הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 57741-04-18

לפני
כבוד השופט ד"ר מנחם רניאל

התובעת:
קוקרמן ושות' בית השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עדו לוין

נגד

הנתבעים:

  1. ד"ר שי מרצקי
  2. ד"ר עופר מרקמן
  3. בונוס ביו גרופ בע"מ
  4. בונוס תרפואטיקה בע"מ
  5. Thalia Bioventures

ע"י ב"כ עו"ד גיל חגי

פסק דין

רקע:

1. לטענת התובעת, על פי הסכם מיום 6.5.09 פנו הנתבעים 1,2,4,5 לתובעת על מנת שתסייע להם במתן ייעוץ בקשר לגיוס כספים לפעילות חברות הפורטפוליו של הנתבעת 5 (להלן: "תאליה"), שהיא לדבריהם שותפות המשקיעה במיזמים בתחום הביוטכנולוגיה ובמיוחד כאלה שפוצלו מחברות קודמות. התובעת הסכימה לסייע במתן ייעוץ בקשר לגיוס כספים כאמור. במהלך העבודה המשותפת העלתה התובעת רעיונות שונים לצרכי המימון של חברות הפורטפוליו של תאליה, ובתוך כך העלתה את הרעיון של מיזוג תאליה או חברות הפורטפוליו לתוך שלד בורסאי, על מנת לאפשר גישה לשוק ההון ולגיוס כספים מהציבור. בהסכם זה נקבע כי בתום 6 חודשים יפוג תוקפו של ההסכם, אלא אם הצדדים יסכימו בכתב לחדשו 10 ימים לפני תום תוקפו. כמו כן נקבע שאם תאליה תבצע עיסקה עם אחד השותפים המוצעים על ידי התובעת, בתוך 9 חודשים אחרי תום תוקפו של ההסכם, תאליה תשלם לתובעת 5% מהכסף המזומן שיושקע.

2. ביום 5.5.10 נחתם הסכם נוסף לעניין מיזוג עם שלד בורסאי, ובו נקבע כי שכר הטרחה של התובעת יעמוד על 5% ממניות החברה הממוזגת, לדברי התובעת בנוסף לשכר הטרחה והעמלות עבור גיוס כספים בהתאם להסכם מיום 6.5.09.

3. לטענת התובעת, נתבעים אלה תיארו בפני התובעת את הנתבעת 5 כמאגדת 4 חברות פורטפוליו: BonUs Therapeutics בע"מ היא הנתבעת 4, BioAesthetics Innovation בע"מ, NViore בע"מ, Enki Biotech בע"מ. בהתאם למצגיהם, כל פעילותה העסקית של תאליה לרבות הבעלות בנכסי הקניין הרוחני שלה מצויה בחברות הפורטפוליו, שהראשית והעיקרית שבהן היא נתבעת 4.

4. לשם בחינת המהלך של מיזוג לשלד בורסאי נעזרה התובעת ביוסי תמר ושי יצחק ליאור הפעילים בשוק ההון, ובעלי מומחיות מיוחדת בעיסקאות שלדים בורסאיים. לטענתה, בניצוחם, מטעמה של התובעת, נבחן המהלך של עסקת מיזוג תאליה או חברות הפורטפוליו עם שלד בורסאי. נציגי התובעת הציגו עבור הנתבעים את השיקולים השונים הנוגעים לעניין, ומסקנתם היתה שיש למזג את הנתבעת 5 או חברות הפורטפוליו עם שלד בורסאי. כדי לקדם את מהלך המיזוג, פנתה התובעת לגורמים שונים בשוק ההון וערכה היכרות בינם לבין הנתבעים 1,2,4,5 , ובין היתר החברות אפסווינג קפיטל ו-פידליטי הון סיכון. לאחר מכן המשיכו נציגי התובעת לעבוד עם הנתבעים הנ"ל, וללוותם תוך קיום פגישות ושיחות רבות. לטענת התובעת, במחצית 2011 ניהלו הנתבעים מו"מ עם החברות הנ"ל לרכישת שלד בורסאי – אוקיאנה תעשיות מתקדמות בע"מ. בסוף יולי 2011 נחתם מזכר הבנות להעברת מניות הנתבעת 4 לחב רת השלד, כנגד הקצאת ניירות ערך של חברת השלד לבעלי המניות של הנתבעת 4. בינואר 2012 אישר דירקטוריון חברת השלד את העיסקה, ובאפריל 2012 אישרו גם בעלי המניות של חברת השלד את העיסקה. במאי 2012 שונה שמה של חברת השלד לבונוס ביו גרופ בע"מ, היא הנתבעת 3.

5. לטענת התובעת, הרעיון לעיסקה היה של התובעת; הקשר בין הנתבעים לבין החברות בעלות חברת השלד נוצר על ידי התובעת, והתובעת קידמה את העיסקה עד אשר הנתבעים מידרו אותה על מנת לנשל אותה לחמוק מחובתם לשלם לה את שכרה. כמו כן עשו הנתבעים שימוש במעריכי שווי, יועצי מס וחתמים, שהוצגו להם על ידי התובעת. במועד השלמת עיסקת המיזוג היה בקופת הנתבעת 3 סכום של כ-3.38 מיליון ₪. מאז עיסקת המיזוג גייסו הנתבעים באמצעות הנתבעת 3 כספים נוספים בסכום מצטבר של כ-51.35 מיליון ₪, וכך זכו הנתבעים לגיוס 55 מיליון ₪ בזכות פועלה המסור של התובעת. כמו כן נטען כי בעקבות עיסקת המיזוג נהנה הנתבע 1 משכר ותגמול גבוה מהנתבעת 3. התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לתשלום שכר הטרחה המוסכם שהוא 5% ממניות החברה הממוזגת, אך הנתבעים סירבו לכך, ועל כן הוגשה התביעה, שבה דרשה התובעת לשלם לה את שכר הטרחה בהתאם להסכם מיום 5.5.10. לטענתם, המיזוג הושלם ביום 30.4.12 והשתכללה זכותה של התובעת לקבלת 5% ממניות הנתבעת 3, שהן 9,018,329 מניות. על כן התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים להעביר על שם התובעת מניות אלה של הנתבעת 3.

