הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 64389-12-14

בפני
כבוד השופט דניאל פיש

התובעת

ב.י.מ. חברה לבנין והשקעות (חיפה 1993) בע"מ ח.פ. 511867509
ע"י ב"כ עו"ד אסף קפרוב ואח'

נגד

הנתבעת

מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון
באמצעות עו"ד מפרקליטות מחוז חיפה – אזרחי

פסק דין

1. התובעת, ב.י.מ חברה לבניין והשקעות (חיפה 1993) בע"מ (להלן: "התובעת") הגישה תביעה כספית ונזיקית בסך 3,000,000 ₪ כנגד מדינת ישראל- רשם הקבלנים (להלן: "הנתבע").

2. במסגרת כתב התביעה נטען כי התובעת הינה חברה ותיקה ומוכרת לבנייה שהוקמה על ידי המהנדס יעקב ברסוצקי, המחזיק ב-97% ממניותיה ובשנת 1994 נרשמה בפנקסי הקבלנים בהתאם לחוק רישום קבלנים, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק רישום קבלנים"). בהתאם לסמכות רשם הקבלנים, נקבע לחברה ביום 6.7.98 סיווג ג-4 וצוין כי הסיווג ישאר בתוקף כל עוד החברה מקבלת שירותים הנדסיים מאת המהנדס ברסוצקי. נטען כי במהלך השנים הקימה התובעת פרוייקטים מורכבים ורחבי היקף, כאשר רישיון הקבלן בסיווג ג-4 בוטל במועד לא מדוייק בסוף דצמבר 2007 במהלך לא מוסבר ותמוה. נטען כי ההחלטה לביטול מעולם לא הוצגה לתובעת, כאשר הנתבע טען שהביטול נעשה עקב חובות התובעת בגין אגרת רישיון לרשם הקבלנים, חובות שלא היו במועד ביטול הרישיון, שכן היו איחורים בתשלום האגרות אך הן שולמו בטרם מועד הביטול.

3. לטענת התובעת, בחודש נובמבר 2007 התקבל אצלה מכתב נושא תאריך 5.9.07 בדבר "התראה לפני ביטול רישום" בגין אי תשלום נטען של אגרת שנת 2002 ושנת 2007 וזאת על אף שהאגרה לשנים אלו שולמה. ביום 1.12.07 השיבה התובעת לרשם שאין אגרות שלא שולמו. ביום 16.1.08, התקבל מכתב מהנתבע לפיו אין חוב לשנים 2002 ו-2007 פרט לתשלום ששולם באיחור בשנת 2002. בהמשך, נשלחה דרישה לתשלום קנס בגין האיחור בתשלום בסך 2786 ₪ ששולמה על ידי התובעת. נטען כי הנתבע לא הפיק לתובעת רישיון קבלן לשנת 2008 ופעילות החברה הופסקה כליל שכן חל איסור לעבוד ללא רישיון בהתאם לסעיף 16 לחוק והדבר מהווה עבירה פלילית. נטען שרק ביום 18.6.08 התקבל אצל התובעת רישיון לשנת 2008 שסיווגו היה ג-1, בעוד שהחוזים שנחתמו על ידי התובעת עם צדדים שלישיים היו על בסיס הידיעה שלתובעת סיווג ג-4.
4. לטענת התובעת, ביטול רישיון הקבלן גרם להפסקת עבודתה בפרוייקט קיים של בניית 54 יחידות צמודי קרקע ומנע מהתובעת קבלת עבודות חדשות באופן בו התובעת לא היתה פעילה משך כשנה ונגרם לה נזק כבד. עוד נטען בכתב התביעה, כי הרשם, מסיבה שאינה ידועה, השיב את הרישיון, לאחר מכתבים של התובעת כביכול עקב בקשה חדשה לחידוש רישיון שלא הוגשה מעולם בסיווג ג-1 בלבד, המאשר ביצוע עבודות עד 4,000,000 ₪ בלבד (ולא 30,000,000 ₪) ובכך נמחקו 13 שנות רישום ומוניטין. נטען שבעקבות שינוי הסיווג לא יכלה התובעת להשתתף במכרזים של מוסדות וחברות גדולות. נטען כי על הנתבע כרשות מנהלית חבות מוגברת מעבר לחבות לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב (בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, נב (1) 289, ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' גלעד ברעלי, מט (1) 463).

5. לטענת התובעת בכתב תביעתה, עיון בפרוטוקול מעלה שכל הגורמים ברשם אישרו את השבת הסיווג לג-4 אך יד נעלמה בכתב לא ברור כתבה "לאשר בסיווג ג-1" או שלמעשה מדובר בג-4 היות והכתב לא ברור. נטען שגם בטופס נרשם שמדובר בחידוש רישיון לאחר תשלום חובות (מוכחשים, למעט הקנס כאמור). נטען כי הוראות הדין לא מאפשרות לקבלן המקבל סיווג חדש לקבל סיווג העולה על ג-1 בהתאם לתקנה 2 לתקנות הסיווג. עוד נטען שללא ביטול הסיווג שנעשה בטעות, לא היתה מניעה על פי הדין שהתובעת תמשיך להחזיק בסיווג ג-4. לטענת התובעת, אל תוך אמת המידה הנזיקית המעוגנת בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, יש לקרוא את חובת הנתבע שלא לשקול שיקולים זרים, לנהוג בהגינות ובשוויון. נטען שהנתבע לא עמד בזה, עת הפלה את התובעת, הקצה רישיונות לחברות מתחרות ובו בזמן שלל מהתובעת את רישיונה ומנע ממנה להשתתף במכרזים ובפרוייקטים. נטען לפגיעה בעקרון השוויון ובחופש העיסוק. נטען שרק ביום 14.1.09 אישר הרשם בכתב שהביטול בשנת 2007 נעשה בשל אי תשלום אגרות. נטען שלא הומצאה עד היום ראיה לקיומו של הליך או החלטת ביטול אצל הרשם טרם ביטול הרישיון.

6. לטענת התובעת, בשנת 2004 חתמה בשותפות עם ח. מושקוביץ חברה ליזמות בע"מ, על חוזה שיווק וביצוע של 54 יחידות בתים צמודי קרקע במסגרת הרחבת הישוב גיתה. נטען כי החוזה נחתם על בסיס ניסיונה הרב של התובעת ועל בסיס רישיון הקבלן שלה בסיווג ג-4 כפי שצוין במבוא לחוזה. נטען שבשנת 2008 הפסיקה התובעת את עבודות הבנייה בפרוייקט (8 בתים נמסרו בשנת 2007 ובוצע פיתוח כללי ל-12 מגרשים) עקב ביטול הרישיון כאמור. ביום 15.5.08 לאחר 5 חודשי הפסקת עבודה, הודיעה ח. מושקוביץ על ביטול הסכם השותפות עקב הפרת ההסכם וביקשה פיצוי עבור ההשקעה בפרוייקט. נטען כי התובעת ב-3.08 עמדה לחתום עם קבוצת רכישה על חוזה לבניית כ-30 בתים בפרוייקט גיתה אך החוזה לא נחתם עקב ביטול הרישיון. בשנת 2011 חתמה התובעת על חוזה לשיווק וביצוע 16 יחידות צמודי קרקע עם קיבוץ אדמית והחלה בשיווק הפרוייקט. נטען כי אחד המשתכנים העתידיים בפרוייקט פנה לתובעת וטען כי בידיה רישיון בסיווג ג-1 ולא ג-4 ובעקבות פנייתו היא הפסיקה את שיווק הפרוייקט מחשש לתביעות כנגדה ומעבירה על החוק. נטען כי ההיקף המאושר לסיווג ג-1 הקיים הוא כ-2,000,000 וכי החוזה בוטל ביום 11.8.14.

7. מכתב התביעה עולה, כי בשנת 2012 הגישה התובעת בקשה לבית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים בחיפה לחייב את הנתבע להשיב לה את הרישיון בסיווג ג-4 שבוטל בניגוד לחוק. העתירה נמחקה בשל העדר סמכות עניינית והתובעת הופנתה להליך ערעור בפני ועדת ערר על החלטות רשם הקבלנים, שם נדחה הערעור על החלטת הביטול היות ועניין הביטול אינו בסמכותו. ערעור על כך הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב שקבע שהרישיון בוטל בניגוד לחוק אך לא חייב את הנתבע להחזיר את הרישיון שבוטל עקב שיהוי, למרות שוועדת הערר בבית המשפט אישרה הארכת מועד להגשת ערר. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, להשבת הרישיון שבוטל, שנדחה.

8. לטענת התובעת, התנהלות הנתבע עולה כדי רשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין. נטען כי החבות המושגית של הנתבע נובעת מהדין המנהלי ומחבות סטטוטורית המוטל על רשות מנהלית, בין היתר לבדוק קיומן של הנחיות והוראות ולוודא שהממונים מטעמה פועלים לפיהן (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר, לז (3) 757). באשר לחבות המדינה הפנתה התובעת לחוק נזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב- 1952. נטען שלנתבע קיימת חובת זהירות כלפי קבלנים הרשומים בפנקסי רשם הקבלנים בהתאם לחוק וכי הנתבע הפר חובה זו בכך שפעל בניגוד לקבוע בסעיף 7 לחוק וניתן היה לצפות שיגרמו לתובעת נזקים כבדים ובלתי הפיכים בשל כך. עוד נטען שרשם הקבלנים פעל מטעם מדינת ישראל שאשרה או אשררה את פעולתו ועל כן נושאת באחריות למעשיו. נטען כי הנזק היה צפוי והוא מקים חובת זהירות מושגית שהופרה וכי בנסיבות חלה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת בגין הנזק הספציפי שהתרחש. נטען בנוסף, להפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודה, מכח אחריותה השילוחית למעשי עובדיה ושלוחיהם שפעלו תחת הרשאתה (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נט (5) 193, 203). נטען שלו פעל רשם הקבלנים כראוי, ניתן היה להיווכח שלא קיימת עילת ביטול הרישיון של התובעת. נטען להתרשלות בביטול רישיון התובעת, מבלי שהתקיים הליך מתאים ובניגוד לסעיף 7 לחוק רישום קבלנים הקובע כי השימוש בסמכויות הרשם לביטול רישום יעשה רק לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת שנתמנתה על ידי השר. עוד נטען שעל פי פסק הדין אבנעל, בהתאם לעקרון החזרת המצב לקדמותו, זכאית התובעת בנוסף לפיצוי בגין נזקים שאינם ממוניים. נטען כי רשם הקבלנים כרשות מנהלית הפר את חובתו לפעול בזהירות, בתום לב, בסבירות ובהגינות והביא להרס התובעת והעומד בראשה- המהנדס ברסוצקי וכן להשפלתו הפומבית ופגיעה קשה בכבודו. התובעת פירטה בכתב התביעה את נזקיה הכספיים.

עמדת הצדדים בתצהיריהם
9. מטעם התובעת הוגש תצהיר על ידי ברסוצקי יעקב (להלן: "ברסוצקי"). ברסוצקי חזר בתצהירו על שפורט בכתב התביעה. הוא פירט ששלח כשלושה מכתבים וביצע עשרות שיחות טלפון וכי רק ביום 18.6.2008 התקבל רישיון קבלן בסיווג ג-1. עוד טען ברסוצקי בתצהירו כי לא הוצגה החלטה על ביטול הרישיון ופירט כי התובעת ניהלה משך 3 שנים מערכות משפטיות כנגד הנתבע במטרה להחזיר לעצמה את הרישיון בסיווג ג-4 ונשאה בהוצאות משפטיות בסך של כ-120,000 ₪ ולא קיבלה החזר מהנתבע לפי פסק הדין. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 20.10.14 כי ביטול הרישיון היה בניגוד לחוק וכי עילת הביטול אינה מתקיימת. הוא הוסיף שבית המשפט לא קבע שיש להחזיר לתובעת את הרישיון בסיווג ג-4 בשל טענת שיהוי. ברסוצקי ציין בתצהירו כי התובעת במשך תקופת פעילותה יזמה פרוייקטים ובנתה את הבתים בעצמה כקבלן מבצע וכי רווח סביר במקרה זה הוא 20% במידה ויש יזם וקבלן מבצע רווח מקביל של 15% ורווח יזם 15%. לטענתו, התובעת לא היתה פעילה מיום 2.1.08 ועד ליום 31.12.08. עוד פירט ברסוצקי בנוגע לפרוייקט בגיתה ובקיבוץ אדמית ובאשר להפסדים שנגרמו לו כתוצאה מכך.

10. מטעם הנתבעת הומצא תצהיר מטעם אמנון כהן, רשם הקבלנים ומנהל אגף בכיר רשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון מיום 1.5.12 (להלן: "כהן"). לטענתו, התובעת היתה רשומה בפנקס הקבלנים בסיווג ג/4 לחוק בהתבסס על כישוריו וניסיונו של בעלי החברה ומנהלה- ברסוצקי. כהן בתצהירו טען כי רישומה של התובעת בוטל בגין אי תשלום אגרה שנשלחה לתובעת בספטמבר 2007 מחמת אי תשלום אגרה לשנים 2002 ו-2007. צוין כי לברסוצקי חברה נוספת בשם ב.י.מ חברה לבניה בע"מ, ח.פ. 510884356, מספר קבלן 8329, שגם היא נמחקה מהפנקס בשנת 2007 מחמת אי תשלום אגרות. לטענת כהן בתצהירו, לא נמצאו מכתבים והוכחות לכך שהתובעת שלחה מכתבים למעט המכתבים שצורפו לכתב ההגנה וכי לפי האמור במכתב החברה מיום 11.5.08 ניתן ללמוד שהחברה לא השיבה לפניות רשם הקבלנים מיום 5.9.07 בנוגע לאי תשלום אגרת רישום בטרם ביטול הרישום. עוד נטען כי התובעת לא הגישה ערר על ביטול הרישיון מיום 5.12.07 אלא רק על ההחלטה בנוגע לחידוש רישומה בסיווג 1 בחלוף שנים ממועד ההחלטה בדבר חידוש הרישום בניגוד לאמור בתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סדר דין בועדת ערר).

