' 2 עד מס' 4:

ב"כ המשיבות מציין, שאין בסיס לטענות המועלות כנגד המשיבות מס' 2 עד מס' 4. אין כל ראיה או טענה שהן אי פעם הדביקו מדבקה על הרכב.
לפי אתר האינטרנט של המשיבות, מדובר בגופים שונים לחלוטין עם בעלות שונה והנהלה שונה. המשיבה מס' 4 כלל איננה מופיעה באתר. המשיבות מס' 3 ומס' 4 אינן מכוני רישוי ואין להן צורך במוניטין בתחום מבחני הרישוי.

המשיבה מס' 2 היא ישות משפטית שונה לחלוטין והמדבקה דווקא פוגעת בה, מאחר והיא מפנה למקום אחר ולגוף אחר.

כ"ה. באשר לטענת המבקש לגבי "סימני מסחר" טוען ב"כ המשיבות, שה"לוגואים" של החברות לא הוצגו בבקשת האישור ולא הוסבר הדימיון ביניה ם. לא ניתן להציג סימן מסחר אחד ולטעון שהוא חל על ארבעה גופים שונים. מכל מקום, היה על המבקש לטעון זאת, אם בכלל, בבקשת האישור. ואולם, גם בתשובתו של המבקש עדיין אין כל תשתית המתייחסת למשיבות מס' 2 עד מס' 4. "הראיה" שהוגשה בעניין סימני מסחר אינה נתמכת בתצהיר.

כ"ו. לטענת המשיבות, התשובה לתגובה היא ניסיון עקר ומנוגד לדין לנסות "ולתקן" ללא הצלחה חלק מן הכשלים, ולא ניתן להפוך את ההליך ולראות בתשובה לתגובה משום בקשת אישור חדשה.

לטענת ב"כ המשיבות, לא ניתן למחוק סעיפים פרטניים מתוך התשובה לתגובה ויש להורות על מחיקת התשובה לתגובה כולה וכן יש לסלק את התובענה כנגד המשיבות מס' 2 עד מס' 4.

עד כאן תמצית טיעוני ב"כ המשיבות מיום 22.7.18 בבקשתו למחיקת תשובת ב"כ המבקש ולמחיקת המשיבות מס' 2 עד מס' 4 מבקשת האישור.

כ"ז. שונה עמדתו של ב"כ המבקש, בתגובתו מיום 25.7.18.

בהתייחס לטענות המופיעות בסעיפים מס' 1 עד מס' 5 של בקשת המחיקה מציין ב"כ המבקש, שבסעיפים 51-65 של התגובה לבקשת האישור תיארו המשיבות את המהלך בו החתימו 5,000 בעלי רכב על בקשה בכתב להדביק מדבקה על רכב שהגיע למבחן הרישוי השנתי וזאת על-מנת להוכיח את טענתם שבעלי הרכב לא רק מסכימים להדבקת מדבקת הפרסום אלא אף מבקשים זאת באופן מיוחד.
מהלך זה של המשיבות נעשה במאי 2018, לאחר שהוגשה בקשת האישור , ולכן לא יכול היה המבקש להתייחס לכך לפני כן.

מוסיף ב"כ המבקש, שבתשובתו לתגובת המשיבות הוא העיר , שמה שהתרחש לאחר הגשת בקשת האישור אינו רלוונטי לדיון , שכן העובדה שהמשיבות דרשו הסכמה בכתב של בעלי רכב המגיע לרישוי שנתי במאי 2018 (אחרי הגשת בקשת האישור) אינה מעידה על הדרך שבה הושגה ההסכמה, אם בכלל, בתקופה שטרם הגשת בקשת האישור.
בעוד המשיבות מתלוננות על הרחבת חזית בעניין זה טוען המבקש, שהמשיבות עצמן הן אלה שפתחו את החזית , ותשובתו של המבקש בעניין זה היא תגובה ישירה למהלך שתואר, ות צהירו של המבקש תומך בטענות אלה.

לטענת המבקש, המהלך שתואר על ידי המשיבות הוא פסול על רקע העובדה שהמשיבות מבצעות פעולה שלטונית מובהקת באמצעות עובדי ציבור.

כ"ח. באשר לטענה מס' 6 בבקשת המחיקה של המשיבות, טוען המבקש, שסימן המסחר של המשיבות מתנוסס על כל המכוניות הנושאות את מדבקת הפרסום, והמדבקה מפנה לכל סניפי הרשת ולא רק למכוני הרישוי. הטיעון בדבר קיומו של סימן המסחר נטען כתשובה לטענת המשיבות בדבר הִעדר יריבות עם המשיבות מס' 2 עד מס' 4 (סעיפים 16-23 בתגובת המשיבות לבקשת האישור).

לטענת המבקש, מתפרסמים סימני מסחר ביומן סימני המסחר, שהוא מן המפורסמות שאינן דורשות ראיה. גם הצגת סימן המסחר כראיה עולה , לטענת המבקש , בקנה אחד עם הכלל המאפשר הוספת ראיות המהוות מענה ישיר לטענות ההגנה שהעלו המשיבות.

כ"ט. בהתייחס לטענה מס' 7 בבקשת המחיקה של המשיבות (הטענה בדבר הצגת תמונות חדשות) טוען ב"כ המבקש , כי התמונה המוצגת בסעיף 36 של התשובה לתגובה מופיעה בנספח ד' של בקשת האישור . הוא הדין בתמונה הנזכרת בסעיף 59 של התגובה המופיעה אף היא בנספח ד' של בקשת האישור.

מוסיף ב"כ המבקש, שתמונה אחת בלבד, הנזכרת בסעיף 31 של התשובה לתגובה , היא תמונה חדשה שצולמה אחרי הגשת בקשת האישור , ונועדה להשיב לטיעון המשיבות , אשר בסעיף 59 לתגובתן, והיא נועדה להדגים את התחרות על שטח הפרסום על פגוש הרכב.

ל. באשר לצירוף התצהירים של המבקש ושל הגב' אירינה רייזברג לתשובתו של המבקש נטען, שתצהיר המבקש נועד לתמוך בטענות שהועלו בעקבות בדיקת רכבו על ידי המשיבות, בדיקה שתוארה בתגובת המשיבות . מדובר בבדיקה שנערכה אחרי הגשת בקשת האישור. דהיינו, תשובת המבקש בחלק זה היא עובדתית, ולכן היא נתמכה בתצהיר ו, והוא הדין באשר להגשת תצהירה של הגב' רייזברג .

