הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 24163-04-15

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

שיביל מוראד (עציר)

הנאשם
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד בני פסקל
ב"כ הנאשם: עו"ד באסל פלאח
הנאשם באמצעות הליווי

גזר דין

1. מבוא

ביום 30.5.16, לאחר שמיעת חלק מהראיות בתיק, הגיעו הצדדים להסדר טיעון (ההסכם הוגש במהלך הדיון וסומן באות "ב"), במסגרתו הוגש, במהלך הדיון, כתב אישום מתוקן, אשר סו מן באות "א" (להלן: "כתב האישום המתוקן"). התיקון העיקרי בכתב האישום , נסב סביב ביטול עבירת התקיפה שיוחסה לנאשם, והמרת עבירת החבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לנאשם באישום הראשון לעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תבקש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל בן חמש שנים וכן תבקש להפעיל את עונשי המאסר על תנאי התלויים ועומדים נגד הנאשם בחפיפה אלה לאלה, כאשר מחצית העונש המותנה הארוך ביותר, תופעל במצטבר למאסר שייגזר עליו בתיק זה ומחציתה - בחופף. שאר הטיעונים לעונש בעניין רכיבי הענישה ובעניין החילוט יהיו חופשיים.

אציין, במאמר מוסגר, כי הסדר הטיעון הכתוב לעניין הפעלת התנאי היה שונה, שכן אז לא ידעו הצדדים על מאסר על תנאי נוסף, שהיה תלוי ועומד נגד הנאשם ומשנודע להם על כך - הגיעו להסדר האמור לעיל, עליו הודיעו בדיון בו נשמעו הטיעונים לעונש.

2. עיון מדוקדק בהסכם הטיעון העלה, כי סוכם בו, במפורש, כי " עבירות התקיפה והאיומים ימחקו מכתב האישום המתוקן.... " (ההדגשה אינה במקור), אך חרף זאת, בעובדות כתב האישום המתוקן מצוין, שהנאשם איים על המתלונן (סעיפים 5 ו- 12ג' לעובדות) וגם בהוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם מופיעה עבירת איומים (סעיף 3 להוראות החיקוק). הנאשם הודה בכל העובדות המפורטות בכתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו על פיו וביניהן, כמובן, גם עבירת האיומים.

לאחר שהתברר הדבר, בעת הכנת גזר הדין, פניתי אל ב"כ הצדדים, בהחלטה שניתנה על ידי ביום 23.6.16, בה ביקשתי תגובתם לכך. המאשימה הגיבה, בשמה ובשם הסנגור וכתבה (תגובה מאותו יום) ולדבריה, הטעות היא בהסכם הטיעון. הוברר, שעל פי ההסדר נמחקו מכתב האישום המקורי רק מילות האיום ולא עצם האיום.

ב"כ הנאשם אישר, בתחילת הדיון כי אכן כך הדבר וכי במסגרת הסדר הטיעון הוסכם שיימחק המלל של האיום, אך תישאר עבירת האיום, על פי העובדות האמורות בכתב האישום המתוקן.

3. הסדר הטיעון

הסדר הטיעון כלל הסדר לעניין טווחי ענישה ולפיו ב"כ הנאשם יבקש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בן שנתיים וחצי וב"כ המאשימה תבקש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בן חמש שנים.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי ב"כ המאשימה תבקש להפעיל את עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם - חציו בחופף ו חציו במצטבר ואילו ב"כ הנאשם יבקש להפעיל את עונש המאסר על תנאי באופן שיהיה חופף לעונש המאסר בפועל שייגזר על הנאשם בתיק זה.

הצדדים הסכימו ביניהם כי הטיעונים לעונש בעניין רכיבי הענישה המתייחסים למאסר על תנאי, פיצוי, קנס ופסילה, יהיו חופשיים, כמו גם הטיעונים בעניין חילוט הרכב, כאשר כל צד יהא ראשי להביא ראיותיו בעניין החילוט.

בטרם הגיע הדיון שהתקיים ביום 13.6.16 בין הצדדים לסיומו, הודיע ב"כ הנאשם, כי הנאשם ואמו הסכימו לח ילוט הרכב לטובת אוצר המדינה.

