הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 61499-02-17

בפני
כבוד ה שופטת ברכה בר-זיו

התובעים:

1.עזבון המנוח קאסם מוחמד חליל שאהין ז"ל
2.מוחמד קאסם שאהין
3.קאסם חמד שאהין
4.חאתם חמד שאהין
5.מוחמד עיסא שאהין
ע"י ב"כ עוה"ד י. ישורון ואח'

נגד

הנתבעים

1.מונדר פארס נאג'י גנאמה
2.נואף פארס נאג'י גנאמה
3.נאג'י פארס נאג'י גנאמה
4.מוחמד פארס נאג'י גנאמה
5.עזבון המנוח רג'א נאגי פארס גנאמה ז"ל (המנוח) ע"י יורשיו :
6.ג'אזי ר'גא גנאמה
7.הזאע רג'א גנאמה
8.גאלב רג'א גנאמה
9.רג'א מוחמד גנאמה
10.ענאן מוחמד גנאמה
ע"י ב"כ עוה"ד ג. טרביה

פסק דין

1. בפני תביעה לביטול פסק דין מיום 2.10.63 בתיק הסדר 477/סחנין (להלן: "פסק הדין") מכח סעיף 93 לפקודת ההסדר [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "פקודת ההסדר"), שקבע כי חלקה 69 בגוש 19320 (להלן: "החלקה") תרשם בשלמות על שם נאג'י פארס ח'ליל ע'נאמה (להלן: "המנוח נאג'י").

בתביעתם טוענים התובעים כי פסק הדין הושג במירמה והוא נוגד פסק דין קודם מיום 29.6.62 שקבע כי למנוח קאסם 4 עצי זית עתיקים, והם מבקשים להורות על רישום המנוח קאסם מוחמד חליל שאהין ז"ל (להלן: "המנוח קאסם") כבעלים של שטח של 500 מ"ר מתוך החלקה.

2. התובעים הם יורשי המנוח קאסם , אשר נפטר ביום 4.7.57. המנוח היה נשוי לחדיג'ה ונולדו להם 5 ילדים: התובע מס' 2 (להלן: "המנוח מחמד") ועוד 4 שנפטרו אחריו. התובעים 3 עד 5 הם נכדיו.

3. המנוח נאג'י הותיר אחריו שני בנים, פארס ורג'א שגם הם נפטרו. לאחר מותו של נאג'י נרשמה החלקה בחלקים שווים על שם שני הבנים.

הנתבעים 1 – 4 הם בניו של המנוח פארס. הנתבעים 1-4 רשומים כבעלים של 8,952.5 מ"ר לאחר שמכרו כבר 2,500 מ"ר מתוך כלל השטח שירש המנוח פארס.

הנתבעים 6-8 הם בניו של המנוח רג'א והנתבעים 9-10 הם נכדיו והם רשומים ביחד כבעלים של 11,452.5 מ"ר, אשר ירשו מהמנוח רג'א.

4. בכתב התביעה טענו התובעים כי המנוח קאסם ולאחריו יורשיו עיבדו ומעבדים את חלק החלקה עליו נטועים 4 עצי זית, הממוקם תחת המערה, " תחת אל מג'ארה", עוד מלפני קום המדינה וכי רק לאחרונה נודע להם כי חלק החלקה הנ"ל נרשם על שם המנוח נאג'י. התובעים טענו כי רישום כל החלקה, לרבות החלק הנ"ל של 500 מ"ר על שם המנוח נאג'י הושג במירמה, על סמך מסמך מזוייף ולפיכך הם מבקשים לבטל רישום זה.

5. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי התביעה נגדם התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי לאחר שפסק הדין ניתן לפני למעלה מחמישים שנה. לגופו של ענין טענו הנתבעים כי התובעים מעולם לא החזיקו כל עצי זית בחלקה וכי רישום כל החלקה על שמו של המנוח נאג'י נעשה כדין. כמו כן טענו כי התובע מס' 2, מחמד, בנו של המנוח קאסם, ידע על ההליכים המשפטיים שהתנהלו בקשר לחלקה, ואשר בסופם נקבע כי החלקה תרשם בשלמות על שם המנוח נאג'י וכי אין בסיס לטענת התובעים כי הרישום הושג על סמך מסמך מזוייף.

