הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 51944-02-16

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אימן אסווד (עצור בפיקוח)

הנאשמים

נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד משה אייל
ב"כ הנאשם: עו"ד מוחמד מסארווה
הנאשם בעצמו

גזר דין

מבוא:

1. נגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסו לו במקור העבירות שעניינן, עבירות בנשק עבירה לפי סעיף 144 ( א)+(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 ( להלן: "חוק העונשין"), ושיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בהמשך, תוקן כתב האישום מטעמים טכניים. (להלן: " כתב האישום").

2. תחילה, הוגש כתב אישום נגד הנאשם ונגד שני נאשמים נוספים, במסגרת תיק שהתנהל בפני מותב תלתה [בהרכב השופטים רון סוקול (אב"ד), תמר שרון-נתנאל ורונית בש] .

3. בדיון מיום 24/02/16 הציגו הצדדים הסדר טיעון ( להלן: "הסדר הטיעון"), במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן בשנית, לגבי הנאשם דנן בלבד. תיקון כתב האישום, הביא את עניינו של הנאשם למסגרת של דיון בפני דן יחיד ( להלן: " כתב האישום המתוקן בשנית").

בהסדר הטיעון הוסכם, שהנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית ויורשע על פי הודאתו. עוד הוסכם, כי מפאת גילו של הנאשם במועד ביצוע מעשי העבירה, יתקבל תסקיר מאת שירות המבחן ולאחר מכן, הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי.

4. בהתאם להסדר הטיעון, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית והורשע על פי הודאתו בעבירות כדלקמן:

עבירות בנשק - עבירה לפי סעיף 144( א) + 29 לחוק העונשין.
שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
5. להלן עובדות כתב האישום המתוקן בשנית:

בלילה שבין 2.1.14 ל- 3.1.14, ירה עומר מאדי לעברו של ניקסון עבד אל קאדר (להלן: "ניקסון") ואחרים וגרם למותו של ניקסון. על רקע זה הסתכסכו משפחות עבד אל קאדר ומאדי, המתגוררות בעכו.
בתאריך 28.9.15 התגלע עימות בין עבד אל חלים אחמד ממשפחת עבד אל קאדר (להלן: "עבד אל חלים"), לבין עלי מאדי (להלן: "עלי"), אחיו של ג'מאל מאדי ז"ל (להלן: "המנוח"). בהמשך לכך, התפתח ויכוח בין עבד אל חלים ואחרים, בהם חמזה בן חסן מופתח (להלן: "חמזה") לבין המנוח. למחרת היום התרחש עימות נוסף בין עבד אל חלים לבין עודאי מאדי, בנו של המנוח (להלן: "עודאי").
בין מוסלח בן סלימאן חלו (להלן: "מוסלח") וחמזה לבין משפחת עבד אל קאדר, ובכלל זה עבד אל חלים, יחסי חברות קרובים. מוסלח היה חברו הטוב של ניקסון ז"ל, ובזמנים הרלבנטיים לכתב האישום היה חמזה מאורס לבתו של ניקסון ז"ל.
מוסלח וחמזה ידעו על האירועים המפורטים בסעיף 2.
למשפחת הנאשם דירה ברחוב דב גרונר 10/11 בעכו (להלן: "הדירה"), ובזמנים הרלבנטיים לכתב האישום לא התגורר בה איש.
במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, לאחר העימות המתואר בסעיף 2 לעיל או בסמוך לכך, ולפני יום 1.10.15, נמסרו לנאשם אקדח טופי מס' 37443FD, שהנו כלי שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם (להלן: "האקדח"), וכן תחמושת לאקדח, והוא החביאם בדירה, תוך שהוא מחזיק בהם בלא רשות על פי דין.
בתאריך 1.10.15 סמוך לפני השעה 20:30, בסביבת ביתו של זריף מאדי, ברח' דב גרונר 6 בעכו (להלן: " המקום"), התפתח ויכוח בין סוהיר, אשתו של זריף, לבין נשים ממשפחת עבד אל קאדר. במקום התאספו גברים ממשפחת עבד אל קאדר וממשפחת מאדי, וכן מוסלח, חמזה ואנשים נוספים, ובמקום החלה המולה. בשלב מסוים, הגיעו למקום גם המנוח ובנו עודאי.
תוך כדי ההמולה, ביקש מחזה ממוסלח להתלוות אליו, והובילו לבניין המגורים בו נמצאת הדירה. בפתח הבניין, פגשו חמזה ומוסלח את הנאשם, וחמזה ביקש מהנאשם וממוסלח להביא את האקדח מן הדירה.
הנאשם ומוסלח עלו אל הדירה, הנאשם מסר למוסלח את האקדח, הטעון בכדורים, והשניים חזרו לחמזה, שהמתין להם בקומה הראשונה של הבניין. בשלב זה, כיסה חמזה את פניו של מוסלח בגופייה, ואמר לו "לך תירה בהם", כשהוא מתכוון לבני משפחת מאדי. חמזה הנחה את מוסלח כיצד להגיע אל המקום בו עמדו בני משפחת מאדי, וביקש כי לאחר שיבצע את הירי, יחזור באותה הדרך.
בהמשך לאמור, בסביבות השעה 20:30, הגיע מוסלח למקום, כשהוא רעול פנים ובידו האקדח, וממרחק של מטרים ספורים מהמנוח, ירה לעברו מספר כדורים, מתוך כוונה להמיתו ולאחר שהחליט לעשות כן.
אחד הכדורים אשר ירה מוסלח במנוח, פגע בו, בבטנו, וגרם למותו.
מיד לאחר מכן נמלט מוסלח מהמקום, תוך שהוא יורה לכוונו של עודאי ולעבר אנשים אחרים שרדפו אחריו, בכוונה לגרום להם נכות או מום או חבלה חמורה. כדור אחד פגע בכף רגלו של עודאי.
לאחר אירועי הירי המפורטים בסעיפים 10-12 של כתב האישום, הגיע הנאשם אל הדירה, אסף את התחמושת שנותרה בה, והסתירה במקום מחבוא בדירה. למחרת, בתאריך 2.10.15 חזר הנאשם אל הדירה והסתיר את התחמושת במקום אחר בדירה. כל זאת עשה הנאשם כדי למנוע או להכשיל הליך שיפוטי.
במעשיו כמפורט לעיל:
החזיק הנאשם נשק ותחמושת, לבדו ויחד עם אחרים, וזאת בלא רשות עפ"י דין להחזקתם;
עשה הנאשם מעשים בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוט.