11. כהן בתצהירו טען שבתחילת שנת 2008 נענה רשם הקבלנים לבקשת חידוש הרישיון של התובעת וביקש במכתב השלמת פרטים לשם רישום מחדש. נטען שאין במכתב זה להעיד על מצב רישומה הקודם של התובעת או לאושש את טענות התובעת שלא היה לה חוב לתשלום, שכן במועד מאוחר יותר שילמה התובעת ריבית פיגורים בגין אי תשלום רישיון קבלן לשנת 2002. נטען שרק ביום 11.5.08 טענה התובעת שביטול רישומה נעשה בטעות וכי העיכוב בהתייחסותה להתראה ששלח הרשם בחודש ספטמבר 2007 נבע ממחלתו של מנהל החברה ברסוצקי. נטען כי בקשת התובעת לחידוש הרישיון הובאה לדיון בפני הועדה המייעצת שמצאה שלתובעת אין פעילות עסקית המצדיקה את רישום החברה בסיווגה המקורי ועל כן הודיע הרשם לתובעת שרישיונה יחודש בסיווג 1 וכי ככל שיומצא לידיו אישור הנוגע לפעילות החברה בשנים האחרונות, תובא התאמת התובעת לסיווג 4 לבחינת הועדה המייעצת. עוד טען כהן בתצהירו שנשלח מכתב לתובעת ביום 19.5.08 ובו נמסר שפנייתה בעניין חידוש הרישום התקבלה אולם בסיווג 1 וכן בהמצאת אישור כאמור, יובא הנושא לבחינת הועדה המייעצת. מכתב נוסף נשלח לכתובת התובעת ביום 20.5.08 בו ניתנה לתובעת הזדמנות להמציא מסמכים לשם העלאת סיווגה כולל פירוט עבודות בצירוף חוזים שביצעה החברה משנת 2004 ואילך , אישור רו"ח על היקף עלות ביצוע העבודות, פירוט עובדים, רשימת ציוד ומלאי החברה. נטען שלאור העובדה שהתובעת לא הגיבה לשתי הפניות נשלחו לה תזכורות והתראות: ביום 16.6.08 נשלח לחברה מכתב ובו התבקשה החברה לזרז את מתן תגובתה ולהגיש בצירוף כל המסמכים הנדרשים תוך 14 יום וכן התראה נוספת נשלחה ביום 15.7.08 ובו התבקשה בשנית להגיב לפניות הרשם. נטען שחרף הפניות לא הומצאו המסמכים. נטען שרק ביום 25.8.08 פנתה התובעת לרשם ושבה וטענה שלא היה מקום להוריד את סיווגה, אך עדיין לא המציאה מסמכים להוכחת זכאותה לסיווג גבוה יותר. עוד נטען שביום 2.10.08 השיב הרשם וחזר על הצורך בהמצאת מסמכים כאמור. מכתב נוסף נשלח על ידי הרשם ביום 3.11.08. ביום 16.11.08 שלחה התובעת מכתב לרשם באמצעות בא כוחה שם לא התייחסה לדרישות הרשם וטענה שהתנאי היחיד להשארתה בסיווג 4 הוא קבלת שירותים הנדסיים ממהנדס. התובעת ביקשה לחדש את רישומה תוך 30 יום והוסיפה שאחרת תנקוט בהליכים משפטיים.

12. לטענת כהן בתצהירו, ביום 14.1.09 השיבה הגב' סיגל מזרחי, ראש ענף לסיווג קבלנים ברשם הקבלנים למכתב התובעת וטענה שרישום התובעת בוטל בגין אי תשלום אגרות וכי בחידוש הרישום הוחלט על חידוש הרישום בסיווג 1, כמפורט במכתב הרשם מיום 2.10.08. עוד צוין במכתב כי על ההחלטה לא הוגש ערר ולא הומצאו ראיות בנוגע לפעילות החברה כמפורט במכתב. הוסף שמעבר לכך אין לרשם אלא להפנות לאמור במכתבו ולהוראות החוק והתקנות ובכלל זה תקנה 2 (ב) לתקנות סדרי רישום ותקנה 10 (א) לתקנות הסיווג. נטען כי התובעת לא הגישה ערר ופנתה במכתב נוסף ביום 15.2.09. נטען שרק בשנת 2013, הגישה התובעת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, אשר נדחתה על הסף. לאחר מכן הגישה התובעת ערר שנדחה על ידי ועדת הערר בהחלטתה מיום 26.4.13. עוד נטען כי התובעת הגישה ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם נקבע ביום 6.2.14 במסגרת דיון מקדמי שהתובעת תעביר לרשם מסמכים המוכיחים לטענתה פעילות ביצועית לשנים 2006-2007 המתאימה לסיווג ג/4. עוד נקבע כי רשם הקבלנים יודיע האם ככל שמסמכים אלו היו עומדים בפני הרשם בשנת 2008, היתה ניתנת החלטה לפיה סיווגה של התובעת יהיה ג/4 ולאור חלוף 6 שנים, איזו רמת סיווג יכול ותינתן לתובעת על סמך יכולותיה בעבר. נטען שהתובעת הגישה מסמכים והם נבחנו על ידי הועדה המייעצת לרשם הקבלנים שמצאה שלמרות שההסכמים/החוזים שהוצגו מתייחסים לתקופה שאחרי 2008 אין בהם כדי להוכיח יכולת ביצועית בהיקף נדרש, בסמיכות זמן ומקום שיכול להוות בסיס לסיווג ג/4 לפי תקנה 3 . נטען כי התברר שהמסמכים שהוצגו מתייחסים לעבודות בהיקפים מצומצמים ואין הוכחה שהתובעת היא זו שביצעה עבודות ואין הוכחת ביצוע בפועל ויכולת ביצועית לסיווג הגבוה מסיווג 1. עוד נטען שחלוף הזמן מהווה שיקול להימנע מסיווג גבוה מסוג 1 וכי התובעת לא הביאה ראיות בדבר יכולתה הביצועית העדכנית לסיווג לו היא טוענת. נטען שלא הוכח שיש להעלות את הסיווג מג/1 לג/2. נטען שביום 14.10.14 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור המנהלי וחזר על הקביעה כי שמורה לרשם הזכות לשנות את רמת סיווגם של קבלנים כחלק מסמכויותיו לפי סעיף 7 לחוק. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה.

13. כהן בתצהירו טען שבהתאם לייעוץ משפטי שקיבל התביעה מהווה "תקיפה עקיפה" להחלטה מנהלית. נטען שהתקיפה מהווה ערעור על אותן החלטות בדרך של תביעה כספית ויש לדחותה. עוד נטען לשיהוי, להשתק פלוגתא ולמעשה בי-דין לאור החלטות ועדת הערר, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון שקבעו שהיה מקום לקבוע לחברה סיווג 1 בלבד. עוד נטען כי התביעה התיישנה. כהן בתצהירו התייחס לשאלה האם ביטול הרישום התבצע כהלכה והשיב שמהמסמכים עולה שהתובעת לא שילמה את האגרות ובשנת 2008 שילמה קנס ומשכך לא נפל פגם בביטול הרישום בשנת 2007. נטען שהרישום חודש בשנת 2008 וככל שמתעוררות שאלות נוספות הרי שהן נוגעות לסיווג המבקשת בפנקס ואין מקום להתערבות בהן על ידי בית משפט זה וזאת מבלי להידרש לקביעת בית המשפט המחוזי בעניין האיחור בהגשת הערר. עוד התייחס כהן בתצהירו לשאלה האם לתובעת יש כושר ביצוע להחזיק ברישיון קבלנים בסיווג גבוה והשיב שנקבע בשנת 2008 שלא, קל וחומר שניתנה לתובעת הזדמנות להוכיח כושר ביצוע לסיווג בגבוה מסיווג 1 והיא לא עמדה בכך. עוד נטען כי התובעת לא טענה בפני ועדת הערר ובמסגרת הערעור המנהלי לעניין יכולותיה הביצועיות העדכניות ורק בדיון טענה שיש לה ניסיון בביצוע אך מהמסמכים שהגישה התברר שלא כך הדבר. כהן פירט בתצהירו כיצד מסווג קבלן בפנקס הקבלנים בסיווג 1 בהתאם לתקנה 2 לתקנות הסיווג והסביר שהתנאים להעלאת סיווגו של קבלן רשום קבועים בתקנה 3 לתקנות הסיווג וכי לצורך העלאת סיווג נדרש קבלן להוכיח שסיים עבודות בהיקף הדרוש בתום 12 חודשים מתאריך אישור סיווגו הקודם, והעלאת הסיווג מתבצעת "ברמה אחת". עוד נטען שמשמעות הסיווג הוא ההיקף הכספי של העבודות אותן רשאי הקבלן הרשום לבצע. בנוסף, נטען שסמכותו של הרשם לשינוי סיווגו של קבלן קיימת גם מכוח סעיף 10 (א) לתקנות רישום קבלנים.

14. לטענת כהן בתצהירו, החוק הקים מנגנון הבוחן את כשירותם של המבקשים לעסוק במקצוע הקבלנות, לעקוב אחר הכשירויות, לקבוע את רמת המקצועיות הנדרשת מקבלנים רשומים ולשמור עליה באמצעות מנגנונים של אמצעי משמעת ועוד. נטען שהחוק נועד לספק לציבור מנגנון, שיבטיח את איכות העבודות ההנדסיות, לספק מוצר איכותי וברמה נאותה, לשמור על בטיחות הציבור, ליצור תנאים לתחרות הוגנת ולמנוע מגורמים המונעים על ידי שיקולים זרים לחבל באלה שברצונם לפעול כראוי וברמה נאותה. כהן הפנה לתקנה 10 (א) המקנה לרשם סמכות לשנות את סיווגו של קבלן וטען שהרשם מוסמך וחייב לבחון את כשירות הרישום של חברה ואת עמידותה בסיווגים שניתנו לה בעבר. הוסף כי הפסיקה הכירה בסמכותו של רשם לבדוק בכל עת את סיווגו של קבלן. כהן פירט באשר למטרת החוק ותכלית החקיקה ופירט בנוגע לסעיף 6 לחוק רישום קבלנים העוסק בייחוד התואר "קבלן לעבודות הנדסה בנאיות". כהן הסביר בתצהירו שסיווג ג/4 מאפשר לבצע עבודות בענף בהיקף בניה שלדעת הרשם, ועדת הערר ובית המשפט המחוזי, אין לתובעת את היכולת המקצועית לבצען. נטען שהתובעת לא הוכיחה שיש לה כושר ביצוע לרישום בסיווג העולה על סוג 1. מכאן, נטען שהחלטת הרשם מחוייבת וסבירה ולכן קבע בית המשפט ש"אין פגם באופן התנהלות הרשם בעת שבחר להקטין את רמת הסיווג וכפועל יוצא גם לא בהחלטת ועדת הערר".

העדויות בבית המשפט
15. העד, יעקב ברסוצקי, אישר שהגיש תביעה ביום 30.12 ומימן את תשלום האגרה באופן אישי. לדבריו, לקח משכנתא על דירתו לצורך כך. כאשר נאמר לו שמדובר בסיבוב רביעי או חמישי בעניין ביטול הרישיון השיב שכבר ניתן פסק דין לפיו הביטול לא היה חוקי. מסמכי בית הדין מהליך 17706-06-13 הכוללים את העתירה וכל הנספחים לרבות פסק הדין - סומנו ת/1. העד אישר שהוגשה בר"ע לבית המשפט העליון שנדחתה, כאשר לטענתו היא נדחתה בטענה משפטית לפיה מדובר ב"גלגול שלישי". העד אישר שלאחר שניתן פסק דין בבית המשפט העליון, הוא הגיש בקשה לעיון חוזר לבימ"ש העליון שגם היא נדחתה. עוד אישר שהגיש ערעור מנהלי לבית המשפט על החלטה של ועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים. כתב הערר בוועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים - סומן ת/2. העד נשאל בעדותו האם בוועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים שהגיש בפברואר 2013, טען רק לגבי שינוי הסיווג של התובעת ולא לגבי ביטול הרישיון של התובעת והשיב-"לא. אני הגשתי שתי נקודות: אחת ביטול ושניה סיווג ג/1. בנקודה הראשונה של ביטול היתה החלטה שהועדה לא דנה עקב חוסר סמכות. ושני הדברים היו קשורים אחד בשני, אם לא דנים בסעיף הראשון שג/1 יצא כתוצאה מהביטול אז הם דנו רק בעניין ג/1, הם צדקו כי לפי התקנות - קבלן חדש צריך לקבל ג/1 וזה מה שהם כתבו, לא לקחו בחשבון ביטול, על 14 שנות ותק. הם לקחו קבלן חדש ולפי התקנות קבלן חדש מקבל סיווג ג/1 בלבד ובזה הם צדקו, במנותק מהשאלה הראשונה רק בשאלה הזו אם ג/1 נכון או לא נכון - הם צדקו. בגלל שאנשים הציגו בועדת ערעור שזה קבלן חדש והסתיר מהועדה 14 שנות ניסיון וכל הרשיונות שהיו לי" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 11.7.16 ש' 9- עמ' 7 ש' 32).

16. לשאלת בית המשפט האם לא היה מיוצג בהליך וטען שיש לו 14 שנות ניסיון השיב העד שהיה לו עורך דין צעיר שלא ידע להציג את הדברים וכי הוא ביקש להציג אך לא נתנו לו. עוד נשאל האם הערעור המנהלי שהגיש קודם זה ערעור על ההחלטה של ועדת הערר שהוגשה עכשיו והשיב-"לא. הערעור המנהלי שהגשנו לבימ"ש המחוזי בת"א היה על ביטול רישום ברשם הקבלנים ורישיון ג/1 ושאלה שניה - בדיוק מה שהגשנו בועדת הערר. בטלתם בטלתם - החזרתם רישיון למה החזרתם ג/1 ולא ג/4? הרי הוכחנו ששלמנו את האגרות. באיזה עילה בכלל?". בהמשך נאמר לו שהגיש את הערר לאחר שהגיש עתירה מנהלית לבית המשפט שנדחתה מחמת חוסר סמכות ענינית והשיב-"אנחנו הגשנו כל הסיפור בבימ"ש המנהלי בחיפה. בקשנו שני דברים: את הספור עצמו והארכת מועד. בימ"ש לא דחה את התיק בטענה של זמן אלא כתב שצריך לפנות לועדת ערר. אז פנינו לועדת הערר. וכאשר בועדת הערר עוד פעם כתבו חוסר סמכות והפנו עוד פעם לבימ"ש המחוזי. אני טוען שזה לא גלגול שלישי . הגשנו במחוזי בחיפה והפנו אותנו לועדת הערר וכתבה שאין לה סמכות והחזירה לבימ"ש המחוזי, אז אין פה גלגול שלישי וזו הסיבה שהסברתי. זה הבסיס" (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-16).

17. העד אישר שצירף לתצהירו חוות דעת של רו"ח מטעמו- ברנשטיין, מיום 20.1.10. הוא נשאל לשם מה נכתבה חוות הדעת והשיב שלצורך הוכחת הפסדיו. לדבריו, הוא ביקש שיינתן לו 20% רווח וניתנה דוגמא שבפרוייקט אחר קיבל 24% רווח. כאשר נאמר לו שחוות הדעת נכתבה כחמש שנים לפני הגשת התביעה שלל שהיא הוגשה בהליך אחר וטען שיש סמיכות זמנים בין המהלכים בתביעה כאן לנתונים בחוות הדעת. העד השיב שמי שחתום על חוות הדעת הוא ישראלי, שותפו של ברנשטיין מזה 40 שנה והשיב שהם נמצאים באולם בית המשפט. הוחלט בעקבות זה להתייחס למסמך כעדות מפי השמועה. העד נשאל בעדותו האם הכתובת הרשומה של החברה היא רח' אח"י אילת 2/39 והשיב שמדובר בטעות והכתובת אינה נכונה. הוא אישר שהיה מנהל החברה. לשאלת בית המשפט מי מסר את כתובת החברה לרשם החברות השיב-"אני לא יודע מי מסר את זה. החוק אומר שהכתובת מה שרשום ברשם החברות. מאיפה לקחו את זה? אני לא יודע. זו לא הכתובת שרשומה ברשם החברות. הם הפכו את זה. הכתובת הרשומה זה 39 והם כתבו את זה 2. וכל הדואר שהם שלחו החזירו להם. הם התחילו לכתוב כאשר קבלו מכתב שלי עם הכתובת הנכונה אז התחילו לכתוב לכתובת הנכונה" (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 9 ש' 27).

