הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 63383-05-17

לפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא
התובעות

  1. גרין קי בע"מ
  2. גרין קיי נטוורקס בע"מ

שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד מ' רוזן

נגד

הנתבע
טל מורן
ע"י ב"כ עוה"ד צ' גלוזמן

פסק דין

1. התובעת 1, גרין קי בע"מ, באמצעות בעל השליטה בה - מר שי פאר , והנתבע, מר טל מורן , יזמו בשנת 2014 הקמת עסק ליבוא , שיווק ומכירה של מוצרים בתחום התקשורת, ובהם כבלים, רכיבים וציוד קצה לחברות תקשורת וכבלים. לצורך הפעי לות המשותפת הוקמה גם התובעת 2, גרין קי נטוורקס בע"מ. לקראת סוף שנת 2016 עזב הנתבע את ה מיזם והחל לעסוק בעסקים מתחרים באמצעות חברה נוספת.

2. בתביעה שהגישו התובע ות כנגד הנתבע בתיק זה, נטען כי הנתבע היה בעל מניות ונ ושא משרה בחברת גרין קי נטוורקס בע"מ ועל כן חב בחובות אמון וזה ירות כלפיה. כן נטען כי פעילותו של הנתבע בעסק המתחרה מהווה הפרת חובותיו כלפי החברות ועל כן על יו לפצות את התובע ות בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו להן כתוצאה מהתנהלות זו.

3. בין הצדדים מחלוקות שונות ובהן האם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב האוסר על הנתבע להתחרות בעסקי התובעות, מה היה מעמדו של הנתבע בתובעות, האם היה בעל מניות ב חברת גרין קי נטוורקינג בע"מ ונושא משרה בתובעות ובהתאם מהן חובותיו כלפיהן. כן חלוקים הצדדים בשאלה האם עזיבתו את התובעות והצטרפותו של הנתבע לפעילות בעסק מתחרה מהווה הפרה של חובותיו, ומהם הנזקים שנגרמו לתובעות, אם בכלל , בשל הפרת הח ובות.

רקע
4. הנתבע, טל מורן, עסק במשך שנים רבות ביבוא ושיווק של כבלים למוצרים נלווים ללויין ולטלוויזיה, תקשורת לוויינית, תקשורת קווית וסיבים אופטיים (נ/9, סעיף 3). במסגרת זו ניהל חברות ועסקים שונים והיה בקשר עם ספקים ולקוחות.

בשנת 2014 נוצר קשר בין הנתבע לבין מר שי פאר (להלן: פאר), שהיה בעל השליטה בחברת גרין קי בע"מ, התובעת 1 (להלן: גרין קי). גרין קי היא חברת החזקות המחזיקה במניות במספר חברות העוסקות בתחומים שונים.

5. בין השניים הושגה הסכמה להקמת עסק משותף לייבוא, שיווק ומכירה של כבלים ומוצרי קצה (הצדדים חלוקים ביניהם מי יזם את הקשר, אולם אין למחלוקת זו חשיבות להליך הנוכחי). בסופו של יום הושגה בין הצדדים ה סכמה כי בשלב ראשון יועסק הנתבע בחברת גרין קי ויחל בפעילות העסק האמור דרכה , כאשר בשלב מאוחר יותר, תוקם חברה חדשה (או יעשה שימוש בחברת מדף - חברה שאינה פעילה), שבה תרוכז כל הפעילות (ראו נ/9 סעי פים 10, 11; ת/6 סעיף 14). כן הוסכם כי בחברה החדשה יוקצ ו לנתבע מניות, אם כי יש מחלוקת על שיעור המניות שהוסכם.

אין חולק כי הוסכם בין הצדדים כי פאר, באמצעות החברות, יעמיד את המימון לפעילות וכי הנתבע יביא לעסק את הידע והניסיון שלו.

6. ביום 01/09/2014 החל הנתבע לעבוד כשכיר בחברת גרין קי ומונה לטפל בכל הפעילות העסקית החדשה (פעילות עסקית זו תכונה להלן גם: המיזם). הנתבע קיבל שכר, רכב צמוד ומחשב למשרד והחל לפעול לגיבוש הפעילות במיזם (ראו ת/6 סעיף 13 ותלושי השכר נספח ד' לת/6).

7. לגרסת הנתבע, הוא מונה לשמש כמנכ"ל בחברת גרין קי, כאשר במקביל נוהל בינו לבין פאר משא ומתן לגבי תנאי ההתקשרות בחברה החדשה שתוקם (נ/ 9 סעי פים 14 -13). בכל אותה התקופה הנתבע קיבל שכר בסך של 18,000 ₪ (נספח ד' לת/6) וכך עד חודש 10/2015 (סעיף 13 לת/6). פאר ראה בתקופה זו כתקופת ניסיון, שבסופה יוחלט האם להמשיך במיזם באמצעות חברה חדשה או להפסיקו (ת/6 סעיף 14).

8. נציין כי בתחילת הקשר שבין הנתבע לפאר, הכין הנתבע תכנית עסקית, כלומר הכין הערכ ה של הכנסות והוצאות צפויות למיזם (נספח ב' לת/6 ונספח יד' לנ/9). יצוין כי הצדדים חלוקים מהו נוסח התכנית העסקית שהועבר על ידי הנתבע, אולם אין חולק כי העביר תכנית (נ/9 סעיף 95 והודעת דוא"ל מיום 10/08/2014 שצורפה כנספח ט"ו לנ/9).

9. בתחילת שנת 2016 הוחלפו בין הצדדים טיוטות ל קראת חתימה על הסכם מייסדים ולפיו הצדדים יפעילו את המיזם, כלומר את פעילות שיווק ומכירת הרכיבים לשוק התקשורת, באמצעות חברה חדשה (הסכם המייסדים שהוצע צורף כנספח ה' לת/6). הוסכם כי "חברת מדף", כלומר חברה לא פעילה בשליטתו של פאר בשם ע.ש.ן קבוצת בטיחות בע"מ, תשמש כחברה באמצעות ה יופעל המיזם וכי שמה ישונה לגרין קי נטוורקס בע"מ (להלן: נטוורקס).

10. הצדדים חלוקים ביניהם האם נוסח הסכם המייסדים האמור משקף את מלוא ההסכמות והאם נחתם על ידי הנתבע. על פי נוסח ההסכם שהוגש על ידי התובעות נקבע בסעיף 7, כי הון המניות של נטוורקס יחולק כך שגרין קי תחזיק ב-90% מהמניות והנתבע יחזיק ב-10% מהמניות . כן הוסכם, על פי אותו נוסח, כי חלקו של הנתבע בחברה יגדל ל-33.3% מהמניות, בדרך של הקצאת מניות בשלושה מועדים ובהתאם לתנאים שפורטו בסעיף. עוד נאמר בנוסח ההסכם כי נטוורקס תמשיך את פעילות המיזם שנעשתה בגרין קי משנת 201 5 וכי יראו בכל השקעות גרין קי בפעילות המיזם עד הקמת החברה החדשה כה לוואת בעלים (סעיף 4 לנוסח הסכם המייסדים).

