הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 66996-07-18

לפני כב' השופט אברהם אליקים, סגן נשיא

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
שי מאגלי (עציר) ת"ז XXXXXX599

גזר דין

מבוא
הנאשם הודה בעובדות כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעונש. והורשע בהתאם בשתי עבירות של הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן-החוק) ובעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן (סומן א), במועדים הרלבנטיים לכתב האישום התגורר הנאשם בדירה השייכת לאמו (להלן- הדירה).
בתאריך 15.7.2018 בשעה 02:40 לערך, בעת ששהה הנאשם לבדו בדירה נטל מצית ושילח אש במזיד בדירה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם אחזה האש בחפצים שהיו בדירה, וגרמה לנזקים לכיסא פינת האוכל, לשולחן הסלון, למזנון, לתנור המטבח ולחפצים נוספים.
בתאריך 19.7.2018 בשעה 17:20 לערך, שילח הנאשם אש במזיד בחצר הבניין בו נמצאת הדירה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם אחזה האש בעשבים במקום והתפשטה. שכנים שהגיעו למקום כיבו את האש.
בהמשך, כאשר הגיעו למקום אנשי צוות כיבוי אש, זרק הנאשם על רכב הכיבוי שבר חרסינה וגרם במעשיו לשריטות בחלון ולפגיעה במשקוף הדלת.

בשלב הטיעונים לעונש, צורף תיק נוסף לבקשת הנאשם, תיק פלילי 20385-08-18, בו הורשע הנאשם לאחר הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירה של היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק והסגת גבול, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק (להלן – התיק השני ו/או כתב האישום המתוקן הנוסף).

לפי עובדות כתב האישום המתוקן הנוסף, בין התאריכים 17-19.7.2018 נכנס הנאשם דרך חלון המטבח אותו שבר לדירה הנמצאת בשכנות לדירת אמו. לאחר שנכנס לדירה הזיק הנאשם לרכוש במזיד באופן שתלש כבל חשמל ושבר את תריס המזגן. במעשיו גרם להיזק בזדון לרכוש בשווי מוערך של כ-1,500 ש"ח.

ראיות לעונש
ב"כ המאשימה הגיש את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ט/1) אשר מונה 12 רישומים קודמים (בגין 3 המקרים הראשונים לא הורשע הנאשם מאחר והיה קטין. העבירה הראשונה בוצעה עת היה כבן 13 שנה ). בין השנים 1991 ל-2012, ביצע הנאשם עבירות סמים, רכוש ואלימות ונידון בין השאר ל-5 מאסרים בפועל, האחרון ב חודש ינואר 2008.

ב"כ המאשימה הגיש בהסכמה העתקי צילומים ודיסק המתעדים את הנזק אשר נגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם בשתי ההצתות (ט/2).

לזכות הנאשם העידו אמו ואחיו אלירן:
- אמו של הנאשם טענה כי הנאשם מונמך קוגניטיבית ו לא השלים 12 שנות לימוד. עוד ציינה כי הנאשם מתגורר עמה בדירה, הדירה שנשרפה. התנהגותו הייתה תקינה כל השנים הוא תמך בה ולא הזיק לאדם. בנוסף סיפרה כי האירוע התרחש כאשר היא הייתה מאושפזת בבית חולים אחרי אירוע מוחי והנאשם נשאר לבד בבית והרגיש "אבוד". עוד תיארה כי הנאשם החל להשתמש בסמים קשים מגיל 14. היא הדגישה כי אין לה טענות כלפי בנה הנאשם, היא סולחת לו ומבקשת מבית המשפט לרחם עליו.

- אחיו הצעיר של הנאשם, אלירן, העיד כי נכנס לדירה מיד לאחר שהנאשם הצית אותה, הוא התקשר למשטרה, לעובדת סוציאלית. הסביר כי אחיו משתמש בסמים, משקל גופו 30 ק"ג בלבד, הוא הולך לישון ליד קבר אביהם ואומר שהוא רוצה למות.

