הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 69426-05-19

בעניין:
ובעניין:
התובעים

חברת א.מ.ע.י נדל"ן בע"מ

  1. ישי בנין
  2. אירית בנין

ע"י ב"כ עוה"ד ע' אמיר ואח'

נגד

הנתבעים

  1. משה כהן
  2. אילנה כהן

ע"י ב"כ עוה"ד א' ויסולי

החלטה

1. חברת א.מ.ע.י נדל"ן בע"מ היא חברה רשומה שהתאגדה ביום 3/2/2016 על ידי ארבעת בעלי הדין, המבקשים, בני הזוג ישי ואירית בנין, והמשיבים, משה כהן ואמו אילנה כהן. החברה רכשה מבנה מסחרי המצוי בטירת הכרמל על מנת לשפצו ולהשכיר את חלקיו לבעלי עסקים שונים.

בבקשה המונחת להכרעתי כעת, טוענים המבקשים כי משה כהן השתמש בסמכויותיו בניהול החברה באופן מקפח ובכך פגע במבקשים ובזכויותיהם. המבקשים עותרים למתן סעדים להסרת הקיפוח, שעיקרם סעדים שיאפשרו לצדדים להיפרד זה מזה באופן שיבטא את שווין המלא של הזכויות בחברה.

רקע
2. ישי בנין (להלן: ישי), הוא בעלים של חברת אוטוטו בע"מ המפעילה ומנהלת מוסך שירות למכוניות של חברת UMI (להלן: מוסך ישי). המוסך פעל בעבר ברח' קרן היסוד 20 בטירת הכרמל, במתחם שהיה מוכר כמתחם אוטוקרס. משה כהן (להלן: משה) ואביו היו בעלים של מוסך לתיקון כלי רכב שפועל באמצעות חברת מוסך איציק טירה בע"מ (להלן: מוסך איציק). גם מוסך איציק פועל בטירת הכרמל (ראו תצהיר ישי סעיף 8, תצהיר משה סעיפים 1-2).

שני המוסכים פעלו בסמוך זה לזה ובין בעלי החברות שהפעילו את המוסך נוצרה היכרות רבת שנים.

3. בשנת 2015 ביקשו הצדדים להתקשר ביניהם ולרכוש נכס מקרקעין שהיה מצוי בסמוך למוסכים, ושהיה בבעלות חברת שסטוביץ אחזקות בע"מ ושמעון שסטוביץ בע"מ (שתיהן להלן: שסטוביץ). מדובר במבנה תעשייתי המצוי ברח' קרן היסוד 2 בטירת הכרמל, גוש 10726 חלקה 92 (להלן: המבנה). מדובר במבנה רחב ידיים המורכב משני אגפים שבו מספר יחידות (ראו חוות דעת שסומנה 3 לתצהיר ישי).

4. בין הצדדים נטושה מחלוקת מי יזם את ההתקשרות עם שסטוביץ. לטענת ישי, הוא יזם את הרעיון (עמ' 8 לפרוטוקול), ואילו משה טוען כי היזמה הייתה של משפחת כהן (סעיף 3 לתצהיר משה). מכל מקום לשאלה זו אין חשיבות ממשית להכרעה במחלוקות בתיק זה.

5. על מנת לרכוש את המבנה הקימו הצדדים את חברת א.מ.ע.י נדל"ן בע"מ (להלן: החברה). החברה נרשמה ברשם החברות ביום 3/2/2016. בעלי המניות בחברה הם משה כהן, אמו אילנה כהן, ישי בנין ואירית בנין. לכל אחד מהארבעה 25% ממניות החברה (ראו נספח 1 לתצהיר ישי). כדירקטור יחיד בחברה מונה ישי.

6. החברה התקשרה בהסכם עם שסטוביץ וביום 7/6/2017 נרשמה לטובת החברה הערת אזהרה על זכויות שסטוביץ במקרקעין (נסח רישום צורף כנספח 2 לתצהיר ישי). לצורך מימון הרכישה פנתה החברה לקבלת הלוואה מבנק לאומי לישראל, וביום 20/9/2018 נרשמה הערת אזהרה על שעבוד הזכויות במקרקעין לטובת הבנק. עבור הזכויות במקרקעין שילמה החברה לשסטוביץ 5,200,000 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 9 לתצהיר ישי). מאחר שנדרשו עבודות לשיפוץ המבנה נטלה החברה מספר הלוואות לכיסוי עלות הרכישה והשיפוצים. חוב החברה לבנק, נכון למועד פתיחת ההליך בתיק זה, היה 6,255,618 ₪ (נספח 4 לתצהיר ישי).

7. במקביל להקמת החברה ורכישת המבנה, יזמו ישי, יצחק כהן, אביו של משה, ושמעון (שימרון) זגורי, הקמת מוסך משותף. לצורך כך ייסדו את חברת אוטוטו א.י.ש. בע"מ. הזכויות בחברה היו שוות כך שכל אחד מהם נרשם כבעל 600 מניות רגילות בחברה (ראו נספח א' לתצהיר משה) (להלן: אוטוטו). מטרת הקמת חברת אוטוטו הייתה להתקשר עם חברת UMI ולהקים מוסך שירות שיפעל במבנה (תצהיר משה סעיפים 9-5, עדות ישי עמ' 9). לטענת משה, חברת אוטוטו הייתה אמורה לשכור כ-600 מ"ר במבנה ולשמש כ"שוכר עוגן" (סעיף 8 לתצהירו). לעומתו העיד ישי כי לא גובשה תכנית סדורה, אולם דובר על שכירת שטח של בין 400 ל- 600 מ"ר.

חברת אוטוטו החלה בהליכים לקבלת הרשאה להפעלת מוסך מורשה של חברת UMI, אולם בסופו של דבר ההסכם עם UMI לא נחתם וחברת אוטוטו לא החלה לפעול. אף שאוטוטו לא החלה בפעילות, ניתן לראות כי בין הצדדים נוהל משא ומתן ממשי, הוחלפו מסמכי הנהלת חשבונות, טיוטות הסכם, תכנית אדריכלית למוסך שייבנה וכדומה (ראו המסמכים שצורפו כנספח ב' לתצהיר משה).

8. כבר כאן אציין, כי לטענת כהן , ישי הוא שהכשיל את הפעלת חברת אוטוטו כמוסך שירות, ומנע את האפשרות כי אוטוטו תשכיר שטח משמעותי במבנה. עוד טוענים כהן, כי בשל המשאים ומתנים להקמת המוסך של חברת אוטוטו ושכירת השטח הדרוש למוסך המבנה, נאלץ איציק כהן, אביו של משה, לסגור את המוסך בניהולו. מוסך איציק נסגר, החלפים הועברו למוסך של ישי, מתוך תקווה כי חברת אוטוטו תתקשר בהסכם עם UMI ואיציק כהן החל לעבוד במוסך של ישי. רק לאחר שהתברר כי ההסכם עם UMI לא יצא לפועל, חזר איציק כהן להפעיל את מוסך איציק, שכר שטח של 250 מ"ר במבנה ומאז מוסך איציק פועל בו. זגורי, שהיה אמור להיות שותף במוסך אוטוטו, שכר גם הוא חנות במבנה בשטח 76 מ"ר, בה הוא מפעיל מסעדה בשם "חומוס אליהו".