18. העד אישר שהוא שילם אגרות רישום קבלנים לשנים 2003 - 2006. הוא נשאל כיצד ידע כמה לשלם אם לא קבל מכתב מרשם הקבלנים והשיב-"בטח שאני קבלתי, קבלתי בכתב, גם הצהרתי בתביעה ועניתי שאני שלמתי. למה אתה עכשיו נכנס לסיפור הביטול כאשר יש לך פס"ד של המחוזי שזה בניגוד לכל החוקים". לטענת העד, רשם הקבלנים שינה את הכתובת לאחר שקיבל ממנו מכתב בשנת 2009. לשאלת בית המשפט כיצד שילם בין השנים 2002-2004 ולאן הגיעו המכתבים השיב-" אני לא זוכר לאן הגיעו אבל אני יודע שאני שלמתי. יש לי את הקבלות". לשאלת בית המשפט השיב העד שהקבלות לא בידיו אלא בארכיון והוחלט שהן יומצאו תוך 10 ימים. העד נשאל מה היתה כתובת החברה באותן שנים והשיב שאחי אילת 39 אבל לא 2. לשאלת בית המשפט האם המכתבים נשלחו כל השנים לאחי אילת 39 והוא קיבל אותם, השיב-"כן. אני רוצה להוסיף שכל התביעה על שנתיים הם טענו שלא שלמתי על 2002 ו- 2007 . הם לא טענו על 2003 או 2004 או 2006. אז שלחתי להם את הקבלות שאני שלמתי וגם 3 מכתבים ששלמתי ועוד פעם קבלות. נדרשתי גם בנוסף ששלחתי בפקס ובדואר נדרשתי לשלוח את המקור. לא יודע למה. שלחתי גם את המקור. אבל שום דבר לא חזר". העד נשאל האם ביום 11.5.08 שלח מכתב לרשם הקבלנים שבו אישר שב- 9.2007 שלחו לו מכתב על ביטול הרישיון והשיב שדובר במכתב אזהרה על קיום חוב. הוא אישר ששילם את האגרה לשנת 2002 באיחור וכי שילם על כך קנס בסך 2,800 ₪, אחרי הביטול של הרישיון (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 11 ש' 7).

19. העד אישר בעדותו שלאחר כ-6 חודשים חידשו לו את הרישיון בסיווג ג/1 בשנת 2008. הוא נשאל האם הגיש את הערר בנוגע לביטול/סיווג רק בשנת 2013 והשיב-"אתה טועה. עכשיו אסביר לך. שלחו רישיון חדש ג/1 אחרי חצי שנה כאשר תקנות רשם הקבלנים מדברים שחייב תוך 60 יום להציג רישיון לקבלן שמבקש. הגשתי בגלל שלא קבלתי החלטה על הביטול, לא ידעתי שבטלו בכלל את הרישיון כאשר קבלתי ג/1 עדיין חשבתי שזה הורדה. עד שבררתי לקח עוד כמה חודשים, עד שרכזת של קבלנים קוראים לה מיה בסוף 2008 בטעות אמרה שבטלו לך. בכתב עד היום לא קבלתי ובכל מוסד ממשלתי שולחים מכתב ואומרים בטלנו לך, עשינו לך, קבלת עונש , לא יודע מה. עד היום לא קבלנו החלטה". לשאלת בית המשפט האם לא ידע את ההבדל בין ג/1 ל- ג/4 השיב-"ידעתי אבל לפי התקנות ידעתי שאפשר להוריד את הסיווג של הקבלן, רציתי לדעת למה, בתוך חוק רישום קבלנים לא קיים סעיף על אי תשלום". עוד נשאל על ידי בית המשפט האם במועד דאז היה לו חשוב להיות בסיווג ג/4 היות והיה באמצע פרוייקט והסביר-"אני קבלתי את ג/1 בחודש שישי החוזה התחייבתי שיש לי ג/4 שזה מתאים לפרוייקט וקבלתי ג/1 ובחודש חמישי כבר בוטל הפרוייקט. חוץ מזה יש לי עוד שני שותפים, אחי עובד איתי כבר 50 שנה הוא מבצע את כל העבודות . אני רק "פרזיט", רק מנהל, בחודש חמישי כבר בטלו את הפרוייקט. המשתכנים נרשמו בישוב, באו לחתום על החוזים ואני לא חתמתי על החוזים, אז חודש חודשיים שלושה, בסוף לישוב נשבר ובטל את הפרוייקט והחוזה. אם היו שולחים ג/1 אחרי חודשיים אני אז הייתי מבצע ממשיך למרות זה לא חוקי אבל כבר הייתי בפנים" (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 8-26).

20. העד שלל בעדותו שביום 11.5.08 כבר ידע שהרישיון בוטל. העד הופנה בהקשר זה לנספח ג' לתצהיר אמנון כהן, מכתב מטעמו, בו כתוב בנדון ביטול רישיון ונשאל כיצד לא ידע שהרישיון בוטל והשיב-"(מעיין במכתב). זה מתייחס למכתב שהם שלחו שכתבו שאני לא שלמתי והם יבטלו את הרישיון, אני אז לא ידעתי, עד היום לא קבלתי שום אסמכתא על הבטול". לשאלת בית המשפט האם הוא כתב את המכתב השיב בחיוב והוסיף שטעה וצריך היה להוסיף מכתב מתאריך ספציפי. העד נשאל מתי נודע לו שהרישום בוטל והשיב שבסוף שנת 2008 בשיחה טלפונית וכי גם אז לא ידע האם הדבר נכון. לדבריו, ידע שסיווג החברה ג/1 רק בחודש יוני 2008 כאשר קיבל את הרישיון. הוא נשאל מדוע לא הגיש ערר לפי חוק רישום קבלנים בחודש יולי 2008 והשיב-"הדין אומר שעל פסק הדין אתה מגיש תוך 30 יום ערר, כאשר לא היתה לי החלטה לא היה לי על מה להגיש ערר". בהמשך נשאל מדוע המתין 5 שנים והשיב שבשנת 2009 היה חולה וכי הגיש אישורים לבית המשפט וקיבל הארכת מועד. העד נשאל האם היה חולה בין השנים 2009-2013 והשיב כי "משהו כזה. לא זוכר בדיוק". עוד נשאל האם לא פעל באותה התקופה והשיב שפעל וכי יש לו אח שפועל עימו 30 שנה. לשאלת בית המשפט מדוע הוא לא הגיש את הערר השיב שאחיו לא מבין בכך וכי הוא מתעסק עם הבנקים עם הביטוח והמוסדות וניהול החברה, בעוד שאחיו מתעסק בביצוע. עוד אישר העד שהיו תקופות במהלך השנים הללו שלא עבדו בכלל וכן שבמהלך השנים 2008-2013 ביצעו מספר פרוייקטים לפי סיווג ג/1 (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 12 ש' 27).

21. העד השיב בעדותו שמשרדי החברה היו בקרית מוצקין ושבאותה תקופה הוא לא הגיע למשרד כי אחיו הסתדר. לדבריו, לא דובר במכרזים אלא בעבודות על פי הזמנה. עוד נשאל במה התבטאה פעילותו ב- 5 שנים האלו כשהיה חולה והשיב-"אני לא חייב לבוא. אני לא זוכר בדיוק מה עשיתי. עשיתי משהו". בהמשך, השיב שלא הגיע לעבודה וכי סגר את המשרד בקרית מוצקין בשכירות בשל מחלתו. העד נשאל האם במקרה שסיווג החברה היה נותר ג/4 באותה תקופה, לא היה פועל כפי שפעל בשנת 2000 והשיב שהיה פועל היות ואחיו 35 שנה הנדסאי בניין ושותפו והוא זה שמבצע את רוב העבודה. לשאלת בית המשפט לפיה זה לא עולה בקנה אחד עם מה שאמר לפני רגע, השיב-"למה? אני אומר 35 שנה אחי עובד איתי והוא אחראי על הביצוע והוא מבצע פרוייקטים, המצב של החברה לא היה אי-אי להשתתף עם מכרזים עם ג/1 לא יכולנו כי אין מכרזים עם ג/1 זה עבודות קטנות, בישוב ההוא 10 יחידות בישובה ההוא 5 יחידות, כל המכרזים של הממשלה וגופים גדולים זה ג/3 ו- ג/4" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 13 ש' 14).

22. בחקירתו החוזרת הוצג לעד אישור תשלום שובר מופנה לרשם הקבלנים על סך 2,786 ₪ מיום 13.3.08. הוא נשאל האם זה כל החוב שנדרש ממנו על ידי רשם הקבלנים בגין אגרות 2002 - 2007 והשיב שלא מדובר בחוב אלא בקנס על פיגור תשלום בשנת 2002 שהוא שילם. האישור הוגש וסומן נ/1. עוד הוצג לו רישיון קבלן לשנת 2002 בסיווג ג/4 בתוקף עד 31.12 כשהוא נושא תשלום 9.1.2003 - בנק לאומי. העד אישר שהוא שילם זאת אישית. המסמך סומן נ/2. העד נשאל מדוע יש 2 חותמות והשיב ששילם בבנק ואז הסתבר לו שעליו לשלם בבנק רגיל ולא בבנק הדואר ולכן מחקו לו את החותמת והשיבו לו את כספו. בהמשך, הוצגו לעד מכתבים שנשלחו לחברה מסומנים ה, ו, ז, ח לתצהיר המדינה שכולם נשלחו לכתובת: שד' בן גוריון 84 בקרית מוצקין. הוא נשאל האם זו הכתובת שגם אליה נשלחו המסמכים הקודמים והשיב-"לא. כל המסמכים - 6 - 7 מכתבים שראיתי בתצהיר הנתבעת נשלחו לכתובת שגויה - אח"י אילת 2. את המסמכים האלו לא קבלתי". עוד הוצג לו מסמך נספח יג' שצורף לתצהיר המדינה מיום 14.1.09 המופנה לעו"ד ברח"ד שמואל. הוא נשאל האם זו הפעם הראשונה שנודע לו שהרישום בוטל עקב אי תשלום והשיב שכן אך באמצעות המסמך הזה ולא כהחלטה. הסכם עם חברת מוסקוביץ מיום 24.2.2004 הוגש וסומן נ/3. בהמשך חקירתו על ידי בא כוח הנתבעת ברשות בית המשפט נשאל האם הוא שילם בבנק הדואר ב- 22.2.2008 והשיב בשלילה. כאשר נאמר לו שכך כתוב, הסביר-"לא. אתה טועה. זה 2003. זה לא 2008. בגלל זה שלמתי קנס. יש לך את המקור. אני נתתי לאיגוד הקבלנים את המקור" (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 16 ש' 26).
23. העד, אמנון כהן, הופנה לנספח ה' הראשון לתצהירו והשיב שמדובר במסמך שתאריכו 13.5.08. הוא אישר שמדובר בתאריך המלצת הועדה לאשר. העד התבקש להציג את הבקשה מיום 21.8.08 והשיב שאינה בידו. הוא השיב שהוא מניח שהבקשה נמצאת אצל רשם הקבלנים. העד אישר שבהתאם לחוק חופש המידע צריך להגיש בקשה לשלם אגרה ואז הממונה על חופש המידע במשרד מחליט והוא נותן תשובה האם לאשר את מסירת המידע או לא. כאשר נאמר לו שב"כ המדינה בדיון שהתקיים בבית המשפט טען שהוא לא המציא תיק רשם הקבלנים של התובעת כיוון שהוא גלוי לכל השיב שלא ידוע לו מה נאמר על ידו. לדבריו, החלטה האם לאפשר צילום תיק ניתנת תוך מספר ימים לאחר שבודקים את כמות הדפים שצריך לצלם וקובעים את האגרה בהתאם. העד אישר שכאשר ערך את תצהירו החומר של הנתבעת היה גלוי לעיניו. העד אישר שצורפה ההחלטה ולא הבקשה וכי לא ראה את הבקשה במו עיניו. העד נשאל האם כאשר ישנה בקשה לחידוש רישוי מצרפים אליה מסמכים המעידים על השכלה הנדסית, תצהירים של מנהלים, רשם החברות ויש דיון במרכיבים הנ"ל והשיב-"ההחלטה שמצורפת פה עוסקת בשאלה לגבי חידוש רישום רישיון שבוטל. סעיף ה' מנמק סיבה עקב אי תשלום אגרות רישיון . יש המלצה לחדש. היות והחידוש מבוסס על סמך אישוריו ככל שידוע לי, של המבקש מר ברצובסקי שהוא מהנדס בהשכלתו, והוא נרשם כבר בשנת 95, הרשם דאז הכיר בכשוריו, כאשר בא לחדש אין צורך לבחון את כישוריו המקצועיים. אם הוא היה מבקש לחדש על סמך עובדים אחרים, על סמך מהנדסים אחרים בודאי שהמהנדסים האלה היו נבדקים מבחינת התאמה והכשורים שלהם לרישיון המבוקש" (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 18 ש' 8).

24. עוד נשאל העד האם יש דיון בהיקף הפעילות של החברה והסביר-"מי שחתום למטה זה הרשם ומעליו זה חברי הועדה המיעצת. הועדה המיעצת. הפקידה מכינה מזכר לועדה הועדה ממליצה לאשר ומצרפת פה את החתימות שלה ואח"כ הרשם חותם. הוא יכול לקבל המלצת הועדה או לדחות אותה ולנמק. אני יכול לקרוא כדלקמן באופן חלקי: לאשר סוג 1 . יועלה הסיווג לסוג ... ואז אני לא רואה את הסוף. אני יכול להתקשר למשרד ולבקש שימציאו את המקור". העד בעדותו התקשר לבקש את הטופס המקורי והוסיף-"כעת מקריאים לי מהמערכת שם כתוב בהחלטת הרשם "לאשר בסוג 1. יועלה הסיווג לאחר הוכחות לעיל". העד נשאל האם במהלך הדיון בועדה לעניין טופס בדיקת בקשה לרישום לא התבצעה פניה לתובעת והשיב-"אני לא יודע ספציפית בתיק הזה אם פנו לתובע או לא פנו. אבל ככלל - מוגשות בשנה כ- 4,000 בקשות לרשם הקבלנים, אין אפשרות מעשית לזמן את כל המבקשים בכל בקשה. הכלל הוא שאנחנו דנים בבקשה על פי המסמכים, במקומות שיש ספק אם לאשר את הבקשה או לא לאשר אותה, אנחנו מחליטים לזמן ואז מזמינים, לפעמים הסתירות שעולות מן המסמכים נפתרות כאשר פוגשים את הקבלן". עוד נשאל האם לדעתו הורדה בשלושה סיווגים לא מחייבת את זימון המבקש והשיב-"על פי חוק רישום קבלנים כאשר רישום מבוטל לא ניתן לחדש את הרישום לסיווג שהיה למעט מקרה אחד שמדבר על סעיף בחוק שאומר שבמידה והרישום בוטל עקב הפסקת העסקה של שני עובדים מקצועיים יש בחוק במפורש הגדרה שאומרת שתוך 6 חודשים מיום הביטול מהסיבה הזו סעיף 4(א)(6) לחוק שאומר שקבלן שלא יכול להרשם כקבלן על סמך כישוריו שזה לא המקרה הזה -רשאי להרשם על סמך העסקה של 2 עובדים מקצועיים". לשאלת בית המשפט מה קורה במצב בו אדם לא שילם אגרה והסביר-"כל ביטול רישיון מסיבה אחרת שאינה הפסקת העסקת אותם עובדים שבגללם ניתן הרישיון מאפשר חידוש רישיון מסוג 1. זה לא סוגר. כי האיש הגיע לג/4 בעבודה קשה . זה הסיווג שלו. לכן אחרי שהועדה - מסמך ה- המליצה לאשר סוג 1 ונשמע תיכף מה כתב הרשם - בעקבות ההחלטה הזו נשלח במאי מכתב לקבלן שאומר לו שהוחלט לחדש את הרישום שפרט את הסיבה בגלל הורד הרישום, ואם רוצה את ג/4 להמציא רשימת עבודות שהחברה ביצעה. אסביר מאיפה נולדה דרישה זו" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 19 ש' 25).

