הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"ח 935-11-17

בפני כב' השופט רון סוקול

בעניין:

ובעניין:
התובעת
האנייה "HURIYE ANA"

Vapi ve kredi bankasi a.s
ע"י עוה"ד י' פרידלנד

נגד

הנתבעת:

האנייה "HURIYE ANA"
ע"י המתייצבים בשמה

  1. BMS UNITED BUNKERS LTD
  2. KPI BRIDGE OIL LTD

ע"י ב"כ עוה"ד י' שפרינצק

3. דינמיק שירותי ספנות (דש"ס) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א' אדר

פסק דין

1. האנייה HURIYE ANA, היא אניית מטען רשומה במרשם כלי השיט התורכי. בחודש פברואר 2017, נכנסה האנייה למימי ישראל ועגנה בנמל אשדוד. לבקשת ספקיות דלקים ניתן צו למעצרה של האנייה. בסופו של יום, נמכרה האנייה על ידי בית המשפט לימאות ודמי המכר הופקדו לתשלום חובותיה.

2. בתביעה המונחת להכרעתי כעת, עותר התובע, בנק הפועל בתורכיה, למימוש משכנתא שנרשמה לטובתו להבטחת חובותיהם של בעלת האנייה וחברות הקשורות עמה לבנק. בשמה של האנייה התייצבו על מנת להתגונן מפני תביעות הבנק, ספקיות הדלק וסוכן האנייה.

כפי שיובהר להלן, הצדדים חלוקים בשאלה האם הבנק הוכיח את רישום המשכנתא כדין והאם הוכח כי עומדת לבנק זכות תביעה המובטחת במשכנתא.

רקע
3. האנייה HURIYE ANA ( להלן: האנייה), היא אניית מטען שהייתה רשומה במרשם כלי השיט בתורכיה (ראו מסמכי הרישום שצורפו כנספח ב' לתוספת התביעה בתיק זה). האנייה הייתה רשומה בבעלות חברת Karadeniz G emi I nsaa S anayi V e (להלן: בעלת האנייה). בעלת האנייה היא חברת רשומה בתורכיה, ומהווה חלק מקונצרן חברות בשם Altintas שבשליטת משפחת קהן (KAN) (קונצרן החברות להלן : הקונצרן). מדובר בקונצרן חברות העוסק בתחומים שונים ובהם מכרות שיש וימאות (ראו עדותו של העד איי ברס סנאל, עמ' 67 לפרוטוקול, סעיף 7 לתצהירו שסומן ב/2, ונספח 1 לב/2). במועדים הרלבנטיים להליכים בתיק זה, הופעלה האנייה על ידי חברת ניהול בשם Alnak D enizcilik T asimacihk V e Gemi (להלן: חברת הניהול).

4. בחודש פברואר 2017 הגיע האנייה לישראל ועגנה בנמל אשדוד. ביום 9.2.2017 הגישה ספקית דלקים לאנייה, חברת BMS United B unkers LTD (להלן: BMS) תביעת חפצא כנגד האנייה לתשלום סך של כ- 380,000 ₪, בגין דלק שסופק לאנייה וכן לאניית אח ות בשם MUSTAFA KAN. מדובר באניית אחות אשר אין חולק כי טבעה בים בשנת 2016 . התביעה הוגשה בתיק 21523-02-17. בד בבד, עם הגשת התביעה, עתרה ספקית הדלק BMS למתן צו למעצרה של האנייה. צו מעצר כמבוקש ניתן ביום 9.2.2017 והאנייה נעצרה.

5. נספר כי בשם האנייה, התייצ בה בעלת האנייה, ובאי כוחה ממשרד עו"ד א. גלסב רג הגישו תזכורת רישום הופעה (ראו הודעה מיום 19.2.2017). לאחר מעצר האנייה הוגשו תביעות נוספות על ידי נושים שונים בטענה כי עומדת להם עילה לתביעת חפצא כנגד האנייה, כלומר תביעות למימוש שעבודים ימיים. כן הוגשו מספר מודעות אזהרה כנגד שחרור האנייה (Caveat A gainst R elease). (ראו בקשות מס' 20, 35, 38 , 40, 50 בתיק 21523-02-17). בין מגישי מודעות האזהרה היה גם התובע בתיק זה YAPI re KREDI Bankasi A.S (להלן: הבנק). במודעת האזהרה, הודיע הבנק כי נרשמה לטובתו משכנתא על האנייה להבטת סך של 12,000,000 $ שניתנו כהלוואה לבעלת האנייה. הבנק צ ירף הסכם מיום 2.11.2007, שמכוחו, כך נטען, נרשמה המשכנתא.

6. הואיל ובעלת האנייה לא העמידה בטוחות להבטחת תביעות הנושים השונים, הוריתי על מינויים של עו"ד י' שפרינצק וא' גלסברג, ככונסי הנכסים של האנייה. לאחר נסיונות רבים למציאת הסדר בין בעלת האנייה לנושיה שלא צלחו , אישרתי את מכירת האנייה למרבה במחיר. בעקבות ז את הודיעו באי כוח בעל ת האנייה , כי בעלת האנייה איבדה עניין בהליך, ועל כן הוריתי על שחרו רם מייצוג האנייה ובעליה (החלטה מיום 6.9.2017).

בסופו של יום, ומאחר שהוגשה רק הצעה אחת לרכישת האנייה, נמכרה האנייה למציעה, WHITE SEAGULE תמורת סך של 850,000 $ שהופקדו בידי כונס י הנכסים לצורך סילוק חובותיה של האנייה.

7. עם השלמת המכירה והפקדת דמי המכר בידי כונסי הנכסים, ניתנה החלטה ולפיה על כל נושה שהגיש מודעת אזהרה ומעוניין לתבוע את חלקו בדמי המכר , להגיש תביעה מתאימה. בעקבות זאת, הגיש הבנק את התביעה המונחת להכרעתי כעת.
תוספת התביעה
8. בתוספת התביעה שהגיש הבנק, נטען כי הבנק התקשר בהסכם הלוואה " עם הבעלים הקודמים של האנייה ואחרים", אף כי לא צוין מי היו הבעלים הקודמים (סעיף 1) . בתוספת התביעה נטען כי ההסכם נכרת ביום 2.11.2007 וכי בגדרו הוסכם כי להבטחת ההלוואה שתינתן ללווה ת ירשם משכנתא על האנייה. נטען כי סוכם שהסכום המובטח במשכנתא יעמוד על 12,000,000 $ (להלן: הסכום המובטח). עוד נטען כי המשכנתא נרשמה כדין במרשם כלי השיט בתורכיה.