9. בהסכמת הצדדים, מונה משה לשמש כמנהל ומפקח על עבודות השיפוץ במבנה בשכר חודשי של 2,500 ₪ (תצהיר משה סעיף 20, בקשת ישי סעיף 15). לטענת משה הוא הסכים לקבלת השכר רק במסגרת הפיקוח על עבודות השיפוץ של המבנה. עבודות השיפוץ נמשכו לפחות עד חודש 4/2019, אם כי כנראה, כפי שיובהר להלן, חלק מהעבודות נמשכו גם לאחר מועד זה.

10. לאחר רכישת המבנה פעלה החברה להשכרת היחידות השונות בו לשוכרים. בעניין זה טוענים כהן כי ישי, בניגוד להתחייבותו, לא העתיק את המוסך בניהולו למבנה אלא העתיקו לרח' תל-אביב בחיפה, ובכך מנע השכרה של שטח ניכר לשימוש המוסך שבבעלותו. על כן נאלצה החברה למצוא שוכרים רבים אחרים לשכירת היחידות השונות.

הסכמי השכירות נערכו עבור החברה, על ידי עו"ד א' סויסה (ראו סעיף 13 ונספח א' לדו"ח המנהל המיוחד בבקשה מס' 10). היחידות הושכרו כדלקמן: למוסך איציק, לכהן אוריה אילנה - עסק בשם הרמוסה, לעציון נחמה - עסק בשם שמן למנחה, למוניות החלוץ עתיד, לשי. לי מנעולים, לשמעון זגורי - עסק בשם "חומוס אליהו", לשטיינר ארז, לבטר אינוואשיון בע"מ, לש. שסטוביץ בע"מ, לש. פ. י שוהם בע"מ, לאודם פרויקטים בע"מ, לכהן דניאל (יוער כי החוזה עמו ככל הנראה בוטל), לבנון בן עזרא חן, לסויסה ליאן, ולסויסה אביטל (ראו נספח ב' לדו"ח המנהל המיוחד בבקשה מס' 10).

11. לטענת משה, הוא טיפל לבדו באיתור שוכרים, בניהול משאים ומתנים עמם ובטיפול בכל הקשור להשכרת היחידות השונות. כמו כן, טען כי הוא טיפל בעצמו בהתקשרויות עם קבלנים שונים כנדרש לביצוע הטיפול במבנה והתאמת היחידות לשוכרים השונים, הוא שטיפל בתשלומים לקבלנים ולספקים והוא שטיפל בכל חשבונות החברה.

12. כפי שעוד יפורט, התברר כי בתקופת עבודות השיפוץ ולאחר מסירת היחידות לשוכרים השונים, התגלעו בין ישי למשה מחלוקות שונות. מחד, הועלו על ידי ישי טענות בדבר אי סדרים כספיים, על שימוש בנכסי החברה ובכספי החברה לטובת בני משפחתו של משה, ובמיוחד למימון עבודות עבור בתו של משה, אוריה כהן, ששכרה חנות במבנה. מנגד העלה משה טענות על חוסר מעורבות של ישי, על סירובם של המבקשים להשקיע כספים שנדרשו, על הפרת ההתחייבות הנטענת להעברת המוסך של ישי למבנה ועוד.

13. בסמוך לפני הגשת הבקשה בתיק זה, התברר כי בחברה אין די כספים להחזרת ההלוואות לבנק. ישי, אשר סבר כי לו היו נגבים כל תשלומי שכר הדירה מהשוכרים המצב היה שונה, החל לדרוש ממשה מידע ומסמכים על הפעילות הכספית בחברה (סעיף 33 לתצהיר ישי). בבדיקת חשבונות החברה התחוור לישי כי מחשבון החברה נמשכו כספים לטובת חברת א.י.מ.כ. תחנות דלק בע"מ (להלן: אימכ) שהיא חברה בשליטתו של משה, וכן לבני משפחתו של משה. ישי טוען כי דרש הסברים מספקים למשיכות אלו אך לא קיבל אותם.

14. ביום 28/4/2019 נערכה שיחה טלפונית נוספת בין ישי למשה אשר הוקלטה על ידי ישי (נספח 10 לתצהיר ישי). בשיחה טען משה כי החברה חייבת כספים לאימכ ולדניאל כהחזר הלוואות שניתנו על ידם לחברה. מתמליל השיחה עולה כי במהלכה ניבל משה את פיו, והשתמש בביטויים מאיימים כמו "אני זונה בן זונה אם זה לא ייגמר ברצח, אם אתה תשחק עם הכסף של דניאל והתחנה" (עמ' 2 לתמלול), ובהמשך "אני אפתח לך, אפתח לך את הגרון".

ביום 24/5/2019 נערכה בין ישי למשה שיחה נוספת שהוקלטה אף היא על ידי ישי (נספח 10 לתצהיר ישי). בשים לב ליחסים שבין הצדדים, הועלתה בשיחה האפשרות של היפרדות (עמ' 1-2 לתמליל, ראו גם תמליל מיום 23/5/2019). בשיחה זו עלו מצד ישי טענות על אי סדרים בחשבונות החברה כן עולה כי גם במהלכה ניבל משה את פיו כשאמר לישי "אני אזיין לך את אמא שלך" ואמירות דומות (עמ' 5 לתמליל). עוד עולה מהתמלילים, כי בשיחה זו ובשיחה נוספת מאותו יום טען משה כי החברה חייבת לו כספים ודרש לקבלם ואף התבטא כי ייקח את הכסף ויהי מה.

15. בהמשך מסר משה לישי רשימות שונות ובהן פירוט התשלומים ואף נתן לו הסברים על התשלומים השונים. הסברים אלו הועלו על ידי ישי בטבלת אקסל (ראו מוצג נ/2, עדותו של ישי עמ' 11, ש' 19-11).

16. ביום 24/5/2019 הגיש ישי תלונה למשטרת ישראל בה טען כי משה איים עליו (נספח 11 לתצהיר). ימים ספורים לאחר מכן, ביום 29/5/2019, הוגשה הבקשה לבית משפט זה.

תמצית הטענות
17. בבקשת המבקשים לבית המשפט טענו המבקשים כי התנהגותו של משה בענייני החברה עולה כדי "קיפוח" במובן סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. על כן עתרו כי בית המשפט יתן הוראות להסרת הקיפוח. המבקשים עתרו כי בית המשפט יורה "בדחיפות" על היפרדות בעלי המניות על דרך של התמחרות ביניהם ורכישת זכויותיו של אחד מהם על ידי האחר. עוד עתרו למתן סעדים זמניים להבטחת ניהולה התקין של החברה עד להיפרדות.

