הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 62337-05-19

בפני
כבוד ה שופטת תמר נאות פרי

התובעים

  1. יוסף חוג'יראת
  2. זיאד חוג'יראת
  3. אברהים חוג'יראת
  4. סעדה חוג'יראת

ע"י ב"כ עוה"ד נפאע דאוד

נגד

הנתבעים
1. אחמד חוג'יראת
ע"י ב"כ עוה"ד סאדר אלפרד
2. מחמוד סאלח

החלטה

בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע עבודות בניה.
רקע כללי –
התביעה בתיק העיקרי הוגשה לפני כשנה, במאי 2019. כל הצדדים בתיק הינם בני משפחה ולכן יכונו בהמשך " תובעים" למול "נתבעים".
התובע 1, הנתבע 1 והנתבע 2 הינם שלושה מתוך חמישה אחים (להלן: "חמשת האחים"), בניו של המנוח עלי חוג'יראת ז"ל (להלן: "האב המנוח"). עובר לפטירתו, היה האב בעל הזכויות בשטח של 9,918 מ"ר בקצה המזרחי דרומי של שפרעם – בגוש 10318 חלקה 2 (להלן: "השטח"). באופן עקרוני, לו היו מתחלקות זכויותיו של האב המנוח בשטח בין חמשת האחים בחלקים שווים, כל אחד מהם היה זכאי ל-1,938 מ"ר לערך מתוך השטח.
האב המנוח נפטר בשנת 2001. ביולי 2005 ניתן צו קיום צוואה לגבי עזבונו של האב המנוח ולפיו – כל אחד מחמשת הבנים זכאי ל-1/5 מהעיזבון. באוגוסט 2005 נחתם הסכם חלוקה בין חמשת האחים לגבי השטח, אשר לפיו כל אחד קיבל זכויות שימוש בחלק מהשטח, בהתאם למצב בשטח נכון לאותה העת ובהתאם לתשריט שהוכן כחלק מהסכם זה (להלן: "הסכם 2005").
לטענת התובע 1, לאחר החתימה על הסכם 2005, בוצעו עסקאות בין חמשת האחים לבין עצמם ואף עסקאות בין חלק מהם לבין צדדים שלישיים. בין היתר, לטענת התובע 1 - הייתה עסקת חליפין בינו לבין הנתבע 1, אשר במסגרתה התובע 1 נתן לנתבע 1 שטח של 1,029 מ"ר בחלקה 3 בגוש 10318, והנתבע 1 נתן לתובע 1 תמורה זאת 1,500 מ"ר בתוך השטח בו עסקינן (גוש 10318 חלקה 2 – להלן: " עסקת החליפין"). לגבי עסקת חליפין זו התנהל בשעתו הליך בת"א (מחוזי חיפה) 886/07 בפני כב' השופט עמית, אשר קבע בפסק דין מיום 25.8.2008 כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שאכן נחתמה בין התובע 1 לבין הנתבע 1 עסקת החליפין, וכי הנתבע 1 זכאי להירשם כבעלים של השטח שהוא "החליף" כנגד השטח שהיה אמור לקבל מתוך עזבון האב המנוח (להלן: " פסה"ד לגבי עסקת החליפין"). בנוסף, לטענת התובע 1, בשנת 2008 בוצעה התקשרות נוספת בינו לבין הנתבע 2, אשר במסגרתה מכר לו הנתבע 2 חלקים מתוך מגרשים שהיו אמורים להיות של הנתבע 2 מכוח הסכם 2005, כאשר המדובר במגרשים שסומנו א/8/3/2 ו-ד/8/3/2, בשטח כולל של 1,000 מ"ר (להלן: " העסקה עם הנתבע 2"). למרבית הצער, בשלב מסוים חווה הנתבע 2 אירוע מוחי, וכיום יש לו אפוטרופוס – כך שיהא צורך ללבן את עמדתו לגבי הטענה של התובע 1 לגבי העסקה עם הנתבע 2.
בכל אופן, מוסכם עוד כי בשנת 2011 נחתם הסכם נוסף בין חמשת האחרים (להלן: "הסכם 2011"). לפי הסכם זה – זכויות הבעלות בכל השטח ירשמו על שם הנתבע 1. הנתבע 1 פנה ללשכת רישום המקרקעין עם הסכם 2011 ורשם ביום 5.7.2011 את הזכויות בכל השטח על שמו.