9. לטענת הבנק, בעלי האנייה לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי הסכם ההלוואה ועל כן פנה ללשכת ההוצאה לפועל בתורכיה. ביום 21.8.2013 ניתן, כך נטען, צו למימוש המשכנתא על האנייה לצורך תשלום החוב (נספח ג' לתוספת התביעה).

10. בעקבות ההחלטה האמורה של לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה , כך נטען, נוהל משא ומתן בין הבנק לחברת Altintas M ermer Ve Tersanecilik (להלן: חברת אלטינטאש) שהיא חברת האם של הקונצרן המחזיק גם בבעלת האנייה שבסופו הושג הסדר לפריסת החוב (נספח ד' לתוספת התביעה). על פי ההסכם, התחייבו חברת אלטינטאש ובעלת האנייה לסלק את החוב לבנק על פי הסדר תשלומים מוסכם. בסך הכל התחייב ו לשלם סך של 9,435,951 $ (עמ' 2 להסכם). החייב ות לא עמד ו בהסדר התשלומים ועל כן נטען כי עומדת לבנק הזכות לשוב ולפעול למימוש המשכנתא. לאור זאת עתר הבנק להורות כי יתרת דמי המכר שנותרו בקופת הכונסים , ישולמו לו על חשבון הח וב המובטח במשכנתא.

11. כאמור בעלת האנייה איבדה עניין בהליך וחדלה מלהתייצב בשם האנייה. גם חברת הניהול לא התייצבה בהליך. לעומת זאת, שלושה מנושיה של האנייה התייצבו להתגונן בשמה מפני תביעת הבנק. מדובר בספקיות הדלק BMS (התובעת בתיק 21523-10-17) , KPI B ridge Oil L .T.D (התובעת ב תיק 61303-10-17), ודינמיק שירותי ספנות (דש"ס) בע"מ (התובעת בתיק 2211-04-17) (שלושתן ביחד להלן : המתייצבות).

12. המתייצבות 2-1, ספקיות הדלק, הגישו כתב הגנה ביום 14.12.2017 בו העלו טענות שונות כנגד תביעות הבנק. המתייצבות הכחישו את מתן ההלוואה על ידי הבנק, את רישום המשכנתא ל טובת הבנק, ואת יתרת החוב הנטענת. עוד נטען כי ההלוואה, ככל שניתנה על ידי הבנק, לא ניתנה לבעלת האנייה, אלא לצדדים שלישיים ועל כן אין בה כדי להקנות לבנק הממשכן עילה לתביעת חפצא כנגד האנייה או קדימות בנשייה על פני תביעות החוב של הספקים.

ההליכים
13. ההליכים בתיק זה התנהלו בעצלתיים. בהעדר התייצבות של בעלת האנייה לא היה בידי המתייצבות די מידע על מערכת היחסים החוזיים ועל ההתחשבנות הכספית שבין האנייה ובעליה לבנק. על כן נדרש הליך ממושך של גילוי ועיון במסמכים.

14. בסופו של יום, ולאחר השלמת כל הליכי הגילוי והעיון, נקבעה ישיבה לשמיעת ראיות. מטעם הבנק הוגש מסמך שנחתם על ידי שני עובדי הבנק, מר אסמעיל דמי רטש ומר מור אט אוזר (מסמך שהוגש ביום 8.5.2018). מדובר במסמך מידע פנימי המפרט את עמדת הבנק בנוגע לחובות הקונצרן שנערך על פי הרשום בו ביום 28.7.2017 (להלן: מסמך המידע ).

15. ביום 15.11.2018, הגיש הבנק תצהיר עדות ראשית של העד מר אייברס סאנל, שהוא עורך דין במחלקה המשפטית של הבנק (להלן: תצהיר סנאל). בחקירתו הבהיר העד כי התצהיר שהגיש מבוסס על אותו מסמך שהוכן על ידי עובדי הבנק האמורים ושימש כמסמך פנימי של הבנק (עמ' 82 לפרוטוקול ). פרט לעדותו של המצהיר סנאל, לא התייצבו עדים נוספים ועל כן ההכרעה בתיק תתבסס על עדותו ועל המסמכים שצורפו כדין.

תמצית הטענות
16. בטרם אדון בטענות לגופן, אבהיר בתמצית את השאלות שבמחלוקת. הבנק מבסס תביעתו על הסכם לשעבוד האנייה שנחתם ביום 2.11.2017 בין בעלת האנייה לבנק (סומן נספח א' לתוספת התביעה). במסגרת הסכם המשכנתא נקבע כי האנייה תשועבד להבטחת כל ההלוואות שניתנו ושיינתנו לחברת אלטינטאש ולבקשתה עד לסכום המובטח של 12,000,000 $ .

לטענת הבנק, ניתנו על ידו הלוואות שונות שחלקן נועדו לפריסת חובות של קבוצת אלטינטאש, הכל כמפורט בהסכמי ההלוואה שצו רפו על ידו לכתב התביעה ולהודעה על צירוף מסמכים מיום 13.8.2018.

17. הבנק מוסיף וטוען כי קבוצת אלטינטאש לא עמדה בהתחייבויותיה לפרוע את ההלוואות השונות, ועל כן פעל למימוש הבטוחות השונות שניתנו להבטחת החוב. הבנק מפנה להחלטת לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה מיום 21.8.2013, שבגדרה ניתנה הוראה המאפשרת מימוש בטוחות שונות ובהן המשכנתא של האנייה (נספח ג' ל תוספת התביעה). ממסמכי לשכת ההוצאה לפועל, כך נטען, עולה כי החוב המובטח היה במועד מתן צו המימוש, מעל 17.4 מיליון דולר. ההסכם שהושג לאחר מכן לסילוק החוב (נספח ד' לתוספת התביעה) לא קוים ועל כן קמה לבנק הזכות לפעול למימוש המשכנתא. אציין כבר כאן כי הבנק לא פירט את מלוא יתרת החוב ליום הגשת התביעה, אלא הסתפק בהעמדת סכום התביעה על מלוא יתרת דמי המכר בסך של 562,574 $.

