הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 34938-09-18

בפני
כבוד ה שופטת רונית בש

בעניין:
מדינת ישראל
המאשימה

נגד

עלא ג'בארין (עציר)
הנאשם

גזר דין

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום שתוקן (במ/1), במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בביצוע עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין), בעבירה של נשיאת נשק ותחמושת, עבירה לפי סעיפים 144 (ב) רישא ו- 144(ב) סיפא לחוק העונשין, בעבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א(ב)(1) לחוק העונשין ובעבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

2. כמו כן, צרף הנאשם לתיק זה את ת"פ 40413-12-17 (בית משפט השלום באילת) ו הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מ תוקן בתיק המצורף, בעביר ות, כדלקמן: סחר בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיפים 13 ו-19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ); החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים וכן שימוש בכוח ובאיומים למנוע מעצר, עבירה לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב] תשכ"ט-1969.

3. בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק המצורף נטען , כי ביום 14.12.17 בשעה 21:40, לערך, התקשר הסוכן המשטרתי, השוטר שי אבו-חצירה (להלן: הסוכן) לנאשם, וביקש לרכוש ממנו סמים מסוכנים. השניים קבעו להיפגש לצורך כך. בהמשך, בשעה 22:40, לערך, סחר הנאשם בסם מסוכן בכך שנתן לסוכן "אצבע וחצי" של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 6.7 גרם נטו תמורת 300 ₪. בסמוך לכך הודיעו שני שוטרים לנאשם על מעצרו כדין, ובעת שנעצר, השתמש הנאשם בכוח, השתולל והתנגד למעצרו ובכך ניסה למנוע או להכשיל מעצר חוקי. עת שערכו שוטרים חיפוש על גופו של הנאשם, נמצא הנאשם מחזיק על גופו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 8.3 גרם נטו ו-400 ₪ במזומן. עוד בהמשך לכך, נתפסו בחזקת הנאשם, בדירתו באילת, סמים מסוכנים מסוג חשיש, כדלקמן: 23.7 גרם נטו בארון הבגדים; 31.9 גרם נטו בנרתיק חום ו- 4.8 גרם נטו בשידת מגירות.

כתב האישום המתוקן בתיק זה

4. ביום 22.2.18 במסגרת תיק עמ"ת 59424-02-18, בנוכחות הנאשם, הורה כבוד השופט אריאל חזק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי הנאשם ישהה במעצר בית מלא בביתו של מר בכר ג'ברין ברח' עין תניה באום אל פחם (להלן: ההוראה החוקית).

5. ביום 3.9.18, סמוך לשעה 6:30, הפר הנאשם את ההוראה החוקית, והגיע למאפיית "סובח ומסא" באום אל פחם (להלן: המאפייה), ברכב מסוג פורד פוקוס (להלן: הרכב ) כשאחר, שזהותו אינה ידועה (להלן: האחר), נוהג ברכב. הנאשם ישב במושב הנוסע האחורי ברכב, כשהוא נושא עמו אקדח חצי אוטומטי FN מודל 35HP, קיבר 9 מ"מ פארבלום, מס' סידורי 58418C ובו מחסנית עם תחמושת תואמת (להלן: האקדח), בלא רשות על פי דין להחזקתם או לנשיאתם. האקדח הוא כלי שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם והמחסנית היא אב יזר של נשק.

6. בהגיעם סמוך למאפייה, עצר האחר את הרכב במרכז הכביש. הנאשם יצא מהרכב ונכנס לתוך המאפייה כשהוא רעול פנים, כפפות על ידיו והוא נושא עמו את האקדח, כל זאת בכוונה לשדוד את המאפייה, ובעוד האחר המתין ברכב מחוץ למאפייה. באותה עת עבד במאפייה עבד אל רחמן, כקופאי (להלן: המתלונן), ושהו במאפיה מספר לקוחות. הנאשם נכנס למאפייה, ירה ירייה אחת מהאקדח לעבר התקרה, ואז דרש מהמתלונן לפתוח את הקופה, תוך שהוא מאיים עליו באמצעות האקדח באומרו "אני ארה בך", כל זאת בכוונה ליטול את תכולת הקופה, ולשלול אותה שלילת קבע, ללא הסכמת הבעלים, ובלי תביעת זכות בתום לב.

7. המתלונן נבהל, התחבא מאחורי דלפק סמוך ואמר לנאשם שיפתח את הקופה בעצמו. הנאשם שב ודרש מ המתלונן לפתוח את הקופה, ומשזה לא הגיב, עזב הנאשם את המאפייה.