תסקיר שירות המבחן

6. הנאשם, רווק, בן 25 ולוֹ 2 אחים נוספים. אמו עקרת בית ואביו עובד כקבלן שיפוצים. כיום מתגורר הנאשם בבית אחותו בכאבול, בתנאי מעצר בית מלא, באיזוק אלקטרוני.

7. עד לביצוע העבירות דנן, תפקד הנאשם באופן תקין ונורמטיבי. אין לו הרשעות קודמות והוא סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית. לאחר סיום לימודיו, עבד כ- 8 חודשים בתפקיד עוזר טבח במסעדה, בהמשך עבד במפעל שב"א כ- 5 חודשים, ובחצי שנה האחרונה השתלב בעבודה במפעל בקריות.

8. שירות המבחן התרשם כי, הנאשם מפחית מחומרת העבירות בהן הורשע, שהוא לוקח אחריות מצומצמת ולא מלאה על המעשים המיוחסים לו וכי ברקע לביצוע העבירות עומדת הזדהות עם נורמות עברייניות וחוסר אותנטיות, דבר אשר עשוי להעיד על רמת חיבור נמוכה לחומרת העבירות ועל כך שהנאשם עסוק "במחירים" שהוא משלם כתוצאה מביצוע העבירות.

9. הנאשם התקשה להסביר את הנסיבות שהובילו אותו להסתבכותו הפלילית. לדבריו, הוא הבין בדיעבד, כי התחברותו עם חברה שולית היא שגרמה לו לבצע את העבירות. לטענתו, הוא לא ידע שבין חבריו לבין נפגעי העבירה קיים סכסוך, אך ידע שלחבריו יש סכסוך עם משפחה אחרת בעיר. מכיוון ששמע שנעשתה "סולחה" לא חשש שיתבצע פשע. לאחר שהתברר לו כי חבריו היו מעורבים בירי, החביא את הכדורים במקום שלהערכתו המשטרה לא תמצא אותם.

