הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 59718-10-17

לפני:
כבוד השופט גדעון גינת, שופט עמית

התובעת:

מונקי ביזנס דיזיין ישראל בע"מ

נגד

הנתבעים/ שולחי הודעה לצד ג':

צד ג':

  1. י. אסלאן שיווק בע"מ
  2. יונס אסלאן

עלי פלסט יבוא שיווק ומסחר בע"מ

ב"כ התובעת – עוה"ד עדי לויט ו-דבי קאזיס
ב"כ הנתבעים – עוה"ד חוסיין עווד ו-ראפא אסלאן
ב"כ צד ג' – עו"ד טארק חטיב
פסק דין משלים
העובדות

  1. מונקי ביזנס דיזיין ישראל בע"מ [ התובעת] היא חברה פרטית הפועלת בישראל ובעולם בתחום עיצוב המוצר (תדפיס נסח החברה צורף כנספח ד' לכתב התביעה). י. אסלאן שיווק בע"מ [הנתבעת 1] היא חברה פרטית העוסקת בממכר מוצרי מזון במתחמי שיווק המכונים 'שוק פייסל הגדול'. תדפיס נסח החברה צורף כנספח ה' לכתב התביעה; על פעילות הנתבעת 1 בשוק פייסל הגדול, ניתן ללמוד מתצלומי החשבוניות המצורפים לכתב התביעה, בנספחים י', י"ג, י"ד. יונס אסלאן [הנתבע 2] הוא הבעלים ו המנהל של הנתבעת 1 (ס' 6 לכתב התביעה; ס' 4—6 לכתב ההגנה).
  2. התובעת פיתחה ועיצבה שני מוצרים, נשואי הדיון הנוכחי. המוצר האחד הוא CUCUMBO – חותך ירקות בצורת ספירלה; שהינו מדגם רשום מס' 54659 [המדגם]. נכון למועד הגשת התביעה, 30.10.17, עמד המדגם בתוקפו עד ליום 10.10.18. תדפיס נסח המדגם מצורף כנספח א' לכתב התביעה. תקופת ההגנה הוארכה עד ליום 10.10.23, כפי שמצוין בתעודת החידוש שבמאגר העיצובים והמדגמים