8. הנאשם יצא מהמאפייה ועלה לרכב במטרה להימלט מהמקום. אז הגיע סעיד ג'ברין (להלן: סעיד) כשהוא נוהג ברכב סקודה וכאשר הבחין במתרחש, חסם את מסלול נסיעתו של הרכב על מנת למנוע את בריחת הנאשם והאחר. בהמשך לאמור, החל האחר לנסוע לאחור, כאשר רכב הסקודה חוסם את אפשרותו לנסוע קדימה ונוסע מולו, כל זאת נגד כיוון הנסיעה.

9. באותה עת, במהלך סיור שגרתי, נסעו השוטרים סילביה אברמוב וסאיד פאדל (להלן: השוטרים) בניידת משטרתית ברחוב אל מדינה באום אל פחם לכיוון המאפייה. השוטרים הבחינו ברכב ובסקודה שנסעו נגד כיוון הנסיעה, ועצרו לצד הרכב על מנת לברר את פשר נהיגתם. משהבחין הנאשם בניידת המשטרה, ירד מהרכב כשהוא רעול פנים ונושא עליו את האקדח. מיד לאחר מכן, עלה האחר עם הרכב על אי תנועה בכביש, עקף את הסקודה ונסע במהירות על מנת לברוח מהשוטרים.

10. סעיד, אשר הבחין בשוטרים נוסעים אחרי הרכב ממנו ירד הנאשם, החל בנסיעה אחרי הנאשם תוך כדי שהנאשם רץ במהירות ונושא בידו את האקדח. במהלך הבריחה, כיוון הנאשם את האקדח שלוש פעמים לכיוונו של סעיד. עם הגעת הנאשם אל מול קניון עבד-אל-לטיף באום אל פחם, הגיעה ניידת משטרה אחרת, אשר הוזעקה על ידי השוטרים, ו אז הנאשם עצר.

תסקיר שירות המבחן

11. תסקיר שירות המבחן שהוגש לתיק זה מלמד על צעיר כבן 24, תושב אום אל פחם. טרם מעצרו בגין תיק זה, שהה הנאשם בתנאי מעצר בית בבית הוריו וזאת בגין התיק המצורף. הנאשם ציין בפני שרות המבחן כי בעבר נהג לעבוד בעבודות מזדמנות בת"א ובאילת. הנאשם סיפר, כי בהיותו בן 18 החל לעשן חשיש ולשתות אלכוהול בתדירויות שונות. עם זאת, שלל הנאשם קיומם של דפוסי תלות והתמכרות וטען לשליטה בעניין.

12. אשר לעברו הפלילי של הנאשם , צוין בתסקיר כי לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות שעניינן היזק לרכוש וסמים. בהתייחס לביצוע העבירה שבפנינו, לקח הנאשם אחריות פורמאלית לביצועה, תוך שציין כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול, דבר שהקשה עליו לזכור את פרטי האירוע. הנאשם אף ייחס את התנהלותו להשלכות החומרים הממכרים על תפקודו, מה שהקשה עליו, לטענתו, להפעיל שיקול דעת הולם להתנהלותו. הנאשם התייחס לעבירות הנשק באופן מקל, תוך שציין כי מדובר בתופעה רווחת באזור מגוריו. אשר לתיק המצורף, הסביר הנאשם כי מעשיו נבעו מתוך התפתות לכסף קל.

13. בבואו להעריך את הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק לצד הסיכוי לשיקום, העריך שרות המבחן כי מדובר בצעיר הפועל מתוך רמת תפקוד ומסוגלות בינונית- נמוכה. שירות המבחן התרשם מקיומם של קווים אנטי-סוציאליים אצל הנאשם שאימץ התנהגות פורצת חוק, המאופיינת בהסתבכות שלו עם החוק במקביל לקיומו של הליכים משפטיים נוספים ו להיותו נתון בתנאים מגבילים. שירות המבחן סבור, כי הנאשם יתקשה לשתף פעולה עם גורמי טיפול, וכי הוא פועל מתוך מיקוד שליטה חיצוני תוך צמצום חלקו בהתנהגות עוברת החוק.

14. נוכח ריבוי גורמי הסיכון , בהיות הנאשם צעיר המצוי בתהליך של הידרדרות וחשיפה לגורמים שוליים ו אינו מבטא הכרה בחומרת מצבו, וכן אינו מודע לצורך בשינוי דפוסי התנהלותו, לא בא שירות המבחן בהמלצה שתסייע בהפחתת הסיכון להישנות עבירות על-יד ו בעתיד.