4. להלן עובדות כתב האישום המתוקן:

בזמנים הרלוונטיים לכתב אישום זה, לא היה הנאשם מורשה לנהיגה ומעולם לא הוציא רישיון נהיגה.
בתאריך 6.12.14 בשעות אחר הצהריים, בעוספיה, התפתח עימות בין הנאשם, לבין גליל מנסור (להלן: "המתלונן").
בשעה 19:00 או בסמוך לכך, בעוספיה, פגש הנאשם במתלונן אשר שהה בקונדיטוריית חמאדה אבו זלף (להלן: "הקונדיטוריה"). בשל העימות המתואר לעיל, קילל הנאשם את המתלונן, צעק לעברו שיצא ואמר לו כי יבוא אתו לחורשה, אולם המתלונן סרב.
בהמשך לאמור לעיל, בשעה 19:30 או בסמוך לכך, יצא המתלונן מהקונדיטוריה, ונסע ברכבו מסוג אופל מ.ר. 9649019 (להלן: "הרכב") לכיוון ביתו. מיד לאחר מכן, נכנס הנאשם, שהיה במקום סמוך, לרכבו מסוג אאודי מ.ר. 5070036 והחל לנסוע אחרי הרכב, כשהוא מחזיק ונושא אקדח חצי אוטומטי FN 9 מ"מ פראבלום מס' סידורי 190043 RT52 (להלן: "האקדח") שסוגל לירות כדור, שבכוחו להמית אדם, בלא רשות על פי דין להחזקתו ולנשיאתו, כשהאקדח טעון במחסנית ובה לפחות 11 כדורים.
לאחר שנסע המתלונן כברת דרך הוא עצר את הרכב בצד הדרך, והנאשם עצר את רכבו משמאל לרכב. בשלב זה, איים הנאשם על המתלונן וכיוון לעברו את האקדח, כל זאת בכוונה להפחידו.
המתלונן נסע מהמקום, והנאשם נסע אחריו ברכבו וניסה לחבול בו חבלה חמורה שלא כדין בכך שירה לעברו כדור מהאקדח.
בהמשך, עצר המתלונן את הרכב פעם נוספת, והנאשם עצר אף הוא את רכבו במקום סמוך. המתלונן והנאשם יצאו מהרכבים, כאשר הנאשם החזיק ונשא את האקדח. במעמד זה, ניסה הנאשם לחבול במתלונן חבלה חמורה שלא כדין בכך שירה לעברו 2 כדורים מהאקדח.
המתלונן התקרב אל הנאשם וניסה לקחת ממנו את האקדח. הנאשם והמתלונן התעמתו והנאשם הכה את המתלונן בראשו באמצעות האקדח, וגרם לו לחתך בקרקפת באורך של 4 ס"מ (להלן: "החתך"). בהמשך, לקח המתלונן את האקדח ונכנס עמו לרכב. בתגובה, ניסה הנאשם לקחת את האקדח מהמתלונן, ונשך אותו 2 נשיכות באמת יד ימין ונשיכה בזרת יד שמאל (להלן: "הנשיכות"). כתוצאה מהנשיכות נגרם למתלונן דימום.
המתלונן נסע מהמקום עם האקדח ומיד לאחר מכן, מסר אותו לשוטר ארקאן מנסור, שכנו של המתלונן.
אחד מקליעי הכדורים שירה הנאשם כמתואר בסעיפים 6-7 לכתב האישום, פגע ברכבו של המתלונן ונגרם נזק לפח של הרכב.
בעקבות החתך והנשיכות טופל המתלונן בבית החולים.
במעשים המתוארים לעיל:
ניסה הנאשם לחבול במתלונן חבלה חמורה שלא כדין כשהוא נושא נשק חם.
החזיק הנאשם ונשא נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין להחזקתם ולנשיאתם.
איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו בכוונה להפחידו.
פגע הנאשם במזיד ברכב.
פצע הנאשם את המתלונן שלא כדין, כשהוא נשוא נשק חם.
נהג הנאשם ברכב כשהוא אינו מורשה לנהיגה.
נהג הנאשם ברכב כשאין ביטוח בר תוקף על שימושו ברכב.

5. להלן הוראות החיקוק, בהן הואשם הנאשם, הודה והורשע:

א. ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 333 + 335 + 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין").
ב. עבירות בנשק - עבירות לפי סעיף 144(א) (רישא + סיפא) + 144(ב) (רישא + סיפא) לחוק העונשין.
ג. איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
ד. היזק בזדון- עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.
ה. פציעה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 335+334(א)(1) לחוק העונשין.
ו. נהיגת רכב מנועי ללא רישיון – עבירה לפי סעיף 10(א) + 62 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961
ז. חוסר פוליסה - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.