25. לשאלת בית המשפט מהיכן הכתובת השיב שכל ההתכתבות עם הקבלן היתה לרחוב אח"י אילת וכי כל הרישיונות משנת 95 נשלחו לכתובת הזו. לדבריו, ביום 11.5.2008 - נספח ג' -שלחה החברה מכתב בו בכותרת משנה כתובתה בלוגו שלה לשד' בן גוריון 84 קרית מוצקין. בעקבות הפניה הזו, נשלח חזרה מכתב ב- 19.5 שבוע אחרי זה לשד' בן גוריון. העד נשאל האם המכתב מיום 11.5.08 נענה על ידם והשיב שהמכתב נספח ג' נשלח לגב' אורנה שטרנברג שהיתה ממונה על הפניות באגף רישום קבלנים ו- 3 ימים לאחר מכן היא השיבה למכתב בנספח ה/2 מיום 19.5.08. עוד נשאל האם למכתב צורפה החלטת הרשם והשיב-"לא יודע. המכתב הזה זה החלטה. זו הודעה". העד לא ידע לומר האם המסמך ה/1 הוגש לראשונה והומצא לידי התובעת בהליך בבימ"ש המחוזי במסגרת ערעור על ועדת ערר ליד רשם הקבלנים. העד אישר את האמור במכתב מיום 8.6.14 נספח יח לתצהיר הנתבעת. עוד הופנה לנספח ה/1 שם נרשם בהערות שיעוץ משפטי יבדוק במאגרים משפטיים את מצב החברה ויחזור לדיון וכי התשובה היתה כי "נבדק ולא נמצאו פסיקות". העד השיב שהוא אינו חולק שזה מה שכתוב (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 20 ש' 17).

26. העד הופנה בעדותו לסעיף ו' לטופס ה/1. שם כתוב בחוות דעת הממונה "חידוש רישום תשלום חובות", שם הממונה החליט לאשר את הסיווג ג/4 כפי שכתוב בכותרת הבקשה ואילו המלצת הועדה לאשר הייעוץ המשפטי לא מצאה שום פסיקה כנגד החברה ועדיין רשם החליט לאשר בסיווג ג/1. הוא נשאל מדוע הרשם הגיע למסקנה זו והסביר-"אני אסביר בגלל שגם אני מקבל החלטות כאלו. כמו שאמרתי מקודם - רישיון שבוטל אין לו זכות אוטומאטית להתחדש בסיווג הגבוה שהיה לו. אנחנו מחדשים בסוג 1 ואז אנחנו מאפשרים לחברה להוכיח את יכולת הביצוע שלה לפי תקנה שנקראת 10א לתקנות הסיווג המחייבת את רשם הקבלנים לבצע בדיקות מעקב אחר היקפי ביצוע לקבלנים הנמצאים בסיווגים במקור זה 2/5 והוראת שעה 3/5. תקנה 10א אומרת לבצע את הבדיקה. לכן התשובה שנשלח ב- 10.5 מסבירה את המלצת הועדה והחלטת הרשם לחדש רק בסוג 1 וככל שיוכיחו ביצוע עבודות - יועלה הסיווג חזרה". הוא נשאל האם התשובה המוגדרת ה/2 בתצהיר מיידעת על החלטת הרשם ולא קשורה לפניה מיום 11.5 - נספח ג' לתצהיר הנתבעת והשיב שהדיון היה ב- 13.5 והמכתב היה ב- 11.5. בהמשך, נאמר לו שטען שהמכתב מיום 19.5 מסביר את ההחלטה מיום 13.5 וכי לפי רשם החברות דובר באותה הכתובת הקודמת שלא השתנתה- רחוב השיירה 29 והשיב-"כל קבלן שבוטל עקב חוסר תקשורת ששלחנו וטוען שלא קיבל, אם לא יוכיח ששלח פקס על שינוי כתובת האחריות חלה עליו. הבחורה ענתה על מכתב שהיה בו שינוי לוגו. כל הרשיונות נשלחו לכתובת המקורית ברגע שהגיע מכתב מכתובת אחרת, ענינו לכתובת הזו. נכון שהם לא שלחו מכתב כזה. חובת הוכחה על הודעת השינוי חלה על המבקש" (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 21 ש' 6).

27. העד נשאל בעדותו האם גב' אורנה ברונשטיין עדיין עובדת והשיב בשלילה. הוא נשאל האם הם ביקשו לגבות ממנה תצהיר כמי שטיפלה במועדים הרלוונטים והשיב שהוא העומד בראש המערכת ומסר תצהיר וכי הצד שכנגד היה צריך לבקש לזמנה. עוד הופנה העד למכתב שסומן יח' לתצהירו מיום 8.6.14, המסכם את הדיון של הועדה המייעצת מיום 8.5.14. הוא נשאל האם כתובת החברה שרשומה היא אותה הכתובת שהופיעה גם על רישיונות הקבלן והשיב בחיוב. עוד אישר שלא מדובר באותה הכתובת אליה נשלח המכתב מיום 11.5.08 ולא הכתובת הרשומה ברשם החברות. לדבריו, מדובר בכתובת אליה נשלחו כל הרישיונות משנת 95 לרחוב אח"י אילת והתקבלו שם. העד הופנה לסעיף 7 למכתב מיום 8.6.14 שם הוא מונה את המסמכים שהומצאו לועדה המייעצת. סעיפים א' - ו' כולל, כאשר בסעיף א' הוא אכזר ש- 8 יחידות צמודות קרקע הן בעלות של 4.3 מליון. העד השיב שמחזור כספי זה לא הכנסות אלא היקף פעילות החברה. עוד נשאל בנוגע לפרוייקט של 56 יחידות בישוב גיתה, האם הוא יכול להעריך מתוך הישוב שצויין ב7א מה ההיקף הכספי של כל היחידות והשיב-"כמו שכתוב ברישא של סעיף א - הקביעה העובדתית בסעיף א מבוססת על אישור רו"ח ישראלי שהוא מטעמו של התובעת שהוא מציין בחתימתו כרו"ח שהחברה בנתה 8 יחידות בישוב גיתה ושמחזור הכספי שלה לשנים 6 - 7 , 8 הוא 4.3 . זו טענה שבעובדה והמבקש המציא את המסמך הזה. זה לא פרשנות למסמכים שהוצגו בפניי" (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 7-30).

28. העד נשאל האם נכון לומר שבתחשיב שהם כתבו לפיו המסקנה היא שהסיווג לא מתאים והחברה לא מגיעה לכדי סיווג ג/4 מבחינת ההיקף הנדרש, הם התבססו על חישובים שהומצאו להם והשיב שלא מדובר בסעיף א. בהמשך, אישר שהם הסתמכו בהחלטתם על חוזים שהומצאו להם במסגרת ההליך. עוד אישר שהחלטתו התבססה על סמך ההמלצה של הועדה המייעצת מיום 8.5.14 (סומן נ/4). העד אישר בעדותו בקשר למסמך שסומן נ/4 שבפני הועדה המייעצת הובאו החוזים המפורטים בהחלטה אשר עליהם התבסס כאשר נתן את ההחלטה שלו שלא לחדש את הסיווג ג/1. הוא אישר שהמסמכים שהועדה עיינה בהם הם אותם מסמכים שהוא עיין בהם. עוד נשאל האם היה ראוי לזמן נציג התובעת לדיון הועדה והסביר-"כיוון שלא היתה הנחייה של בימ"ש לזמן את הקבלן, שבמקרים אחרים יש הנחיה כזו. לפעמים בימ"ש אומר: תזמן אותו, תשמע אותו. לדעתי, הסיבה שבתיק הזה בית המשפט לא חייב לזמן, כיוון שהנושא שעמד על סדר יומה של הועדה היה בדיקה של היקפי ביצוע בפועל, שזה ניתן לאמוד במסמכים שמוגשים. אם היתה מצטיירת תמונה שהחברה ביצעה עבודות בהיקף הדרוש, היינו משיבים את הסיווג לג/4" (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 22 ש' 28).

29. העד נשאל בעדותו האם במצב בו האגרות ששולמו מלכתחילה היו נקלטות במערכת רשם הקבלנים, האם הרישיון היה מבוטל והשיב-"אסביר- כשבאתי לתפקיד חדש, שאלתי מתי מבטלים רישיונות קבלן בגין אי תשלום. אמרו לי : רק כאשר קבלן לא משלם פעמיים. אמרתי: למה פעמיים? אז אמרו לי שסעיף 8א3 לחוק קובע מי שנוהג דרך קבע בניגוד לדרישות. דרך קבע. הפרשנות שנתנו למושג "דרך קבע" היתה יותר מפעם אחת, כי אם הוא לא משלם פעם אחת זה עוד לא דרך קבע. הסעיף הזה משלים לתקנה 2.7 שאומרת מה זה ערעור מהימנות - אחד מהם זה קבלן שלא משלם את רשיונו במועד שנקבע. לעניננו, אני משיב - על פי הנתונים שיש אצלנו הוא שילם את כל הרשיונות מיום שהוא נרשם עד 2002 ואת רישיון 2002 הוא לא שילם. לעומת זאת שילם את 2003, 2004, 2005, 2006. את 2007 הוא לא שילם. יש מספר פניות ב- 2007 להזכיר לו לשלם. ולקראת סוף השנה בדצמבר 2007 , אוטוטו פג תוקף הרישיון ויש לו עוד חוב מ- 2002, המליצו לי לבטל את הרישום בגין אי תשלום על פי המושג של דרך קבע". העד הופנה לסעיף 3 בתצהירו ונשאל האם בתאריך זה יצאה הודעה לקבלן והשיב שמדובר ביום הביטול בפנקס הקבלנים וכי-"אני מניח שכן. אני יודע שבתקופתי אם יש כזאת החלטה מהותית, שולחים. אפשר לבדוק לאן ומתי נשלחה ההודעה במקרה הספציפי הזה. במאי 2008 שולח הקבלן מכתב שהנדון שלו: ביטול הרישום ומבקש לאלתר לחדש לו את הרישיון ל2008 ומכאן הוא ידע שהוא בוטל". כאשר נאמר לו שהסיבה בגינה הוא לא צירף החלטה בעניין הועדה המייעצת בדבר ביטול רישיון היא שאין החלטה כזו וכי עד היום אין אסמכתא, השיב-"כאשר כתוב בחוק "פושט רגל מבוטל רישומו" אין פה שיקול דעת, לא לוקחים לועדה מיעצת כי אין פה שיקול מקצועי. כל החלופות בחוק המחייבות ביטול הרישום - כתוב - לא ירשם, ומפנה לנספח א שרשם הקבלנים דאז ביום 4.11 שולח מכתב לחברה ואומר לה "לא שלמת רשיונות לשנים 2002, 2007 " והוא כותב בגוף המכתב - הביטול יכנס לתוקף ב- 18.11.2007. זה אחד המקרים מסל המקרים של 8(א) בהם יש לרשם את החובה לפעול כנגד חברות שנופלות באחת החלופות של סעיף 8 ולכן אין חובה לכנס ועדה מיעצת" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 23 ש' 31).

30. העד נשאל בעדותו האם במצב בו ישנה תלונה של דייר למשל לגבי קבלן שלא מקיים הוראות חוק המכר ולא מבצע תיקונים של חוק המכר, על פי הנוהל מתכנסת ועדה מייעצת והקבלן מזומן לשמוע את עמדתו והסביר-"כן, הבדל בין המצב שאתה מתאר לסעיף 8 שכאשר דייר פונה אלי כרגולטור ומגיש תלונה כנגד קבלן על איכות בניה, על ליקויי בניה, על אי העברת הזכויות בטאבו, זה לא דבר אוטומאטי צריך לשמוע את הצד השני. פה חייב לשמוע את הקבלן, שולחים לו מכתב. זה לא נתון אובייקטיבי. הקבלן עונה למכתב ומזמינים אותו, ואם מסתבר שהוא התרשל פועלים בהתאם". העד הופנה למכתב מיום 14.10.07 ונשאל מדוע המכתב לא זכה למענה. הוא השיב שהמסמך אינו מוכר לו ולא צורף על ידי מי מהצדדים. המסמך צוין נ/5 (צוין כי התובעת לא הצליחה להמציא את המסמך המקורי). העד הופנה לסעיף 3 לתצהירו, שם צירף נספחים: א, ב/1, ב/2. ב/3. ב/4 ומצויינות שם שנים שהיו חסרות אגרות. הוא נשאל האם ניתן לומר בדיעבד שמכתבי הדרישה האלו נשלחו כאשר האגרות שולמו והשיב- "הגבנת של 2002 הלכה איתו עד 2007. כנ"ל ב- 2004 נשלח מכתב ששנת 2004 הרישיון לא שולם ולא שולם 2002. ב- 2005 נשלח מכתב שאומר:2005 לא שולם ו- 2002. כלומר 2003 ו- 2004 שולמו. כל שנה שולח התראה לאותה שנה ותזכורת ש- 2002 לא שלמתם". בהמשך, כאשר נאמר לו שהשנים 2003-2005 שולמו, השיב-"2003 שולמה. אם לא שלחו להם מכתב על 2003 זה סימן שהיא שולמה. אני יכול להראות לפי הפנקס אסמכתא שזה שולם. מציג רישיון שהתובע טען שהוא בוטל ואין בכך דבר כי אפשר לשלם רישיון בכל בנק. אני טוען עובדתית שהטענה שלא ניתן לשלם בבנק מסחרי שהוא לא בנק הדואר היא לא נכונה כי גם היום וגם אז ניתן היה לשלם בכל בנק ולא כמו שטענה התובעת" (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 1-30).

31. העד נשאל האם לפי טענתו רישיון 2002 שולם פעמיים, פעם אחת בבנק לאומי ב 9.1.03 ופעם שניה בבנק הדואר והשיב שלא היות והמבקש טען שהשיבו לו את הכסף מהבנק. בהמשך עדותו, הוצג לעד מסמך רישיון קבלן מ- 2002 בעותק ונאמר לו שהרישיון שולם במועד ועל כן כל מכתבי התראה המאזכרים את החוב של 2002 היו שגויים, השיב-"(מעיין). על פי הנתונים שבידי היום, אגרת הרישיון של 2002 שולמה ב- 13.3.08 מספר אסמכתא של התשלום: 30032248". העד השיב שאין בידיו את סכום התשלום. בהמשך, נאמר לו שמה ששולם ב- 13.3 זה אותו קנס של 2,300 בצרוף יתרת אגרה ל- 2007 וזאת ע"י התובעת לפנים משורת הדין על אף שהאגרה שולמה היות והיא לא הצליחה להוכיח שהאגרה שולמה על ידה אז שולם קנס ביתר ועדיין הרישום לא הוסדר. העד השיב-" אם זה שולם ב- 2003 והקנס שולם ב- 2008 למה לא בא כל השנים והציג את המסמך הזה ? כי בשנים 2003 - 2007 הוא מקבל כל שנה תזכורת שאגרת 2002 לא שולמה. אם יש מסמך כזה -נא להציגו". העד השיב שההתראות נשלחו לכתובת אח"י אילת 2/39. עוד נשאל כיצד הכתובת הזו קשורה לחברה היות והיא לא מופיעה ברשם החברות וגם לא בלוגו של החברה והשיב-"נכון אבל כל הרישיונות הקבלן משנת 95 עד 2005 נשלחו לכתובת הזו והתקבלו" (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 25 ש' 19).