טיעוני הצדדים לעונש

15. באת כוח המאשימה הגישה את טיעוניה לעונש בכתב ( ט/3) וכן הוסיפה וטענה בקצרה בעל-פה בדיון בפניי ביום 1.3.19. הובהר מפי באת כוח המאשימה, כי לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות של היזק לרכוש במזיד והחזקת סמים לצריכה עצמית ( ט/1) ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 45 יום שיש להפעילו בהליך זה נוכח הרשעתו בתיק המצורף בעבירה של החזקת סמים (ראו ט/2).

16. בטיעוניה לעונש הפנתה באת כוח המאשימה לאמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, לרבות לכך שלא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו , בהינתן ריבוי גורמי הסיכון הנזכרים בתסקיר. באת כוח המאשימה ציינה את חומרת העבירות שבפנינו. עוד ציינה באת כוח המאשימה, כי הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות הם ביטחון הציבור ושלומו וכן בטחונו האישי של המתלונן, כבודו וזכות הקניין שלו. כן צוין כי לאירוע ניסיון השוד קדמו הכנה ותכנון ע"י הנאשם והאחר שהצטיידו באקדח בכוונה להפחיד את המתלונן, וכן הצטיידו בכפפות ובד שהסתיר את פניו של הנאשם במטרה להקשות על זיהויו. באת כוח המאשימה ביקשה מבית המשפט לתת דעתו לרגעי האימה שחווה המתלונן במהלך אירוע ניסיון ה שוד, ובד בבד ביקשה שלא לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שפעל מפאת מצוקה כלכלית.

17. באת כוח המאשימה הפנתה בטיעוניה לעונש, במסגרת סקירת מדיניות ענישה נהוגה, לפסקי דין שניתנו ב עבירות של נשיאת נשק, שוד וניסיון שוד (ראו ט/3 ו- ט/4 ). בסיכומו של דבר, ותוך הדגשת התנהלותו של הנאשם שנכנס , כאמור, למאפייה בשעות הבוקר וירה בתוכה באמצעות האקדח , לעיני לקוחות, תוך שהוא מאיים ומסכן את המתלונן שעבד כקופאי, ביקשה באת כוח המאשימה לקבוע בתיק זה מתחם עונש הולם הנע בין 4.5 ל- 6.5 שנות מאסר בפועל , תוך שביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל ברף העליון של מתחם העונש ההולם הנ"ל. אשר לתיק המצורף, טענה באת כוח המאשימה כי מדובר באירוע נפרד בגינו ביקשה להשית על הנאשם עונש של שנת מאסר בפועל, תוך קביעה כי שני העונשים יצטברו האחד לשני ותוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר לעונש המאסר בפועל. בנוסף למאסר בפועל ביקשה המאשימה להשית על הנאשם מאסר מותנה ארוך ומרתיע, פיצוי כספי למתלונן ופסילה מלהחזיק רישיון נ היגה וכן לחלט סכום של 400 ₪ שנתפס ברשות הנאשם במסגרת התיק המצורף.

18. ב"כ הנאשם ביקש, בטיעוניו לעונש בדיון הנ"ל בפניי, שלא למצות את הדין עם הנאשם, תוך שטען כי מדובר בנאשם שהיה אך בן 23 ב עת ביצוע העבירות בתיק זה. ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ולא הסכים להשתחרר ממעצר מתוך כוונה להודות בעבירות ולשאת את עונשו. נטען כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על העבירות ויש לראות את הודאתו כהודאה כנה המביעה חרטה ובנוסף חוסכת זמן שיפוטי יקר ואת העדת עדי התביעה, לרבות המתלונן. כאן אציין, כי ביום 8.4.19 הוגש מטעם ההגנה הסכם סולחה שנערך ביום 7.4.19, בין הנאשם ואביו ובין המתלונן ובעל הקיוסק (המאפייה) , ולפיו הסכסוך בין הצדדים בה לסיומו ואין למתלונן ולבעל ה קיוסק כל דרישה ו/או טענה ו/או תביעה כלפי הנאשם ואביו. עוד, לפי הסכם הסולחה, שילמו הנאשם ואביו פיצוי למתלונן ולבעל הקיוסק בסכום של 5,000 ₪. המאשימה טענה לעניין זה, כי המתלונן אומנם אישר כי חתם על הסכם הסולחה, אולם היא סבורה כי אין לתת להסכם זה משקל כלשהו במסגרת גזר הדין, וזאת בהינתן חומרת העבירות והעובדה שרק בדרך נס לא הסתיים האירוע בפגיעה בגוף או בחיי אדם.

19. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הוא בן למשפחה המונה 6 נפשות וכי בשנה שעברה פקדה את המשפחה טרגדיה עת שנורו למוות, במסגרת סכסוך חמולות, דודו ובן דודו של הנאשם . ב"כ הנאשם הדגיש את היות הנאשם נתון במעצר בתנאים קשים מזה כ-7 חודשים. להמחשת עמדתה לעונש של ההגנה בתיק זה, הוגשה אסופת פסיקה (נ/1 ו- נ/3). בהסתמך על אסופת הפסיקה הנ"ל, נטען כי בגין עבירות שוד הושתו עונשי מאסר בפועל הנעים מ-6 חודשי עבודות שירות עד ל-42 חודשי מאסר בפועל כשדובר בארבעה מקרי שוד של תחנות דלק. כמו כן, הוגשה אסופת פסיקה להמחשת עמדת ההגנה לעונש לעניין התיק המצורף. לעניין תיק זה נטען כי בית משפט השלום באילת הפנה את הנאשם בתיק המצורף לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, אולם מפאת מעצרו בתיק זה וצירוף התיק הנ"ל , לא הושלם ההליך בבית משפט השלום באילת. עוד נטען ע"י ב"כ הנאשם, כי מתחם העונש ההולם בעבירות של סחר בסם מסוכן מסוג חשיש בכמויות לא גדולות, נע בין מאסר על תנאי ועד למאסר בפועל בעבודות שירות. ב"כ הנאשם הסכים לבקשת המאשימה לחלט את הסכום של 400 ₪, שנתפס ברשות הנאשם במסגרת תיק הסמים המצורף, אולם התנגד לכך שתושת על הנאשם פסילה מלנהוג.

דיון והכרעה

20. תיקון מס' 113 לחוק העונשין מתווה את העיקרון המנחה כיום את ביהמ"ש בבואו לגזור דינו של נאשם, שהינו, לפי סעיף 40 ב לחוק העונשין, עיקרון ההלימה, לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא, למעשה, את עיקרון הגמול (ראו: ע.פ. 1523/10 פלוני נ' מדינת ישראל, 18/4/12). סעיף 40 ג' לחוק העונשין קובע כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה הנ"ל. לשם כך, יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הכלולות בסעיף 40 ט' לחוק העונשין.

21. בשלב הראשון על בית המשפט לבדוק האם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד או מספר אירועים נפרדים. אם יגיע למסקנה כי מדובר באירועים נפרדים עליו לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד ולאחר מכן לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר) או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין) (ראו ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)). בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014) (להלן: עניין ג'אבר) קבע בית המשפט העליון, כי עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק ושניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת ייחשבו לאירוע אחד (ראו בעניין זה פסקה 5 לחוות דעתה של כב' השופטת ברק ארז בעניין ג'אבר ופסקה 2 לחוות דעתו של כב' השופט פוגלמן). עוד נקבע בע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל (03.09.2015), כי " כדי לעמוד על עוצמת הקשר שבין העבירות, שומה על בית המשפט לעמוד על נסיבותיו העובדתיות של העניין שלפניו, ולבחון אם יש בהן כדי להצביע על קשר הדוק בין העבירות. נסיבות עובדתיות אלה מהוות "מבחני עזר" לקביעת עוצמת הקשר...בבחינת הנסיבות העובדתיות, מן ההכרח לבית המשפט להעמיד לנגד עיניו את השאלה, האם השקפה על העבירות כעל כמה אירועים תהא מלאכותית, באופן שיגרע ממהות העניין בכללותו או שלא ישקף את סיפור המעשה כהוויתו". במקרה דנן אין חולק, ובצדק, כי המעשים מושא כתב האישום המתוקן בתיק זה מהווים אירוע אחד וכי המעשים מושא כתב האישום המתוקן בתיק הסמים המצורף מהווים אירוע נוסף, נפרד. אקדים ואציין כי בגין כל אחד מהאירועים הנ"ל ייקבע מתחם עונש הולם נפרד ובסופו של דבר יושת על הנאשם עונש כולל בגין שני האירועים.

