הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"צ 18440-11-19

בפני
כב' השופט יגאל גריל, שופט עמית

המבקשים:

  1. רון סמוחה (המבקש מס' 1 בת"צ 18440-11-19)
  2. יעקב גוטמן (המבקש מס' 2 בת"צ 18440-11-19 והמבקש בת"צ 18453-11-19)

ע"י ב"כ עוה"ד תומר ברם ואח'

נגד

המשיבים בת"צ 18440-11-19:

המשיב בת"צ 18453-11-19:
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שרון לובצקי ו/או יניב הולצמן

2. בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ליאת עיני נצר ואח'

בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שרון לובצקי ו/או יניב הולצמן

החלטה

א. בפניי שלוש בקשות, שהגישו כל אחד משלושת המשיבים בשתי בקשות האישור, שהוגשו במסגרת ת"צ 18440-11-20 ובמסגרת ת"צ 18453-11-19, לסילוק שתי בקשות האישור על הסף.

ב. בבקשות האישור נטען, כי ביום 1.11.2017 נכנס לתוקף תיקון לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008, תיקון המחייב את הבנקים בישראל, ובהם המשיבים, לפרסם תעריפון מוזל לפעילות המבוצעת ב"ערוץ ישיר" (המוגדר בסעיף 1 לכללים: "בלא ממשק ישיר עם פקיד"), וזאת בנספח ה' של תעריפון הבנק.
נטען בבקשות האישור, כי המשיבים גובים בגין מספר סוגי פעולות המבוצעות ב"ערוץ ישיר" עמלה כפי שנגבית אילו הייתה הפעולה מבוצעת בממשק ישיר עם פקיד, ובכך גובים המשיבים מלקוחותיהם עמלות הגבוהות מן המותר.

ג. בת"צ 18440-11-20 מבוקש להגדיר את הקבוצה המיוצגת כך:

"כל לקוחות המשיבים, בעבר ו/או בהווה, שקיבלו אחד או יותר מהשירותים הבאים שניתנו בערוץ ישיר (כהגדרת המונח בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח-2008 (להלן: "כללי העמלות")) וחויבו בגין אחד השירותים להלן בעמלה על פי תעריף לפעולה שמבוצעת על ידי פקיד, בתקופה שתחילתה ביום 1.11.2017 ותסתיים ביום אישור התובענה כייצוגית: 1) העברת מט"ח לחשבונם (כל סוג של העברת מט"ח, לרבות מחשבון בארץ ומחשבון בחו"ל); 2) המרה/חליפין של מט"ח לאחר העברת המט"ח לחשבונם".

בת"צ 18453-11-19 מבוקש להגדיר את הקבוצה המיוצגת כך:

"כל לקוחות המשיב, בעבר ו/או בהווה, שקיבלו אחד או יותר מהשירותים הבאים שניתנו בערוץ ישיר (כהגדרת המונח בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח-2008 (להלן: "כללי העמלות")) וחויבו בגין אחד השירותים להלן בעמלה על פי תעריף לפעולה שמבוצעת על ידי פקיד, בתקופה שתחילתה ביום 1.11.2017 ותסתיים ביום אישור התובענה כייצוגית: 1) העברת מט"ח לחשבונם (כל סוג של העברת מט"ח, לרבות מחשבון בארץ ומחשבון בחו"ל); 2) העברת מט"ח מחשבונם לחשבון אחר (כל סוג של העברת מט"ח, לרבות לחשבון בארץ ולחשבון בחו"ל)."

ד. טוענים המבקשים בת"צ 18440-11-19, כי המשיב מס' 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), והמשיב מס' 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"), פועלים בניגוד לכללי העמלות ולחוק הבנקאות שעה שהם גובים מלקוחותיהם עמלות בשיעורים הגבוהים מן המותר.

לטענת המבקשים, בנק לאומי ובנק דיסקונט מתעלמים מהקבוע בנספח ה' לתעריפיהם, וגובים עמלות על פעולות בערוץ ישיר כאילו היה מדובר בפועלות בממשק ישיר עם פקיד.
בנוסף טוענים המבקשים, כי בנק לאומי ובנק דיסקונט לא עיגנו בנספח ה' לתעריפון העמלות שלהם, עמלה לפעילות בערוץ ישיר מסוג קבלת מט"ח מחו"ל, וגובים בגין פעילות זו עמלה מופרזת, כאילו המדובר בפעולה הכרוכה בממשק ישיר עם פקיד הבנק.
לטענת המבקשים, בנקים אחרים (בנק הפועלים ובנק איגוד) קבעו באופן מפורש בנספח ה' לתעריפון העמלות שלהם עמלת העברת מט"ח מחו"ל בערוץ ישיר.

בת"צ 18453-11-19 טוען המבקש, כי בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "בנק מזרחי"), לא עיגן בנספח ה' של תעריף העמלות שלו פעולות בערוץ ישיר מכלל סוגי העברות המט"ח, בין אם העברת המט"ח מבוצעת מחשבון הלקוח לחשבון אחר שמתנהל בארץ או בחו"ל, ובין כאשר מדובר בקבלת מט"ח בחשבון הלקוח שמקורו בחשבון המתנהל בארץ או בחו"ל. לטענת המבקש, בגין פעולות אלה גובה בנק מזרחי עמלות כאילו הפעולות מבוצעות תוך ממשק ישיר עם פקיד.

בשתי בקשות האישור טוענים המבקשים, כי ההוראות בדבר כללי העמלות הן קוגנטיות, ולכן הן גוברות על כל סתירה בינן לבין תעריפי הבנקים.

ה. עילות התביעה בבקשות האישור הן:

1. הפרת החובות החקוקות בעניין איסור גביית עמלה שלא בהתאם לתעריפונים שבסעיף 9י בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 [להלן: "חוק הבנקאות"], בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 [להלן: "כללי העמלות"], ובכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 [להלן: "כללי גילוי נאות"].

2. הפרת חובות אמון, נאמנות וזהירות של תאגיד בנקאי כלפי לקוחו.

3. הפרת סעיפים 13(א) ו-15 של חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 וסעיף 8 של חוק השליחות, התשכ"ה-1965.

4. חוסר תום לב בקיום חוזה לפי סעיף 39 של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

5. רשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 של פקודת הנזיקין.

6. הפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

7. הטעיה בניגוד לסעיפים 3 ו-4 של חוק הבנקאות וסעיף 26א(א) לכללי גילוי נאות.

ו. בת"צ 18440-11-19 מוערך הנזק למבקש מס' 1 בסכום של 7 ₪ וסכום הנזק למבקש מס' 2 מוערך ב-95.55 ₪. בת"צ 18453-11-19 מעריך המבקש את הנזק האישי ב-171.5 ₪. לחלופין, מעריכים המבקשים את הנזק בשתי בקשות האישור ב-20% מן העמלה שנגבתה.

בשתי בקשות האישור נטען, באשר לנזק לחברי הקבוצה, כי בהִעדר נתונים אודות לקוחות שלושת הבנקים בעבר ובהווה, וכמות הפעולות הרלוונטיות שבוצעו על ידם, מוערך הנזק בהיקף של מיליוני ש"ח לגבי כל אחד מן הבנקים.

ז. ביום 26.2.2020 הגיש בנק לאומי בקשה לסילוק בקשת האישור כנגדו על הסף, שהיא אחת משלוש בקשות לסילוק על הסף המונחות בפניי.

בבסיס בקשתו של בנק לאומי לסילוק בקשת האישור כנגדו על הסף, עומדים הטעמים הבאים:

1. המבקש מס' 2 הודה, כך לטענת בנק לאומי, במסגרת בקשת אישור קודמת, ת"צ (מחוזי ת"א) 67607-11-18 סמוחה ואח' נ' בנק הפועלים ואח' [להלן: "בקשת האישור הקודמת", או "הבקשה הקודמת"], כי גביית העמלה נשוא בקשת האישור היא כדין, ומשכך קיימת הודאה מפורשת של המבקש מס' 2, כי גביית העמלה היא כדין.
לטענת בנק לאומי, למעשה, קיימת סתירה חזיתית בין הטענות בבקשת אישור זו לבין בקשת האישור הקודמת, וסתירה זו היא דוגמה מובהקת למצב שבו מתקיים השתק שיפוטי והיא מונעת מן המבקש מס' 2 ומבאי כוחו מלשמש כתובע ייצוגי וכבאי כוח בתובענה ייצוגית.

2. בבקשת האישור הנוכחית הסתיר המבקש מס' 2 את בקשת האישור הקודמת, ובקשת האישור הנוכחית הוגשה לבית משפט שונה, על ידי אותו מבקש ועל ידי אותם באי כוח, וזאת, כך לטענת בנק לאומי, בחוסר תום לב משווע.
טוען הבנק, שאמנם צוין בבקשת האישור, כי המבקש מס' 2 הגיש בעבר בקשות אישור כנגד בנק לאומי ובנק דיסקונט, אך נטען כי המדובר בעניינים אחרים שאינם נוגעים ישירות לתובענה דנן, ולטענת בנק לאומי, המדובר בניסיון להטעות, שכן המדובר באותה פעולה מיום 27.2.2018 של העברת קבלת מט"ח מחשבון בנק על שם רעייתו של המבקש מס' 2 המתנהל בחו"ל, לחשבון בנק של המבקש מס' 2 המתנהל אצל בנק לאומי. לטענת בנק לאומי, המבקש ובאי כוחו בחרו שלא לגלות את העובדה כי אותה פעולה עומדת ביסוד שתי בקשות האישור, ופעולה זו היא פעולה יזומה שננקטה על ידי המבקש (כפי שצוין במפורש בסעיף 73 של בקשת האישור הקודמת) בניסיון ליצור כביכול נזק.