18. המתייצבות טוענות מנגד כי הבנק לא הוכיח את תביעתו. המתייצבות מעלות טענות דיוניות שונות וכן טענות בעניין עילת התביעה למימוש המשכנתא. המתייצבות מדגישות כי הבנק מבסס טענותיו על זכויות מכוח הסכם ומשכנתא שנרשמה במרשם כלי השיט בתורכיה. לאור זאת, כך נטען, היה על הבנק להוכיח מהו הדין התורכי הרלבנטי, הן לעניין תוקפו של הסכם השעבוד, והן לעניין תוקף רישום המשכנתא . במיוחד טענו המתייצבות כי לא הוכח שעל פי הדין התורכי רשאי בעל האנייה לשעבדה להבטחת חובות יו של צד ג'.

19. המתייצבות טוענות גם כי המצהיר מטעם הבנק, מר סנאל, לא ידע מידיעה אישית את העובדות הרלבנטיות. מדובר בעורך דין שלא היה מעורב בהליכים השונים, לא ידע להעיד על המסמכים, על התקבולים שהתקבלו ועל יתרת החוב. יתרה מזו, המתייצבות טוענות כי הבנק סומך על מסמכים שונים שלא צורפו לתצהיר ולא אומתו על ידי המצהיר, ולכן סבור ות כי על בית המשפט להתעלם מכל מסמך שלא הוגש כדין.

20. המתייצבות מוסיפות גם כי לא ניתן לבסס הכרעה לעניין עילת התביעה וקיומו של חוב על החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה, שכן החלטה זו לא הוגשה כראיה בהתאם לדרישות הדין. בכל מקום, נטען שמדובר בהחלטה משנת 2013 שאינה יכולה להעיד על קיומו של חוב במועד הגשת התביעה.

המתייצבות מוסיפות וטוענות כי הבנק לא הוכיח את התנאים הנדרשים לקיומה של עילה למימוש המשכנתא, לא הוכח כי הסכמי ההלוואה הופרו וכי קיימת יתרת חוב לבנק הנכללות הגדרת הסכום המובטח על פי הסכם השעבוד. נטען גם כי הבנק לא הוכיח את יתרת החוב, לא הוכיח את הסכומים שהתקבלו במימוש נכסים אחרים של החברות שבקונצרן אלטינטאש.

לבסוף נטען כי הבנק לא הוכיח אלו פעולות נקט לגביית החוב, והאם פעל בתום לב. נטען גם כי ההלוואות שהובטחו במשכנתא לא שימשו למימון האנייה ופעילותה ועל כן אין לתת לחוב הנטען לבנק קדימות על פני החובות לספקים.

דיון והכרעה
21. כפי שאפרט להלן הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. מצאתי כי הבנק לא עמד בנטל להוכיח את עילת תביעתו בעיקר מאחר שלא הוכיח את החוב הנטען.

את הדיון אפתח במספר הערות כלליות על ההליכים למימוש שעבוד על אנייה בבית המשפט לימאות ולאחר מכן אבחן האם הבנק הוכיח את יסודות עילת התביעה למימוש המשכנתא.

22. בית המשפט לימאות דן בעיקר בתביעות חפצא המוגשות על ידי נושים שונים כנגד אניות הנמצאות במימי ישראל. תביעות החפצא מוגשות כדי לאפשר לתובע לממש שעבוד ימי הרובץ לטענתו על האנייה. השעבוד הימי המוכר על פי דיני האדמירליות (The Admiralty Court Act 1840; The Admiralty Court Act 1861), ועל פי חוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960 (להלן: חוק הספנות) הוא מהווה בטוחה קניינית המוענקת על פי דין או הסכם לנושה שהמחוקק חפץ ביקרו. השעבוד הימי נועד להבטיח את התשלום המגיע לנושה ומקנה לנושה אפשרות להיפרע מהנכס, אם לא יזכה לתשלום (ראו ע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, פ"ד מד(3) 45 (1990); בפסקה 13 לפסק דינו של השופט שמגר ופסקה 6 לפסק דינה של השופטת נתניהו). יצירתו של שעבוד ימי מותנית בקיומו של חוב שחייבים לנושה, בעל האנייה, חוכר האנייה או מי שמוסמך, על פי הדין, לחייבם. בהעדר חוב שכזה, לא תהא לנושה זכות למימוש שעבוד ימי על האנייה. בהערת אגב נציין כי על פי הדין האנגלי עומדת לנושה גם עילת תביעה כנגד האנייה במסגרת תביעה המוכרת כזכות תביעה ימית או תביעת חפצא ימית (Maritime Claim in Rem) הדין הישראלי לא מבחין בין סוגי התביעות וההבחנה בין עילות מעצר למימוש שעבודים ימיים לעילות מעצר בתביעות למימוש עילת חפצא ימית, לא אומצה בו. חוק הספנות קבע רשימת חובות המקימ ים שעבוד ימי על האנייה ( סעיף 41) וזו כוללת גם עילות שאינן מקימות שעבוד בדין האנגלי אלא רק מקימות עילת תביעת חפצא ימית.

23. בהחלטות רבות שבתי והדגשתי כי אף שמבחינה דיונית מופנית תביעת חפצא למימוש שעבוד ימי כנגד הנכס, כלומר האנייה, אין בכך די וציינתי כי "[...] כדי להצליח בתביעתו על התובע להצביע על עילה מוכרת כנגד בעלי האנייה, צוותה או קברניטה [...] ניתן לומר שתביעת חפצא הינה תביעה כנגד גופו של כלי השיט המיוסדת על אחריותם של בעל כלי השיט או צוותו" (ת"ח 42908-03-11 Jupiter Shipping and Trading Ltd נ' האנייה Tara Kaptanoglu (30.3.2011); ת"ח 53/08, 54 דיין נ' האנייה STS Pogoria (20.8.2009); ת"ח 18024-09-15 דינמיק שרותי ספנות (דשס) בע"מ נ' האנייה Sea Way (17.4.2016); ת"ח 36145-05-11 ברק שקד שיווק (2002) בע"מ נ' האנייה Mirage I (8.9.2011); ת"ח 12527-12-11 Kyma Ship Management Inc. נ' האנייה Rio (30.4.2014)).