18. אף שכתב הטענות שהוגש אינו ברור דיו, ניתן להבין כי המבקשים סומכים טענותיהם בדבר "הקיפוח" על שלוש קבוצות של טענות; הראשונה - איומים והתנהגות אלימה מצד משה כלפי ישי; השנייה - ניהול כושל של החברה ואי סדרים בחשבונותיה; השלישית - שימוש בכספי ובנכסי החברה תוך ניגוד עניינים ומתן הטבות לבני משפחתו של משה ולחברות שבשליטת משה או בשליטת בני משפחתו.

19. הבקשה למתן סעדים להסרת הקיפוח הנטען הועברה לתגובת המשיבים. עוד בטרם הגישו את תשובתם החליטו המשיבים לכנס אסיפה כללית של החברה. ביום 19/6/2019 נשלחה לב"כ המבקשים הזמנה לכינוס אסיפת בעלי מניות ליום 1/7/2019. בהזמנה פורטו הנושאים שידונו באסיפה ובהם בחירת דירקטוריון, קביעת בעלי זכות חתימה בשם החברה, אישור דוחות כספיים לחברה, דיון בחובות החברה, החלטה על הלוואת בעלים ועוד.

20. המבקשים החליטו שלא להתייצב לאסיפה וכפרו בזכות המשיבים לכנס את האסיפה. תזכורת בעניין מועד האסיפה נשלחה אליהם ביום 30/6/2019.

ביום 1/7/2019 נערכה האסיפה, בהשתתפות המשיבים בלבד. באסיפה התקבלו מספר החלטות. הוחלט למנות את משה כדירקטור נוסף בחברה לצדו של ישי. כן הוחלט על שינוי זכויות החתימה. עד האסיפה היה מוסכם כי חתימה אחת, של משה או של ישי, בצירוף חותמת החברה תחייב את החברה לכל דבר ועניין. באסיפה הוסכם כי לשם חיוב החברה יידרשו שתי חתימות; אחת מקבוצת המבקשים ואחת מקבוצת המשיבים, בצירוף חותמת החברה. עוד הוחלט לקבוע את שכרו של משה כמנהל החברה. בהתאם נקבע כי שכרו בתקופה שמחודש 05/2015 ועד 01/2018 יהיה 2,500 ₪ נטו לחודש, מחודש 02/2018 ועד 06/2019, תקופת השיפוץ, יעמוד שכרו על 15,000 ₪ נטו לחודש, ומחודש 7/2019 ואילך יעמוד שכרו על 7,500 ₪ לחודש. בישיבה גם הוצגו הנתונים על היקף חובותיה של החברה וסך התקבולים הצפויים מהשוכרים.

21. פרוטוקול האסיפה (צורף לבקשה מס' 3) הועבר למבקשים. בעקבות זאת ביקשו המבקשים לתקן את כתב טענותיהם ולהוסיף טענות כנגד ההחלטות באסיפה הכללית האמורה.

22. המשיבים בתשובתם לבקשה למתן סעדים להסרת קיפוח, כפרו בטענה כי פעלו באופן המקפח בדרך כלשהי את המבקשים. לטענתם המצב העובדתי שונה מהנטען בבקשה. נטען כי ישי הפר את התחייבותו להעביר את מוסך ישי למבנה ובכך גרם לחברה הפסד רב. עוד נטען כי המבקשים נמנעו מלשתף פעולה בניהול החברה, לא השקיעו כספים שנדרשו וכתוצאה מכך נאלץ משה לקחת הלוואות מבני משפחה ומעסקים נוספים. נטען כי החברה חייבת סכומים נכבדים הן למשה עצמו והן לבני המשפחה. עוד נטען כי התבטאויותיו של משה נבעו מתסכולו ומכעסו על כך שהוטעה על ידי המבקשים, ומכל מקום אין באמירות אלו כדי להקים למבקשים עילה להסרת קיפוח. לבסוף נטען כי לא נפל כל רבב בהתנהלותו של משה וכי לא פעל בניגוד עניינים. נטען כי כל תכליתו של ההליך היא "לסחוט" את המשיבים ולאלץ אותם לרכוש את חלקם של המבקשים במחיר מופרז.

ההליכים
23. בדיון שנערך ביום 18/7/2019 הושגה בין הצדדים הסכמה לפיה החלטות האסיפה הכללית מיום 1/7/2019 בדבר מינויו של משה כדירקטור נוסף ובדבר זכויות החתימה בחברה יאושרו, וניתן להסכמה זו תוקף של החלטה. עוד הוסכם כי באי כוח הצדדים יפקחו יחדיו על הפעילות השוטפת של החברה.

24. לצערי התקווה כי הצדדים יצליחו לנהל יחדיו את החברה בעזרת באי כוחם נכזבה, וביום 28/8/2019 מונה עו"ד יואב הריס לשמש כמנהל מיוחד של החברה. מאז מינויו ועד היום פועל המנהל המיוחד לגבות חובות מהשוכרים, לתשלום חובות החברה לצדדים שלישיים ומשמש כמנהל נכסי החברה. המנהל המיוחד אף נקט בהליכים שונים כנגד צדדים שלישיים שנדונו בבקשות למתן הוראות.

25. חשוב לציין כי במהלך הדיונים בתיק נעשו ניסיונות שונים, מצד כל אחד מבעלי הדין, להגיע למתווה מוסכם של היפרדות, אולם עד כה לא הושגו הסכמות למתווים השונים שהוצעו.

המסגרת המשפטית
26. בטרם אדון בטענות הצדדים ואכריע במחלוקות, ראוי להקדים מספר הערות לגבי המסגרת המשפטית הרלבנטית. הבקשה שהגישו המבקשים היא בקשה להסרת קיפוח בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות. עם זאת, כפי שיובהר להלן, חלק מטענות המבקשים מכוונות להפרת חובות אמון של משה בתפקידו כמנהל החברה וברי כי מדובר בעילות שונות. לכן אפתח בקצרה בהערות לגבי עילת הקיפוח.

27. המבקשים מבססים את בקשתם על עילת הקיפוח של בעלי מניות, המעוגנת בסעיף 191 לחוק החברות, הקובע כדלקמן:

(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך.

המונח קיפוח, שבא תחת השימוש במונח "עושק המיעוט" שהיה קבוע בסעיף 253 לפקודת החברות, פורש בפסיקה באופן רחב. המושג קיפוח מהווה למעשה הוראת מסגרת שלתוכו יצקו בתי המשפט משמעויות שונות. תכליתה של הוראה האוסרת על קיפוח בעלי מניות נועדה למנוע מצבים שונים של חלוקת משאבי החברה בצורה בלתי הוגנת בין בעלי המניות (ראו ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט, פסקה 25 (16.4.2020); ע"א 2718/09 גדיש קרנות גמלאים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.5.2012); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (28.2.2016); ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238 (1996); א' חביב סגל דיני חברות , כרך א' 610 (2007); ע' שפינדל, י' זכות, מאבק בעלי מניות: עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 18-17 (2017)).