3. בנוסף טוען בנק לאומי, שיש לסלק על הסף את בקשת האישור, גם נוכח הוראות תקנות 44 ו-45 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כשלפי תקנות אלה היה על המבקש לכלול בהליך אחד את מלוא הסעד ואת כל סעדיו ביחס לאותה פעולה. לטענת הבנק, בענייננו התשתית העובדתית שעליה מתבססות הטענות בשתי בקשות האישור זהה, ויתרה מכך, המבקש הגיש את בקשות האישור בפני שני בתי משפט שונים.
בנק לאומי מפנה ל-ת"צ (מחוזי מרכז) 21567-02-11 גולדנברג נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (28.3.2012), שם נמחקה על הסף תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית, בשל הליך קודם שהוגש על ידי אותם מבקשים.

4. יש לדחות את בקשת האישור על הסף בשל ניצול לרעה של ההליך המשפטי, נוכח אי-ציון פרטי בקשת האישור הקודמת באותו עניין, ובנוסף ביום 8.11.2019 המבקש מס' 2 באמצעות באי כוחו, הגיש בקשה נוספת דומה כנגד בנק מזרחי, שלא צוינה אף היא במפורש בבקשת האישור, אלא רק צוין כי המבקש מס' 2 הגיש בקשת אישור אחרת כנגד בנק אחר בגין נושאים דומים.
לטענת בנק לאומי, שימוש לרעה וחוסר תום לב בהליכי משפט, לרבות באמצעות הליכים מקבילים או חוזרים, שמטרתם אותה מטרה, והיוצרים סיבוך של ההליכים והטרדת בית המשפט והצדדים לחינם על מנת להפיק רווחים דיוניים, וליהנות מטקטיקה של ביזור תביעות, מהווה עילה עצמאית לסילוק על הסף.

5. לטענת בנק לאומי, אין הצדקה לדיון בבקשת האישור לגופה, ויש לבחון תחילה את הטענות בבקשה לסילוק על הסף, כדי למנוע את השימוש לרעה שעושה המבקש בהליך.

ח. ביום 13.3.2020 הגיש בנק דיסקונט בקשה לסילוק ההליך שבת"צ 18440-11-19 על הסף.

במסגרת ת"צ 18453-11-19 הגיש בנק מזרחי ביום 17.3.2020 בקשה לסילוק ההליך על הסף. בנק דיסקונט ובנק מזרחי מיוצגים על ידי אותם באי כוח, וטיעוניהם לסילוק על הסף של שתי בקשות האישור – דומים, ולכן אמנה את עיקריהם יחדיו:

1. בקשת האישור מבוססת על פעולת סרק מלאכותית שביצעו המבקשים בינם לבין עצמם, או בין אנשים מטעמם במסגרת "עסק" להגשת תובענות ייצוגיות, על מנת ליצור מראית עין של עילת תביעה. לטענת בנק דיסקונט ובנק מזרחי, המבקשים ואחרים משתפים פעולה ביניהם במספר הליכים משפטיים ויוצרים פעולות סרק מלאכותיות של העברות כספים על מנת לייצר מראית עין של עילת תביעה, תוך כדי ניסיון להסתיר את הקשר ביניהם.

2. הטענות העומדות במרכזן של בקשות האישור עומדות בסתירה לטענות המבקשים, ומי מטעמם, בהליך קודם שהוגש על ידם (ת"צ (מחוזי ת"א) 67607-11-18, בו הם הודו כי העמלה שגבו בנק דיסקונט ובנק מזרחי בגין פעולות אלה הייתה כדין.

לטענת הבנקים, המבקשים מעלים טענות סותרות בשני הליכים מקבילים, כשבהליך הקודם הודו המבקשים, שהבנקים כנגדם הוגשה בקשת האישור הקודמת היו רשאים לגבות את העמלות שנגבו עבור אותן פעולות (הפעולות שביצעו המבקשים בבקשת האישור הקודמת נגעו לבנקים: פועלים, לאומי ודיסקונט, ולא לבנק מזרחי, שהטענות נגדו התייחסו לפעולות שביצעה המבקשת מס' 3 בבקשת האישור הקודמת, שאינה צד להליכים דנן).
בנק מזרחי מציין, כי המבקשת מס' 3 בבקשת האישור הקודמת הודתה במפורש שעצם גביית העמלה על ידי בנק מזרחי הייתה כדין, וטענתה התייחסה לאופן בו נגבתה עמלה. בנק מזרחי מציין, כי ביום 13.10.2019 ניתן פסק דין המאשר את הסתלקות המבקשת מס' 3 מבקשת האישור כנגדו.

3. בבקשת האישור הקודמת הודו המבקשים, שאין להם כל טענה, לפיה היה על בנק דיסקונט ובנק מזרחי לגבות עמלה עבור העברת מט"ח לחשבון והמרתם לשקלים כאילו פעולות אלה בוצעו בערוץ ישיר, אלא כל שהלינו היה שאת העמלה שהבנקים גובים, היה עליהם לגבות באופן מסוים ( דהיינו, שאם יש ללקוח יתרה דולרית בחשבון, אזי אין לרכוש עבורו דולר ארה"ב לצורך תשלום העמלה (הנקובה בדולר ארה"ב), אלא להשתמש ביתרה הדולרית הקיימת).

לטענת בנק דיסקונט, הודיה זו של המבקש מס' 2 ניתנה ביחס לאותן שתי פעולות בדיוק שבוצעו על ידו ביום 17.10.2018. לכן טוען בנק דיסקונט, כי עתה המבקשים אינם יכולים להגיש בקשת אישור נוספת ולטעון אחרת.

4. טענות המבקשים בבקשת האישור הקודמת יצרה כלפיהם השתק שיפוטי המונע מהם לטעון כעת טענות הסותרות לחלוטין את טענותיהם בהליך הקודם.

5. ככל שהיו למבקשים טענות כנגד המשיב ביחס לעמלות הנגבות בשל העברת מט"ח והמרת מט"ח לשקלים, היה עליהם למצותן במסגרת בקשת האישור הקודמת, בה הלינו על פעולות אלה, ומשלא עשו כן, הם אינם יכולים להעלות כעת טענות אחרות כנגד אותן פעולות.

מוסיף בנק מזרחי, כי בקשת אישור נוספת (בנוסף על בקשת האישור הקודמת) שהגיש המבקש מס' 2 לבית המשפט המחוזי בת"א (ת"צ (מחוזי ת"א) 42822-09-18 גוטמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [להלן: "בקשת האישור הנוספת"], התייחסה לגביית עמלות בגין העברת או קבלת מט"ח, כשטענת המבקש מס' 2 (שם) היא, שגביית "הוצאת סוויפט", בנוסף לגביית עמלת העברת מט"ח, מהווה גביה אסורה של שתי עמלות בגין אותה פעולה. לטענת בנק מזרחי, היה על המבקש מס' 2 למצות את כלל טענותיו בסוגיית העברת מט"ח בבקשת האישור הנוספת.

6. המבקשים הם חסרי תום לב באופן המחייב את הקביעה, לפיה הם אינם ראויים לשמש כתובעים ייצוגיים.

7. בנק מזרחי מציין בבקשתו, כי ביום 17.3.2020 הגישו המבקשים בקשה במסגרת בקשת האישור הקודמת, בה הם מבקשים לחזור בהם מאותן הודאות שניתנו במסגרת ההליך הקודם, וזאת, ככל הנראה, לאחר שקראו את הבקשות לסילוק על הסף שהגישו בנק לאומי ובנק דיסקונט.

ט. המבקשים בתגובתם עותרים לדחיית שלוש בקשות הבנקים לסילוק על הסף, ולהלן עיקרי טענותיהם:

ההלכה היא כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תידחה על הסף רק במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים כי אין בבקשה ולא כלום, ולטענת המבקשים, ענייננו אינו נמנה עם המקרים החריגים והקיצוניים.

גם אם נניח שהיה מקום לקבל את טענות הבנקים, עדיין אין מקום לסעד של סילוק על הסף, נוכח הוראת סעיף 8(ג)(2) של חוק תובענות ייצוגיות בדבר החלפת התובע המייצג. לטענת המבקשים, טענות בנק לאומי כלפי המבקש מס' 2 הינן לגופו של המבקש מס' 2 ולא לגופה של עילת התביעה, וככל שתתקבל טענת בנק לאומי בעניין, הרי יש להורות, לכל היותר, על החלפת המבקש מס' 2.
גם בהנחה (מוכחשת) שיש צורך בהחלפת התובע, הרי שעל כך יורה בית המשפט במסגרת ההחלטה בבקשת האישור, ולא בשלב מקדמי של סילוק על הסף.

המבקש מס' 2 מאשר שהעברת המט"ח בבקשת האישור הקודמת היא אותה העברה בה מדובר בבקשת האישור כנגד בנק לאומי ובנק דיסקונט, והוא אף אינו מכחיש כי ההעברה אל חשבונו בוצעה על מנת לבדוק את אופן פעולת בנק לאומי ביחס לעילה נשוא בקשת האישור הקודמת.

בקשת האישור הקודמת אינה עוסקת בגובה העמלה, אלא רק בעצם ההמרה של סכומים מדולר לשקל ולהיפך לצורך גביית העמלה/ההוצאה מן הלקוח. בעת הגשת בקשת האישור הקודמת, המבקש מס' 2 ובאי כוחו לא היו מודעים לכך שגם העמלה עצמה, כפי שנגבתה, מהמבקש מס' 2 הייתה גבוהה מן המותר לאור הוראות הדין בעניין עמלה בשיעור מופחת לגבי פעולה בערוץ ישיר.
לכן, כאמרת אגב נכתב בבקשת האישור הקודמת, שעצם גביית העמלה בסך 10 דולר או 7.2 דולר הייתה כדין. אמירה זו הייתה אמרת אגב, בתום לב, ולא היוותה חלק מעילת התביעה, ולמעשה לא הצריכה התייחסות כלשהי של בית המשפט בבקשת האישור הקודמת, ואף המשיבים באותה בקשה לא התייחסו לאמרה זו.
לטענת המבקשים, השתק שיפוטי נוצר כאשר בעל דין טוען טענה שנועדה לשרת את מטרתו, ולאחר מכן טוען בהליך אחר טענה סותרת על מנת לשרת את אותה מטרה, או מטרה אחרת, ואולם בענייננו, אין ספק שהאמירה הנ"ל לא נועדה לשרת את מטרתו של המבקש מס' 2 בבקשת האישור הקודמת.
המבקשים מציינים (כפי שציין בבקשתו בנק מזרחי), כי ביום 17.3.2020 הם הגישו במסגרת בקשת האישור הקודמת בקשה, לפיה הם מסירים מבקשת האישור הקודמת את האמירה לפיה עצם גביית העמלה היא כדין, וכעת, כך לטענת המבקשים, משבקשת האישור הקודמת אינה כוללת את האמירה כי גביית העמלות הנדונות שנגבו הייתה כדין, נפתרה בעייתו של בנק לאומי.