11. בנוסח ההסכם נקבע כי הנתבע ימונה כמנכ"ל החברה (סעיף 11 לנוסח ההסכם), וכי כל בעל מניות המחזיק ב-30% ממניות החברה יוכל למנות דירקטור (סעיף 8). הוסכם כי בשלב הראשון ישמש פאר כדירקטור יחיד בחברה מטעמה של גרין קי , ו כי החל מהמועד שבו יהיה הנתבע בעל 30% מהמניות הוא יוכל למנות דירקטור נוסף וגרין קי תוכל אף היא למנות דירקטור נוסף מטעמה, לצידו של פאר (סעיף 8.2).

12. הסכם המייסדים גם כלל הוראות בדבר איסור תחרות ושמירה על סודיות (סעיף 18), וכך נאמר בסעיף 18.3 להסכם המייסדים:

מאחר והבעלות בכל הקניין הרוחני של החברה בקשר עם פעילותן הינן של החברה ואין לצדדים זכות שימוש או זכות אחרת כלשהי בו, כל אחד מהצדדים מתחייב לא להתחרות בפעילות החברה בין באינטרנט ובין מחוצה לה, בכל צורה שהיא, בין במישרין ובין בעקיפין, בין באמצעות שותף, חברה, קרוב, שליח, או כל צורה אחרת בין כעובד, בעלים, יועץ, קבלן עצמאי או בכל דרך אחרת וזאת לתקופת היותו בעל מניות בחברה בין במישרין ובין בעקיפי ן על ידי חברה בשליטתו וכן במשך תקופה של 12 חודשים לאחר שפסק להיות בעל מניות בחברה. מוסכם בין הצדדים כי פעולה בניגוד לסעיף זה תחשב בנוסף להפרה של זכויות החברה גם להפרת הסכם זה אשר תזכה את יתר הצדדים לו בפיצויים ו/או אל תעשה על פי שיקול דעתם הבלעדי.
התניה זו תכול (צ"ל תחול - ר' ס') על מנכ"ל החברה כול עוד היוזמה לסיום הסכם ההתקשרות שלו עם החברה יבוא ממנו ולא מדירקטוריון החברה.

13. כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם האם נוסח הסכם המייסדים שצורף משקף הסכמה מלאה ביניהם או שמא מדובר בנוסח שהוצע במהלך המשא ומתן וטרם סוכם. לגרסת התובעים, כפי שיפורט בהמשך, נוסח הסכם המייסדים האמור נחתם על ידי הנתבע ביום 31/01/2016, נסרק ואוחסן במחשב י החברה. לעומתם, ט וען הנתבע כי מעולם לא חתם על ההסכם.

14. כך או כך, אין חולק כי בשנת 2016 עברה פעילות המיזם לחברת נטוורקס וכי מאותו מועד פעל הנתבע כעובד בחברת נטוורקס. מוצרי החברה פורסמו בקטלוג נושא השם גרין קי נטוורקס (נ/11 ונספח י' לת/6 ), ומכירת המוצרים נעשתה על ידי נטוורקס (ראו למשל נספח י"ב לת/6). חברת נטוורקס התקשרה גם עם יועץ שיווקי בשם רואי פרויליך (סעיף 9 לת/8) והתקשרה ב הסכמי יבוא והסכמי הספקה ללקוחות.

15. פעילות חברת נטוורקס נעשתה תחילה ממשרדים נפרדים משאר הפעילות העסקית של גרין קי או של עסקים אחרים של פאר ורק במועד מאוחר יותר עברה למשרדים משותפים עם חברות נוספות בקבוצה (ראו עדות אורלי פאר, עמ' 32 , עדות פאר, עמ' 58 שורות 2-1).

16. יצוין כי למרות שנטען כי הסכם המייסדים נחתם , לא בוצעה כל העברת מניות בחברת נטוורקס על שם הנתבע. נטען על ידי התובעות כי הסיבה לכך הייתה שלנתבע היו חובות רבים, בגינם אף נית נו לו על ידי גרין קי הלוואות בסך כולל של 120,000 ₪. נציין כי הנתבע טוען כי למרות שעל פי הסכם המייסדים המוצע, הוא היה אמור לכהן כמנכ"ל, בפועל מי ששימש כמנכ"ל היה פאר ולנתבע הוכנו מסמכים המציגים אותו כסמנכ"ל החברה בלבד.

17. הנתבע עבד בנטוורקס עד 05/10/2016 - מועד שבו הודיע על התפטרותו (ת/6 סעיף 33). לטענת הנתבע הוא עזב את עבודתו בנטוורקס מאחר שהחברה הפסיקה לשלם לו את משכורתו החודשית במלואה (סעיף 51 לנ/9 וסעיף 66 לכתב התביעה שהגיש הנתבע לבית הדין לעבודה שצורף כנספח י' לנ/9).

לעומתו טוענות התובעות כי הנתבע התפטר הואיל והחל, עוד טרם מועד ההתפטרות, לעבוד בחברה אחרת בשם פורן סחר בינלאומי בע"מ (להלן: פורן סחר), תוך שהוא מתחרה בעסקי החברה.

18. בעקבות אלו הגיש הנתבע תביעה לבית הדין לעבודה בחיפה בגדרה עתר לחייב את התובעות לשלם לו את שכרו, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אובדן זכויות סוציאליות ועוד (תיק ס"ע 37942-08-17). התובעות מצדן הגישו תביעה כנגד הנתבע להחזר ההלוואות שניתנו לו (ת"א 63296-05-17).

עוד הגישו התובעות את התביעה בהליך הנוכחי לפיצוי בגין נזקים והפסדים שנגרמו להן בעקבות התנהלותו של הנתבע ובמיוחד בעקבות התקשרותו עם חברה מתחרה והעברת המידע וקשרי הלקוחות שלהן לחברה המתחרה.

תמצית טענות הצדדים
19. התובעות טוענות בתביעתן ובסיכומי הטענות שהגישו, כי הנתבע ניצל אותן וגרם להן להשקיע זמן ומשאבים בהקמת המיזם ובפיתוח הקשרים עם הלקוחות לשיווק ומכירת המוצרים. לאחר שהתובעות ביססו את הקשרים עם הלקוחות, השקיעו בקטלוגים ו"החדירו" את המוצרים לשוק, פעל הנתבע להקמת מיזם נפרד המתחרה בתובעות, נטל את הידע ואת הקשרים עם הלקוחות והחל בפעילות עסקית נפרדת ומתחרה שהביאה להפסקת פעילותן של התובעות במיזם. נטען כי הנתבע החל במיזם החדש והמתחרה עוד בטרם סיים את עבודתו.

20. התובעות טוענות כי על הנתבע לפצותו בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו להן. לצרכי התביעה העמידו התובעות את הנזק על סך של 1,000,000 ₪, סכום שנועד לבטא באופן חלקי את הפסד ההכנסות הצפויות מהמיזם, ואת שווי השקעותיהן במיזם.

21. התובעות מבססות את תביעתן על מספר עילות; הפרת הסכם המייסדים וההור אות בדבר איסור תחרות הכלולות בו; הפרת חובות אמון של נ ושא משרה בתאגיד; הפרת חובות הזהירות ועשיית עושר ולא ב משפט. התובעות מדגישות כי הסכם המייסדים מבטא את אומד דעת הצדדים בהתקשרות וכי הנתבע חתם על ההסכם ביום 31/01/2016.