ל"א. בהתייחס לסעיף 10 של בקשת המחיקה:
תשובתו של המבקש לעניין הבעלות ברכב היא תגובה ישירה לטענות בעניין זה בסעיפים
מס' 8 – מס' 9 שבתגובת המשיבות.

בהתייחס לטענת המשיבות בסעיף 11 של בקשת המחיקה, לפיה הטענה בנוגע למיופ י הכוח של החברות להעברת טסט היא בבחינת הרחבת חזית , טוען ב"כ המבקש , כי מעיון בסעיף 11 של בקשת המחיקה לא ניתן להבין היכן בדיוק התייחס המבקש למיופי הכוח, ומה בתשובת ו לתגובה הוא בבחינת הרחבת חזית.

ל"ב. באשר לטענת המשיבות, לפיה יש למחוק את בקשת האישור כנגד המשיבות מס' 2 עד מס' 4, טוען ב"כ המבקש , שכאשר בעל דין מבקש למחוק משיבים מבקשת האישור עליו להסביר מדוע אין בקשת האישור מגלה עילה כלפי המשיבים אותם הוא מבקש למחוק. ואולם, לטעמו, אין בטיעוני ב"כ המשיבות טענה של ה ִעדר עילת תביעה.

הכלל הוא שמוחקים בעל דין במקרה שבו גם אם יוכיח את כל מה שנטען נגדו – התובענה תידחה.
בדרך כלל, למעט מקרים חריגים, יש לברר טענות סף כנגד בקשה לאישור תובענה ייצוגית במסגרת הדיון בבקשת האישור, ולא במסגרת דיון מקדמי. החריג הוא המקרה שבו הבירור פשוט יחסית ויש בו כדי להשמיט את הקרקע מתחת לבקשת האישור כולה. ואולם, אין בטיעון העובדתי של המשיבות, הטעון בירור והוכחה, כדי להצדיק דחייה על הסף.

ל"ג. מוסיף ב"כ המבקש, שמעיון בתגובה לבקשת האישור, וכן בבקשת המחיקה שהגישו המשיבות , עולה , שהטענה היא שהמשיבות מס' 2 עד מס' 4 אינן עוסקות במבחני רישוי ולכן אין יריבות עמן. אולם, בתשובה לתגובה הסביר המבקש , שמדובר ברשת מכונים שהמשיבות מס' 2 עד מס' 4 הן חלק ממנה. מדבקות הפרסום, כך נטען, מש רתות את כל המשיבות, ולכן נוצרת יריבות לפחות בהקשר של עשיית עושר ולא במשפט , וכן מפנה ב"כ המבקש לפרסום באינטרנט.

עוד מציין ב"כ המבקש, שבאופן ספציפי טענו המשיבות, שהמשיבה מס' 4 איננה חלק מרשת המכונים , ולפיכך הצביע המבקש על כך ש המשיבה מס' 4 מופיעה בפרסום באינטרנט (צילום המסך מצורף כנספח א' לתגובת המבקש לבקשת המחיקה).

עד כאן תמצית טיעוני ב"כ המבקש מיום 25.7.18 בתשובה לבקשת המשיבות למחוק את תשובתו ולמחוק את המשיבות מס' 2-4.

ל"ד. בתשובתן של המשיבות מיום 29.7.18 נטען, כי המבקש מתחמק מלהסביר כיצד הוכנסו לתיק בית המשפט שני תצהירים, ללא רשות מוקדמת, תוך הצבת העובדה בפני בית המשפט, ובניגוד לתקנה 241(ג) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
לטעמן של המשיבות, אין לקבל את טענת ב"כ המבקש , לפיה צורפו ראיות ותצהירים לתשובתו לתגובה (שלא צורפו לבקשת האישור) כשלגרסתו הוא רשאי היה לעשות כן הואיל והיה בכך מענה ישיר לטענות המשיבות.

ב"כ המשיבות דוחה את טענתו זו של המבקש.

עוד טוען ב"כ המשיבות, שבבקשת האישור נטען, כי המשיבות אינן מבקשות רשות להדביק מדבקה על פגוש הרכב. המשיבות השיבו שהן בהחלט מבקשות רשות, והציגו כראיה חודש אחד בו הלקוחות שביקשו את המדבקה התבקשו לחתום על כך . בתשובתו לתגובה העלה המבקש לראשונה את הטענה שההסכמה שניתנת "אינה מדעת" . לטעמן של המשיבות יש בכך שינוי בחזית הטיעון של המבקש.

ל"ה. לגבי "סימני המסחר" והראיה שצורפה, טוענות המשיבות , שבהתאם לפסיקה אם ניתן היה להביא את הראיה בשלב בקשת האישור, אין הצדקה להתיר את הכנסתה לתיק בתשובה לתגובה. המבקש טוען לעשיית עושר ולא במשפט, ועליו הנטל להסביר זאת בכל דרך שהוא מוצא לנכון. אם מעוניין היה המבקש לטעון ביחס לסימני המסחר של המשיבות היה עליו להביא את סימני המסחר כראיה כבר בבקשת האישור.

מוסיף ב"כ המשיבות, שבתגובתן לא התייחסו המשיבות לסימני המסחר, ולכן לא היה בט יעונו של המבקש בעניין זה, ואף לא בצירוף הראיה , משום מענה ישיר לטענותיהן של המשיבות, ומכל מקום לא ניתן לצרף ראיות ללא תצהיר.

ל"ו. באשר לתצהיר המבקש ותצהיר גב' רייזברג שצורפו לתשובה מציין ב"כ המשיבות, שאלה הוגשו בניגוד לתקנה מפורשת בעניין זה, ואין הסבר מדוע אלה הוגשו ללא רשות.

לטענת המשיבות, יש בתצהירה של גב' רייזברג ניסיון לתקן את בקשת האישור ולהוסיף לה עדים חדשים, שהרי בבקשת האישור לא נטען שהרכב עבר את המבחן השנתי ע ל ידי מיופה כוח , ולכן יש בתצהיר גב' רייזברג משום תיקון בקשת ה אישור ואין להתיר זאת.

ל"ז. עוד מציין ב"כ המשיבות, שאין בטיעונו של ב"כ המבקש הסבר מדו ע אין למחוק את המשיבות מס' 2 – מס' 3.

לגבי נספח א' לתגובת המבקש (צילום מסך אתר האינטרנט של טכנו טסט, וזאת לגבי המשיבה מס' 4) טוען ב"כ המשיבות, ש המשיבה מס' 4 אינה מופיעה באתר האינטרנט כחלק "מהרשת" ויש הפנייה אגבית אחת אליה בכל האתר.