10. לא אפרט את כל האמור בתסקיר בנוגע לנאשם ואסתפק בכך שאציין, כי נוכח התרשמות שירות המבחן מהנאשם, מהתנהלותו, מהתייחסותו לאחרים, ממידת שיתוף הפעולה שלו וכדו' (כמפורט, במיוחד, בשתי הפסקאות הראשונות שבעמ' 2 לתסקיר), דעת שירות המבחן היא, כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות פורצת גבולות, על ידי הנאשם ואף קיים סיכון לנאשם מצד אחרים.

11. הנאשם מצוי כיום במעצר בית בפיקוח אלקטרוני. במסגרת צו פיקוח מעצר, הוא השתלב, החל מינואר 2016, בקבוצת עצורי בית , הגיע בקביעות למפגשים ושיתף פעולה. עם זאת, התרשמות מנחי הקבוצה הייתה כי , בהתייחס לנסיבות הסתבכותו בעבירות, נוקט הנאשם בגישה הגנתית, מפחית מחומרת מעשיו וטוען שהוא "נגרר" אחר חברה שולית.

12. לאור האמור לעיל, לנוכח חומרת העבירות ובהיעדר כל ביטוי לנזקקות טיפולית, שירות המבחן נמנע מלתת כל המלצה טיפולית והמליץ לשקול "ענישה מרתיעה ומציבת גבולות" שעיקרה הטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד ענישה מותנית לתקופה משמעותית וקנס.

ראיות לעונש

13. מטעם המאשימה לא הוגשו ראיות לעונש.

14. מטעם הנאשם העיד אביו, מר אבו איימן. במסגרת עדותו, ציין האב, כי הנאשם מחונך היטב, אך הוא טעה טעות גדולה. לדבריו, משפחת המנוח ומשפחתם חברים מאוד טובים, גם כיום. כן ציין, כי הוא והנאשם לא מסוכסכים עם איש וכי הילדים שרצחו את המנוח גדלו יחד עם הנאשם, באותה שכונה.

כן העיד, מטעם הנאשם, מר סאלח בשיר. במסגרת עדותו ציין סלאח, כי הוא שוטר מתנדב במשטרה מזה 7 שנים וכי אחותו של הנאשם נשואה לבנו. לדבריו, הנאשם שוהה אצלו ותחת חסותו כל תקופת תנאי השחרור למעצר בית והוא זה שמפקח על הנאשם ולוקח עליו אחריות. לטענתו, במסגרת מעצר הבית מתנהג הנאשם כנדרש וכמצופה ואינו מזלזל באיש. העד הביע תקווה שהנאשם יקבל עונש קל ושהוא " ייצא מזה". לשיטתו, הנאשם " אכל אותה" על חשבון האחרים.

טיעוני המאשימה לעונש

15. טיעוני המאשימה נשמעו, בעל-פה, בישיבה שהתקיימה ביום 13/06/16.

הנאשם היה עצור בתיק זה מיום 8.10.15 ועד ליום 30.12.15 ולאחר מכן שוחרר למעצר באיזוק אלקטרוני.

ב"כ המאשימה ציינה את חומרת העבירות שביצע הנאשם ואת הנזקים החמורים וארוכי הטווח, הנגרמים מביצוע מעשי העבירה. כמו כן, פירטה את הערכים המוגנים, שנפגעו ואת המידה החומרה של הפגיעה בהם - ערך קדושת החיים, שלמות הגוף, זכות האדם לביטחון אישי והגנה מפגיעה בו ובביטחון הציבור.

16. באשר לנסיבות ביצוע העבירות טענה, כי מדובר בנסיבות מחמירות ביותר, בציינה את פוטנציאל המסוכנות שיש בהחזקת נשק בלתי חוקי. במקרה זה, כך טענה, פוטנציאל המסוכנות התממש במלואו, שכן האקדח והתחמושת, שהנאשם הסכים להחזיק אצלו עבור אחרים, שימשו, זמן קצר לאחר שנמסרו על ידי הנאשם לאחרים, לגרימת מותו של אדם ולפציעתו של אדם נוסף.

לטענתה, מדובר בתחמושת בכמות משמעותית. זאת למדה ב"כ המאשימה מכך, שגם לאחר שאותו אקדח נטען בכדורים והוצא מחזקתו של הנאשם ולאחר שבאירוע הנ"ל, נורו לפחות 4 כדורים, עדיין נותרה תחמושת נוספת בחזקת הנאשם.