ב"כ הנאשם הגיש בהסכמה את הודעתו הראשונה של הנאשם (ס/1) שנגבתה ממנו בסמוך לאחר מעצרו, במהלך אותה חקירה הנאשם לא הגיב לשאלות שנשאל ורק ישב ושתק.

תסקיר שירות המבחן
קצינת המבחן שוחחה עם הנאשם ובסופו של יום לא מצאה לנכון להציע המלצה טיפולית/שיקומית בשל העובדה כי לנאשם קושי להבין את חומרת העבירה ו הנאשם גם שלל נכונות לטפול בגמילה. עוד התרשמה קצינת המבחן כי אין לנאשם את הכוחות הדרושים לטיפול קשה ומשמעותי של גמילה מסמים.

תמצית טענות הצדדים
ב"כ המאשימה בטיעוניו בכתב (ט/1) ובעל פה ביקש לראות את כל אחד מכתבי האישום המתוקנים כאירוע העומד בפני עצמו. אשר לכתב האישום המתוקן בנושא עבירות ההצתה ביקש לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 2 ל-4 שנות מאסר בפועל ולהשית על הנאשם עונש באמצע המתחם ביחד עם מאסר על תנאי מרתיע וקנס. בעניין כתב האישום המתוקן הנוסף שצורף לתיק זה, עתר למתחם עונש נפרד שנע בין עונש של מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר בפועל, וביקש להעמיד את עונשו של הנאשם באמצע המתחם.

ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת עבירת ההצתה, הטומנת בתוכה פוטנציאל נזק עצום בשל חוסר היכולת לשלוט באש, קל וחומר כשמדובר בהצתה של דירה בבניין מגורים, ועל כן טען כי נקבע בצד עבירה זו עונש מירבי של 15 שנות מאסר.

לעניין נסיבות ביצוע העבירה טען, כי אמנם הנזק שנגרם ממעשיו של הנאשם הוא בעיקר ממוני, אך מעשה זה יכול היה להביא לידי פגיעה בנפש.

ב"כ הנאשם ביקש לראות בשני האישומים אירוע אחד בשל סמיכות הזמנים והמקום. ולקבוע מתחם ענישה שמתחיל ממספר חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר. לגבי התיק השני, במידה ולא תתקבל עמדתו ביקש להעמיד את המתחם ממאסר על תנאי ועד מספר בודד של חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם טען, כי להבדיל מתיקים אחרים של הצתות תיק זה הוא יותר תיק סוציאלי מאשר תיק פלילי וההצתה במקרה זה נעשתה בצורה ספונטאנית, ללא כל חומר דליק אלא רק בעזרת מצית וזאת בגלל שהנאשם מצא את עצמו "אבוד" כאשר אמו אושפזה בבית החולים. עוד טען כי משפחתו של הנאשם היא זאת אשר הזמינה לראשונה את המשטרה. בנוסף הפנה להודעתו הראשונה של הנאשם במשטרה (ס/1), וטען כי עולה ממנה כי הנאשם שתק בשל המצב בו היה, מצב נפשי קשה בעת שאמו הייתה מאושפזת בבית החולים. עוד הפנה לתמונת הנאשם שצירף ב"כ המאשימה כחלק מהתמונות שצולמו במקום (ט/2) וטען כי רואים בה את הנאשם סובל מרזון קיצוני.

לעניין הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם הדגיש כי שריפת הקוצים מחוץ לבניין נעשתה ברדיוס של מטר על מטר, לא היה בה שימוש בחומר דליק והשכנים כיבו אותה ולפי תמונות הנזק שצורפו (ט/2) נראה כי לא היה צפוי להיגרם נזק גדול יותר לדירה ומדובר בעיקר בכמה סירים שרופים.