28. בתי המשפט קבעו, כי על מנת להכריע האם מעשים מסוימים עולים כדי קיפוח בעלי המניות, יש לבחון האם נפגעו "הציפיות הלגיטימיות" של בעלי המניות הטוענים לקיפוח (ראו ע"א 5025/13 הנ"ל פסקה 8; ע"א 8712/13 אדלר נ' לבות (1.9.2015); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פ"ד סב(1) 456 (2006)). התשובה לשאלה מהי פגיעה בציפיות הלגיטימיות, תשתנה בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בין היתר יבחנו ציפיות בעלי המניות בהתחשב באופי החברה, בהסכמים שבין בעלי המניות, בצרכי החברה, במצבה הכלכלי, בתנאי השוק בו פועלת החברה, בהיסטוריה של החברה ועוד.

29. בחינת עילת הקיפוח היא אוביקטיבית ואינה סוביקטיבית, דהיינו אין צורך לבחון את מניעיו של המקפח אלא בשאלה האם תוצאת המעשה מקפחת (ראו צ' כהן, בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות, כרך ב' 131; ע"א 8712/13 הנ"ל, פסקה 65; ע' שפיגל וי' זכות הנ"ל, עמ' 18).

30. עוד נזכיר כי הנטל המוטל על הטוען לקיפוח הוא נטל לכאורי. הוכח קיפוח במידה לכאורית, עובר הנטל לכתפי המקפח לשכנע כי פעל כדין, וכי פעולותיו אינן בבחינת קיפוח בעלי המניות (ראו ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ פסקה 74 (28 /12/2009); ע"א 5025/13 הנ"ל, פסקה 8; ע' שפינדל וי' זכות הנ"ל, עמ' 112).

31. כאמור, בחינת ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים משתנה בשים לב לטיבה של החברה. כך ברור כי כאשר מדובר בחברה פרטית, הפועלת כ"מעין שותפות", ניתן להניח כי ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים כוללות גם את הציפייה לניהול משותף ושוויוני של החברה (ראו רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380 (2005); ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו (1) 125, 131 (1991); ע"א 7798/17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' גני באר שבע בע"מ (18/4/2019); צ. כהן, בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות, 122 ( 2008), ע"א 8712/13 הנ"ל). פגיעה בצפייה לגיטימית שכזו עשויה להיחשב כקיפוח.

32. הלכה היא כי בחברה הפועלת כ"מעין שותפות" יחולו עקרונות מסוימים השאובים מדיני השותפויות (ראו למשל ע"א 283/62 הסס נ' לסלו, פ"ד יז 758, 764 (1963); צ. כהן הנ"ל, בעלי מניות בחברה, עמ' 347-349). בהתאם, נפסק לא אחת כי די במשבר אמון בין בעלי המניות בחברה שהיא "מעין שותפות", כדי להביא לפירוקה (ע"א 161/76 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פ"ד לב(1) 510, 514 (1978); רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי, פ"ד נז(1) 149, 156 (2002)).

בהתפתחות נוספת של הפסיקה נקבע כי לעתים ניתן להפריד כוחות בחברה שהיא "מעין שותפות" בשל משבר אמון בין השותפים גם ללא הליך של פירוק (רע"א 5596/00 הנ"ל; ע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (1/2/2018); ת"א (מרכז) 43547-11-13 לביא נ' אנגלנדר (6/8/2019)). הפרדת כוחות שכזו עשויה למצוא עיגון בהוראת סעיף 191 לחוק החברות, גם אם לא הוכחה עילת קיפוח (ראו רע"א 8712/13 הנ"ל; ה"פ (ת"א) 66750-06-16 בן-ארי נ' שכטר (20/7/2017); ת"א (חי') 62860-12-16 גרנד ניו הוטל נצרת לימיטד נ' המוטרנות היוונית הקתולית (10/11/2019)).

אעיר כי הבסיס העיוני להענקת סעד של היפרדות במסגרת הוראת סעיף 191 לחוק החברות, גם כאשר לא הוכחה עילת הקיפוח, שנוי במחלוקת. לפי גישה אחת, שהוצגה על ידי כב' השופט י' דנציגר ברע"א 8712/13 הנ"ל, הוראת סעיף 191 לחוק גמישה דיה כדי לאפשר הענקת סעד גם אם לא הוכח קיפוח. כן ציין כי בחברה שהיא "מעין שותפות", די במשבר אמון ממשי כדי לאפשר שימוש בהוראת סעיף 191 להפרדת כוחות (שם, פסקה 76).

השופטת ד' ברק-ארז הביעה דעתה באותו עניין כי ניתן לעגן את סעד ההיפרדות, גם אם לא הוכח קיפוח, על בסיס ההנחה או החשש שמא אבדן האמון בין הצדדים יביא לקיפוח עתידי (שם, פסקה 4 לפסק דינה; וראו גם ע"א 3662/17 הנ"ל ו רע"א 7653/19 פריבאי נ' וינמן (12/12/2019)).

33. בטרם נסיים פרק זה, נציין כי כאשר מגיע בית המשפט למסקנה כי עומדת למבקש עילת קיפוח, ניצבת בפניו קשת רחבה של סעדים אותם יוכל להעניק כדי להסיר את הקיפוח. כך בע"א 3853/19 חלא נ' מזרחי (6/5/2020) אומר בית המשפט כי "הסעיף (סעיף 191 - ר' ס') אינו אלא כ"רקמה פתוחה" המקנה לבית המשפט מרחב גמישות ושיקול דעת רחב להביא לפתרון נכון ויעיל של המחלוקת בין הצדדים" (ראו גם ע"א 8712/13 הנ"ל; ע"א 3662/17 הנ"ל; ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי (11/2/2018); חביב-סגל הנ"ל, בעמ' 629).

34. כך גם כאשר עושה בית המשפט שימוש בסמכותו להיפרדות בין בעלי מניות בחברה הפועלת כ"מעין שותפות", אף כאשר לא הוכח קיפוח, עומדות בפניו אפשרויות רבות, כגון פירוק החברה, רכישה כפויה, התמחרות בין הצדדים על גווניה השונים, התמחרות פתוחה וכדומה (ראו ע"א 3662/17 הנ"ל, פסקה 23).

האם הוכיחו המבקשים את עילת הקיפוח
35. כאמור, המבקשים מבססים טענותיהם על שלוש קבוצות של טענות; איומים, כשלים בניהול; ופעילות בניגוד עניינים ובניגוד לטובת החברה. נבחן את הטענות.

איומים
36. המבקשים הצביעו בעדותם על מספר אירועים, בהם במהלך שיחות שהתקיימו בין ישי למשה, התבטא משה באופן שאינו ראוי וכלל בדבריו ביטויים העלולים להיחשב כאיומים (ראו פסקה 14 לעיל). משה לא הכחיש כי אמר את הדברים, אך הבהיר כי התבטא כך מאחר שחשש כי בשל עמדתו של ישי לא יקבלו בני משפחתו והוא החזר על ההלוואות שהעמידו לטובת החברה. בעדותו הסביר כי חש שישי "עקץ אותו" בכסף (עמ' 21) ולכן זעם. לדבריו, "אמרתי לו שהוא לא יעקוץ אותי, ואז באמת בשלב מסוים אמרתי את הדברים מרוב לחץ וכעס. ואני רואה שהכל מתמוטט. הוא ימוטט את הבניין ואת דניאל" (שם, שורות 28-26 ). משה הוסיף כי הוא מצטער על דבריו. משה אף אישר כי במהלך מפגש אצל רואה החשבון, הרים את היד, פגע במסך מחשב והפילו (עמ' 22).

