הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 69607-07-19

בפני
כבוד ה שופטת רבקה איזנברג

תובעות

  1. אוקסודוס פרימיום 2015 בע"מ
  2. רים נדל"ן 2015 בע"מ

נגד

נתבעים

  1. וחיד המאם
  2. יוסף ופיק
  3. ויסאם יוסף
  4. יוסף וחיד המאם
  5. סלים אנסטלציה בע"מ
  6. מנואיר המאם
  7. המאם אימאן

החלטה

לפניי בקשה לפטור מאגרה בגין תובענה כספית ע"ס 3,000,000 ₪ שהגישו התובעות כנגד הנתבעים. ע"פ הנטען בתביעה, הנתבעים הונו את התובעות, לא קיימו התחייבויותיהם לביצוע עבודות ולמרות שעיכבו עבודות ,איחרו בביצוען ואף ביצעו אותן באיכות ירודה, הוציאו מהתובעות כספים במרמה וביתר ואף גרמו לתובעות נזקים כספיים גבוהים, הכל כמפורט בהרחבה בתביעה.
בבקשתן לפטור מאגרה טענו התובעות כי לאחרונה ובגין עיכוב בתשלומים מדיירים בפרויקטים של בניה שמבצעות התובעות, מונה נאמן לצורך השלמת ביצוע אותם פרויקטים והומחו לטובתו כל כספי הפרויקטים אשר הינם ההכנסות היחידות של התובעות. לטענת התובעות חשבונ ותיהן וחשבון בעליהן הוגבלו בבנק ואף כי יכלו להרוויח רווחים נאים מאותם פרויקטים, בשלב זה אין ברשותם כספים. התובעות הפנו לכך שגם במסגרת אותה תביעה בה מונה הנאמן, ביקשו התובעות פטור מתשלום אגרת הודעת צד ג' והשופט שם אישר דחיית תשלום האגרה. בעניין זה הפנו התובעות לתקנה 14(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות) וטענו כי די בכך להביא לקבלת הבקשה. התובעות הפנו לכך שגם בעליהן נקלע לקשיים ומ8/18 כמעט ולא קיבל משכורות ומאידך הזרים למבקשות מאות אלפי ₪ ואף חשבונו הפרטי התרוקן והוגבל. התובעות הוסיפו כי לבעלים אין קרובי משפחה בעלי יכולת לסייע לו וגם אביו עובד אצל הנתבעות ומזה מס' חודשים אינו מקבל משכורת. התובעות טענו כי היו צריכות לקבל כ 3 מיליון ₪ מהפרויקטים, אך כספים אלו לא הועברו במלואם וגם הכספים ששולמו לא הגיעו אליהן שכן חלק ם מעוכב אצל הנאמן וחלק ם הושקע בפרויקטים. התובעות טענו כי אינן ממנות את שכ "ט בא כוחן ובכוונתן לפנות לנאמן על מנת שהמימון ייעשה מקופת הנאמן.

המדינה הותירה את ההחלטה לשיקול דעת ביה "מ ,אולם הפנתה לכך שהתובעות לא הציגו כל אסמכתא לתמיכה בטענה כי אינן נושאות בשכ"ט בא כוחן ולא הציגו את ההסכם עם בא כוחן.
הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי הבקשה לא הוגשה בהתאם לתקנות ,כי המצב המתואר בבקשה מצדיק דחייתה וכי התביעה גם נעדרת סיכויים.

דיון

המסגרת המשפטית לעניין פטור מאגרה מצוי בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"),שקובעת:
"בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה… בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
הואיל ומשמעות פטור מאגרה הינה למעשה, הטלת נטל התשלום על הקופה הציבורית, במקומו של המבקש, הרי שבהתאם להלכה פסוקה נקבע, כי על המבקש פטור מאגרה, לפרוס בפני בית המשפט את מלוא הפרטים לגבי מצבו הכלכלי ולשכנע, כי איננו יכול לעמוד בתשלום האגרה. בין היתר על המבקש פטור לצרף לתצהירו פירוט מלא לגבי רכושו, לרבות נכסי מקרקעין, רכב ונכסים פיננסיים, כולל אסמכתאות, פירוט מלא לגבי הוצאות המבקש בששת החודשים האחרונים מלווה באסמכתאות מתאימות, תדפיסי חשבון בנק ותדפיסי כרטיסי אשראי לששת החודשים שקדמו לבקשה. תדפיסי חשבון הבנק אמורים אף לכלול מידע מלא לגבי מצבו הפיננסי של המבקש לרבות פיקדונות, הלוואות, חסכונות,וכיוב'.
הנטל להוכחת קיומם של התנאים הנזכרים בסעיף 14 לתקנות האגרות, מוטל על כתפיו של המבקש לפטור מתשלום אגרה, בגדרו נדרש הוא לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי.