https://designsearch.justice.gov.il/DesignFile/FileSearch?lang=he.
המוצר השני הוא KAROTO – מחדד גזר [מחדד הגזר]. מוצר זה הוצג לראשונה בתערוכה בפרנקפורט ביום 24.8.12. התובעת קיבלה בעבורו תעודה על תאריך קדימה (Priority Certificate) המעניקה לה הגנה על פי החוק הגרמני מפני הפרה, מהמועד בו הוצג המוצר ועד להגשת בקשה לרישום מדגם. התובעת רשמה על מחדד הגזר מדגם אירופאי – Registered Design No. 002022244-0001 (צורף כנספח ח' לכתב התביעה). להלן תצלומי המדגם / חותך הירקות (מימין) ומחדד הגזר (משמאל):
3. התובעת משווקת, לטענתה, את המדגם בישראל החל משנת 2014, ואת מחדד הגזר משנת 2012. המוצרים נמכרו בכמויות גדולות – עשרות אלפי יחידות מכל אחד – וזכו למוניטין רבים (ס' 10 לכתב התביעה).
4. בראשית פברואר 2017 גילתה התובעת , כי הנתבעים משווקים חותך ירקות בצורת ספירלה, המפר את המדגם [ החותך המפר], תוך שימוש בתמונה מקורית של המדגם – שלתובעת יש בה זכויות יוצרים – על גבי האריזה (עובדה בה מודה הנתבעת 1, כדלהלן). ביום 2.2.2017 פנתה התובעת לנתבעים במכתב בו התרתה בפניהם על הפרת זכויותיה – הפרת מדגם רשום, הפרת זכויות יוצרים וביצוע עוולה של גניבת עין – ודרשה מהם לחדול מהפרתן ולהמציא לה דו"ח מאושר ע"י רו"ח על כמויות המוצרים שיובאו ושווקו על ידיהם כדי להעריך את הפיצויים המגיעים לה. כמו כן דרשה התובעת להשמיד את החותכים המפרים המצויים ברשותם (נספח י' לכתב התביעה; צילומי האריזה מצורפים למכתב שם). במכתבם לתובעת מיום 20.2.2017 הצהירו הנתבעים, כי המוצר סופק להם מבלי שידעו על זכויות התובעת. בנוסף, נטען במכתב , כי מדובר במוצר חדש שרק יחידות בודדות ממנו נמכרו, ובתום לב. עוד טענו הנתבעים במכתבם , כי בעקבות מכתבה של התובעת, הורד המוצר מן המדפים (נספח י "א לכתב התביעה; וראו גם הודאת הנתבעת 1 בכל הנ"ל, בס' 11 לכתב ההגנה).
5. במכתבה לנתבעים מיום 26.2.2017 שבה התובעת ועמדה על זכויותיה, וכמו כן דרשה לקבל דו"ח מכר ודו"ח המפרט את מלאי המוצרים הנמצאים ברשות ם, וכן את פרטי הספק של החותך המפר (שאינם מופיעים על גבי אריזתו), זאת לשם הערכת הנזקים שנגרמו לה ואומדן הפיצויים. לאחר שמכתבה זה נותר ללא מענה – כך לטענתה – נשלח על ידיה מכתב תזכורת ביום 6.4.2017 שנותר אף הוא ללא מענה (המכתבים מצורפים כנספח י"ב לכתב התביעה; וראו גם פט' מיום 9.8.18, עמ' 3, שו' 7—14). בחודש ספטמבר 2017 גילתה התובעת, כי חרף התחייבותם חידשו הנתבעים את פעילותם המפרה, כשהם משווקים הן את החותך המפר והן מוצר בדמותו של מחדד הגזר [ חיקוי המחדד] (חשבונית הרכישה מיום 3.9.2017 מצורפת כנספח י"ג לכתב התביעה). להלן תצלומי החותך המפר (מימין) וחיקוי המחדד (משמאל):

טענות התובעת
6. שיווק החותך המפר מהווה, לטענת התובעת, הפרת מדגם, מכוח ס' 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים (ס' 1, 17—19 לכתב התביעה).
7. לדברי התובעת, פרסום תמונת המדגם על אריזת החותך המפר מהווה הפרת זכויות היוצרים שלה, מכוח ס' 4(א)(1) לחוק זכו ת יוצרים, תשס"ח-2007 [חוק זכות יוצרים] (ס' 1, 20 לכתב התביעה).
8. לטענת התובעת, הנתבעים עוולו בגניבת עין. המוניטין מוכח, לטענתה, מעצם ניסיונם של הנתבעים לחקות את המדגם ואת מחדד הגזר; כמו גם מהמשאבים הרבים אשר הושקעו על יד יה בהחדרת המוצרים לשוק, שהובילו את הציבור הרלוונטי לזהות אותם (ס' 21—25 לכתב התביעה). בנוסף קיים, לטענת התובעת, חשש להטעיה, כפי העולה מהמבחן המשולש – מבחן העין, סוג הטובין והלקוחות ויתר נסיבות העניין (ס' 26—28 לכתב התביעה).
9. ההפרות והעוולות הנזכרות נעשו, לדברי התובעת, בחוסר תום לב; בייחוד לאור העובדה , כי הנתבעים המשיכו לשווק את המדגם ואת מחדד הגזר לאחר שהתחייבו לחדול מכ ך (ס' 15 לכתב התביעה).
10. מכיוון שהנתבע 2 הוא הבעלים ו המנהל של הנתבעת 1, הרי שהוא נושא באחריות אישית לעוולותיה; כך, לשיטת התובעת, עולה מ-ע"א צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ פ"ד מח(5) 661, פסקה 28 (25.10.94) [ עניין צוק אור]. (ס' 6, 16 לכתב התביעה).

