הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 70146-07-18

בפני
כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא

התובע

דביר לנגר

נגד

הנתבע

קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י' פינק

החלטה

1. גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ הוא קיבוץ מתחדש בגליל המערבי המקיים אורח חיים שיתופי. התובע, מר דביר לנגר, הוא תושב הקיבוץ מזה כ- 14 שנים, ובעל מניות בחברת גשר הזיו תנובות בע"מ, שהיא תאגיד הנשלט על ידי הקיבוץ ובאמצעותו מחולקים רווחי הקיבוץ לחבריו.

2. בשנת 2016, הקפיא הקיבוץ את הרווחים שנצברו לטובת התובע במניות חברת גשר הזיו ואת חלקו ביתרות הכספים של הקיבוץ, ורשם אותם כ"פיקדון קיבוץ ביעוד לחבר". הדבר נעשה משום שהתובע לא עמד בחובתו להפריש באופן עצמאי כספים לטובת חיסכון פנסיוני, ובהתאם להוראות תקנון הקיבוץ ולנספח אורחות החיים בקיבוץ, המהווה חלק בלתי נפרד ממנו, המעגנות את חובתו של התובע לעשות כן.

3. התובע סבור כי החלטה זו היא החלטה מקפחת, במובן סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ומנוגדת להוראות תקנות האגודות השיתופיות ( ערבות הדדית בקיבוץ המתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: תקנות הערבות ההדדית), המחייבות את הקיבוץ להבטיח את הספקת צורכי חבריו שהגיעו לגיל פרישה. על כן, הוא עותר בתביעתו לביטולה.

4. בבקשה המונחת להכרעה כעת, טוען הקיבוץ כי יש לסלק את התביעה על הסף, ממספר טעמים: קיומו של מעשה בית דין; התיישנות ושיהוי; היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה ( בשבתו כמחלקה כלכלית) לדון בתביעה ומחמת אי קיום הוראות תקנון הקיבוץ. נדון בדברים לפי סדרם.

רקע
5. בשנים האחרונות חלו תמורות ושינויים רבים במשק הקיבוצי, שנבעו בעיקרם מהירידה שחלה ברבות השנים ביכולת להתפרנס מענף החקלאות, והמשברים שליוו את הענף והשפיעו על מצבם הכלכלי של הקיבוצים ועל יכולתם לספק את צרכי חבריהם. על רקע זה, החליטה ממשלת ישראל בשנת 2002 על הקמת ועדה ציבורית בראשות פרופ' אליעזר בן רפאל, שהציעה להמיר את הסיווג המסורתי של " קיבוץ" בשלושה סיווגים: קיבוץ שיתופי, קיבוץ מתחדש וקיבוץ עירוני. הסיווג של " קיבוץ מתחדש", בו סווג קיבוץ גשר הזיו שתקנונו עומד במרכז התביעה הנוכחית, ביקש לתת ביטוי לשינויים הרבים שהתרחשו בקיבוצים, ולאפשר, בגדר כך, הכרה בזכות לקניין פרטי, בכפוף לשמירה על עקרונות הערבות ההדדית והשוויון. אחד הביטויים לעניין זה מצוי באפשרות הנתונה לקיבוצים אשר יחליטו על כך, לשייך את אמצעי הייצור והקניין שלהם לחבריהם ( להרחבה וסקירה היסטורית מקיפה יותר ראו: בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (09/06/2011)).

6. בעקבות המלצה זו, הותקנו תקנות האגודות השיתופיות ( שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: תקנות השיוך), וכן תקנות הערבות ההדדית, שבהן נקבעו תנאים שיאפשרו לשייך דירות בקיבוצים המקיימים את הקריטריונים של " קיבוץ מתחדש" (שם).