6. על פי כתב ההגנה של הנתבעים, לוקה התביעה בשיהוי כבד, משהוגשה למעלה מ-6 שנים לאחר שלשיטת התובעת המופרכת השתכללה זכותה לקבל מניות הנתבעת 3, ולאחר שהנתבעים או מי מהם הסתמכו על המצב הקיים ושינו מצבם. כמו כן נטען כי הוגש הליך קודם בבית המשפט בתל-אביב, שנמחק לבקשתה של התובעת, אשר בנסיון להתרחק מהפורום שכבר קיבל החלטות מעניינה ניסה למצוא פורום נוח יותר בחיפה. עוד נטען, כי לתובעת אין מושג ממשי ביחס לפרטים ולנסיבות שהובילו לעיסקה בגינה הוגשה התביעה. הסיבה לכך היא שהתובעת או מי מטעמה לא היו מעורבים בעיסקה, והם אינם מכירים את ההליכים המורכבים להתממשותה. נטען, כי כתב התביעה אינו מפרט כדין את העובדות המקימות את העילה הנטענת. כמו כן נטען, כי כתב התביעה אינו מגלה על פניו כל עילה כלפי הנתבעת 3, ואף לא כלפי הנתבעת 5, שהוגדרה על ידי התובעת בכתב התביעה כ-"שותפות לא רשומה" וזהו גוף שאינו כשר להיתבע.

7. לטענת הנתבעים, לא רק שלא נכרת מעולם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת 3, ולא רק שהתובעת לא ביצעה אף לא משימה אחת הקשורה למיזוגה של הנתבעת 4 לשלד הבורסאי אליו מוזגה, ולא רק שהתובעת נשכרה לביצוע מטלה אחרת, שונה בתכלית, שלא בוצעה, אלא שמיזוגה של הנתבעת 4 לשלד בורסאי התרחש כפועל יוצא מפעילותה היעילה של חברה אחרת שקיבלה שכר עבור שירותיה, בליווי שוטף וצמוד של יועצים אחרים, לא מעורבות התובעת או מי מטעמה. נטען שהתובעת מנסה לזקוף לזכותה עיסקה שבה לא היתה מעורבת, למעלה משנה לאחר שהפעילות עמה נפסקה ומבלי שנתבקשה מעורבותה.

8. הנתבעים טענו שתאליה היא שותפות מוגבלת שהוקמה לגיוס כספים לפורטפוליו של חברות ביוטכנולוגיה, שבהן היו לה החזקות מותנות במניות, שתהפוכנה למניות נדחות במקרה ש תאליה לא תשקיע בהן עד מועד שנקבע. כחלק מפעילותה לגיוס השקעה התקשרה תאליה בהסכמים לא בלעדיים עם גופים דוגמת התובעת.

9. ביום 6.5.09 נכרת בין Cukierman & Co. Life Science ( להלן: " CLS") לבין תאליה הסכם לתיווך השקעה לפיו ככל ש -CLS תצליח בתוך חצי שנה לגייס כספים עבור תאליה או חברות הפורטפוליו שלה, שלא פורטו אך בהן נכללה באותה עת גם הנתבעת 4, תשלם תאליה ל -CLS שכר טרחה בשיעור של 5% מסך ההשקעות שזו תגייס בנוסף לתשלום חד-פעמי שקיבלה בעת החתימה. CLS לא עמדה במשימה ולא הצליחה לגייס כספים ל תאליה, בין בתקופת ההסכם, ובין 9 חודשים לאחר מכן. לנוכח אי הצלחתה של תאליה להשקיע בנתבעת 4 היא בונוס , ביום 1.2.10 הפכו החזקותיה בבונוס למניות נדחות שלא העניקו לתאליה כל זכות.

10. לטענת הנתבעים, הרעיון של מיזוג תאליה עם שלד בורסאי עמד על הפרק מיום הקמתה. לאור הבטחות התובעת שיש בידיה לגרום לכך, נכרת ביום 5.5.10 הסכם לא בלעדי בין תאליה לבין התובעת, לפיו ככל שהתובעת תגרום למיזוג של תאליה עם שלד בורסאי, תקבל התובעת שכר טרחה מ תאליה כקבוע בהסכם. באותה עת, כבר לא היתה בונוס חלק מחברות הפורטפוליו של תאליה, והתובעת או מי מטעמה היו מודעים לכך. בשום שלב לא התקשר מי מהנתבעים 1,2 עם בונוס או איזה מחברות הפורטפוליו של תאליה בהסכם עם התובעת, או ביקש את שירותיה. תאליה לא מוזגה עם שלד בורסאי, לא בתקופת ההסכם עם התובעת ולא לאחר שפג תוקפו. התובעת ביצעה בסוף שנת 2010 פעילות מועטה לאיתור שלד בורסאי המתאים למיזוג עם תאליה, אולם אז נמוגה פעילותה לאחר שלא מצאה שלד כזה, לא ליוותה ולא הכירה את כל השלדים הבורסאיים הרלוונטיים, לא עזרה במשא ומתן ובסגירת עיסקת המיזוג, לא סייעה בהכרת יועצים ונותני שירותים מתאימים, לא פעלה לבחירה של חתמים ומפיצים, לא ליוותה פעילות להערכת שווי של תאליה לשם מיזוגה, ולא קיימה פעילות אחרת שנדרשה לגיבוש והשלמת עיסקת המיזוג.

11. לטענת הנתבעים, לאחר שכבר לא היתה חלק מפורטפוליו החברות של תאליה, כרתה בונוס הסכמים עם גופים אחרים ביניהם פורום פיננסים בע"מ אשר פעלה למיזוגה עם שלד בורסאי. מאמציה של פורום פיננסים נשאו פרי ובעקבות פעילות מאומצת שלה, של בונוס ושורה של יועצים, ממרץ 2011, מוזגה בונוס באפריל 2012 עם השלד הבורסאי של אוקיאנה בע"מ, לאחר שזה עבר הסדר נושים ביום 26.5.11. פורום פיננסים קיבלה שכר עבור שירותיה היעילים, ולתובעת או מי מטעמה לא היה יד ורגל בעניין זה.

12. על כן, לא רק שהתובעת ביצעה פעולות מועטות למיזוגה של תאליה, שלא צלחו, אלא שבונוס מעולם לא התקשרה עם התובעת, והיא זו שמוזגה עם שלד בורסאי זמן רב לאחר שפג תוקפו של הסכם התיווך למיזוג של התובעת עם תאליה, מבלי שהתובעת הביאה את אוקיאנה מבלי שלתובעת היתה מעורבות או השפעה על הוצאתו לפועל של המיזוג בין בונוס לאוקיאנה.