עוד טענה, כי הנאשם ידע על הסכסוך בין המשפחות. בעניין זה מפנה היא אל תסקיר שירות המבחן וכן לדבריו של הנאשם, לפיהם הוא ידע שלחבריו יש סכסוך עם משפחה אחרת בעיר, אם כי, לטענתו, הוא חשב שהסכסוך הסתיים בשל " סולחה" שנעשתה בין הצדדים.

לשיטתה, גם אם הנאשם לא ידע על השימוש העתידי שייעשה באקדח, בטרם העביר אותו לאחרים , וודאי שידע על השימוש העתידי זמן קצר ביותר לאחר שהעביר אותו, כאשר הייתה לו עדיין אפשרות שליטה במתרחש, שכן לפי עובדות כתב האישום הוא נכח בסיטואציה בה מוחמד מנחה את מוסלח ללכת לירות בבני משפחת מאדי באמצעות האקדח.

17. ב"כ המאשימה טוענת, כי גם נסיבות עבירת השיבוש, בה הורשע הנאשם, נמצאות ברף חומרה גבוה, שהרי בשלב בו בוצעה עבירה זו, הנאשם כבר ידע, באופן וודאי, כי האקדח שימש לירי, קָטַל חיי אדם ופגע בגופו של אחר. ביודעו זאת, הוא חזר אל הדירה בה החזיק את התחמושת, אסף את התחמושת שנותרה במקום והסתיר אותה בתוך הדירה. למחרת היום, שוב חזר לדירה והעביר את התחמושת למקום מסתור אחר. ממעשיו עולה, כי היה לו מאוד חשוב שהתחמושת לא תימצא על ידי משטרת ישראל, כפי שאף מסר לקצינת המבחן.

לדבריה, אופי השיבוש והמשך שיתוף הפעולה של הנאשם עם מה שקרה סביבו, מעידים על מסוכנתו, שכן הנאשם בחר להמשיך ולהסתיר את התחמושת בדירתו ולא, למשל, לזרוק אותה למקום בו היא לא תימצא, או להרחיק אותה מהדירה, כך שהתחמושת נותרה בשליטתו, זמינה לשימוש.

18. המאשימה סבורה, כי מתחם הענישה המגלם, במקרה זה, יחס הולם בין חומרת העבירות, מידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו כמתחייב בחוק, נע בין 20 ל- 40 חודשי מאסר בפועל, בנוסף לעונש מאסר מותנה וקנס. היא הפנתה לפסיקה - ת"פ 15148-03-12 וע"פ 7179/14.

19. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציינה ב"כ המאשימה, כי מתסקיר שירות המבחן עולה, כי ברקע לביצוע העבירות עומדת הזדהות של הנאשם עם נורמות וערכים עבריינים. עוד הפנתה ב"כ המאשימה למאפיינים האישיותיים של הנאשם, ששירות המבחן מתייחס אליהם בתסקיר ולכך שהנאשם לקח אחריות מצומצמת על ביצוע העבירות. בנוסף הפנתה לאמור בתסקיר, לפיו נראה שהנאש ם עסוק במחירים האישיים, אותם הוא משלם כתוצאה מהמעשים, ולא בתוצאות החמורות שלהם וכן ל התרשמות שירות המבחן בדבר הקושי של הנאשם בוויסות דחפים ובדבר רמת הסיכון הבינונית להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו.

ב"כ המאשימה טענה, כי, בנסיבות אלה, אין לקבל את המלצת שירות המבחן להטלת מאסר בעבודות שירות וביקשה להשית על הנאשם ענישה הכוללת מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

20. ב"כ המאשימה סבורה, שלמרות שמדובר בנאשם צעיר, ללא עבר פלילי, הרי בשל הנסיבות המחמירות, יש להטיל עליו עונש ברף הגבוה של המתחם לוֹ טענה.

טיעוני הנאשם לעונש

21. תחילה ציין הסנגור כי, הנאשם בחר להודות, מיד ובהזדמנות הראשונה, בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית. בהודאתו חסך זמן יקר של בית המשפט וכן חסך מעדים רבים לבוא ולהעיד בבית המשפט.