7. קיבוץ גשר הזיו סווג, כאמור, כקיבוץ מתחדש. מתוקף כך, נקבעו בתקנונו מספר הוראות הרלוונטיות לענייננו. הראשונה מביניהן קבועה בסעיף ב.2 לנספח אורחות החיים, המחייבת כל חבר קיבוץ להעביר את מלוא הכנסותיו לקיבוץ, על מנת שזה יוכל לספק את צרכיו של החבר. הסעיף מוסיף וקובע כי "הקיבוץ רשאי לקבוע כללים בנוגע למתכונת העברת הכספים וההתחשבנות בינו לבין החברים, לרבות בנוגע להעברה בפועל של יתרת ההכנסות בניכוי התקציב לו זכאי החבר".

8. תקנות 3 ו- 4 לתקנות הערבות ההדדית מוסיפות ומחייבות את הקיבוץ להבטיח " את הספקת צורכי חבריו שבגיל פרישה", וכן את " הצרכים המיוחדים של החברים ושל התלויים בהם".

9. קיבץ גשר הזיו חשש כי הליכי שיוך הדירות ואמצעי הייצור שלו לחברים עלולים להחליש את כוחו הפיננסי ולהביאו למצב בו לא יהיו בידיו די אמצעים כספיים שיש בהם להבטיח את צרכי כלל חברים, ואת אלו המצויים בגיל פרישה בפרט. על כן, ובמטרה להבטיח כי הקיבוץ לא יקלע למצב שכזה, אפשר קיבוץ גשר הזיו לחבריו להותיר את מלוא הכנסותיהם בידיהם, אך חייב אותם להפריש חלק משכרם לטובת חיסכון פנסיוני שישמש אותם בבוא היום, ויבוא תחת חובת הקיבוץ להבטיח את הספקת צרכיהם בגיל הפרישה. כן נקבע כי אם לא הפריש החבר כספים כאמור - יהא הקיבוץ רשאי לקזזם מכל סכום שיגיע לחבר במסגרת הליכי שיוך הנכסים ולהקפיא אותו לטובתו.
וכך קובע בעניין זה סעיף ג.13 לנספח אורחות החיים בקיבוץ:
חברים הנמנים על הקבוצה הצעירה יהיו האחראים הבלעדיים לצבירת זכויות פנסיוניות מעבר לקצבה לה הם זכאים ויהיו מחויבים לצבור זכויות פנסיוניות נוספות ולהפקיד לשם כך סכומי הפקדה תקופתיים שיבטיחו כי בהגיעם לגיל פרישה יהיו להם ביחד עם הקצבה להם הם יהיו זכאים זכויות פנסיוניות בהיקף אשר יש בו כדי להבטיח תשלום סכום חודשי בסכום שלא יפחת מערך אספקת הצרכים המינימאלי הקבוע בתקנות הערבות ההדדית לחבר בגיל פרישה. מבלי לגרוע מחובת החבר להפקיד על חשבונו סכומים כאמור, במקרה בו יתברר כי חבר הנמנה על הקבוצה הצעירה לא הפקיד את הסכומים שהיה חייב בהפקדתם, הקיבוץ יהיה רשאי... להשתמש בכל סכום שהוא חייב לחבר או לדרוש מכל תאגיד לגביו החבר יהיה בעל זכויות במסגרת שיוך הנכסים שבוצע בקיבוץ ואשר החבר יהיה זכאי ממנו לקבלת כספים, כי כל סכום שהחבר יהיה זכאי לו כאמור ישולם, ראשית, לצורך הבטחת זכויות פנסיוניות כאמור. לשם מימוש האמור, לפני כל חלוקת כספים או רווחים בגין זכויות שקיבל חבר במסגרת שיוך הנכסים שבוצע בקיבוץ וכתנאי להם - יהיה חייב החבר להעביר לקיבוץ דוח מצב לגבי ההפקדות הפנסיוניות האישיות שלו ובמידה ולא קיים את חובתו כאמור לעיל הקיבוץ יהיה רשאי להפריש ולהעביר מתוך הכספים להם יהיה זכאי כספים שיבטיחו את זכויותיו הפנסיוניות של החבר כאמור.