13. לטענת הנתבעים, בונוס הוקמה בשנת 2008 על ידי הנתבע 1 ובמחצית 2009 היתה תאליה ( שהוקמה על ידי שורת יזמים ובהם התובע 1 והתובע 2 שהחזיקו ברוב הזכויות בה, וכן משקיעים נוספים ) בעלת מניות מו תלות בהיקפים שונים ב-5 חברות פורטפוליו ובהן בונוס. ביום 27.7.09 נחתם הסכם הקצאת מניות מותלה בין בונוס לתאליה, לפיו ככל שתאליה לא תשקיע כסף ב בונוס עד 1.2.10 תהפוכנה המניות המוקצות למניות נדחות, שאינן מעניקות זכות כלשהי מלבד הזכות לקבל את ערכן הנקוב בעת פירוק החברה. ביום 25.4.10, משלא השקיעה תאליה כספים כלשהם ב בונוס, הפכו מניותיה של תאליה ב בונוס לנדחות.

14. נטען, שההסכם מיום 6.5.09 נכרת בין CLS לבין תאליה בלבד . מטעם תאליה חתמו על ההסכם שלושה מהשותפים בה – הנתבעים 1,2 ומר חזקיה צורי. לטענת הנתבעים, ההסכם אינו כולל נתבעים אחרים מלבד נתבעת 5, תאליה. הסכם זה נעשה בתיאום ובהסכמה עם כל אחת ואחת מחברות הפורטפוליו של תאליה. ההסכם לא היה הסכם כללי למתן ייעוץ בקשר לגיוס כספים, אלא חייב את CLS לבצע פעולות שונות לצורך גיוס כספים, בהן פעולות החורגות מייעוץ, וכפועל יוצא מכך שכרה נגזר מסך ההשקעה שתצליח לגייס לתאליה, אלא שהיא כשלה בגיוס הכספים לתאליה. חרף כשלונה בגיוס השקעה לתאליה פנה סרג' גולדנר מ אנשי התובעת ועורך הדין יוסי תמר לתאליה והפצירו בשותפיה כי במקביל להסכם גיוס ההון תתקשר תאליה עם התובעת בהסכם לאיתור שלד בורסאי. ביום 5.5.10 נכרת הסכם תיווך למיזוג בין תאליה לבין התובעת. הסכם זה לא כלל אפשרות למיזוג חברות הפורטפוליו של תאליה עם שלד בורסאי, וממילא לא זכה לאישורן. לפי הסכם זה, ככל ש תאליה תמוזג עם שלד בורסאי תהיה התובעת זכאית ל-5% מהחברה הממוזגת. זאת, למרות ש עובדת היותה של תאליה חברת החזקות מות לות במניות היתה ידועה לתובעת. מיזוג מי מבין חברות הפורטפוליו של תאליה עם שלד בורסאי, שיובא על ידי התובעת (ובפועל לא הובא) לא נקבע בהסכם זה או במקום אחר כמזכה את התובעת בשכר טרחה, וממילא לא זכה לאישור חברות הפורטפוליו ו בונוס בפרט. באותה עת לא נכל לה בונוס בין חברות הפורטפוליו של תאליה. התובעת כלל לא הגתה את רעיון מיזוגה של תאליה לשלד בורסאי, אלא זה רעיון מוכר לכל העוסק בשוק ההון, ולנתבעים ולשותפי תאליה היה נסיון קודם בתחום זה , והוא נדון ביניהם קודם לכן. על כן, נסיונה של התובעת לקנות בעלות על רעיון או הכרתו למי מהנתבעים הוא ריק מתוכן .

15. כאמור, לטענת הנתבעים הסכם התיווך למיזוג שלא נערך על ידי חברות הפורטפוליו ובהסכמתן, אינו כולל את חברות הפורטפוליו של תאליה. תאליה מעולם לא שלטה ב בונוס, ואף בשעה שהחזיקה במיעוט מניות בונוס היתה זו ההחזקה בשיעור הקטן ביותר בין החזקותיה בחברות הפורטפוליו. נטען שהצדדים הדגישו בהסכם התיווך למיזוג את ההתייחסות לתאליה בלבד כעשויה להתמזג עם שלד בורסאי, והוא לא מתייחס לאפשרות מיזוג חברות הפורטפוליו, שעה שאותה עת כבר לא נכללה בונוס בין חברות הפורטפוליו.

16. לטענת הנתבעים, מכיוון שלא היה לתובעת ידע ונסיון הנדרשים למיזוג חברה פרטית עם שלד בורסאי, הכירה לתאליה את עו"ד תמר, שאיתו קוימו פגישות עד מחצית 2010, בהן הועלו מספר שמות של שלדים בורסאיים עמם עשויה תאליה להתמזג. האפשרות למיזוג מי מחברות הפורטפוליו של תאליה לא הוצעה, לא נדונה, לא נשקלה ולא הוסכמה. התובעת לא מצאה שלד בורסאי למיזוג עם תאליה, ולמעט היכרות ראשונית ובסיסית בין תאליה לבין מספר מצומצם של אנשי מקצוע ובעלי זכויות בשלדים בורסאיים, לא ביצעה התובעת כל פעולה מהפעולות המנויות בהסכם התיווך למיזוג, ובמבחן התוצאה לא הצליחה להשיג מיזוג. אמנם, במחצית 2010 ליווה עו"ד תמר את הנתבע 2 לפגישה אחת ויחידה עם נציג של חברת אפסווינג שנועדה לבחינת אפשרות למיזוג של תאליה עם אחד השלדים הבורסאיים שהיו באותה עת בבעלות אפסווינג, אולם אפסווינג לא הסכימה למזג אף אחד מהם עם תאליה. אוקיאנה לא נזכרה בין שמות השלדים הבורסאיים שעלו בפגישה.

17. לטענת הנתבעים, משנותק הקשר בין תאליה לבין בונוס ובונוס ביקשה לבחון אפשרות מיזוג לשלד בורסאי, התקשרה ביום 28.2.11 בהסכם עם פורום פיננסים, שביצעה את הפעולות לפי ההסכם, ובין היתר הכירה ל בונוס את מנכ"ל חברת אפסווינג ובסופו של דבר נחתם הסכם מיזוג בין בונוס לאוקיאנה, שלד בורסאי שאפסווינג ופידליטי רכשו את השליטה בו רק במחצית 2011. תחילת המגעים בין בונוס לאפסווינג היתה במרץ 2011, ורק ביולי 2011 נבחרה אוקיאנה כיעד למיזוג לאחר שעברה הסדר נושים ב-26.5.11. הסכם המיזוג נחתם בינואר 2012 והושלם בסוף אפריל 2012. לא רק שלא היתה לתובעת יד בהתקשרות זו, אלא ששני ההסכמים, הסכם גיוס ההון והסכם התיווך למיזוג לא היו בתוקף במועד המיזוג, ואין התובעת יכולה לטעון לזכויות מכוחם.