עד כאן תמצית תשובת המשיבות מיום 29.7.18.

ל"ח. ביום 26.7.18 הגיש ב"כ המשיבות את בקשה מס' 5 וזאת לצורך הוצאת הנספח אשר צורף לתגובתו של המבקש (דהיינו, צילום מסך האינטרנט של טכנו טסט, לגבי המשיבה מס' 4) .

טוען ב"כ המשיבות, שהמבקש חזר ובחר באותה דרך של הוספת ראיה חדשה, הגם שבקשת המחיקה נסובה אך ורק סביב הטענות והראיות שהוגשו בבקשת האישור בלבד, ואין להוסיף ראיות בתשובה לתגובה . בוודאי שלא ניתן להוסיף ראיות בתגובה לבקשת המחיקה, ולכן מבוקש להורות על הוצאת הנספח שצורף לתגובת המבקש ולהורות על מחיקת כל אִזכור של נספח זה.

ל"ט. בתגובת ב"כ המבקש מיום 29.7.18 נטען, שיש להבחין בין בקשת איש ור לבין בקשה בכתב למחיקת טענות ולסילוק על הסף, שהיא בקשתן של המשיבות, שסומנה כבקשה מס' 4.

מציין ב"כ המבקש, שבסעיף 12 לבקשת המחיקה (בקשה מס' 4) טענו המשיבות, שהמשיבה מס' 4 ("טכנו פ.י.א. צפון בע"מ") אינה מופיעה כלל באתר האינטרנט . בתגובתו לבקשת המחיקה התייחס ב"כ המבקש לטענה עובדתית זו וטען, שהיא אינה נכונה , וכי המשיבה מס' 4 מופיעה באתר האינטרנט של רשת טכנו טסט , ולשם הוכחת הטענה הפנה לצילום מסך של אתר האינטרנט של הרשת.

מוסיף ב"כ המבקש, שבבקשה זו של המשיבות (בקשה מס' 5) להוצאת הנספח אין פירוט של הטיעונים המשפטיים האמורים לתמוך בה , לא הפנייה לחקיקה ולא לפסיקה.

לטענת ב"כ המבקש, המגבלה הקיימת לגבי הגשת תצהיר נוסף, ובכלל זה במסגרת בירור בקשה לאישור תובענה ייצוגית , נמצאת בסעיף 2(ג) של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. סעיף 2 (ד) של התקנות הנ"ל חל בשינוים המחויבים על התשובה לתגובה, דהיינו, אין להתיר הגשת תצהיר נוסף , או ראיה נוספת , אלא ברשות בית המשפט .

ואולם, כך טוען ב"כ המבקש, הוראות אלה אינן חלות על בקשות אחרות בכתב. בקשה
מס' 4 היא אכן בקשה בכתב עליה חלות הוראות סימן א' בפרק כ' של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא הוראות סעיף 2 של תקנות תובענות ייצוגיות.

עוד מציין ב"כ המבקש, שראיה שהוצגה בהליך ביניים ממילא אינה ראיה בהליך העיקרי (בענייננו, בקשת האישור) כל עוד לא הוצגה במהלך הדיון בתיק העיקרי.

מ. ביום 30.7.18 השיב ב"כ המשיבות על תגובתו הנ"ל של ב"כ המבקש וחזר על עמדתו, לפיה יש למחוק את המשיבות מס' 2 - מס' 4, הואיל ואין בקש ת האישור מצביעה על קיום עילה כנגדן. בתגובת המשיבות לבקשת האישור הובהר , שהמשיבות מס' 2 – מס' 4 אינן פועלות תחת המותג "טכנו טסט", והמשיבות מס' 3 ומס' 4 כלל אינ ם מכוני רישוי. המשיבה מס' 4 היא מכון לבדיקת רכבים לפני הקניה, ואינה מופיעה באתר האינטרנט כסניף. עיון בלשונית "סניפים" מעלה, שהמשיבה מס' 4 , ששמה טכנו פ.י.א. צפון בע"מ , אינה מופיעה באתר. הא ִזכור היחיד הקיים לגביה הוא אמירה אגבית לפיה "השירות ניתן באמצעות טכנו פ.י.א".

מוסיף ב"כ המשיבות, שבקשה לסילוק על הסף נדונה לפי הטענות והראיות הקיימות בבקשת האישור, ואין להוסיף ראיות נוספות שלא צוינו בבקשת האישור (או במועד הגשת הבקשה לסילוק על הסף) . הדיון אמור להיות משפטי בלבד ולא עובדתי.

לטענת המשיבות, נ יסיונו של המבקש לצרף ראיות חדשות מוכיח, כי בקשת האישור אינה מבוססת מלכתחילה.
ב"כ המשיבות חוזר על עמדתו, לפיה הנספח שצורף לתגובת ב"כ המבקש טעון אישור בתצהיר , ולטעמו ראיה המוגשת ללא תצהיר היא מסמך חסר ערך.

המבקש, כך נטען, פעל בניגוד לדין, הואיל וצירף מסמך שלא לפי הדין ונמנע מלאמתו בתצהיר. היה על המבקש להגיש בקשה ולהסביר בה מדוע נמנע מלכתחילה מלצרף את הראיה המבוקשת, ואין להתיר מצב בו מוגשות בתיק ראיות ומועלות טענות שלא היה להן זכר בבקשת האישור.

מ"א. אתייחס תחילה לטענת המשיבות, לפיה יש למחוק את תשובת המבקש לתגובת המשיבות , מן הטעם שבתשובתו ביצע המבקש שינוי ממשי בחזית הטיעונים, לרבות העלאת טענות החורגות מגדר מענה לטענות שבתגובה, וכן הוספת תצהירים, מבלי שנתקבלה רשות בית המשפט לכך, תוך העמדת בית המשפט והמשיבות בפני עובדה מוגמרת.

מ"ב. לא מעט פסיקה קיימת בסוגיה זו, שבאה לא פעם לפתחו של בית המשפט העליון.