טענות הנתבעים
11. בזמן הרלוונטי היה הנתבע 2 בעל השליטה בנתבעת 1, אולם לטענתו אין בעובדה זו כדי לחייבו באחריות, המוטלת (ככל שקיימת) על הנתבעת 1 בלבד שהינה אישיות משפטית נפרדת החבה את חובותיה בעצמה (ס' 4—5, 14 לכתב ההגנה).
12. לדברי הנתבעת 1, החותך המפר וחיקוי המחדד סופקו לה על ידי עלי פלסט יבוא ושיווק ומסחר בע"מ [ הספק]. הנתבעת 1 הציגה אותם למכירה בתום לב, ללא כל ידיעה בדבר זכויות התובעת, ומשכך לא הופרה כל זכות (ס' 6—7, 19—22 לכתב ההגנה).
13. עם קבלת דרישת התובעת בחודש פברואר 2017, חדלה הנתבעת 1, לטענתה, משיווק החותך המפר, והורתה למר דראז מוניר – מנהל מחלקת הרכש דאז – להוריד את החותך המפר מהמדף. דא עקא: הנתבעת 1 שכחה להודיע על כך למר מיכה לוי – מחליפו של מר דראז מוניר בתפקיד – אשר שב ורכש את החותך המפר מהספק הנ"ל. אשר על כן, לטענתה, האחריות על השיווק המחודש של החותך המפר על ידי הנתבעת 1 מוטלת על הספק לבדו (כטענתה בהודעה לצד ג', כדלקמן). לטענת הנתבעת 1, משגילתה את השיווק המחודש הודיעה על כך למר מ' לוי, וכל פרטי החותך המפר שברשותה הושמדו (ס' 13 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה
14. בישיבת בית-המשפט מיום 5.7.18 נרשמה הסכמת באי-כוח בעלי-הדין כדלקמן:
"כל עורכי הדין:
אחרי שהתייעצנו מחוץ לאולם המשפטים ובשים לב, לדברים שהוחלפו בעל פה, באולם, ומבלי שמי מבעלי הדין, מודה בטענות בעל הדין שכנגד, מוסכם עלינו, מטעמים של יעילות כדלקמן:
בית המשפט יתן צו מניעה קבוע בהתאם לעתירות שבסעיף 36(א), (ב), (ג), (ו) לכתב התביעה שהוגש ביום 30.10.17. צו המניעה יחול הן לגבי הנתבעים והן לגבי צד ג'."

בהסתמך על הסכמת הצדדים ניתן על-ידי, א פוא, ביום 5.7.18 צו מניעה קבוע בהתאם לעתירות שבסעיפים 36(א), (ב), (ג) ו-(ו) לכתב התביעה שהוגש ביום 30.10.17. צו המניעה חל הן לגבי הנתבעים והן לגבי צד ג'. עוד הסכימו הצדדים, כי בית המשפט יפסוק בנושא הכספי (לא כולל הוצאות משפט) ברף עליון של
120,000 ₪. טענות באי-כוח בעלי-הדי ן בשלב השני של המשפט הצטמצמו, אפוא, בעיקרו של דבר, בשאלת גובה הפיצוי שראוי לפסוק לזכות התובעת.