18. לטענת הנתבעים, מעולם לא מידרו הנתבעים את התובעת, שהתקשורת עמה נמוגה כבר בשנת 2010 משום שהתובעת לא הצליחה במעשיה. לתובעת לא היתה בלעדיות בטיפול במיזוגה של תאליה, שלא צלח, וקל וחומר ביחס לבונוס, שמעולם לא התקשרה עם התובעת בהסכם תיווך למיזוג ולא נעזרה בה. לטענת הנתבעים, התובעת באמצעות עו"ד תמר ידעה על כך שבונוס אינה עוד חלק מ תאליה, וכי היא פועלת באופן עצמאי למיזוגה עם שלד בורסאי. גיוס הכספים לבונוס בוצע ללא מעורבות התובעת, שנים לאחר שנותק הקשר בין התובעת לבין תאליה. הטענות בדבר הגמול שקיבל הנתבע 1 מהנתבעת 3 אינן רלוונטיות.

טענות התובעת בסיכומיה

19. לטענת התובעת בראשית סיכומיה, תאליה היתה שותפות שהחזיקה מניות ב-4 חברות בתחום הביוטכנולוגיה. הצדדים התקשרו בהסכם המזכה את התובעת בשכר במקרה של עסקת גיוס כספים בכלל, ועסקת מיזוג בשלד בורסאי בפרט, לתאליה או לחברות הפורטפוליו שלה. התובעת פעלה להגשים את מטרת ההסכם, הציגה והפגישה את הנתבעים עם סוחר שלדים בורסאיים, והצדדים התקדמו לקראת עסקת מיזוג לשלד שיביא אותו סוחר שלדים. באופן חד-צדדי, בהסתר, בעוד התובעת ממשיכה לבצע פעולות לקידום עסקת מיזוג, פעלו הנתבעים, במיוחד הנתבע 1, להוציא את בונוס מתאליה ולמזג אותה בנפרד לשלד של סוחר השלדים שהוצג על ידי הנתבעת, מבלי לשלם לה את השכר המוסכם. בניגוד לטענת הנתבעים, טוענת התובעת שלא ידעה ש-3 מ-4 חברות הפורטפוליו של תאליה לא היו חלק מתאליה בעת ההתקשרות עם התובעת, וכי במהלך פעולות התובעת לקידום עסקת מיזוג תאליה "פורקה" מבלי שהדבר גולה לתובעת. לטענת התובעת, זהו בתמצית ובפשטות התיק הנדון. לטענתה, מילאה את חלקה בהסכם באופן מלא והנתבעים התנערו מהתחייבויותיהם. נטען, כי הנתבע 1 פעל בחוסר תום לב קיצוני, הפר את התחייבותו כלפי התובעת וגרם לנתבעים אחרים להפר את התחייבויותיהם כלפי התובעת. התנהלות זו של הנתבעים, מהווה לטענת התובעת הפרת חוזה, פעולה בחוסר תום לב ולא בדרך מקובלת, עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעת, ועוד.
20. לטענת התובעת, ההסכם ב-6.5.09 נערך בין התובעת לבין הנתבעת 5, הנתבע 1, הנתבע 2 ואדם נוסף בשם חזקיה צורי, שהוא שותף מייסד בנתבעת 5. לפי הסכם זה תשמש התובעת יועצת לגיוס כספים לתאליה ולחברות הפורטפוליו שלה. תקופת ההסכם נקבעה ל-6 חודשים, עם "זנב" של 9 חודשים נוספים בהם תהא התובעת זכאית לעמלה בגין עסקת השקעה עם משקיע שיוצג על ידי התובעת.

21. אין חולק שהתובעת לא הצליחה לגייס כספים לתאליה, כפי שגם גופים אחרים איתם התקשרו תאליה ומייסדיה לא הצליחו בכך. זאת, לטענת התובעת בשל האקלים הפיננסי באותה עת. על כן, בדקה אפשרויות נוספות והציעה את האפשרות של מיזוג הופכי לשלד בורסאי (ת/20-ת/21 ועדות חגי רביד בתמליל 10.1.19 עמ' 39). לטענתה, בידיעת אנשי תאליה לרבות הנתבעים 1-2, החלה התובעת לדבריה לפעול בכיוון זה בסביבות דצמבר 09', לפני שנערך מסמך בכתב ספציפית לכך מעבר להסכם המקורי, כעולה מת/20. בהתאם לכך בדקה מתווה לעסקה שבה החזקות תאליה בחברות הפורטפוליו תמוזגנה לחברה הבורסאית עטיה גרופ בע"מ (עדות חגי רביד עמ' 47-40; ת/22-ת/26).

22. התובעת טענה ש ביום 5.5.10 ערכה עם תאליה והנתבעים 2-1 הסכם קצר להסדרת הטיפול והתמורה בקשר לעסקת מיזוג לשלד בורסאי, מעבר להסכם המקורי. התובעת קוראת להסכם זה "הסכם ההמשך" (ת/33). בהסכם זה הוסכם שהתובעת תלווה את התהליך של מזוג לשלד בורסאי תמורת 5% ממניות החברה הממוזגת. לטענת התובעת, בשני ההסכמים התקשרה אותה ישות משפטית שהיא התובעת. הצד המופיע בהסכם הראשון הוא שם מסחרי של חטיבה בתובעת העוסקת בתחום מדעי החיים ולא בישות משפטית נפרדת, כפי שהעיד חגי רביד.

23. התובעת טוענת כי על פי הערות נציג תאליה אבי פפרקורן מיום 23.4.10 (ת/29א), נדרשה להתחייב להביא משקיעים שישקיעו בחברה הממוזגת עשרות מליוני שקלים כתנאי הכרחי, לכך "שתאליה ובנותיה הולכים לבצע מהלך של מיזוג". התובעת סירבה להתחייב להביא השקעות, ומחקה את הסעיף בטיוטה (ת/30ב). בתגובה השיב פפרקורן (ת/31) כי "ברור לכל בר דעת שתאליה ו/או בנותיה לא ייכנסו למהלך מיזוג עם שלד ללא הבטחה/התחייבות של גיוס כסף". לטענת התובעת, בכך גילו אנשי תאליה באופן ברור שכוונתם בעסקת המיזוג לשלד לאו דווקא למזג את תאליה, אלא גם למיזוג חברות פורטפוליו של תאליה, כדוגמת בונוס. כבר עתה אציין, שאבי פפרקורן לא הובא על ידי התובעת להעיד שזו היתה הכוונה.