32. עוד נשאל העד האם יתכן שהדואר עד 2002 עבד ומאז הפסיק לעבוד ולכן הרישיון לא שולם והשיב-"אם הוא שינה את הכתובת- היה מודיע. יש לי מכתב אחר שנשלח ברשום . המכתבים נשלחו לכתובת שאליהם נשלחו הרישיונות, אם המבקש קיבל את הרישיונות מ- 95 חזקה עליו שקיבל גם את המכתבים". בהמשך, נאמר לו בהקשר זה שעל המכתבים רשום דואר רשום אך אין בידיו אסמכתא שהם התקבלו והשיב-"בתקופה ההיא שלחו את המכתבים ולא אסמכתאות להמצאה מלאה. אני בתקופה כל נייר שיוצא מרשם הקבלנים בדואר רשום עם אישור מסירה. אני רואה פה שהמכתבים פה נשלחו כנראה שלא בדואר רשום כי לא כתוב. כיוון שהרישיונות נשלחו לכתובת הזו והוא קיבל אותם זה נשלח לאותו מקום. כאשר הוא שלח מכתב עם לוגו של כתובת אחרת אז ענו לו לכתובת ההיא בדואר רשום". העד נשאל האם עד למועד 11.5.08 לא הוגשה בקשה לחידוש הרישום והשיב שהפנייה הגיעה ביום 11.5.08. הוא עוד אישר שהבקשה אושרה ביום 21.2. העד טען בעדותו שהוגשו מסמכים לחידוש הרישום שנמצאים בתיק, לרבות ניהול ספרים בתוקף והרשאות פליליות. לדבריו, כאשר מוגשת בקשה במקרה דנן לחידוש רישיון, יש ליסט מסמכים כתנאי שצריך לצרף שציין. אם הדרישות מלאות מביאים את התיק לדיון בפני הוועדה, גם אם מדובר באי תשלום אגרה. העד אישר שניתן לעיין בכל מסמכי הבקשה ולקבלם והוסיף שאין אצלו מסמכים חסויים (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 26 ש' 25).

33. העד הופנה בעדותו לסעיף 20 לתצהירו ונשאל כיצד הוא מצפה שאחרי שבוטל הרישיון ב 2008 יהיה היקף פעילות שמצדיק החזרת הסיווג למלוא היקפו והשיב-"התשובה בגוף השאלה. מפנה לנספח ו', מ 20/5/08, שבה מודיעים לו שהרישום הוגש לג/1,כדי להחזיר סיווג 4 עליו להציג מסמכים והנתונים הבאים ואני מקריא חוזים על עבודות שבוצעו משנת 2004 ואילך. מה הרציונל, שכדי להחזיר סיווג שהורד, עליך להוכיח ביצוע עבודות שבוצעו טרם הורדת הסיווג. לכן, קבעה הוועדה בהמלצתה שעבודות שהוגשו מתייחסים אחרי 2008 ואנחנו ביקשנו שנעשו עד 2008, כדי להוכיח. היו שם צבר עבודות שלא ניתן לאחדם להיקף אחד כעבודה אחת. לא ניתן לאחד עבודות שלא בוצעו באותו מקום באותו זמן לעבודה אחת. זה תקנות הסיווג. צ"ל יכולת ביצוע בעבודה אחת שבוצעה בסמיכות זמן ומקום". עוד הופנה לסעיף 20 לתצהירו שם צוין שלוועדה המייעצת היו הוכחות בין השנים 2008 ל-2014 והשיב-"זה היה לפנים משורת הדין, מה שביקשנו במקור היה בין 2004 ל 2008 אבל גם מה שהמצאתם בין השנים 2008 ל 2014 בחנו בהיקף, וזה לא עמד בדרישות". העד אישר שלא התבקשו השלמות מסמכים וכי הממצאים נקבעו על סמך המסמכים שהקבלן המציא (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 27 ש' 17).

34. עוד נשאל העד האם ניתן לומר שהחלטת הוועדה שהסתמכה על החוזים שהומצאו לה הייתה צריכה להביא בחשבון את העדר הסיווג המתאים במשך 6 שנים אחרונות מיום ביטול הרישיון ועד ליום כינוס הוועדה המייעצת והשיב-"לא. המבקש התבקש להביא עבודות לשנים שהיו לו ג/4 2004 עד 2008 לא יעלה על הדעת שאבקש עבודות בהיקף של סוג 4, על שנים שבהם רשום בסוג 1. אני כריגולטור מעודד אותו לעבוד בהיקפים שאסור לו? כל הדרישה לשנים שהיה לו ג/4 (2004-2008) לא התמלא, מה שהביא, ההיקף היה נמוך. המשפט שב"כ המבקש מציין לגבי התשובה שלי בשאלה 20 כפי שביהמ"ש הבין, נעשה פה בית הילל, אמרו אפילו שהעבודות הוגשו אחרי 2008 נבדוק אותם אם במצטבר יש היקף. יכלו לומר על הסף "כל העבודות שהוצגו עד 2008 זה לא מה שהתבקשתם להגיש בשנים 2004-2008 לא דנים בכם בכלל". אני מצטט: "למרות שההסכמים שהוצגו מתייחסים ברובם לתקופה של אחרי 2008 למרות זאת בדקנו את היקפי הביצוע"" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 18-28).

35. העד הופנה לפסק הדין של כבוד השופט בכר, נספח יט' ונשאל האם לא היה מקום לאור הקביעה שנעשה עוול, לאפשר את העלאת הסיווג בתנאים שמרגע שהועלה סיווג תוך 6 חודשים יובאו אסמכתאות לכך שהוא עומד בתנאים בהיקף ובמקום לפי התקנות והשיב-"אחרי שהקראתי ציטוט מפסה"ד של השופט בכר, מפנה לסעיף 14 בפסה"ד, "לא מצאתי כי נפל כל פגם באופן התנהלות הרשם". ודבר נוסף, לשאלתך השנייה, ישנו באולם קבלן וותיק שיכול להגיש שלא ניתן לא ב 6 ולא 9 ולא 16 חוד' לבצע עבודה בהיקף של ג/4 זה אומר בין 23 ל 28 מיליון ₪, שזה היקף הסיווג ל-ג/4 את הסכום הזה היה צריך המבקש להציג על עבודות שבוצעו בין השנים 2004-2008 ואז אפשר היה להשיב לו את הסיווג ג/4 שהיה לו. אוסיף, עשו חסד גדול עם המבקש, שבגין 2002 שלא שולם הרישיון וסחב אותו כגיבנת עד 2007 היה צריך לבטל לו את הרישיון עד 2002 וכל שנה שילם את השנה הבאה והזכירו לו ש 2002 לא שילם. נכון להיום יש 431 קבלנים שלא שילמו את אגרת הרישיון לדו שנתי 2015 ו 2016. לפני 3 ימים נשלח תזכורת אחרונה שבחו' נוב' הרישיון יבוטל. כל ענף זה תשלום. במדיניות היום מי שלא משלם הרישיון הנוכחי, הוא מבוטל, בלי לחכות שיצבור רישיון נוסף שלא שולם, אז, להגיד "יותר מפעם אחת"". העד אישר בעדותו כי ביום 13/3/08 שולמה האגרה של שנת 2002 ושיש מספר אסמכתא אצלנו במערכת על התשלום (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 29-עמ' 28 ש' 17).

36. העד נשאל האם נכון לומר שכל וועדה מייעצת נדונה לכישלון מראש היות ולא ניתן להגיע להיקף הנדרש בפרק זמן של 9 או 12 חודשים או אף שנה ו-3 חודשים והשיב-"בשנים שהיה לו ג/4 תראה לי עבודות של ג/4 ואחזיר את ה ג/4. אי אפשר לטעון לגבי שנים שהיה לו ג/1 למה לא בנה לפי ג/4, מה יעבור על החוק? גם פנינו אליו במכתב נספח ו' סעיף 1 ואני מקריא: "פירוט עבודות ... מ 2004 ואילך... רמת הסיווג בו החברה הייתה רשומה"". עוד נשאל האם המכתב הנוגע ל-54 יחידות דיור היה גלוי לעיניו והשיב-"כל המסמכים שמופיעים היו מונחים בפנינו (אני קורא ממכתב התשובה נספח יח' סעיף 7.ב). אני מקריא ".. חב' ח' מושקוביץ היא תבצע את הבניה.." אם מושקוביץ תבצע איך יכול לזקוף לזכותו המבקש את הביצוע של ג/4. בהסכם השיתוף שהוא חתום עליו. לא יכול לזקוף את העבודה הזו לזכותו. כיוון שהוא חתם הסכם לפיו חב' מושקוביץ יבצעו את העבודה והם חולקים ברווחים". העד נשאל בהקשר זה מאיפה המדיניות שחברה חייבת לבצע בעצמה את העבודות והשיב-"המבחן ברשם הקבלנים מבחן הביצוע, כאשר יזם קונה קרקע, ולוקח קבלן רשום כדין לבצע העבודה, בהסכם של היזם מול הקבלן, משית היזם את האחריות לכל מה שיקרה באתר לקבלן המבצע, אם מישהו/עוברי אורח/עובדים באתר יפצעו. זה מה שקובע, זה אחריות שלו, אם יש הסכם שיתוף שחתום עליו המבקש ואומר אני לא מבצע כלום. לוקח קרקע עם מושקוביץ והוא מבצע וחצי חצי ברווחים, איך יכול לזקוף את הפרויקט הזה לזכותו כקבלן. מבצעים עבודות ב-ג/4 כדי להחזיר לו את ה-ג/4" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 29 ש' 4).

37. העד נשאל האם שקל במסגרת שיקולי הרשם במקום לבטל את הסיווג ג/4 והשבת הסיווג ל ג/1 שזה התחלתי, לתת סנקציה עונשית של הורדה בדרגה אחת ל-ג/3 והסביר-"אין חלופה כזו בחוק. הסנקציה שאתה מציג, אינה מתאימה לסיטואציה, למשל בתקנות מעקב 10.א שבה בודקים כל חברה מ-ג/3 עד ג/5 כל 3 שנים האם ביצעה עבודות בהיקף הביצוע הנדרש, שם, יש אפשרות שבמידה ולא עומד בהיקף להוריד לסיווג 1 למטה. כתוב במפורש בחוק, במקרים של ביטול, החידוש לסוג 1, למעט, סעיף 2.ב לתקנות סדרי רישום כפי שציינתי בתחילת העדות, כאשר קבלן מתבטל עקב עזיבה של העובדים המקצועיים שלו, יש חצי שנה לחדש את הסיווג שהיה לו". הוא הופנה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי ת"א שם התייחס לסיפא של פסק הדין והשיב שציטט את השופט בכר שלא מצא כי נפל פגם. עוד הופנה העד לסעיף 12 שמדבר על נושא האגרה, ונשאל מדוע לא הוגש ערעור מטעמם והשיב שלא היה מעשה בית דין ולא ניתן פסק דין. לדבריו, העתירה נדחתה ועל כן אין לו סיבה לערער (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 5-20).

עמדת הצדדים בסיכומיהם
38. לטענת התובעת בסיכומיה, ביום 5.12.07 בוטל רישומה של התובעת בסיווג ג/4 בטענה של אי תשלום אגרה לשנים 2002 ו-2007, כאשר לא הוצגה כל החלטה נשוא ביטול הרישום עד היום. נטען שהתראה נשלחה לתובעת בחודש ספטמבר 2007. נטען שאין מחלוקת שהסיבה היחידה לביטול הרישום היא אי תשלום אגרה והדבר עלה מעדותו של כהן. נטען שמתצהירו של כהן עלה שהשיקולים שנשקלו ועל פיהם בוטל הרישום הם: עיון במסמכים הנמצאים ברשות הנתבע; נשלחה התראה בדבר ביטול הרישום בפנקס הקבלנים בגין אי תשלום אגרה; העדר תשלום אגרות לשנים 2002 ו-2007 עד ליום 5.12.07. נטען כי מתבקשת המסקנה שאם היתה אסמכתה לפיה התובעת שילמה את האגרה ותיקנה את מחדליה עד ליום 5.12.07, אז ביטולה נעשה בניגוד למקובל. נטען שמעדותו של כהן עלה כי הרישיון בוטל בהתאם לסעיף 8 א3 לחוק הקובע שמי שנוהג דרך קבע בניגוד לדרישות מבוטל רישיונו. עוד עלה כי הומלץ לו לבטל את הרישום בגין אי תשלום על פי המושג דרך קבע. נטען שמדובר בפרשנותו של כהן למונח דרך קבע וכי התובעת עמדה בתשלומיה דרך קבע ובין השנים 2002 ועד 2006 החסירה רק תשלום אחד. צוין כי נשלח לתובעת רק מכתב התראה אחד ביום 4.11.07 שלא ברור מתי שוגר היות ולא נשלח באמצעות דואר רשום. עוד נטען כי עד היום לא הומצא מכתב המבהיר את הליך ביטול רישומה ואת החלטת הועדה המייעצת שכלל לא התכנסה. נטען כי החלטתו הרשלנית של הנתבע, התקבלה בקלות דעת, כאשר עוד במהלך שנת 2007 שילמה התובעת את האגרות לשנים 2002 ו-2007 והומצאו באמצעות מכתב רשום לגב' מיה שעיהו.

39. לטענת התובעת, בא כח הנתבע הטעה את בית המשפט לא פעם ביודעין כאשר טען במהלך חקירתו של כהן לעניין העדר חובתו של רשם הקבלנים לקיים ועדה מייעצת וטען שסעיף 8 לא דורש קיום וועדה מייעצת לעניין ביטול. נטען שידוע שבענייננו רשם הקבלנים לא נכנס לגדר סעיף 8 א שעוסק בהחלטת רשם הקבלנים שלא לבטל את רישומו של קבלן ולהמיר את עונשו בהתראה, נזיפה, קנס וכו'. נטען שכאשר רשם הקבלנים התנהל בפועל לפי הוראות סעיף 7 לחוק והחליט לבטל את הרישום בהתאם לסמכותו, הוא נדרש והיה חייב לקיים ועדה מייעצת (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 20-24, ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' גלעד ברעלי ואח', מט (1), 463). נטען כי טענת כהן להתנהלותו בהתאם לתקנה 8 (א)(ג) העוסקת במושג שסתום "דרך קבע" שגויה וכי סעיף זה מפנה לתקנות והתקנה הרלוונטית היא תקנה 2 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ערעור מהימנות והתנהלות בניגוד למקובל), התשמ"ט-1989. נטען שאין כל הוראה לפיה "העדר תשלום אגרה פעמיים" מהווה עבירה על נוהג מקובל וכי מחיקת התובעת אינה מתבססת על סעיפי החוק. התובעת בסיכומיה הפנתה לסעיף 7 לחוק וטענה שרשם הקבלנים העדיף ליתן פרשנות נסתרת למושג שסתום, כאשר הוא נדרש בהתאם לסעיף 7 לחוק להתייעץ בוועדה מייעצת בעניינה של התובעת בטרם החליט לעשות שימוש בסמכותו ולבטל את רישומה של התובעת בפנקס רשם הקבלנים. התובעת הפנתה לדבריו של כב' השופט בכר בפסק הדין בעניינה מיום 14.10.14 שם התייחס בין היתר לסעיף 7 וציין שלא מצא שבוצעה התייעצות עם הוועדה המייעצת בנסיבות. נטען כי הנתבע החליט ליצור נוהל מוזר לפיו כאשר פעמיים לא משולמת אגרה מורים על מחיקה, וזאת כאשר ישנה סנקציה מידתית יותר בתקנה 10 א לתקנות המקנה לרשם סמכות כללית לשנות סיווג או להורידו בדרגה אחת. נטען שהתנהלות הנתבע מהווה פגיעה בעקרון החוקיות ובחוק יסוד: חופש העיסוק (בג"צ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל ואח', תק-על 2016 (2) 1916).