22. על חומרתה הרבה של עבירת השוד עמד בית משפט העליון, לא אחת, וכך גם לגבי העבירה של ניסיון לשוד. עבירות אלו מאיימות על הסדר החברתי התקין ועל שלום הציבור ובטחונו, ולכן ראוי להטיל בגינן עונשי מאסר ממושכים, המבטאים את סלידת החברה ממבצעי העבירות, ונותנים ביטוי הולם לעקרונות הגמול וההרתעה. בתיק זה פגע הנאשם בעבירות שביצע, שעיקרן העבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות והעבירה של נשיאת הנשק, הן בביטחון הציבור בכלל והן בביטחונו של המתלונן ובשלוות חייו, בפרט. לאמור לעיל יש להוסיף את הצורך להגן על זכות הקניין ועל נותני השרות, כדוגמת המתלונן, לבל יהפכו טרף קל וקרבנות למעשי שוד נפשעים. כאן יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 7537/16 מזרחי נ' מדינת ישראל (30.1.17):

"בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתה של עבירת השוד – אף במצבים בהם זו נעשית ללא אלימות פיזית ומבלי שהנאשם אוחז בפועל בנשק חם או קר – וקבע כי יש בה לפגוע בביטחונו האישי של קורבן העבירה, כמו גם בסדר הציבורי ובתחושת הביטחון של הציבור כולו (ראו למשל: ע"פ 2420/15 אבטליון נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 17-15 (29.11.2015); ע"פ 8465/14 כרכי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (24.8.2015)). בענייננו, במטרה להשיג כסף קל, המערער נכנס לסניף בנק, כשהוא מצויד באמצעים שהוא סבר שיסוו את זהותו, איים על הפקידה שעבדה בסניף באותה העת, בטענה כי הוא נושא נשק, והורה לה למלא את השקית שבה אחז בכסף. ברי כי מעשים אלה הינם חמורים, וכפי שהוטעם על ידי בית המשפט המחוזי, הם טומנים בחובם פוטנציאל פגיעה רב בערכים המוגנים של הגנה על שלום הציבור והגנה על הזכות לביטחון אישי – ובכלל זה הגנה על שלומם ותחושת ביטחונם של אלה העושים את מלאכתם ונותנים שירות לציבור. זאת ועוד, הרי שפוטנציאל הפגיעה בענייננו אף מתרחב לערכים המוגנים של שמירה על זכות הקניין והגנה על פעילות עסקית תקינה. משכך, ואף שהעבירה שביצע המערער אינה ברף חומרה גבוה מבין עבירות השוד, מעשיו מחייבים ענישה הולמת, שיהא בה כדי לשדר מסר עונשי שירתיע את העבריינים הפוטנציאליים מפני ביצוען, ושיהא בה כדי לבטא את שאת נפשו של הציבור מעבירות מעין אלו. זאת, בפרט נוכח הקלות שבה ניתן לבצע עבירות מסוג זה, אשר הפכו לנפוצות במחוזותינו בשנים האחרונות..." (שם, פסקה 9).
23. ומהתם להכא:
במקרה דנן יש לציין, לחובת הנאשם, את העובדה שהעבירות בוצעו על-ידו תוך שהוא מפר הוראה חוקית של בית המשפט, דבר המלמד על זלזולו בשלטון החוק והמשפט. הנאשם הגיע למאפייה ברכב בו נהג האחר, כשהוא נושא עמו, כאמור, אקדח ובו מחסנית עם תחמושת תואמת, דבר המלמד על תכנון מוקדם של האירוע, כמו גם העובדה שהנאשם נכנס למאפייה כשהוא רעול פנים וכפפות על ידיו. נסיבה מחמירה נוספת עולה מהעובדה שהנאשם עשה שימוש באקדח וירה בו ירייה לעבר התקרה, ובהמשך אף דרש מהמתלונן לפתוח את הקופה, תוך שאיים עליו באמצעות האקדח באומרו שיירה בו. המתלונן נבהל, כאמור, מהנאשם, התחבא מאחורי דלפק ומחמת הפחד הנוראי שאחז בו, לא הגיב לדרישת הנאשם לפתוח את הקופה. אין צורך להכביר במילים באשר לנזק הרגשי שנגרם למתלונן נוכח התנהלותו הנ"ל של הנאשם. המתלונן, אומנם לא נפגע פיזית, אך אותותיו של האירוע הקשה והטראומטי יישארו , כפי הנראה, חרוטים בנפשו לעדי עד.