24. חוק הספנות קובע רשימת של עילות מוכרות למימוש שעבוד ימי ובסעיף 41 אף מציין את סדר הקדימויות בין העילות השונות. בתחתית הרשימה מצויות תביעות הספקים השונים, תביעות שעל פי הדין האנגלי מקימות רק תביעה ימית כנגד האנייה. וכך מורה סעיף 41(8) לחוק:

תשלומים הנתבעים בעד או עקב אספקה או שירותים שסופקו לכלי השיט לפי הסכמים או עסקאות שנעשו על ידי קברניט כלי השיט, במסגרת הסמכויות שהוענקו לו על פי דין, במידה שאספקה ושירותים אלה היו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו – בין אם התשלום נתבע על ידי הקברניט ובין אם על ידי נותני האספקה והשירותים.

תביעה למימוש משכנתא רשומה על האנייה אינה מופיעה ברשימת התביעות שבסעיף 41 לחוק הספנות אלא נכללת בהוראות נפרדות בפרק החמישי לחוק (סעיפים 55- 57). סעיף 57 מורה כי "השעבוד לתשלום חוב המשכנתה שלפי סעיף 56 יהיה עדיף על כל שעבוד אחר, למעט שעבוד להבטחת חוב מן המפורטים בפסקאות (1) עד (7) לסעיף 41". משמע, תביעת המשכנתא קודמת רק לתביעות הספקים הכלולות בסעיף 41(8) הנ"ל.

25. בנסיבות אלו ברור כי לספקים השונים עניין בהדיפת התביעה למימוש המשכנתא, במיוחד מקום שבו נטען כי הסכום המובטח במשכנתא עולה על יתרת דמי המכר שהתקבלו ואשר מהם יכולים הנושים כולם להיפרע.

26. נזכיר עוד כי בשל ייחודה של תביעת החפצא, שהיא תביעה המוגשת כנגד הנכס, רשאי להתגונן בפניה כל המעוניין בנכס (ראו תקנות בתי המשפט לימאות משנת 1883 (Vice Admiralty Rules 1883). לאור האמור, ניתן למצוא לא פעם כי המתגוננים בפני תביעות הנושים השונים אלו דווקא הנושים האחרים ולא בעלי האנייה, ולעיתים ניתן למצוא כי בכל אחת מהתביעות המוגשות כנגד האנייה מתגוננים נושים אחרים.

כך גם בתביעה הנוכחית, מי שמתגוננים מפני תביעת הבנק הם ספקים שמצויים בסדר הקדימויות אחרי תביעת הבנק. מאחר שברור כי לספקים אין מידע מלא על היחסים שבין בעלת האנייה והקונצרן לבין הבנק, יש מקום לדרוש מהבנק התובע ראיות ברורות לתביעתו ויש לצפות ממנו כי יעמוד ברף הוכחה גבוה.

לאור הערות אלו נבחן את התביעה בתיק זה.

הדין החל
27. הבנק מבסס תביעתו על הסכם לשעבוד האנייה שנכרת בינו לבין בעלת האנייה בתורכיה, על משכנתא שנרשמה במרשם כלי השיט בתורכיה (להלן: הסכם השעבוד). כמו כן מפנה הבנק להחלטת לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה משנת 2013 ולפיה הותר לבנק לפעול למימוש השעבוד על האנייה.

לטענת המתייצבות, הדין האמור לחול על תוקפם של אלו, דין הסכם השעבוד , דין הרישום והדין שחל על תוקפו של הצו למימוש משכנתא, הוא הדין התורכי. הוכחת הדין התורכי מחייבת, כך נטען, צירוף חוות דעת של מ ומחה לדין. הואיל והבנק לא צירף כל חוות דעת ולא הביא שום ראיה על הדין התורכי, טוענות המתייצבות כי הבנק נכשל בהוכחת תוקפם של המסמכים האמורים ולכן דין תביעתו להידחות.

28. כידוע, דין זר כמוהו כעובדה שיש להוכיחה בראיות. בדרך כלל יוכח הדין הזר באמצעות חוות דעת של מומחה לדין הזה (ראו ע"א 406/62 זילכה נ' דלומי, פ"ד יז 904, 909 (1963); בג"ץ 4562/94 אבו דקה נ' בית המשפט הצבאי בלוד, פ"ד מח(4) 742 (1994); רע"א 3924/01 Hess Form Licht Company נ' הנדסת חשמל כללית בע"מ (10 .02.2002); רע"א 8887/04 קושניצקי נ' הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל מערב גרמניה) (14 .06.2005); בע"מ 861/17 פלוני נ' פלונית (30 .3.2017); ע"א 6726/05 הידרולה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1‏, פסקה י"ד(3) (5 .6.2008); מ' שאוה "טיבו ואופן הוכחתו של הדין הזר במשפט האנגלו-אמריקאי ובמשפט הישראלי" עיוני משפט ג (תשל"ד) 725, 736)).

29. למרות הכלל ולפיו קיימת חובה להוכיח את הדין הזר בראיות, הכירה הפסיקה גם באפשרות של סטייה מכלל זה, בין היתר באמצעות השימוש בחזקת "שוויון הדינים", חזקה שבגדרה רשאי בית המשפט להחיל את דין הפורום, על אף שלפי כללי ברירת הדין חל דין זר (ראו לעניין חזקת שוויון הדינים: ס' וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי, כרך א', בעמ' 208 ואילך (2013) ).

ואולם, חזקת שוויון הדינים אינה "תרופה" למחדלו של בעל דין להוכיח דין זר. אם יינתן לבעל דין הסומך על דין זר להסתפק ב"חזקת שוויון הדינים", מבלי להטיל עליו נטל להוכחת הדין הזר, יהיה בכך משום היפוך הנטלים. על-כן, נפסק לא אחת כי על מנת שבעל דין יוכל להסתפק בטענה בדבר "חזקת שוויון הדינים" ולהימנע מהוכחת הדין הזר, עליו לעמוד במספר תנאים כגון קושי בהוכחת הדין הזר, דמיון בין הדינים, כי הטלת חובה להוכיח את הדין הזר תגרום לעינוי דין שלא לצורך וכדומה (ראו לגבי התנאים, ע"א 51/49 יזדי נ' יזדי, פ"ד ד 762 (1950); מ' שאוה "חזקת שוויון הדינים" עיוני משפט ד' 583 (תשל"ה); ג' הלוי תורת מתקל הדינים כרך א 347 - 349 (2014); ת"צ (מרכז) 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook Inc (10.6.2016); יוער, כי על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור שהתקבלה בחלקה במסגרת רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' בן חמו (31.5.2018), אולם סוגיה זו אינה שנויה במחלוקת)).

בדנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ(3), 573 (1996) מציין השופט א' גולדברג מספר מצבים בהם ניתן לבסס את הוכחת הדין הזר בעזרת חזקת שוויון הדינים. הראשון, זהות בין הדינים - "[...] אם מצביע בעל הדין המבקש לסמוך על הדין הזר על קיומו של "בסיס איתן בחומר הראיות" בדבר זהות בין הדינים, כגון שהוראות הדין הזר והדין המקומי יונקות את חיותן מאותה מערכת דינים"; השני, רחב יותר, המבוסס על עקרונות השיטה - חזקת שוויון הדינים תעמוד לבעל הדין "ובלבד שיוכח כי מושגי הצדק האלמנטרי לגבי העניין הנדון הם אחידים ומקובלים בכל העולם [...] שכן אחידות זו היא הנותנת כי הוראות הדין הזר תואמות את ההסדר המקובל ברוב מדינות העולם - וככלל זה המדינה שבה מתברר הסכסוך - ולא סוטות הימנו" (עמ' 582 לפסק הדין).

השופט גולדברג דוחה את הגישה לפיה ניתן להחיל את החזקה כל אימת שלא מוכח הדין הזר. עמדה זו היא המקובלת, ובתי המשפט חזרו והדגישו כי אין להחיל את החזקה רק בשל מחדלו של בעל הדין להוכיח את הדין הזר (ראו למשל: ת"א (ת"א) 842/87 General Electric C orp. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (8 .9.1991)).

30. הבנק לא הסביר מדוע לא הביא ראיות להוכחת הדין התורכי. בסיכומים טוען בא כוח הבנק כי המצהיר מטעם הבנק, מר סנאל, הוא עורך דין ולכן יכול היה להצהיר ע ל הדין התורכי. טענה זו אין לקבל, שהרי התצהיר לא כלל כל חוות דעת בעניין הדין התורכי בעניין תוקף הסכם השעבוד, בעניין תוקף הרישום או בעניין ת וקפה של החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה. גם חוות הדעת הפנימית שעליה סמך המצהיר אינה בבחינת חוות דעת לעניין הדין התורכי. נזכיר כי במהלך העדות, בשלב החקירה החוזרת כאשר בא כוח הבנק ביקש לקבל תשובה לגבי הדין התורכי, הובהר לו על ידי בית המשפט כי עליו להמציא חוות דעת ערוכה כדין (עמ' 102- 103 לפרוטוקול). למרות זאת לא ביקש הבנק להגיש כל חוות דעת והסתפק בעדות של מר סנאל.

31. אין ספק שמחדל זה של הבנק בהוכחת הדין הרלבנטי לעניין תקפם של המסמכים עליהם הוא סומך, פועל לחובתו. למרות זאת , מוכן אני להניח כי הדין התורכי דומה לדין הישראלי לעניין תוקפו של הסכם השעבוד , וכי די במ סמכים שהוגשו כדי לשכנע כי המשכנתא נרשמה כדין על פי הדין התורכי.

החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה
32. שונה הדבר לגבי החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה משנת 2013. איני סבור כי ניתן להסתפק בצירוף ההחלטה כדי להוכיח כי החלטה זו מעידה על זכותו של הבנק לפעול למימוש השעבוד על האנייה. לא ברור גם מה עלה בגורל הליכי ההוצאה לפועל הנטענים, במיוחד בשים לב להליכי חדלות הפירעון שננקטו לאחר מכן בבתי המשפט בתורכיה כפי שפורטו בתצהירו של מר סנאל ואשר יפורטו בהמשך.

כאן ראוי להזכיר, כי בעל דין המבקש לאכוף החלטה שיפוטית של ערכאה במדינה זרה יכול לנקוט בהליכים מתאימים לאכיפת פסק החוץ או להכרה בפסק החוץ כמפורט בחוק לחוק אכיפת פסקי חוץ , התשי"ח-1958. הבנק לא ביקש אכיפה של ההחלטה מלשכת ההוצאה לפועל בתורכיה אלא ביקש, אף כי לא אמר כך מפורשות, הכרה אגבית בהחלטה. ייתכן גם שחשב שההחלטה מהווה מעשה בית דין המצדיק לדחות את טענות המתייצבות כנגד מימוש השעבוד על האנייה או על דמי המכר שהתקבלו במכירתה, אף כי גם טענה כזאת לא נטענה מפורשות. בכל מקרה, בין אם הכוונה הייתה להכרה אגבית כזו אחרת , הרי שאין להכיר בהחלטה האמורה לצורך ההליך שבפני.

33. נבהיר, לפסק דין שניתן במדינה זרה אין כל נפקות בישראל כל עוד לא עבר הליך של "קליטה" בישראל (ס' וסרשטיין פסברג "על סופיות בפסקים זרים" משפטים יח 35, 53 (תשמ"ח) ; ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2) 99, 103 (1984); רע"א 3973/10 שטרן נ' Verifone Holdings Inc, פסקה 11 (2.4.2015)).

קליטתו של פסק דין זר למשפט הישראלי עשויה להתרחש במספר מסלולים, החל מהליך לאכיפת פסק החוץ על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, אכיפה על פי כללי המשפט המקובל כפי שנקלטו בבתי המשפט בישראל, הכרה ישירה בפסק הדין הזר או הכרה אגבית ועוד (ראו סקירה בספרה של ס' וסרשטיין פסברג הנ"ל, בעמ' 489 ; ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshire Insurance Co (15.12.2010)).

34. ככל שניתן להבין את כוונת הבנק בהסתמכו על ההחלטה מלשכת ההוצאה לפועל בתורכיה, הרי שהוא מבקש רק את קליטתו של פסק הדין הזר לצורך הוכחת מעשה בית דין. זוהי קליטה אגבית על פי סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, המורה אותנו כדלקמן:

[...]
(ב) אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן.