40. לטענת התובעת, בתי המשפט בחנו לא אחת החלטות של רשות מנהלית, האם פעלה כרשות סבירה בעת קבלת החלטתה והאם החלטתה נעשתה תוך איזון ראוי וניתן משקל מספיק לשיקולים רלוונטיים (ס"ע 35967-06-11 בטי בייסברגר נ' משטרת ישראל, משרד החינוך, תק- עב 2016 (3) 13220). נטען שלאחר ביטול רישיונה, קבלה התובעת רישיון ביום 18.6.08 בסיווג ג/1 של קבלן מתחיל ופנתה באמצעות עורך הדין ברח"ד בדרישה להשיב לה את הרישיון המקורי בסיווג ג/4, ללא הצלחה. באשר לביטול הפרוייקט בישוב גיתה נטען שכפי שפורט בכתב התביעה החוזה בוטל בחודש מאי 2008 לאחר הפסקת עבודה של 5 חודשים וללא רישיון קבלן בתוקף, כאשר הרישיון החדש התקבל רק בחודש יוני 2008 בסיווג נמוך ג/1. נטען שגם ללא ביטול החוזה, לא היה באפשרותה של התובע להמשיך בבניית הפרוייקט בהתאם לסיווגה החדש. נטען שלו רשם הקבלנים היה פועל בהתאם לדין ולהוראות סעיף 7, סביר להניח שרישומה של התובעת לא היה מבוטל או שביטול הרישום היה נדחה למועד מאוחר יותר וכך היה נמנע הנזק. מכאן, נטען כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין הפרת חובת היוועצות בוועדה המייעצת בעת הפעלת סמכויותיו של רשם הקבלנים לבין ביטול רישומה של התובעת בפנקס. נטען שהתובעת פנתה לוועדת הערר שנמנעה מלדון בסוגיית ביטול הרישום בטענה של חוסר סמכות. לאחר מכן, פנתה לבית המשפט המחוזי שם קבע כב' השופט בכר שביטול הרישום אינו מידתי ובוצע בניגוד לחוק ללא סיבה. לעניין החזרת הרישיון קבע שחל שיהוי וזאת למרות החלטת וועדת הערר מיום 28.4.13 שקבלה את בקשת הארכת המועד שהוגשה מטעם התובעת ודנה לגופו של עניין בעניינה. נטען שאין לראות בתובעת כמי "שישנה על זכויותיה". נטען שהתובעת פנתה לבית המשפט העליון אך הוא לא דן בתיק בטענת "גלגול שלישי" על אף שבוועדת הערר כלל לא דנו בביטול הרישום בטענת חוסר סמכות. צוין כי התובעת נאלצה להגיש 4 בקשות להשבת הרישיון שבוטל ונגרמו לה הוצאות כבדות, בהן נשא ברסוצקי שנאלץ ליטול הלוואות לצורך תשלום זה. נטען שלא התקיים הליך ביטול רישום תקין, לא התכנסה וועדה מייעצת כנדרש על פי חוק ונגזלה מהתובעת זכות השימוע שעה בה לא זומנה לוועדה לקבלת הסבר מהקבלן ולהבהרת ההשלכות שבאי תשלום האגרה.

41. לטענת התובעת, המחדל העיקרי של הנתבע הוא העדר הודעה על החלטה לבטל את סיווגה של התובעת. נטען שסביר להניח שאם כהן היה שואל את אותו פלוני במשרדו בעת כניסתו לתפקיד האם פרשנות המונח "דרך קבע" תשתנה שעסקינן בפער של 5 שנים בין "הפעמיים" והאם נוהל ביטול הרישום משתנה אם עסקינן בחברה בעלת סיווג גבוהה לעומת סיווג נמוך של חברה בראשית דרכה, התשובה היתה שונה. נטען שבמהלך עדותו של כהן עלה כי לטענתו ישנה חזקה שאם המבקש קיבל את הרישיונות לכתובת הנטענת, חזקה שקיבל את המכתבים שנשלחו. נטען שמתבקשת המסקנה שאין בידי הנתבע כל אסמכתא שהתקבלו בידי התובעת התראות כלשהן, כאשר הנתבע מעולם לא וידא באיזה מועד התקבלו ההתראות, אפילו טלפונית. נטען כי חלק מהמכתבים נשלחו לרחוב אחי אילת 39 וחלקם לאחי אילת 39/2. עוד נטען כי לא צורף מסמך מטעם הוועדה המייעצת או החלטה שאין צורך בכינוסה בעניינה של התובעת. נטען שההחלטה בעניינה של התובעת התקבלה ללא כינוס ועדה מייעצת, ללא ניסיון מינימלי ליצור קשר טלפוני בדבר ידיעת התובעת אודות הכוונה לבטל את רישומה ובירור השאלה האם בכוונתה לתקן את מחדליה תוך פרק זמן סביר.

42. לטענת התובעת ביטול רישומה בפנקס נבע מהפרת החובות הקבועים בחוק רישום קבלנים. נטען שאופן ההפרה יכול שיהיה במחדל או במעשה אקטיבי, ונדרש קשר סיבתי בין ההפרה לנזק. נטען שלתובעת נגרם נזק ממשי כאשר הרשם בפעולותיו הפר את החובה המוטלת עליו. נטען שמדובר בנזק מסוג הנזקים אותם רצה המחוקק למנוע וכי החיקוק נועד לטובתו של הניזוק. התובעת הפנתה לסעיף לסעיף 63 (ב) לפקודת הנזיקין וטענה כי פעולותיו של רשם הקבלנים מקימות את יסודות חובת ההיוועצות בוועדה המייעצת כפי שעולה מסעיף 7 לחוק רישום קבלנים וחוק יסוד: חופש העיסוק. נטען שרשם הקבלנים במעשיו, שלל את זכות היסוד של התובעת כתוצאה מהעדר קיום התייעצות שהובילה לביטול רישומה של התובעת בפנקס. נטען כי בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו שמחיקת התובעת לא היתה ראויה בנסיבות, כי ביטול רישומה לא היה מידתי והיווה פגיעה ישירה וקשה בחוק יסוד: חופש העיסוק, תוך שלילת זכות שימוע, המצאת הודעה מתאימה וללא התייעצות בוועדה המייעצת. עוד נטען להפרת עוולת הרשלנות וחובת הזהירות המושגית והקונקרטית. נטען שכח הנתבע לבטל את רישום התובעת מקים חובת זהירות מושגית כלפי מי שנפגע מפעולות אלה (ת"א 18/93 עמנואל אברושמיאן נ' נפטון פונדק בע"מ ס (1) 919). נטען שנזקי התובעת נבעו מרשלנות רשם הקבלנים ו/או מי מעובדיו ו/או בשל חוסר זהירות ו/או מיומנות מספיקה ו/או בשל הפרת נוהג והנחיות שהיו מקובלות באותם זמנים ו/או בשל הפרת חובות שבחוק או בנוהג על ידם. נטען לנזקים בסך 3,313,000 ₪ בגין אובדן רווח הקבלן וצוין שמדובר בתביעה חלקית וכי הנזק עולה על סכום התביעה אך צומצם משיקולי תשלום אגרת בית משפט. עוד התבקש כי בית המשפט ישיב לתובעת את רשיונה בסיווג ג/4 על מנת שתוכל לשוב להשתתף במכרזים ובעליה יוכל להתפרנס בכבוד.

43. הנתבעת בסיכומיה טענה כי אין מקום לסעד של השבת הרישיון בסיווג ג/4 שהינו בסמכות ייחודית ובלעדית של רשם הקבלנים וכן לא התבקש בתביעה עצמה. נטען כי מדובר ב"תביעה עקיפה" על דרך של תביעת נזיקין כספית של החלטות ופסקי דין שדחו, עד האחרונה שבהן, את טענתה של התובעת בעניין סיווגה. נטען כי ביום 5.12.07 בוטל רישומה של התובעת לאחר שנשלחה התראה בדבר ביטול רישומה בחודש ספטמבר 2007. נטען שבקשת התובעת לחידוש הרישום הובאה לדיון בפני הוועדה המייעצת ביום 19.5.08 שמצאה כי לתובעת אין פעילות עסקית המצדיקה את רישומה בסיווג המקורי ג/4 ועל כן הוחלט לקבל את בקשתה לחידוש רישומה בסיווג ג/1. בד בבד, הודיע רשם הקבלנים שככל שיומצא לידו אישור הנוגע לפעילות החברה בשנים האחרונות, תובא התאמת התובעת לסיווג ג/4 לבחינה בפני הוועדה המייעצת. נטען כי הנתבעת לא המציאה את המסמכים הדרושים חרף תזכורות חוזרות ונשנות וכן התראה ברורה של הרשם לפיה אי מענה לפניותיו מהווה עילה לנקיטת אמצעי משמעת כנגד התובעת. עוד נטען כי התובעת לא הגישה ערר על ההחלטה לביטול הרישיון ולא פעלה לביטול החלטת הרשם מיום 5.12.07 הן על פי הוראות החוק והן על פי הוראות תקנות רישום קבלנים (סדרי דין בוועדות ערר), התשל"א-1971, אלא בחרה להמשיך לשלוח מכתבים לרשם הקבלנים בנוגע לסיווגה וכן לא טרחה להמציא את המסמכים כנדרש. נטען שרק בשנת 2013 הוגשה עתירה מנהלית שנדחתה על הסף ובעקבותיה ערר לוועדת הערר לעניין חידוש רישומה בסיווג נמוך מסיווגה הקודם. ועדת הערר דחתה את טענות התובעת. על החלטה זו הוגש ערעור מנהלי שנדחה היות ולא הוכחה יכולתה הביצועית של התובעת לסיווג הגבוה מג/1. נטען שבית המשפט חזר על הקביעה שבכל הנוגע לסיווג, שמורה לרשם האפשרות לשנות את רמת הסיווגים של קבלנים כחלק מסמכויותיו בהתאם לסעיף 7 לחוק. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לעליון שנדחתה וכן נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שהוגשה.

44. לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה הכוללת טענות שנדחו כולן בהליכים המשפטיים בעבר. הנתבעת הפנתה למסמך שצורף לתצהיר ברסוצקי שלא נכתב על ידו אלא על ידי רואה החשבון של החברה המהווה עדות שמועה. עוד נטען כי מעדות ברסוצקי עלו סתירות רבות בנוגע לכתובתה של החברה כאשר מחד טען שהכתובת אליה שלח הרשם את המכתבים אינה נכונה ומאידך הודה שקיבל את המכתבים ואף שילם בעקבותיהם מה שצריך היה לשלם. עוד נטען כי תשובות ברסוצקי סותרות טענות מהותיות בתביעה וכי הכחשתו בדבר הידיעה על ביטול הרישיון ושהיה עליו להגיש ערר על ההחלטה תוך 30 יום, נסתרו מתוכן המכתב ששלח לרשם בעניין ביטול הרישום. עוד עלה מחקירתו שמשך 5 שנים לא פעל לביטול הרישיון בתירוץ שהיה חולה. נטען שמחקירתו עולות סתירות מהותיות שאינן עולות בקנה אחד עם תצהירו. נטען שברסוצקי בוחר להטריח את בית המשפט בסוגיות וטענות שכבר נדונו והוכרעו בערכאות אחרות. נטען שבניגוד לעדות ברסוצקי חקירתו של כהן עולה בקנה אחד עם תצהירו. נטען כי בעדותו התבררה הסיבה בגינה בוטל הרישיון, החידוש בדרגה ג/1, משלוח ההודעות לכתובות השונות, ההזדמנויות שניתנו לברסוצקי להראות תנאי עמידה בסיווג ג/4 וכן הטיפול השוויוני, המידתי והענייני לה זכו ברסוצקי והתובעת מרשם הקבלנים.

45. לטענת הנתבעת, משנדחו טענות התובעת בהליכים משפטיים קודמים בינה לבין המדינה, מושתקת התובעת מלהעלות טענות העומדות בסתירה לאותם ממצאים שנקבעו כנגדה בהליכים קודמים (ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, נבו 12.10.2009). נטען שבתביעה דנן מתקיימים כל ארבעת התנאים המפורטים בעניין אספן וכי כבר נפסק בכל ההליכים הקודמים בין המדינה לתובעת שהיה מקום לקבוע לחברה סיווג ג/1. הנתבעת הפנתה בסיכומיה להחלטת הרשם מיום 19.5.08 , לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, להחלטת ועדת הערר, להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב ולהחלטת בית המשפט העליון. עוד נטען להתיישנות ולשיהוי ניכר. נטען שעילת התביעה נולדה ביום 5.12.07, בעוד שהתביעה הוגשה ביום 30.12.14. הנתבעת בסיכומיה פירטה אודות הרציונל החקיקתי וחשיבות הסיווג בפנקס הקבלנים. נטען שבשנת 2008 קבע הרשם בהמלצת הוועדה המייעצת שאין לתובעת כושר ביצוע המצדיק החזקה ברישיון קבלנים בסיווג גבוה. נטען שהתובעת לא טענה דבר רלוונטי בדבר יכולותיה הביצועיות העדכניות, לא בפני ועדת הערר ולא בפני הערכאה שדנה בערעור המנהלי. נטען שהתובעת טענה בדיון שיש לה ניסיון רב בביצוע אולם לאחר שהגישה מסמכים התברר שלא כך הוא הדבר. נטען שבהתאם לתקנה 2 לתקנות קבלן ירשם בפנקס הקבלנים בסיווג 1. ככלל התנאים להעלאת הסיווג קבועים בתקנה 3 וככלל העלאת הסיווג מתבצעת ב"רמה אחת". נטען שעיקר משמעות הסיווג הניתן לקבלן הוא ההיקף הכספי של העבודות אותן הוא רשאי לבצע ולרשם סמכות לשנות את סיווגו גם מכח תקנה 10 (א) לתקנות. נטען שהמנגנון נקבע בחוק על מנת לבחון את כשירות הקבלנים, לקבוע רמת מקצועיות ולשמור עליה וכן לספק לציבור מנגנון המבטיח איכות ולשמור על בטחונו וליצור תחרות.

46. באשר לטענה בדבר הורדת הסיווג נטען שדין הטענה לפיה היה להורידם בסיווג בדרגה אחת, להידחות. נטען שתקנה 10 א (ג) לתקנות עומדת לצידה של תקנה 10 א (ב) המקנה לרשם סמכות כללית לשנות סיווגו של קבלן אם מצא שלא מתקיימים עוד בקבלן התנאים שעל פיהם סווג. נטען שבהתאם לבר"ם 5706/09 יוסף בע"מ נ' רשם הקבלנים (פורסם בנבו), אין עוררין שרשם הקבלנים מוסמך ואף חייב לבחון את כשירות הרישום של החברה ואת עמידתה בסיווגים שניתנו לה בעבר. הנתבעת הפנתה להצעת החוק לפיה מטרתו לייחד את המקצוע לביצוע על ידי קבלנים רשומים בלבד וזאת על פי כישוריהם לענפים ראשיים ולענפי משנה ולא רק על פי סיווגם המקצועי והכספי. נטען שהענקת סיווג גבוה מהווה מצג כלפי הציבור ליכולת ביצוע עבודות הנדסה בנאיות בהיקפים רחבים. נטען שהתובעת לא הוכיחה כושר ביצוע והחלטת הרשם היתה מחוייבת וסבירה. עוד נטען שגם אם היתה מוכחת רשלנות הרשם, לא הוכח נזק (מוכחש) שנגרם לתובעת, בפרט כאשר בקשתה להגשת "חוות הדעת" מטעמה נדחתה על ידי בית המשפט.