אין המדובר בפיצול סעדים, כי אם בפיצול עילות תביעה, שהוא מותר. גביית עמלה בתעריף פעולה באמצעות פקיד, במקום בתעריף לפעולה בערוץ ישיר, אינה סעד הנובע מעילת תביעה מסוימת, כי אם עילת תביעה נפרדת ועצמאית.
יתרה מכך, העילה של גביית העמלה תוך המרה מיותרת משקלים למט"ח ולהיפך, רלוונטית למספר עמלות ולא רק לעמלה בגין העברה/קבלה של מט"ח על ידי הלקוח. לטענת המבקשים, אין כל קשר בין שתי עילות התביעה: האחת - בבקשה הקודמת - פעולת ההמרה הכפולה תוך שימוש בשערי קניה/מכירה שונים לרעת הלקוח, ובבקשה דנן - המדובר בתעריף העמלה עצמו.

לטענת המבקשים, ההחלטה בעניין ת"צ (מחוזי מרכז) 21567-02-11 גולדנברג נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, היא החלטה שגויה, ומכל מקום המקרה שם שונה בתכלית מענייננו, שכן המדובר היה במצב בו שני ההליכים הוגשו באותה עילה, בעוד בענייננו המדובר בעילות שונות ועצמאיות, ואף יסודות העילה שונים בענייננו ובבקשת האישור הקודמת.

אין כל שימוש לרעה בהליך השיפוטי בהגשת תביעה בעילה מסוימת לבית משפט אחד, ולאחר מכן הגשת תביעה בעילה שונה לבית משפט אחר. לטענת המבקשים, השימוש לרעה בהליך השיפוטי מתבטא בהגשת בקשות סילוק מופרכות על ידי הבנקים, שמטרתן סרבול ההליך ומניעת בירורו.
גם לא הייתה כל הסתרה של ההליכים האחרים שהוזכרו בבקשות הבנקים. הטעם לכך, שבקשת האישור נגד בנק לאומי ובנק דיסקונט הוגשה בהליך אחד, ואילו בקשת האישור נגד בנק מזרחי הוגשה בהליך אחר, נובעת מהשוני בין עילות התביעה ובהגדרת הקבוצה.

באשר לטענת הבנקים בדבר חוסר תום לב, טוענים המבקשים, שאכן המבקש מס' 2 נקט בפעולה יזומה, לצורך בחינה האם מתקיימת העילה בה חשד לגבי בקשת האישור הקודמת, ועל כך הוא הצהיר במפורש. אולם, פעולה יזומה זו לא נועדה ליצור את העילה נשוא בקשת האישור נגד הבנקים לאומי ודיסקונט, שכן המבקש מס' 2 כלל לא היה מודע באותו זמן, שעומדת לו עילת תביעה נוספת ונפרדת. אילו היה יודע אז על עילת התביעה הנוספת, הוא היה מגיש את שתי הבקשות בהליך אחד וחוסך באגרת משפט.

מה שהבנקים רואים כקנוניה להגשת תובענות ייצוגיות כנגדם הוא, לטענת המבקשים, התייצבות אמיצה של אזרחים כנגד הבנקים, מה עוד, שנפסק, כי העובדה שאדם הוא "תובע סדרתי", או "תובע מקצועי" אינה רלוונטית.

לטענת המבקשים, אין כל קשר לבקשת האישור הנוספת בעניין "הוצאות סוויפט" לבקשת האישור כנגד בנק מזרחי, ובשתי בקשות האישור (הבקשה דנן והבקשה הנוספת) מדובר בהעברות שונות שבוצעו במועדים שונים. בנוסף, בבקשת האישור הקודמת המשיב מס' 2 לא תבע את בנק מזרחי, וממילא לא טען דבר בקשר לגביה על ידי בנק מזרחי.

י. בתשובת בנק דיסקונט ובנק מזרחי לתגובת המבקשים נטען, כי הסתירה המובהקת הקיימת בין טענות המבקשים בבקשות האישור דנן לבין טענותיהם בבקשה הקודמת, במסגרתה הודו כי גביית העמלה נשוא התובענות היא כדין, מלמדת באופן ברור כי המבקשים הם חסרי עילת תביעה אישית כנגד המשיבים.
המבקשים אמנם מנסים לחזור מטענותיהם בעניין בבקשת האישור הקודמת, אולם לא ניתן כך סתם לחזור מהאמור בבקשת אישור הנתמכת בתצהיר.

המבקשים גם מודים כי ביצעו פעולות מלאכותיות בינם לבין עצמם ולא עמדו בחובתם לגלות זאת בתצהיר המצורף לבקשת האישור. עסקאות מלאכותיות כבסיס לבקשת אישור הן עילה מובהקת לסילוק בקשת אישור על הסף.

לא ניתן להחליף את המבקשים בהתאם לסעיף 8(ג)(2) של חוק תובענות ייצוגיות, שכן מקום בו דין התובענה לסילוק על הסף בשל הִעדר עילה אישית - אזי אין מקום להורות על החלפת המבקש ויש לסלק את התובענה על הסף, כפי שנקבע ב-רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (11.2.2019). החלפת המבקשים אפשרית רק מקום בו מצא בית המשפט, שמתקיימים יתר התנאים לאישור התובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8(א) של החוק, ומכאן שלא ניתן בשלב זה לעשות שימוש במנגנון הקבוע בסעיף 8(ג)(2) של החוק.

ענייננו הוא במובהק מקרה בו יש לסלק בקשת אישור על הסף, מקום בו בקשת האישור אינה עומדת בתנאי הסף הנדרשים לצורך הגשת בקשה לאישור, ומקום בו המבקשים הם חסרי תום לב באופן המחייב את הקביעה שאינם ראויים לשמש כתובעים ייצוגיים ואין להם עילת תביעה אישית. בענייננו, המבקשים העלו טענות סותרות בהליכים קודמים, במסגרתם הודו, כי גביית העמלה נשוא התובענות דנן היא כדין, והמבקש אף עשה כן בתצהיר מטעמו.

טענות המבקשים בבקשת האישור הקודמת, והסתירה בין הנטען בהן לבין טענותיהם בבקשות האישור דנן, יצרו כלפיהם השתק שיפוטי המונע מהם לטעון כעת טענות הסותרות לחלוטין את שנטען על ידם בבקשה הקודמת. לטענת בנק דיסקונט ובנק מזרחי, המדובר בהתנהלות פסולה מן היסוד, שיש בה לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי, באמון הציבור במערכת המשפט, והדבר עולה לכדי ניצול לרעה של מוסד התובענות הייצוגיות.

בניגוד לטענת המבקשים, אין הכרח שתצמח תועלת למי שטוען טענות סותרות בהליכים שונים, שכן אין לאפשר מצב בו בעל דין סותר את עצמו בהליכים שונים ויש לדחות זאת מכל וכל, מה עוד, שהמדובר בטענות עובדתיות שגובו בתצהיר, והרי לא ניתן להגיש לבית המשפט תצהירים סותרים.
יתרה מכך, העלאת טענות סותרות בהליכים שונים מצביעה על חוסר תום לב והִעדר הגינות בסיסית.

המבקשים הגישו מספר לא מבוטל של בקשות לאישור הנסמכות על אותה מסכת עובדתית, כאשר על פי הדין היה עליהם להעלות את מלוא טענותיהם בהליך אחד. התנהלות המבקשים, היא בניגוד להלכה, לפיה על תובע להעלות את מלוא טענות יו בהתייחס למסכת עובדתית אח ת במסגרת תביעה אחת.
המבקשים הגישו שלוש בקשות לאישור המבוססות על אותן עובדות בדיוק, וברי כי המבקשים היו צריכים להעלות את מלוא טענותיהם הנוגעות לפעולות אלה של העברות מט"ח לחשבון כבר במסגרת בקשות האישור הקודמות שהגישו, ומשלא עשו כן, הם אינם רשאים להגיש בקשת אישור נוספת.

יא. בתשובת בנק לאומי לתגובת המבקשים נטען, כי תגובת המבקשים רק מוסיפה ומחדדת את חוסר תום הלב והִעדר ההלימות של המבקש מס' 2 ובא כוחו.

למעלה משבועיים לאחר שהוגשה בקשת הסילוק, הוגשה על ידי המבקש מס' 2 ובאי כוחו, במסגרת בקשת האישור הקודמת, "הודעה" שבה ביקשו למחוק את ההודאות בבקשת האישור הקודמת, עניין זה מהווה הודאה מפורשת בכך שאף לשיטת המבקש מס' 2 הטענות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שאם לא כך, הרי מדוע ביקש למחוק אותן מן ההליך הקודם? יתרה מכך, אין די בהודעה כדי למחוק טענות באופן חד-צדדי ללא בקשת רשות מבית המשפט, אלא הדבר כרוך בהכרעה שיפוטית במסגרת בקשת האישור הקודמת.

אין התמודדות בתגובת המבקשים עם טענות מפורשות הנוגעות לתנאי ההלימות ותום הלב הנדרשים בניהול תובענה ייצוגית.