6. קודם שאסקור את הראיות שהגישו הצדדים, אפרט את המסמכים בתיק הסדר 477/סחנין:

6.1 הצדדים לתיק זה הם נאג'י פארס ח'ליל ענאמה (המנוח נאג'י) נגד אברהים מחמוד חוסיין שוואהנה, קאסם מוחמד ח'ליל שאהין (המנוח קאסם) וג'מילה פארס ח'ליל ע'נאמה נגד מדינת ישראל, אשר נפתח ביום 29.7.1960.

6.2. חלקה 69 נתבעה ביחד עם חלקה 86 ושטחן הכולל היה 48 דונם. חלקות אלה נתבעו על ידי :

המנוח נאג'י -בשלמות.
אברהים מחמוד חוסין שוואהנה - 2 עצי זית.
המנוח קאסם - 3 עצי זית .
ג'מילה פארס ח'ליל ע'נאמה - 11/40 .
המדינה - החלק שהוא אדמת טרשים.

6.3. התיק כולל את תזכורות התביעה שהגישו הצדדים, מפות, אישורי מסירה, פרוטוקולים פסקי דין. פרוטוקולים ופסקי הדין כתובים בכתב יד וקשים לקריאה.

6.4. בישיבת יום 20.5.62 נרשם כי הופיעו:
"התובע לא הופיע. הופיע בנו פארס לפי יפוי כח.
הנתבע הראשון לא הופיע.
הנתבע השני לא הופיע לאחר שנפטר. הופיע בנו מחמד שמייצג את העזבון.
הנתבעת השלישית לא הופיעה.
הופיע נציג המדינה".

בנו של המנוח קאסם (המנוח מחמד) העיד כי " יש לנו 4 עצי זית עתיקים. הם נמצאים ליד המערה".

בנו של התובע הודיע: "אני מאשר כי לנתבע השני יש 4 עצי זית ... ולנתבע הראשון יש שני עצי זית עתיקים...".

6.5. בהמשך העידו מטעם התובע והמדינה והמשך הדיון נקבע ליום 18.6.62.ישיבת יום 18.6.62 התנהלה במעמד בנו של התובע פארס ונציג המדינה. לא היתה הופעה מצד הנתבעים.

6.6. פסקי הדין שבתיק גם הודפסו ולהלן אביא את חלק פסק הדין הרלבנטי לענייננו:

פסק הדין מיום 29.6.62 :

"נשוא משפט זה הינן שתי חלקות 69 ו-86 גוש 19320 אדמות כפר סח'נין. שתי החלקות צמודות זו לזו...חלקה גדולה זו נתבעה כחטיבת קרקע אחת על ידי הנתבע נאג'י פארס ח'ליל ע'נאמה , אשר בסס לגביה על ירושה לא רשומה מאת בעלים לא רשום, הוא אביו, וכן חזקה ועיבוד ממושכים ורצופים במשך עשרות שנים. החלקה גדולה פוצלה לאחר מכן לשתי חלקות :החלקה הדרומית 69 , ושטחה 22.905 דונם אין איש חולק כי לפחות במרבית שטחה, שייכת היא לתובע נאג'י פארס ח'ליל ע'נאמה זה, כשם שאין איש חולק על כך כי זוהי אדמה שבחלקה הנה מטע זיתים ובחלקה אדמת מזרע מעובדת. החלקה השניה, תוצאת הפיצול האמור, היא החלקה הצפונית 86, הנדונה בזה, נתבעה גם על ידי המדינה, בטענה כי זוהי אדמת דמינה בלתי מוקצית וטיבה – טרשים. שטחה של חלקה זו הוא 23.170 דונם.