15. התובעת צודקת בטענתה בדבר אחריותו האישית של הנתבע 2 כבעל השליטה בנתבעת 1. הנתבע 2 נושא באחריות אישית לעוולות הנתבעת 1 בשל היותו הבעלים ו המנהל. כאשר מעשיו של אורגן בחברה עולים לכדי עוולה נזיקית (או אשמה פלילית) הריהו נושא באחריות בד בבד עם האחריות המוטלת על החברה עצמה : יוסף גרוס חוק החברות כרך א 671—719 , מהדורה חמישית, 2016. עניין צוק אור, פסקאות 28—32).
16. בשים-לב לעמדות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בדברים שעמדו בבסיס פסק-הדין החלקי, ברור, למעשה, שאין מחלוקת בשאלת הפרת זכויות התובעת על-ידי הנתבעים והצד השלישי והמחלוקת הטעונה הכרעה בשלב הנוכחי נוגעת למעשה לסעד הכספי בלבד.
17. הפרת המדגם: למען הסדר יצויין, כי חוק העיצובים, התשע"ז-2017 התקבל ביום 26.7.17, ופורסם בספר החוקים ביום 7.8.17. החוק מחליף את פקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924 (ראו דברי ההסבר להצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 הצעות חוק – הממשלה 928 , 696, 697-696 (י"ט בתמוז התשע"ה, 6.7.15) . החוק נכנס לתוקפו ביולי 2018. התביעה הנוכחית הוגשה ביום 30.10.17 ולכן החוק אינו חל בענייננו. לפי ס' 37(1)(א) לפקודת הפטנטים והמדגמים, אסור 'לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם'. בחינת קיומה של הפרת מדגם תיעשה לאורם של שני מבחנים עיקריים: מבחן העין ומבחן החידוש. לצדם, כמבחן עזר, ישמש מבחן ההטעיה. ראו: יונתן דרורי ויותם וירז'נסקי-אורלנד דיני עיצובים ומדגמים 558—588 (מהדורה שניה, 2019)).
18. מבחן העין. מבחן זה מורכב משלושה שלבים: ראשית, בחינת הדמיון בין שני המוצרים בעינו האובייקטיבית של 'הצרכן הממוצע', שאינו מומחה אך גם איננו מעביר מבט שטחי בעלמא. בשלב שני, תיבחן מהות המוצר – כיצד הוא נמכר או כיצד נעשה בו שימוש. בשלב שלישי, תיבחן מידת הדמיון שבין שני המוצרים – האם מדובר ב'חיקוי בולט' כלשון ס' 37(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים. ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נז(3) 702, פסקאות 7—10 (8.5.03) [ עניין מיפרומאל]; ההשוואה תיעשה בין עיצוב המוצר כפי שהוא בתעודת הרישום לבין המוצר המפר, ראו: דרורי ו-וירז'נסקי-אורלנד, בעמ' 574—577. השוו שרטוטי המדגם שבנסח המדגם [נספח א' לכתב התביעה], לצילום החותך המפר שלעיל, המובא גם בנספח ב' לכתב התביעה). אין ספק כי גם 'הצרכן הממוצע' יבחין כי מדובר בחוזי כללי זהה כמעט לחלוטין. להלן שרטוט המדגם – מבט מאחור (מימין), בהשוואה לצילום המדגם (באמצע) והחותך המפר (משמאל):