מקום שבו ברור וידוע כבר בתחילת ההליך, שלא קיימת עילה אישית, וודאי מקום שבו קיים גם חוסר תום לב והִעדר הלימות, הרי שיש לסלק את בקשת האישור על הסף, ואין מקום להורות על החלפה של המבקש ו/או של באי כוחו. מה עוד, שהחלפת המבקש ו/או באי כוחו, נשקלת רק בסוף ההליך של אישור הבקשה כייצוגית, בנסיבות בהן לא ניתן היה לצפות מראש כי למבקש אין עילה אישית ולא היה ידוע על הפגמים המונעים ממנו ומבאי כוחו מלשמש כמייצגים.

המבקש מס' 2 טוען, כי הודאתו המפורשת בבקשת האישור הקודמת, שהתייחסה לאותה פעולה ולאותה עמלה, היא בבחינת "אמרת אגב", אולם אין כך הדבר, שכן לתצהירו ולהודאתו המפורשת יש נפקות, ובעל דין אינו רשאי להעלות טענה כאילו לא היה צורך בהודיה הקודמת.
על המבקש מס' 2 היה לרכז את כל טענותיו בקשר לאותה פעולה ולאותה עמלה בהליך אחד, ולכן הודאתו לא רק שאינה "אמרת אגב", אלא מדובר באמרה מהותית המשפיעה על המחלוקת ומגדירה אותה על כל הנובע מכך.

טענת המבקשים, לפיה מותר לבעל דין להעלות טענות סותרות, ובלבד שלא מדובר בטענות שנועדו לשרת את המטרה של בעל הדין שהעלה אותן, לא נתמכה באסמכתא כלשהי, ולא בכדי.

סתירה חזיתית זו, בין הטענות בבקשת אישור זו ובבקשת האישור הקודמת, היא דוגמה מובהקת למצב שבו מתקיים השתק שיפוטי, והיא מונעת מן המבקש מלשמש כתובע ייצוגי ומבאי כוחו כבאי כוח בתובענה ייצוגית.

לטענת בנק לאומי, התשתית העובדתית בענייננו ובבקשת האישור הקודמת - זהה, שכן מדובר באותה פעולה ובאותה עמלה, והטענות בשתי בקשות האישור אינן מצביעות על שתי עילות תביעה שונות, כי אם על בחירת המבקש מס' 2 להעלות טענות שונות הנובעות מאותה מסכת ומאותה עילה - וזה בדיוק מה שאסור לעשות, שכן העילה אינה מנותקת מן העובדות העומדות ביסודה. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר באותם מבקשים ובאותם באי כוח, ועובדה זו מהווה משקל נוסף לסילוק הבקשה המאוחרת על הסף.

המבקש לא הצהיר בבקשת האישור, כי הוא מנהל כנגד בנק לאומי בקשת אישור בעניין דומה, אדרבא, הוא הצהיר כי הוא מנהל כנגד הבנק בקשה "בעניינים אחרים", והִעדר גילוי מלא ביחס לבקשה הקודמת שהוגשה כנגד בנק לאומי מהווה אף הוא טעם לסילוק בקשת האישור.

המבקשים טענו בתגובתם, כי באי כוחם החליטו עקרונית להגיש בקשות אישור לבית משפט זה מטעמי יעילות, ואולם עיון בפנקס התובענות הייצוגיות מעלה, כי באי כוח המבקשים הגישו ממש לאחרונה בקשות אישור לבתי משפט אחרים.
הגשת בקשת אישור זו לבית משפט זה, נובעת מבחירתם של המבקשים ובאי כוחם, על אף הודייתם כי מתנהל הליך אחר "דומה" בפני בית משפט אחר. המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות שאף למנוע דיונים כפולים ופסיקות סותרות, אולם בענייננו בחרו המבקשים לנהוג ב"טקטיקת ביזור התובענות".

בנוסף, אין מענה לטענות בנק לאומי בדבר חוסר תום הלב המובהק של המבקשים ובאי כוחם, המתבטא, בין היתר, בהסתרת העובדה, בה מודה כעת המבקש מס' 2, כי הפעולה נשוא בקשת האישור כנגד בנק לאומי הייתה פעולה יזומה.

יב. לאחר שעיינתי בשלוש בקשות הבנקים לסילוק שתי בקשות האישור על הסף, בתגובת המבקשים, בתשובות הבנקים, בשתי בקשות האישור נשוא הליך זה, ובמסמכים אשר צירפו הצדדים לטיעוניהם, מסקנתי היא כי דין שלוש הבקשות לסילוק על הסף להידחות.

בקשת בנק לאומי לסילוק על הסף מתפרשת על פני 18 עמודים וכוללת 146 עמודי נספחים. בקשת בנק דיסקונט לסילוק על הסף מתפרשת על פני כ-19 עמודים וכוללת 122 עמודי נספחים. בקשת בנק מזרחי לסילוק על הסף מתפרשת על פני 19 עמודים וכוללת 201 עמודי נספחים.
לאחר שהמבקשים הגישו תשובה המתפרשת על פני 25 עמודים (וכוללת 104 עמודי נספחים), הגיש בנק לאומי תשובה המתפרשת על פני 16 עמודים, ובנק דיסקונט ובנק מזרחי הגישו תשובה במאוחד, המתפרשת על פני 13 עמודים.

הדעת נותנת, כי טענות הזקוקות לעמודים כֹה רבים על מנת להסבירן, אינן טענות שיש להכריע בהן על הסף. מה עוד שהלכה פסוקה היא:
:
"... כי בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, אין לדון בנפרד בסילוק על הסף של התובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מפני שבחינת השאלה האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון באישור התובענה כייצוגית...
אם אכן צודקים המבקשים בכך שלא הונחה כל תשתית עובדתית ממשית המבססת את הטענות נגדם, לא יתקשו לטעון כי אין "אפשרות סבירה" (כאמור בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות) שהתביעה נגדם תתקבל. אם טענה זו תתקבל, הבקשה לאישור תובענה נגדם כייצוגית, תידחה." (דברי כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין ב-רע"א 7096/11 קומם נ' רוזובסקי, בפִסקה 8 (28.8.2012) [להלן: "עניין קומם"]; ההדגשה שלי – י.ג.)

הואיל ובקשה לאישור תובענה כייצוגית היא בקשה מקדמית, בדומה לבקשה לסילוק על הסף, הרי שכלל "אין מקום לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה, למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה" (דברי כב' הנשיאה א' חיות ברע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן (13.10.2016); ההדגשה שלי – י.ג.).

עוד נפסק, כי: "סילוק על הסף של בקשת אישור ייעשה אך באותם מקרים שבהם ברור "שאין בבקשה ולא כלום", והיא אינה אלא "בקשת סרק", או מקום שבו מועלית טענת הגנה השומטת את הקרקע מתחת לבקשת האישור כולה – ומשכך בית משפט לא ייעתר לבקשה לסילוק שדורשת בירור עובדתי או משפטי נכבד" (דברי כב' השופטת ע' ברון ב-רע"א 6683/18 איפקס הנפקות בע"מ נ' מונרוב, בפִסקה 9 (24.7.2019); ההדגשה שלי – י.ג.) (עיינו גם: בדברי כב' השופטת ע' ברון ב-רעא 7667/17 רוזנצוויג נ' חזן, בפִסקה 8 (3.12.2018)).

כמו כן, יפים לענייננו דבריו של כב' המשנה לנשיאה ח' מלצר ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי ואח', בפִסקה 5 (2.4.2009):

"ככלל אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף... הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי (אף כי אין חולק על השלכתו הרבה על תוצאות ההליך העיקרי), ופיצולו לתת-הליכים איננו רצוי ועלול לגרום רק לסירבול ההליך. הנה כי כן, אם גורלה של הבקשה לאישור להידחות כיוון שאין היא עומדת בתנאים הנדרשים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), הרי שהיא ממילא תידחה בתום הדיון בבקשה לאישור. מכאן שהגשת בקשה למחיקת ההליך על הסף או לדחייתו כאמור, איסוף התשובות לבקשה, דיון והחלטה באותה בקשה, וכן דיון ההמשך השכיח במכלול מעין זה – פניה לבית משפט זה בערעור, או בבקשת רשות ערעור– כל אלה עשויים להביא לפרקים להשחתת זמנם של הצדדים ובתי המשפט שלא לצורך, ולהשהייתו (במקום להאצתו) של סיום ההליך, גם מקום שבו אכן נמצא כי בקשת האישור איננה עומדת בתנאי החוק.
לכלל האמור קיים אמנם חריג, אולם המדובר – כפי שציין בית המשפט המחוזי הנכבד בצדק– חריג צר: יש הגיון בסילוק אפשרי של הבקשה לאישור על הסף (ובהתאם – לעצם עריכת הדיון בשאלה זו) רק "במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (עניין רייכרט, שם). כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור." (ההדגשה שלי – י.ג.)

ספק רב אם שלוש בקשות הסילוק שבפניי אינן דורשות בירור רב, נוכח היקף הטיעון והיקף הנספחים והאסמכתאות אליהם הפנו הצדדים, וסבורני שאין זה המקרה בו קריאה פשוטה של הדברים מצביעה כי מדובר בבקשות סרק.

אף על פי כן, לא אדחה את שלוש הבקשות לסילוק על הסף מטעם זה, אלא אדון לגופם של דברים.

יג. לגבי נקודת המוצא בדיון בבקשה לסילוק תובענה ייצוגית על הסף, כתב כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין בעניין קומם (לעיל, בפִסקה 8):

"... במסגרת הדיון בסילוק על הסף, כאשר נבחן דבר קיומה של עילת תביעה, יש לצאת מנקודת הנחה כי כל העובדות להן טענו התובעים הן נכונות."

בהתחשב בנקודת מוצא זו, אפנה עתה לדוּן בטענותיהם של הבנקים בשלוש הבקשות שהגישו לסילוק בקשות האישור על הסף.