לעניין העבירות נשוא כתב האישום המתוקן שצורף, טען כי לדעתו בית משפט אשר בפניו נפתח התיק הנוסף, היה מסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם ולא היה משית עליו עונש מאסר נוסף. לעניין עברו הפלילי של הנאשם טען כי מאז שנת 2008 ועד הסתבכות הנאשם באירועים אלה, הנאשם לא הסתבך בשום עבירה ומכאן ניתן להסיק כי לאמו יש השפעה חזקה עליו.

עוד טען הסנגור כי לנאשם יש הנמכה קוגניטיבית איתה הוא מתמודד מילדות וכן כי אמו של הנאשם חזרה לדירתה והיא רוצה להמשיך ולטפל בנאשם כפי שעשתה כל השנים בהן לא היה מעורב במעשים פליליים.

בתום דברי הסנגור ביקש הנאשם כי בית המשפט יתחשב במצבו הנפשי ולדבריו "אם היה במצב רגיל" הוא לא היה עושה זאת.

דיון
אקדמת מילין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתבי האישום המתוקנים. במקרה זה חל תיקון 113 לחוק שקבע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב' לחוק).

אירוע - אירועים
התיק הראשון שהתנהל בפניי עניינו שתי עבירות הצתה (האחת של דירת מגורי אמו והשנייה הצתת עשבים בחצר הבניין) בנוסף לגרימת נזק לרכב הכיבוי.
עוד צורף כתב אישום מתוקן נוסף בו הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות היזק לרכוש במזיד והסגת גבול לדירת השכן.

לאחר בחינת טענות הצדדים, מקובלת עליי עמדת ב"כ המאשימה ואני קובע כי כל כתב אישום מתוקן מתאר אירוע אחד שעומד בפני עצמו (בכל אירוע מספר מעשים).

האירוע הראשון כולל שתי עבירות הצתה הראשונה הצתת דירת מגורי אמו של הנאשם והשנייה בחלוף ארבעה ימים הצתת עשבים בחצר הבניין, שתי העבירות בוצעו כחלק מאותו רצף אירועים ובשל אותה מצוקה נפשית בשל אשפוז אמו של הנאשם ועל כן קיים בין המעשים האלו קשר הדוק (ראו לעניין זה ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל (06.12.2018)). בהתאם לאמור לעיל, אקבע מתחם עונש הולם אחד לאירוע הכולל המתואר בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי.

האירוע השני הוא האירוע המתואר בכתב האישום המתוקן הנוסף, עבירה של הסגת גבול לדירת השכן והיזק לרכוש בתוכה. הקביעה כי מדובר באירוע נפרד מתבססת על העובדה כי מדובר בקורבן עבירה אחר, אירוע שארע במקום אחר, סוג עבירה אחר ותוכנית עבריינית אחרת כך שלא קיים קשר הדוק בין האירועים השונים (ראו לעניין זה ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל (06.12.2018); ע"פ 2012/17 קסימובה נ' מדינת ישראל (31.07.2018); ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)).

האירוע הראשון - מתחם העונש ההולם
האירוע הראשון מתאר שני מקרים בהם נטל הנאשם מצית ושילח באמצעותו אש במזיד. במקרה הראשון שילח אש במזיד בדירת אמו בה התגורר וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכוש שהיה בדירה ובמקרה השני, שאירע 4 ימים לאחר המקרה הראשון, הצית אש במזיד בחצר הבניין בו נמצאת הדירה וכאשר הגיע צוות כיבוי אש, זרק הנאשם שבר חרסינה על רכב הכיבוי וגרם לנזקים בדלת.

אין צורך להכביר במילים לעניין מסוכנותה של עבירת ההצתה שהיא בעלת פוטנציאל גרימת נזק גדול. אולם במקרה זה מדובר בהצתות ספונטאניות, של אדם במצוקה.