ב-רע"א 9018/16 סולומונוב נ' לאומי קארד בע"מ ואח', בפסקה 7 (1.3.17), כתבה כב' הנשיאה א' חיות:

"האבחנה בין טענות וראיות המהוות מענה ישיר לטענות הגנה שהועלו בתשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית ובין טענות וראיות החורגות מגדר מענה כזה ומהווה חזית טיעון חדשה אינה תמיד פשוטה...
עם זאת, באופן כללי ניתן לומר כי טענה וראיה אשר אינן מוסיפות נדבך עובדתי או משפטי חדש לקו הטיעון שננקט בבקשת האישור מהוות מענה שניתן לכלול בתשובה לבקשה ללא צורך בקבלת רשות (ראו: עניין אלמוג, בפסקאות 10-8) ומנגד טענות וראיות המוסיפות נדבך עובדתי או משפטי לקו הטיעון שננקט בבקשת האישור או סוטות ממנו, אינן בגדר מענה בלבד ולא ניתן לכלול אותן בתגובה אם לא ניתנת רשות לכך (ראו: רע"א 4732/15 מילגם חניה סלולארית בע"מ נ' גרטמבלום, בפסקה 7 (2.9.2015) (להלן: עניין מילגם)). לבסוף, ראוי לציין כי העלאת טענות או הגשת ראיות חדשות ללא רשות במסגרת כתב תגובה לא תמיד תחייב את מחיקת הטענות או הוצאת הראיות מתיק בית המשפט, ויהיו מקרים שבהם ניתן יהיה להסתפק בפסיקת הוצאות (שם, בפסקה 7; השוו: עניין תנובה, בפסקאות 10-9). ההחלטה האם לנהוג כך נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטותיה בעניינים אלו (ראו והשוו: עניין מילגם, בפסקה 7; ועניין אלמוג, בפסקה 11)".

מ"ג. סוגיה זו עלתה גם ב-בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר, בפסקה 15 (22.11.12) , שם ציין כב' השופט ע' פ וגלמן:

"פשיטא: כשמדובר בתובענה ייצוגית מצוי עיקר המידע הרלוונטי בידי הגורם הנתבע, ולא אחת התובע הייצוגי למד על אודות התשתית העובדתית המלאה מתשובת הנתבע לבקשת האישור. או אז מתעורר הצורך להתייחס לעובדות ולראיות חדשות שנתגלו לתובע מתשובת הנתבע, ולפעמים אלה פותחות חזית דיונית חדשה. דרך אחת שבה עשוי התובע לצעוד כאשר מתגלות עובדות וראיות חדשות היא להתייחס אליהן במסגרת תשובה לתשובה לבקשת האישור. ברם, חלופה זו אינה מאפשרת לנתבע להביא ראיות לסתור, שכן במצב כזה אין לו זכות קנויה להגיש כתב טענות נוסף (ראו והשוו: רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור, פסקאות 3, 6 (, 19.7.2012); רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, פסקה 12 (, 25.10.2007)). על כן, הדרך הראויה להוסיף טענות וראיות חדשות היא להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור." (ההדגשה שלי – י.ג.).

מ"ד. ב-רע"א 4778/12 תנובה נ' נאור, בפסקה 6 (19.7.12) קבע כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס:

"איני סבור כי יש לאפשר למבקש בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לצרף תוך כדי הליך האישור, ובלא קבלת היתר מבית המשפט, חומר שלא צורף לבקשה עם הגשתה ואשר על פי טיבו ואופיו היה אמור להיות חלק מבקשת האישור המקורית" (ההדגשה שלי – י.ג.).

ובהמשך:

"מכל מקום, על המשיב, הוא המבקש בבקשת האישור, לצלוח את המשוכה של קבלת היתר מראש מבית המשפט. אפילו ניתן לגלות גמישות רבה יותר עם מבקשים בבקשת אישור, ביחס למבקשים המגישים תשובה לתשובה במהלך הדיון בבקשה בכתב "רגילה", וביחס לחומר שניתן לכלול בכתב תשובה בהליך אזרחי (ראו תקנה 64 לתקנות סדר הדין), הרי עדיין נדרש בית המשפט ליתן אישור מראש להגשת חומר נוסף בשלב התשובה לתשובה בבקשת אישור (ונראה, כי הדרך הראויה היא הגשת בקשה לתיקון בקשת האישור עצמה). זאת, כמובן, לגבי חומר החורג מגדר מה שרשאי המבקש להביא בגדר תשובה לתשובה". (ההדגשה שלי – י.ג.).

מ"ה. על כך שהאבחנה בין טענות החורגות מגדר תגובה והופכות לחזית טיעון חדשה איננה פשוטה , לעתים , התייחס כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס ב-רע"א 7818/09 Merck Sharp & Dohme (Israel 1996) Ltd נ' אוחנה, בפסקה 2 (11.1.2010):

"על דרך הכלל, אמורה תשובה לתשובה להגיב לטענות המופיעות בכתב התשובה ולא לפתוח חזית טיעון חדשה (ראו, רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ, פיסקה 7 (לא פורסם, 21.1.07)). עם זאת, השאלה מתי חורגות טענות מגדר "תגובה" והופכות לחזית טיעון חדשה אינה פשוטה לעתים. בעניין זה נתון יתרון ברור לערכאה הדיונית, הבקיאה בחומר שבתיק, וערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתה" (ההדגשה שלי – י.ג.).

באותו מקרה אף צורפה לתשובה חוות דעת רפואית וכב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס קבע (שם), שאין להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית שהגיעה למסקנה כי הצורך בהגשת חוות דעת התעורר לאור הטענות שהועלו בתגובת המשיבות, והוסיף:

עם זאת, מצאתי לנכון להיעתר לבקשתן החלופית של המבקשות ולהתיר להן להגיש תגובה תמציתית לתשובה שהגישו המשיבים. התשובה לתשובה הינה ארוכה ומפורטת, במיוחד ביחס לבקשה לאישור תובענה ייצוגית. בנסיבות אלו, ובהתחשב באופיו הייחודי של הליך בקשה לאישור התובענה הייצוגית, מן הראוי להתיר למבקשות להגיש תגובה נוספת (השוו, רע"א 5702/08 פלאפון תקשורת בע"מ נ' גולוד (לא פורסם, 20.11.08))." (ההדגשה שלי – י.ג.).