10. במאמר מוסגר יוער, כי מנגנון זה הוחל על חברים צעירים בלבד, ולא על חברי קיבוץ שהגיעו לגיל הפרישה בתקופה הסמוכה למועד שינוי התקנון. עבור חברי " הקבוצה הבוגרת", שלא יכולים היו להספיק לצבור מספיק כספים להבטחת צרכיהם בגיל הפרישה מאז שונה התקנון ועד למועד פרישתם, הקים הקיבוץ קרן מילואים המיועדת לכיסוי הגירעון הפנסיוני שלהם בהתאם לתקנות האגודות השיתופיות ( קרן מילואים), התשס"ה-2005.

11. בהתאם לאמור בהוראות המפורטות לעיל, ומאחר שהתברר כי התובע לא הפריש בעצמו כספים לטובת חיסכון פנסיוני, רשם הקיבוץ את הכספים להם היה זכאי התובע בשנת 2016 בגין מניותיו בחברת גשר הזיו ובגין חלקו ביתרת הכספים של הקיבוץ כ"פיקדון קיבוץ ביעוד לחבר" והעביר אותם לחשבון המיועד להבטיח את תשלום הקצבה לתובע בגיל הפרישה.
12. לטענת התובע, פעולה זו וההוראות עליהן היא נסמכת, מקפחות אותו ואת מיעוט החברים בקיבוץ המצויים במצב של " חוסר פנסיוני". לשיטת התובע, הוראות התקנון הללו נועדו לאפשר לקיבוץ להעביר את הנטל המוטל עליו להבטיח גמלת מינימום ולספק את צרכי חבריו גם בגיל פרישה, אל כתפי חבריו, בניגוד לדין.

עוד נטען, כי לא זו בלבד שהחלוקה בוצעה באופן מקפח ולא שוויוני, אלא שהיא הייתה מלכתחילה אסורה, שכן היא עומדת בניגוד לתקנה 3( ב) לתקנות הערבות ההדדית המחייבת את הקיבוץ לייחד כספים לטובת מימוש חובתו להבטיח לחבריו בגיל הפרישה גמלת מינימום, בטרם ישייך את נכסיו לחבריו. התובע סבור כי החלוקה עומדת גם בניגוד להוראה חשבונאית מס' 4, מחייבת הצגה חשבונאית מלאה של מלוא המחויבויות והנכסים המיועדים לכיסוי המחויבויות של הקיבוץ המתחדש בדו"חות הכספיים שלו על פי כללי חשבונאות מקובלים, לרבות החובות הפנסיוניות.

למען הסדר הטוב יצוין, כי הקיבוץ ציין בדו"ח הכספי שלו כי לא קיימת לו מחויבות פנסיונית כלפי החברים החל מיום שינוי התקנון, ובכך הסביר למעשה ו"הכשיר" את אי העמידה בהוראות שלעיל.
13. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו העלה הקיבוץ טענות שונות, שבסיסן אחד הוא - היעתרות לדרישות התובע משמען קריסה כלכלית מהירה של הקיבוץ. כן ביקש הקיבוץ לסלק את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין , התיישנות ושיהוי, הסכמה על מנגנון חלופי ליישוב סכסוכים וה עדר סמכות עניינית . לטענות אלו אפנה כעת .

הכרעה בבקשת הסילוק על הסף
14. כבר בפתח הדברים אציין כי הגעתי למסקנה כי דין בקשת הקיבוץ לסילוק התביעה על הסף להידחות ברובה . כן הגעתי למסקנה כי בית משפט זה בשבתו כמחלקה כלכלית נעדר סמכות עניינית לדון בסכסוך אולם ניתנת לתובע אפשרות לבקש את תיקון כתב התביעה והתאמתו לסמכות העניינית. בטרם אפרט את טעמיי לכך, אקדים מספר מילים בדבר סילוק על הסף.