37. ישי טען גם כי משה הגיע לפגישה עם אדם שידוע כעבריין, אולם משה הבהיר כי מדובר באדם שחזר למוטב ואף חזר בתשובה (עמ' 23). לטענתו, אותו אדם לא איים ולא הטריד, ורק הצטרף אליו לנסיעה ללא כל כוונה לפגוע או להפחיד את ישי.

38. אציין כי במהלך הדיונים בבית המשפט ניתן היה להתרשם כי משה הוא אדם אמוציונאלי, לעתים קרובות הרים את קולו ולעתים התפרץ לדברי אחרים. עם זאת, לא ניכר בשום שלב כי משה נוקט באלימות או מתכוון לפעול באלימות, ואף כי ראוי היה כי יבחר בסגנון דיבור אחר, איני סבור שניתן להסיק מהתנהגותו האמורה בבית המשפט כי התכוון אי פעם לנקוט במעשים פסולים כדי לאיים או לפגוע בישי.

39. האמירות שהוקלטו על ידי ישי הן אמירות חמורות, אך אין חולק כי לא לוו להן מעשים כלשהם. גם לאחר אמירות אלו נפגשו הצדדים, ניסו להגיע להבנות, משה העביר לישי תשובות לגבי ההוצאות בחשבון החברה וכדומה. יתרה מזו, גם בעת כינוס אסיפת בעלי המניות מיום 1/7/2019, לא ביקש משה לפגוע בדרך כלשהי במבקשים, אלא להיפך. הוא ביקש להשוות את הכוחות בדירקטוריון החברה ויזם שינוי בזכויות החתימה בשם החברה, כך שבפועל העניק למבקשים אפשרות לשלוט בכל הוצאה ובכל התחייבות בשם החברה.
40. כך או כך, איומים של בעל מניות אחד כלפי חברו אינם בבחינת "קיפוח" במובן סעיף 191 לחוק. אין בהם משום הסטת משאבים לטובת המשיבים, ואף כי כל אדם מצפה מחברו, לא כל שכן משותפו לבעלות בחברה, לנהוג באיפוק ובנועם הליכות, אין בהתבטאויות קשות משום פגיעה ב"ציפיות הלגיטימיות" להן מכוונת הוראת סעיף 191 לחוק.

כפי שנראה להלן, התנהגות כזו עשויה להיות נדבך במשבר האמון שבין הצדדים, אולם היא אינה יכולה לבסס לכשעצמה טענת קיפוח.

ניהול כושל
41. קבוצת טענות שנייה שמעלים המבקשים, עניינה באופן שבו נוהלו ענייני החברה על ידי משה. מעדות הצדדים הוברר כי אף שמעולם לא סוכמו סמכויותיו של משה כמנהל, הרי שבפועל משה היה המוציא והמביא בכל ענייני החברה, החל מעבודות השיפוץ, דרך השכרת הנכסים וכלה בגביית התשלומים.

42. מתברר כי משה לא ניהל את ענייני החברה באופן מסודר. כך מתברר כי חלק מהקבלנים שביצעו את עבודות השיפוץ קיבלו את שכרם במזומן, ללא הצעת מחיר, הזמנת עבודה וללא מתן חשבוניות.

משה עצמו העיד כי העסיק קבלן בשם דוד, אשר אינו קבלן מורשה ואינו נותן קבלות (עמ' 24, שורה 28). משה שילם לאותו קבלן תשלומים במזומן, לעתים מסר לו המחאות, אותן פרע הקבלן בציינג' (כלומר, ביצע ניכיון בעסק של נותן שירותי מטבע - נש"מ) (עמ' 25). עוד סיפר כי העסיק עובדים שונים שאינם מנהלים חשבונות. בעדותו ציין מספר שמות, כמו רמי, קיקי, יואב האתיופי, איליה ועוד (עמ' 25, ש' 1). לפועלים אלו מסר המחאות, אולם מאחר שלא החזיקו בחשבונות בנק, ההמחאות ניתנו לפקודת חברת אימכ, והפועלים ניגשו לתחנת הדלק של החברה, שם קיבלו תמורת השיקים במזומנים (שם).

43. משה הוסיף כי מסר את מלוא הפרטים לרואה החשבון של החברה. את התשלומים רשם על פתקים. עם זאת, השיב בחקירה הנגדית כי לא ערך רשימות מסודרות של ההוצאות והתשלומים (עמ' 25, ש' 8). משה הוסיף כי רואה החשבון של החברה לא רצה לקבל את הפתקים, ולכן ביקש כי יערכו רישום מסודר.

לטענתו, כל ההוצאות ואופן עריכת החשבוניות היו על דעתו של ישי (עמ' 25). על כן, כאשר רואה החשבון ביקש לערוך רישום מסודר, העביר את הפתקים לישי, אשר יחד עם דניאל, אחיו של משה, עשו סדר.

44. מתברר עוד כי החברה רכשה תוכנה לניהול מערכת החשבונות (עדות ישי, עמ' 11). התוכנה הותקנה על ידי ישי במחשבו, אולם לעדותו הוא לא עשה בה כל שימוש (שם). ישי הבהיר כי נתן אמון מלא במשה ולא בדק את חשבונות החברה. רק בתחילת שנת 2019, כאשר חש שהחשבונות אינם מסודרים, החל לערוך רישום מסודר בטבלת אקסל של כל ההוצאות (עמ' 11 וכן נ/1). ישי גם העיד כי עקב אחר חשבונות הבנק של החברה וביקש ממשה הסברים לתשלומים השונים (עמ' 11-12). את ההסברים שקיבל ציין בטבלה, אם כי לטענתו לא קיבל הסברים מספקים לכל ההוצאות (עמ' 13).

45. חשוב לציין כי בעדותו הבהיר ישי כי ידע על ביצוע תשלומים לספקים באמצעות חברת אימכ (עמ' 14). עוד עולה כי לא התנגד לאופן ביצוע התשלומים האמור. כן מתברר כי ישי קיבל חשבוניות ממספר ספקים, אולם נמנע מלהעביר את החשבוניות לרואה החשבון של החברה (עמ' 15).

46. גם בתחום גביית שכר הדירה מהשוכרים השונים נתגלו קשיים. מתברר כי חלק מהשוכרים לא שילם שכר דירה כמוסכם ולא הפקיד שיקים לתשלום כנדרש על פי הסכמי השכירות (ראו, למשל, בקשות המנהל המיוחד מס' 26, 27, 36, 37, 39 ). עוד נודע כי למרות השכרת היחידות השונות לשוכרים, לא נשלחו הודעות על שינוי המחזיקים לעיריית טירת הכרמל. בשל כך נדרשה החברה לשלם ארנונה עבור כל הנכס לעירייה (ראו בקשת המנהל המיוחד מס' 25 ).