24. הדין עם באת כוח המאשימה בטיעונה, כאמור, לפיו אין מקום לזקוף את מצוקתו הכספית של הנאשם לטובתו, שכן אין בכך כדי להצדיק את מעשיו הנפשעים. על בתי המשפט להטיל על מבצעי עבירות השוד וניסיון השוד, המבוצעות בנסיבות מחמירות כדוגמת נסיבות המקרה שבפנינו, עונשים משמעותיים המבטאים את סלידת החברה ממעשים אלו ומשמשים גורם של הרתעה הן לפרט והן לרבים. אין מקום בחברה מתוקנת לאירוע אלים כגון זה שבפנינו, אשר כל מטרתו רווח מהיר וקל וזאת מבלי לתת את הדעת לנזקים הקשים הנגרמים לקורבן העבירה (ראו ע"פ 3907/10 נעאמנה נגד מדינת ישראל (23/03/2011) ).

25. במסגרת בחינת מדיניות הענישה הנהוגה בגין עבירה שעניינה שוד או ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, תובא הפסיקה הבאה:

בע"פ 5780/13 בן אבו נ' מ"י (16.7.14) (להלן: עניין בן אבו) עסקינן במערער שהורשע בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. המערער נכנס לחנות מכולת, פנה למוכר, כשבידו סכין שלופה, והורה לו למסור לידיו את כל הכסף שברשותו. בהמשך, הצמיד המערער את הסכין לצווארו של המוכר וחזר על הוראתו. המ וכר מסר למערער את סכום הכסף בקופה (480 ₪ בשטרות וסכום נוסף במטבעות). לאחר מכן, הורה המערער למוכר להעביר לרשותו גם את הכסף שבמכנסיו וזה השיב לו כי אין ברשותו סכום נוסף. בשלב מסוים של השוד הצליח המוכר לאחוז בסכין של המערער, עת שזה הניחה על דלפק החנות, ולהניפה לעבר המערער, שאז נמלט המערער מהחנות כשבידיו הכסף. בעניין בן אבו עסקינן במערער בעל עבר פלילי עשיר. בית המשפט העליון קבע בעניין בן אבו מתחם ענישה הולם בטווח שבין 30 לבין 60 חודשי מאסר בפועל, תוך שהפחית את עונש המאסר בפועל שנגזר על יו מעונש של 52 חודשי מאסר בפועל לעונש של 45 חודשי מאסר בפועל.

בע"פ 6001/13 קסה נ' מ"י (29.1.14) (להלן: עניין קסה) עסקינן בשוד חנות, באמצעות סכין. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע) קבע בגזר דינו מתחם ענישה הולם בטווח שבין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון לא התערב בקביעה הנ"ל. יובהר, כי בעניין קסה לווה מעשה השוד גם בתקיפת המתלונן ובפגיעות בגופו. העונש שהושת בעניין קסה – עונש של 33 חודשי מאסר בפועל – הותר על כנו על ידי בית המשפט העליון.

בת"פ (מחוזי חיפה) 62104-01-15 מדינת ישראל נ' קטישיה (20.7.16), הורשע הנאשם בשוד בצוותא וזאת לאחר שהגיע יחד עם אחר לפיצוצייה, לאחר שהסוו את עצמם עם חרמוניות, קסדה, כובע גרב וכפפות. הנאשם הורה למתלונן לפתוח את הקופה בעוד האחר החזיק חפץ דמוי אקדח שכוון לעבר המתלונן. תחילה ניסה המתלונן לדחוף את הנאשם והאחר במטרה להרחיקם מהקופה, בתגובה דחפו הנאשם והאחר את המתלונן ובהמשך נטלו סך של כ- 8,000 ₪ קופסאות סיגריות ונמלטו. נקבע מתחם בין 3 ל- 6 שנות מאסר בפועל והנאשם נדון ל 3 שנות מאסר בפועל (בן 21 שנים, נעדר עבר פלילי, הודה במיוחס לו, שירות המבחן המליץ על עבודות שירות ומבחן).