ברם קיימים עוד תובעים במשפט זה. תביעתם מופנית למספר עצי זית אשר יש להם לטענתם בחלקות הללו. הנתבעת ג'מילה פארס ח'ליל ע'נאמה היא כנראה אשתו של התובע נאג'י. בתזכורת תביעתה טענה כי יש לה 11 עצי זית מתוך 40, וכי יתר ה- 29 עצי זית שייכים לנאג'י התובע...
שני הנתבעים האחרים , אברהים מחמוד חוסין שוואהנה וקאסם מוחמד ח'ליל שאהין תבעו, הראשון 2 עצי זית והשני 3 עצי זית. הנתבע הראשון לא הופיע לבירור המשפט. הנתבע השני נפטר ואת עזבונו ייצג בפני בנו מחמד.
ברם, התובע נאג'י, אשר יוצג בפני על ידי בנו פארס (אשר אף הגיש את תזכורת התביעה בשמו) מודה כי לנתבע הראשון יש שני עצי זית עתיקים וכי לנתבע השני 4 עצי זית עתיקים. כך שלמעשה יש הודאה בתביעת שני נתבעים אלה . נראה שעצי זית אלה נמצאים ליד הדרך הגובלת בחלקה 69 מדרום, ליד המערב. אף הנתבעת ג'מילה מציינת כי עצי הזית הנתבעים על ידה נמצאים ב"תחת מע'ארה". מכל מקום ברור כי עצי הזית העתיקים הללו אינם נמצאים בחלקה 86, זו הנתבעת ע"י המדינה, אלא אי שם בחלקה 69" (ההדגשה שלי – ב.ב.) .

בהמשך פסק הדין דן ביהמ"ש ביחסים בין נאג'י והמדינה ובסופו של יום קבע את החלוקה בינהם.

לגבי חלקה 69 קבע בית המשפט בפסק הדין :

"לגבי חלקה 69 איני מחליט דבר לעת עתה. על התובע מצד אחד והנתבעים האחרים מצד שני, להמציא תרשים מתאים של חלקה 69 , בו יציינו מקומם של שטחי הזיתים הנתבעים על ידם, בטרם אפשר יהיה להורות על רישום החלקה 69 או חלקיה".

פסק הדין מיום 2.10.63 (פסק הדין שאת ביטולו מבקשים התובעים):

"נשוא משפט זה החלקה 69 גוש 19320, אדמות כפר סח'נין. בעלי הדין הינם מצד אחד נאג'י פארס ח'ליל ענאמה שתבע חלקה זו בשלמות, ושלושה נתבעים (אברהים מחמוד חוסין שוואהנה, קאסם מוחמד ח'ליל שאהין וג'מילה פארס ח'ליל ע'נאמה) אשר תבעו כל אחד, חלקים מסויימים בחלקה שהנה בחלקה הגדול מטע זיתים.
ברם הנתבעים מוותרים על תביעת חלקיהם לטובת התובע ומבקשים כי החלקה הנדונה תרשם בשלמות בשמו של התובע.
התוצאה היא שהחלקה אינה יותר בסכסוך.
על סמך האמור מצווה אני בזה על רישומה של חלקה 69 גוש 19320 , אדמות כפר סח'נין, בשם נאג'י פארס ח'ליל ע'נאמה".

6.7. בתיק מופיע מסמך בשפה הערבית ותרגום שלו כדלקמן:

"אני נאג'י פארס ח'ליל ע'נאמה מסח'נין לי חלקת אדמה הנמצאת במווקע "תלת חסן" גוש 19320 חלקה 69 ושטחה 48 דונם.
אני נאג'י פארס ע'נאמה יפיתי את כוחו של בני להופיע בפני בית המשפט ביחס לאותה חלקה.
ומוחמד קאסם חל'יל שואהנה הצהיר בפני כב' השופט ש"אני לא תובע ואין לי כל זכות אצל נאג'י פארס ע'נאמה פרט לשני עצי זית מניבים פרי מעבדם ומסיק את פריים ללא כל מתנגדים ואברהים מחמוד שואהנה לו שני עצי זית ,מעבדם ומסיק את פריים ללא מתנגד או עורר".
אנו החתומים מטה ג'מילה אברהים ח'ליל ע'נאמה ומוחמד קאסם מוחמד ח'ליל שואהנה ואברהים מחמוד שואהנה כולנו מכפר סח'נין מודים שאין אנו תובעים ואין לנו כל זכות אצל נאג'י פארס ע'נאמה.
אנו מבקשים מכבוד השופט לרשום את החלקה הנ"ל בשם הבעלים נאג'י פארס ענ'אמה".