47. התברר גם כי לא הותקנו במבנה מוני חשמל נפרדים ליחידות השונות. בשל כך נאלצה החברה לשלם את חשבונות החשמל ולגבות החזר מהשוכרים. בפועל, במקרים רבים , לא נגבו החובות בגין צריכת החשמל מחלק מהשוכרים (ראו סעיף 11 בקשה מס' 10). כל אלו הביאו לכך כי למרות שדמי השכירות הצפויים היו אמורים לכסות את כל התחייבויותיה של החברה לבנק ולאפשר את ביצוע החזרי ההלוואות, החברה לא עמדה בהתחייבויותיה. במצב זה נאלצה החברה ליטול הלוואות נוספות (ראו דיווח של המנהל המיוחד בבקשה מס' 10, סעיפים 5-6 וכן בקשה מס' 13).

48. בין החברה, באמצעות משה , לבין שוכרים שונים , הושגו הסכמות לביצוע עבודות נוספות או לרכישת ציוד. כתוצאה מכך ביצעו חלק מהשוכרים, כמו בטר אינוואשיין בע"מ, קיזוז ולא שילמו מאום על חשבון דמי השכירות (בקשה 13). משה אף התחייב לשוכרים שונים לבצע עבודות שלא בוצעו, או שבוצעו באיחור, כגון התאמת המעלית. גם העיכובים בביצוע העבודות גררו עיכובים בתשלום שכר הדירה (ראו למשל הדיונים בבקשה 26 בעניין העסק שמן למנחה).

49. אין צורך לפרט את כל הכשלים שהתגלו בניהול ענייני החברה, שכן דומה שלא יכול להיות ספק כי עבודות השיפוץ, ההתקשרויות עם קבלני ביצוע וספקים, ההתקשרויות עם השוכרים, גביית דמי השכירות וכדומה, לא נוהלו באופן מסודר, לא נערכה התחשבנות ברורה ולא נמצאו מסמכים ברורים לגבי כל אחת ואחת מההתקשרויות.

50. למרות כשלי הניהול איני סבור כי הדבר מקים למבקשים עילת תביעה בגין קיפוח. לא מדובר רק בכישלון של משה אלא בכישלון משותף של הצדדים. משה היה הדמות הדומיננטית שעשה כפי הבנתו וכפי יכולתו כדי לקדם את עסקי החברה. לעומת זאת , ישי לא עשה מאום כדי לקחת חלק בניהול החברה ובקידום ענייניה.

ישי היה דירקטור יחיד בחברה אך נמנע מלהשתמש בסמכויותיו. זכויות החתימה בשם החברה ניתנו גם למשה וגם לישי. לישי הייתה גישה לחשבונות החברה והוא הסתפק במעקב אחר החשבון (עמ' 17). לדבריו הוא סמך על משה ולכן לא בחן לעומק את החשבונות (עמ' 15 שורה 10). ישי חתום על הדוחות הכספיים של החברה ואישר אותם מבלי לבדוק את מצבה של החברה, לברר את התחייבויותיה וזכויותיה. יתרה מזו, לעדותו הוא ידע על מרבית הפעולות והתשלומים. ישי העיד כי ידע על תשלומים לדוד החשמלאי, לרמי, ולעובדים נוספים (עמ' 14). הוא גם ידע שהתשלומים לכל אלו מבוצעים במזומן באמצעות תחנת הדלק של משה וכי החברה מעבירה כספים לאימכ לכיסוי התשלומים הללו (עמ' 14 שורה 28).

ישי העיד כי עד סוף שנת 2018 כלל לא הסתכל בדפי החשבון של החברה (עמ' 17 שורה 6). גם כאשר התברר לו כי יש בעיה בחשבונות החברה לא עשה מאום, אולם כן אסף נתונים (עמ' 1 1 שורות 6-7, 16, 24-23).

51. מכל האמור ניתן לקבוע כי שני הצדדים אחראים לכישלון הניהולי. משה כהן שלקח על עצמו לנהל את החברה, החל מתחילת עבודות השיפוץ ועד השכרת היחידות באופן לא מסודר ולא ברור, שגרר את החברה למצוקה כספית, וישי אשר לא עשה מאום, לא תרם לפעילות החברה, לא התעניין והתעלם מחובותיו כדירקטור בחברה וכשותף מלא לעסקים. אחריותו של מי שיושב בצד ואינו עושה דבר אינה פחותה מאחריותו של מי שעושה ונכשל.

52. די באמור כדי לקבוע כי לא הוכחה עילת הקיפוח. מדובר בכישלון ניהולי לו אחראים שני הצדדים, כישלון שפגע בחברה וגרם נזק שווה לבעלי המניות. כאן נדרשת הערה נוספת, כישלון של נושא משרה בחברה, בין אם הוא גם בעל מניות ובין אם לאו, עשוי להקים לחברה עילת תביעה בשל הפרת חוב ות אמון או חובות זהירות. לפיכך, דרך המלך לתקוף כישלון ניהולי של נושא משרה היא בתביעה של החברה, בין תביעה ישירה של החברה ובין בגדרה של תביעה נגזרת שמבקש להגיש בעל מניות בשם החברה. ההליך שבפניי אינו הליך תביעה של החברה, ועל כן אין מקום לבחון האם התנהגותם של משה או של ישי מקימה לחברה עילת תביעה כנגדם.

ניגודי עניינים
53. המבקשים טוענים גם כי משה פעל מתוך ניגוד עניינים תוך העדפת עניינם של בני משפחתו. במיוחד מציינים הם את העובדה כי בחנותה של אוריה כהן, בתו של משה, חנות בשם הרמוסה, בוצעו עבודות שיפוץ על חשבון החברה ונרכשו מוצרים למלאי החנות . כן טענו כי בוצעו על חשבון החברה עבודות עבור מוסך איציק שבבעלות אביו של משה, כגון עבודות להצבת שערים.

54. אין חולק כי מחשבון החברה נמשכו כספים לשם רכישת ציוד קוסמטיקה לעסקה של אוריה כהן בתו של משה. עם זאת לטענת משה מדובר בהחזר חוב שחבה לו החברה (עמ' 34). משה הבהיר כי דיבר עם ישי והסכים אתו כי החברה תישא בתשלומים עבור העסק של אוריה וסכום זה יופחת מחוב שחבה החברה למשה (עמ' 34).

משה גם אישר כי השתמש בכרטיס האשראי מחשבון החברה לצרכיו האישיים ולקח מחשבון החברה 12,000 ₪ (שם). עם זאת טען כי מדובר בתשלומים המגיעים לו עבור שכר עבודה.