במעשיו פגע הנאשם פגיעה קלה בערכים חברתיים מוגנים של הגנה על שלום הציבור, כבודו וביטחונו, ובהגנה על זכות הקניין והרכוש.

העונש המרבי הקבוע בחוק לעבירת הצתה לפי סעיף 448 רישה לחוק עומד על 15 שנות מאסר ולעבירת ההיזק בזדון הוא 3 שנים.

אשר למדיניות הענישה הנהוגה, בתי המשפט עמדו לא פעם על החומרה הרבה שגלומה בעבירת ההצתה, גם כאשר עבירת ההצתה מתייחסת לרכוש בלבד, בין היתר בשל הפוטנציאל לגרימת נזק חמור יותר (ע"פ 728/13 עווידה נ' מדינת ישראל (20.11.2013)). וכך נפסק בע"פ 4311/12 סורי נ' מדינת ישראל (8.11.12) .

עוד נפסק, כי חומרתה של עבירת ההצתה מחייבת השתת עונש מאסר בפועל (ע"פ 7205/15 ויינבלט נ' מדינת ישראל (14.7.2016); ע"פ 7045/12 אלטנאי נ' מדינת ישראל (13.3.13)). המגמה בשנים האחרונות היא של החמרה ניכרת בענישה (ע"פ 8125/15 פרוקופנקו נ' מדינת ישראל (19.4.16)), אולם, יחד עם זאת, חרף חומרתה של העבירה, רמת הענישה איננה אחידה וכי בשעת גזירת עונשו של מי שהורשע בהצתה יש להביא בחשבון כי:
".... אין מקרה אחד דומה למקרה אחר וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הפרטניות ובהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית, ובין היתר יש להביא בחשבון שיקולים כגון גיל צעיר של נאשם, היעדר עבר פלילי, מתן הודאה והבעת חרטה כמו גם היקף הנזק שנגרם בפועל" (עניין אלטנאי הנ"ל).

ב"כ הצדדים צירפו ופירטו שורה ארוכה של פסקי דין לתמיכה במתחם הענישה שביקשו, לטעמי רובם לא תואמים את נסיבות המקרה שלפניי ולכן אפנה לפסקי דין אחרים של בית המשפט העליון.

לטעמי פסק הדין המתאים לנסיבותיו של מקרה זה הוא ע"פ 7139/13 צקול נגד מדינת ישראל (23.1.2014), באותו מקרה הצית המערער באמצעות מצת וסדין את החדר בו התגורר, הוא עשה זאת בשל מצוקה נפשית שהביאה אותו למחשבות אובדניות . בית המשפט המחוזי דן אותו ל-24 חודשים בפועל כחלק ממתחם שנע בין שנתיים לארבע שנים. בית המשפט העליון קבל את הערעור העמיד את המתחם משנת מאסר בפועל עד שלוש שנות מאסר בפועל והפחית את עונשו של המערער ל-18 חודשי מאסר בפועל, בין השאר כי עבירת ההצתה בוצעה בעת שתלוי ועמד נגדו מאסר על תנאי שהופעל.
וכך קבעה כב' השופטת חיות (כתוארה אז):
"המערער הורשע על-פי הודאתו בביצוע מעשים חמורים, המחייבים; הטלת עונש הולם...טענת המערער לפיה המניע היחיד למעשיו היה רצונו לשים קץ לחייו, אף אם הייתה מתקבלת במלואה – ולא ראיתי מקום להכריע בכך – אין בה כדי למלטו מריצוי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח... בענייננו, ביצע המערער את המעשים תוך שימוש במצת ובסדין מיטתו ללא הצטיידות מראש בחומרים מאיצי בעירה. לכן גם הנזקים שנגרמו למבנה ולרכושו של אחד הדיירים כתוצאה מן ההצתה היו מתונים יחסית... כמו כן אין חולק כי בעת ביצוע המעשים היה המערער שרוי במצב נפשי קשה ואף שאין בכך בשום אופן כדי להצדיק את מעשה ההצתה יש להביא נתון זה במניין השיקולים לצורך קביעת מתחם הענישה".