47. התובעת בסיכומי תשובה מטעמה טענה כי הנתבע מתעלם מפסק דין חלוט של כב' השופט בכר שקבע שרישיון הקבלן בוטל בניגוד לחוק, ללא עילה חוקית, ללא שימוע ובניגוד לתקנות. נטען שהאגרות לשנים 2002 ו-2007 שולמו והנתבע התרשל ברישומם. נטען שהנתבע התרשל, צריך להחזיר את המצב לקדמותו ומתעלם מהנזק שנגרם לתובעת. באשר להשבת הרישיון נטען שהדבר התבקש בסעיף 64 לכתב התביעה, שם בנוסף לסעד הכספי, התבקש להחזיר את המצב לקדמותו. נטען שהנתבע קיבל העתק מהחוזה של הפרוייקט בישוב גיתה. עוד נטען שוועדת הערר לא דנה בביטול הרישום בטענה שאין הדבר בסמכותה. נטען שביטול הרישיון נעשה ביום 31.12.07 וכי וועדת הערר אישרה הארכת מועד. נטען שהאגרות שולמו ונשלחו מכתבים וקבלות ביום 1.12.07 שהתקבלו אצל הנתבע בטרם ביטול הרישום. נטען שהתובעת מעולם לא ביקשה חידוש רישום אלא השבת הרישיון שהיה לה בסיווג ג/4. נטען שהוועדה המייעצת אישרה ביום 19.5.08 את החזרת הרישיון שבוטל אך הנתבע הנפיק רישיון בסיווג ג/1. נטען שהחלטת הנתבע היתה בניגוד לחוק וכי הטענה שלא היתה לתובעת פעילות עסקית חסרת בסיס היות ונמסרו חוזים ואישור רו"ח בנוגע לפעילותה העסקית. נטען שהכתובת אליה שלח הנתבע מכתבים ורישיונות אינה נכונה. נטען שהמכתב מיום 19.5.08 לא התקבל. נטען שהתובעת המציאה לנתבע העתק חוזה והוא התעלם ממנו למרות שלא היתה צריכה כמי שהיה לה רישיון בסיווג ג/4 כ-10 שנים שבוטל ללא הצדקה. נטען שאין יסוד לטענה לפיה התובעת לא היתה פעילה בשנים 2006-2007 בטרם בוטל הרישום.

48. לטענת התובעת, לוועדת הערר הוגשה תביעה כנגד ביטול הרישיון בסיווג ג/4 ללא עילה ובניגוד לתקנות וכן להחזרת הסיווג ג/4. נטען שהוועדה לא דנה בביטול הרישום בטענת חוסר סמכות ולגבי הסיווג נטען שהנתבע הציג את התובעת כקבלן חדש ודנו בסיווג 1 במנותק מביטול הרישום. הוזכר שבית המשפט קבע בפסק הדין שביטול הרישום היה בניגוד לחוק, ללא עילה ובניגוד לתקנות. נטען שבעניין החזרת הרישיון בסיווג ג/4 ורישום בסיווג ג/1 טעה בית המשפט בטענה לשיהוי. נטען שגם העליון טעה בקביעתו שמדובר ב"גלגול שלישי" היות ודובר ב"גלגול שני". באשר לטענת ההתיישנות נטען כי הרישום בוטל ביום 31.12.07 ולא ביום 5.12.07 וכי בכל הדיונים לא הוצגה ההחלטה לביטול הרישום. נטען שעילת התביעה נולדה בחודש מאי 2008 עת בוטל חוזה הבנייה בישוב גיתה וכן ביום 18.6.08 עת התקבל הרישיון החדש בסיווג ג/1. נטען כי הטענה לפיה החברה לא פעילה ואין לה פרוייקט מתאים היא מסך עשן. נטען שכהן בחקירתו הצהיר שהסיבה האמיתית היא שכאשר בוטל רישום לא ניתן להחזירו לסיווג קודם אלא רק לרשום אותו כקבלן חדש וכי לפי התקנות קבלן חדש מקבל סיווג 1 בלבד. נטען שסעיף ביטול רישום חל רק על קבלן פושט רגל או קבלן שעבר עבירה פלילית אך כאן דובר בביטול עקב רשלנות הנתבע. נטען שמשך 13 שנה הנתבע לא ביקש כל בדיקה וכי התנאי היחיד הקובע כפי שרשום בתעודת הרישום היה קבלת שירות ופיקוח של מהנדס בניין- תנאי שהתקיים. נטען כי הוועדה המייעצת החליטה בפרוטוקול מיום 19.5.08 להחזיר לתובעת את הסיווג ג/4 אך הנתבע פעל בניגוד להחלטתה. עוד נטען שלתובעת נגרמו נזקים כתוצאה מהפסד הפרוייקט, הפסקת פעילותה ללא רישיון קבלן לשנת 2008, הנתבע לא הגיב למכתביה ופניותיה של התובעת, התובעת שילמה עבור ייצוג משפטי ב-5 מערכות משפטיות בכ-150,000 ₪ וזאת כדי לקבל את הרישיון שהיה בידיה ובוטל ללא עילה ולקבל פיצוי כספי עבור הנזקים שנגרמו לה. נטען שעל פי הפסיקה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו בנוסף לפיצוי כספי. נטען שהנתבע לא סתר את טענות התובעת.

דיון והכרעה
49. התובעת ביקשה פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מביטול רישיונה בפנקס הקבלנים ושינויי סיווגה מג/4 לג/1 במועד חידושו. יצוין בקצרה כי התובעת היתה רשומה בפנקס הקבלנים בסיווג ג/4 מיום 6.7.98, כאשר נקבע שהסיווג ישאר בתוקף כל עוד החברה מקבלת שירותים הנדסיים מהמהנדס ברסוצקי. במהלך חודש ספטמבר 2007 נשלחה לתובעת התראה בדבר ביטול רישומה בפנקס הקבלנים, אם לא תשולם האגרה בגין השנים 2002 ו-2007. ביום 5.12.07 בוטל רישומה של התובעת בפנקס הקבלנים.

50. להליך שבפניי קדמו מספר הליכים כדלקמן:

א. החלטת רשם הקבלנים מיום 19.5.08 בעניין חידוש רישום התובעת בסיווג ג/1 היות ולא נמצא שלתובעת פעילות המצדיקה את רישומה בסיווגה המקורי- ג/4 במסגרתה נקבע: "...הועדה החליטה לחדש את רישומכם בפנקס הקבלנים בסוג ג-1. באשר לסוג ג-4 בו הייתם רשומים- ממידע שהגיע לרשם הקבלנים עולה כי החברה אינה פעילה ולכן חידוש הרישום יהיה בסוג 1 כאמור לעיל. אם תמציאו לרשם הקבלנים אישור הנוגע לפעילות החברה בשנים האחרונות (צוות הנדסי, ציוד וכיוצ"ב) יובא הנושא לדיון בפני הוועדה המייעצת לרשם הקבלנים לבדיקת התאמתכם לסיווג ג-4".

ב. פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (עת"מ 7002-03-13) מיום 7.2.13 אשר דחה על הסף את עתירת התובעת בנימוק של חוסר סמכות.

ג. החלטת ועדת הערר (בו"ע 43568-02-13) מיום 29.4.13 אשר דחתה את טענות התובעת בעניין סיווגה וקבעה כדלקמן:"...עלינו לבחון האם נפל פגם, בהיבט של המשפט המנהלי, בהחלטתו של המשיב מיום 19.5.08 ואנו עונים על כך בשלילה".

ד. פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עמ"נ 17706-06-13) מיום 14.10.14 אשר דחה את הערעור וקבע כדלקמן:"...שאפילו קיים קושי עם ביטול הרישום מלכתחילה, אין כל קושי עם שינוי הסיווג כפי שבוצע בפועל על ידי המשיב. יצוין לעניין זה, כי במהלך הדיון אפשרתי למערערת להציג בפני המשיב והוועדה המייעצת מסמכים שיוכיחו כי בעת הרלוונטית המערערת היתה בעלת היכולת להיות ברמת סיווג ג/4, אלא שבמסמכים שספקה המערערת למשיב בתאריך 26.2.2014 לא היה די. הוועדה המייעצת שבחנה את המסמכים שסופקו כאמור המליצה בתאריך 8.5.2014 שלא להעלות הסיווג מעבר לג-1 באשר המסמכים שהוצגו אין בהם כדי ללמד אודות יכולתה של המערערת להיות מסווגת כ-ג/4 ואף לא כג/2 כפי קביעת הוועדה. במצב דברים זה, אין לי אלא לדחות את הערעור אף מטעם זה לאחר שלא מצאתי כי נפל כל פגם באופן התנהלות הרשם בעת שבחר להקטין את רמת הסיווג, וכפועל יוצא גם לא בהחלטת ועדת הערר". אציין כי בית המשפט קבע כי "המשיב אמור היה לנהוג אחרת בכל הקשור עם ביטול הרישום בשל אי תשלום האגרה" אך דחה את הערעור מחמת שיהוי חמור שבהגשתו וכן מחמת אי עמידת המערערת בתנאי הדין לקבלת הסיווג הקודם. עוד התייחס בית המשפט בהחלטתו לזכותו של הרשם, כחלק מסמכויותיו המוענקות לו בסעיף 7 לחוק, לשנות את רמת סיווגם של הקבלנים הרשומים, סמכות אינהרנטית הנובעת מחובת הרשם להבטיח את איכות הקבלנים הרשומים בפנקס לסוגיהם השונים, כחלק מחובת הפיקוח המתמשך על עבודתם למען יזכה הציבור לקבלנים ברמה הגבוהה ביותר.

ה. החלטת בית המשפט העליון (בר"ם 8053/14) מיום 25.1.15 אשר דחתה את הבקשה לרשות ערעור, מבלי להידרש לתגובתו של רשם הקבלנים.

ו. החלטת בית המשפט העליון מיום 23.3.15 שדחתה את הבקשה לעיון חוזר.

51. מעיון בהחלטות ופסקי הדין שניתנו הרי שאין מקום לדון בשאלת הביטול ושינוי הסיווג שהוכרעו בהליכים הקודמים. יתרה מכך, כפי שקבע בית המשפט התקיים שיהוי ניכר וחמור שאף הוא מהווה טעם מספק לדחיית התביעה, וזאת מבלי להידרש לשאלת חוקיות הביטול ושינוי הסיווג על ידי הרשם. עוד אציין, כי קיים השתק פלוגתא באשר לשאלות שהוכרעו. כאשר נשאל ברסוצקי בעדותו האם בועדת הערר טען לגבי שינוי הסיווג של התובעת ולא ביטול הרישיון, השיב-"לא. אני הגשתי שתי נקודות: אחת ביטול ושניה סיווג ג/1...". בהמשך חזר על כך שגם הערעור המנהלי הוגש בנוגע לביטול ולסיווג (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 24-26, עמ' 8 ש' 4-8). במקרה דנן, גם אם לא היה מתקיים השתק פלוגתא, יש מקום לדחות את התביעה מחמת שיהוי ניכר בהגשתה.

52. כפי שצוין לעיל, בקשת התובעת לחידוש הרישום בפנקס הקבלנים הובאה לדיון בפני הוועדה המייעצת ביום 19.5.08 שקבעה שאין לתובעת פעילות עסקית המצדיקה את רישומה בסיווג המקורי- ג/4. יצוין, כי בקשת חידוש הרישום של התובעת התקבלה, אם כי בסיווג נמוך משהיה לה בעבר- ג/1. כפי שצוין לעיל, לתובעת ניתנה הזדמנות להמציא אישור הנוגע לפעילותה בשנים האחרונות ולבחינת מחודשת על ידי הוועדה לצורך סיווגה. מכתב נוסף בעניין בחינת סיווגה של התובעת נשלח ביום 20.5.08 ובמסגרתו ניתנה לתובעת הזדמנות להמציא מסמכים לצורך העלאת סיווגה כולל פירוט עבודות בצירוף חוזים שביצעה החברה משנת 2004 ואילך, המצביעים על כך שפעילות החברה והיקף העבודה מתאימים לרמת הסיווג בו החברה היתה רשומה; אישור רו"ח על היקף עלות ביצוע העבודות כפי שנרשמו בספרי החברה; פירוט רשימת עובדים, תפקידם ושכרם בחודשים האחרונים ופירוט רשימת ציוד ומלאי בחברה. התובעת לא המציאה אישורים כנדרש ולא הגישה ערר על ההחלטה לביטול הרישיון מיום 5.12.07 וזאת עד לשנת 2013, אז פנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. יצוין כי ביום 14.1.09 אישר הרשם לתובעת כי הרישיון בוטל בשל העדר תשלום אגרות ובמכתב מיום 2.10.08 הובהר מדוע חודש הרישום בסיווג ג/1. על החלטה זו לא הוגש ערר וכאמור, גם לא הומצאו מסמכים בדבר היקף פעילותה של התובעת. גם מכתבי הרשם מיום 20.5.08, 16.6.08 ו- 15.7.08 לא נענו.
סעיף 2 (ב) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סדרי דין בועדת ערר), תשל"א- 1971 קובע כדלקמן: "הזמן להגשת ערר הוא שלושים יום מיום שהודעה לעורר החלטת המשיב, אם ניתנה בנוכחותו או מהיום שנמסרה לו החלטת המשיב, אם ניתנה שלא בנוכחותו". אציין כי אינני מקבל את טענת התובעת לפיה לא קבלה את ההחלטה מעולם היות והתובעת ערערה על אותה החלטה שהיתה ידועה לה וכבר בשנת 2008 הגישה בקשה לחידוש הרישום. מכאן, לא ברור מדוע השתהתה עד לשנת 2013 ובחרה לשלוח תכתובות לרשם הקבלנים במקום להגיש ערר. יודגש, כי התובעת התעלמה מדרישות הרשם להמצאת המסמכים הדרושים להוכחת כשירותה לקבלת סיווג ג/4. במאמר מוסגר אציין, שגם ועדת העררים דחתה את טענת התובעת בנוגע לאי קבלת ההחלטה בסעיף 2 להחלטתה. עוד אציין שהכחשת התובעת בדבר ידיעתה על ביטול הרישיון נסתרה מתוכן המכתב ששלח ברסוצקי לרשם הקבלנים בעניין ביטול הרישום. במכתב מיום 11.5.08 שכותרתו "ביטול רישום" נכתב על ידי התובעת כדלקמן: "1. ב-5.9.07 שלחתם לנו מכתב בטענה שלא שילמנו את אגרת הרשיון לשנת 2002 ושנת 2007. 2. באותה תקופה מנהל החברה יעקב ברסוצקי היה חולה במחלה קשה והמכתב הגיע אליו רק בחודש 12/07, לאחר בדיקה בתיק התברר שהחברה שילמה את האגרות ל2002 ולשנת 2007, כך שהמכתב התראה וביטול הרישום נשאר שלא כדין, ב-12/07 שלחנו לכם העתק של רשיונות משולמים ל-2002 ול-2007 לגב' מיה שעיהו לרישום קבלנים ובהמשך מסמכים נוספים...אבקשכם להוציא לנו בדחיפות רשיון לשנת 2008, רצ"ב העתק של רשיון משולם מ-2002 ול-2007". בעדותו ניסה ברסוצקי לטעון כי לא ידע האם הדבר נכון או לא (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 6). בהמשך אישר שידע שהרישום בוטל ושניתן לו סיווג ג/1 בחודש יוני 2008 כאשר קיבל לידיו את הרישיון (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 7-8). עוד עלה מעדותו שבסוף שנת 2008 מסרה לו "רכזת של קבלנים מיה" שרישיונו בוטל (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 14-15). גם כב' השופט בכר ציין במסגרת פסק דינו כי "החלטות אלה ידועות למערערת שנים רבות קודם להגשת הערר ובין הצדדים בוצעה התכתבות אף עם עורכי הדין של המערערת בתקופה הרלוונטית" (פסקה 11 לפסק הדין). בהמשך עדותו, הודה ברסוצקי שלא הגיש ערעור במועד בשל מחלתו (וכי סגר את משרדי התובעת בקרית מוצקין באותה תקופה בשל מחלתו) וזאת על אף שטען שעבד במשך כל התקופה היות ואחיו הוא שותפו והוא זה אשר מבצע את מרבית העבודה (עמ' 12 לפרוטוקול ש'12- עמ' 13 ש' 11).