ראיות לעונש

6. מטעם המאשימה הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (סומן ע/1), ממנו עולה כי, לנאשם עבר מכביד, הכולל הרשעות בתחומים שונים ובעבירות חמורות וביניהן - עבירות סמים, לרבות סחר בסמים מסוכנים; נשיאת/הובלת נשק שלא כדין; ירי מנשק חם באזור מגורים; איומים; החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית (2 עבירות); נהיגת רכב מנועי ללא רישיון; ופציעה. הנאשם ריצה, בעבר, עונשי מאסר שונים ולחובתו שלושה מאסרים על תנאי בני הפעלה.

לחובת הנאשם גם הרשעות תעבורה. הוגש גיליון הרשעות קודמות בתחום זה ( סומן ע/2) ממנו עולה, כי לנאשם 3 הרשעות קודמות. בעברו הרשעות של נהיגה ללא רישיון רכב; נהיגה בזמן פסילה ; נהיגה ללא רישיון נהיגה (2 עבירות) ; נהיגה בקלות ראש; נהיגה בהיותו שיכור ; ועוד. בגין עבירות תעבורה, ריצה הנאשם, בעבר, מאסר בפועל בן 6 חודשים.

בנוסף לאמור לעיל, הוגש מטעם המאשימה פלט מאסרים של הנאשם. (סומן ע/3) בו פורטו התאריכים המדויקים בהם שהה הנאשם במאסר.

כן הוגשו מטעם המאשימה כתבי אישום ופרוטוקולים מגזרי דין קודמים בעניין הנאשם (סומנו ע/4, ע/5, ע/6, ע/7), בהם נגזרו על הנאשם עונשי התנאי הנ"ל, בני ההפעלה, כדלקמן:

א. מאסר על תנאי בן 9 חודשים, שנגזר על הנאשם, ביום 30.12.2013, במסגרת ת.פ. 34213-02-13 בביהמ"ש המחוזי בחיפה, על עבירות בנשק (ע/4).

מאסר על תנאי בן 3 חודשים שנגזר על הנאשם בתיק הנ"ל, על עבירת איומים.

ב. מאסר על תנאי בן 12 חודשים שהושת על הנאשם בתיק פ"ל 6226-08-10 (תעבורה חיפה), ביום 11.9.2011, על עבירות נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון, בשכרות או תחת השפעת אלכוהול ( ע/5).

עוד הוגש מטעם המאשימה גיליון תמונות (סומן ע/8) ממחלקת זיהוי פלילי מחוז חוף חיפה, בו מופיעות תמונות של המתלונן חבול ומוכתם בדם.

7. מטעם הנאשם הוגש "הסכם סולחה" שנחתם בין הצדדים (סומן נ/1).

עוד הוגש מטעמו של הנאשם, מכתב מחבר הכנסת אכרם חסון (סומן נ/2), בו מציין הכותב, כי הוא היה מעורב בהשכנת שלום בין הצדדים ובעריכת הסולחה, שהיא כנה ואמיתית וכי הצדדים פתחו דף חדש ומבקש מביהמ"ש לבוא לקראת הנאשם.

בנוסף לאמור לעיל, הוגש מטעם הנאשם מכתב עיטור לוחמי המדינה (סומן נ/3) משנת 1971 המפרט לדבריו, את תרומת הסבים של הנאשם להגנה על המדינה.

ביום 16.6.16 ולאחר שניתנה לב"כ הנאשם שהות להמציא מסמכים בדבר קורסים בהם השתתף הנאשם, הומצא לבית המשפט מסמך מקצין הכליאה מישר יוקי סעדיה, המאשר כי הנאשם השתתף בקבוצת "התמודדות במצבי לחץ" ונכח בשלושה מתוך ארבעה מפגשים.

8. לזכות הנאשם העידו שלושה עדים:

המתלונן, ג'ליל מנסור, שציין, שהוא פנה לתביעה כבר מהיום הראשון וביקש לסגור את התיק ולהגיע לעסקה. לדבריו, הנאשם הוא בן משפחתו והם ביחסים טובים מילדות. מבחינתו, הנאשם כבר קיבל את עונשו והוא סבור ש מדובר בריב בין "אחים", באירוע חד פעמי אשר לא יחזור על עצמו. המתלונן ביקש להתחשב במצבו של הנאשם ולהביא בחשבון, שכל דקה שהנאשם יישב במאסר תפגע במשפחה.
לעניין הסכם הסולחה אמר המתלונן, שהוא לא קיבל פיצויים במסגרת ההסדר וש הפיצוי היחיד שהוא יכול לקבל זה שהנאשם ישתחרר.