24. לטענת התובעת, הנתבע 1 העיד בחקירה ראשית שכוונת האמירה בהסכם השני לפיה היא מותנית בכך שתאליה תמוזג לתוך שלד בורסאי שתביא התובעת, שהוספה על ידו, היתה על מנת שבטעות בונוס או ביו אסתטיקס, שתי החברות שהביא לתוך הפורטפוליו והיה אכפת לו מהן יותר, לא ייפגעו מהמהלך של מיזוג תאליה, כי זה לא ישנה את מצבן שתאליה תמוזג לשלד בורסאי (תמליל 8.4.19 עמ' 14-13). בחקירה נגדית השיב שהכניס את התוספת בשורה הראשונה בסעיף ב' לטיוטה שפפרקורן שלח ("מותנה בכך שתאליה תמוזג עם שלד בורסאי שנביא"), אך לא אישר את התוספת בשורות שלישית ורביעית ואינו יודע מי הכניס אותה, ואמר לפפרקורן להוריד את התוספת הזו. כשעומת עם הטענה שמי שמחק את התוספת היתה התובעת אמר שהוא לא יודע, וכשהוצגה לו הטיוטה ת/30ב אמר שיכול להיות שזה בעקבות דבריו לסרג' גולדנר מאנשי התובעת שיעיף את השורה הזו. במקום אחר אמר שהתובעת רצתה שבהסכם השני יהיה כתוב תאליה או חברות בת, והוא התנגד לכך והנוסחה הזו יצאה מההסכם. לאחר מכן עומת עם העובדה שפפרקורן דרש סעיף זה, והעיד שזו לא היתה הטיוטה המאושרת אלא טיוטה לדיון. פפרקורן בא איתה לדירקטוריון והדברים נמחקו. לדעת התובעת, גירסאות אלה מוכיחות שחוסר האמינות של הנתבע 1 זועק.

25. התובעת טוענת, שהיה ברור שמדובר בתאליה ובחברות הבנות שלה, אלא שפפרקורן ביקש להתנות זאת בהתחייבויות נוספות. על כן יש לקבוע שכוונת הצדדים בהסכם השני, כמו בהסכם הראשון, היתה לתאליה או לחברות הפורטפוליו, וזאת גם על פי כל אלה:
א. ההסכם השני נוסח בהמשך להסכם הראשון, ומדבר על "החברה", שלה תתן התובעת את שירותיה. ואולם, המונח "החברה" לא מוגדר בהסכם זה. לעומת זאת בהסכם הראשון, נאמר עבור מי ניתנים השירותים – תאליה או חברות הפורטפוליו שלה. מכאן שהמילה "החברה" בהסכם השני מתייחסת לתאליה ובנותיה. אילו רצו הצדדים לשנות מהמוסכם בהסכם הראשון היה עליהם לקבוע במפורש בהסכם השני כי בניגוד להסכם הראשון מדובר במיזוג רק בחברת ההחזקות ולא בחברות המוחזקות.
ב. חברת החזקות אינה חברה רגילה אלא מחזיקה אמצעי שליטה בחברות אחרות. העסק נמצא בחברות המוחזקות. כשמציגים חברת החזקות בשוק ההון אין לדעת מה יעניין – חברה זו או אחרת. אין לקבל את טענת הנתבעים שגיוס הון בדרך הרגילה יכול להיעשות לכל חברת פורטפוליו ולא ו דווקא לחברת ההחזקות, אך גיוס הון באמצעות מיזוג לשלד בורסאי יכול להתבצע רק ביחס לחברת ההחזקות. כבר עתה אציין שאין מדובר בהגיון פשוט, כפי שטענה התובעת, אלא בסברה שאינה נתמכת בחוות דעת מומחה, וכי הנתבעים לא טענו שלא ניתן לבצע מיזוג לשלד בורסאי בחברה הפעילה, שהרי נעשה בפועל מיזוג לשלד בורסאי בחברה הפעילה.
ג. בקשת רישום השותפות שהוגשה לרשם השותפויות קבעה שמהות העסק היא "לעסוק בכל דבר לשם סיוע וקידום החברות ולכל גוף הקשור לחברות אלה המוחזקות על ידי השותפות" (ת/99). הנתבע 1 אישר שהמשפט הזה נכון לגבי תאליה, ולכן טוענת התובעת שמוקד עניינה של תאליה הוא החברות המוחזקת על ידה, ולכן אין לקבל את טענת הנתבעים כאילו ההסכם היה למיזוג תאליה בלבד. על כן, טוענת התובעת כי כוונת הצדדים בהסכם השני היתה לכלול את חברות הבנות של תאליה בהתקשרות עם התובעת לעניין עסקת מיזוג לשלד בורסאי.

26. לפי דברי הנתבע 1 בעדותו, החברות בונוס, ביו אסתטיקס ואנקי יצאו מתאליה באפריל 2010, לפני החתימה על ההסכם השני ביום 5.5.10. לדבריו, לתאליה לא היו בחברות אלה אלא מניות מותלות שהותנו בגיוס כסף עד מועד מסוים, ומשלא גויס כסף פקעו והפכו למניות נדחות. לטענת התובעת, זו טענה מקוממת. בהקשר זה הזכירה התובעת (סעיף 46 לסיכומיה) כי הנתבעים 2-1 אינם רק שותפים עסקיים ובעלי השליטה בתאליה, אלא גם גיסים. תמהני מה ראתה התובעת להזכיר זאת, ואעסוק בעניין זה בהמשך, וכן להבאת נושא שכרו של הנתבע 1 בכתב התביעה.

27. לטענת התובעת, הנתבעים הציגו בפניה ובפני גורמים רבים נוספים את תאליה כבעלת מניות ב-4 חברות הפורטפוליו. כך במצגת מיום 12.4.10 (ת/37), ובעלון המידע של תאליה (ת/38), בו נאמר שתאליה מחזיקה ב-31% ממניות בונוס, והיא מצפה לגייס לבונוס 5.5 מליון דולר, כך שלאחר ההשקעה תחזיק ב-42% ממניות בונוס. נאמר, שהמייסד של בונוס הצטרף לתאליה, כשהכוונה לנתבע 1 (תמליל 8.4.19 עמ' 50). ביום 22.4.10 שלח הנתבע 2 ליוסי תמר את טבלאות ההחזקה של תאליה בחברות הפורטפוליו (ת/43), בהן נאמר שתאליה היא בעלת 31% ממניות בונוס, ויתר המניות בבעלות מייסדי החברה. ביום 4.5.10 נשלח לנתבע 2 וליוסי תמר מזכר בדבר נקודות עיקריות לעסקת רכישת שלד בורסאי (ת/51) בו נאמר שאחד התנאים לביצוע העסקה הוא "הערכת שווי לחברות המוחזקות על ידי השותפות". על כן, לטענת התובעת, הטענה המוזרה של הנתבע 1 לפיה באותה עת החזיקה תאליה במניות חברה אחת בלבד לא היתה ידועה ולא הוצגה לגורמים איתם באו תאליה ואנשיה בדברים, על מנת למזג את תאליה בשלד בורסאי.