22. הנתבע מצדו טוען כי דין התביעה להידחות. לטענתו, הגשת התביעה כנגדו היא חלק מ "מסע נקמה" של התובעות כנגדו ומענה לתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה כנגדן.

הנתבע מדגיש כי הסכם המייסדים לא נחתם וכי הנוסח שהוצג על ידי התובעות אינו אלא טיוטה במשא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם. כישלון המיזם נובע, כך לטענתו, מהתנהלות התובעות עצמן שנמנעו מלשלם לו את שכרו ולהשקיע את הנדרש להצלחת המיזם. הנתבע מבהיר כי לא שימש כנושא משרה בחברה שכן הסכם המייסדים וההוראות בדבר מינויו כמנכ"ל החברה לא קוימו.

23. הנתבע מוסיף וטוען כי נאלץ להקים מיזם חדש, רק בשל הכשלת המיזם על ידי התובע ות ואי מילוי ההתחייבויות מצדן. נטען גם כי הנתבע החל את עבודתו בחברת פורן סחר רק לאחר סיום עבודתו בנטוורקס.

הנתבע טוען כי מלוא הידע בתחום המיזם היה שלו וכי מעולם לא הועברו הזכויות בידע ובקשרי הלקוחות לתובעות. על כן הוא טוען כי לא גזל כל ידע, או קניין רוחני של התובע ות, שכן כל הידע הובא על ידו ומעולם לא הועבר לתובעות או מי מהן. הנתבע טוען גם כי התובעות לא הוכיחו כל נזק או הפסד שנגרם להן.

דיון והכרעה
24. מוקד המחלוקות בין הצדדים מצוי בשאלה האם הנתבע הפר חובות כלפי התובעות בהצטרפותו לחברת סחר פורן והמשך עיסוקו במיזם לשיווק ומכירת מוצרי קצה לחברות התקשורת. במסגרת זו חלוקים הצדדים בשאלות משנה רבות, כגון בשאלה האם הסכם המייסדים משקף את אומד דעת הצדדים, מעמדו של הנתבע בתובעות בכלל ובנטוורקס בפרט, המועד שבו החל לעסוק במיזם המתחרה ובשאלה למי הזכויות בידע ובקשרי הלקוחות.

25. אקדים ואבהיר כי הגעתי למסקנה כי מעשי הנתבע והתקשרותו עם חברת פורן סחר, מהווים הפרה של חובותיו לתובעות. שוכנעתי כי נוסח הסכם המייסדים שצורף על ידי התובעות משקף את אומד דעתם של הצדדים וכי הנתבע הפר את התחייבויותיו בהסכם . שוכנעתי כי הנתבע חב בחובות אמון לתובעות וכי הפר חובות אלו, ולכן יש לחייבו לפצותן.

26. מסקנתי כי הנתבע חב חובות אמון לתובעות ובמיוחד לנטוורקס, אינה מחייבת הכרעה בסוגיית החתימה על הסכם המייסדים. למרות זאת, אפתח את הדיון במחלוקות בעניין זה, לאחר מכן אדון בחובות האמון של נושא משרה בחברה, ואבחן האם הנתבע הפר את חובות האמון. לבסוף אדון בנזקי הנתבעים.

הסכם המייסדים
27. מהעובדות שפורטו לעיל , ודומה שאינן במחלוקת, עולה כי לאחר מספר חודשים בהם הועסק הנתבע על ידי חברת גרין קי, החלו הצדדים במשא ומתן לגיבוש הסכם להקמת חברה בבעלות משותפת על מנת שכל פעילות המיזם תתבצע באמצעותה. לצורך הכנת ההסכם, פנה פאר לעו"ד אילן גלזר (עמ' 5 8) שהכין טיוטה להסכם המייסדים והעבירה להערות הצדדים. אין חולק כי הוחלפו בין הצדדים מספר טיוטות (ראו נ/7, נ/10, נספח ה' לת/6, עדות פאר עמ' 59).

28. לעדותו של פאר, במהלך המשא ומתן היו דיונים במספר נושאים , כשהעיקר י בהם היה חלוקת המניות בין הצדדים ( עמ' 59 שורה 27) . מעיון בנוסחים השונים (נ/7, נ/10 ונספח ה' לת/6) ניתן לראות כי בכל שלושת הנוסחים חלוקת המניות זהה, כלומר חלוקה בסיסית לפיה לגרין קי יוענקו 90% ולנתבע 10% מהמניות, תוך מתן אפשרות להרחבת חלקו של הנתבע ל-33.3%.

29. לעדותו של פאר, לאחר שהוחלפו מספר טיוטות נערכה ביום 31/01/2016 פגישה בינו לבין הנתבע במשרדי החברה ובמהלכה חתמו הוא והנתבע על נוסח ההסכם כפי שצורף בנספח ה' לתצהירו נ/6 (עמ' 58 ). לעדותו נחתמו באותו מעמד שני עותקים של ההסכם. הנתבע ביקש לקחת את ההסכמים ועל כן ביקש מהגב' שני וייס, שעבדה אותה עת ב חברת IED, ש היא חברת בת של גרין קי, לסרוק את המסמכים. יוזכר כי גרין קי היא חברת אחזקות (עמ' 36) שמחזיקה במשרד מספר חברות המתנהלות מאותם משרדים.

30. הגב' שני וייס העידה כי סרקה את ההסכמים וכי הנתבע לקח עמו את מסמכי המקור (ת/3 , עמ' 26) . הגב' וייס העידה כי נכחה בחדר בזמן החתימה, ראתה את פאר והנתבע חותמים , אף כי לא יחסה חשיבות למספר העותקים שנחתמו. עוד העידה כי סרקה את ההסכם לתיקיה כללית ולאחר מכן הועבר המסמך לתיקייה של חברת גרין קי (עמ' 26).

כאשר התגלעו המחלוקות שלפה את העותק של ההסכם מהמחשב ושלחה אותו לעורכי הדין (שם, שורה 2 4).

31. הנתבע הכחיש בתצהירו ובחקירתו כי חתם על ההסכם (נ/9 סעיף 100 ועדותו עמ' 118). לטענתו היו מספר טיוטות אך אלו מעולם לא נחתמו. עוד מ דגיש הנתבע כי על פי האמור בהסכם המייסדים, היו אמורים להיות מצורפים לו מספר נספחים ובהם מסמכי התאגדות, הסכם העסקה של המנכ"ל, תכנית עסקית ופירוט השקעות גרין קי בתקופת הניסיון, כלומר עד החתימה (ראו סעיף 2 לנוסח הסכם המייסדים). כל הנספחים האמורים לא הוכנו ולא צורפו. הנתבע מדגיש גם כי ההסכם לא ק וים, שהרי המניות מעולם לא עברו על שמו, מעולם לא נחתם עמו הסכם העסקה כמנכ"ל ובפועל לא מונה כמנכ"ל.

32. דומה שאין חולק כי נספחי הסכם המייסדים לא הוכנו ולא נחתמו. התובעות לא הציגו את הנספחים חתומים והגב' שני וייס העידה כי היה רק הסכם אחד שנחתם ונסרק על ידה (עמ' 27). אין גם חולק כי העברת המניות בחברת נטוורקס לא בוצעה, לא נחתמו שטרי העברת מניות לנתבע והוא מעולם לא נרשם כבעל מניות בנטוורקס. למרות אלו הגעתי למסקנה כי י ש ל העדיף את עדותם של פאר ושל שני וייס ולקבוע כי הנתבע חתם על הסכם המייסדים וכי ההסכם מבטא את אומד דעתם של הצדדים.