השימוש שנעשה בחותך המפר זהה לשימוש שנעשה במדגם, וממילא אין צורך בהפעלת מבחן ההטעיה ( עניין מיפרומאל, פסקאות 11—12).
19. מבחן החידוש. נוסף על מבחן העין נדרש בית המשפט "לבחון את מידת החידוש והמקוריות במדגם הרשום ולהשוותו למוצרים קודמים הקיימים בתחום הרלוונטי. אם ימצא כי החידוש או המקוריות שבמדגם אינם משמעותיים, עשוי בית-המשפט, באופן דומה, לשלול טענת הפרה על יסוד שינויים קלים בלבד שהוכנסו במוצר החדש" ( ענין מיפרומאל, פסקה 13). במקרה דנן המדגם נרשם ככזה באשר הוא מוצר חדשני ומקורי בתחומו. טענות הנתבעים בדבר קיומו של מוצר קודם, דומה למדגם, לא הוכחו על ידיהם (פט' מיום 9.8.18, עמ' 4, שו' 1—3) ואף נסתרו ע"י ב"כ הספק המודה בהפרת המדגם (שם, עמ' 5, שו' 13—16). מסקנתי היא אפוא כי יש ביצור ובשיווק 'החותך המפר' משום הפרה של המדגם.
20. אני דוחה את טענות הנתבעים בעניין תום ל יבם. כזכור, טען בא-כוחם המלומד של הנתבעים, כי החותך המפר סופק לה על ידי הספק, כשהיא איננה מודעת לקיומו של המדגם. בס' 37(1)(א) לפקודת הפטנטים והמדגמים, נקבע כי כל עוד קיימת זכות מדגם באיזה מדגם אסור לשום אדם "לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל". המחוקק לא התנה את איסור מכירת המדגם בידיעה אודות עצם קיומו. טענת תום הלב נדחתה על ידי בתי המשפט בכל הנוגע להפרת מדגם (דרורי ו -וירז'נסקי-אורלנד, בעמ' 594—596). בענייננו אין מדובר אך ורק בהפרה ראשונית בתום לב, אלא בנוסף גם בהפרה מחודשת שהתבצעה לאחר התראות התובעת: לאחר חילופי המכתבים בין הצדדים בחודש ספטמבר 2017 (בהם הודתה, כאמור, הנתבעת 1) גילתה התובעת כי הנתבעת 1 שבה לשווק את המדגם; טענה המגובה, כאמור לעיל, בחשבונית רכישה (המצורפת כנספח י"ג לכתב התביעה). אחריותם של הנתבע ים איננה מוטלת אפוא בספק. למעלה מן הצורך נעיר , כי טענת הנתבע ים, לפיה מדובר במשגה בתום לב של מר מ' לוי, מנהלה הנכנס של מחלקת הרכש, איננה מגובה בראיה כלשהי. אינדיקציה נוספת להיעדר תום לב מצד הנתבעים עולה מהתעלמותה ממכתביה של התובעת מיום 26.2.2017 ומיום 6.4.2017 (כדלעיל) .
21. בס' 33 לפקודת הפטנטים והמדגמים נקבע , כי 'עם רישומו של מדגם תהא לבעליו הרשום זכות מדגם עליו למשך חמש שנים מיום הרישום'. מכיוון שהמדגם עמד בתוקפו עד ליום 10.10.18 – למעלה משנה לאחר תחילת ההתכתבות בין הצדדים – ברי כי המדגם אכן הופר על ידי הנתבעת 1. המוצר נשוא המדגם שווק (גם) בישראל, ועל כן די בכך – אף אם לא יוצר בישראל – כדי להוות הפרת מדגם (דרורי ו-וירז'נסקי-אורלנד, בעמ' 557—558).
22. לעניין הפרת זכויות יוצרים בנוגע לתמונה המתנוססת על גבי אריזת המדגם : אין חולק , כי התובעת היא בעלת הזכויות; עובדה בה מודה, כזכור, גם הנתבעת 1. כפי שנקבע בס' 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, זכות יוצרים – המותנית במקוריות ובמקובעות – תהא, בין השאר, גם ביצירה אמנותית; שלפי הגדרתה בס' 1 לחוק, כוללת 'יצירת צילום', אשר תנאי המקוריות לגביה פורש באופן מינימלי וככולל צילומים מסחריים, כגון זה שבמקרה הנוכחי (טוני גרינמן זכויות יוצרים כרך א 141—145; מהדורה שניה, 2008). לפי ס' 11 לחוק זכות יוצרים: 'זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן'; בין השאר – 'עשיית יצירה נגזרת כאמור בסעיף 16, ועשיית הפעולות המנויות בפסקאות (1) עד (5) ביצירה הנגזרת כאמור" (ס' 11(6), שם). בס' 16 לחוק זכות יוצרים נקבע כי 'עשיית יצירה נגזרת היא עשיית יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד'. מכיוון שהצילום המתנוסס על גבי אריזת החותך המפר – בו הוחלף צבעו של המדגם מצהוב לאדום – הינו עיבוד של 'יצירת הצילום' דנן, הרי הוא יצירה נגזרת (גרינמן, בעמ' 208—212). הפעולות הנזכרות הן בגדר הפרה כשהעושה אותן איננו בעל זכות היוצרים, כפי שנקבע בס' 47(א) לחוק זכות יוצרים. הפעולות המנויות בס' 11(1) עד 11(5) – שבכללן העתקה ופרסום – מותרות לבעל זכות היוצרים בלבד. משכך, התמונה המתנוססת על גבי אריזת החותך המפר, הֵפרה זכות יוצרים, החלה עד שבעים שנה לאחר מות היוצר (ס' 38 לחוק זכות יוצרים). להלן הצילומים המדוברים, על אריזת המדגם (מימין) ועל אריזת החותך המפר (משמאל):