מר ראוי הלון נציג ציבור ב מועצה המקומית עוספיא, איש עסקים בעל תואר שני במשפטים ומבקר פנים של עיריות ומוסדות ממשלתיים העיד, ש נאשם הוא בן כיתתו של אחיו הקטן. לדבריו, הוא וחברו למועצה, איוב, סיכמו כי הם י יקחו את הנאשם כ"פרויקט" ומעוניינים לשקם את הנאשם במסגרת מחלקת הרווחה במועצה המקומית ו לעזור לו בכל דרך אפשרית. עוד הוסיף העד כי, הוא מאמין שזו חובתם כלפי הציבור ושהנאשם, במיוחד , יוכל להשתקם. עוד אמר, שהנאשם עזר לאחיו הקטן ולעוד מספר אנשים בשכונה ושהוא מכיר את הנאשם שנים רבות, ומאמין ביכולותיו.

מר מלחאת שחידם, בן דודו של הנאשם, ציין כי הוא היה בעברו קצין בצה"ל ו עושה מילואים. כיום הוא פקד במשטרת ישראל, בימ"ר תל אביב. לדבריו, הנאשם אינו עבריין, אלא עשה טעויות. לשיטתו, הנאשם נענש מספיק והוא ביקש לתת לו הזדמנות נוספת. עוד ציין, כי אמו של הנאשם חלתה ועברה ניתוח והנאשם אינו יכול היה להיות לצדה. לדבריו, הנאשם למד את הלקח ואף הביע חרטה וכן המתלונן עצמו לא רצה להתלונן נגדו והוא לא היה זה שהזמין משטרה. משיחותיו עם הנאשם הבין העד, שהנאשם רוצה להשתקם והוא ואחרים יעזרו לו בכך.

ב"כ הנאשם ציין כי כב' השיח עטא מנסור הגיע במיוחד לאולם ולידו נמצא גיסו של הנאשם, שהוא בדרגת נגד בחיל הים. עוד ביקש ב"כ הנאשם לציין כי כל האנשים שנמצאים באולם הם מטעמם של שני הצדדים.

טיעוני המאשימה לעונש

9. מטעם המאשימה, הוגשו טיעונים בכתב (סומן ע/9) ובישיבת יום 13/06/16 הוספו דגשים בעל-פה.

ב"כ המאשימה פירטה את עברו הפלילי של הנאשם, ואת תקופות המאסר הארוכות בהן ישב במאסר. כן פירטה את עברו התעבורתי של הנאשם ואת המאסרים על תנאי, בני ההפעלה שקיימים לחובתו.

כן ציינה את העובדה, שהנאשם ביצע את העבירות בהן הורשע בכתב האישום דנן, רק 8 חודשים אחרי שהשתחרר מהכלא , לאחר שריצה עונש מאסר בגין עבירות דומות. גם בתיק הקודם הנאשם ירה באקדח מרכב נוסע כאשר הוא וחברו נוסעים אחרי הרכב של המתלונן וכאשר קודם לכך איים הנאשם על המתלונן וגם שם הנאשם ירה כאשר המתלונן עמד בקרבת מקום.

לטענתה, ניתן לראות כי הנאשם לא למד את הלקח, שהרי הוא ביצע את העבירות דנן לאחר שריצה עונש מאסר קודם ועת מרחפים מעל ראשו עונשי מאסר על תנאי בני הפעלה. הנאשם נוהג כבריון ומטיל חיתתו על האזרחים שומרי חוק, הן כאשר הוא יורה באזור מגורים (וזאת לא הפעם הראשונה) והן כאשר הוא פוצע אדם אחר, כאשר הוא היה קטין.

10. לעניין עקרון ההלימה, ציינה ב"כ המאשימה כי העיקרון המנחה לאחר תיקון 113 לחוק העונשין מחייב שהעונש יושת ביחס הולם לחומרת העבירה ולנסיבות נוספות. לטענתה, יישום עקרון זה מחייב, בעניי ננו, ענישה מכבידה של מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס, פסילה, חילוט וכן פיצוי כספי הולם.

באשר למתחם העונש הנוגע לרכיב המאסר, ביקשה ב"כ המאשימה מבית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון ולקבוע כי המתחם של שנתיים וחצי ועד 5 שנות מאסר בפועל ה וא מתחם הולם.

לטענתה, הטעמים שהביאו את ב"כ המאשימה להגיע להסדר הטיעון נובעים מחוסר שיתוף הפעולה של המתלונן ומאי איתורו במשך מספר ישיבות. לדבריה, המתלונן לא הגיע להעיד, חרף מאמצעים כבירים שמשטרת ישראל עשתה כדי להביאו, ויש להביא את הדברים בחשבון כאשר בית המשפט שוקל את עדות האופי של המתלונן.