33. מסקנה זו מבוססת על מספר נדבכים; ראשית, עדותם של שני וייס ושל פאר ה ייתה מהימנה. שני וייס אינה בעלת כל עניין בתוצאות ההליך. היא אינה עובדת עוד בתובעות (עמ' 26) ומכל מקום מעולם לא הייתה בעלת זכויות באיזה מהחברות. עדותם של שני וייס ושל פאר תואמות זו את זו . שניהם העידו כי שני וייס הייתה נוכחת במשרד וכי התבקשה לסרוק את ההסכמים. העדה הבהירה כי סריקת מסמכים למחשבי החברה לא הייתה פעולה חריגה, אלא נוהל רגיל של "משרד ללא נייר" .

34. שנית, מתברר כי בחודש מאי 2016 פנה עו"ד אילן גלזר לפאר וביקש ממנו את ההסכם החתום (ראו הודעת דואר אלקטרוני ושרשורה מיום 17/05/2016 שצורפה כחלק מנ/8). באותו יום שולח פאר הודעת דואר אלקטרוני לנתבע ולשני וייס שבו הוא כותב:

טל, חתמנו על החוזה בינינו, האם יש לך עותק זמין
שני, כנ"ל חוזה חתום בין גרין קי לטל מורן בנושא מניות גרין קי נטוורקס.

על הודעה זו משיב הנתבע כעבור כחצי שעה:

אני אבדוק אם יש לי במייל
במידה ולא אז מחר בצהריים אסרוק ואשלח לך (נ/8) .

כעבור מספר ימים שולח הנתבע הודעת דואר אלקטרוני נוספת ובה הוא רושם בין היתר "אני מחר בבוקר במשרד אסרוק ואשלח לך ".

הודעות אלו מלמדות כי הנתבע אישר כי ההסכם נחתם, שאחרת ברי שהיה משיב כי אין לו הסכם חתום שכן ההסכם מעולם לא נחתם. תשובתו כי יסרוק את ההסכם וישלח מעידה כי ידע שההסכם נחתם.

35. הטענה כי לא ברור לאיזה הסכם התייחסו הצדדים בהודעות הדואר הנ"ל אינה יכולה להתקבל, שהרי בכותרת הודעת הדואר נאמר מפורשות "גרין קי נטוורקס – הסכם שותפים [...]". גם טענתו של הנתבע בעדות (עמ' 118), כי חשב שמדובר בבקשה להעברת טיוטה, אינה יכולה להתקבל שהרי בהודעות הדואר האלקטרוני של פאר נ כתב מפורשות "חתמנו חוזה בינינו".

36. שלישית, גרסת הנתבע ולפיה לא חתם על הסכם המייסדים אינה מתיישבת עם ההיגיון. הרי אם נוהל משא ומתן ונערכה אף פגישה ביום 24/01/2016 (ככתוב בכותרת הטיוטות) , צפוי היה כי יפנה ל ברר מדוע לא התקבלו הערותיו, מדוע ההסכם לא תוקן ו מתי הוא צפוי להיחתם. הנתבע המשיך לעבוד בנטוורקס עד אוקטובר 2016 מבלי שפנה או פעל בדרישה להשלמת המשא ומתן, מבלי שדרש לחתום על ההסכם או לחלופין, להודיע על הפסקת המשא ומתן. התנהגות זו מעידה כי הנתבע ידע שההסכם אכן נחתם והסכים לתכנו .

37. כאן ראוי להזכיר כי את חתימתו של אדם על מסמך ניתן להוכיח בדרכים שונות, על ידי השוואה ויזואלית בין חתימות, על ידי ראיות ועדויות של מי שראה את החתימה, על חוות דעת מומחים ועל הגיון ושכל ישר (ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993)).

38. בעניינו הובאו עדויות בדבר חתימתו של הנתבע על הסכם המייסדים ועדו יות אלו מהימנות עלי. גם היעדרו של המסמך המקורי אינו פוגע במהימנות הגרסה, שכן ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע המסמך המקורי לא נמצא. לעדותה של שני וייס, היא סרקה את המסמך מיד לאחר חתימתו ושמרה את העתקו במחשב ומסרה את המקור לנתבע. דומה גם כי כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה ויכולת הסריקה והשמירה של מסמכים, פוחתת חשיבות השמירה על מסמכי מקור. חתימות אלקטרוניות, סריקת מסמכים ושימוש באמצעים טכנולוגיים במקום מסמכי נייר, הוא חזיון נפוץ ועל כן אין לשלול תקפה של התחייבות שנחתמה רק בשל היעדר המסמך המקורי. כאשר ניתן הסבר, כאשר ננקטו הליכים לשמירת המסמך במאגרים ממוחשבים ניתן להשתכנע בדבר אמיתות חתימה גם ללא המקור (ראו ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4)169 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71 (2001); ע"א 9622/07 פלוני נ' קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פסקה 25 (30/5/2010); ע"א 2449/08  טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (16/11/2010); ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565 (1993); ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל (16 /11/2016)).

39. הסבריה של שני וייס ושל פאר להיעדר המסמך המקורי מתיישבים עם התנהלות סב ירה בנסיבות המקרה. יתרה מזו, ראינו כי גם הנתבע סבר שסריקת מסמכים היא דרך ראויה לשמירתם שהרי בהודעת הדואר האלקטרוני הודיע כי יסרוק וישלח.

40. בטרם סיום אזכיר כי גם בהיעדר מסמך מקורי יכול היה הנתבע לנסות ולקעקע את העדות בדבר חתימתו על המסמך, להציג חוות דעת בדבר זיוף חתימתו וכדומה. הנתבע לא עשה מאום ולא ניסה לבסס את טענת הזיוף. אמנם הנטל להוכחת החתימה מוטל על שכמי התובעת, אולם לאור העדויות בדבר החתימה, צפוי היה שהנתבע יציג ראיות סותרות וישכנע כי מדובר בזיוף. הנתבע לא עשה כן ויש בכך חיזוק נוסף לעדויות בדבר החתימה.

41. הסכם המייסדים לא מומש במלואו, המניות לא הועברו, הנספחים לא הוכנו ולא נחתמו. ההסברים שניתנו לכך על ידי התובעות אינם מוגדרים דים . הסבר אחד שניתן על ידי פאר היה כי לעסקה היה שותף אדם נוסף , נמרוד ורד. מדובר באדם שהיה שותף עם פאר בעסקים שונים, אף כי לא היה רשום כבעל מניות בגרין קי (עמ' 36). לטענת פאר הוסכם כי לאחר החתימה על הסכם המייסדים, יועברו גם מניות גרין קי לנמרוד ורד ורק לאחר מכן יבוצע רישום הזכויות בנטוורקס (שם). לגרסה זו אין שום תימוכין נוספים ומר נמרוד ורד לא זומן לעדות.