מ"ו. ב-רע"א 4732/15 מילגם נ' גרטמבלום, בפסקה 7 (2.9.15) התייחסה כב' הנשיאה א' חיות לאחת מן האפשרויות העומדות לרשות בית המשפט להגיב למקרה ונפל פגם באופן צירופן של ראיות בשלב הגשת תשובת המבקש לתגובת המשיבה:

"בנסיבות אלו, צדק בית המשפט קמא משהתיר למשיבה להגיש את הראיות נוספות מטעמה בניסיון להתמודד עם ההסבר האמור, שכן אין מדובר בראיות שהייתה יכולה לעמוד על הצורך בהן לפני הגשתה של בקשת האישור. אמנם, לא היה מקום לצירופן של ראיות אלו מבלי לבקש רשות לכך (שם, וכן רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור, בפסקה 6 (19.7.2012)). עם זאת, פגם זה בהתנהלותה של המשיבה הוא פרוצדוראלי במהותו אשר במידת הצורך ניתן לפצות עליו באמצעות פסיקת הוצאות והוא אינו מצדיק לקבל את בקשת רשות הערעור (ראו והשוו: רע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' ברליצהיימר, בפסקה 10 (‏30.3.2015))." (ההדגשה שלי – י.ג.).

מ"ז. בענייננו, ולאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות של שני הצדדים, ובטיעונים המנומקים ששני הצדדים הניחו בפניי, סבורני, כי חלק מן הטענות שהועלו מטעם המבקש בתשובתו לתגובת המשיבות נובע מטענות שהועלו על ידי המשיבות בתגובתן, וחלק נובע ממהלך שהתרחש לאחר הגשת בקשת האישור.

כך, למשל, נטען בבקשת האישור, שהדבקת המדבקות על פגוש הרכב ע ל ידי עובדי המשיבה מס' 1 נעשתה שלא בהסכמת הבעלים של הרכב או מיופי כוחם.

בתשובת המשיבות נטען, שלא זו בלבד שההדבקה נעשתה בהסכמה , אלא יש מקרים שזו אף בקשתם של הלקוחות.

בתקופה שבין 14.5.18 עד 10.6.18 (בקשת האישור הוגשה במרץ 2018) דאגו עובדי המשיבה מס' 1 שכל לקוח המבקש מדבקה ימלא טופס מיוחד לצורך כך ויחתום, ובאופן זה חתמו 5,000 לקוחות שחתימותיהם רוכזו וקובצו בקובץ נפרד.

בהתייחס למהלך זה, שהיה כאמור לאחר שהוגשה בקשת האישור, העלה המבקש טענה, שאין המדובר בהסכמה מדעת בהיות הלקוח "לקוח שבוי" . לא זו בלבד, אלא אף נטען , שהואיל ויש לראות את עובדי המשיבה מס' 1 המב צעים מבחן רישוי שנתי לכלי הרכב כ"עובדי ציבור" , יש לראות את פעולת ההחתמה, כך נטען, כביצוע עבירה של דרישת שוחד ולקיחת שוחד.
כאמור, טענות אלה של המבקש הועלו בתשובתו בהתייחס לפעולה הנ"ל של החתמת הלקוחות על הסכמתם להדבקת מדבקה (פעולה שנעשתה לאחר הגשת בקשת האישור).

הגם שטענותיו של המבקש שהועלו לגבי פעולת החתמת הלקוחות מתייחסות למהלך שנעשה על ידי המשיבה מס' 1 לאחר הגשת בקשת האישור, סבורני, שנוכח הטענות מרחיקות הלכת שמעלה המבקש כנגד המשיבות או מי מהן, דהיינו, ביצוע מעשה המנוגד לחוק ושיש בו (לגרסתו) כדי להוות עבירה , ראוי לטעמי לאפשר למשיבות להגיש תגובה מטעמן לתשובתו של המבקש.

מ"ח. סוגיה נוספת שעלתה מתייחסת לשאלת מיופה הכוח שביצע את העברת מבחן הרישוי השנתי במועד הרלוונטי לבקשת האישור (12.3.17).

המשיבות מלינות על כך, שבבקשת האישור נמנע המבקש מלציין שלא הוא נכח במבחן הרישוי השנתי, אלא מיופה הכוח. לטעמן, יש לראות בכך את שורש הבעיה, בעוד שהמשיבות, כך נטען, הן אלה שביררו ומצאו שהמבחן השנתי בוצע לא על ידי המבקש , אלא על ידי מיופה הכוח.

בתגובתן התייחסו המשיבות, בשגגה, למבחן הרישוי השנתי משנת 2018 שבוצע על ידי מיופה הכוח מר רייזברג (גיסו של המבקש).
בתשובתו הפנה המבקש לכך שמבחן הרישוי השנתי נשוא הדיון התקיים ב-12.3.17 על ידי מיופת הכוח גב' אירינה רייזברג , ולתשובתו צ ירף המבקש את תצהירה בו ציינה , כי הדבקת המדבקה הייתה שלא בהסכמתה . על כך מלינות המשיבות.

מ"ט. סבורני, שגם אם הייתה כוונת המבקש להעמיד דברים על דיוקם, חובתו הייתה לבקש מראש את רשות בית המשפט לצרף את תצהיר גב' רייזברג , ולא ליצור עובדה מוגמרת, ומה גם שמקומו הטבעי של תצהיר גב' רייזברג , כמיופת כוחו של המבקש במבחן השנתי של 12.3.17, היה כמובן במסגרת בקשת האישור, שבה כזכור לא הוזכרה העובדה שמבחן הרישוי בוצע לא בנוכחות המבקש, כי אם באמצעות מיופה כוח.

נ. תצהיר נוסף שצורף לתשובה הוא תצהירו של המבקש בהתייחס לבדיקת הרכב שבוצעה על ידי המשיבות ביום 19.6.18, וזאת כמובן לאחר שהוגשה בקשת האישור.
התצהיר מתייחס למהלך שבוצע לאחר שהוגשה בקשת האישור, ולכן נית ן היה לצרפו, שכן סעיף 2(ד) של תקנות תובענות ייצוגיות , התש"ע-2010 , קובע , שעל תשובת המבקש תחול בשינויים המחויבים תקנה 2(ג) של התקנות הנ"ל . תקנה 2(ג) קובעת, כי לתשובת המשיב יצורף תצהיר לאימות העובדות , וכאמור ס"ק ג' חל בשינויים המחויבים גם על ס"ק ד', ומדובר כמוסבר כבר לעיל, בתגובה למהלך שביצעו המשיבות לאחר שכבר הוגשה בקשת האישור.