11. ב"כ המאשימה טענה, כי מעשיו של הנאשם פגעו פגיעה של ממש בערכים החברתיים הבאים: הגנה על שלמות גופו של אדם, ביטחון הפרט והציבור, ושמירה על הסדר התקין במדינה.

היא הפנתה לפסיקה אשר תואמת לדעתה את מדיניות הענישה הנהוגה. והגישה בנוסף עוד 2 אסופות פסיקה (סומנו ע/10, ע/11).

לדבריה, בעת קביעת המתחם ההולם, יש לייחס חומרה יתרה לעובדה שהנאשם גרם לאירוע מתמשך, בחר שלא להפסיקו, על אף שהיה יכול לעשות כן בכל אחד ואחד משלביו.

12. ב"כ המאשימה פירטה את חומרת העבירה שביצע הנאשם והנזקים החמורים שנגרמו מביצוע העבירה לרבות, פציעת המתלונן וגרם נזק לרכבו של המתלונן, וביקשה להבהיר, כי יש לשים דגש על הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, עד כדי קיפוח חיי אדם, נוכח כך שהנאשם ירה לפחות 3 יריות בנשק לעבר המתלונן כשבאמתחתו עוד 8 כדורים נוספים והוא היה עלול לפגוע בו ולהרוג אותו. לדבריה, לא ניתן להקל ראש בהתנהלות חסרת מורא שכזו, שיש בה דמיון רב יותר למערב הפרוע מאשר למדינת חוק.

עוד ביקשה ב"כ המאשימה, להביא בחשבון את העובדה שהנאשם תכנן את העבירות והיה המבצע היחיד של הן. חומרת המעשים עולה, כך נטען, גם מהעובדה שהנאשם ביצע מספר רב של עבירות באירוע אחד וכן החזיק ונשא אקדח טעון ב-11 כדורים, באמצעותו ירה.

ב"כ המאשימה ציינה, כי הנאשם אף נהג ללא רישיון נהיגה ולחובתו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירה זו, וכי ביצוע עבירה זו, מעיד ביתר שאת על היעדר מורא של הנאשם מפני החוק.

13. לעניין גזירת העונש בתוך המתחם הדגישה ב"כ המאשימה את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, המעיד, לדעתה, יותר מכל, על דרכו של נאשם זה.

לטענתה, במקרה דנן, קיים צורך בהרתעה אישית של הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת וגם קיים צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירות שביצע הנאשם. למעשה הנאשם מתנהל לאורך תקופה ארוכה מאוד כמי שאינו ירא מהחוק. הוא מבצע את אותן עבירות שוב ושוב ואינו נרתע מלירות לעבר בן משפחתו ולבצע בדיוק את אותן עבירות בגינן כבר ריצה עונש מאסר.

עוד צוין כי, לאור התנהלותו נראה כי עונשו הארוך הקודם של 20 חודשי מאסר לא הרתיע אותו עד כה, וכן לא ניכר שהנאשם עשה מאמצים לחזור למוטב.

14. בנוסף, עד עתה לא עשה הנאשם מאמצים לתיקון תוצאות העבירות ולפיצוי על הנזק שנגרם בשל מעשיו. הוא גם לא שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק ולא הסגיר עצמו למשטרה מיד לאחר ביצוע העבירות ונעצר רק בחלוף 4 חודשים.

15. לאור האמור לעיל, ביקשה ב"כ המאשימה לכבד את הסדר הטיעון ולהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בן 5 שנים ואת העונשים הנוספים, כפי שהוסכם בהסדר הטיעון. זאת – על אף שלשיטתה, העונש שמבקשת המאשימה, במסגרת ההסדר, הוא עונש מקל, יחסית לנסיבות הקיימות, אך עדיין נמצא במתחם הסביר , בהבהירה שהמאשימה הסכימה להסדר זה, נוכח הקושי בשמיעת עדותו של המתלונן.

כן ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע, קנס, פיצוי למתלונן ופסילת רישיון נהיגה בפועל ופסילה על תנאי.

בנוסף לאמור לעיל, ביקשה ב"כ המאשימה להורות על חילוט רכבו של הנאשם רכב מסוג אאודי. מ.ר. 5070036 בהתאם לסעיף 39 לפקודת החסד"פ, לטובת אוצר המדינה, היות ומעשי העבירה שביצע הנאשם נעשו ברכב והנאשם הוא הבעלים בפועל של רכב זה.