בראש המסמך בשפה הערבית מופיע התאריך – 16.9.63
בסוף המסמך בשפה הערבית פירוט שמות 4 החותמים ו- 4 חתימות (אחת גם טביעת אצבע).

אין כל רישום בתיק מתי ולמי הוגש מסמך זה.

7. החתימה המיוחסת לבנו של המנוח קאסם - "מחמד קאסם מחמד שאהין" היא נשוא המחלוקת (להלן " החתימה שבמחלוקת") ושני הצדדים הגישו בעניינה חוות דעת.

8. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתה של הגרפולוגית מלי קדוש (ת/1), אשר בחנה את החתימה שבמחלוקת ומסקנתה היא כי "ברמת סבירות גבוהה (כ-90%) שהחתימה במחלוקת המיוחסת למנוח קאסם מחמד שאהין על מסמך המחלוקת היא לא חתימה אותנטית כי אם מזוייפת".

המומחית ערכה השוואה בין החתימה שבמחלוקת ובין 11 דוגמאות חתימה נוספות (חלקן מקור וחלקן צילום) ומסקנתה (המגובה בצילומים והסברים) היא:

א. בהשוואה בין החתימה שבמחלוקת לחתימות האחרות נמצא סוג קו שונה ומיומנות כתיבה שונה. בחתימה במחלוקת הקווים חדים יותר ומיומנות הכתיבה טובה יותר ביחס לחתימות האחרות. אדם לא יכול לכתוב במיומנות כתיבה טובה יותר מזו שבה הוא חותם בדרך כלל.
ב. בחתימה במחלוקת לחץ הכתיבה הוא לחץ כתיבה בינוני בלבד בעוד שבחתימות האחרות לחץ הכתיבה הוא לחץ טוב. דפוס הלחץ שונה.
ג. השמות בחתימה שונים – בחתימה שבמחלוקת השם "מחמד קאסם מחמד חליל שואהנה" ובחתימות האחרות השם "מחמד קאסם מחמד שאהין" או – "מחמד קאסם שאהין".
ד. החתימה שבמחלוקת פרושה פרישה אופקית רחבה יותר ועקבית יותר ביחס לקו שורה ואילו החתימות הידועות יש בהן יותר תנודתיות ביחס לקו השורה.
ה. עיצוב האותיות שונה .
ו. יש ירידה באיכות הקו בחתימה שבמחלוקת (אחד הסימנים הבולטים בזיוף).

9. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת הגרפולוג רון ישי (נ/1) שמסקנתו היא כי החתימה במחלוקת היא חתימתו האמיתית של המנוח והוא זה שחתם על המסמך.

רון ישי ערך השוואה בין צורת אותיות ספציפיות בחתימה שבמחלוקת לעומת חתימות ההשוואה ומצא התאמה במבנה האותיות ובהצבת קווים באופן מרחבי.

בפרק "דיון" הוא מציין כי השוני באיות – "שואהנה" לעומת "שאהין" – אינו בהכרח , הוכחה שמדובר בחותמים שונים, כאשר בערבית שני שמות אלה הם שמות נרדפים, ובנוסף "עובדה מוכרת לכל שאדם עשוי לחתום בסיגנונות שונים בסיטואציות שונות, ואין בכך פסול".
10. המומחית מטעם התובעים הגישה חוות דעת משלימה – ת/2 ובה התייחסה באופן פרטני לחתימות אליהן התייחס מומחה הנתבעים, תוך הדגמה הממצאים השונים שמצאה בחתימות אלה.

11. שני המומחים נחקרו על חוות דעתם בבית המשפט.

12. פרט למומחים הוגשו תצהירים על ידי עוסמאן עוסמאן (חתנו של המנוח מחמד) ועל ידי פח'ירי שאהין (בנו של המנוח מחמד ). מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע נואף גנאמה. המצהירים גם נחקרו על תצהיריהם. בנוסף, ביקשו התובעים להגיש הסרטה של המנוח מחמד, שנערכה סמוך לפטירתו (מטעם התובעים הוגשה בקשה לגביית עדות מוקדמת של המנוח אך הוא נפטר בטרם נגבתה עדותו).