לדבריו, ההודאה מגלמת חרטה אמיתית וכנה מצד הנאשם . נטען, כי הנאשם לוקח אחריות על מעשיו ולקח אחריות כבר ביום שנחקר במשטרה, טרם הגשת כתב האישום, טרם הגעתו לבית משפט זה וטרם פגישתו עם קצינת המבחן. נטען, כי עובדה זו מלמדת על האותנטיות של ההודאה.

עוד ציין כי, בזכות ההודאה של הנאשם, הצליחה המשטרה לפענח תיק מורכב יותר (הכוונה לגרימת מותו של המנוח) ועקב ההודאה בהסדר הטיעון הוסף הנאשם כעד תביעה בתיק של שני הנאשמים האחרים, שמתנהל בבית משפט זה בפני ההרכב.

כן ביקש להביא בחשבון, לזכות הנאשם, את עברו הנקי.

22. הסנגור ביקש להדגיש כי, בהתייחס לעבירות דנן, המאשימה לא ייחסה לנאשם קשר לירי עצמו או למות המנוח. כל שעולה מכתב האישום הוא שהנאשם נתן מקום מסתור לנשק ולתחמושת, ולא מעבר לכך. לשיטתו, הנאשם עשה זאת בתום לב, ונגרר אחרי חברים שהשפיעו עליו ואף אין כל מחלוקת שהנאשם איננו המקור של הנשק ושהוא לא התכוון להשתמש בנשק.

לדבריו, התקופה בה החזיק הנאשם את הנשק לטובת האחרים היא תקופה קצרה ביותר אין מדובר בשנים או בחודשים, אלא בימים בודדים - מיום 28.9.15 עד ליום 1.10.15. לכן סבור הסנגור, כי על אף תוצאות הירי בנשק, שבוצע על ידי האחרים, חלקו של הנאשם הוא ברף הנמוך של העבירות בנשק. כמו כן ציין, כי לא נלוו עבירות נוספות לעבירת החזקת הנשק ולא הוכחה שום כוונה לשימוש פסול בנשק, מצד הנאשם.

לדבריו, המעשים בהם הודה הנאשם אינם מלמדים על אופי רע או אלים, אלא מדובר במעידה חד פעמית של בחור בן 25, נעדר הרשעות קודמות, שנגרר אחרי חברה שולית.

23. הסנגור ביקש להדגיש את עיתוי תיקון כתב האישום, טרם נשמעו ראיות בתיק. לדבריו, בהתאם להוראות החיקוק ומבלי להקל ראש בעבירות, ניתן היה להגיש את כתב האישום לבית משפט שלום, שהרי מדובר בעבירה של החזקת נשק, שהעונש המרבי הקבוע לצדה הוא עד 7 שנות מאסר וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, שהעונש המקסימלי הקבוע לצדה הוא עד 3 שנות מאסר.

הסנגור טען כי, יש להתייחס למידת אשמתו של הנאשם ולחלקו בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40 ט(2) לחוק וכי יש להבדיל בינו לבין הנאשמים האחרים, שהם מקור הנשק והם אלה שבחרו להשתמש בנשק.

הסנגור הפנה לתסקיר וטען כי, גם שירות המבחן סבור שהסיבה להסתבכותו של הנאשם איננה הדרך בה התחנך בבית, אלא, השפעתה של הסביבה בה גדל, שהיא סביבה בעייתית. בכך נעוצה, לדעתו, גם התרשמות שירות המבחן ממאפיינים שליליים לגבי הנאשם. לדבריו, לאחר המקרה התרחק הנאשם מסביבה זו וכעת הוא נמצא ביישוב כאבול, עם אחותו ובני משפחתה. אביו של הנאשם העיד שהוא עדיין ביחסים טובים עם משפחת המנוח, כפי שהיו קודם לקרות האירוע בו נהרג המנוח, בעוד שהמעורבים האחרים וכל בני משפחתם עזבו את העיר עכו.

לדבריו, משפחת המנוח, וכך גם המאשימה, אינם רואים בנאשם אחראי למות המנוח וטענת ב"כ המאשימה, לפיה יש להעמיד את העונש על הרף העליון של הענישה איננה סבירה בנסיבות אלו.