42. הסבר אחר שניתן היה כי בשל חובות שרבצו על הנתבע התעכב הרישום (ראו עמ' 40 עדות פאר וכן ת/2 סעיף 10 לתצהיר נעמי בר אליה). לעניין זה נזכיר כי אין חולק שהתובעות הלוו לנתבע כספים וכי הנתבע לא השיב את מלוא החוב. עניין זה נדון בתביעה בבית משפט השלום ובין הצדדים הושג הסכם שסיים את המחלוקות בעניין חוב השכר לנתבע וחוב הנתבע להחזר ההלוואות (ראו נ/5). במסגרת הסכם זה שילם הנתבע לפאר , סכום מוסכם של 18,000 ₪ בלבד (ראו גם עדות פאר עמ' 37).

43. למרות שברור כי הסכם המייסדים לא קוים במלואו אין בכך די כדי לפגום בתקפו. מה ראיות עולה כי בפועל הצדדים פעלו בהתאם לעקרונות שנקבעו בהסכם המייסדים; הנתבע הוצג לכל כשותף בנטוורקס, כך לעובדים וכך לצדדים שלישיים (ראו למשל עדות נעמי בר אליה, עמ' 16, עדות הגב' אתי סנזוריס עמ' 30, תצהיר מר נאור אלכתב, ת/7 סעיף 5, נספח א' לת/6). הנתבע החל לקבל שכרו בנטוורקס וכל פעילות המיזם הועברה לנטוורקס.

44. זאת ועוד, לא הוגשה כל ראיה ולפיה הודיע הנתבע על ביטולו של הסכם המייסדים; לא הוגשה גם כל ראיה על דרישות מצדו של הנתבע להעברת המניות על שמו; לאישור מינויו כמנכ"ל החברה או כל דרישה אחרת. התנהלות זו מעידה כי גם התובעות וגם הנתבע לא ראו בעיכוב במימוש הוראות ההסכם כעילה לביטולו ואף לא כתנאי מתלה לכניסתו של הסכם המייסדים לתוקף.

ההתחייבות להימנע מתחרות
45. בסעיף 18.3 להסכם המייסדים הסכימו הצדדים כי הבעלות בקניין רוחני הנוגע לפעילות במיזם היא של החברה והסכימו גם על איסור להתחרות בחברה . הנתבע טוען כי סעיף זה עמד במחלוקת במשא ומתן ולא הושגה הסכמה לגביו, שכן טען כי הקניין הרוחני שמקורו בידע ובקשרי הלקוח ות הובא על ידו ונותר בבעלותו בלבד.

בהערות לטיוטת ההסכם שסומנה נ/7 נרשם כי: "טל מבקש שלא תחול עליו חובת סודיות וא י תחרות לאחר העזיבה. לדבריו אלו הקשרים והידע שלו " (עמ' 11 לנ/7). בתגובה מציין פאר כי הוא יסכים "ובתנאי שהחברה תחלק רווחים של לפחות 1 מיליון דולר בכדי שנדע שהמאמץ השתלם ולא רק לטל . או שיתחייב לא לעסוק בתחום שנתיים".

46. בטיוטה שסומנה נ/10 נרשמה רק הערתו של הנתבע, לפיה הוא מבקש "[...] שלא תחול עליו חובת סודיות ואי תחרות לאחר העזיבה . לדבריו אלו הקשרים והידע שלו". בנוסח ההסכם שנחתם נעשה שינוי לטובת הנתבע ובסיפא לסעיף נרשם:

"התניה זו לא תכול (צ.ל. תחול - ר' ס' ) על מנכ"ל החברה כול עוד היוזמה לסיום הסכם ההתקשרות שלו עם החברה יבוא ממנו ולא מדירקטוריון החברה".

משמע, לבקשת הנתבע הוסף סייג להוראת הסודיות ואיסור התחרות שלפיו הנתבע יוכל להתחרות בחברה, רק אם הפסקת ההתקשרות בין הצדדים תעשה ביוזמת החברה. דהיינו, ככל שהנתבע יזום את הפסקת ההתקשרות, יאסר עליו להתחרות בחברה.

47. אף שלא הובאו ראיות לעניין זה ברור כי נוסח זה של סעיף איסור התחרות מלמד על פשרה שהושגה בין הצדדים ובין הדרישות, כפי שבוטאו בנוסחי ההסכם שבטיוטות ובהערות הצדדים לנוסח זה. פשרה בניסוח והתאמה חלקית של ההוראה לדרישותיו של הנתבע מס בירות מדוע הסכים לחתום על הסכם המייסדים.

48. ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי התובע ופאר חתמו ביום 31/01/2016 על הסכם המייסדים בנוסח כפי שצורף על ידי התובעות. אף שהסכם המייסדים לא קוים במלואו, ההסכם לא בוטל, הצדדים פעלו על פיו וקיבלו על עצמם את הוראותיו. עוד ניתן לקבוע כי הצדדים הסכימו כי הקניין הרוחני, דהיינו הידע וקשרי הלקוחות במיזם, יהיו בבעלות החברה וכי יחול עליהם איסור התחרות כאמור בסעיף 18.3 להסכם המייסדים. כן הוסכם כי ככל ש הנתבע יפוטר ויעזוב את הפעילות בנטוורקס, שלא ביזמתו, לא תחול הוראת איסור התחרות.

חובותיו של הנתבע כנושא משרה בתובעות
49. התובעות טוענות כי פרט להתחייבויות החוזיות להימנע מתחרות ולשמירה על סודיות המידע וקשרי הלקוחות, כפוף הנתבע לחובות אמונים לנטוורקס מכוח מעדו כנושא משרה בה. כדי לבחון את הטענות עלינו להגדיר מהן חובותיו של נושא משרה בחברה ולברר האם הנתבע היה נושא משרה החב בחבות אמון כלפיה.

50. סעיף 254 לחוק החברות מורה:
(א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;
(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;
(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה.
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחר.

סעיף זה מגבש את חובות האמון שחב נושא משרה בחברה (ראו על חובת האמון של נושא משרה בחברה: יוסף גרוס, חוק החברות 587 (מהדורה חמישית מורחבת, 2016) ; עדו לחובסקי, דיני חברות: חברה יחידה ואשכול חברות 179 (2014) ; ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 253 (1984)). סעיף קטן (א) קובע את העיקרון הכללי וסעיפי המשנה באים לפרט מקרים אופייניים של חובות אמון, מבלי שיהיה בהם למצות את כל חובות האמון המוטלות על נושא המשרה.

51. החובה המרכזית המוטלת על נושא משרה בחברה היא לפעול אך ורק למען החברה ולקידום תכליות החברה (ראו י' גרוס הנ"ל, עמ' 123; ע"א 3379/06 ברנוביץ נ' נתנזון, סעיף כ"ב לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין (04/03/2008). מחובה כללית זאת נלמדות חובות משנה ובהן החובה להימנע ממצבים של ניגוד עניינים (ראו עמיר ליכט דיני אמונאות, חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי 50 (2013); אירית חביב סגל דיני חברות 498 (כרך א, 2007)). הסעיף מפרט שתי חלופות מוכרות למצבים של ניגוד עניינים; תחרות עם עסקי החברה (סעיף 254(א)(2)); ניצול הזדמנות עסקית של החברה (סעיף 254(א)(3)).