נ"א. המשיבות מלינות, בין היתר, על טענותיו של המבקש בסעיפים מס' 27 – מס ' 31 של תשובתו לתגובת המשיבות, דהיינו, שמדבקת הפרסומת המעוצבת של המשיבות (המלים "טכנו טסט" בתוך שני מעגלים המזכירים גלגלי רכב) נרשמה כסימן מסחר. נסח סימן המסחר צורף לתשובתו של המבקש כנספח 1. כן מפנות המשיבות לתמונה שבסעיף 31 של תשובת המבקש, ולטענת המבקש בסעיף 57 של התשובה שם נטען, כי המדבקות נושאות ערך כלכלי יקר ומחזקות את סימן המסחר של כל קבוצת טכנו טסט, כולל ארבע המשיבות שהן, כך לטענת המבקש, חלק מרשת טכנו טסט. עוד מלינות ה משיבות על תמונה נוספת המצורפת לסעיף 59 של תשובת המבקש.

נ"ב. מטעם המבקש נטען, כי הטיעון בדבר קיומו של סימן המסחר הועלה במענה לטענת המשיבות בדבר הִעדר יריבות בינו לבין המשיבות מס' 2 - מס' 4.
באשר להפניה לסימן המסחר טוען ב"כ המבקש, שסימני המסחר מתפרסמים ביומן סימני המסחר, שהוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.
לטעמו של המבקש, מדובר בהוספת ראיות המהוות מענה ישיר לטענות ההגנה שהעלו המשיבות.

באשר לתמונות מצביע ב"כ המבקש על כך, שהתמונות הנזכרות בסעיף 36 לתשוב תו ובסעיף 59 לתשובתו מופיעות בנספח ד' לבקשת האישור. לטעמו - רק התמונה שבסעיף 31 לתשובה היא תמונה חדשה שצולמה אחרי הגשת בקשת האישור ונועדה להדגים את "התחרות על שטח הפרסום על פגוש הרכב".

לעניין אחרון זה אעיר, שגם אם כך הוא – חייב היה ב"כ המבקש לעתור לקבלת רשות בטרם יעשה כן, שהרי אין המדובר במידע חדש שקיומו התגלה רק לאחר שהוגשה בקשת האישור , ושלא ניתן היה להשיגו במאמץ סביר קודם לכן.

נ"ג. באשר לסימן המסחר של המשיבות:
גם בהנחה ומתקבלת טענת ב"כ המבקש, לפיה ההפניה לסימן המסחר של המשיבות הועלתה בכתב התשובה מתוך מטרה להדוף את טענת המשיבות בדבר הִעדר יריבות בין המבקש לבין המשיבות מס' 2 - מס' 4 , ומתוך כוונה להדגיש שטענת המבקש בדבר העילה של עשיית עושר ולא במשפט, דהיינו, " ההתעשרות" שלא כדין הנובעת מהדבקת מדבקת הפרסומת של טכנו טסט, מתייחסת לכל קבוצת טכנו טסט , ובכלל זה גם ארבע המשיבות, ומכאן שעסקינן במענה לטענת העדר היריבות שהעלו המשיבות בתגובתן, הרי לא ניתן לומר שמידע כזה , בכל הנוגע לסימן המסחר של המשיבות, לא היה ברשות המבקש בעת הכנת בקשת האישור.
הרי המבקש עצמו מצביע על יומן סימני המסחר, וטוען כי המדובר במן המפורסמות שאינן צריכות ראיה.

המבקש הגיש את בקשת האישור כשהוא מייחס את עילות התביעה לארבע המשיבות, ובכלל זה גם את טענתו בדבר התעשרות שלא כדין. לכן, המקום הטבעי להעלאת טענתו בדבר סימן המסחר, וההשלכה הנובעת מסימן המסחר לגבי כל ארבע המשיבות, היה צריך להיות כבר בבקשת האישור.

נ"ד. מן המפורט לעיל עולה, ש לגבי חלק מטענותיהן של המשיבות בבקשה המחיקה ניתן לומר כי מדובר בטענות, או בתצהיר , או בתמונות , שמקומם הטבעי היה צריך להיות במסגרת בקשת האישור, ולא הייתה הצדקה להביאם לראשונה במסגרת התשובה. בוודאי שלא היה מקום להעלותם מבלי להגיש תחילה בקשת רשות מסודרת לבית המשפט.

לגבי חלק אחר מטענות המבקש ניתן לומר , כי מדובר במענה לטענות שהעל ו המשיבות בתגובתן לבקשת האישור.

נ"ה. באשר לסעד לו עותרות המשיבות: לא שוכנעתי שיש מקום להורות במקרה זה על מחיקת כתב התשובה.

לאחר שנתתי דעתי לכל הטיעונים של שני הצדדים ולפסיקה הרלוונטית סבורני , כי ראוי לנקוט בענייננו בדרכו של כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס בעניין Merck Sharp & Dohme (Israel 1996) Ltd נ' אוחנה (11.1.10), דהיינו:

"בנסיבות אלו, ובהתחשב באופיו הייחודי של הליך בקשה לאישור התובענה הייצוגית, מן הראוי להתיר למבקשות להגיש תגובה נוספת (השוו, רע"א 5702/08 פלאפון תקשורת בע"מ נ' גולוד (לא פורסם, 20.11.08)".

נראה לי, כי בדרך זו יושג האיזון הראוי באופן שהמשיבות תוכלנה להתייחס לטענות, או לראיות, שהובאו לראשונה בתשובת המ בקש לתגובת המשיבה, ושלא ניתנה להן הזדמנות להתייחס אליהן.

לכך יש להוסיף את דבריה של כב' הנשיאה א' חיות ב-רע"א 4732/15 מילגם נ' גרטמבלום, בפסקה 7 (2.9.15):

"עם זאת פגם זה בהתנהלותה של המשיבה הוא פרוצדוראלי במהותו אשר במידת הצורך ניתן לפצות עליו באמצעות פסיקת הוצאות".

פסיקת ההוצאות מוצדקת בענייננו, שכן עקב הבאת טענות , או ראיות , לראשונה בתשובת המבקש נוצר הצורך בהגשת תגובה מטעם המשיבות.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבות שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך כולל 5,000 ₪, ללא קשר לתוצאת המשפט.

התשלום יבוצע על ידי המבקש במשרד ב"כ המשיבות בתוך 21 יום ממועד המצאת החלטה זו (הפגרה כלולה במניין הימים), שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

נ"ו. המשיבות תוכלנה להגיש את התגובה המשלימה מטעמן לא יאוחר מיום 6.9.18 (הפגרה כלולה במניין הימים) בהיקף שלא יעלה על 8 ( שמונה עמודים) וזאת בגופן 12, רווח כפול, כשההקלדה אינה דחוסה ונהירה לקריאה.