הסנגור טען, עוד, כי שירות המבחן העתיק לתסקיר זה, מתסקיר המעצר, את התרשמותו של קצין המבחן שקדם לו למרות שידוע שתסקיר מעצר לא יכול לשמש לעניין העונש. חרף זאת, ההמלצה של שירות המבחן בסופו של דבר, היא שאין מקום לשלוח את הנאשם לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.

לדבריו, שליחתו של בחור צעיר, נעדר הרשעות קודמות, לריצוי מאסר בפועל בין כתלי הכלא, בין אוכלוסייה עבריינית, תביא לכך שיושרשו אצלו קודים עבריינים. הדבר יביא לרגרסיה במצבו, וכך יחטיא כלל הציבור את המטרה לשקם אנשים שמעדו, במיוחד כאשר מדובר בבחור צעיר שזו מעידתו הראשונה.

24. עוד הדגיש הסנגור, כי יש להתחשב בכך שהנאשם נתון בתנאים מגבילים קשים לרבות איזוק אלקטרוני במשך שישה וחצי חודשים וזאת לאחר ששהה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך חודשיים ועשרים יום. לדבריו, בתקופה זו קלט הנאשם את המסר לא לחזור על מעשיו. בזמן הזה, הנאשם לא יצא לעבוד, והורחק מהבית ליישוב כאבול.

באשר להערכת שירות המבחן בדבר רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות פורצת גבולות, טען הסנגור, כי העובדה שהנאשם לא ישב בחיבוק ידיים בזמן שחלף, אלא השתלב בקבוצה טיפולית של מפוקחי מעצר, השתתף והגיע לכל הפגישות, מהווה גורם חיובי להפחתת הסיכון שנשקף ממנו.

הסנגור הגיש אסופת פסיקה וביקש להביא בחשבון את ימי המעצר שישב הנאשם במסגרת שיקולי הענישה. הפנה לע"פ 7768/15 של בית המשפט העליון בעניין זה.

עוד הפנה הסנגור לפסיקה אחרונה של בית משפט העליון ושל בית משפט זה במקרים חמורים יותר: ע"פ 1505/14, ע"פ 4945/13, ע"פ 9615/09, ע"פ 9090/00, ת"פ 51828-02-14, ת"פ 125/09 ( נצרת).

25. בנסיבות הללו, ביקש הסנגור כי, בית המשפט יסתפק בימי מעצרו של הנאשם לצד ענישה צופה פני עתיד או לחילופין ימנע ככל הניתן ממאסר בפועל, ויפנה את הנאשם לממונה על עבודות השירות.

כן ביקש הסנגור שלא להטיל על הנאשם קנס ולהסתפק בהתחייבות כספית גבוהה.

הנאשם

26. הנאשם אמר, שהוא מצטער על מה שקרה וביקש רחמים מבית המשפט. לדבריו, הוא איננו יודע כיצד הגיע למצב הזה, ולא תיאר לעצמו שיחזור לבית הסוהר. עוד ציין כי, כולם בתוך הכלא מסוכסכים זה עם זה והוא "ממש לא מהסביבה הזו".

דיון וגזירת הדין

קביעת מתחם העונש ההולם

27. תיקון 113 לחוק העונשין קובע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב' לחוק ).

בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה ובשים לב לעקרון ההלימה, על ביהמ"ש להביא בחשבון את חומרת העבירה, ולהתייחס לערך החברתי המוגן שנפגע כתוצאה ממעשה העבירה ולמידת הפגיעה בערך החברתי. כמו כן, עליו לתת דעתו למדיניות הענישה הנוהגת ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. ראו: ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (05.08.2013) : "מתחם הענישה יקבע אפוא בהתאם לעיקרון ההלימות, ועל מנת ליישמו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה". (כבוד השופט נ' סולברג, עמ' 16 לפסה"ד).

28. מדובר באירוע אחד, שכן עבירת השיבוש היא המשך ישיר לעבירה של החזקת הנשק והסתרתו על ידי הנאשם ואף באי כוח הצדדים טענו למתחם עונש אחד בלבד. עם זאת, אתייחס לחומרתה של כל עבירה בנפרד.