בע"פ 9079/16 מיארה נ' מדינת ישראל (9.3.17) הורשע המערער בשוד חנות נוחות בתחנת דלק באמצעות חפץ דמוי אקדח. בית המשפט המחוזי קבע מתחם בין 18 ל - 36 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל (הודה, עברו אינו מכביד). ערעור על חומרת העונש נדחה ובית המשפט העליון ציין כך: " חומרתם של המעשים שבהם הודה המערער היא רבה. בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתה של עבירת השוד ועל הצורך להחמיר בעונשו של מי שמבקש להשיג רווח קל בדרך עבריינית, תוך פגיעה באנשים תמימים הנקרים בדרכו כמו גם בסדר הציבורי ובתחושת הביטחון של הציבור כולו . ..". המקרה דנן חמור יותר שכן עסקינן בנאשם שעשה שימוש בנשק אמיתי עת שירה ממנו ל עבר תקרת החנות.

26. המקרה שבפנינו נושא נופך נוסף של חומרה בהינתן העובדה שהנאשם בנוסף להרשעתו בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, בגינה קבוע עונש מרבי של 20 שנות מאסר, הורשע גם בעבירת פשע של נשיאת נשק שלא כדין בגינה קבע המחוקק עונש מרבי של 10 שנות מאסר, וכל זאת לצד העבירות של ירי מנשק חם באזור מגורים והפרת הוראה חוקית, כמו גם נשיאת תחמושת שלא כדין .

27. לאחר שבחנתי את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות ע"י הנאשם, את נסיבות ביצוע העבירות ונתתי דעתי למדיניות הענישה הנהוגה כמו גם לפסיקה אליה הפנה כל אחד מהצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין עונש של 36 חודשי מאסר בפועל עד לעונש של 60 חודשי מאסר בפועל.

28. אשר לעבירות הסמים מושא התיק המצורף, אציין לקולה, כי עסקינן בסם מסוג חשיש שאינו נמנה עם הסמים הידועים כסמים קשים. עוד אציין כי הנאשם סחר, כאמור, בכמות קטנה של סם (6.7 גרם נטו) אף כי אין להקל ראש בעבירה של סחר בסם מסוכן הטומנת בחובה סכנה לביטחון הציבור. כך גם אין להקל ראש בהחזקה של סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, המסכנת אף היא את ביטחונו של הציבור, אם כי עסקינן בהחזקת סמים מסוכנים מסוג חשיש בכמות לא גדולה יחסית של כ-60 גרם.

29. לאחר שעיינתי בפסיקה אליה הפנה, כאמור, הסנגור, ובחנתי פסיקה נוספת בעבירות סמים דומות (ראו למשל: עפ"ג (מחוזי ת"א) 28219-11-13 מדינת ישראל נ' הבר (2/1/14) וכן עפ"ג 37624-04-11 (מחוזי מרכז) מלסה נ' מדינת ישראל (5/7/11)), וכן נתתי את דעתי כאמור לערך החברתי שנפגע
כתוצאה מביצוע עבירות הסמים מושא התיק המצורף, כמו גם לנסיבות ביצוע העבירות, לרבות העובדה שהנאשם ביצע גם עבירה של שימוש בכוח למנוע מעצר, אני בדעה כי מתחם העונש ההולם בתיק המצורף נע בין עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.

30. במסגרת בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, אציין ראשית, לטובת הנאשם, את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בהזדמנות הראשונה, דבר שחסך הן מזמנו היקר של בית המשפט והן ובעיקר את העדת עדי התביעה לרבות המתלונן. בנקודה זו אציין גם את הודאת הנאשם בעובדות התיק המצורף. עוד אציין לקולה את גילו הצעיר של הנאשם שהינו בן 23 ואת נסיבותיו האישיות הקשות, כנטען ע"י הסנגור וכמצטייר ממקרא תסקיר שירות המבחן.