יד. טענה מרכזית בגינה עותרים הבנקים לסילוק בקשות האישור על הסף היא, כי בבקשת אישור קודמת (ת"צ (מחוזי ת"א) 67607-11-18 סמוחה ואח' נ' בנק הפועלים ואח') הנדונה בפני כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט, הודו המבקשים מפורשות כי גביית העמלה נשוא הבקשות שבפניי היא כדין, בעוד עתה הם טוענים כנגד גביית עמלות אלה, כאשר ככל שהדבר מתייחס לגבי בנק לאומי אף מדובר באותה פעולה בדיוק מיום 27.2.2018, שהיא נשוא בקשת האישור הקודמת.

לטענת הבנקים, טענות המבקשים בבקשת האישור הקודמת, והסתירה בין הנטען בהן לבין טענותיהם בבקשות האישור דנן, יצרו כלפיהם השתק שיפוטי המונע מהם לטעון כעת טענות הסותרות לחלוטין את שנטען על ידם בבקשה הקודמת, דבר שגם מצביע על חוסר תום לב והִעדר הגינות בסיסית.

לטענת הבנקים, אין הכרח שתצמח תועלת למי שטוען טענות סותרות בהליכים שונים, שכן אין לאפשר מצב בו בעל דין סותר את עצמו בהליכים שונים ויש לדחות זאת מכל וכל, מה עוד, שמדובר בטענות עובדתיות שגובו בתצהיר, והרי לא ניתן להגיש לבית המשפט תצהירים סותרים.

מנגד טוענים המבקשים, כי בקשת האישור הקודמת עסקה רק בעצם ההמרה של סכומים מדולר לשקל ולהיפך לצורך גביית העמלה/ההוצאה מן הלקוח, בעוד בקשות האישור דנן עוסקות בשיעור העמלה הנגבית בגין פעולה בערוץ ישיר, ולכן מדובר בסוגיה שונה.

לטענת המבקשים, בעת שהוגשה בקשת האישור הקודמת, הם לא היו מוּדעים לכך שגם העמלה עצמה, כפי שנגבתה, הייתה בשיעור גבוה מן המותר.
לטענתם, הדברים שנכתבו בבקשת האישור הקודמת באשר לכך ששיעור גביית העמלה היה כדין, נאמרו כאמרת אגב בתום לב, ודברים אלה לא היוו חלק מעילת התביעה, ולמעשה, לא היה צורך באִמרה זו, היא לא שירתה את מטרתם של המבקשים, ואף הבנקים לא התייחסו לאִמרה זו במסגרת בקשת האישור הקודמת. מכאן, כך לטענת המבקשים, אין ספק שהאמירה הנ"ל בבקשת האישור הקודמת בדבר שיעור גובה העמלה, לא נועדה לשרת שם את מטרת המבקשים.

טו. בבקשת האישור הקודמת נטען לגבי בנק לאומי (בסעיף 75):

"בגין העברת מט"ח שביצע המשיב 2 (בנק לאומי - י.ג.) חויב המבקש 2 (שהוא גם המבקש 2 בהליך דנן - י.ג.) על ידי המשיב 2 בעמלת העברת מט"ח בסך של 10 דולר ארה"ב. עצם הגבייה של עמלת העברת מט"ח בסך 10 דולר הייתה כדין, אך לא האופן בו נגבתה..."

בסעיף 76 בבקשת האישור הקודמת, נטען לגבי בנק לאומי:

"בגין המרת מט"ח שביצע המשיב 2, חויב המבקש 2 על ידי המשיב 2 בעמלת חליפין בסך 7.20 דולר ארה"ב. עצם הגבייה של עמלת חליפין בסך 7.20 דולר הייתה כדין אך לא האופן בו נגבתה..."

כפי שציינו הצדדים, בקשת האישור דנן, ככל שהיא מתייחסת לבנק לאומי, נוגעת לאותה פעולה שבבקשת האישור הקודמת שביצע המבקש מס' 2 ביום 27.2.2018.

לעומת זאת, בבקשת האישור שבפניי, נטען כנגד שיעור גביית עמלת העברת מט"ח מחו"ל וכנגד שיעור עמלת החליפין. בעוד שבבקשת האישור הקודמת נטען, שהעמלה של 10 דולר ארה"ב בגין עמלת העברת מט"ח מחו"ל והעמלה בסך 7.20 דולר ארה"ב בגין עמלת חליפין היו כדין, הרי שבבקשה שבפניי נטען, שהעמלות הנ"ל נגבו בשיעור גבוה כאילו מדובר בפעולה שבוצעה תוך ממשק ישיר עם פקיד הבנק, כשלמעשה, היה מקום לגבות עמלה בשיעור מופחת, שכן הפעולה בוצעה בערוץ ישיר.

טז. לגבי בנק דיסקונט, נטען בסעיף 80 של בקשת האישור הקודמת:

"בגין העברת מט"ח שביצע המשיב 3 (בנק דיסקונט - י.ג.), חויב המבקש 2 על ידי המשיב 2 בעמלת פקודת תשלום מחו"ל בסך של 26.5 דולר ארה"ב. עצם הגבייה של עמלת פקודת תשלום מחו"ל בסך 26.5 דולר הייתה כדין אך לא האופן בו נגבתה..."

ובהמשך, בסעיף 81, נטען בבקשת האישור הקודמת:

"בגין המרת מט"ח שביצע המשיב 3, חויב המשיב 2 על ידי המשיב 3 בעמלת חליפין בסך של 6.80 דולר ארה"ב. עצם הגבייה של עמלת חליפין בסך 6.80 דולר הייתה כדין אך לא האופן בו נגבתה..."

בנק דיסקונט טוען, שהן בקשת האישור הקודמת, והן הנוכחית, מתייחסות לאותן פעולות, של העברת והמרת מט"ח, לגביהן הודה המבקש מס' 2, ולגביהן נטען בבקשת האישור הקודמת (יחד עם המבקש מס' 1 ומבקשת נוספת שהסתלקה), כי גביית עמלות אלה היא כדין.

יז. לגבי בנק מזרחי, נטען בסעיף 88 של בקשת האישור הקודמת:

"בגין העברת מט"ח שביצע המשיב 4 (בנק מזרחי - י.ג.), חויבה המבקשת 3 (פונטה יעוץ וניהול 2010 בע"מ, שאינה צד להליכים דנן - י.ג.) בעמלת העברת מט"ח בסך של 20 דולר ארה"ב (בהתאם להטבה שהייתה מוזנת בחשבון המבקשת 3). עצם הגבייה של עמלת העברת מט"ח בסך 20 דולר הייתה כדין אך לא האופן בו נגבתה."

לטענת בנק מזרחי, הדבר מהווה הודאה במסגרת בקשת האישור הקודמת, כי אין למבקשים טענה באשר לשיעור גביית העמלה של העברת מט"ח.

אציין, כי ביום 13.10.2019 ניתן פסק דין המאשר את הסתלקות המבקשת מס' 3 מבקשת האישור כנגד בנק מזרחי. לכן, טענת בנק מזרחי היא, כי במסגרת בקשת האישור הקודמת, הודה המבקש מס' 2, במסגרת טענותיו כנגד בנק לאומי ובנק דיסקונט, כי אין לו טענה, לפיה היה על הבנקים לגבות עבור העברת מט"ח לחשבון והמרתם לשקלים, עמלה כאילו פעולות אלה בוצעו בערוץ ישיר.

יח. כפי שציינו הצדדים, בהליך הקודם הגישו המבקשים בקשה לחזור בהם מטענותיהם, כי עצם גביית העמלות הייתה כדין, וברי כי בקשה זו תוכרע על ידי המותב הדן באותה בקשת אישור.

יט. השאלה עליה יש להשיב במסגרת הבקשות שלפניי היא: האם טענתם של המבקשים בבקשת האישור הקודמת, לפיה גביית העמלות הייתה כדין, יוצרת השתק שיפוטי, המונע מהם לטעון עתה כנגד שיעורן של עמלות אלה?

ב-רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005) דן בית המשפט העליון בסוגיית ההשתק השיפוטי וקבע כי: "המוסד של השתק שיפוטי עוסק בהתנהלותו של בעל-דין בהליך משפטי אחד או בשני הליכים שונים" (פסקה 12), עוד כתב כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס (שם, בפִסקה 9):

"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל-דין בכתב-טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט... [ש]תחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר...
זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק."

עוד כתב כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס (שם, בפִסקה 10):

"בפסיקתנו נקבע, בעקבות פסיקה אמריקנית, כי אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם (ראו לדוגמה רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן [7], בעמ' 422). כלומר, תנאי הוא שבעל-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני (הכלל מכונה באנגליתPrior success rule , ובלשוננו "כלל ההצלחה הקודמת"). הכלל האמור נובע מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על-ידי שני טריבונלים שונים (ראו Boyers supra [20], at p. 1253 ), לפיכך אם בית-המשפט הראשון דחה את טענתו של בעל-הדין, אין מניעה, לאור הכלל האמור, שהוא יעלה טענה סותרת בהליך המאוחר. מובן שכאשר מדובר בעדות הסותרת עדות קודמת, תפגע הסתירה במהימנותו של העד בהליך השני, אף אם לא נקבע מימצא על סמך עדותו בהליך הראשון (אם נקבע מימצא, ייתכן שיחול השתק אחר, הוא השתק-פלוגתא). אעיר כי איני משוכנע שאמנם הדרישה של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי..." (ההדגשה שלי – י.ג.)

עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר, נכתב, כי השאלה האם הצלחת צד בהליך קודם על סמך טענה שהוא טוען כעת את היפוכה הוא תנאי הכרחי לקיומו של השתק שיפוטי – נותרה בלתי מוכרעת בפסיקה, כפי שכתבה, למשל, כב' הנשיאה א' חיות ב-ע"א 4170/14 כהן נ' כהן, בפִסקה 9 (14.1.2016):

"בשונה מן הגישה האמריקאית, השאלה האם הצלחתו של בעל הדין בהליך הקודם היא תנאי להחלת השתק שיפוטי נותרה שנויה במחלוקת בפסיקה הישראלית."