53. גם באשר לטענות בדבר כתובתה השגויה של התובעת הרי שאין מקום לקבל את טענותיה בעניין זה וכפי שעלה מעדות ברסוצקי התובעת קיבלה את המכתבים שנשלחו אליה, לרבות האגרות לתשלום (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 8-27). אציין כי עדותו של ברסוצקי העלתה סתירות רבות, לא היתה עקבית ובנקודות מסוימות אף לא מהימנה. מעדותו של כהן, שהיתה עקבית ומהימנה, עלה כי כל המכתבים ורישיונות הקבלן משנת 1995 ועד לשנת 2005 נשלחו לאותה כתובת והתקבלו וחזקה שהתובעת קיבלה גם את המכתבים שנשלחו אליה לכתובת הנ"ל (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 17-23). עוד עלו בהקשר זה מעדותו של כהן, הדברים הבאים: "כל קבלן שבוטל עקב חוסר תקשורת ששלחנו וטוען שלא קיבל, אם לא יוכיח ששלח פקס על שינוי כתובת האחריות חלה עליו. הבחורה ענתה על מכתב שהיה בו שינוי לוגו. כל הרשיונות נשלחו לכתובת המקורית ברגע שהגיע מכתב מכתובת אחרת, ענינו לכתובת הזו. נכון שהם לא שלחו מכתב כזה. חובת הוכחה על הודעת השינוי חלה על המבקש" (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 1-6). במאמר מוסגר אציין כי מעדות כהן עלה כי אגרת הרישיון של שנת 2002 שולמה ביום 13.3.08 (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 5-6) ולא טרם מועד הביטול כפי שטענה התובעת וכי מידי שנה החל משנת 2002 נשלחה לתובעת תזכורת בנוגע לאי תשלום האגרה בשנת 2002 (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 9-14, עמ' 24 לפרוטוקול ש' 23-25). עוד עלה כי לא הוצג מסמך המעיד על תשלום האגרה כפי שנטען, כדבריו-"אם זה שולם ב- 2003 והקנס שולם ב- 2008 למה לא בא כל השנים והציג את המסמך הזה ? כי בשנים 2003 - 2007 הוא מקבל כל שנה תזכורת שאגרת 2002 לא שולמה. אם יש מסמך כזה -נא להציגו" (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 12-14).

54. בהתאם לסעיף 2 לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), תשמ"ח- 1988 "מי שנרשם בפנקס לאחר תחילתן של תקנות אלה יסווגו הרשם בסוג 1". סעיף 3 כותרתו "תנאים לשינוי הסיווג" ולשונו-"(א) בתום 12 חודשים מתאריך אישור סוגו הקודם, רשאי הרשם להעלות סיווגו של קבלן על פי בקשתו, לסוג אחד גבוה מן הסוג בו הוא מסווג, אם נוכח כי הקבלן סיים עבודות בהיקף דרוש". (ב) בבואו לסווג קבלן בענף המתאים או בעבודה שכלולים בה מספר ענפים, יתייחס הרשם לעבודה העיקרית המהווה למעלה מ-50% מבין העבודות בהיקף הדרוש שביצע הקבלן". סעיף 10 לתקנות כותרתו "שינוי סיווג" ולפיו הרשם רשאי לשנות סיווג אם "מצא הרשם כי לא מתקיימים עוד בקבלן התנאים שעל פיהם סווג לפי תקנות אלה". סעיף 10 א (ג) קובע שאם לא הוכח האמור בתקנת משנה (ב) יורד הסיווג בדרגה אחת. מכאן, אין מקום לקבל את הטענה לפיה על הרשם היה להורות על הורדת סיווג התובעת בדרגה אחת בלבד נוכח הסמכות הכללית הקבועה לרשם בסעיף 10 (א) כאמור לעיל. עוד אציין כי תכלית החקיקה, כפי שפורטה בהרחבה בסיכומי הנתבע- עולה בקנה אחד עם פרשנות זו. גם כהן בעדותו התייחס לנקודה זו והשיב-" אין חלופה כזו בחוק. הסנקציה שאתה מציג, אינה מתאימה לסיטואציה, למשל בתקנות מעקב 10.א שבה בודקים כל חברה מ-ג/3 עד ג/5 כל 3 שנים האם ביצעה עבודות בהיקף הביצוע הנדרש, שם, יש אפשרות שבמידה ולא עומד בהיקף להוריד לסיווג 1 למטה. כתוב במפורש בחוק, במקרים של ביטול, החידוש לסוג 1, למעט, סעיף 2.ב לתקנות סדרי רישום כפי שציינתי בתחילת העדות, כאשר קבלן מתבטל עקב עזיבה של העובדים המקצועיים שלו, יש חצי שנה לחדש את הסיווג שהיה לו" (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 7-12). יודגש, שגם אם אצא מנקודת הנחה שביטול הרישיון היה שלא כדין, הרי שחידושו בסיווג ג/1 נעשה כדין ויכול היה להעשות בכל עת על פי סמכותו הכללית של הרשם הקבועה בסעיף 10 (א) כאמור לעיל וזאת בהתאם להיקף עבודתה של התובעת.
גם כהן בעדותו התייחס לחוקיות הסיווג והסביר-" אני אסביר בגלל שגם אני מקבל החלטות כאלו. כמו שאמרתי מקודם - רישיון שבוטל אין לו זכות אוטומאטית להתחדש בסיווג הגבוה שהיה לו. אנחנו מחדשים בסוג 1 ואז אנחנו מאפשרים לחברה להוכיח את יכולת הביצוע שלה לפי תקנה שנקראת 10א לתקנות הסיווג המחייבת את רשם הקבלנים לבצע בדיקות מעקב אחר היקפי ביצוע לקבלנים הנמצאים בסיווגים במקור זה 2/5 והוראת שעה 3/5. תקנה 10א אומרת לבצע את הבדיקה. לכן התשובה שנשלח ב- 10.5 מסבירה את המלצת הועדה והחלטת הרשם לחדש רק בסוג 1 וככל שיוכיחו ביצוע עבודות - יועלה הסיווג חזרה " (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 22-27) ובהמשך נשאל לגבי הצורך בזימון התובעת לדיון בוועדה-" כיוון שלא היתה הנחייה של בימ"ש לזמן את הקבלן, שבמקרים אחרים יש הנחיה כזו. לפעמים בימ"ש אומר: תזמן אותו, תשמע אותו. לדעתי, הסיבה שבתיק הזה בית המשפט לא חייב לזמן, כיוון שהנושא שעמד על סדר יומה של הועדה היה בדיקה של היקפי ביצוע בפועל, שזה ניתן לאמוד במסמכים שמוגשים. אם היתה מצטיירת תמונה שהחברה ביצעה עבודות בהיקף הדרוש, היינו משיבים את הסיווג לג/4 " (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 24-28). מעדות כהן עלה כי החלטתו התבססה על סמך ההמלצה של הוועדה המייעצת מיום 8.5.14. עוד ציין כהן בעדותו כי מידי שנה מוגשות כ-4,000 בקשות לרשם הקבלנים ואין אפשרות מעשית לזמן את כל המבקשים בכל בקשה. לדבריו, דנים בבקשות על פי המסמכים ובמידה ויש ספק האם לאשר בקשות, מזמנים את המבקש (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 1-5).

55. כהן נשאל בעדותו כיצד ניתן לצפות שלאחר ביטול הרישיון בשנת 2008 יהיה לתובעת היקף פעילות המצדיק את השבת הסיווג למלוא היקפו והסביר-"התשובה בגוף השאלה. מפנה לנספח ו', מ 20/5/08, שבה מודיעים לו שהרישום הוגש לג/1,כדי להחזיר סיווג 4 עליו להציג מסמכים והנתונים הבאים ואני מקריא חוזים על עבודות שבוצעו משנת 2004 ואילך. מה הרציונל, שכדי להחזיר סיווג שהורד, עליך להוכיח ביצוע עבודות שבוצעו טרם הורדת הסיווג. לכן, קבעה הוועדה בהמלצתה שעבודות שהוגשו מתייחסים אחרי 2008 ואנחנו ביקשנו שנעשו עד 2008, כדי להוכיח. היו שם צבר עבודות שלא ניתן לאחדם להיקף אחד כעבודה אחת. לא ניתן לאחד עבודות שלא בוצעו באותו מקום באותו זמן לעבודה אחת. זה תקנות הסיווג. צ"ל יכולת ביצוע בעבודה אחת שבוצעה בסמיכות זמן ומקום". כאשר הופנה לסעיף 20 לתצהירו שם צוין שלוועדה המייעצת היו הוכחות בין השנים 2008 ל-2014, השיב-"זה היה לפנים משורת הדין, מה שביקשנו במקור היה בין 2004 ל 2008 אבל גם מה שהמצאתם בין השנים 2008 ל 2014 בחנו בהיקף, וזה לא עמד בדרישות" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 27 ש' 10). בהמשך, נשאל האם ניתן לומר שהחלטת הוועדה שהסתמכה על החוזים שהומצאו לה הייתה צריכה להביא בחשבון את העדר הסיווג המתאים במשך 6 שנים אחרונות מיום ביטול הרישיון ועד ליום כינוס הוועדה המייעצת והשיב-"לא. המבקש התבקש להביא עבודות לשנים שהיו לו ג/4 2004 עד 2008 לא יעלה על הדעת שאבקש עבודות בהיקף של סוג 4, על שנים שבהם רשום בסוג 1. אני כריגולטור מעודד אותו לעבוד בהיקפים שאסור לו? כל הדרישה לשנים שהיה לו ג/4 (2004-2008) לא התמלא, מה שהביא, ההיקף היה נמוך. המשפט שב"כ המבקש מציין לגבי התשובה שלי בשאלה 20 כפי שביהמ"ש הבין, נעשה פה בית הילל, אמרו אפילו שהעבודות הוגשו אחרי 2008 נבדוק אותם אם במצטבר יש היקף. יכלו לומר על הסף "כל העבודות שהוצגו עד 2008 זה לא מה שהתבקשתם להגיש בשנים 2004-2008 לא דנים בכם בכלל". אני מצטט: "למרות שההסכמים שהוצגו מתייחסים ברובם לתקופה של אחרי 2008 למרות זאת בדקנו את היקפי הביצוע"" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 18-28).

עוד התייחס כהן בעדותו לטענה לפיה כל וועדה מייעצת נדונה לכישלון מראש היות ולא ניתן להגיע להיקף הנדרש בפרק זמן של 9 או 12 חודשים או אף שנה ו-3 חודשים. הוא הסביר- "בשנים שהיה לו ג/4 תראה לי עבודות של ג/4 ואחזיר את ה ג/4. אי אפשר לטעון לגבי שנים שהיה לו ג/1 למה לא בנה לפי ג/4, מה יעבור על החוק? גם פנינו אליו במכתב נספח ו' סעיף 1 ואני מקריא: "פירוט עבודות ... מ 2004 ואילך... רמת הסיווג בו החברה הייתה רשומה"". עוד נשאל האם המכתב הנוגע ל-54 יחידות דיור היה גלוי לעיניו והשיב-"כל המסמכים שמופיעים היו מונחים בפנינו (אני קורא ממכתב התשובה נספח יח' סעיף 7.ב). אני מקריא ".. חב' ח' מושקוביץ היא תבצע את הבניה.." אם מושקוביץ תבצע איך יכול לזקוף לזכותו המבקש את הביצוע של ג/4. בהסכם השיתוף שהוא חתום עליו. לא יכול לזקוף את העבודה הזו לזכותו. כיוון שהוא חתם הסכם לפיו חב' מושקוביץ יבצעו את העבודה והם חולקים ברווחים". העד נשאל בהקשר זה מאיפה המדיניות שחברה חייבת לבצע בעצמה את העבודות והשיב-"המבחן ברשם הקבלנים מבחן הביצוע, כאשר יזם קונה קרקע, ולוקח קבלן רשום כדין לבצע העבודה, בהסכם של היזם מול הקבלן, משית היזם את האחריות לכל מה שיקרה באתר לקבלן המבצע, אם מישהו/עוברי אורח/עובדים באתר יפצעו. זה מה שקובע, זה אחריות שלו, אם יש הסכם שיתוף שחתום עליו המבקש ואומר אני לא מבצע כלום. לוקח קרקע עם מושקוביץ והוא מבצע וחצי חצי ברווחים, איך יכול לזקוף את הפרויקט הזה לזכותו כקבלן. מבצעים עבודות ב-ג/4 כדי להחזיר לו את ה-ג/4" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 29 ש' 4).

מעדות כהן והמסמכים שהוצגו עלה כי המסמכים שהוצגו על ידי התובעת לא עמדו בדרישות החוק והתקנות ולפיכך לא ניתן היה להשיב לתובעת את הסיווג שהיה לה בעבר. מטרת המנגנון הקבוע בחוק הינה להבטיח את איכות העבודות, לשמור על בטיחות הציבור, ליצור תנאים לתחרות הוגנת ולמנוע מגורמים המונעים על ידי שיקולים זרים לחבל באלה שברצונם לפעול כראוי. תכלית החקיקה של חוק רישום קבלנים הינה להסדיר את רישומם של קבלנים שכוונתם לבצע את העבודות ולהבטיח שלקבלן יהיה את הידע המקצועי, הניסיון, היכולות הכספיות, הכלים והציוד הנדרש ולהביא לכך שהוא ידאג לבטיחות בעבודה. מהצעת החוק עולה שמטרת החוק היא להבטיח את הציבור מבניה בלתי תקינה שנעשתה על ידי מבצע העבודה עצמו (סעיפים 33 ו-35 לתצהירו של כהן). רשם הקבלנים מוסמך וחייב לבחון את עמידת התובעת בסיווגים שניתנו לה ופעל כראוי, כפי שכבר נקבע בהחלטות ובפסקי הדין שאוזכרו לעיל, בעניינה של התובעת. למעלה מן הצורך אציין כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה והמסמך שהוגש על ידה (מיום 20.1.10) בעניין זה אינו חוות דעת ערוכה כדין ומהווה עדות מפי השמועה (החלטה מיום 11.7.16, עמ' 9 לפרוטוקול ש' 9-10).

56. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תישא בשכ"ט עורך דין הנתבע בסך20,000 ₪.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.