35. מבחן העל להכרה אגבית בפסק דין זר על פי סעיף 11(ב) הוא מבחן של שיקול דעת; "אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן". ההוראה אינה מפרטת את הכללים על פיהם יחליט בית המשפט האם להכיר בפסק הדין הזר, אם לאו , ואינה מבהירה מתי מן הדין או מן הצדק להכיר בפסק החוץ. בהעדר כללים ברורים נתגלעו מחלוקות בין הפוסקים ואנשי האקדמיה , עד שבסופו של יום פסק בית המשפט העליון בע"א 499/79 הנ"ל כי שיקול הדעת המוקנה לשופט אינו בלתי מוגבל והוא כפוף לכללי המשפט המקובל (שם, עמ' 105-104, וראה מאמרו של ע' שפירא "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ" עיוני משפט ד' 509, 513 (תשל"ה); נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 567 (1991)).

עוד נקבע בפסיקה, כי ניתן לאמץ את ההגנות שנקבעו בסעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ואשר נועדו למנוע אכיפה במקרים שאינם ראויים לכך , גם כאשר דנים בהכרה אגבית בפסקי חוץ. משמע, באותם מקרים שבהם לא יינתן צו לאכיפת פסק דין חוץ בשל תחולת הוראת סעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ימנע בית המשפט גם מהכרה אגבית בפסק חוץ (ראו ע"א 3294/08 Goldhar Corporate Finance Ltd נ'S.A Klepierre, פסקה 6 (6.9.2010); ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג, פ"ד מא(3) 227, 230 (1987); ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1 (2004); ע"א 490/88 המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה, פ"ד מד(4) 397 (1990)).

36. ככלל, ניתן לומר כי הכרה בפסק דין זר מותנית בכך שניתן בסמכות וכי ההליך היה הליך הוגן (ראו ס' וסרשטיין פסברג הנ"ל, עמ' 512; רע"א 3973/10 הנ"ל, פסקאות 12, 13 ). בתי המשפט הוסיפו וקבעו כי לעתים ימנע בית המשפט מהכרה בפסק דין זר מחמת שיקולים של תקנת הציבור (ע"א 499/79 הנ"ל עמ' 107, ע' שפירא הנ"ל עמ' 530; רע"א 3973/10 הנ"ל, פסקה 14). תקנת הציבור כוללת אינטרסים חיוניים של המדינה, פגיעה בעקרונות יסוד של המשפט המקומי ובמיוחד פגיעה בזכויות המוכרות במשפט הישראלי, פגיעה בעקרונות של מוסר, בזכות השוויון וכדומה (ע' שפירא, שם, עמ' 534-532; נ' זלצמן הנ"ל, עמ' 581 הש' 43).

37. כדי לבסס את התנאים להכרה בהחלטת לשכת ההוצאה לפועל בתורכיה, ולו רק לצורך הוכחת זכות המימוש, קיומו של חוב או אפילו כדי לבסס מעשה בית דין, היה על הבנק להביא ראיות מתאימות, לשכנע בדבר טיב ההליך שהתנהל בפני לשכת ההוצאה לפועל , לשכנע כי על פי הדין התורכי מדובר בהחלטה תקפה, לשכנע כי ההליך היה הוגן וכדומה. הבנק נמנע מהבאת כל ראיה בעניין ההליך בלשכת ההוצאה לפועל בתורכיה ועל כן אין כל מקום, לצורך ההליך הנוכחי, לבסס קביעה כלשהי על ההחלטה האמורה.

עילת התביעה
38. הבנק מבסס את תביעתו על משכנתא שנרשמה לטובתו במרשם כלי השיט בתורכיה וסבור כי די בכך כדי לשכנע כי עומדת לו עילת תביעה ראויה כנגד האנייה. בא כוח הבנק הפנה בסיכומיו להחלטתי בתיק 12239-0 7-17 Praxis Energy Agents SA נ' האנייה Victoria MV (13.7.2017) שבה ציינתי את רכיבי עילת התביעה לאכיפת שעבוד ימי. מדובר בהחלטה בבקשת מעצר בשל חוב לספק דלקים וברי שאין בה כדי ללמד מהם רכיבי העילה שעל נושה הטוען למשכנתא שנרשמה לטובתו להוכיח כדי לזכות בתביעתו.

39. סעיף 1 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 מבהיר לנו מהו משכון:
(א) מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב.
(ב) הערובה יכול שתהיה לחיוב כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב.

מכאן, ברי כי שלב ראשון בהוכחת עילת תביעתו של הנושה המבקש לממש משכון היא הוכחת החיוב המובטח במשכון. חיוב זה יכול להיות קיים או עתידי, דהיינו שנוצר רק לאחר יצירת המשכון. זאת ועוד, החיוב המובטח במשכון אינו חייב להיות חיובו של בעל הנכס הממושכן. סעיף 12 לחוק המשכון מבהיר כי "מושכן נכס של אדם כערובה לחיובו של אדם אחר, יהא דינו של בעל הנכס כדין מי שערב אותו חיוב, אך אין להיפרע מבעל הנכס אלא במימוש המשכון כאמור בחוק זה".

עוד אנו לומדים מסעיף 1 לחוק המשכון כי זכותו של הנושה להיפרע מהנכס הממושכן תקום רק אם החיוב המובטח לא סולק. סעיף 16(א) לחוק המשכון מורה כי " לא קויים החיוב במועדו, רשאי הנושה לממש את המשכון". משמע, כל עוד מקיים החייב את החיוב המובטח, לא קמה לנושה עילת למימוש המשכון.

40. כדי להצליח בתביעתו למימוש משכנתא על האנייה, לא די שהבנק יוכיח כי נרשמה לטובתו משכנתא תקפה על האנייה אלא עליו להוכיח מהו החיוב המובטח במשכנתא וכן להוכיח כי החיוב המובטח הופר, כלומר לא סולק במועדו. ציינתי לעיל כי אני מוכן להניח כי הסכם השעבוד תקף וכי המשכנתא נרשמה כדין, אף שכאמור לא הוכח הדין התורכי החל על אלו, ועל כן נותר לבחון האם הבנק הוכיח מהו החיוב שלהבטחתו נרשמה המשכנתא והאם הוכיח את הפרתו.