ההליך הקודם בין הצדדים –
בשנת 2013 הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבעים לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 21314-12-16 בפני כב' השופטת באום – להלן: "התיק הקודם"). במסגרת ההליך שם, טענו התובעים כי יש לבטל את הסכם 2011 ולהורות על חלוקת השטח בין האחים על יסוד הסכם 2005 והעסקאות שבוצעו לאחריו ובהסתמך עליו. לטענת התובעים, הסכם 2011 היה הסכם "פיקטיבי" והוא לא נועד להעניק לנתבע 1 את כל הזכויות בשטח, היות והשטח היה אמור לעבור בחלקים שווים לכל חמשת האחים. לטענתם, הסכם 2005 הוא המשקף את רצון הצדדים, והראייה היא שכל הצדדים התנהלו לפיה הסכם 2005 בשטח, במשך שנים, עשו עסקאות על בסיס הסכם 2005 ואף בנו בתים ועיבדו את החלקות בהתאם לחלוקה על פי הסכם 2005. לטענתם, הכוונה בשנת 2011 הייתה להעניק לנתבע 1 את האפשרות להסדיר את חלוקת השימוש במגרשים השונים שבשטח בין חמשת האחים , במטרה להביא לרישום הזכויות על שם כל אחד מהאחים בהתאם להסכמות ובהתאם למצב בשטח, ואף ניתן לנתבע 1 ייפוי כוח מטעם ארבעת האחים האחרים לביצוע הרישומים. עם זאת, כך לטענת התובעים, לא הייתה כל כוונה לתת לנתבע 1 "במתנה" את כל השטח, ולמרות זאת - הנתבע 1 במרמה ותוך הפרת האמון של ארבעת האחים הנותרים – רשם את כל השטח על שמו. לכן, ביקשו התובעים בהליך הקודם לבטל את הסכם 2011 ולחלק את השטח בין האחים, בהתאם להסכם 2005 והתשריט שצורף לו.
הנתבע 1 והנתבע 2 הכחישו את טענות התובעים וטענו כי הסכם 2005 לא היה הסכם לחלוקת העיזבון של האב המנוח אלא רק הסכם לגבי הסדרת השימוש בשטח, כלומר – הסכם שמתייחס לחזקה ולשימוש אך לא לבעלות. עוד נטען כי כאשר הוכן הסכם 2005, הוא לא תאם את המציאות בשטח, וועדת התכנון והבניה הרלבנטית סירבה לאשר אותו כאשר הוגש לעיונה. לעומת זאת, הסכם 2011 התייחס לחלוקת העיזבון, התבסס על כך שכל האחים וויתרו על חלקם בעיזבון לטובת הנתבע , הסכם 2011 נחתם בהסכמת כל האחים, קיבל את אישור בית הדין השרעי, נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין – והכל, כאשר כל האחים מודעים היטב למשמעותו ולכך שכל השטח ירשם על שם הנתבע 1. עם זאת, הודגש כי הנתבע 1 אינו מתכוון לעשות שימוש בכל השטח והכוונה הייתה שהוא יחלק בין האחים את ה שימוש בשטח ויבצע הסדרה הוגנת בין כולם. עוד נטען כי הנתבע 1 מודע לכך שחלק מבני המשפחה כבר בנה את ביתו על השטח ואין בכוונתו לסלק אותם מהבתים. עוד נטען כי התובע 1 מפר ממילא במשך כל השנים את הסכם 2005 והשתלט על שטחים בשיעור העולה על החלק היחסי אשר היה אמור להיות שלו, עד כדי כ-80% מהשטח.
במסגרת התיק הקודם מונה מומחה מטעם בית המשפט (השמאי מר רמזי קעואר, להלן: "המומחה") אשר הכין חוות דעת מפורטת, בשנת 2018, הכוללת תשריט חלוקה של השטח באופן שלכל אחד מחמשת האחים יוקצה מגרש משלו (להלן: "תשריט החלוקה"), לרבות טבלת איזון (שכן יהא צורך לבצע תשלומי איזון, בשים לב לבנייה שכבר קיימת בשטח ובשים לב לכך שחלק מהקרקע הינה בייעוד למגורים וחלקה בייעוד חקלאי).