בנוסף להעדר יכולת כלכלית, על המבקש להראות לביה"מ גם שההליך מגלה עילה.

באשר לקיומה של עילת תביעה- אין לומר בשלב מקדמי זה כי תביעת התובעות אינה מגלה עילה ומלבד טענה סתמית בעניין, לא העלו הנתבעים כל נימוק המאפשר קביעה כ אילו אין לתביעה יסוד .

באשר להעדר יכולת כלכלית- אמנם בתי המשפט ראו גם בתאגידים כבעלי דין הזכאים לקבל פטור מאגרה, במידה והוכיחו אי יכולת כלכלית. ראה בש"א 505/89, ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ.
יחד עם זאת, הלכה בכל הנוגע לפטור מאגרה, הינה כי נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע בדבר אי יכולתו של התובע לעמוד בתשלום האגרה – מוטל על התובע (ר': בש"א 128/89 חיים מצא נ' צפורה מצא) . עוד יצוין כי גם אם המבקש מצוי בחובות, אין בכך די כשלעצמו להעניק מתן הפטור ועליו לפרוס את מלוא התמונה ולשכנע כי אין ביכולתו לגייס הסכום הנדרש מימוש נכסים או שיעבודם, או השגת מימון בכל דרך אחרת וראה בבש"א (י-ם) אלקטרו מנוע ירושלם בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' אוניטק ציוד מכונות (1987) בע"מ (בהקפאת הליכים):
"מתן פטור שכזה עשוי ליצור תקדים לא ראוי באופן שתאגידים מסוגים שונים המצויים בגירעון, או הקפאת הליכים או בפירוק, וקשורות לתביעות רבות, הן כתובעות והן כנתבעות, יצטרפו למעגל מבקשי פטור מאגרה. מתן פטור בטענה של העדר כסף נזיל יגרור הגדלת הנטל על כלל אזרחי המדינה."

לאחר שעיינתי בבקשת התובעות,אשר בחרו לא להשיב לתגובות שהוגשו ואף לא להתייחס כלל להחלטת ביה"מ מיום 31.7.19,שוכנעתי כי הן לא הרימו את הנטל המוטל עליהן בעניין.
התובעות לא הציגו פירוט מלא של נכסי התובעות-החברות המבקשו,או של בעליהן. לא צורפו דו"ח ות כספי ים כלשה ם של החברות ואף לא הוגש תצהיר מפורט ביחס לנכסיהן ,או לנכסי הבעלים(רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ). כך לא פורט לדוגמא היכן הבעלים מתגורר, האם הינו בעל נכס מקרקעין , או נכסים אחרים ולא הוגש כל מסמך מטעם רוא"ח לעניין מצב התובעות ונכסיהן.