41. בהסכם השעבוד נקבע בסעיף 1 מהו החיוב המובטח במשכנתא. כפי שנראה, מדובר בהגדרה רחבה ביותר של חיובים קיימים או עתידיים. וכך נאמר:

[…] towards any and all kinds of loans made available as well as to be made available i n favor of Altintas Mermer ve Tersanecilik Sanay l Ticarat Anonim Sirketi […], including any and all letters of guarantee provided as well as to be provided, including any counter-guarantee s, endorsement and acceptance annotations placed by the bank on such policies regarding importation' exchange bills undersigned as well as to be by the said party in the respective capacitive of drawer' drawee, endorsee and guarantor, any guarantees based on surely provided as well as to be provided by the said party to the creditor bank, up to the part of any and all loan debt s in the amount of USD 12,000,000 […]

משמע, הוסכם כי החיוב המובטח במשכנתא יכלול את כל התחייבויותיה של חברת אלטינטאש המפורטות, כולל הלוואות קיימות או עתידיות, ערבויות, התחייבויות, המחאות וכדומה, עד לסך של 12,000,000 $. החיוב המובטח לא כלל את התחייבויותיהן של כל החברות בקונצרן, ואפילו לא את התחייבויות בעלת האנייה, אלא אם חברת אלטינטאש ערבה להתחייבויות אלו.

הסכמה זו אומרת לנו כי המשכנתא נרשמה להבטחת חובות של חברת אלטינטאש ולא של בעלת האנייה. על פי סעיף 12 לחוק המשכון רואים את מי שמשכן נכס להבטחת חובו של אחר כמי שערב לאותו חיוב. משמע, על יחסי הממשכן - לענייננו בעלת האנייה - והבנק , חלים דיני הערבות ולממשכן עומדות כל הטענות העומדות לערב על פי חוק הערבות, התשכ"ז-1967 כנגד הנושה (ראה ר' בר-קהן ערבות 125 (2006)).

42. המתייצבות טוענות בסיכומיהן כי החיוב המובטח לא יכול היה לכלול התחייבויות מאוחרות למועד רישום המשכנתא ומדגישות כי לא הוכח שלפי הדין התורכי ניתן להבטיח במשכנתא התחייבויות עתידיות או שניתן לרשום "משכנתא צפה" כהגדרתן. עוד טוענות הן כי כל שינוי בחיוב מובטח מחייב תיקון המשכנתא ורישומו של התיקון במרשם, כאמור בסעיף 66 לחוק הספנות.

טענות אלו אין לקבל. כפי שציינתי לעיל, מוכן אני להניח לצורך ההליך כי חלה חזקת שוויון הדינים וראינו כי הדין הישראלי מכיר ברישום שעבוד גם על חוב עתיד י מותנה (סעיף 1(ב) לחוק המשכון). שינוי או תיקון המשכנתא מתחייב רק אם שונה החיוב המובטח כגון אם הוגדל החיוב או השתנה בדרך אחרת. לא זה המקרה הנוכחי שכן הבנק טוען כי החוב כולו כלול בחיוב המובטח שאפשר מתן הלוואות ובטוחות עד לסך של 12 מיליון דולר.

43. כדי להוכיח את החוב המובטח צירף הבנק מספר הסכמי הלוואה מאוחרים למועד חתימת הסכם השעבוד. חלק מהסכמי הלוואה אלו הוזכרו בתצהירו של מר סנאל וחלק לא נזכרו בו אלא רק צורפו בהודעה של הבנק על גילוי המסמכים. קשה לעקוב אחר המסמכים בשל חוסר ההתאמה בין האמור בתצהיר לבין המסמכים שהוגשו בהודעה מיום 13.8.2018.

44. מעיון במסמכי ההלוואות שצורפו להודעה, וממסמך הסיכום המפרט את כל ההלוואות שסומן כנספח א' להודעה, ניתן לראות כי הבנק מפנ ה ל-9 הלוואות שניתנו בשנים 2007 - 2009 ; חלקן הלוואות שנתנו לחברת אלטינטאש וחלק לחברות אחרות בקונצרן, לרבות לבעלת האנייה. לא ניתן כל הסבר ולא צורפו מסמכים המעידים כי חברת אלטינטאש, שרק להבטחת התחייבויותיה נרשמה המשכנתא, ערבה לחובות החברות האחרות. לא צורפו לוחות הסילוקין של ההלוואות, לא ידוע כמה שולם על ידי החברות הלוות ולא ידוע מהי יתרת החוב בכל הלוואה.
.
משמע, אף שהחוב המובטח במשכנתא פורט בהסכם השעבוד באופן רחב ביותר, לא הובאו ראיות ברורות להסביר את כלל ההתחייבויות של חברת אלטינטאש שנוצרו לאחר חתימת הסכם השעבוד ואשר נכללות בחיוב המובטח במשכנתא.

45. אם בכך לא די, הרי שמכתב התביעה עצמו עולה כי בשנת 201 7 הגיעו חברת אלטיטאש והבנ ק להסדר לפריסת החוב (נספח ד' לתוספת התביעה, להלן: הסדר הפריסה). מעיון בהסדר הפריסה עולה כי הוסכם שסכום החוב יעמוד על סך של 9,435,951 $ שישולם ב- 38 תשלומים הנפרסים על פני תקופה ארוכה שמסתיימת ביום 25.5.2022. נטען כי חברת אלטינטאש לא עמדה בהסדר פריסה זה אולם לא צורפו כל מסמכים המעידים מתי וכמה שולם על ידה. גם העד מר סנאל לא פירט בתצהירו את התשלומים ששולמו על פי הסכם הפריסה האמור ולא פירט את היתרה. מר סנאל הסתפק באמירה כללית לפיה חובה של חברת Flora Shipping שהיא אחת החברות בקונצרן אלטינטאש היה נכון ליום 26.7.2017 בסך של 23 מיליון דולר וכי חובה של חברת אלטינטאש עמד על סך של 8.6 מיליון דולר (סעיף 47 לתצהיר). לתצהיר לא צורפו מסמכים כלשהם להוכחת יתרות החוב הנטענות.