אינני יודעת אם הצדדים ניהלו מו"מ לגבי האפשרות להגיע להסדר על בסיס חוות הדעת של המומחה ותשריט החלוקה – ובכל מקרה, התביעה בהליך הקודם נמחקה בפסק דין ביום 11.3.2018 מחמת העובדה שהצדדים לא שילמו את שכר טרחתו של המומחה והפרו החלטות של בית המשפט בהקשר זה.
במאי 2019, כשנה לאחר מכן - הגישו התובעים את התביעה בתיק העיקרי.
טענות התובעים בתיק העיקרי –
בעיקרם של דברים, טענות התובעים דומות לטענות שהיו בפיהם בתיק הקודם. לטענתם, ההסכמה בין האחים מגולמת בהסכם 2005, אשר על בסיסו פעלו כל הצדדים במשך הזמן. לטענתם, הסכם 2011 לא נועד לתת בידי הנתבע 1 את כל הזכויות שהיו לאב המנוח, ואין כל סיבה שרק הוא ייהנה מעיזבון האב המנוח. לטענתם, הסכם 2011 לא נועד להעביר לו את הזכויות אלא רק לאפשר לו לסייע לצדדים לחלק את השטח ביניהם, כך שכל אחד יקבל את חלקו – ולכן, יש להורות על ביטול הסכם 2011 וביטול הרישום בלשכת רישום המקרקעין המבוסס על הסכם 2011.
לכן, הסעד לו עותרים התובעים בכתב התביעה העיקרי הינו סעד הצהרתי אודות ביטול הסכם 2011 וביטול הרישום של כל הזכויות בשטח על שמו של הנתבע 1, כך שהרישום יחזור לשמו של האב המנוח – ואז, ניתן יהא לרשום את הזכויות על שם חמשת האחים – 1/5 לכל אחד.
לחלופין, טוענים התובעים כי בכל מקרה, יש ל"נכות" מהשטח שרשום על שם הנתבע 1, 1,500 מ"ר ולרשום אותם על שם התובע 1 וזאת בהתאם לעסקת החליפין שבוצעה ואושרה בפסק הדין לגבי עסקת החליפין. נטען כי התובע 1 כבר נתן לנתבע 1 את השטח "המוחלף" (1,029 מ"ר בחלקה 3) ולא יעלה על הדעת שהוא לא יקבל את השטח שמגיע לו בחלקה 2, כלומר – 1,500 מ"ר, כאשר עסקת החליפין גוברת על הסכם 2011 ובחתימתו של התובע 1 על הסכם 2011 הוא בוודאי שלא התכוון לוותר על זכויותיו מכוח הסכם החליפין. בדומה, נטען כי יש אף לתת תוקף לעסקה עם הנתבע 2, כך שיש לרשום על שם התובע 1 את המגרשים בשטח כולל של 1,000 מ"ר שאותם הוא רכש מהנתבע 2, והוא לא התכוון מעולם לוותר על זכות זו.
כאן יובהר כי מבין חמשת האחים – רק שלושה הינם בעלי דין: התובע 1, והנתבעים 1 ו-2, כאשר שני האחים הנוספים אינם חלק מההליך. לגבי התובעים 2 עד 4 – התובעים 2 ו-3 הינם הבנים של התובע 1, והתובעת 4 הינה אלמנת בנו הנוסף של התובע 1.
טענות הנתבעים בתיק העיקרי –
מקדמית, נטען כי יש מקום לסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שכן הסמכות נתונה בידי בית המשפט לענייני משפחה, היות והמדובר על חלוקת עיזבון האב המנוח.
בדומה, נטען כי יש לצרף את שני האחים הנוספים להליך שכן אף הם עשויים להיות מושפעים מהתוצאה של ההליך.
לגופם של דברים, נטען כי כל חמשת האחים חתמו מרצון חופשי על הסכם 2011 והוא מגלם את רצונם והסכמתם לגבי עיזבון האב המנוח . עוד נטען כי לנתבע 1 היה ייפוי כוח מכל האחים לטפל ברישום בשם כולם עוד לפני הסכם החלוקה משנת 2011, ולכן לא ניתן לקבל את הטענה של התובעים לפיה מטרת הסכם 2011 הייתה רק לתת לנתבע 1 את הכוח לטפל ברישום לטובת כולם.
עוד נטען כי היו במשך השנים מגעים בין האחים לגבי עסקאות אבל הם לא התגבשו לכדי הסכמים מחייבים ולכן ההסכם האחרון בזמן - הסכם 2011 – גובר על כל הסכמה קודמת.