28. יתר על כן, נטען כי בת/51 צוין ש-"השותפות תעביר לשלד הבורסאי את האופציה שלה להשקיע בחברות המוחזקות בונוס ואנקי כנגד הקצאת מניות בחברות האלה". כלומר, לא רק שבונוס ואנקי לא היו מחוץ לתאליה, אלא שהיתה לתאליה אופציה להגדיל את שיעור בעלותה במניות על ידי השקעה. כמו כן, כעולה מצ'אט בין יוסי תמר לנתבע 2 מיום 1.6.10, הנתבע 2 דיווח שכנגד הלוואה שבכוונת תאליה ליטול לכיסוי העלויות, תעמיד כבטחונות בין היתר 2% ממניות בונוס. מכאן שאותה שעה היתה בעלת מניות בבונוס.

29. בנוסף על כך, לפי הצעת מחיר של חברת חיסונים פיננסיים (ת/66) שנערכה לפי עלוני מידע שהעביר הנתבע 2 ביום 15.8.10 (ת/60 ו-ת/61), היה עליה לבצע הערכת שווי לכל 4 החברות, כולל בונוס אנקי וביו אסתטיקס. בהודעת הדוא"ל המלווה את הצעת המחיר נכתב שהיא ניתנת בהמשך לשיחה עם הנתבע 1, אשר נשאל על כך והעיד שלא היתה שיחה ספציפית לגבי בונוס, ובהמשך הודה שהצעת המחיר מתייחסת לכל 4 החברות, אך היה זה לגירסתו הנתבע 2 שביקש את הצעת המחיר. לדבריו, באותה עת היה לנתבע 2 הסכם לפיו אם מגייסים כסף לבונוס, הנתבע 2 מקבל 5% מהסכום (תמליל 8.4.19 עמ' 66). הסכם כאמור לא הוצג והנתבע 2 לא העיד.

30. התובעת באמצעות עו"ד יוסי תמר ארגנה מגעים למיזוג תאליה לשלד הבורסאי בי קונטקט. לפי עדותו של עו"ד תמר, היו שתי פגישות בעניין זה, אחת בתל-אביב, שבה מודה הנתבע 1 שהשתתף, והשניה בחיפה שאותה לא זכר הנתבע 1. לדברי התובעת, התכתובת סביב הפגישות והמגעים אינה מותירה ספק כי מדובר במגעים למיזוג תאליה כולל בונוס לשלד הבורסאי בנובמבר 2010. כך עלון מידע ששלח הנתבע 2, לאחר שקיבלו מהנתבע 1, על בונוס ביום 14.11.10 (ת/77). הנתבע 1 העיד שהעביר את העלון של בונוס על מנת שהנתבע 2 יגייס כסף לבונוס ולא לתאליה, שלא היתה קיימת בתקופה זו (תמליל 8.4.19 עמ' 67). כמו כן, על פי התכתבות ת/80, מהימים 19.11.10 עד 23.11.10, הכוללת את הנתבע 2, דובר על החברות ועל תאליה בנפרד. לטענת התובעת, לנתבע 1 לא היו תשובות של ממש לשאלות כיצד כולם, כולל יוסי דקל מטעמו התבלבלו והתייחסו לתאליה למרות שבאותה עת לא היתה קיימת ובונוס לא היתה חלק ממנה.

31. לדברי התובעת, בפברואר 2011 החלו מגעים למיזוג תאליה לשלד אמריקאי הנסחר בנאסד"ק, וגם כאן דובר על בונוס כאחת החברות המוחזקות, בטיוטת מזכר עקרונות מיום 24.2.11 (ת/82).

32. על כן, טוענת התובעת שיש לדחות את טענת הנתבעים שבונוס לא היתה חלק מתאליה עוד לפני ההסכם מיום 5.5.10. ההחזקות בחברות הבנות נכללו בתאליה, ולא היתה כוונה לעשות עסקת מיזוג לשותפות ריקה מתוכן. לטענתה, לאחר התנגדויות והתחמקויות אישר הנתבע 1 בחקירה נגדית, שבאותה עת היו לתאליה החזקות קיימות בחברות הבנות, אם היתה מכניסה עוד כסף (תמליל 8.4.19 עמ' 54).

33. בנוסף על כך טענה התובעת כי ההסכם שהוצג על ידי הנתבעים לא מראה שבונוס יצאה מתאליה לפני ההסכם ביום 5.5.10. לטענתה, הנתבע 1 שלט הן בבונוס הן בתאליה, ובשני כובעיו שלט במועד הדחייה של המניות, שבפועל הודחו רק בנובמבר 2011 או באוגוסט 2011. אף אחד לא סיפר לתובעת שהמניות שתאליה מחזיקה בבונוס הן מניות מותלות העשויות להפוך לנדחות. ב-6.12.09 תאליה נרשמה כשותפות מוגבלת. השותף הכללי הוא חברת תאליה שותף כללי בע"מ. לנתבע 1 ולנתבע 2 היו 47% ממניות השותף הכללי לכל אחד מהם, והנתבע 2 כיהן כדירקטור היחיד בשותף הכללי. בהסכם השותפות של תאליה נקבע שהיא תנוהל על ידי השותף הכללי לפי שיקול דעתו. הנתבעת 4, בונוס נוסדה בידי הנתבע 1 ב-31.7.08, כשהוא הדירקטור היחיד ובעל רוב מניות בחברה. לדבריו היה בעל 60% ממניות החברה כששאר המניות נמצאות בנאמנות ללא נהנים לצורך הקצאה עתידית (עדות הנתבע 1 בתמליל 8.4.19 עמ' 33). הנתבע 1 הוא ששלט בבונוס, לפי עדותו ולפי עדותו יוסי רויך.