29. הפסיקה קבעה, זה מכבר, כי בעבירת החזקת נשק, גלום פוטנציאל מסוכנות, אשר עשוי לסכן באופן משמעותי את שלום הציבור ולפגוע בחיי אדם. בחלק ניכר מהמקרים, החזקת הנשק מתבצעת במטרה לאפשר ביצוען של עבירות שונות אחרות. החזקתו של הנשק בידי אדם שלא קיבל היתר להחזיקו ואינו מורשה לכך, עלולה לשמש גם לפעילות עוינת ולמעשי בריונות העלולים להוביל לפגיעה באנשים חפים מפשע ועוברי אורח תמימים ולאסון.
על הסכנות הרבות הטמונות בעבירות הנשק, על חומרתן ועל העונש הראוי למבצען, ניתן גם ללמוד מרע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ' מדינת ישראל (29.03.2004), שם נאמר: "הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין". (כבוד השופט ס' ג'ובראן, בעמ' 3). לעניין זה יפים גם הדברים שנאמרו בע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי (22.02.2007): " ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעיתים לידיים עוינות, ולעיתים נעשה בו שימש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל "חטאם" נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע".

לעניין פוטנציאל הקטילה הגלום בעבירות נשק והסיכון שנשקף לציבור, מביצוען, ראו: ע"פ 3300/06 סולטאן אבו סנינה נ' מדינת ישראל (15.08.2006), בו נאמר: " סעיף 144 לחוק העונשין פורס קשת של עבירות בנשק ...יש ליתן משקל בכל מקרה לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק, ולו ברגעי לחץ ופחד. סיכון זה שנשקף לציבור צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אין הנשק מוחזק למטרת ביצוען של עבירות אחרות. (כבוד השופטת ע' ארבל, בעמ' 4-5 לפסה"ד).

30. מדרג הענישה שנקבע בפסיקה לגבי עבירות המבוצעות בנשק תלוי, בין היתר, בכמות הנשק שנעשה בו שימוש, בסוג הנשק, באיכותו של הנשק, בתכלית שלשמה הוא מוחזק ובסכנה המוחשית העשויה להתרחש מהשימוש בו. ראו: ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס (19.04.2004): " בבוא בית-המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק עליו להתחשב בנסיבות שבהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר, ייתן בית-המשפט דעתו על סוג הנשק המוחזק שלא כדין, על כמותו, על התכלית שלשמה הוא מוחזק ועל הסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש... כאשר מדובר בנשק שעל-פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית, וכל כולו נשק התקפי רב עוצמה אשר השימוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה והנשיאה של אותו נשק חומרה מיוחדת".(הנשיאה ד' בייניש, בעמ' 544 לפסה"ד).

בענייננו מדובר, אם כן, בנסיבות החזקה של הנשק, המצויות במדרג גבוה של חומרה.

31. כאמור, הנאשם הורשע גם בעבירה של שיבוש הליכי משפט, שהיא עבירה חמורה בפני עצמה. ביצועה פוגע בתקינותו וטוהר ההליך השיפוטי, ובחקר האמת ובעשיית משפט אמת. טוהר ההליך השיפוטי ותקינותו נחוצים לבניית ולשמירת אמון הציבור במערכת המשפט - ע"פ 8721/04 יחיעם אוחנה נ' מדינת ישראל (מיום 17.6.07, סע' 21 לפסה"ד).

על חומרתה של עבירה זו ניתן ללמוד גם מרע"פ 153/99 אלגד נ' מדינת ישראל (29.08.2001), שם נאמר: "ביסוד שיטת המשפט שלנו מעוגן העיקרון שלפיו הליכי משפט קשורים קשר אמיץ עם החובה לומר אמת בכל הליכים שהועדו לעשיית משפט. אשר על כן בהקשרם של הליכים לעשיית משפט, החובה לומר אמת אינה רק בגדר חובה מוסרית אלא היא אף חובה משפטית הנגזרת מהוראות החוק וממהותו של ההליך המשפטי. חשיפת האמת ועשיית צדק הן מהתכליות המובהקות של ההליך הפלילי...שקר ביודעין בחקירה משטרתית פוגעת בהכרח בערך החברתי של גילוי האמת ושל עשיית משפט אמת. היא אף עלולה לפגוע בתקינותה של החקירה הקונקרטית שבמסגרתה נאמר השקר ועקב כך לפגוע באינטרס עשיית הצדק ובשמירה על טוהר ההליך הפלילי בכל שלביו".

32. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע עבירת שיבוש מהלכי משפט, אביא בחשבון גם כאן, את חלקו של הנאשם בביצוע העבירה. הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנן, גם היא משמעותית.
כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשם קיבל את הנשק על מנת להסתירו בביתו . לאחר מכן, בבוא העת מסר את הנשק הטעון בכדורים למוסלח, ביודעו, כי מדובר בכלי המסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם וביחד עמו יצא מהדירה והלך לחמזה שהמתין בקומה הראשונה של הבנין, שם, על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, כיסה חמזה את פניו של מוסלח בגופייה, ואמר לו "לך תירה בהם", כשהוא מתכוון לבני משפחת מאדי.

לאחר הירי, על אף שהנאשם הבין, כי הנשק הנ"ל שימש לירי וקטל חיים, הוא חזר אל הדירה בה החזיק את התחמושת, אסף את התחמושת שנותרה במקום והסתיר אותה בתוך הדירה. כל זאת במטרה להכשיל את חקירת המשטרה וההליך המשפטי. מכתב האישום עולה כי, למחרת היום, שוב חזר הנאשם לדירה בה החביא את התחמושת והעביר את התחמושת למקום מסתור אחר. ממעשיו של הנאשם נראה כי הוא עשה מאמצים כדי שהתחמושת לא תימצא על ידי המשטרה.

הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנן היא, אפוא, פגיעה משמעותית ביותר, שכן, הנשק שימש לירי, קטל חיי אדם ופגע בגופו של אחר.

33. מדיניות הענישה הנוהגת, מביאה בחשבון את רמת הענישה הנוהגת במקרים דומים תוך התייחסות לעונש המרבי הקבוע בחוק, שבענייננו הוא, לעבירה של החזקת נשק - 7 שנות מאסר ולעבירה של שיבוש מהלכי משפט - 3 שנות מאסר.
34. נוכח האמור לעיל, הנסיבות המפורטות, הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם וכן מדיניות הענישה הנהוגה, סבורה אני שמתחם העונש ההולם נע, במקרה זה, בין 18 ל- 40 חודשי מאסר בפועל.

גזירת הדין:

35. בשים לב לחומרת העבירה ולאמור בגוף תסקיר שירות המבחן, לא אוכל לקבל את המלצת השירות להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות. מתסקיר שירות המבחן לא עולים סיכויי שיקום ואין כל הצדקה לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם.

עם זאת, הענישה היא אינדיווידואלית ויש להתחשב בנסיבות הספציפיות של הנאשם, בכל מקרה לגופו. גישה זו עומדת בעינה גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין - ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (05.08.2013) וההתחשבות בנסיבות, תיעשה בתוך המתחם.

36. במקרה דנן אזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה שהוא אינו נוטל אחריות מלאה למעשיו ואינו מודע לחומרתם. נתתי דעתי גם לאמור בתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי, הנאשם מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, לא הפנים את חומרת מעשיו, מזדהה עם נורמות עברייניות ולא בשל לטיפול.

לזכותו של הנאשם אתחשב בהודאתו, על החרטה וקבלת האחריות המגולמת בה, כמו גם בחיסכון בזמן שיפוטי שהוא תוצאתה. כן אתחשב בגילו הצעיר, בעברו הנקי ובפגיעה שיפגע בו עונש מאסר גם נוכח העובדה שהוא מעולם לא ריצה עונש מאסר. אתן משקל גם לתקופה של 7 חודשים בה נמצא הנאשם במעצר בית, באיזוק אלקטרוני.

תחשב גם החרטה והצער שהביע על מעשיו, בפניי ובעדויות עדי האופי, שתיארו את הנאשם כאדם נורמטיבי שתפקד כשורה עד לביצוע העבירה.

37. לאור כל האמור, הנני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א. מאסר בפועל למשך 22 חודשים, בניכוי הימים בהם היה במעצר בגין תיק זה - מיום 8.10.15 ועד ליום 30.12.15.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מהיום בו ישתחרר מהמאסר שנגזר עליו בתיק זה, כל עבירה בנשק ו/או עבירה של שיבוש הליכי משפט.

ג. בשים לב לגילו הצעיר ולעונש המאסר שנגזר עליו, לא אשית עליו קנס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון, תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.