55. נטען גם כי העסקים המקורבים למשה, מוסך איציק והרמוסה, לא שילמו דמי שכירות במשך תקופה ארוכה. מעדותו של משה עולה כי מוסך איציק פעל במבנה עוד ב טרם נמסרה החזקה בו לחברה. מאחר שבתקופת השיפוצים במבנה היה קושי לנהל בו עסקים, לא שולמו דמי השכירות על ידי השוכרים השונים והוויתור על דמי השכירות שעשה, לגרסתו, היה בהסכמתו של ישי (עמ' 33, שורה 32). משה הוסיף והעיד כי את היחידות הושכרה גם לשוכר נוסף, עסק בשם פריבל, אשר בשל מצב המבנה והשיפוצים הודיע על ביטול הסכם השכירות . כדי למלא את החסר, שכנע את בתו לפתוח את בית העסק הרמוסה באותם תנאים שניתנו לפריבל (עמ' 34, ש' 1). בכל מקרה, גם אם קיים חוב עבר, הרי שהמנהל המיוחד פעל ופועל לגביית החובות מכול השוכרים.

56. במוסך איציק בוצעו עבודות שונות, ובהן התקנת רצפה אפוקסית (עמ' 33) והתקנת שערים (עמ' 32). משה אישר את ביצוע העבודות, אך הבהיר כי העבודות להתקנת הרצפה נדרשו כדי להותיר את המוסך במקום. לגרסתו, ישי אישר את העבודות (עמ' 33, שורה 32). לגבי השערים, נטען כי החברה מימנה שערים לכל המבנה, שחלקם משמשים את המוסך (עמ' 32, שורות 33-32).

57. ניתן לפרט עוד עבודות שונות שנעשו במבנה לטובת מי מהשוכרים. עם זאת, מהראיות שהובאו לא ניתן להגיע למסקנה כי מדובר בפעולה בניגוד עניינים מצדו של משה. העובדה שיחידות שונות הושכרו לבני משפחתו של משה הייתה יד ועה ומוסכמת על ישי. מהראיות שהובאו מסתבר כי ישי אישר את תנאי ההשכרה, ולכל הפחות נמנע מלהביע דעה נוגדת כלשהי. מוסך איציק פעל במקום לפני מסירת החזקה לחברה, וכזכור, בין מוסך איציק לישי נוהל משא ומתן לשיתוף פעולה והפעלת מוסך משותף במבנה.

גם השכרת החנות לאוריה כהן לא נעשתה במחשכים, וישי אישר אותה ולא התנגד לביצוע העבודות להכשרתה. טענתו של משה ולפיה בית העסק הרמוסה בא להחליף את החנות של פריבל לאחר שההסכם עמה בוטל, לא נסתרה.
58. דומה שהמחלוקת העיקרית נוגעת לדרישתו של משה לשכר עבור עבודתו בניהול החברה, שכן כל התשלומים השנויים במחלוקת שימשו את משה לטענתו, לתשלום השכר שנדרש על ידו.

כפי שראינו, הוסכם בין הצדדים כי משה יקבל סך של 2,500 ש"ח לחודש בתקופת המשא ומתן וההתקשרות עם שסטוביץ. ישי אישר זאת, אף כי הבהיר כי לא מדובר בהסכמה בכתב, אלא הסכמה בעל פה (עמ' 18). לדבריו, ההסכמה הושגה "תוך כדי הליכה" (שם, שורה 30), אך ברור כי ישי לא התנגד לכך.

59. משה טוען כי עבור תקופת השיפוץ, שבה עבד בהיקף מלא במבנה, הוא זכאי לשכר של 15,000 ש"ח. על שכר שכזה לא הושגה מעולם הסכמה, ולכאורה דרישתו של משה לשכר זה אינה מעוגנת בהחלטות של החברה או בהסכמות (למעט ההחלטה מ-1/7/2019 השנויה במחלוקת, שהתקבלה לאחר תחילת ההליכים בבית המשפט).

60. יתכן שלמשה מגיע תשלום שכר ראוי על עבודתו ויתכן שהחברה יכולה להסכים על תשלום בדיעבד. עם זאת, ברי שכל תשלום שנגבה על ידו ללא הסכמה או החלטת החברה, נעשה שלא כדין.

אלא שגם משיכה כספית שנויה במחלוקת בין הצדדים אינה עילה לקבלת סעד להסרת קיפוח. שכרו של משה נתון למחלוקת שיש לבררה. לא הובאו על ידי ישי נתונים מדויקים לגבי משיכות כספים מהחברה ולגבי ההתחשבנות בין החברה למשה ול חברת אימכ. ככל שיתברר כי משה משך מקופת החברה יותר מהמגיע לו, בין בגין השכר המוסכם ובין כהחזר להלוואות שניתנו על ידו ועל ידי בני משפחתו, הרי שלחברה תעמוד זכות תביעה כנגדו להשבה. זכות החברה להשבה אינה מקימה עילת קיפוח לבעל מניות.

61. נזכיר שוב כי במקרה הנוכחי הייתה לישי גישה לכל החשבונות. הוא ידע או יכול היה לדעת על כל המשיכות וכל ההעברות שבוצעו, אך העדיף שלא לעשות מאום, שתק, לא התריע ולא דרש השבה בזמן אמת .

62. המבקשים טוענים גם כי משה פועל ביחד עם חברת ניצב"א לשינוי תכנית המתאר החלה על המבנה. לטענתם, משה אינו משתף אותם בהליכים לשינוי תכנית המתאר, רשם את שמו כנציג החברה ואת כתובתו באינטרנט ככתובת החברה (ראו עמ' 36 ).

63. בעדותו הבהיר משה כי בשל הגדרת הייעודים המותרים במבנה יש קושי לאתר שוכרים שאינם תואמים את הייעוד המותר. כאשר פנה למשרד מהנדס העיר נמסר לו כי אם יפעל לשינוי ייעוד יתכן וניתן יהיה לקבל רישיונות עסק לעסקים נוספים. במשרד מהנדס העיר הפנו אותו לחברת ניצב"א אשר יזמה תכנית מתאר מפורטת חדשה במתחם סמוך (עמ' 36). בפגישה עם ניצב"א עלתה האפשרות להגשת תכנית מתאר שתחול גם על המבנה ותאפשר שינוי ייעוד למסחר ומשרדים ותאפשר תוספות בנייה (שם, שורה 30).

משה הוסיף כי עדכן את ישי בכל התכניות ואף העביר לו הדמיה של התכנית המתוכננת. אישור התכנית, כך הבהיר, יביא להשכרת זכויות החברה במבנה.

64. התכנית המוצעת הוגשה לעיון בית המשפט אולם לא סומנה כמוצג נפרד. מעיון בתכנית ניתן לראות כי בעמודה המיועדת לסימון בעל העניין נרשם "משה כהן" ובצדה נרשם שם התאגיד א.מ.ע.י. נדל"ן בע"מ. שמם של מי מהמבקשים לא מוזכר.

אין ספק שרישומו של משה כבעל עניין יחיד אינו תקין ואינו ראוי, שכן בעלת העניין היא החברה ולא הוא באופן אישי. עם זאת, אין באמור משום קיפוח של המבקשים שהרי התכנית מיועדת להשכרת המקרקעין עליהם בנוי המבנה. לתכנית גם צורף נסח רישום המפרט מיהו בעל הזכויות במקרקעין. משמע, כל השבחה בזכויות החברה תביא להגדלת שוויה של החברה לטובת כלל בעלי המניות. אין טענה, והדבר אף לא עולה מהתכנית, כי יש בה משום הטבה מיוחדת לכהן או למי מטעמו.