34. על פי טענת הנתבעים, ב-27.7.09, אחרי חתימת ההסכם הראשון, נחתם בין תאליה לבונוס הסכם (נ/24) לפיו בונוס הקצתה בע בר לתאליה 22,000 מניות ותאליה מסכימה שמניות אלה כפופות למגבלות שיפורטו. נקבע שאם החברה (שבראש ההסכם הוגדרה כ-"בונוס") לא תשלים גיוס השקעה עד 1.2.10 או תאריך אחר שיוסכם בין הצדדים, כל מניות תאליה בבונוס יומרו למניות נדחות. על כן טענו הנתבעים בכתב ההגנה שביום 1.2.10 הודחו מניות תאליה בבונוס. בעדותו העיד הנתבע 1 שהמניות הודחו ביום 25.4.10 כאשר בונוס שלחה מכתב לתאליה על הדחיית המניות (נ/29). לטענת התובעת, המכתב מתאר את ההסכם בצורה שגויה, כאילו התחייבה תאליה לגייס לבונוס לפחות 4 מליון דולר עד 1.2.10, בעוד הנתבע 1 אישר בתמליל 8.4.19 עמ' 27-26 שלא היתה התחייבות לגייס 4 מליון דולר לבונוס. עוד טענה התובעת, כי גם על פי ההסכם, הפיכת מניות תאליה בבונוס לנדחות אינה קורית מעצמה, אלא יש לקבל החלטות ולנקוט בפעולות כדי להדחות את המניות, כפי שאישר יוסי רויך יושב ראש הנתבעת 3 (תמליל 13.3.19 עמ' 69). לדבריה, רק ב-6.11.11 פנתה ב"כ בונוס לרשם החברות לעדכן ש-22,000 המניות הפכו לנדחות, ובהתאם לעקרון הפומביות הן הפכו לנדחות רק במועד הדיווח לרשם החברות. גם לפי גישה מקלה, המניות לא הפכו נדחות לפני המועד הנקוב במסמך משפטי היוצר את ההדחייה. הנתבעים הגישו מסמך כאמור (נ/32) מ-10.7.11, לפיו המניות יידחו לא יאוחר מ-30 יום מיום המסמך.

35. על כן, ביקשה התובעת לדחות את טענת הנתבעים כאילו בפברואר 2010 או באפריל 2010 תאליה לא החזיקה מניות בבונוס.

36. לטענת התובעת, הנתבעים לא סיפרו לה שבונוס נמצאת מחוץ לתאליה, כמו שתי חברות נוספות, וכי החזקות תאליה בבונוס ובחברות נוספות היא החזקה מותלית העלולה לפקוע, ולא סיפרו על ההסכם הקובע זאת, שנחתם כאמור לאחר ההסכם הראשון. כך העיד חגי רביד שהוא לא ידע זאת. גם יוסי תמר העיד לטענת התובעת שלא אמרו לו זאת (תמליל 6.2.19 עמ' 66). לדברי התובעת, הנתבע 1 הודה לאחר אין ספור התחמקויות שלא סיפר לאנשי התובעת שמניות תאליה בבונוס הפכו נדחות ועל קיומו של ההסכם הקובע זאת, וכי החומרים היחידים שאנשי התובעת קיבלו ממנו הם סיכום מנהלים ומצגת. כבר עתה אציין – הנתבע 1 לא העיד שלא יפר אלא שאינו זוכר איך סיפר אבל אנשי התובעת, שבראשם גולדנר, ידעו על כך.

37. התובעת הוסיפה וטענה כי ההתקשרות עם פורום פיננסים היא התקשרות למראית עין, וכי לא היה צורך בפורום פיננסים כדי שהנתבעים ייפגשו עם ירון ייני ומוטי מנשה. התובעת, באמצעות יוסי תמר, הפגישה בין הנתבעים לאפסווינג כבר באפריל 2010, ולא היה צורך בגורמים נוספים כדי להיפגש עם אפסווינג בתחילת 2011. בין אם הפגישה עם מוטי מנשה שהנתבע 1 אמר שאינו זוכר אותה התרחשה ב-15.4.10 או ב-22.4.10, הפגישה התקיימה ועסקה בתאליה לרבות בונוס, שהוצגה למוטי מנשה באופן מפורש והיה לה המשך בפגישות ושיחות והעברת חומרים, לרבות שכירת שירותים של משרד עורכי דין לליווי תאליה במהלך למיזוג לשלד בורסאי בשליטת אפסווינג. לדברי התובעת, איך שלא מסתכלים על הדברים, הנתבע 1 ידע היטב על ההיכרות שערכה התובעת, באמצעות יוסי תמר בין תאליה והחברות הבנות שלה לאפסווינג, ונסיונותיו המביכים להרחיק עצמו מההיכרות עם אפסווינג מעצימים את חוסר האמינות שלו ואת חוסר תום הלב שלו.

38. התובעת טענה כי ההסכם הראשון של בונוס עם פורום פיננסים מיום 28.2.11 (נ/2) אינו עוסק בתיווך לעסקת מיזוג עם שלד בורסאי, וגיוס ההון הנזכר בו לא קרה. לטענת התובעת יוסי רויך השיב תשובות מוזרות והוא אינו אמין, בין היתר משום שענה שאינו צריך לפרש את ההסכם כי אינו עורך דין, בעוד במקומות אחרים ענה שפעל לפי פירוש מסוים של ההסכמים. ההסכם השני מול פורום פיננסים מ-11.9.11 נערך לאחר שכבר נחתם מזכר למיזוג בונוס לשלד הבורסאי אוקיאנה, ומעניק לפורום פיננסים תמורה עבור ההצגה של אפסווינג (בעלת השלד) לבונוס, ולא עבור הצגת השלד. ההסכם השני מבטל את הראשון, אבל מעניק לפורום תמורה עבור דבר שלא עשתה. היא לא הכירה בין בונוס לאפסווינג, אלא מי שעשה זאת היא התובעת באמצעות יוסי תמר, כעולה מעדות יוסי תמר ועדות מוטי מנשה (תמליל 28.2.19 עמ' 37). כמו כן טענה התובעת שהתמורה לפי ההסכם השני נמוכה באופן מגוחך, ולא בסדרי גודל של עמלות מקובלות בעסקאות מסוג זה – 60,000 ₪. מוטי מנשה העיד ששכר הטרחה המקובל למתווך בעסקאות למיזוג שלד שבהן היה מעורב הוא בין 6%-3% (תמליל 28.2.19 עמ' 32). נטען, שעדותו של יוסי רויך מתחמקת ובלתי אמינה, ולא ייתכן כדבריו שמוטי מנשה נכנס לתמונה רק אחרי חתימת מזכר ההבנות ב-31.7.11, אם נכונים דבריו שאת המו"מ עשה מול מוטי מנשה, כלומר לפני חתימת מזכר ההבנות.

39. לטענת התובעת, פורום פיננסים לא עסקה בשלדים בורסאיים, שכן יוסי תמר שעסק בשלדים בורסאיים והכיר כל עסקת שלד שנעשתה בישראל העיד שכלל לא הכיר אותה.

