הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 60161-03-17

בפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא

התובע
1.פלוני
ע"י עו"ד י' ריינפלד
2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י עו"ד ע' בן צבי

נגד

הנתבעים

  1. כאן בונים בע"מ
  2. ביבי חוני
  3. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י עו"ד ג' אגבריה

החלטה

1. בהחלטתי מיום 22/5/2019 קבעתי, בפסקה 17, כי יש להשלים את פסק הדין מיום 25/9/2018 ולהתאימו להתפתחויות בתביעת התובע למוסד לביטוח לאומי, וכך קבעתי:

בשים לב לכל האמור, יש מקום להשלים את פסק הדין מיום 25/9/2018 ולקבוע כדלקמן כי מסכום הפיצוי לו זכאי התובע ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי הכוללים את דמי הפגיעה שקיבל, קצבת נכות ששולמה והיון קצבת הנכות הצפויה בעתיד, את קצבת השר"מ ששולמה, הקצבה המיוחדת ששולמה עד היום, הקצבה המיוחדת הצפויה להיות משולמת עד ליום 30.11.2019 וקצבת השר"מ הצפויה להשתלם לתובע החל מיום 30.11.2019.

כל צד יוכל להגיש חישוב של הניכויים עד ליום 10.6.2019. תשלומים עתידים יהוונו לפי ריבית בשיעור של 3%.

2. ביום 18/6/2019 הגיש המוסד לביטוח לאומי את חישוביו ולפיהם יש לנכות מהפיצוי את קצבאות המוסד ששולמו וישולמו לתובע בסך כולל של 974,735 ₪. התובע מצדו הגיש חוות דעת אקטוארית ולפיה גמלאות המוסד לביטוח לאומי הן בסך של 835,551 ₪.

3. מתברר כי ההפרש בין חישוב התגמולים שנערך על ידי המוסד לביטוח לאומי לחישוב שערך התובע נעוץ בחישוב "הניכוי מהניכוי", דהיינו בחישוב ניכוי קצבת הזקנה מהתגמולים העתידיים שצפוי התובע לקבל. בעוד התובע מבקש לנכות מהתגמולים את קצבת הזקנה בצירוף תוספת הוותק לה הוא צפוי להיות זכאי לפי סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, סבור המוסד לביטוח לאומי כי אין לצרף את תוספת הוותק לקצבת הזקנה שתנוכה מהניכוי (ראו הודעת המוסד לביטוח לאומי בבקשה מס' 57).

4. שני הצדדים מפנים לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2278/16 פלונית נ. מדינת ישראל (12/3/2018), שבו בחן בית המשפט את הסוגיה. המוסד לביטוח לאומי מפנה לפסקה 27 לפסק הדין שבה מציין בית המשפט, השופט י' עמית, כי קיימת חוסר סימטריה בין תביעות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי (היוון), תשל"ח – 1978, לבין גובה הפיצוי שנפסק לניזוק. לעומתן מפנה התובע לקביעה הברורה בפסק הדין בפסקה 26 ולפיה אין להבחין בין ניכוי קצבת הזקנה לבין ניכוי תוספת הוותק.

5. דומה כי במחלוקת שבין הצדדים יש להעדיף את חישוב התובע. בפסק הדין בע"א 2278/16 הנ"ל מבהיר בית המשפט העליון באופן ברור כי בניכוי קצבת הזקנה מ"הניכוי" יש לכלול גם את תוספת הוותק, וכך נאמר בפסקה 26:

מאחר שאין חולק כי במסגרת הניכוי מן הניכוי יש להפחית את קצבת הזיקנה עד לתום תוחלת החיים של הניזוק, איני רואה סיבה מדוע לא להביא בחשבון גם את תוספת הוותק לה היה הניזוק זכאי. הזכאות לתוספת ותק אינה נובעת מהתאונה, כך שאין להבחין בינה לבין קצבת הזקנה עצמה. במקרה דנן, המערערת עבדה והשתכרה, ואין סיבה להניח שלא היתה משולמת לה תוספת ותק. כך כמובן גם לגבי ניזוק שעד לתאונה כבר עבד שנים רבות שממילא מזכות אותו בתוספת ותק מלאה. הדברים נכונים גם כאשר מדובר בניזוק צעיר, בתחילת דרכו התעסוקתית. כפי שלצורך חישוב הפסד השתכרות בעתיד אנו יוצאים מנקודת הנחה כי אילולא התאונה הניזוק הצעיר היה ממשיך ומשתכר עד גיל הפרישה, כך יש לקחת בחשבון כי היה זכאי לתוספת ותק לקצבת הזיקנה בהגיעו לגיל המזכה.

משמע, גם כאשר קיימת אי ודאות האם התובע יזכה לתוספת ותק, יש לחשב את התוספת לה הוא זכאי אם היה משלים את עבודתו אלמלא התאונה.

6. אשר על כן, אני מקבל את טענות התובע ומורה כי מהפיצוי שנפסק, בפסק הדין מיום 25/9/2018, כפי שתוקן ביום 15/10/2018, ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 835,551 ₪ כמפורט בחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע.

7. בהתאם אני מורה כי הנתבעים 2-3 ישפו את המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 25% מהגמלאות ש ינוכו.

תשלומי הוצאות ושכר טרחה יחושבו בהתאם לאמור בפסק הדין מיום 25/9/2018.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, בהעדר הצדדים.