דיון

13. השאלה העיקרית בה יש להכריע היא האם חתימתו של המנוח מחמד, בנו של המנוח קאסם, על מסמך "הויתור" שהובא לעיל, היא חתימה מקורית (כטענת הנתבעים) או מזוייפת (כטענת התובעים), מאחר ועל סמך מסמך זה נקבע בפסק הדין מיום 2.10.63, נשוא בקשת הביטול, כי הנתבעים (ובינהם התובעים) "וויתרו על חלקיהם" לטובת המנוח נאג'י.

14. כפי שציינתי לעיל, לא ברור מתיק ההסדר כיצד ומתי המסמך הנ"ל הוגש לבית המשפט. עוד עולה כי לאחר פסק הדין הראשון מיום 29.6.62 נשלח לצדדים להליך שם ביום 13.9.63 מכתב חתום על ידי המזכיר הראשי של בית המשפט, צ. רופא, ובו נדרשו להמציא תרשים של חלקה 69 כדי שאפשר יהיה לרשום את חלקי החלקה. התובעים טוענים כי המכתב לא התקבל על ידם ובתיק אין אישור מסירה (שאלת מסירת המסמכים תידון להלן , ככל שידרש). מסמך הויתור נושא תאריך 16.9.63.

15. באשר לחתימה שבמחלוקת אני מעדיפה את חוות דעת הגרפולוגית מלי קדוש מטעם התובעים לפיה החתימה שבמחלוקת מזוייפת, על פני חוות דעתו של הגרפולוג רון ישי לפיה החתימה שבמחלוקת נחתמה על ידי המנוח מחמד. גם העדפתי את עדותה על פני זו של רון ישי וברי לי כי העבודה שבוצעה על ידה היתה מקצועית ומהימנה יותר.

הדגש בהשוואת החתימות לדעתי הוא בשם, כאשר, כפי שקבעה המומחית מטעם התובעים רק החתימה שבמחלוקת מורכבת מהשמות "מחמד קאסם מחמד חליל שואהנה" בעוד שכל החתימות האחרות מורכבות מהשם "מחמד קאסם מחמד שאהין" או "מחמד קאסם שאהין".

אני דוחה את הסברו של המומחה מטעם הנתבעים כי השמות "שואהנה" ו "שאהין" בערבית הם שמות נרדפים (במיוחד כאשר העיד כי הוא לא דובר את השפה הערבית) ועובדה שבכל 11 מסמכי ההשוואה שנבחנו על ידי שני המומחים, ואשר נפרשים על פני השנים 1961 עד 2017, מופיע רק השם "שאהין" ורק בחתימה שבמחלוקת מופיע השם "שואהנה".

אמנם המומחית מטעם התובעים אישרה כי אילו היה זה השוני היחידי היא לא היתה קובעת כי מדובר בזיוף, אך הן בחוות דעתה והן בעדותה פרטה נקודות השוואה רבות, כמו לחץ כתיבה, עיבוי של דיו הנמצא במקרים של עצירות ומיומנות כתביה גדולה יותר בחתימה שבמחלוקת (כאשר אין מחלוקת כי המנוח לא ידע קרוא וכתוב).

בנוסף, מומחה הנתבעים התייחס, כאמור, לאותיות בודדות בכל אחת מהחתימות ונקט בלשון כללית "פרמטרים באותיות נמצאו זהים" מבלי שציין במה מדובר. בחקירה נגדית, כאשר התבקש לפרט במילה "מוחמד" על סמך מה קבע כי נמצאו פרמטרים של גודל, כיווני כתב, זוויות הזהות לחתימות ההשוואה השיב "סעיף ממצאים הוא סעיף מפורט ביותר ואין לי הסבר נוסף מעבר לזה".

בחקירתו הנגדית הודה רון ישי כי הוא לא שולט בשפה הערבית ואינו קורא את מה שכתוב.

רון ישי גם לא בדק את החתימה שבמחלוקת במיקרוסקופ אלא רק עם זכוכית מגדלת ובחקירתו הנגדית גם טעה במסמכים שבדק במקור או העתק (כך, למשל, ציין בחוות דעתו כי בדק את החתימה על תנאי נישואים במקור ורק בחקירה נגדית הוצג בפניו צילום בלבד).