52. הטלת חובות אמון על נושא משרה בתאגיד מבוססת על ההכרה כי מתן כוח לא דם לפעול ברכושו של אחר מחייב הטלת חבות לריסון הכוח. כך בע"א 817/79 הנ"ל נאמר על ידי השופט א' ברק:

המנהל הוא "המוח" ו"מרכז העצבים" לפעילותה של החברה. הוא פועל בשמה כלפי חוץ, ומנהל את ענייניה כלפי פנים. שורה ארוכה של הוראות - מהן בפקודת החברות [נוסח חדש], מהן בתזכיר ובתקנות מעניקות לו כוחות ביחס לניהול ענייני החברה. לצרכים מסוימים הוא אורגן של החברה; לצרכים אחרים הוא שלוח שלה; לעתים ניתן לראות בו עובד. בכל פעילותו בחברה - בין הניהול היומיומי ובין קביעת המדיניות והפיקוח על ההנהלה הפעילה - הוא מרכז בידיו כוח רב. כוח זה נתון בידו למען החברה. אך קיים חשש - וניסיון החיים מוכיח כי חשש זה מבוסס הוא - כי מי שבידו כוח ינצל אותו לרעה. הפיתוי לכך הוא רב. מכאן הצורך לגבש מערכת דינים, שיהא בה לרסן את הכוח, שכן "כוח ללא אחריות משול להפקרות" (א' פרוקצ'יה, "פירוק חברה לפי בקשת מיעוט בעלי המניות" משפטים ח (תשל"ח) 13, 17).

53. הטלת חובות אמון על מי שבידו הכוח לפעול ברכושו של אחר מחייבת כמובן תחימה של אותם בעלי כוח החייבים בחובות אמון לחברה. לא כל עובד של החברה ייחשב כבעל "כוח" המטיל עליו חובת אמון כלפי החברה, אף כי ייתכן שיוטלו עליו חובות שמקורן שונה , כגון החובה לנהוג בתום לב, חובות סודיות, חובות מכוח יחסי שליחות ועוד (ראו למשל ע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' פנדלר, פסקה 20 (27/05/2019); ע' ליכט הנ"ל עמ' 157). חובות האמון על פי חוק החברות מוטלות רק על עובד המשמש כ"נושא משרה בחברה".

54. הביטוי נושא משרה מוגדר בסעיף 1 לחוק החברות הקובע:
מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור, או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי;

הגדרה זו היא הגדרה רחבה ותכליתה להחיל את חובות נושאי המשרה על כל מי שברשותו כוח משמעותי לפעול ברכוש החברה. בע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל פסקאות 189, 190 (12/01/2016) מבהיר בית המשפט העליון כי הגדרה זו לוכדת עובדים בהתאם למהות תפקידם ולא בהתאם להגדרתו :

אנו סבורים כי לשון ההגדרה של "נושא משרה" בסעיף 1 לחוק החברות ברורה ותכליתה עולה ממנה באופן שאינו משתמע לשני פנים. מלשון ההגדרה עולה כי שאיפתו של המחוקק בעניין זה היתה לסווג באופן מהותי את נושאי המשרה בחברה, על-פי בחינת התפקיד – הפונקציה – אותו ממלא פלוני בחברה. זאת, על-ידי קביעת מספר משרות בכירות במיוחד ברישא להגדרה, לגביהן עצם ההחזקה בתואר המשרה מלמדת על הפונקציה אותה ממלא פלוני בחברה, ותוך הימנעות מהיזקקות להגדרות שאינן גמישות דיין בנוגע למי שהלכה למעשה ממלא תפקידים בכירים דומים בחברה.
 
תכליתו של חוק החברות הינה בין השאר ליתן הגנה ראויה לחברה, לנושיה וגם לבעלי מניותיה. תכלית זו נלמדת הן במפורש מדברי ההסבר להצעת חוק החברות כאמור והן מן ההגדרה ה"מכילה" מושא דיוננו, לעניין אחריותם של נושאי המשרה בחברה כלפי הנזכרים לעיל. תכליתה של ההגדרה בעלת הרקמה הפתוחה היא "לכידתם" של אלו המבקשים לחמוק מאחריות למעשיהם ולתפקידם בהובלת החברה, על-ידי התנערות מכל תפקיד פורמאלי בה.

55. מה היה מעמדו של הנתבע בנטוורקס? הנתבע מנסה לגמד את מעמדו ולהדגיש כי מי ששימש בפועל כמנכ"ל החברה היה פאר והוא זה שקיבל את כל ההחלטות . תוארו של הנתבע על פי מסמכי החברה היה רק של סמנכ"ל.

56. טענות אלו אינן יכולות להועיל לנתבע ואין בהן לפטור אותו מחובות האמון החלות עליו כנושא משרה בחברה. כעולה מהראיות, לחברת נטוורקס הייתה פעילות כיבואנית, משווקת ומוכרת מוצרי קצה. פעילות החברה התבצעה על ידי מספר עובדים מצומצם כשהנתבע היה העיקרי שבהם. כך למשל העידה העובדת דור פאר, כי הנתבע היה נותן לה הוראות שונות (עמ' 10, 11), כך גם העידה העדה נעמי בר אליה, כי טל היה פועל אל מול עמילי המכס ומורה לה לבצע את התשלומים ( עמ' 21). גם העדה אתי סנזו ריס העידה כי זו קיבלה הוראות מהנתבע אף כי הביעה דעתה כי הוראותיו לא היו ברורות דיין (עמ' 30, 31). העדה אורלי פאר הבהירה גם היא כי הנתבע היה איש הקשר ללקוחות, היה קובע איתם פגישות, נותן לעובדים הוראות וכדומה (עמ' 32, 33).

פאר העיד כי הנתבע שימש כמנכ"ל (עמ' 61) והוא שהיה נותן הוראות בדבר התשלומים לספקים וכדומה (עמ' 62), לדבריו תפקידיו של הנתבע היו של מנהל כללי:

"לבנות מסד לקוחות, להביא הזמנות, לנהל את החברה כמו שמנהל כללי צריך לנהל אותה, ליצור קשר עם ספקים בחו"ל, ליצור חוזים עם ספקים בחו"ל כולל ייצוג בלעדי או ייצוג מסחרי" (עמ' 62).

57. אין גם חולק כי טל היה איש הקשר עם הספקים והלקוחות, הוא שניהל איתם משאים ומתנים בשם החברה והוא שהיה הרוח החי ה של המיזם (עמ' 63).

58. העד רואי פרויליך שנשכר על ידי נטוורקס לשמש כיועץ העיד כי הקשר עמו נוצר באמצעות הנתבע. לדבריו "טל אמר לי תשמע אני המנכל ואתה מדבר איתי. תמיד אתה אוהב לדבר עם המנכל של החברה" ( עמ' 96).

59. הנתבע עצמו מאשר אף הוא כי תפקידו היה משמעותי, לדבריו [...] "באתי ואמרתי אני אביא לחברה נציגויות של חברות שעבדתי איתן והיה לי קשר איתם, כי זה יגרום לנו לצמוח" (עמ' 121). הנתבע אישר כי הוא היה בקשר עם הלקוחות, עם חברת יס, עם הספקים השונים וכדומה. ומכאן אין חולק כי היה בעל תפקיד ני הולי בחברה. אמנם לנתבע לא ניתנה הרשאה לפעול בחשבונות החברה, אולם לגרסת פאר הנתבע הוא שסירב לחתום בבנק על המסמכים הדרושים על מנת שתינתן לו הרשאה (עמ' 62 ).