15. האפשרות לסלק תביעה על הסף מוסדרת בפרק ח' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה 101( א) לתקנות, הדנה בדחיית תביעה על הסף, קובעת בזו הלשון:
בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
ההלכה בעניין השימוש בתקנה זו, שפסק דין לפיה מהווה מעשה בית דין, מושרשת מימים ימימה, ומורה כי דחיית תביעה על הסף תיעשה במשורה ובמקרים נדירים בלבד. כך, די שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש על ידו כדי שהתביעה לא תסולק על הסף ( ראה לעניין זה: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 134 ( מהדורה חמישית, 1999); ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, לז(4) 721 (1983) ועוד).

בבוא בית המשפט לדון בבקשות לסילוק על הסף, עליו לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט; ומכאן הקושי והזהירות הנדרשת בבקשות מן הסוג דנא ( ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007)).
כשעקרונות אלו לנגד עינינו, נבחן את הטענות.
מעשה בית דין
16. הקיבוץ טוען כי זוהי התביעה החמישית שהתובע מנהל כנגדו. שלוש התביעות הראשונות ( אשר בשתיים מהן היה התובע בעל דין ובשלישית שימש כבא כוח מייצג) אינן מקימות מעשה בית דין גם לשיטת הקיבוץ, ועל כן אין צורך לפרטן כעת.

האחרונה מביניהן, התביעה בתא"מ 634-05-16 שהוגשה בבית משפט השלום בעכו ( דביר לנגר נ' קיבוץ גשר הזיו אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ וגשר הזיו תנובות בע"מ), נדחתה בפסק דין שהפך לחלוט, המקים לטענת הקיבוץ מעשה בית דין המונע מהתובע לשוב ולתבוע אותו בתביעה הנוכחית.

עניינה של תביעה זו הוגדר על ידי התובע כדלקמן:
מהות התביעה: קיפוח מיעוט בניגוד לסעיף 191 לחוק החברות ולדין הכללי; הפרת תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ המתחדש), התשס"ו-2005 (להלן - התקנות);... כל אלה - בגין העובדה שהנתבעים מפקיעים מהתובע את כספי הרווחים והדיבידנדים שהם מחלקים, לפי העניין.
עיון בכתב התביעה עצמו מעלה, כי הטענות שהועלו בו דומות למדי לטענות המפורטות בתביעה הנוכחית.

17. בכך לא די שכן התביעה האמורה לא נדונה לגופה, ופסק הדין לא הכריע בטענות הצדדים לגופן. בדיון שהתקיים ביום 23/01/2017 ביקש התובע לחזור בו מהתביעה לאחר ששמע את המלצת בית המשפט בנדון. לאור האמור, התביעה נדחתה, ובלשון פסק הדין:

לאחר שהתובע חזר בו מהתביעה, אני דוחה את התביעה.
על פסק הדין לא הוגש ערעור, והוא הפך חלוט.

18. האם החלטה זו מקימה מחסום של מעשה בית דין? כידוע, כללי מעשה בית דין מבוססים על רעיון סופיות הדיון. ביסודם עומדת התפיסה כי לאחר שעניין נדון על ידי הערכאות המשפטיות המוסמכות, תוך שניתן לכל אחד מהצדדים יומו בבית המשפט, הרי שהכרעה שיפוטית סופית שהתקבלה כדין היא מחייבת ויוצרת מחסום דיוני המונע התדיינות משפטית חוזרת באותו עניין. לכלל זה שני ראשים: השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק העילה מונע התדיינות נוספת בתביעות שנידונו בהליך שהוכרע; השתק פלוגתא מונע התדיינות חוזרת במחלוקות עובדתיות ומשפטיות שנידונו לגופן ונקבע לגביהן ממצא פוזיטיבי בהליך הקודם ( ראו: נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991); רע"א 5138/18 עוואד נ' עו"ד נשר (16/10/2018)).