לגבי עסקת החליפין – מוכחשת הטענה אודות עסקה זו ונטען כי קיים תצהיר של התובע 1 בו הוא מצהיר כי לא הייתה עסקת חליפין בינו לבין הנתבע 1. עוד נטען כי התובע 1 והנתבע 1 וותרו הדדית על הרישום של פסה"ד לגבי עסקת החליפין. בדומה, הוכחשו הטענות לגבי העסקה עם הנתבע 2.
תשובת התובעים לטענות ההגנה –
לגבי אי צירופם של שני האחים הנותרים – נטען כי הם לא צורפו היות והתובע 1 הבין מההליכים הקודמים שהיו ששניהם מוותרים על הזכויות המגיעות להם לטובת נתבע 1.
לגבי הסמכות העניינית – נטען כי אמנם חלק מהסעד שמתבקש קשור לעיזבון האב המנוח ולכן הענקתו אולי מצויה בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, אך הסעד העיקרי המתייחס לביטול הסכם 2011, לביטול הרישום על שם הנתבע 1 והצהרה לגבי הסכם החליפין והעסקה עם הנתבע 2 – מצווים כולם בסמכותו של בית המשפט המחוזי.
מהלך הדיונים בתיק העיקרי עד עתה –
עד כה התקיימו שתי ישיבות בתיק העיקרי, אשר במהלכן ניתן היה להבין כי תשריט החלוקה שהכין המומחה בתיק הקודם יכול להיות בסיס ל מגעים לקראת הסדר וכי הנתבע 1 עדיין מסכים כי יש לאפשר לשאר האחים שימוש ב חלקים מהשטח ואין בכוונתו לפנות אותם מהבתים, למרות שהשטח כולו רשום על שמו.
בהתאם, המלצתי לצדדים לנסות ולהתקדם במגעים על יסוד תשריט החלוקה, תוך עדכון טבלת תשלומי האיזון (ככל שיהא צורך), והצדדים אף הסכימו להצעת בית המשפט להפנות את הסכסוך למגשר. בהתאם, הוסכם על קיום הליך גישור בפני כב' השופט בדימ' תאופיק כתיילי (החלטה מיום 10.12.2019), ובהחלטה שניתנה לגבי הגישור אף קבעתי כי נוכח ההסכמה לגישור - אין צורך בהגשת סיכומים לעניין הסמכות העניינית בשלב זה, ונמתין למיצוי הליך הגישור.
הבקשה הנוכחית למתן צו מניעה מטעם הנתבע 1 –
ועתה, מגיעים אנו לבקשה שמונחת על שולחני.
ביום 7.4.2020 הוגשה בקשה למתן צו מניעה במעמד אחד מטעם הנתבע 1. הטענה בבקשה הינה שהתובעים מבצעים עבודות בנייה בשטח, ללא כל היתר, אגב פגיעה קניינית בזכויות של הנתבע 1 וללא כל רשות מהנתבע 1, אשר הינו הבעלים הרשום של כל השטח.
הבקשה כפי שהוגשה במועד זה, למתן צו במעמד צד אחד נדחתה, בשל שהבקשה לא נתמכה בתצהיר של מי שיכול להצהיר באופן אישי אודות הטענות העובדתיות לגבי העבודות המתבצעות, מה בדיוק מתבצע, איפה, מתי התגלה ביצוע העבודות ועוד.
בהמשך, ביום 19.4.2020, הוגשה בקשה מתוקנת לרבות תצהיר תומך מטעם אחד האחים אשר אינו צד להליך, אשר גר בסמוך למגרש בו מתבצעות העבודות (מר מוחמד חוג 'יראת, להלן: "המצהיר"). המצהיר פירט בתצהירו מהן העבודות המתבצעות, צירף תמונות, והסביר כי המדובר בעבודות תשתית להקמת שתי יחידות דיור, אשר נמצאות בשלב של חפירת יסודות ויציקת כלונסאות, וכי העבודות החלו בשבוע הראשון של אפריל 2020 (להלן: "העבודות").
נטען בבקשה כי ביצוע העבודות פוגע בקניין של הנתבע 1 וכי אף אם יש לתת משקל לתשריט החלוקה שהוכן במסגרת התיק הקודם – אזי שהתובעים משתמשים בשטחים אף מעבר למה שמגיע להם לפי תשריט החלוקה, כך שאף אם תתקבל תביעתם של התובעים ויוכרז על ביטול הסכם 2011, נמצא שהעבודות חורגות מהחלק היחסי שיגיע לתובע 1 – שהרי לא יגיעו לו הזכויות בכל השטח ממילא.