31. כאן אוסיף את הסכם הסולחה שנערך, כאמור, בין הנאשם ואביו ובין המתלונן ובעל המאפייה, וזאת לאחר ישיבת הטיעונים לעונש. לעניין הסכם סולחה, יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 3381/16 חליל אלקרינאוי נ' מדינת ישראל (10.07.16): "...השתתפות המערער בהליך ה'סולחה' אינה מעשה של מה בכך, כאשר המוסד לא מהווה מנגנון גישור בין צדדים יריבים בלבד, אלא שהוא נועד ליישב סכסוכים בהסכמה, ולהשכין שלום תוך מניעת החמרת אלימות בין הצדדים (ראו: רון שפירא "הגיע העת לסולחה" הפרקליט מח 433 (תשס"ו)). אכן, בית משפט זה ציין לא אחת, כי קיומו של הליך או הסכם 'סולחה' יכול לשמש שיקול לקולה בגזירת עונשו של הנאשם בהתקיים תנאים מסוימים, ובכללם הצלחת ההליך בהבאת הסכסוך לסיום, אך מבלי להעניק ל'סולחה' משקל מכריע...". ניתן לתת משקל לקולה להסכם סולחה, שהרי הוא מביא סכסוך לסיומו ובד בבד הוא מלמד על חרטת הנאשם ונכונות לפצות את נפגע העבירה. עם זאת, אין לתת להסכם הסולחה משקל מכריע בעת גזירת הדין ויש לשלבו בין יתר השיקולים . כאן אציין, לחובת הנאשם, כי אין עסקינן בסכסוך שנתגלע בינו ובין המתלונן, כי אם במתלונן שנפל קרבן על לא כל עוול בכפו ל מעשיו הנלוזים של הנאשם שניסה לבצע עבירת שוד במאפייה בה עבד המתלונן. עוד אציין כי הסולחה גובשה בשלב מאוחר, לקראת מתן גזר הדין, על כל המשתמע מכך. עם זאת, מנגד, אזקוף, לטובת הנאשם, את העובדה שפיצה במסגרת הסכם הסולחה את המתלונן ובעל המאפייה.

32. עוד יש לתת את הדעת לחומרה להתרשמות שירות המבחן מריבוי גורמי הסיכון בעניינו של הנאשם, המצוי בתהליך של התדרדרות תפקודית וחשיפה לגורמים שליליים. שירות המבחן העריך, כאמור, כי קיים סיכון משמעותי להישנות התנהגות פורצת חוק בעתיד ע"י הנאשם. זאת ועוד, הנאשם ביצע את עבירות הסמים מושא התיק המצורף בעוד תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 45 יום, אשר לא הרתיעו. עם זאת, מן הראוי לציין כי עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד והוא כולל בחובו 2 הרשעות קודמות – האחת בעבירה של היזק לרכוש במזיד והשנייה בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.

33. לאחר ששקלתי את מכלול הטעמים שאינם קשורים בביצוע העבירות, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשם בתיק זה עונש כולל של 42 חודשי מאסר בפועל זאת תוך הפעלת המאסר המותנה בן ה-45 יום במצטבר. לצד רכיב הענישה בפועל, יוטל על הנאשם עונש של מאסר מותנה וכן יושת עליו פיצוי לטובת המתלונן. בד בבד, אורה , בהסכמת ההגנה, על חילוט הסכום של 400 ₪ שנתפס ברשות הנאשם במסגרת תיק הסמים המצורף. אוסיף כי אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשת המאשימה להורות על פסילתו של הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וזאת בהינתן שליחת הנאשם למאסר בפועל לתקופה ממושכת והעובדה שאין חובה מכוח סעיף 37א'(א) לפקודת הסמים, להורות במקרה כגון דא על פסילת הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה.

34. בסיכומו של דבר, אני דנה את הנאשם כדלקמן:

למאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים.

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן ה-45 יום שהוטל על הנאשם ב-ת.פ. 56293-03-15 וזאת במצטבר לתקופת המאסר בפועל הנ"ל.

סה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 43 חודשים ו- 15 ימים וזאת בניכוי תקופות מעצרו בשני התיקים בהליך זה ( בתיק זה-מיום 3.9.18 עד כה ובתיק המצורף- מיום 14 .12.17 עד ליום 17.1.18 ומיום 20.2.18 עד ליום 8.3.18).

אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא לבל יבצע הנאשם עבירת אלימות מסוג פשע, עבירה מסוג פשע לפי סעיף 144 לחוק העונשין התשל"ז-1977 או עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.

אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא לבל יבצע הנאשם עבירת אלימות מסוג עוון, עבירה מסוג עוון לפי סעיף 144 לחוק העונשין התשל"ז-1977 או עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים.

נוכח העובדה שעפ"י הסכם הסולחה הנ"ל שולם, כאמור, סכום של 5,000 ₪ למתלונן ובעל הקיוסק (המאפייה) , אני מבכרת שלא להוסיף רכיב של פיצוי לרכיבי הענישה בתיק זה.

בהסכמת הסנגור אני מורה, לטובת אוצר המדינה, על חילוט סכום של 400 ₪ שנתפס ברשות הנאשם במסגרת תיק הסמים המצורף.

המזכירות תמציא העתק גזר הדין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ט, 16 אפריל 2019, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד עינב איטסקו גולד ב"כ הנאשם עו"ד בויראת והנאשם שהובא ע"י שב"ס.