טיעוני הנאשם לעונש

16. תחילה, ציין ב"כ הנאשם כי, הנאשם יליד 1986, עצור כבר מעל שנה וחודשיים וכי הימשכות ההליכים בתיק לא הייתה תלויה בנאשם, שדווקא ניסה לקדם ולשמוע את התיק. לדבריו, אי התייצבות המתלונן להעיד, לא הייתה הסיבה היחידה אשר הביאה את הצדדים לכדי הסכמה על הסדר הטיעון.

הסנגור ביקש להתחשב, לזכות הנאשם, בסולחה אליה הגיעו הצדדים, בכך שהמתלונן ומשפחתו סלחו לנאשם והם מעוניינים שהוא ישתקם ויקבל הכוונה.

לשאלת בית המשפט כיצד יש להתייחס לאינטרס הציבורי ולעברו הפלילי של הנאשם, השיב הסנגור, כי כאשר נחתם הסדר הטיעון, הוא נחתם ביודעין ובשים לב לעברו הפלילי של הנאשם. זה היה אחד השיקולים לחומרה גם ברף הנמוך של ההסדר וגם ברף הגבוה של ו. לדבריו, איש מהצדדים אינו יודע מה הסיכוי לשיקום, אך אם לנאשם לא היה עבר פלילי, ההסדר היה שונה.

17. לדבריו, בשונה מפעמים קודמות, כעת כל משפחתו של הנאשם התגייסה על מנת לשקם אותו, וגם לנאשם עצמו יש רצון להשתקם. זאת הפעם הראשונה שהנאשם באמת רוצה לעשות שינוי ואומר שנמאס לו מהמצב. בעניין זה הפנה הסנגור למסמך מהשב"ס שהוגש ביום 16.6.16 מטעם קצין הכליאה, המאשר שהנאשם השתתף בקבוצת "התמודדות במצבי לחץ" ונכח בשלושה מתוך ארבעה מפגשים.

כן ביקש הסנגור להביא בחשבון , לקולה, את הודאתו של הנאשם שחסכה זמן שיפוטי רב לבית המשפט וחסכה גם מהעדים לבוא ולהעיד .

הסנגור הגיש פסיקה התומכת, לשיטתו, בענישה לה הוא טוען (סומן נ/4). העונשים שהוטלו בפסיקה שהגיש, נעו בין חצי שנה עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל ועל סמך כך טען הסנגור, כי הרף התחתון בהסדר הטיעון דנן, הוא פי שניים וחצי ממה שנתנו שופטים אחרים בבית משפט זה על מקרים דומים.

18. הסנגור, שהמאסרים המותנים יופעלו בחופף אלא לאלה וכן בחופף למאסר שבית המשפט ישית בגזר דין זה.

בעניין חילוט הרכב, ציין "כ הנאשם כי הנאשם ואמו מסכימים לחלט את הרכב לטובת אוצר המדינה.

הנאשם:

19. הנאשם אמר שהוא מתחרט על כל מעשיו. לטענתו במאסרים הקודמים אפילו לא ניסה להשתקם. לדבריו, מתחילת מעצרו בתיק זה, הוא פנה לעובדת סוציאלית והתחיל שיקום. לא אלה החיים שהוא רוצה. הוא מבקש לשנות את דרכו ומצטער על כל מה שהיה.

דיון וגזירת הדין

מתחם העונש ההולם

20. על פי סעיף 40ב' לחוק העונשין העיקרון המנחה בקביעת העונש הוא עיקרון ההלימה: "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" ראו, לעניין זה: ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (מיום 05.08. 2013): "מתחם הענישה יקבע אפוא בהתאם לעיקרון ההלימות, ועל מנת ליישמו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".

21. כאמור, העבירות בה ן הורשע הנאשם על פי הודאתו , הן: ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק, איומים, היזק בזדון, פציעה בנסיבות מחמירות, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, חוסר פוליסה.

מעשיו של הנאשם, המפורטים בכתב האישום, מהווים אירוע מתמשך "מתגלגל" ולכן יש לראות בהם "אירוע אחד", לעניין קביעת המתחם. כך נהגו, למעשה, גם הצדדים בטיעוניהם .

22. המדיניות העולה, בבירור, מהפסיקה, לגבי העבירות החמורות בהן הורשע הנאשם, היא הטלת עונשי מאסר בפועל, לתקופות משמעותיות. אין חולק כי, במקרה דנן, הנאשם עשה את המעשים בזדון, על מנת לפגוע במתלונן ולהתעמר בו. הנאשם נטל את החוק לידיו, ירה לעבר המתלונן 3 יריות, עקב אחרי רכבו, נשך אותו ותקף אותו והסב לו נזקי גוף.