עוד הודגש כי העבודות מתבצעות ללא היתר בנייה, אגב ניצול משבר הקורונה, וזאת על מנת לקבוע עובדות בשטח, כי המשך העבודות יסכל את האפשרות להשיב את המקרקעין לידי הנתבע 1, הזכאי לעשות שימוש בשטח הרשום על שמו, וכי המשך העבודות אף יסכל כל פשרה אפשרית בין הצדדים.
לגבי הליך הגישור – נטען כי ההליך היה אמור להתחיל בישיבה במרץ 2020 אך היא בוטלה בשל משבר הקורונה וטרם חודשו ההליכים.
תשובת התובעים לבקשה למתן צו מניעה –
מקדמית, טענו התובעים כי לנתבע 1 אין "עילת תביעה", שהרי הוא הנתבע, ולכן – הוא אינו יכול לבקש צו מניעה, אשר מותנה בהוכחת "עילת תובענה". עוד נטען כי גם "עילת ההגנה" של הנתבע 1 אינה כוללת טענות העולות בקנה אחד עם הבקשה למתן צו מניעה, והמבוקש בצו המניעה אינו תואם את המבוקש בכתב ההגנה.
לגופם של דברים, התובעים מאשרים שמתבצעות העבודות, אך טוענים כי הן מתבצעות על מגרש אשר סומן בתשריט החלוקה ד/8/3/2 (להלן: "המגרש") אשר הינו אחד מהמגרשים שהתובע 1 רכש בשעתו מהנתבע 2. לטענת התובעים, הנתבע 1 יודע היטב כי העבודות מתבצעות על המגרש כאמור, והיה עליו לגלות עובדה זו בעת הגשת הבקשה – באופן שהסתרת הנתון עולה כדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית הבקשה למתן סעד זמני. התובע 1 מדגיש כי לפי תשריט החלוקה, לנתבע 1 ממילא אין זכויות במגרשים א/8/3/2 + ד/8/3/2 (כפי שהם מסומנים בתשריט החלוקה), כיון ששני מגרשים אלו אמורים להיות של התובע 1 לפי התשריט ונמצאים בחזקת ובשימוש התובע 1 מזה זמן רב היות והוא רכש אותם מהנתבע 2 עוד בשנת 2008.
עוד נטען כי מי שמבצע את העבודות הינו חתנו של התובע 1 ולא התובע 1, וזאת היות והתובע 1 מכר את המגרש (אחרי שקנה אותו מהנתבע 2) לבת שלו, הגב' מייסון חוגיראת ולבעלה, החתן שלו (להלן: "החתן"). בהקשר זה אף נטען כי המצהיר, כלומר האח הנוסף אשר חתם על התצהיר התומך בבקשה, יודע את זהות מבצע הבנייה בפועל – כלומר, יודע שהמדובר בחתן ולא בתובע 1 ואף יודע שהמגרש נמכר לבת ולחתן – ואף אישר זאת בשיחה שהתקיימה לאחר שהוגש התצהיר שלו – ולמרות זאת, בחר שלא לציין זאת בתצהירו.
לגבי היתר בנייה – נטען כי הקרקע מיועדת למגורים ואין כל מניעה לקבל היתר בנייה – והדבר היחיד המונע קבלת ההיתר הינו התנגדותו של הנתבע 1, שרשום כבעלים של הקרקע.
תגובת הנתבע 1 לתשובת התובעים –
הנתבע 1 הגיב וטען כי כל עוד לא בוטל הסכם 2011 ולא בוטל הרישום בלשכת רישום המקרקעין – הוא הבעלים הרשום של כל השטח ואין לתת משקל לספקולציות לגבי האפשרות שהרישום יבוטל ותהיה חלוקה עתידית זו או אחרת. בדומה, לא ניתן לשער שהמגרש שעליו מתבצעות העבודות יהיה דווקא של התובע 1, במיוחד שעה שמוכחשות הטענות לגבי העסקה עם הנתבע 2, וממילא התובע 1 השתלט על שטחים העולים פי כמה על החלק היחסי שאולי היה מגיע לו (1/5 בלבד מהזכויות של האב המנוח).