60. כך או כך, ברי כי גם ללא זכות חתימה בחשבונות הבנק, היה הנתבע בעל תפקיד ניהולי בכיר, למעשה בעל התפקיד המרכזי בפעילות המיזם.

61. הנתבע אף הציג עצמו כמנכ"ל החברה, ואף חתם בשם נטוורקס על תצהיר יבואן וכתב הרשאה לסוכן מכס (נספח א' לת/6). הנתבע פעל מול בית הדפוס בהכנת הקטלוגים של המוצרים (ת/7) תוך שהוא מוצג כשותף ובעל סמכות לקבל החלטות ולחייב את החברה.

62. כל אלו מלמדים כי הנתבע היה נושא משרה בחברת נטוורקס כהגדרת הביטוי בחוק החברות ועל כן חב בחובות אמון לחברה כאמור בסעיף 354 לחוק החברות.

הפרת החובות על ידי הנתבע
63. כפי שראינו הנתבע התחייב בהסכם המייסדים להימנע מתחרות בעסקי החברה, למעט אם יפוטר, התחייב לשמור על קניין החברה וחב חובות אמון לחברה מכוח היותו נושא משרה. לטענת התובעות, הנתבע הפר חובות אלו. לצורך הדיון בהפרת החובות יש להתייחס למספר סוגיות; מהם נכסי החברה ; מתי החל הנתבע בפעילות המתחרה; והאם יש בפעילותו משום הפרת ההתחייבות והחובות.

64. כפי שהובהר על ידי הצדדים, ההתקשרות ביניהם התבססה על הידע והקשרים של הנתבע בתחום רכיבי התקשורת ועל המשאבים של התובעות. פאר אישר בעדותו כי הכניסה למיזם התבססה על התמחותו של הנתבע ( עמ' 84) ועל קשריו עם הספקים והלקוחות (עמ' 84). לעדותו של פאר "[...] הייתי יזם, הבאתי כסף, הוא היה אמור להביא את המקצוע יות שלו ועל בסיס זה נבנה הסכם המייסדים" ( עמ' 63).

65. הנתבע הבהיר כי הוא שהביא את הנכסים למיזם, לדבריו "אני אמרתי שאני בא עם הנכסים ויוצא עם הנכסים מהסיבה הפשוטה שזה מה שיש לי וזה הניסיון שלי וזה מה שעשיתי כל החיים שלי" (עמ' 120).

66. "הנכסים" עליהם מדברים הצדדים הם הידע בתחום המיזם והקשרים עם לקוחות וספקים. עם זאת, מתברר שבמהלך עבודתו של הנתבע בחברה נוצרו קשרים נוספים והתהדקו קשרים קיימים. כך מתברר כי הנתבע ופאר נסעו יחדיו לתערוכות, יצרו קשר עם לקוחות ישנים וחדשים וכדומה. פאר העיד גם כי ניסה ליצור קשר עם לקוחות חדשים כמו "ארכה", רשויות מקומיות ועוד (עמ' 84).

67. עוד מתברר כי בתקופת פעילותו של הנתבע בתובעות, נחתמו בין התובעות או מי מהן, לבין ספקים הסכמים שונים. ביום 01/12/2014 ניתן לנטוורקס אישור לפעול כמשווק למוצרי "Hansen" (נספח ז' לת/6). ביום 27/11/2014 נחתם הסכם שיווק בין נטוורקס לבין חברת PPC (נספח ח' לת/6). נטוורקס התקשר ה עם חברת "יס" להספקת רכיבים ונרשמה כספק ברש ימת הספקים של "יס" (עדות רוני מדריק, עמ' 78, עדות איתן לוצקי, עמ' 73).

68. רשימת ספקים ולקוחות, הסכמים עם ספקים ולקוחות, הם ללא ספק חלק מקניינה של נטוורקס, גם אם מי שיזם את הקשרים היה הנתבע. יתרה מזאת, ראינו כי הנתבע חתם על הסכם המייסדים שבו אישר בסעיף 18.3 כי הקניין בנכסים אלו הוא של נטוורקס, וכי רק בסייג הקבוע בסיפא לסעיף, כלומר אם יפוטר, יוכל להתחרות בחברה וליצור קשר עם אותם ספקים ולקוחות.

69. מהראיות עולה כי הנתבע הפר את התחייבויותיו על פי הסכם המייסדים ואת חובות האמון. מהעדות עולה כי הנתבע החל ליצור קשרים ולהקים פעילות מתחרה עוד בטרם סיים את עבודתו בנטוורקס. כזכור, הנתבע הודיע על התפטרותו מנטוורקס ביום 05/10/2016.

מעדותו של שחר פורן (ת/9) עולה כי כבר בחודש 04/2016 פנה אליו הנתבע והציע לו להקים עסק מתחרה (סעיף 6). שחר פורן הסכים להקים חברה שבה יהיה הנתבע שותף ויחזיק כ-50% מהמניות . לאחר שלחברה הצטרף שותף נוסף, יוסי עמר, פחת חלקו של הנתבע ל-33% (עדות שחר פורן, עמ' 103).

70. עוד מתברר כי כבר בחודש 09/2016 יצאו שחר פורן והנתבע לנסיעת עסקים לקפריסין (ת/9 סעיף 11 ונספח ה' לת/9). על פי המלצתו של הנתבע שכרה פורן סחר עובדים כבר בחודש 09/201 6 לצורך המיזם, הכל עוד בטרם סיים הנתבע את עבודתו בנטוורקס.

הנתבע החל לקבל שכר עבודה מחברת פורן סחר החל מיום 01/10/2016, כלומר עוד בטרם הודיע על התפטרותו מנטוורקס.

71. מהעדויות עולה גם כי סחורה שהוזמנה מספקים על ידי נטוורקס הועבר ה על ידי הנתבע לפורן סחר (עדות שחר פורן עמ' 107). מדובר היה בכבלים שנועדו לחברת יס.

מעדותו של רוני מדריק מחברת יס (עמ' 78), עולה כי הנתבע הודיע ליס כי הוא עבר לספק מוצרים מ טעם חברת פורן סחר. לבקשת יס המציא אישור שכל ההזמנות מחברת נטוורקס סגורות, וההזמנות הועברו לפורן סחר (שם). עוד העיד כי המוצרים שנמכרו ליס בחברה החדשה היו זהים . לדבריו, "הוא עבר עם המוצרים" (עמ' 80, שורה 6).

72. למיזם החדש הצטרף גם יוסי עמר (עדותו ת/10). לדבריו הוא נפגש עם הנתבע ושחר פורן כבר בחודש 04/2016. בפגישות הבהיר הנתבע כי ברשותו לקוחות קבועים והוא קשור עם מספר רב של ספקים . כ ן הבהיר כי המוצרים כבר נבדקו על ידי הלקוחות, במיוחד חברת יס . ודוקו , מדובר במוצרים ש נבדקו במעבדה לצורך אישורם על ידי יס, על ידי התובעות (ראו עדות מדריק, עמ' 79, שורות 22-21 ).