כ. בענייננו, ההליך במסגרת בקשת האישור הקודמת לא הסתיים, כך שלא ניתן כלל לבחון הצלחה של טענה בהליך קודם, אולם על פני הדברים, אין לשלול את טענת המבקשים, כי אמירתם במסגרת בקשת האישור הקודמת, לפיה גביית העמלות הייתה כדין, לכאורה, אינה נדרשת לצורך ההכרעה במסגרת בקשת האישור הקודמת, העוסקת באופן גביית עמלות אלה.

הטענה בבקשת האישור הקודמת היא, שהואיל והעמלה נקובה בדולרים, הבנקים ממירים לצורך גביית העמלה שקלים לדולרים, למרות שבחשבון הלקוח קיימת יתרה בדולרים, בעוד שבענייננו טענות המבקשים מתייחסות לשיעור העמלה, כשהטענה היא שהיה צריך לגבות עמלה בשיעור מופחת, הואיל ומדובר בפעולה בערוץ ישיר.

אכן, קיים חוסר נוחות בכך שצד מעלה בהליך קודם טענה הסותרת טענה בהליך דנן, על אף שבהליך הקודם נראה, על פני הדברים, שאין לשלול את עמדת המבקשים, לפיה טענה זו לא הייתה מהותית, ובעצם, לכאורה, לא נדרשה לצורך הכרעה באותו הליך.
אולם, איני סבור שיש בחוסר נוחות זה כדי להצדיק סילוק על הסף.
יהיה מקום לבחון טענה זו, במידת הצורך, ביתר הרחבה, בבואי להכריע בבקש ות האישור, אך לא בשלב מוקדם זה, בו טרם הוגשו תגובות הבנקים לבקשות האישור, וטרם התקיים דיון כלשהו בבקשות.

כא. טענה נוספת של הבנקים היא, כי היה מקום לכלול בהליך אחד את מלוא הסעדים להם עותרים המבקשים ביחס לאותה פעולה. לטענת הבנקים, הפעולות נשוא בקשת האישור הקודמת הן אותן פעולות נשוא בקשות האישור הנוכחיות, כשלגבי בנק לאומי, המדובר באותה פעולה ממש.
לטענת הבנקים, המבקשים לא רק שלא ריכזו את כל הסעדים בהליך אחד, אלא הגישו בחוסר תום לב את ההליך הנוכחי לבית משפט אחר.

הבנקים מפנים בטיעוניהם ל-ת"צ (מחוזי מרכז) 21567-02-11 גולדנברג נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (28.3.2012) [להלן: "עניין גולדנברג"], שם נמחקה על הסף תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית, בשל הליך קודם שהוגש על ידי אותם מבקשים, כאשר המבקש שם, הוא אחד מב"כ המבקשים בבקשות האישור דנן וכן בבקשת האישור הקודמת.

כב. מנגד, טוענים המבקשים שאין המדובר בפיצול סעדים לשני הליכים שונים, אלא המדובר בפיצול עילות תביעה, שהוא מותר. לטענת המבקשים, העילות בשני ההליכים, בקשות האישור דנן ובקשת האישור הקודמת, הן עילות שונות נפרדות ועצמאיות.

באשר להחלטה בעניין גולדנברג, טוענים המבקשים, שהמדובר בהחלטה שגויה, מה עוד שהנסיבות שם שונות מענייננו.

כג. בהחלטת כב' השופטת א' שטמר ב-ת"צ (מחוזי מרכז) 21567-02-11 גולדנברג נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (28.3.2012), אליה הפנו הצדדים בטיעוניהם, נקבע (שם,
בפִסקה 7):

"בע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ (לא פורסם, 16.5.2011) אושרה החלטת בית המשפט המחוזי לא להתיר פיצול סעדים, ובית המשפט הוסיף (בפסקה 11):
"המבחן הקובע באשר להגדרת 'עילה' לעניין זה, הוא "כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו" (ע"א 447/68 הופמן נ' מיכאלי-לויטל, פ"ד כג(2) 52, 55 (1969); וראו גם: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך א 619 (2007) (להלן: קשת); גורן, בעמ' 131). במקרה שלפנינו, כזכור, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בעילה אחת, הנובעת כולה מהפרת החוזה. קביעה זו בדין יסודה. השגותיה של החברה מתמקדות כולן בהפרת החוזה על-ידי שופרסל, ואופן הביטול. אף טענותיה לעניין דמי השכירות והניהול בתקופה שלאחר הביטול נובעות מכך שהחוזה בוטל, שכן מדובר למעשה בדרישה לפיצויי קיום. אין מדובר, אפוא, בנושא נבדל ומובחן אשר ראוי לדון בו בנפרד..."
אציין עוד, כי עניננו דומה בנסיבותיו לזה שנדון בע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ פ"ד לט(4) 141, 145 (1985), וההלכה מחייבת.
ובסוג אחר של ענין, ע"א 1020/06 הניה קרצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקאות 10 ו-11 (לא פורסם, 13.1.2010), הבהיר כב' השופט גרוניס (כתארו אז) כי כאשר נדרש פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה למערערת עקב תלונה כוזבת שהוגשה למשטרה, אין מקום לתבוע בתביעה נוספת פיצוי בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו עקב אותה תלונה, והוסיף כי גם אלמלא נזכרה התלונה במשטרה בתביעה הראשונה, היא היתה כלולה בתביעה, "שכן מדובר באירוע שהוא חלק בלתי נפרד, לכאורה, מן המסכת העובדתית הכוללת שהיוותה את הבסיס להגשת התביעה הראשונה...".
כפי שהגדירו המבקשים עצמם בתשובתם לתגובה לבקשה הקודמת, ניתן היה לראות את שני הסעדים כנובעים מאותה עילת תביעה. לא זו בלבד, אלא שבהקשר של התובענה הייצוגית, ראוי היה לעשות כן. אין לאפשר את "תיקון" התובענה הייצוגית באמצעות הגשת תובענה ייצוגית נוספת. הדבר עלול להרבות התדיינות לא רק בתובענות שעילתן זהה, אלא גם בשאלת מעשה בית דין, תקנה 44, השתק ועוד כהנה וכהנה, ועניננו יוכיח." (ההדגשה שלי – י.ג.)

ובהמשך כתבה כב' השופטת א' שטמר (שם, בפסקה 8):

"המבקשים מסתמכים על אמירות שונות, שיש לאבחן אותן מנסיבות עניננו:
בע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי פסקה 20 (לא פורסם, 29.11.2004), נדונו עילות תביעה שונות באופן מובהק, ונאמר באופן כללי, כי התובע אינו חייב לרכז את כל העילות בתביעה אחת, אך גם שאינו יכול לרכז בתביעתו עניינים שאינם בסמכות בית המשפט שאליו הגיש תביעתו.
בע"א 588/87 אליעזר כהן נ' צבי שמש, פ"ד מה(5) 297 הבחין בית המשפט בין סעדים שונים בתביעה אחת, שאז נדרש אישור בית המשפט לפיצול סעדים, לבין מסכת עובדתית שמעמידה יותר מעילת תביעה אחת (כגון פינוי ופיצויים), שאז אין התובע זקוק לאישור בית המשפט. אך זאת במקרה ש"אין מתעורר כל חשש לסתירה או לכפילות בין הסעד לו עתרו המערערים בתביעתם השנייה לבין הסעד בו זכו על פי תביעתם הראשונה", מה שאין כן בעניננו." (ההדגשה שלי – י.ג.)

כב' השופטת א' שטמר קבעה (שם), כי לא רק שהעובדות שבבסיס שתי בקשות האישור (שם) אינן מקימות שתי עילות תביעה נפרדות, כי אם גם אינן מצמיחות סעדים שונים, שכן המבקשים (שם) עותרים להשבת הסכומים שנגבו, כאשר חלק מן הסעד נדרש בתובענה הקודמת (שם), וחלקו האחר בתביעה שהייתה בפני כב' השופטת א' שטמר, ומטעם זה היא הורתה על סילוקה על הסף של התובענה שבפניה.

כד. בענייננו, לכאורה, על פני הדברים, לא מתקיים חשש לסתירה או לכפילות בין הסעד לו עתרו המבקשים בבקשת האישור הקודמת, לבין הסעד לו הם עותרים כעת, שכן הסעדים הכספיים להם עתרו במסגרת בקשת האישור הקודמת היו:

"בגין המרות מיותרות שביצעו המשיבים מש"ח לדולר ארה"ב כאמור לעיל, המשיבים נדרשים להשיב לחברי הקבוצה את הפרשי השער בין שער דולר ארה"ב לפיו הומרו שקלים לדולרים בהם חויב הלקוח לבין שער דולר ארה"ב לפיו רכש הבנק דולרים באותו יום מלקוחותיו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד התשלום בפועל" (סעיף 161 של בקשת האישור).

וכן (שם, בסעיף 162):

"המשיבים נדרשים להשיב לחברי הקבוצה את הפרשי השער בין שער דולר ארה"ב לפיו הומר הסכום הדולרי שנדרש לצורך תשלום העמלות/הוצאות לש"ח לבין שער דולר ארה"ב לפיו הומרו שקלים חזרה לדולרים בהם חויב הלקוח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד החום ועד התשלום בפועל."

בעוד בבקשת האישור נשוא הדיון כאן נגד בנק לאומי ובנק דיסקונט, הסעדים הכספיים הנתבעים הם (פסקה 85 של בקשת האישור הנ"ל):

"להשיב לחברי הקבוצה את העמלה שנגבתה כמובהר להלן ולחילופין את ההפרש בין עמלה בגין פעילות בערוץ ישיר (העברת/קבלת מט"ח ו/או עמלת חליפין/המרה, לפי העניין) לבין עמלה שנגבית בגין פעולה שבוצעה תוך ממשק ישיר עם פקיד הבנק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד התשלום בפועל."