לגבי המכר הנטען לבת של התובע 1 והחתן – נטען כי המדובר בטענה שעלתה רק עתה, ללא כל מסמך התומך בה וללא כל תצהיר מטעם הבת או החתן, מה גם שהתובע 1 לא יכול למכור מגרשים שאינם שלו ולא ניתן לבצע מכר שעה שכל השטח רשום על שם הנתבע 1.
לגבי האפשרות לבקש צו מניעה מטעם נתבע – נטען כי הפסיקה מכירה באפשרות שכזו, וכי מאזן הנוחות במקרה זה מחייב את מתן הצו על מנת שלא לקבוע עובדות בשטח ולפגוע בזכויות הקנייניות של הנתבע 1 או באפשרות להגיע לפשרה בנוגע לחלוקת השטח .
דיון והכרעה –
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
ראשית, נסיר מעל הפרק את טענת התובע 1 לפיה הנתבע 1 אינו יכול להגיש בקשה לקבלת צו מניעה זמני היות והוא הנתבע בתיק ולא התובע. הפסיקה קבעה כי גם מי שמשמש בהליך כנתבע יכול להגיש בקשות למתן סעדים זמניים, במקרים מיוחדים ומתאימים , ובמיוחד בקשות אשר נועדו לשמר מצב קיים, וזאת מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הקובע כך:
"כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו";
ונפסק ברע"א (מחוזי ת"א) 201071/98 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' שלום (22.4.1999):
"לכאורה תכליתו של סעד זמני הינה להבטיח את הסעד העיקרי אותו מבקש התובע, ועל כן אין נתבע יכול לבקש סעד זמני. מאידך, לאור סעיף 75 לחוק בתי המשפט, נראה כי אפשרות מתן סעד זמני נבחנת במבחן הכללי שמעניק שיקול דעת לבית המשפט לגבי מתן סעד זמני דהיינו: "ככל שיראה לנכון בנסיבות" שלפני בית המשפט. לאור מבחן זה, יכול גם נתבע לקבל סעד זמני גם מבלי שהגיש תביעה עיקרית או תביעה שכנגד והכל, אם בהמ"ש ראה לנכון בנסיבות שלפניו להעניק לנתבע סעד כאמור. בית המשפט העליון אמץ בשני מקרים מבחן כללי זה ואפשר לנתבע, על סמך מבחן זה, לקבל צו מניעה מבלי שהוגשה כל תובענה מצידו."
(וראו אף את רע"א 640/09 בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ ואח' נ' הר הכרמל אגודת תושבים ואח' (23.2.2009); ע"א 10029/07 היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' הקדש העדה ספרדית ואח', פסקה 5 (14.5.2008); ת"א (מחוזי ת"א) 28807-11-18 חלגואה נ' קורל, פסקה 2 (16.9.2019); רע"א (מחוזי חי') 29341-03-20 כנעאן נ' מיכאל, פסקה כד' (23.3.2020)).
שנית, ולגופם של דברים, אני סבורה כי שעה שמתנהלת תביעה בבית המשפט בכל הנוגע לבעלות בתא השטח בו עסקינן, ולמצער בכל הנוגע ל חלוקת השימוש בשטח - מן הראוי שלא לקבוע עובדות בשטח, ובמיוחד שלא באופן שבו נבנות שתי יחידות דיור על מגרש אשר קיימת לגביו מחלוקת. התובע 1 טוען כי המגרש אשר עליו מתבצעות העבודות הינו אחד המגרשים אשר הוא רכש מהנתבע 2, אלא ש יש מחלוקת של ממש בנוגע לאותה עסקה נטענת והשלמתה, ו יש לראות בהקשר זה כי התובע 1 בעצמו (בסעיף 9 בתחתית עמוד 3 לכתב התשובה), טען כי לשיטתו עצם חתימת העסקה עם הנתבע 2 אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים והמחלוקת היחידה הינה היא לגבי השאלה אם הוא שילם לנתבע 2 את התמורה, אם לאו. עמדה זו בעייתית מעצם טיבה, שכן אם אכן בוצעה העסקה הנטענת, אזי שאי תשלום התמורה מאז שנת 2008 ועד היום בוודאי שמציב סימן שאלה לגבי השלמת העסקה ולגבי האפשרות שלתובע 1 יש זכויות באותו מגרש.