על כך אמר ביהמ"ש העליון, לא פעם , כי: "ירי מסוג זה, ובמיוחד כשהוא מתרחש באזור מגורים, כרוכה בו סכנה של ממש לחיי אדם, ולא רק לאלה המעורבים בסכסוך, אלא גם לעוברי אורח תמימים. הנכונות של המערערים לעשות שימוש בנשק חם, ותהיה המחלוקת ביניהם אשר תהיה, היא המלמדת על מסוכנותם, ומכאן הצורך לנהוג בהם ביד קשה, דבר המתחייב גם מהצורך להרתיע את הרבים" - ע"פ 6493/05 מוסא נ' מדינת ישראל (22.2.2006).

ראו גם: ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' מיכאל אדרי (22.02.2007), שם התייחס ביהמ"ש העליון לסיכון הרב, הטמון בהימצאות נשק בלתי חוקי בידי גורמים כאלה ואחרים בציבור ולסכנות וההשלכות הרות האסון של שימוש בנשק המוחזק שלא כדין, באמרו: "ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל ' חטאם' נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי לה ילחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט".

לעניין, הצורך בהחמרת הענישה בעבירות מסוג זה, אפנה אל ע" פ 4038/14 מדינת ישראל נ' מהראן אבו עאבד (15.07. 2014), שם נאמר: "הדרישה להחמרה בעבירות אלימות כלפי הזולת מועצמת כאשר עסקינן בנשק חם שרק צד אחד מחזיק. תופעת השימוש בנשק שלא כדין, על שלל היבטיה ותוך עשיית דין עצמי, מחייבת הוקעה וענישה ראויה. במיוחד משעה שמדובר בנשק חם, לנוכח השלכותיו הרות האסון ופוטנציאל הסכנה הגלום בו לשלמות החיים, הגוף והנפש ולביטחון הציבור". (פסקה 6, עמ' 9 לפסק הדין)

23. הערכים החברתיים המוגנים, אשר נפגעו בשל העבירות דנן, הם ערך שלמות גופו של אדם,
שמירה על חייו, הזכות לביטחון ותחושת הביטחון של הפרט והחברה, שמירה על הסדר הציבורי ויישוב סכסוכים בדרכים חוקיות.

אין חולק כי, מדובר בעבירות אלימות קשות, תוך שימוש פסול ולא לגיטימי בנשק חם. הפגיעה בערכים החברתיים היא פגיעה קשה ומשמעותית שיש בה סיכון לביטחונו של הציבור, וסיכון לחיי האדם.

24. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, יש להתחשב בכך שהנאשם הוא העבריין היחיד. הוא ביצע את המעשים מיוזמתו ובעצמו והייתה לו שליטה מלאה בנעשה . הנאשם לא "הסתפק" בירי הראשון לעבר המתלונן , אלא עקב אחרי רכבו של המתלונן וירה לעברו גם פעם שנייה ושלישית, כשכל מטרתו לפגוע במתלונן ולהסב לו נזקים חמורים. התנהלותו של הנאשם מלמדת על התנהגות כוחנית, בריונית ומסוכנת, על העדר מורא מהחוק ועל מסוכנות גבוהה.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן נזקי גוף - חבורות קשות, חתך בקרקפת ושלוש נשיכות מדממות וכן גרם נזק לרכבו. פוטנציאל הנזק רב מהנזק שנגרם בפועל והוא חולש הן על המתלונן והן על הציבור . היריות שירה הנאשם לכיוונו של המתלונן, עלולות היו, חלילה לגרום לפציעה קשה ואפילו למוות ועלולות היו אף לפגוע בעוברי אורח תמימים ולסכן את חייהם וכבר היו דברים מעולם.

25. המאשימה הפנתה למספר גזרי דין רלבנטיים מהם ניתן להקיש לענייננו. הסנגור המציא בעיקר גזרי דין שניתנו לגבי נאשמים נעדרי עבר פלילי, שתסקיר שהוגש בעניינם היה חיובי.

26. בשים לב לכל הנסיבות הנ"ל ולהסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים, לא אחרוג מהסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים, היינו - ממתחם הנע בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר בפועל, כשלצדו עונשים נוספים וכך גם לא אחרוג מההסדר לגבי שאר רכיבי הענישה, עליהם הסכימו הצדדים.

גזירת הדין בתוך המתחם

27. הנאשם יליד 1986, בן 30, והוא עצור מעל שנה וחודשיים בשל העבירות בתיק דנן.