19. הקיבוץ משתמש אמנם בבקשתו במונח הכולל " מעשה בית דין", אולם בחינת טענותיו מעלה כי בכך מכוון הוא לכלל השתק העילה, לפיו מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך, קם מחסום דיוני המונע מבעלי הדין וחליפיהם את העלאתה של אותה עילה אשר מוצתה בהליך הקודם. יסודותיו של כלל זה בשלושה תנאים מצטברים: (א) העילה בשני ההליכים זהה; (ב) קיימת זהות בין בעלי-הדין או חליפיהם בשני ההליכים; ( ג) בהליך הראשון הכריע בית-משפט מוסמך בתביעה לגופו של עניין (זלצמן הנ"ל, בעמ' 29).

אף אם אניח לצורך הדיון כי שני התנאים הראשונים מתקיימים בענייננו, ברי כי התנאי השלישי לא התקיים, ואף שהתביעה נדחתה, פסק הדין לא ניתן גופו של עניין.
20. המלומדת זלצמן סבורה כי במצב דברים כגון זה, בו ניתן פסק דין הדוחה את התביעה בהסכמת הצדדים, יש מקום לבחון את תוכנו של ההסכם על מנת לקבוע האם נשמרה זכותו של התובע לתבוע בעתיד את הנתבע בגין אותה עילה ובכפוף לאלו תנאים ( שם, בעמ' 42). מעיון בפרוטוקול הדיון שנערך בתביעה הרביעית לא ניתן ללמוד דבר על הסכמת הצדדים, אם ניתן בכלל להצביע על אחת כזו. על פני הדברים, התביעה נדחתה לא משום שהצדדים אכן הגיעו לכלל מסקנה משותפת כי המדובר בתביעה שאינה ראויה להתברר, אלא משום שהתובע בחר שלא לקחת סיכון ולנהל את התביעה חרף המלצתו המפורשת של בית המשפט לחזור ממנה.

21. לפיכך ברי כי אין להחיל את כלל השתק העילה במקום בו טענות התובע לא נשמעו לגופן. כלל השתק העילה לא נועד להעניש בעל הדין או למנוע ליבון הליכים, אלא למנוע הליכי סרק. לצורך כך, הוא מונע פירור של עילת תביעה למרכיביה, או שבירתה המלאכותית לרסיסי מעשים, כדי להתיש את בעל הדין האחר או ללמוד בכל פעם כיצד " לתקן את הטעויות באמצע הנגינה" ( ת"א 4127/02 פלונית נ' בית החולים הכללי משגב לדך בירושלים (11/09/2003)). זהו אינו מצב הדברים בענייננו, בו אותו " מעשה" כלל לא נידון.

ודוקו, אין בקביעתי זו כדי להעניק לגיטימציה לאופן התנהלותו של התובע ולנקיטה בהליכים שונים, בערכאות שונות, בגין אותה עילה בסיסית - הגם שאלו אינם מקימים מעשה בית דין. עם זאת, רכיב התנהגותי זה ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות; אין לרפאו באמצעות חסימת דרכו של התובע להעלות את הטענות לגופן.

התיישנות ושיהוי
22. לטענת הקיבוץ, התביעה התיישנה, או למצער לוקה בשיהוי כבד, ממספר טעמים; ראשית, הסכם הקליטה עליו חתם התובע עת התקבל לחברות בקיבוץ עיגן מפורשות את חובתו למלא אחר כל החלטות הקיבוץ בעניין ביצוע הפקדות שוטפות לחיסכון פנסיוני. הגשת תביעה 13 שנים לאחר מכן, במסגרתה מבוקש למעשה להשתחרר ממחויבות זו, נגועה בהתיישנות. הקיבוץ מדגיש כי על בסיס קבלתו של התובע וחתימתו על הסכם הקליטה, הוענקה לו הטבה משמעותית בדמות קבלת מגרש מגורים; שנית, תקנון הקיבוץ ונספח אורחות החיים שלו - כנגדם מלין התובע בתביעתו - אושרו על-ידי רשם האגודות השיתופיות שנים רבות לפני הגשת התביעה, וגם בשל כך התביעה התיישנה; לחלופין, התביעה הוגשה בשיהוי כבד, המצדיק את דחייתה על הסף.