שלישית, הואיל והחלוקה של השטח למגרשים שנויה במחלוקת בין הצדדים ומחלוקת זו הייתה קיימת מעת שנפתח ההליך הקודם בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה וטרם הוסדרה - אזי שיש למנוע יצירת עובדות בשטח באופן שישפיע על אפשרות חלוקה עתידית לרבות חלוקה אשר אינה עולה בקנה אחד עם עמדת התובע 1. קל וחומר, שעה שלבטח יהא צורך לבצע תשלומי איזון, וככל שמתבצעת בנייה נוספת – יש לדבר השלכות גם על רכיב זה.
רביעית, נכון להיום, וכל עוד לא תתקבל התביעה, כל השטח רשום בלשכת רישום המקרקעין על שמו של הנתבע 1. התובע מבקש לסתור רישום זה ולהורות על ביטול המסמכים אשר מכוחם בוצע הרישום (דהיינו הסכם 2011) אלא שדרכו לביטול עוד ארוכה. בהקשר זה חשוב להדגיש כי התובע הינו היחיד מבין חמשת האחים אשר מבקש לבטל את הסכם 2011 ואת הרישום בלשכת רישום המקרקעין; כאשר שני אחים נתבעים בהליך הנוכחי ומחזיקים בעמדה לפיה אין מקום לבטל את הרישום, והתובע עצמו טען כי הוא לא צירף להליך את שני האחים הנוספים שכן עמדתם זהה לעמדת הנתבעים 1 ו-2. כלומר, שעסקינן במצב שבו כל השטח רשום על שם אח אחד בלבד, הנתבע 1, אלא שארבעה מתוך חמשת האחים מסכימים למצב זה ואינם מבקשים לתקוף את הסכם 2011 אשר מכוחו בוצע הרישום ורק התובע 1 מבקש להורות על ביטול הרישום. לכן, המשוכה אשר עליו לעבור נמצאת ברף שאינו נמוך והדבר מהווה נתון התומך בקבלת הבקשה למתן צו מניעה. בהקשר זה אמנם לנתבע 1 אין "עילת תביעה", אלא שיש לו "עילת הגנה" אשר בשלב הזה אינה נופלת בסיכוייה מעילת התביעה של התובע 1.
חמישית, מהמסמכים שקיימים עד כה בתיק עולה כי התובע 1 עושה שימוש בשטחים בהיקף שעולה על 1/5 מסך השטח שהיה בעיזבונו של האב המנוח. טוען התובע 1 כי הוא עושה שימוש בשטחים נוספים נוכח עסקת החליפין עם הנתבע 1 (ונזכיר כי מכוחה הוא היה אמור לקבל 1,500 מ"ר נוספים) ונוכח עסקת המכר עם הנתבע 2 (לגבי 1,000 מ"ר). כלומר, שאם כל אחד מחמשת הבנים היה אמור לקבל כ-1,983 מ"ר (1/5 השטח) ואף אם נניח שייקבע בעתיד שיש להכיר בעסקת החליפין ובעסקה עם הנתבע 2, אזי שהמדובר בשטח כולל של כ-4,483 מ"ר מתוך החלקה אשר בו לכאורה יש לתובע 1 זכויות (כ-45% מהשטח הכולל). אלא שטענת הנתבעים והמצהיר היא שהתובע 1 עושה שימוש בשטחים אשר עולים על אותם 45% - ומכאן שבוודאי שאין מקום לאפשר לו לבנות על חלקים נוספים בשטח, במצב שבו נמצא התיק נכון לעכשיו, וכל עוד יש סימני שאלה לגבי הבעלות באופן כללי ולגבי גורל עסקת החליפין והעסקה עם הנתבע 2.
בהקשר זה יש גם לזכור כי אף אם תצלח דרכו של התובע 1 לשכנע את בית המשפט להורות על ביטול הסכם 2011 ועל ביטול הרישום בלשכת רישום המקרקעין, אז שהמצב "הקנייני" יחזור למצב בו הזכויות בשטח שייכות לאב המנוח, ויהא צורך לחלק את השטח בין האחים, וכל עוד הדבר לא יתבצע – לכל אחד יהיו זכויות בחלק יחסי מתוך סך הזכויות במושע בתא השטח כולו. הסכם 2005 לא בהכרח יחזור להיות ההסכם "הקובע", לא בהכרח ירשמו הזכויות לפי הסכם זה , זאת במיוחד שעה שהתובע 1 עצמו טוען כי עמדתה של ועדת התכנון והבנייה הרלבנטית הייתה בזמנו שלא ניתן לרשום את הזכויות על פי הסכם 2005 והתשריט המצורף לו, מה גם שמאז השתנו הרבה נתונים בשטח. רוצה לומר, שגם אם יתבטל הסכם 2011 – התוצאה המיידית אינה בהכרח שהמגרש בו מתבצעות העבודות יעבור לרשות התובע 1.