או לחלופין בשווי של 20% מסכום העמלה בה חויבו חברי הקבוצה (סעיף 87 של בקשת האישור).

בבקשת האישור נגד בנק מזרחי הוגדר הסעד הכספי (בסעיף 79 של בקשת האישור): "לחייב את המשיב לפצות את חברי הקבוצה ולהיטיב את מלוא נזקיהם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד החיוב ועד התשלום בפועל", כשנזק הוגדר (בסעיף 76 של הבקשה הנ"ל) כ"מתבטא בתשלום עודף למשיב בגין פעילות בערוץ ישיר", ולחלופין , 20% מסכום העמלה (סעיף 81 של הבקשה הנ"ל).

דהיינו, בבקשת האישור הקודמת הסעד שנתבע הוא השבת הפרשי שער ההמרה, שנגבו, לטענת המבקשים, באופן מיותר, לצורך גביית העמלה, הואיל והייתה יתרה דולרית בחשבון, ואילו בענייננו המדובר בגובה העמלה (כשלטענת המבקשים, היה על הבנקים לגבות עמלה מ ופחתת, הואיל ומדובר בפעולה שבוצעה בערוץ ישיר ).

אכן נראה, לפחות על פני הדברים, ש הסעדים קרובים אחד לשני, וניתן לומר שאף משיקים, אך אינם זהים.

אולם, איני סבור שיש מקום בשלב מוקדם זה, להורות בשל כך על סילוק בקשות האישור על הסף.

כה. טענה נוספת של הבנקים נוגעת לתום ליבם של המבקשים ובאי כוחם.

לטענת הבנקים, המבקשים הגישו את בקשות האישור דנן לבית משפט שונה מאשר בקשת האישור הקודמת, וזאת בחוסר תום לב משווע.
עוד טוענים הבנקים, כי המבקשים הסתירו מבית המשפט את בקשת האישור הקודמת, והליכים קשורים נוספים, בניסיון להטעות את בית המשפט. כמו כן נטען, כי המבקשים אף לא ציינו שהגישו באותו עניין בקשת אישור נוספת באותו יום בפני בית משפט זה, אלא כל שציינו שהמבקש מס' 2 הגיש בקשת אישור אחרת כנגד בנק/בנקים אחר/ים בנושאים דומים.
עוד טוענים הבנקים, כי הפעולות נשוא בקשות האישור הן פעולות יזומות ומלאכותיות שננקטו על ידי המבקשים (כפי שצוין במפורש בסעיף 73 של בקשת האישור הקודמת) בניסיון ליצור כביכול נזק.

לטענת הבנקים, התנהלות המבקשים ובאי כוחם, שהגישו הליכים מקבילים או חוזרים, היוצרים סיבוך של ההליכים, והטרדת בית המשפט והצדדים לחינם, תוך ניסיון ליהנות מטקטיקה של ביזור תביעות – מהווה עילה עצמאית לסילוק על הסף.

כו. מנגד, טוענים המבקשים שאין כל שימוש לרעה בהליך השיפוטי, שכן המדובר בעילות שונות, ואף לא הייתה כל הסתרה של ההליכים האחרים שהוזכרו בבקשות הבנקים. לטענת המבקשים, הסיבה שהוגשו שתי בקשות אישור שונות באותו יום, האחת כנגד בנק לאומי ובנק דיסקונט, והשניה כנגד בנק מזרחי, נובעת מהשוני בין עילות התביעה וכן מהשוני בהגדרת הקבוצה.

המבקשים מודים, כי המבקש מס' 2 נקט בפעולה יזומה, לצורך בחינה האם מתקיימת העילה בה חשד לגבי בקשת האישור הקודמת. אולם, כך לטענת המבקשים, פעולה יזומה זו לא נועדה ליצור את העילה נשוא בקשת האישור נגד הבנקים לאומי ודיסקונט, שכן המבקש מס' 2 כלל לא היה מודע באותו זמן, שעומדת לו עילת תביעה נוספת ונפרדת. אילו היה יודע אז על עילת התביעה הנוספת, הוא היה מגיש את שתי הבקשות בהליך אחד וחוסך באגרת משפט.

כז. ככלל, הטענות באשר לייצוג הולם על ידי המבקשים ובאי כוחם הן טענות המוכרעות במסגרת ההחלטה בבקשת האישור, ולמעט במקרים חריגים וקיצוניים, כפי שעמד על כך כב' השופט י' עמית ב-רע"א 2094/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת, בפסקה 9 (30.3.2016):

"אני נכון להניח כי במקרים קיצוניים, בהם פגם שנפל בהתנהלותו של התובע המייצג או בא כוחו הוא כה משמעותי עד שיורד הוא לשורש התביעה, עשוי הדבר להביא לסילוק הבקשה, וזאת כאשר אין בנמצא אמצעי מתון יותר לריפוי הפגם. ואולם, מדובר בסעד השמור למקרים קיצוניים, וכפי שציין בית משפט קמא, ההחלטה אם לסלק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף היא פרי של איזון בין האינטרסים של הצדדים." (ההדגשה שלי – י.ג.)

על כן, השאלה שיש להשיב עליה עתה היא: האם אופן פעולת המבקשים ובאי כוחם הוא כֹה קיצוני המצדיק סילוק בקשות האישור על הסף?

כח. בבקשת האישור כנגד בנק לאומי ובנק דיסקונט נטען לגבי הליכים דומים (בסעיף 17 של הבקשה):

"למען הגילוי הנאות יצוין כי המבקש 1 הגיש בעבר תביעות ייצוגיות, בין היתר, כנגד המשיב 1 בעניינים אחרים שאינם נוגעים ישירות לתובענה דנן."

ובסעיף 18 נטען, בין היתר:

"למען הגילוי הנאות יצוין כי המבקש 2 הגיש בעבר תביעות ייצוגיות, בין היתר, כנגד המשיבים בעניינים אחרים שאינם נוגעים ישירות לתובענה דנן. עוד יצוין כי בסמוך למועד הגשת בקשת האישור דנן, הגיש המבקש 2 תביעה ייצוגית כנגד בנק אחר בגין נושאים דומים לסוגיות נשוא בקשת האישור."

כמו כן, נכתב בסעיף 22 של אותה בקשה:

"מבדיקה שנערכה על ידי המבקשים (באמצעות באי כוחם) עולה כי הוגשה לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז תביעה העוסקת בעמלות בגין פעילות בערוץ ישיר. במסגרת ת"צ 36478-09-18 לפינר נ' בנק הפועלים בע"מ הוגשה תביעה כנגד בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים") שעניינה גביית עמלות בגין שירותי העברת מט"ח ופדיון ניירות ערך שבוצעו בערוץ ישיר וזאת בשיעור הגבוה מהקבוע בתעריפון בנק הפועלים לעניין פעילות בערוץ ישיר."

הצהרה זהה (כמעט לחלוטין) בדבר הליכים דומים, נכתבה בסעיף 20 של בקשת האישור כנגד בנק מזרחי, וכן נטען בבקשת האישור כנגד בנק מזרחי, בסעיף 17:

"למען הגילוי הנאות יצוין כי המבקש הגיש בעבר תביעות ייצוגיות, בין היתר, כנגד המשיב בעניינים אחרים שאינם נוגעים ישירות לתובענה דנן. עוד יצוין כי בסמוך למועד הגשת בקשת האישור דנן, הגיש המבקש תביעה ייצוגית (יחד עם מבקש נוסף) כנגד בנקים אחרים בגין נושאים דומים לסוגיות נשוא בקשת האישור."

כט. ב-רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ (6.9.2017) [להלן: "עניין שלמה תחבורה"], אליו הפנו הבנקים בטיעוניהם, נדונה בהרחבה השאלה: האם התנהלות בא כוח מייצג בהליכים שונים, המגיש בקשות דומות לבתי משפט שונים, מסתיר זאת מבתי המשפט השונים, ונמנע מלרשום את בקשות האישור בפנקס התובענות הייצוגיות – עולה לכדי חוסר תום לב קיצוני, המצדיק את סילוק ההליך על הסף?

העניין נדון בהרכב מורחב של שבעה שופטים. אציין, כי בפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין תמכו כלל חברי ההרכב, אולם שניים משופטי ההרכב חלקו עליו בנקודה אחת, וסברו, שחלף התוצאה של דחיית בקשת האישור יש להורות על מחיקתה.

כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין הגיע למסקנה, לפיה יש לדחות את בקשות האישור בשל הגשתן לבתי משפט שונים, ללא יידוע בתי המשפט בהגשת מספר בקשות באותו עניין, שכן התנהלות זו "עולה כדי חוסר תום לב קיצוני, ומטילה ספק בדבר יכולתם של באי הכוח לייצג באופן הולם את הקבוצות במקרה דנא, ומכאן כי אין מקום להמשך בירור התובענות כייצוגיות" (שם, בפִסקה י"ט).
כאמור, שופטי דעת המיעוט גם תמכו בסילוק בקשות האישור, אך סברו שיש להורות על מחיקתן חלף דחייתן.

כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כתב (שם, בפסקה ו') כי בסילוק בקשות האישור על הסף:

"יש לראות תוצאה מוצעת זו כתרומה ל"תרבות התובענות הייצוגיות", הנמצאת בעיצוב, ולמיקוד האיזון בין תכליתן המהותית בה רצה המחוקק לתכליות של גמול ושכר טרחה – שהם ראויים כתמריץ במקומם ובמידתם – בחינת ניב המשפט העברי "תפשת מרובה לא תפשת – תפשת מועט תפשת" (בבלי ראש השנה ד', ב')."

(אעיר, כפי שעולה גם בפסקה כ"ב בפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין בעניין שלמה תחבורה, כי החל מחודש ספטמבר 2014, רישום התובענות הייצוגיות מתבצע באופן אוטומטי עם הגשת בקשת האישור דרך מערכת "נט המשפט", ובענייננו, אין כלל טענה בדבר הִעדר רישום בקשות האישור).