65. ככל הנראה משה, אשר פועל לבדו בקידום ענייני החברה, נרשם על ידי עורך התכנית כבעל העניין. עם זאת, ראינו כי מעורבותו הרבה של משה בענייני החברה נובעת לא רק מאישיותו אלא גם מהעובדה כי המבקשים אינם מגלים עניין בניהול החברה, וישי מסתפק בהתבוננות מרחוק ובאיסוף נתונים. ישי לא שלל את הטענה כי ידע על התכנית המוצעת, ולא הבהיר מדוע לא גילה מעורבות בתכנית שצפויה להגדיל את שווי החברה ולהביא תועלת לכל בעלי המניות.

66. בטרם סיום אעיר כי למרות הטענות הרבות שמעלים המבקשים כנגד המשיבים ובמיוחד הטענות על משיכת כספים מהחברה, אין בפניי שום חוות דעת מסודרת ומפורטת עליה ניתן לבסס ממצא לגבי היקף המשיכות והיקף הכספים שנטען כי נגזלו מהחברה. מאידך מתברר כי המבקשים קיבלו מהחברה 160,000 ₪ (עמ' 10 שורה 19 ) . אין נתון מדויק כמה שולם למשה וכל שידע ישי להעיד היה כי משה קיבל העברות בסכומים גדולים יותר. לדבריו "זה הועבר בכל מיני דרכים, ראיתי העברות של יותר", ובהמשך "זה כמה סכומים קטנים שנותנים סכום גדול יותר מ-160,000 ₪. יש העברות בדפי החשבון . הכל מופיע שם" (עמ' 10). מפתיע שאין פירוט מדויק וסיכום של אותן העברות ישירות או עקיפות, שהגיעו לידיו של משה, מעבר לסכומים שקיבל בהסכמה עבור עבודתו.

סיכום ביניים
67. מכל האמור עד כה מתחייבת המסקנה כי המבקשים לא הוכיחו כי ענייני החברה נוהלו בדרך המקפחת אותם, ועל כן לא עומדת להם עילה לקבלת סעד להסרת קיפוח.

עם זאת, ברור כי הדרך שבה התנהלה החברה עד מינויו של המנהל המיוחד, הייתה כושלת. החברה התנהלה ללא חלוקת סמכויות ברורות, ללא קביעת מדיניות ברורה, ללא הנהלת חשבונות מסודרת, ללא קבלת החלטות מסודרות, ובעיקר ללא שותפות של בעלי המניות. ראינו כי רק משה היה פעיל בענייני החברה, ואילו המבקשים, ובעיקר ישי, ישבו בחוסר מעש, התבוננו במעשיו של משה, אך לא השתתפו בניהול ולא עשו מאום כדי לקיים את ענייני החברה. ברי שבמצב זה, בהיעדר שיתוף פעולה בין בעלי המניות, יש צורך בשינוי כלשהו שיאפשר לחברה לעלות על דרך המלך.

68. כפי שהובהר לעיל, בחברה שהיא "מעין שותפות" יש חשיבות רבה לניהול משות ף, ויש ציפייה לשיתוף מלא בעניינה. במצב שנוצר, לאור מערכת היחסים שבין המבקשים למשיבים, ברור כי נוצר משבר אמון המונע מהם לפעול במשותף לטובת החברה.

69. שני הצדדים הביעו דעתם כי ראוי לפעול להיפרדות. עם זאת, מתווה ההיפרדות שנוי במחלוקת. המבקשים מעוניינים בהתמחרות פנימית בין המבקשים למשיבים. לעומתם עותרים המשיבים להיפרדות בדרך של חלוקה בעין של נכסי החברה, דהיינו של המבנה והזכויות הנלוות. המשיבים סבורים כי ניתן לחלק את היחידות השונות במבנה בין הצדדים כך שכל צד יהיה בעל זכויות הבעלות רק בחלק מהמבנה. לחלופין מבקשים המשיבים לרכוש את חלקם של המבקשים במחיר הוגן שייקבע על ידי מעריך שימונה.

70. הצעתם של המשיבים לחלוקה בעין של הנכס אינה סבירה בעיניי; חלוקה שכזו תותיר את הצדדים שותפים במקרקעין, שותפים בזכויות במבנה ועלולה להביא לתקלות רבות בניהול המבנה, ניהול הזכויות המשותפות, ליצור תחרות וכדומה. פיצול כאמור, עלול לגרור גם תשלומי מס והוצאות נלוות שיהיה צורך לקבוע כיצד ומי ישלמם. נדמה כי בשים לב למערכת היחסים שנוצרה ביניהם, לא יעלה בידי הצדדים להתגבר על מחלוקות אפשריות שכאלו ואחרות שיתעוררו, באופן שיאפשר להם לנהל את המבנה המחולק.

גם רכישה כפויה, גם במחיר הוגן, אינה סבירה בעיניי. לשני הצדדים זכויות שוות בחברה וכאמור לא מצאתי להטיל אחריות למצבה של החברה על מי מהם יותר מאשר על חברו.

71. במצב זה נראה נכון וראוי כי ההיפרדות תיעשה בדרך של התמחרות חופשית שיכולה להיעשות רק בין בעלי הדין או בהתמחרות פתוחה גם לצדדים שלישיים. ההכרעה בין האפשרויות הללו תיקבע לאחר שמיעת עמדות הצדדים.

72. אדגיש כי המבקשים ביקשו גם סעדים נוספים, כגון מינוי שמאי להערכת דמי השכירות הראויים ביחידות השונות ולמינוי מומחה שיבדוק את החשבונות. לאחר אלו, ועל פי תוצאות הבדיקה, כך עותרים הם, יהיה מקום לחייב את המשיבים בתשלומים לחברה. טענות אלו הן כאמור טענות של החברה שמקומן בתביעות של החברה, בין תביעה ישירה ובין כתביעה נגזרת. מכל מקום, הראיות שהציגו המבקשים אינן מספיקות כדי לבסס עילות תביעה שכאלו. המבקשים יכלו לצרף חוות דעת, שהרי כל החשבונות נמסרו לעיונם. הם יכלו להגיש חוות דעת של שמאי לעניין הערכת דמי השכירות אך לא עשו כן. במצב זה, בהיעדר תשתית ראשונית, לא נכון ולא ראוי שבית המשפט ימנה מומחים מטעמו.

סוף דבר
73. לאור כל האמור אני דוחה את טענת המבקשים כי החברה מנוהלת בדרך שיש בה משום קיפוח. כמו כן אני מורה כי בישיבה הקבועה ליום 9/6/2020 יהיו הצדדים מוכנים להביע עמדתם בדבר אופן ההתמחרות המתאים, האם התמחרות פנימית בין בעלי הדין בלבד או שמא התמחרות הפתוחה גם לצדדים שלישיים לרכישת כל זכויות החברה או לרכישת זכויות של מי מהצדדים.

הוצאות ההליך ייפסקו לאחר סיום הליך ההיפרדות.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.