23. לעניין העוולה של גניבת עין : בס' 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, נקבע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". קיימים שני תנאים הכרחיים לקיומה של העוולה – מוניטין וחשש להטעיה. המוניטין מבשילים כאשר נוצרת זיקה תודעתית בין מוצר פלוני לבין התובע: "על התובע, אם כן, להראות, בראש ובראשונה, כי הטובין שלו רכשו מוניטין בציבור, דהיינו, שהציבור מקשר אותם אתו או לפחות עם מקור מסוים (שהינהו הוא), אף אם אינו מזהה אותו בשמו. לא הצליח התובע להוכיח זאת, אין מתעוררת השאלה אם החיקוי על-ידי הנתבע אכן גורם להטעיית הציבור' (ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224, פסקה 2 לפסק דינה של השופטת ש' נתניהו (23.4.91) [עניין פניציה]; ובדומה: רע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה" פ"ד נה(3) 933, פסקה 9 (23.5.01); ע"א 8981/04 אבי מלכה – "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ, פסקה 12 לפסק דינו של השופט ד' חשין (פורסם בנבו, 29.9.06); עמיר פרידמן סימני מסחר: דין, פסיקה ומשפט משווה כרך ב 1039—1041 (מהדורה שלישית, 2010)). מושא המוניטין יכול שיהא השם המסחרי ולחלופין החוזי של המוצר (פרידמן, בעמ' 1053—1060), כפי שנטען במקרה דנן (ס' 24—25 לכתב התביעה). על התביעה להוכיח , אפוא, כי החוזי רכש לעצמו מוניטין משמעותי ביותר עד כדי זיהוי מחדד ה גזר עם התובעת.
24. התובעת טענה, כי המוניטין הוכח מעצם ניסיונן של הנתבעים וצד ג' לחקות את מחדד הגזר, ומהמשאבים הרבים אשר הושקעו על יד יה בפרסומו ובשיווקו. העיקר הגדול שעל פיו ייקבע קיומם של מוניטין הוא זיהויו של המוצר , בשים לב למראהו החיצוני, עם התובע . במקרה שלפנינו, אני סבור, בעיקר בהסתמך על מועד כניסתו לשוק של המוצר karoto , מחדד הגזר (ראו סעיף 2 לעיל) , כי התובעת הוכיחה, כי המוצרים מזוהים עמה דווקא, משכך הוכח קיומו של מוניטין . חשש ההטעיה נלמד מהדמיון הרב שבין המוצרים ובשים לב ל'זכרון הלקוי' של הצרכן בהקשר הנדון (ראו למשל: ע"א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ' ג'לאל יאסין, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת א' חיות [כתוארה אז] (פורסם בנבו, 27.8.12)). להלן צילום מחדד הגזר (מימין) בהשוואה לצילום חיקוי המחדד (משמאל):

יודגש, כי ראיות בקשר לאופן הצגת המוצרים שבמחלוקת לצרכן הסופי, המצויות בוודאי בהישג ידם של הנתבעים, כמו גם ראיות לגבי השיקולים שהביאו לרכישת המוצרים מהספק, לא הובאו בפני בית-המשפט, לא על-ידי הנתבעים ולא על-ידי הספק.
25. מסקנתי היא, כי יש לחייב את הנתבעים בשל הפרת מדגם וזכויות יוצרים כמו גם בגין העוולה של גניבת עין.