23. בכתב התשובה מטעמו מסביר התובע, כי עניינה המרכזי הראשון של תביעתו הוא ב"צו מניעה מחלוקת נכסים טרם כיסוי הגרעון האקטוארי" (סעיף 26 לכתב התשובה), קרי - מניעת אירוע שטרם התרחש. לשיטתו, אירוע שטרם התרחש אינו יכול להתיישן. העניין הנוסף הוא חלוקת רווחים אסורה ובלתי שוויונית, וכל אירוע חלוקה שכזה מקים עילת תביעה חדשה. נבחן את הטענות.

24. תקופת ההתיישנות מתחילה " ביום שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958). מועד זה בואר בפסיקה כמועד אשר החל ממנו התקיימו שלושה תנאים: נוצרה עילת התביעה; לתובע נודע על אודות העילה; יש בידי התובע הן " כוח תביעה מושגי" והן " כוח תביעה מהותי", במובן שיש ביכולתו להביא את עניינו בפני ערכאה שיפוטית ולזכות בסעד המבוקש ( רע"א 5337/17 כץ נ' כץ (31/07/2017); ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח תיירות בע"מ (22/12/2014)).

25. עיון מדוקדק בכתב התביעה מעלה כי זה מבוסס על שתי עילות שונות ונפרדות; הראשונה - הקיבוץ לא יכול היה לחלק רווחים בטרם הסדיר את הגירעון הפנסיוני של כלל חבריו, כאמור בתקנה 3( ב) לתקנות הערבות ההדדית; השנייה, הוראת סעיף ג.13 לתקנון הקיבוץ, מכוחה בוצעה ההחלטה המקפחת לכאורה, שלא להעביר את הרווחים להם זכאי התובע ישירות אליו אלא לטובת חיסכון פנסיוני עבורו, היא מקפחת לכשעצמה ודינה להתבטל.

26. נפתח בטענה בדבר החלוקה האסורה. עד כמה שניתן להבין מכתב התביעה, החלוקה כנגדה מלין התובע בוצעה ככל הנראה בשנת 2017, בגין רווחי שנת 2016. חלוקת הרווחים בשעה שהקיבוץ לא עומד בחובתו להפריש כספים או לייחד מקורות לטובת הבטחת גימלה פנסיונית לכלל חבריו היא הפעולה המהווה את עילת התביעה, ובה מתחילה תקופת ההתיישנות. ברי, כי עילה זו טרם התיישנה.

27. העלאת הטענה במסגרת התביעה גם לא נגועה בשיהוי. מעבר לעובדה כי הזמן שחלף מאז החלוקה ועד להגשת התביעה אינו רב, ובוודאי שלא על גבול ההתיישנות, בנסיבות העניין לא ניתן לומר שהתובע מחל על זכות התביעה שלו בעניין זה, באופן שגרם לקיבוץ לשנות את מצבו לרעה. ההיפך הוא הנכון. לקיבוץ ברור מזה זמן רב שהתובע אינו שבע רצון מהתנהלותו בעניין ההפרשות הפנסיוניות, והוא פועל כנגדה נמרצות. די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענת השיהוי ( והשוו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003)).
28. לעומת זאת, נראה כי העילה השנייה ולפיה סעיפי התקנות בטלים בלש היותם סעיפים מקפחים התיישנה.
התקנון הוא המסמך המכונן של הקיבוץ ( ושל האגודה השיתופית ככלל), ומהווה את המשפט החוקתי שלה ( ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד ס(2) 277, 283 (2005)). התקנון, כמו גם החלטות האסיפה הכללית, נתונים לביקורת שיפוטית של בית המשפט ( ע"א 4245/00 חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה שיתופית, פ"ד נז(6) 10, 21 (2003)).