46. גם בעדותו לא ידע מר סנאל לשפוך אור על יתרות החוב של חברת אלטינטאש או של הקונצרן כולו. כל המידע שיש לו נמסר לו על ידי עובדי הבנק (עמ' 98-97 לפרוטוקול). העד לא ידע כמה שולם על ידי החייבת, לא ידע לספר כמה נגבה על ידי הבנק במימוש נכסים אחרים של חברת אלטינטאש או של הערבים לחובותיה. כאשר נשאל על סכום של 4.4. מיליון דולר שאוזכר על ידו בסעיף 49 לתצהירו, כסכום שהתקבל על ידי הבנק , לא ידע להשיב מי שילם ובאילו נסיבות (עמ' 97 לפרוטוקול). יתרה מזו, העד עצמו אישר כי כלל לא בדק את הנתונים שנמסרו לו ואפילו לא עיין במסמכים המעידים על התשלו מים ועל החוב (עמ' 98 לפרוטוקול).

47. העד סנאל הצהיר גם על הליכים משפטיים שונים שננקטו כנגד חברת אלטינטאש והחברות שבקונצרן לרבות הליכי חדלות פירעון שננקטו (סעיף 52 לתצהיר). בתצהירו ציין כי הוגשה בקשת פירוק כנגד חברת אלטינטאש וכי בקשת החברה להקפאת ההליכים נדחתה. כן ציין כי הוגש ערעור על ידי הבנק כנגד ההחלטה על פירוק החברה (סעיף 52). העד לא ידע מה עלה בגורל ההל יכים האמורים. העד גם העיד כי ננקטו הליכים כנגד צדדים שלישיים בשל חשד להברחת נכסים אולם לא ידע לספר מה אירע באותם הליכים (עמ' 87 ). העד נשאל מפורשות האם נגבו כספים כלשהם והשיב כי אינו יודע וכי יוכל לברר את הנתונים ולהציגם לבית המשפט (שם). בא כוח הבנק לא ביקש להציג ראיות נוספות ואיננו יודעים האם נגבו כספים, ממי, מתי וכמה.

48. כפי שאוזכר לעיל מתברר כי להבטחת חובותיה של חברת אלטינטאש לבנק שועבדה גם האנייה MUSTAFA KAN. אנייה זו טבעה מול חופי סיציליה בשנת 2016 ועל פי האמור בתצהירו של מר סנאל הגיש הבנק תביעה לקבלת תגמולי ביטוח ממבטחת האנייה (סעיפים 41- 43 לתצהיר). העד לא ידע להעיד האם התקבלו התגמולים אם לאו (עמ' 95).

49. כאן חשוב לשוב ולהזכיר כי מהסכם השעבוד עולה, כי האנייה שועבדה להבטחת ח ובותיה של חברת אלטינטאש ועל כן יש לראות בבעלת האנייה כערבה לחובותיה של חברת אלטינטאש. משמעות הדבר היא כי בעלת האנייה רשאית להיכנס בנעלי החייב - חברת אלטינטאש - ולממש שעבודים על נכסים אחרים ששועבדו להבטחת חובותיה של חברת אלטינטאש וכן לדרוש שיפוי מערבים נוספים לחובות (סעיף 13 לחוק הערבות. לפיכך נדרש הנושה למסור את המידע שיאפשר לממשכן לממש את הזכויות כלפי צדדים שלישיים.

50. מכל האמור מתחייבת המסקנה כי הבנק לא הוכיח מהו החוב המובטח במשכנתא על האנייה, לא הוכיח כמה שולם ומהי היתרה לתשלום. במיוחד יודגש כי הבנק נכשל להוכיח כי הסכם פריסת החוב הופר וכי התשלומים שנקבעו בו לא נפרעו במועדם.

הבנק הציג בפני בית המשפט שלל של מסמכים שחלקם אינם רלבנטיים והביא לעדות רק עד אחד שלא ידע מאום על העובדות הרלבנטיות להליך. העד הוא מנהל מחלקה משפטית בבנק אולם לא היה בקי בהסכמי ההלוואה השונים, בהליכים שננקטו לגביית החובות מהקונצרן ומחברת אלטינטאש ולא היה בקי בתשלומים ששולמו וביתרות החוב. מפתיע כי הבנק בחר לזמן עד זה אשר העיד כי כל המידע שיש לו נלקח מדף המידע שהוכן על ידי עובדים אחרים בבנק, מר דמיר טש ומר אוזר. לא ברור מדוע עדים אלו, שלכאורה אספו את המידע הרלבנטי ויכלו לשפוך אור על השאלות במחלוקת לא התייצבו לעדות. ההסבר שסיפק העד ולפיו למר דמיר טש יש קושי פסיכולוגי להגיע לעדות (עמ' 84) וכי העד סנאל בכיר ממר אוזר אינו הסבר מדוע העדים הרלבנטיים להליך לא זומנו לעדות. יתרה מזו, גם אם הבנק החליט להציג תצהיר של מר סנאל, היה צפוי כי עד זה יבדוק את מלוא הנתונים הרלבנטיים כמופיע בספרי הבנק, יצרף את הראיות הרלבנטיות ולא יסתפק באימוץ של מסמך מידע פנימי של הבנק מבלי לבחון את הנתונים שנכללו בו.

סוף דבר
51. כפי שצוין לעיל הבנק הגיש תביעה למימוש משכנתא על האנייה ועל כן היה עליו לשכנע בקיומה של עילת תביעה, דהיינו להוכיח מהו החוב המובטח במשכנתא, להוכיח כי החוב לא סולק במועדו ולהוכיח מהי יתרת החוב. הבנק לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו , במיוחד לא בנסיבות המיוחדות בהן מי שהתייצבו כנגד התביעה הם ספקים ולא בעלת האנייה. הבנק גם נמנע מהוכחת הדין התורכי הרלבנטי, לא הציג חוות דעת לעניין תוקף הסכם השעבוד, רישום המשכנתא וההליכים שננקטו לגביית החוב.

אשר על כן אני דוחה את תביעת הבנק.

הבנק ישלם למתייצבות הוצאות ההליך בסך כולל של 10,000 ₪.

52. לאור דחיית תביעת הבנק אני קובע קדם משפט כדי לברר את יתר תביעות הספקים שהוגשו במסגרת סעיף 41(8) לחוק הספנות ליום 9.6.2020 שעה 8:30. כונסי הנכסים יודיעו על המועד לכל התובעים בתיקים האחרים.

ניתן היום, כ"ז אדר תש"פ, 23 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.