אין לי אלא להביא מדברי חברתי, כבוד השופטת תמר נתנאל-שרון לגבי חוות דעתו ועדותו של רון ישי (אשר היה שם מומחה יחיד וחרף זאת ממצאיו לא התקבלו) ב ת"א (חי') 1132-07 מרים יוסף חג'אזי נ' עז' המנוח מוחמד אבראהים חג'אזי ז"ל (5.8.10) .

"הנתבעים המציאו, כאמור, את חוות דעתו של המומחה, אשר מצא זהות בתכונות הכתיבה, בין הכתב בגוף הסכם המכר לבין שתי חתימות העדים המצויות בתחתית המסמך באופן שלדעתו, גוף ההסכם וכן החתימות, נכתבו, כולם, ע"י אותו אדם. אמנם הנתבעים לא המציאו חוו"ד נגדית, אולם לא אוכל לקבל את דעת המומחה, אשר לא בוססה כדבעי ורחוקה היתה מלערער את שאר הראיות שבפניי, המצביעות על כך שהסכם המכר אותנטי.
בעדותו ניסה המומחה להצביע על המאפיינים הזהים, לדעתו, בכתב היד שבהסכם ובחתימות, תוך הפניה לאותיות שונות והסבר הסימנים המזהים שמצא, אולם עדותו היתה רחוקה מלשכנע והזהות עליה הצביע לא נראתה זהה, כלל ועיקר.
בנוסף, התברר שהמומחה אינו יודע, ידיעה של ממש, את השפה הערבית. כשנשאל אם הוא יודע לקרוא ערבית השיב: "שפת האם שלי אינה ערבית, אבל אני יודע לקרוא את האותיות עד כדי הנחוץ לבדיקת זיהוי מסמכים. אני יודע להבחין בין האותיות, באמצע המילה וצורתן בתחילת המילה או בסופה, במידה הנדרשת לבדיקה" (עמ' 22 לפרוטוקול, שו' 1-4).

אולם, כאשר נדרש לקרוא, טעה בקריאת השם "נאפע" ואיית את המילה כ: "נאפי" והוא אף ערך השוואות בין אותיות הנמצאות בצירוף מילים שונה. לא רק שלא ניתן היה לראות זהות בין האותיות עליהן הצביע המומחה (מעבר לדמיון כללי בין אותיות זהות, הנמצא גם בכתבי יד שונים), אלא שכאשר עומת מול עובדה זו השיב: "אני הצבעתי על שתי אותיות סמוכות זו לזו שיש להן צורה זהה וכשאני אומר זהה, זהה באופן אינדיבידואלי ולא באופן לשוני ערבי". גם זהות אינדיבידואלית כזו לא עלה בידי לראות, למרות מאמציי.
העד אישר שכאשר נבדק צילום (ולא מקור), חלק מהתכונות הנבדקות, דרך כלל, לא ניתנות לבדיקה, כגון הלחץ ושטף הכתיבה, המקבלים מקום של בכורה בבדיקת זהות כתבי יד, אם כי הוא הסביר, שכאשר מדובר בכתב יד מאד ייחודי, יש לתכונות אלה פחות חשיבות (עמ' 23 לפרוטוקול שו' 30-31 ועמ' 24 שו' 1-6). יש לציין שהמומחה לא הסביר במה כתב היד שנבדק, ייחודי.
כאמור, לא השתכנעתי שניתן לסמוך על חווה"ד, הן בשל המגבלות האוביקטיביות של הבדיקה, שאינן מאפשרות בדיקת תכונות חשובות והן בשל כך שהזהויות הספציפיות, כביכול, עליהן הצביע המומחה בפניי אינן, למעשה, זהות. לענין אופן בחינת עדותו של מומחה ראו: ע"פ 1242/06 - ניסים צור נ' מדינת ישראל . (לא פורסם, 13.6.2007), שם, בסעיף 18)" .

יש בדברים אלה כדי לבטא גם את תחושתי ועמדתי נוכח חוות דעתו של רון ישי וחקירתו בפני.