יוסי עמר הצהיר גם כי החברה החדשה קיבלה הזמנות כבר בחודש 09/2016, כלומר עוד לפני הודעת ההתפטרות של הנתבע. בין היתר נערכה פגישה עם נציגי PPC והוסכם על הזמנת סחורה מ- PPC בהיקף של 200,000 $ (ראו נספח ו' לת/10).

73. ניתן לסכם ולקבוע כי הנתבע החל לפעול ולהקים מיזם חדש עם שחר פורן מחברת פורן סחר ועם יוסי עמר מספר חודשים בטרם סיים את עבודתו בנטוורקס, והחל את עבודתו במיזם החדש כבר בחודש 09/2016. הנתבע העביר סחורות, הזמנות ולקוחות של נטוורקס לחברה החדשה, והביא לכך שההזמנות שקיבלה נטוורקס מלקוחות יבוטלו ויועברו לחברה החדשה. ספק רב אם ניתן להציג התנהגות בוטה יותר של נושא משרה בחברה והפרה בוטה יותר של חובת האמון של נושא משרה.

74. מתברר עוד כי עם עזיבתו של הנתבע, לא יכלה נטוורקס להמשיך ולספק את המוצרים ופעילות המיזם נעצרה לגמרי (עדות פאר עמ' 63 ). העובדה כי ללא הנתבע, ללא המומחיות והקשרים שלו, לא יכלה נטוורקס להמשיך ולעסוק במיזם אינה מכשירה את התנהגותו של הנתבע. כבר נפסק לא אחת כי נושא משרה אינו יכול לנצל הזדמנות עסקית של החברה או להתחרות בה, גם אם בלעדיו החברה לא תוכל לפעול באותו תחום (ראו ת"א (חיפה) 324/05 בר-חיים נ' ויצמן (05/03/2006); ת"א 14663-12-14 תגר נ' יעקבי (09/07/2017); תנ"ג 20136-09-12 ביטון נ' פאנגאיה נדל"ן בע"מ (21/10/2013); תנ"ג 51021-02-13 כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ נ' אפרתי (16/03/2016); ת"א 37305-01-19 יוניקלין בע"מ נ' הסה (22/02/2019) ).

75. המסקנה המתחייבת מכל האמור היא כי הנתבע, בהתקשרותו במיזם החדש עם שחר פורן ויוסי עמר, ועבודתו בפורן סחר, מהווה הפרת התחייבויותיו בסעיף 18 להסכם המייסדים והפרת חובות האמון שלו לחברה.

76. בשולי הדברים נספר כי הקשר בין הנתבע לפורן סחר היה קצר ועל פי הנטען הנתבע העביר את הפעילות לחברה חדשה בשם קומי כבלס בע"מ. גם הפסקת העבודה בחברת פורן סחר והעברת פעילות המיזם לחברה הנוספת מצויים במחלוקת עם בעלי סחר פורן (ראו עדות שחר פורן עמ' 104 ).

הסעדים
77. בכתב התביעה עתרו התובעות לחייב את הנתבע לפצותן בגין נזקיהן, אותם העמידו לצרכי א גרה על סך של 1,000,000 ₪, וכן להורות לנתבע להימנע מיצירת קשר עם לקוחות נטוורקס במשך 12 חודשים מיום פסק הדין.

78. סעד המניעה אינו רלבנטי עוד. התובעות לא עתרו לסעדים זמניים מיד עם עזיבתו של הנתבע והגישו את התביעה רק כמחצית השנה לאחר מכן. הנתבע המשיך לפעול בחברת פורן סחר ולאחר מכן בחברת קומי כבלס בע"מ ולא ברור במה הוא עוסק היום והאם הוא ממשיך באותו תחום עיסוק ועם אותם לקוחות. יתרה מזו, ברור כי התובעות כבר אינן פעילות בתחום המיזם וגם אם הנתבע או מי מטעמו יפנו לגורמים שהיו לקוחות של חברת נטוורקס, הדבר לא ישפיע על פעילות כלשהי של מי מהתובעות. על כן ראוי להתרכז רק בסעד כספי.

79. התובעות סומכות תביעתן על חוות דעתו של הכלכלן גד יעקב (ת/7). בחוות הדעת בדק המומחה את תחזית ההכנסות הצפויות למשך 5 שנים בהתאם לתכנית העסקית שהגיש הנתבע ואת ההו צאות שהוצאו ושהיו צפויות. המומחה הגיע למסקנה כי התובעות השקיעו במיזם סך של 600,284 ₪ והיו צפויות לרווח, לאחר החזר ההשקעה, בסך של 1,368,722 ₪ במשך 5 שנים.

80. בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה כי עד הפסקת פעילות המיזם בחודש 10/2016 לא היו לחברה רווחים וכי עלות המכירות עלתה על ההכנסות ( עמ' 69, 71). עם זאת, הוסיף כי בכל השקעה בחברה יש הפסד בתחילת הפעילות : "[...] ברור לחלוטין שבבניית חברה יש השקעות רבות ויש פיזור של סחורה בהתחלה על מנת לקדם מכירות כדי שבסופו של דבר המערכת תתהפך" (עמ' 70).

81. המומחה לא בדק את התכנית העסקית אל מול נתוני מכירות בפועל ולא ערך חישוב של ההכנסות הצפויות בפועל, חישוב אותו ניתן היה לב סס על מכירות שבוצעו. המומחה סמך על נוסח התכנית העסקית שהציג פאר, אולם לא התייחס לנוסח התכנית העסקית שהציג הנתבע בתצהירו. נזכ יר כי להסכם המייסדים לא צורפה תכנית עסקית ולא ברור מהי התכנית העסקית הסופית שגובשה. על כן לא ניתן לבסס על חוות דעתו את חישוב ההכנסות הצפויות.

82. התובעות לא תבעו השבת הרווח שנוצר לנתבע או לסחר פורן בעקבות חובותיו של הנתבע, ניצול ההזדמנויות העסקיות של החברות והתחרות בפעילותן.

בנסיבות אלו, בהיעדר חוות דעת ראויה לגבי הפסדי רווחים צפויים, בהעדר תביעה להשבת רווח , ובהיעדר ראיות על הרווח שנוצר לנתבע כתוצאה מההפרות, דומני כי ניתן לבסס את תביעת הפיצויים אך ורק על ההוצאות שהוצאו על ידי התובעות ושלא הוחזר ו מהמכירות, כלומר על נזקי ההסתמכות של התובעות.

83. בחוות הדעת מציין הכלכלן גד יעקב, כי התובעות השקיעו סך של 600,284 ₪. סכום זה לא הושב להן, שכן הפעילות במיזם הייתה הפסדית. על כן יש להעמיד את הפסדי התובעות על סכום ההשקעות האמור בלבד.

סוף דבר
84. בשים לבל לכל האמור, אני קובע כי הנתבע הפר את חובותיו לתובעות, הן חובות האמון המוטלות עליו על פי דין בהיותו נושא משרה והן החובות להימנע מתחרות כמפורט בהסכם המייסדים. עוד אני קובע כי התובעות זכאיות לפיצוי רק בגין השקעותיהן במיזם.
85. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות סך של 600,284 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 05/10/2016 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות הוצאות המשפט ושכר הטרחה, בסך כולל של 60,000 ₪ וכן להשיב לתובעות את אגרות בית המשפט ששילמו. קבלה של מזכירות בית המשפט תהווה ראיה למועד התשלום ולסכום.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.