29. מעמדו של תקנון אגודה שיתופית הוא חוזה בין האגודה השיתופית לבין כל חבר, ובין החברים לבין עצמם ( שם). בין אם נראה בתקנון משום חוזה אחיד, כגישת התובע ( ראו סעיף 42 לכתב התביעה, וגם: ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433 (1997)), ובין אם נראה בו משום חוזה " רגיל", אין חולק כי תקופת ההתיישנות של עילה שבבסיסה עומדת טענה לפיה אחת מהוראותיו היא בטלה בשל היותה מקפחת, מתחילה להימנות ממועד כריתתו של הסכם זה ו לכל המאוחר מהמועד שבו נודע לתובע כי מדובר בהוראה מקפחת (רע"א 6734/09 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ ואח' נ' כלליר תפעול ואחזקה בע"מ (26/08/2012)).

30. תקנון הקיבוץ אושר על-ידי רשם האגודות השיתופיות ביום 27/05/2008, והתיישנות עילות הנובעות במישרין מהוראותיו חלפה כבר בשנת 2015. מכאן, שעילת התביעה המבוססת על להוראות התקנון ולפיה אלו, והפעולות המבוצעות מכוחו, מקפחות - התיישנה.

31. לסיכום האמור בכל הנוגע לטענת ההתיישנות, אני קובע כי עילת התביעה לביטול הוראות התקנון בשל היותן הוראות מקפחות - התיישנה . העילה המבוססת על חלוקת רווחים אסורה ( מחמת שהיא מנוגדת להוראת סעיף 3( ב) לתקנות הערבות ההדדית ולהורה החשבונאית מס' 4) לא התיישנה, והתובע רשאי לטעון כנגדה במסגרת תביעתו הנוכחית.
אי קיום הוראות תקנון הקיבוץ - מנגנון יישוב סכסוכים חלופי
32. הטענה בדבר קיומו של מנגנון ישוב הסכסוכים החלופי נטענה בשפה רפה יחסית, תוך הפניה לסעיף 111 לתקנון הקיבוץ, הקובע מנגנון להשגה על החלטות רשויותיו המוסמכות.

גם אם התובע לא פעל על פי הנוהל שגובש, אינני סבור כי הדבר מהווה עילה לסילוק התביעה על הסף. אין בסעיף 111 לתקנון דבר ממנו ניתן להסיק כי אי מילוי הוראות הנוהל שולל מהתובע לפנות להליך משפטי. ונזכיר כי בין התובע לקיבוץ התנהלו כבר הלכים קודמים ודומה כי עמידה על מילוי הנוהל לא נועדה לקדם את הבירור אלא רק לעכבו.

33. עוד יוער, כי על פי סעיף 113 לתקנון הקיבוץ, יישוב הסכסוכים המתגלעים בין החבר לקיבוץ יימסר להכרעת המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית. התובע טוען כי פנה לקיבוץ בבקשה שהנושא ידון בפני מוסד זה, אולם הקיבוץ לא נעתר לבקשתו, ואף לא לבקשת חברי קיבוץ אחרים בעניין זה.