16. על האמור יש להוסיף את העובדה שתוכן המסמך, שלכאורה נערך לאחר פסק הדין הראשון אינו משקף את הקביעה בפסק הדין לפיה המנוח נאג'י לא זכאי לכלל השטח של 48 דונם וכבר נקבע בפסק הדין הראשון כי רלבנטית לגביו רק חלקה 69 ששטחה 22.905 דונם בלבד , אך במסמך הוויתר שחתימת המנוח עליו במחלקות עדיין נאמר כי תבע 48 דונם.

17. לפיכך, אני קובעת כי החתימה במחלוקת מזוייפת וכי המנוח מחמד לא חתם על מסמך הויתור.

18. ממילא, מאחר ופסק הדין מיום 2.10.63 ניתן על סמך מסמך הויתור עליו זוייפה חתימת המנוח מחמד – אני קובעת כי פסק הדין ניתן במרמה.

19. נוכח קביעה זו עלי לדון בטענת הנתבעים לפיה תביעת התובעים התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי.
לשם הכרעה בשאלה זו יש לבחון מתי נודע לתובעים על פסק הדין מיום 2.10.63.

א. התובע פח'רי מוחמד שאהין, בנו של המנוח מחמד, הצהיר (ת/6) כי בחודש נובמבר 2016 פנה אליו שכנו סמיר שעבאן וסיפר לו כי הנתבעים 2 – 4 הציעו לו לרכוש חלקים נוספים מהחלקה (לאחר שבעבר כבר רכש חלקים מהחלקה) והצביע על עצי הזית. השכן אמר לפח'רי כי סרב להצעה מאחר וידוע לו שהחלקה בבעלות התובעים. לבקשת אביו הוא פנה לנתבע מס' 2, שהינו עורך דין וזה לא התכחש לעובדה שהחלקה בבעלות המנוח קאסם אך מסר לו כי כל החלקה רשומה על שם הנתבעים ומסר בידו עותק מפסק הדין, כאשר מההעתק שנמסר לו לא ניתן היה לדעת פרטים על התיק.

פח'רי פנה גם אל הנתבע 6 וגם זה לא התכחש לזכויות המנוח קאסם בחלקה.

ב. פח'רי הצהיר כי מאישורי המסירה בתיק ההסדר עולה כי פסק הדין מיום 2.10.63 נמסר רק לתובע - המנוח נאג'י ובאשר לנתבעים נאמר באישורי המסירה עולה כי לנתבעים בוצעה מסירה "בנוכחות השכן נאג'י פארס גנאמה", דהיינו בנוכחות הצד השני - התובע. כמו כן הצהיר כי גם מכתבו של מזכיר בית המשפט מיום 13.9.63 לא הגיע למנוח קאסם או לבנו המנוח מחמד.

ג. פח'רי גם הצהיר כי המנוח מחמד הצהיר וגם העיד והוסרט כי לא חתם על מסמך הויתור, הוא מעולם לא ראה אותו ולא ידע על תוכנו.פח'רי הצהיר כי חתימת המנוח מחמד זוייפה.

ד. בחקירה הנגדית מסר פח'רי פרטים מדוייקים אודות מיקום עצי הזית "שני עצים היו ממול למערה, אחד עם שני שרוולים ענק ואחד על ידו מצד מזרח, ואחד כמעט 200 מטר מערב צפונה. הרביעי זה היה אמור להיות מול המערה שמה, ובגלל שהמערה התמלאה במים בגלל שהיו מכוונים אליה את המים שאנשים ישתו כי היה לה מי שתיה, אז העץ נסחף ואיננו עוד". הוא הוסיף כי קיים עץ זית נוסף בחלקה 73 עליו רשום שמו של אביו.

ה. פח'רי השיב גם בחקירתו כי ביקש מהשכן להעיד והשכן סרב והוא לא רוצה סכסוך עם הנתבעים כי אחרת הם לא ימכרו לו יותר קרקע.

ו. פח'רי כלל לא נחקר על מסירת פסק הדין ו/או ידיעת התובעים על פסק הדין.