נ"ז. המסקנה אליה הגעתי מייתרת את הדיון בבקשה מס' 5 שהגישו המשיבות, דהיינו, הבקשה להוציא את צילום המסך של אתר האינטרנט של טכנו טסט בנוגע למשיבה מס' 4 (נספח א') מתגובתו של המבקש לבקשת המחיקה של המשיבות.

מחד גיסא, טוען ב"כ המבקש, שרצונו היה להזים את טענת המשיבות , לפיה המשיבה מס' 4 כלל אינה מופיעה באתר האינטרנט של טכנו טסט , אך מאידך גיסא, לא הייתה סיבה שלא לצרף את המסמך לבקשת האישור , שהרי כבר במסגרתה היה על המבקש לבסס את טענותיו כנגד כל אחת מארבע המשיבות , ובהן גם המשיבה מס' 4.

משהגעתי למסקנה, לפיה אין למחוק את תשובת המבקש, וכי התרופה תהא על דרך מתן אפשרות למשיבות להגיש תגובה משלימה, כאמור כבר לעיל, ותוך חיוב המבקש בהוצאות משפט ללא קשר לתוצאות המשפט, תחול תוצאת החלטה זו גם על נספח א' שהוא נשוא הבקשה מס' 5.

נ"ח. עוד טוענות המשיבות, שבה ִעדר כל עילת תביעה ובהִעדר יריבות בין המבקש לבין המשיבות מס' 2 – מס ' 4, יש למחוק את התובענה ובקשת האישור כנגד משיבות אלה.

מן ההלכה הפסוקה עולה, ש"בקשה לאישור תובענה ייצוגית תידחה על הסף רק במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים כי אין בבקשה ולא כלום" (דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ב-רע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ' יצחק פינקלשטיין (5.7.11).

כך גם נכתב מפי כב' השופט (בדימוס) א' גרוניס ב-רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ פסקאות 4-5 (13.8.07):

"אשר לבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להבדיל מסילוק התביעה גופה) נקבע כי סעד שכזה יינתן במקרים חריגים וקיצוניים בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום...".

נ"ט. על הלכה זו חזר כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין ב-רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' ליאור שפירא ואח', פסקה י"ח (24.11.10):

"אקדים ואזכיר כי 'בדרך כלל, ולמעט במקרים חריגים, יש לברר טענות סף נגד אישור תובענה ייצוגית בגדר הדיון בבקשה לאישור עצמה ולא במסגרת דיון מקדמי' (רע"א 7955/08 בכבוד נ' גן צבי (לא פורסם) – השופט גרוניס; רע"א 6962/08 פסגות מימון ופקטורינג בע"מ נ' גרינפלד (לא פורסם); רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276). אכן:

"אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה" (רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסם) – השופט גרוניס).
ברם, הכלל הוא שאין לפצל את הדיון. אם כך בערכאה הראשונה, קל וחומר לבקשות רשות ערעור המכוונות כלפי דחיית בקשה לסילוק בקשת אישור על
הסף – שעה שהבקשה לאישור עצמה טרם נדונה והו כרעה:
"פניה לבית משפט זה בערעור, או בבקשת רשות ערעור – כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו אכן נמצא כי בקשת האישור איננה עומד ת בתנאי החוק" (רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי (לא פורסם) – השופט מלצר)".

ס. עוד עיינו בדבריו של כב' השופט י' עמית ב-רע"א 2094/16 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת, פסקה 8 (30.3.16).

"אין לומר כי אלה הם פני הדברים במקרה דנן, ודומה כי די במשוכה זו כדי להביא לדחיית הבקשה. אוסיף עוד, כי ענייננו בבקשה לסילוק על הסף המוגשת במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בבחינת הליך מקדמי בתוך הליך מקדמי. אם ברגיל בדין האזרחי, התערבות ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף שמורה למקרים חריגים ונדירים, והדרך להשיג על החלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף היא בשלב הערעור על פסק הדין (ראו, למשל: רע"א 8834/15 אפלייד מטריאלס אינק' נ' להט, פסקה 8 (3.3.2016)), הרי שבנסיבות דנן דומה כי הדברים תקפים אף ביתר שאת."

ס"א. אין לכחד כי לב"כ המשיבות טענות לא מעטות בכל הנוגע לבקשת האישור כנגד המשיבות מס' 2 – מס' 4.

באשר למשיבה מס' 3 הסביר ב"כ המשיבות, שאין המדובר במכון רישוי, כי אם במוסך ( עיינו: תצהיר המנהל המקצועי של משיבה מס' 3 אמיר קליר) . באשר למשיבה מס' 4 הוסבר, שמ דובר במכון המבצע בדיקות לפני קניה (עיינו: תצהיר פאבל אוליצ'דבסקי המנהל המקצועי של משיבה מס' 4 ).

בנספח א' של תגובת המבקש לבקשה מס' 4 (דהיינו, צילום מסך האינטרנט של טכנו טסט) , שהמשיבות עתרו להוצאתו, צוין , כי איסוף והחזרת הרכב לטסט מתבצע על ידי חברת טכנו פ.י.א. , שהיא המשיבה מס' 4.

ב"כ המשיבות מדגיש, שטענתן של המשיבות היא, שאין למשיבות מס' 2 – מס' 4 כל נגיעה להדבקת מדבקות פרסום על רכב.

מוסיף ב"כ המשיבות, שהמבקש טוען בבקשת האישור, כי הדבקת המדבקה על פגוש רכבו אירעה אצל המשיבה מס' 1 , ו אולם אין טענה כלשהי שמי מן המשיבות האחרות ביצעה עוולה כנגדו, או כאילו מי מן המשיבות האחרות הדביקה מדבקה על רכב ללא אישור.

המשיבה מס' 2 היא מכון רישוי ברמת ישי, בעוד שהמשיבה מס' 1 ממוקמת בטירת הכרמל, כעולה מת צהיר מנהלה המקצועי של המשיבה מס' 2, מוחמד סעידה , הטוען שבמכון הרישוי שהוא מנהלו המקצועי קיימת הנחיה ברורה שלא להדביק מדבקה ללא בקשה מפורשת מן הלקוח.

ס"ב. עוד הדגיש ב"כ המשיבות, שבבקשת האישור עצמה (סעיף 2) ציין המבקש , כי באתר האינטרנט של רשת מוסכי ומכוני טכנו טסט נאמר במפורש:

"כל חברה הינה ישות משפטית נפרדת ומנוהלת בנפרד".

ב"כ המשיבות מדגיש בעמ' 4 של תגובתו לבקשת האישור, שהמשיבות הן חברות שונות עם בעלי מניות שונים ומנהלים שונים.