הסמכות העניינית של ה מחלקה הכלכלית לדון בתביעה
34. בשנת 2010 הוקמה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מחלקה כלכלית. מכוח תיקון 92 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], תשמ"ד-1984, נפתחה ביום 15/06/2018 מחלקה כלכלית גם בבית משפט זה. הרציונל שבבסיס הקמתן של המחלקות הכלכליות היה יצירת תשתית קבועה ומהודקת של מערכת שיפוט יעילה ומקצועית, שבה ידונו מרבית העניינים הנעוצים בדין הכלכלי, ובכלל זה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; חוק החברות; חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994; ועוד ( לעניין זה ראו: ת"צ ( ת"א) 14227-04-11 פלד נ' פנומנל החזקות בע"מ (03/05/2012); הצעת חוק בתי המשפט ( תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע-2010, ה"ח הממשלה 484).
לצורך מימוש תכלית זו, למחלקה הכלכלית מוקנית סמכות עניינית בלעדית לדון בעניינים שהחוק הגדיר אותם כ"עניינים כלכליים". תביעה שאינה בגדר " עניין כלכלי" תוגש לבית המשפט המוסמך ( מחוזי או שלום - לפי העניין).
35. סעיף 42 ב לחוק בתי המשפט קובע, כי עניין כלכלי הוא עניין אזרחי לפי כל אחד מהחוקים הנזכרים בסעיף. מדובר ברשימה סגורה של עניינים שנקבעו על ידי המחוקק. עניינים הקשורים במישרין לאגודות שיתופיות ( בענייננו - חלוקת רווחי האגודה או הוראות תקנונה) אינם מופיעים בו.

36. אמנם, רבים מענייניה של האגודה השיתופית מתנהלים באופן דומה לחברות, ובראשם - עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. מטעם זה, חלק מן הדוקטרינות החלות במישרין על חברות הוכרו ככאלו המתפרשות גם על התנהלותן של אגודות שיתופיות ( ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415, 434 (1993)). אחת מהן היא דוקטרינת קיפוח המיעוט עליה נסמך התובע בתביעתו הנוכחית ( ראה: בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (08/12/2010)). עם זאת, החלת הכללים בעניין קיפוח המיעוט גם על חברות באגודה שיתופית אינה מחייבת כי הסמכות תוענק למחלקה הכלכלית דווקא .

המחוקק צמצם את רשימת העניינים אותם ייחד לסמכות המחלקה הכלכלית ואין מקום להרחיב את הסמכות לעניינם נוספים. ודוקו, העברת הדיון מהמחלקה הכלכלית לבית המשפט המחוזי אינה מחייבת שינוי החלטות הביניים או שינוי המותב.
37. לכאורה היה מקום לסיים את הדיון בסמכות העניינית כאן ולהעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט אזרחי. עם זאת, מתברר כי בבקשה מס' 8 עותר התובע לצרף כנתבעת נוספת את חברת גשר הזיו תנובות בע"מ. התובע סבור כי צירופה יספיק כדי להותיר את הסמכות לדון בתביעה במחלקה הכלכלית.

התובע הסתפק בטענה כי יש לצרף את החברה כבעלת דין מבלי לפרט את העילות כנגד החברה ומבלי לצרף את כתב התביעה המתוקן שברצונו להגיש כנגד החברה. ברי כי לא ניתן להתיר צירוף בעל דין באופן שכזה אלא על התובע לפרט את העילות והסעדים המבוקשים. רק לאחר מכן ניתן יהיה לקבוע האם העילות נכללות בגדר העניינים שבסמכות המחלקה הכלכלית.

סוף דבר
38. לאור כל האמור אני ודחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, דוחה את טענת ההתיישנות בכל הנוגע לחלוקת הרווחים ומקבל את הטענה כי התביעה לביטול הוראות מקפחות בתקנון התיישנה. הטענה לסילוק על הסף בשל ההוראות ליישוב סכסוכים נדחית אף היא.
התובע יוכל להגיש תוך 15 ימים כתב תביעה מתוקן בו יפרט את עילות התביעה בעניין חברת גשר הזיו תנובות בע"מ. לאחר קבלת כתב התביעה אחליט האם לאפשר את התיקון והאם להותיר את התביעה לדיו במחלקה הכלכלית או להעבירה לדיון במסגרת בית המשפט המחוזי. ככל שלא תוגש בקשה לתיקון או אם תוגש בקשה ותדחה, יועבר הדיון מהמחלקה הכלכלית. בכל מקרה יימשך הדיון בפני אותו מותב.

39. בנסיבות העניין אין צו להוצאות למי מהצדדים.

הדיון הקבוע ליום 28.4.2019 יישאר בעינו.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשע"ט, 22 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.