עוד ראו ע"פ 6204/13 סופר נגד מדינת ישראל (28.1.2014). באותו מקרה נדון נאשם ל-12 חודשי מאסר בפועל כחלק ממתחם שנע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, הנאשם השליך בקבוק תבערה עם בנזין לעבר בית מגורים ממניע גזעני, הבקבוק פגע בגדר עטופה ברזנט וג רם לשריפה. בית המשפט העליון קבע כי מתחם הענישה הנ"ל הוא מתחם הולם ודחה את הערעור.

ולסיום אפנה לע"פ 4910/16 אבני נגד מדינת ישראל (5.4.2017) בו אישרה כב' השופטת חיות (כתוארה אז) עונש של 14 חודשי מאסר בפועל כחלק ממתחם ענישה שנע בין 12 ל-40 חודשי מאסר בגין עבירת הצתה של חנות. העונש בגין עבירת ההצתה צריך היה להיות נמוך יותר כי באותו מקרה העונש כלל גם ענישה בגין עבירות נוספות- גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע, יצור והפקה של סמים מסוכנים, החזקה ושימוש בהם.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק) , לביצוע העבירה לא קדם תכנון מוקדם.

הנזק שהיה עשוי להיגרם ממעשי הנאשם היה גדול נוכח העובדה כי המערער הצית אש בדירה הנמצאת בבניין מגורים בו מתגוררים אנשים והצית אש בחצר אותו בניין משותף. אולם יש לזכור כי ההצתה לא נעשתה באמצעות חומר דליק ועל כן פוטנציאל הנזק שלה נמוך יותר. בפועל לא הובאו ראיות לעניין היקף הנזק שנגרם לדירה. בתמונות (ט/2) רואים כי נשרפו בדירה ריהוט ומוצרי חשמל שונים, מבלי שנטען לגבי שיעור הנזק. הצתת העשבים בחצר גרמה לנזק קל כמתואר בכתב האישום המתוקן, גם לרכב הכיבוי נגרם נזק קל בלבד.

לעניין הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות: שירות המבחן, הסנגור ומשפחתו של הנאשם תיארו אדם שצורך סמים מגיל צעיר מאד (כפי שמעיד גם גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ט/1)), כאשר הרקע למעשיו הוא העובדה שהאם לא הייתה בדירתה כדי לטפל בנאשם וככל הנראה ההצתה הייתה על רקע מצב נפשי מעורער (תיאור זה אומנם אינו מופיע בכתב האישום המתוקן, אולם ב"כ המאשימה לא חלק על תיאור זה של ב"כ הנאשם וניתן להתרשם מכך גם מהודעתו הראשונה של הנאשם במשטרה שהוגשה בהסכמה (ס/1) ומהתסקיר ).

בעת קביעת גבולות המתחם אקח בחשבון את העובדה כי מדובר בהצתות ספונטאניות שלא כללו שימוש בחומר דליק שבוצעו על רקע מצוקה נפשית של הנאשם, שאמנם לא הוכחה במסמכים רפואיים אך ניתן ללמוד עליה מעדות אמו ואחיו של הנאשם ומהתמונות שהוגשו על ידי המאשימה. די בצפייה בתמונת הנאשם יושב/שוכב על הספה בסלון הדירה לאחר ההצתה, כדי להתרשם ממצבו הבריאותי הרעוע, כך גם מהתנהגותו מיד לאחר מכן השלכת שבר חרסינה על רכב הכיבוי.

בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה אני קובע כי העונש ההולם במקרה זה הוא מאסר בפועל במתחם שבין 12 ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

האירוע השני - מתחם העונש ההולם
הנאשם נכנס לדירת שכנו דרך חלון המטבח אותו שבר. בדירה תלש את כבל החשמל של המזגן ושבר את תריס המזגן. הנזק הוערך בסכום של כ-1,500 ₪.