הצד השלישי
26. הנימוקים דלעיל בעניין הפרת הזכויות מצד הנתבעים, יפה כוחם –גם ביחס לספק, אשר פעל בניגוד לאמור בס' 37(1)(א) לפקודת הפטנטים והמדגמים, ובניגוד לס' 11 וס' 47 לחוק זכות יוצרים, כמו גם תוך ביצוע עוולה המוגדרת בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות. אין מחלוקת בין בעלי-הדין, כי הסחורות שנמכרו לצרכן בישראל, יובאו מתורכיה על-ידי הספק, ונמכרו על-ידיו לנתבעת 1. העובדה, שהתובעת יכולה הייתה לצרף גם את הספק לרשימת הנתבעים אינה גורעת מזכותם של הנתבעים להשתתפות/שיפוי של ספק המוצרים, על בסיס הנטען בהודעה לצד שלישי, תקנה 216(1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. יצויין, שהספק לא הביא בפניי ראיות של ממש לגבי דרך רכישת המוצרים שבמחלוקת על-ידיו, בתורכיה, הנימוקים לכך, או נסיבות אספקתם, במועדים השונים, לנתבעת 1. כן לא הובאו נתונים לגבי הגורם ממנו רכש הספק את המוצרים.

גובה הנזק
27. לא הובאו בפניי ראיות של ממש לגבי היקף היבוא והשיווק של המוצרים מושא ההליך. מכוח ההסדר הדיוני (סעיף 14 לעיל) הסכימו, למעשה, בעלי-הדין, כי בית- המשפט יקבע את הפיצוי ללא הוכחת נזק, על בסיס אומדן, ו לפי שיקול דעתו. ראו בהקשר זה: ס' 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999; ס' 56 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007; ס' 75 לחוק העיצובים, תשע"ז-2017. לקחתי בחשבון גם את העובדה שההפרות נמשכו חרף מכתבי אזהרה שנשלחו ובניגוד להבטחות שניתנו בדבר הפסקתן. הנתבעת 1 וצד ג' טענו, כי היקף המכירות בהקשר הנדון היה מצומצם, הגם שראיות בהקשר זה לא הוצגו. לקחתי בחשבון גם את הסכמתם של הנתבעים והספק למתן צו מניעה בשלב מוקדם של המשפט, כמו גם את הסכמת כל בעלי-הדין לדרך הדיונית המקוצרת.

סעד
28. על סמך השיקולים דלעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך 40000 (ארבעים אלף)₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לפירעון. אני מחייב, בנוסף, את הנתבעים, ביחד ולחוד , לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (כולל אגרות משפט בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10000 (עשרת אלפים)₪, להיום.
אני מחייב את הספק / הצד השלישי לשפות את הנתבעים בסך של 2 4000 (עשרים וארבע אלף)₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לפירעון. בהתאם לתקנה 223 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 אני מורה, שפסק-הדין כנגד הצד השלישי לא יוצא לפועל אלא לאחר שהנתבעים קיימו את פסק-הדין שניתן נגדם כאמור לעיל.
29. פסק-הדין המשלים הנוכחי הוא חלק בלתי-נפרד מפסק-הדין החלקי שניתן ביום 5.7.18 (סעיף 14 לעיל).

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ט, 29 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים. פסה"ד דוור לעורכי-הדין באמצעות נט המשפט בסמוך לחתימתו.