זאת ועוד,מהבקשה עולה כי התובעות צפויות לקבל כספים משמעותיים מהפרויקטים וחלקם כבר הועבר ומעוכב אצל הנאמן. לא פורט מתי הכספים אמורים להיות מועברים לתובעות. אם לא די באמור, בהסכמות הצדדים לעניין מינוי הנאמן במסגרת ת"א 53434-10-18 ,פרוטוקול אשר צורף לבקשה, בסעיף 25 הוסכם מפורשות: "מוסכם כי אין בהסדר זה כדי לפגוע בזכויות הנתבעת מס' 1 באמצעות באי כוחה, מלנקוט בכל הליך משפטי, בעניין הפרויקטים ו/או בכל עניין אחר, כאשר לנתבעת 1 זכות לפנות לביה"מ ולבקש כי ההליכים בעניין הפרויקטים ימומנו ע"י הנאמן ובקשתה תתקבל". (הדגשה שלי ר.א).התביעה שבנידון עוסקת בעבודות שביצעו הנתבעים עבור התובעות באותם פרויקטים ואשר לטענת התובעות גרמו להם נזקים. לא ברור אם כך מדוע לא פנו התובעות לקבל מימון לאגרה מקופת הנאמן. יצוין כי בבקשה ציינו התובעות כי בכוונתן לפנות לנאמן שיישא מכספי הקופה בשכ"ט בא כוחן. אם כך מדו ע לא פנו בעניין גם לצורך מימון האגרה. אין המדובר בתביעה העומדת לפני התיישנות ולא הייתה כל דחיפות בהגשתה בטרם יוסדר מימון האגרה.
למעשה המדובר במצב זמני בלבד במסגרתו מונה נאמן להשלמת פרויקטים של התובעות ואולם, אין די בעצם מינויו כדי לפטור מהנטל להוכיח את מצבן הכלכלי של התובעות ככזה שמצדיק פטור מאגרה.(ע"א 1736/06 ניאקן נ' תנובה ). לשם כך, היה כאמור על התובעות להגיש דוחות כספיים, מסמכים ותצהירים הנוגעים לנכסיהן ונכסי בעליהן וכיוב',באופן שביה"מ ישתכנע כי לא קיים כל מקור (אם בדרך של מכירת נכסים ואם בדרך של שיעבוד),למימון האגרה. משלא צירפו התובעות את המסמכים הנדרשים ולא פרסו בפני ביה"מ את מלוא הנתונים, לא הרימו את הנטל המוטל עליהן.

התובעות בחרו גם שלא להגיש תשובה לעניין טענת המדינה ביחס למימון שכ"ט בא כוחן ולמרות טענתן כי אינן נושאות בשכרו, לא הציגו הסכם לעניין תשלום שכ"ט ו לא הבהירו מי משלם את השכר. למעשה מלבד אמירה סתמית ,לא הציגו המבקשות כל מסמך התומך בכך שאינן מממנות ולו באופן זמני, את שכר טרחת עורך דינן.

התובעות הסתמכו בעיקר על החלטת כב' השופט נאמן מיום 19.2.19 אשר דחה את תשלום האגרה בהודעת צד ג' שהגישו. אלא שכבר בהחלטתי מיום 31.7.10 הובהר לתובעות כי אמנם בהתאם לתקנה 14(ד)(1) לתקנות קיימת ראיה לכאורה לחוסר יכולת לשלם את האגרה אם ניתנה בשנתיים שקדמו החלטה של ביה"מ לפטור את המבקש מתשלום אגרה . אלא שבהחלטת כב' השופט נאמן לא ניתנה החלטה לפטור, אלא רק לדחיית תשלום לסוף ההליך. מה עוד כבר נקבע שלצורך קיום אותה ראיה לכאורית, יש צורך בהחלטה פוזיטיבית של ביה"מ במסגרתה בחן ביה"מ את היכולת הכלכלית של המבקש לאחר קבלת תגובות משיבים, מה שלא היה בהחלטה שם.

למעלה מן הצורך אציין, כי מהמסמכים המועטים שצורפו עולה כי הגבלת חשבון התובעת 2 בבנק מרכנתיל כבר הסתיימה.
בנוסף בחשבון תובעת 1 מופקדים כספים בסכומים ניכרים מב. הפועלים, או מהעברות אחרות וכן קיימים חידושי פיקדונות (אך לדוגמא ראה ע"ס 70,000 ₪ (23.12.18) וכן ע"ס 95,000 ( 30.4.19), ולאחר עיון במסמכים שצורפו לא שוכנעתי כי די בהן כדי להביא למסקנה כי אין ביכולת התובעות לגייס את הסכום הנדרש לתשלום האגרה.

לאור כל האמור אני מורה על דחיית הבקשה.
ניתנת לתובעות שהות לשלם את האגרה עד ליום 1.1.20 שאם לא כן תימחק התביעה.

.

ניתנה היום, י"ג חשון תש"פ, 11 נובמבר 2019 , בהעדר הצדדים.