לנאשם עבר פלילי מכביד ביותר, בעבירות שונות, שחלקן דומה לעבירות בהן הורשע בתיק זה. בנוסף, הנאשם ביצע את העבירה דנן, 8 חודשים בלבד לאחר שסיים לרצות 20 חו דשי מאסר בפועל בגין הרשעה קודמת, בה היה מדובר בעבירות דומות שבוצעה בנסיבות דומות, וכאשר שלושה עונשי מאסר על תנאי תלויים מעל ראשו ולא היה בכל אלה כדי להרתיעו.

הנאשם שב ומבצע עבירות חמורות ביותר, מסוגים שונים, משל אין החוק חל עליו, ו נראה שעד כה, לא היה די בעונשים בהם נשא עד היום, כדי להרתיעו מביצוע עבירות חמורות נוספות. בנסיבות אלה סבורה אני, כי יש צורך להחמיר בעונשו של הנאשם, כדי להרתיעו מפני ביצוע עבירות בעתיד, כאמור בסעיף 40ו לחוק העונשין, הקובע: "מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת, וכי יש סיכוי של ממש שהטלת עונש מסוים תביא להרתעתו, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם".

28. לזכות הנאשם, אתחשב בהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן ואראה בה חרטה על מעשיו. ההודאה גם חסכה העדת העדים וכן חסכה מזמנו היקר של בית המשפט ואף זאת אזקוף לזכות הנאשם .

כן אתחשב לקולה, בהסכם הסולחה עליו חתמו הצדדים ובנוסף - בחרטה ובצער על מעשיו, שהביע הנאשם גם בפניי ובדבריו לפיהם כיום הוא מבין שלא זו הדרך ורוצה להשתקם. גם העדים מטעמו הביעו רצון עז לעזור לנאשם בשיקומו, אך בנסיבות העניין לא ניתן לגזור על הנאשם מאסר לתקופה אשר תאפשר שחרורו בתוך זמן קצר. נוכח השיקולים לחומרה יש להעדיף, במקרה זה, את האינטרס הציבורי.
סומכת אני על כנות כוונתם של העדים, שהעידו מטעם הנאשם, לעזור לנאשם בשיקומו ו יש להצטער על כך שלא עשו זאת לאחר מאסריו הקודמים ובטרם ביצע הנאשם את העבירות דנן. רוצה אני לקוות שהנאשם יחל הליך שיקומי במסגרת מאסרו הנוכחי ושהעדים הנכבדים יעזרו בשיקומו לאחר שישוחרר מהמאסר, שאין מנוס מלגזור עליו בתיק זה.
29. סופו של דבר, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א. מאסר למשך 4 שנים, בניכוי ימי מעצרו - מיום 7.4.15 ועד היום.

ב. אני מפעילה את המאסרים על תנאי, שהושתו על הנאשם והם בני הפעלה, כדלקמן:

(1) תשעה חודשי מאסר, שהושתו על הנאשם, ביום 30.12.2013, ב מסגרת ת.פ. 34213-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

(2) שלושה חודשי מאסר, שהושתו על הנאשם, ביום 30.12.2013, במסגרת ת.פ. 34213-02-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה (התיק הנ"ל).

(3) 12 חודשי מאסר שהושת ו על הנאשם בתיק פ"ל 6226-08-10 (תעבורה חיפה), ביום 11.9.2011.

שלושת המאסרים הנ"ל מופעלים בחופף ביניהם, כאשר מחצית התקופה תצטבר לעונש המאסר שנגזר על הנאשם בס"ק ב' לעיל ומחצית התקופה תופעל בחופף.

סך הכול ירצה הנאשם בגין תיק זה, עונש מאסר בן ארבע שנים וחצי.

ג. אני מטילה על הנאשם מאסר על תנאי למשך 18 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר הנ"ל כל עבירת אלימות מסוג פשע ו/או עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

ד. אני פוסלת את הנאשם מלקבל ו/או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנה מיום שחרורו מהמאסר שנגזר עליו לעיל.

ה. אני מטילה על הנאשם פסילת רישיון נהיגה על תנאי והתנאי שהוא, שבמשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר שנגזר עליו לעיל, לא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון או נהיגה בזמן פסילה, או נהיגה בשכרות.

ו. אני מורה על חילוט רכב אאודי מ.ר. 5070036, שבבעלות אמו של הנאשם, לטובת אוצר המדינה.

ז. נוכח עונש המאסר שנגזר על הנאשם ומאחר שאין מדובר בעבירות שנועדו להשיג רווח כלכלי, לא אחייב את הנאשם בתשלום קנס.

ח. נוכח הסכם הסולחה שנערך בין הנאשם למתלונן ונוכח עדותו של המתלונן במסגרת הטיעונים לעונש, לא אחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ו, 27 יוני 2016, בהעדר הצדדים.