ל. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין מבחין בין שני סוגי בקשות אישור בעניינים דומים (שם, בפִסקה כ"ד):

האחד: בקשות אישור המוגשות על ידי באי כוח שונים ומבקשים שונים, בנוסף לבקשות אישור קודמות שהוגשו בעילות דומות.

השני: בקשות אישור המוגשות על ידי אותם באי כוח, ולעתים על ידי אותם מבקשים בעילות דומות.

ברי, שענייננו נופל לסוג בקשות האישור השני.

כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין, כתב (שם):

"ואולם, ההבחנה בין שני הסוגים האמורים חשובה: לתובענות מן הסוג הראשון יתכן ערך פוטנציאלי, שכן יתכנו מצבים בהם התובענה הייצוגית הנוספת שהוגשה באותו העניין – בהתאם למסגרת הפרוצדורלית הקבועה בחוק – על-ידי עורכי דין שונים ותובעים מייצגים שונים, אף שאינה ראשונה בזמן, תורמת לבירור הסוגיה, ומכאן יתכן שניתן יהיה לצרפה לשמיעה במאוחד עם התובענה הראשונה שהוגשה, ובמקרים חריגים אף להעדיפה...
מנגד, במקרה של תובענות מן הסוג השני שכל מטרתן Forum Shopping, ומוגשות כאמור על-ידי אותם עורכי דין או אותם תובעים מייצגים לבתי משפט שונים, ספק אם קיים ערך חיובי כלשהו המצדיק יחס אוהד מבתי המשפט וודאי דיון בכל בקשה לגופה. מכל מקום, מנגנון הרישום נותן מענה מסוים לבעיית התובענות הייצוגיות המשוכפלות, שכן החובה לרשום את התובענה הייצוגית בפנקס, לצד חובת הבדיקה בפנקס ויידוע בית המשפט בתובענה קיימת בעניין דומה, מאפשרים לבית המשפט להיות מיודע, ומכוח סעיף 7 לחוק, להעביר תובענה דומה במידת הצורך להתנהל בבית המשפט האחר..."

עם זאת, מזהיר כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין (שם, בפִסקה ל"ט) מפני הרתעת יתר של תובעים ייצוגיים פוטנציאליים "על-ידי נבירה בעברם והתחקות אחר התנהגותם, וזאת חלף דיון ענייני בטענות לגוף התובענה".

לא. לגבי הסיטואציה בה הוגשו מספר הליכים בעניינים דומים בפני בתי משפט שונים, כתב כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין (עניין שלמה תחבורה, לעיל, בפִסקה מ"ב):

"Forum Shopping, חיזור על פתחיהם של מספר בתי משפט בתקוה שבאחד מהם ייקלט הזרע בלא ליידע אחרים, הוא אינדיקציה ממשית לנושא תום הלב. בנוסף לצורך בהרתעה, יתכן גם כי קיומם של הפגמים מביא למסקנה שאלה יורדים לשורש הטענות בגוף התובענה הייצוגית, באופן המקשה על בירור התובענה הייצוגית עצמה, וגם מטעם זה יתכן לעתים כי לא יהא מנוס אלא להורות על דחיית התובענה מחמת התנהלות התובע המייצג או בא הכוח.
ראו למשל לעניין זה ת"צ (מחוזי מרכז) 36086-07-11 עו"ד אסף חרסט נ' ידיעות אינטרנט (שותפה רשומה) ואחרים (19.9.02), שם קבע השופט פרופ' גרוסקופף כי יש לדחות 17 תובענות ייצוגיות שהוגשו באותו נושא על-ידי אותם תובעים מייצגים, בין היתר כיון שבוזרו בין שני בתי משפט, ומבלי ליידע במסגרת כל אחת מן הבקשות את דבר קיומן של הבקשות הנוספות; אמנם, צוין כי ישנם טעמים נוספים המצדיקים דחיית התובענות, אולם נקבע כי די בביזור לכשעצמו להוביל למסקנה שדין הבקשות כולן להידחות, ולא ניתן להסתפק באמצעי מידתי יותר דוגמת החלפת התובע המייצג, נוכח חוסר תום הלב הקיצוני הטמון בהתנהלות מעין זו (שם, פסקאות 23-17). יוער, כי ערעור על פסק הדין נדחה בהסכמת הצדדים ביום 22.2.17 (ע"א 8290/12; המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופטים ס' ג'ובראן ונ' סולברג))."

באשר לפעולה של "ייזום הליך", כתב כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א' רובינשטיין (שם, בפִסקה מ"ח):

"אף אם אין בייזום הפעולות כדי להביא לדחיית התובענה מעיקרא, הנה בהיעדר גילוי כדבעי בתצהירים, וכן בצירוף נסיבות חשודות נוספות – ואלה, כאמור, קיימות בענייננו למכביר – יש לבחון את סוגיית הייזום בקפדנות יתרה."

לב. בענייננו נראה, כי הנסיבות הנטענות על ידי המשיבים בבקשות הסילוק באשר להִעדר ייצוג הולם מצד המבקשים ובאי כוחם, אינן טענות המצביעות על נסיבות קיצוניות במידה המצדיקה סילוק על הסף.

אכן, הסוגיות העולות בבקשות האישור שבפניי ובבקשת האישור הקודמת הן בעניינים קשורים ודומים, וייתכן אף משיקים, אך לא זהים. בענייננו, בקשות האישור שבפניי ובקשת האישור הקודמת הוגשו לבתי משפט שונים, על ידי אותם מבקשים ועל ידי אותם באי כוח, מחד גיסא , אך גם כנגד אותם בנקים, מאידך גיסא , כך שהחשש להסתרת ההליכים פוחת, שכן ברי, שהבנקים מוּדעים לבקשות אישור קודמות שהוגשו כנגדם.

אולם, עדיין חלה החובה על המבקשים לפרוש בפני בית המשפט את התמונה המלאה אודות הליכים קודמים דומים, ומשלא עשו כן, יכול והדבר עשוי להשליך על תום ליבם (אך יודגש, שבשלב הנוכחי של הדיון איני מכריע בעניין).

יחד עם זאת, איני סבור שבנסיבות העניין, משעסקינן, כאמור, מחד גיסא, באותם מבקשים ובאותם באי כוח, ומאידך גיסא, באותם בנקים, המוּדעים, כאמור, להליכים קודמים שהוגשו כנגדם, עולה התנהלות המבקשים לכדי חוסר תום לב קיצוני שיש בו כדי להצדיק סילוק על הסף.

אבהיר, כי בהחלט יהא מקום לדוּן בטענותיהם של הבנקים בנוגע לתום ליבם של המבקשים ובאי כוחם במסגרת ההחלטה בבקשות האישור, לרבות בטענות בדבר "ייזום ההליך". האמור בהחלטה זו אינו מהווה סוף פסוק בעניין.

אכן, הדעת אינה נוחה מאופן התנהלות המבקשים ובאי כוחם, שהיה עליהם לפרוש בבקשות האישור את התמונה המלאה אודות ההליכים הקודמים בעניינים דומים. יתר על כן, טוב היו עושים המבקשים, אילו היו מגישים את בקשות האישור שבפניי לאותו בית משפט אשר לפניו נדונה בקשת האישור הקודמת, ומבקשים שכל ההליכים יידונו בפני אותו מותב.

עם זאת, כאמור לעיל, איני סבור שהדבר עולה לכדי חוסר תום לב קיצוני במידה המחייבת סילוק שתי בקשות האישור שבפניי על הסף, ולפיכך יש להורות על דחיית שלוש בקשות הבנקים לסילוק על הסף.

אולם, התנהלות המבקשים מצדיקה אי-פסיקת הוצאות לזכותם, על אף ששלוש הבקשות לסילוק על הסף שהגישו הבנקים – נדחות.
לפיכך, אני קובע שלא יהא צו להוצאות בגין שלוש הבקשות לסילוק על הסף.

לג. בהמשך להחלטות מיום 4.3.2020, בשתי בקשות האישור, אני קובע מועדים חדשים להגשת תגובות המשיבים לבקשות האישור:

המשיבים (הבנקים) יגישו את תגובותיהם לבקשות האישור לא יאוחר מתאריך 22.7.2020.
ב"כ המבקשים (בשתי בקשות האישור) יגישו את תשובותיהם בכתב ביחס לתגובת הבנקים לא יאוחר מתאריך 1.9.2020 (פגרת הקיץ כלולה במניין הימים).

כתבי הטענות יוגשו עם העתק במישרין לכל אחד מן הצדדים האחרים שבשתי בקשות האישור.

אני מבטל את ישיבת קדם המשפט הקבועה בשתי בקשות האישור (ת"צ 18440-11-19 ו-ת"צ 18453-11-19) לתאריך 18.5.2020, וחלף זאת יתקיים קדם המשפט בשתי בקשות האישור בתאריך 7.9.2020 שעה 12:00 בצהרים.

לד. סיכומו של דבר:

שלוש הבקשות לסילוק על הסף שהגישו הבנקים בשתי בקשות האישור שבפניי – נדחות.

נוכח התנהלות המבקשים, כפי שציינתי לעיל, אין צו להוצאות בגין שלוש בקשות אלה.

מזכירות בית המשפט תעדכן את לוח הדיונים, כפי שנקבע בסיפא של פיסקה ל"ג דלעיל,
הן ב-ת"צ 18440-11-19 והן ב-ת"צ 18453-11-19), ותמציא את העתקי ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשים בשתי בקשות האישור, עו"ד תומר ברם, רעננה.
  2. ב"כ בנק דיסקונט ובנק מזרחי, עו"ד שרון לובצקי, ממשרד עוה"ד עמית פולק מטלון ושות', תל אביב.
  3. ב"כ בנק לאומי, עו"ד ליאת עיני נצר, ממשרד לוינבוק ושות', תל אביב.

ניתנה היום, י"ז אייר תש"ף, 11 מאי 2020, בהעדר הצדדים.