במעשיו פגע הנאשם פגיעה קלה בערכים חברתיים מוגנים של הגנה על זכות הקניין והרכוש וכן פגיעה בפרטיות המתלונן.

אשר למדיניות הענישה הנהוגה, מעבר למתחמי הענישה שהציעו הצדדים, לא הפנו הצדדים לכל פסיקה התומכת בעמדתם, אך מקובלת עליי עמדתם כי הרף התחתון של מתחם הענישה צריך לעמוד על מאסר על תנאי.

אשר לרף העליון של מתחם הענישה מקובלת עליי עמדת ב"כ המאשימה ויש להעמידו על מספר חודשי מאסר בפועל, ראו רע"פ 1068/13 מלסה נגד מדינת ישראל ( מיום 20.02.13) בו נקבע מתחם על ידי בית משפט השלום, מתחם שבין מאסר על תנאי ל-10 חודשי מאסר בפועל (וערכאות הערעור לא שינו אותו).

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק), התרשמתי כי לביצוע העבירה לא קדם תכנון מוקדם והסג ת הגבול נעשתה ללא ציוד שנלקח לשם כך מבעוד מועד. הנזק שנגרם היה מזערי- 1,500 ₪.

בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה אני קובע כי העונש ההולם במקרה זה הוא מאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

העונש המתאים
בהתאם לסעיף 40יג(ב) החלטתי לגזור עונש כולל לשני האירועים שפורטו לעיל (ראו בעניין זה ע"פ 3673/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה כד (14.3.2016)).

לצערי לא עומדת שאלת שיקום על הפרק בשל העובדה כי לפי התרשמות שירות המבחן לנאשם אין את הכוחות הדרושים על מנת להיתרם להליך טיפולי ועל כן העונש יהיה בתוך מתחמי הענישה שקבעתי.

אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא' לחוק), לנאשם נסיבות חיים קשות כמתואר על ידי בני משפחתו ובתסקיר שירות המבחן. הנאשם התמכר לסמים קשים מגיל צעיר וסובל ממצב נפשי מעורער, הוא הולך להשתטח על קבר אביו ז"ל ומבקש למות.

שירות המבחן תיאר את הנאשם כמי שהתמכר לסמים בגיל צעיר וכיום אין בכוחו להשתלב בטיפול גמילה או ייצוב על תחליף סם.

אמנם לנאשם עבר פלילי בעבירות סמים, רכוש ואלימות, אולם בשנים האחרונות לא היה מעורב במעשים פליליים.

בנוסף עומדת לזכות הנאשם לקיחת האחריות, ההודאה והחיסכון בזמן השיפוטי (צרוף שני תיקים, ללא שמיעת עדים).

אין מחלוקת כי הנאשם היה עצור מיום 19.7.2018 וכי במהלך מעצרו נעצר לצורך חקירת האירוע השני, כך שמתקופת המאסר יש לנכות ימי המעצר מיום 19.7.2018.

סיכום
לאור האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
12 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 19.7.2018.
5 חודשי מאסר על תנאי, הנאשם לא ישא את עונש המאסר על תנאי אלא אם יעבור תוך שנתיים עבירת הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.
3 חודשי מאסר על תנאי, הנאשם לא ישא את עונש המאסר על תנאי אלא אם יעבור תוך שנתיים עבירה לפי סעיף 447(א) או 452 לחוק העונשין התשל"ז-1977 ויורשע בשל עבירה כזאת תוך תקופת התנאי או לאחריה.

בהתחשב בתקופת המאסר ומצבו הכלכלי של הנאשם לא מצאתי לנכון להטיל על הנאשם קנס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ט, 15 ינואר 2019, בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד מירב בר , הסנגור עו"ד דן גלעד והנאשם באמצעות שב"ס.