20. בסיכומים טען ב"כ הנתבעים כי על התובעים הנטל להוכיח כי פסק הדין לא הומצא להם וכי לא ידעו עליו וכי משהתובעים לא טרחו להביא את העד המרכזי – סמיר שעבאן להוכחת טענתם כי תביעתם לא התיישנה, טענתם נטענה בעלמא ולפיכך יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. כמו כן טען כי המנוח מחמד נכח בדיוני בית המשפט , קיבל הזמנה לדין ואת פסק הדין הראשון ופסק הדין השני הודבק על דלת ביתו – משמע ידע על פסק הדין.

21. אני מאמינה לאמור בתצהירו של פח'רי ונתתי אמון מלא בעדותו לפיה התובעים ו/או מי מהם לא ידעו על פסק הדין מיום 2.10.63, אלא רק בסביבות חודש נובמבר 2016, והדבר עולה בקנה אחד עם עדותו ועדותו של עוסמאן עוסמאן כי מאז ומתמיד בני משפחת התובעים מטפלים בעצי הזית, עד היום.

22. אילו עסקינן בעורך דין היה אולי מקום לקבל את טענת ב"כ הנתבעים כי תמוה שהתובעים (המנוח קאסם הגיש תזכורת תביעה בהסדר והיה נתבע בתיק ההסדר) לא התעניינו בגורל תביעתם בהסדר ואולם נוכח הודאתו של המנוח נאג'י בבית המשפט, בנוכחות המנוח מחמד, ונוכח האמור בפסק הדין הראשון משנת 1962, אין זאת כי סברו, כפי שגם טענו בתביעתם, כי פסק הדין הראשון כבר הכריע בזכויותיהם וממילא לא התעניינו בהמשך ההליך.

23. לעומת זאת, לא נתתי אמון בעדות המצהיר מטעם הנתבעים, מר נואף גנאמה, שבהשכלתו הוא עורך דין, שהצהיר כי התובעים מעולם לא החזיקו עצי זית בחלקה, ובחקירתו הנגדית התכחש לזכויותיהם כדלקמן:

"ש. אז איך הצהרת את מה שהצהרת למשל בסעיף 8, שהתובעים מעולם לא החזיקו בעצים בחלקה ולא עיבדו אותה.
ת. עד עכשיו אני אומר את זה.
ש. תסביר איך מה שהצהרת בתצהירך מתיישב עם פסק הדין
ת. יש פסק דין שני...
ש. איך התשובה שלך מתיישבת עם פסה"ד משנת 1962 ששם סבך אומר שיש להם זכויות בארבעה עצי זית.
ת. יפה מאד. בפסק הדין השני אומרים שאין אף עץ. אני מתעלם מפסה"ד הראשון".

24. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה תביעת התובעים התיישנה והוא הדין בטענת השיהוי, שטוב היה אם לא היתה נטענת, משהוכח כי הנתבעים ו/או מי מהם פעלו במרמה עת הסתמכו על מסמך מזוייף, על פיו ניתן פסק הדין השני .

הנתבעים, מפי המצהיר מטעמם, טוענים כי הם מתעלמים מפסק הדין הראשון אך פסק דין זה קבע קביעות עובדתיות לגבי זכויות הצדדים להליך ההסדר ואלה לא בוטלו בפסק הדין השני ואף נזכרות בו. העובדה שבסופו של יום בפסק הדין השני נקבעה הבעלות על סמך ויתור של חלק מהתובעים בהסדר – אין בה כדי לבטל קביעות אלה .

25. יש לציין בענין טענת השיהוי הנתבעים לא טענו וגם לא הוכחה כל פגיעה בזכויותיהם ככל שפסק הדין יבוטל ויקבע כי התובעים בעלי זכויות בחלק החלקה בו הודה המנוח נאג'י.

התוצאה

26. אני מקבלת את התביעה וקובעת כי פסק הדין השני מיום 2.10.63 ניתן במרמה והוא מבוטל.

תיק ההסדר 477/סחנין יפתח וימשיך בו הדיון לקביעת זכויות המנוח קאסם.

27. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכר טירחת עו"ד בסכום של 9,000 ₪.

ניתן היום, א' אב תשע"ט, 02 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
;