נטען אמנם בבקשת האישור (סעיף 3), שלפי פרטי הרישום של ארבע המשיבות הרשת מנוהלת על ידי גב' אביבה בר לב (נספח ב'/1 עד ב'/4 של בקשת האישור), אך מעיון במסמכים אלה עולה , כי גב' בר לב היא דירקטורית בלבד בארבע החברות ומוסמכת לדווח לרשם החברות . אצל המשיבות מס' 1 – מס ' 3 אין היא בעלת מניות.
במשיבה מס' 4 גב' בר לב היא בעלת מניות, אך היא מדגישה , שהמשיבה מס' 4 עוסקת בביצוע בדיקות לפני קניית רכב, ואין היא לא מכון רישוי ולא מוסך.

בסעיפים 19 ו-20 של תגובתו עמד ב"כ המשיבות על כך, שהעובדה שגב' בר לב היא דירקטורית בארבע המשיבות ומוסמכת לדווח לרשם החברות , אין בה כדי לקשור את ארבעתן בבקשת אישור זו , ומה גם שלפי חוק החברות , התשנ"ט- 1999 , ברור שחבר דירקטוריון אינו מנהל חברה , ולכן לא היה מקום לטענה המופיעה בבקשת האישור, לפיה מנוהלות המשיבות על ידי מנהלת אחת – גב' בר לב.

מכאן טענת ב"כ המשיבות, שבה ִעדר יריבות ובהעדר עילה כנגד המשיבות מס' 1 – מס' 3 יש למחוק את בקשת האישור של המבקש כנגד משיבות אלה.

ס"ג. ב"כ המבקש מצדו מצביע בסעיף 60 של תשובתו לתגובת המשיב, שגב' בר לב היא דירקטורית יחידה בכל אחת מארבע המשיבות ומתוקף תפקידה זה, לפי הפרק השלישי בחוק החברות, מ ַתווה היא את מדיניות החברה ומפקחת על ביצוע המנכ"לים של המשיבות ומוטל ות עליה הסמכויות המוגדרות בחוק.

ס"ד. בהתייחסותו לטענת הִעדר היריבות מתבסס המבקש על עילת התביעה של עשיית עושר ולא במשפט וטוען, שגם אם יוכח שרק המשיבה מס' 1 מדביקה מדבקות פרסום במהלך ביצוע מבחן הרישוי השנתי כי אז, לטעמו, העילה בדבר עשיית עושר ולא במשפט היא המקשרת בין ארבע המשיבות.
לטענתו, למדבקות אלה יש ערך כלכלי שכן הן מחזקות את סימן המסחר של כל קבוצת טכנו טסט, לרבות ארבע המשיבות, ולטענתו: "הן נצרבות במודעות הלקוחות הבאים לבקש את שירותי כל ארבע המשיבות. נזכיר שהמשיבות הן חלק מרשת "טכנו טסט", לה תשעה סניפים. כך הן מפרסמות את עצמן וכך הן מתנהלות בפועל" (סעי ף 57 של התשובה לתגובת המשיבות).

משמע, את היריבות מנסה ב"כ המבקש לבסס על טענתו, לפיה ארבע המשיבות התעשרו שלא כדין על חשבון המבקש והקבוצה.
בעוד המשיבות טוענות, שהן ישויות משפטיות המנוהלות בנפרד , מצביע ב"כ המבקש על אתר האינטרנט של קבוצת טכנו טסט בו נאמר, בין היתר, שקבוצת הרכב טכנו טסט "מונה מאות עובדים קבועים ומפעילה 15 סניפים, מתוכם: 8 סניפים בבעלות מלאה... " (סעיף 59 בתשובת המבקש לתגובת המשיבות).

על בסיס האמור לעיל טוען המבקש, שארבע המשיבות נהנות מן המוניטין הנבנה, בין היתר, לטענתו, באמצעות פרסום מאסיבי על גבי כלי רכב בכל הארץ, דהיינו, לטעמו מדובר , על "פלטפורמת פרסום יקרת ערך", כשהתעשרות זו, לטענת המבקש, היא שלא כדין, ועילה זו מייחס המבקש לכל ארבע המשיבות.

ס"ה. סבורני, שהטיעון עליו מנסה המבקש לבסס את תביעתו מחייב קיום בירור עובדתי ומשפטי , וזאת יהא צורך לעשות בשעת הדיון בבקשת האישור, הקבועה כבר לשמיעת החקירות הנגדיות של המצהירים.

בשים לב להלכה הפסוקה, שעליה כבר הצבעתי קודם לכן, רק במקרים חריגים ונדירים ייעתר בית המשפט לבקשה למחיקת בקשת אישור על הסף, וברגיל תתבררנה הטענות הרלוונטיות במסגרת הדיון בבקשת האישור, וזו לדעתי התוצאה גם במקרה שבפניי.

נוכח האמור לעיל, איני רואה מקום להיעתר לבקשה למחיקת בקשת האישור על הסף כנגד המשיבות מס' 2 – מס ' 4 .
הוצאות המשפט בגין בקשת הסילוק על הסף תיקבענה בתום הדיון בבקשת האישור ובהתאם לתוצאותיה.

ס"ו. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. באשר לבקשה למחיקת תשובת המבקש לתגובת המשיבה (ולרבות בקשה מס' 5 בנוגע להוצאת נספח א' שצירף המבקש לתגובתו לבקשת המחיקה) אני מחייב את המבקש לשלם למשיבות באמצעות בא-כוחן שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך כולל של 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט. התשלום יתבצע בתוך 21 יום ממועד המצאת החלטה זו (הפגרה כלולה במניין הימים) , שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

2. ב"כ המשיבות יגיש תגובה משלימה (כאמור בפִסקה נ"ו) לא יאוחר מיום 6.9.18 (הפגרה כלולה במניין הימים) וזאת בהיקף שלא יעלה על 8 ( שמונה) עמודים, גופן 12, רווח כפול, ובהקלדה לא דחוסה שתהא נהירה לקריאה.

3. אני דוחה את בקשת המשיבות מס' 2 – מס' 4 לסילוק בקשת האישור כנגדן על הסף.

הוצאות המשפט בגין בקשת הסילוק על הסף תיקבענה בתום הדיון בבקשת האישור ובהתאם לתוצאותיה.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקש: עוה"ד ח. פרוכטר, חיפה.
  2. ב"כ המשיבות: עוה"ד קובי קול, תל-אביב.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.