ששית, באשר לטענת התובע 1 כי מכר לבת שלו ולחתן את המגרש הרלבנטי (אותו רכש עוד קודם לכן מהנתבע 2) – הרי שטענה זו לא נתמכת במסמך זה או אחר ואין לה זכר בכתב התביעה (וראו כי בסעיפים 16.2-16.5 התובע 1 מפרט את השימושים שבני משפחתו עושים במגרשים אלו ואחרים, אך את הבת והחתן הוא לא מזכיר). מעבר לכך, הייתי מצפה שהתובע 1 יגיש תצהיר של הבת או של החתן בתמיכה לטענה זו, יחד עם תשובתו לבקשה למתן צו מניעה. בהיעדר כל מסמך שכזה, לא ניתן לומר שיש בסיס לטענה ולפיה התובע 1 אינו זה שמבצע את העבודות ונכון להיום הבת והחתן אינם צדדים לתיק שבפניי ואינם מעלים טענות בכל הנוגע לזכאות לתא שטח זה או אחר. לכן, אין כל בסיס לטענה שיש להם זכות לבנות במגרש (או בשטח בכלל), הרשום על שם הנתבע 1, ובוודאי שאין כל טענה לגבי דחיפות הבניה, הצורך בביצוע הבנייה דווקא עכשיו, היקף הבנייה, מדוע נדרש לבנות שתי יחידות דיור וכו' . בהקשר זה אעיר עוד שאינני סבורה שיש חוסר תום לב מבחינת הנתבע 1, כפי שטוען התובע 1, בכך שבבקשה לא צויין שמי שמבצע את העבודות הם הבת והחתן של התובע 1, אף אם המצהיר ידע זאת.
שביעית, מעבר לכל האמור לעיל, יש לראות שהבנייה מתבצעת ללא היתר בנייה כדין. התובע 1 מאשר שאין היתר בנייה בנמצא (וניתן היה להבין ש היתר שכזה אף לא התבקש), והוא מסביר שהסיבה הינה שהוא לא יוכל לבקש ולקבל היתר על שמו כל עוד השטח רשום בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבע 1. אלא שטיעון זה דווקא מצטרף לנימוקים בעד קבלת הבקשה למנוע עבודות בשטח ולא ההיפך.
סיכום -
לאור כל האמור מעלה במצטבר, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה. שוכנעתי כי הנזק שעלול להיגרם לזכויות של הנתבע 1 (ולמעשה גם לשאר האחים) אם לא יינתן הסעד הזמני עולה על הנזק שעלול להיגרם לתובע 1 (או לבת שלו ולחתן) אם יינתן הסעד הזמני (נזק אפשרי שלגביו לא הועלו כלל טיעונים) . אף שוכנעתי כי הבקשה הוגשה בתום לב מבחינת הנתבע 1, מתן הצו צודק וראוי בנסיבות, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש בתובע 1 (או בבני משפחתו).
בהתאם, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו מניעה אשר מכוחו על התובע 1 ו/או מי מטעמו, לרבות קרובי משפחתו, להימנע מביצוע כל עבודות בנייה נוספות בתת חלקה 2/5/5 אשר בחלקה 2 גוש 10318 בשפרעם (כפי שהוגדרה בבקשה למתן צו מניעה מיום 7.4.2020). צו מניעה זה מותנה בהפקדת ערבות בסכום של 8,000 ₪ מטעם הנתבע 1 וזאת מכוח תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בנוסף, צו המניעה מותנה בחתימתו של הנתבע 1 על התחייבות בנוסח הקבוע בתקנה 365(ב) לתקנות והפקדת ההתחייבות בתיק ביהמ"ש. בשלב זה, לא אעשה צו להוצאות ואת ההוצאות הכרוכות בבקשה זו אשית בהמשך ההליך.
על הצדדים לפנות מידית למגשר ולבקש לחדש את הליכי הגישור בהקדם. יש להגיש הודעת עדכון לגבי הצפי לחידוש הליכי הגישור תוך 7 ימים. לעיוני בעוד 7 ימים.
ניתנה היום, י"א אייר תש"פ, 05 מאי 2020, בהעדר הצדדים.