40. לטענת התובעת, על פי דיני התיווך, התובעת היתה הגורם היעיל לקשירת העסקה, בזכות ההיכרות שערכה בין בונוס לבין הבעלים של השלד אוקיאנה (אפסווינג, פידליטי ואסיה פיתוח). הקשר עם מוטי מנשה מאפסווינג נמשך והתקדם לאחר הפגישה הראשונה שערך תמר באפריל 2010. יוסי תמר המשיך לעמוד בקשר עם מוטי מנשה ודחף לקיומה של עסקת המיזוג, כעולה מתכתובות צ'אט בינו לבין הנתבע 2 (ת/57 מיום 29.6.10, ת/52 מיום 11.7.10, ת/53 מיום 14.7.10). אמנם, העסקה שנקבעה בסופו של דבר היא מיזוג בונוס בלבד, אך הדבר נובע מדרישתו של מוטי מנשה שהעיד שדרש שתאליה תביא לעסקה 51% מהשליטה בבונוס (תמליל 28.2.19 עמ' 25 ועמ' 42). אף אם יבקשו הנתבעים לומר שההסכם היה למיזוג תאליה בכללותה, הנתבע 1 הודה שסיכל עסקה כזו בכוונת מכוון, ואינו יכול להיבנות מהטענה שהעסקה לא נעשתה או שנעשתה באופן שונה. מתווך זכאי לדמי התיווך גם אם העסקה נקשרה בצורה שונה מהכוונה המקורית (ע"א 5876/15 אזורים נ' חסן, (ניתן 3.9.17)). חלוף הזמן בין פעולת המתווך לבין ההתקשרות בעסקה משפיע ביחס הפוך לשווי הנכס (ע"א 2144/91 מוסקוביץ' נ' מנהלת עזבון ביר, פ"ד מח (3) 116 (1994)). כאן מדובר בעסקה בסדר גודל של כ-90 מליון ₪ (ת/97 – 24.739 מליון דולר).

41. התובעת טענה טענות שונות באשר לשקרי הנתבע 1 וחוסר תום לבו, שלא אחזור עליהן, מלבד טענה אחת לפיה הוציא את בונוס וביו אסתטיקס מתאליה בשל ההסכם השני שעמד להיחתם עם התובעת (תמליל 8.4.19 עמ' 39). על פי ע"א 765/18 חיון נ' חיון (ניתן 1.5.19) טענה התובעת שנקבע שכאשר צד לדיון משקר בעניין מהותי, יש ליתן פסק דין לחובת השקרן. לטענת התובעת, הנתבע 1 פעל בחוסר תום לב מובהק להכשיל את עסקת המיזוג של תאליה ובנותיה על ידי הוצאה מכוונת של בונוס מתאליה, והסתרת מעשיו, ואינו יכול להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של בונוס, תאליה או תאליה שותף כללי, והוא אחראי אישית כלפי התובעת להפרת החוזה הכללי כלפיה ולכל נזקיה. בנוסף לכך, הוא חייב לתובעת באופן אישי בעשיית עושר ולא במשפט, שכן פעולותיה של התובעת היטיבו עמו, ובזכות פעולות אלה הוא קיבל טובת הנאה, שהיא החזקה במניות חברה ציבורית נסחרת בבורסה, שכר ותנאים נלווים, כעולה ממוצגים ת/104-ת/107. לעניין עשיית עושר של הנתבע 2, הפנתה התובעת לת/105-ת/107. להסיר ספק אומר כבר עתה, כי תביעתה של התובעת לא הוגשה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, והסעד של השבת העושר של המתעשר שלא כדין, שהוא הסעד הנטען בעילת עשיית עושר ולא במשפט, לא נטען בכתב התביעה , לא פורט, והוא הרחבת חזית שלא כדין. עוד אומר כבר עתה, שאיני שותף להערכתה של התובעת את מהימנות עדותו של הנתבע 1. תשובותיו בחקירה הנגדית הארוכה של ב"כ התובעת לקו לעיתים בהתנשאות ולעיתים בפיאור עצמי, אך השדרה המרכזית היא עדות סדורה ואמינה, במגבלות הנתונות מכך שמדובר באירועים מלפני 9 שנים.

42. לבסוף טענה התובעת, כי הנתבעים נמנעו מלהעיד במשפט את הנתבע 2, שמעבר להיותו נתבע, מעורב עמוקות באירועים נשוא התביעה, והוא צד למאורעות רבים שתיאר הנתבע 1 בעדותו. הוא עבד באופן אינטנסיבי מול ויחד עם יוסי תמר במגעים מול גורמים רבים, ולפי דברי הנתבע 1 השתתף ללא הנתבע 1 בפגישה הראשונה עם מוטי מנשה באפריל 2010. נטען, כי הימנעות הנתבעים מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידם של הנתבעים, מביאה למסקנה בדבר חיזוק ראיות התובעת. עוד נטען שלא ברורה הימנעות הנתבעים מהבאתם לעדות של יוסי דקל, ירון ייני ואיליה מאלי שהיו יכולים למלא חורים בגירסת הנתבעים ולסייע לעמדתם.

43. על כן, ביקשה התובעת לקבל את התביעה ולהורות כמבוקש בכתב התביעה, דהיינו להצהיר כי התובעת זכאית ללמעלה מ-9 מיליון ממניות הנתבעת 3 והזכויות הנובעות מהן, ולחייב את הנתבעים ביחד ולחוד להעביר את המניות על שמה. לחלופין ביקשה התובעת בסיכומיה לחייב את הנתבעים בתשלום שכר ראוי לתובעת, ולקבוע את שיעורו בהתאם לעדויות מוטי מנשה ויוסי תמר, למרות שלא הוגשה חוות דעת מומחה בעניין זה. כמו כן התבקש לחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורך דין.

טענות הנתבעים בסיכומיהם

44. לטענת הנתבעים, הסכם התיווך למיזוג שנחתם בין התובעת לבין תאליה נועד להביא למיזוגה של תאליה, וחיוביו לא בוצעו. בונוס לא היתה צד להסכם ובעת כריתת הסכם התיווך למיזוג כבר הודיעה בונוס לתאליה שהיא אינה חלק ממנה, ותאליה לא החזיקה אמצעי שליטה כלשהם בבונוס. הפעולות המעטות שביצעה התובעת לקידום מיזוגה של תאליה לא נועדו למזג את בונוס ולא הובילו למיזוגה, ואינם מקנים לתובעת זכות לאכיפת הסכם תיווך למיזוג ביחס למיזוג זה. לטענתה, התובעת לא היתה מעורבת במהלכים שהובילו למיזוגה של בונוס עם אוקיאנה, ולא גרמה למיזוג זה. המיזוג בוצע כמעט שנתיים לאחר כריתת הסכם התיווך למיזוג, והשלד הבורסאי נרכש על ידי אפסווינג כמעט שנה לאחר שהתובעת זנחה כל פעילות למיזוג תאליה עם שלד בורסאי, ולאחר שפג תוקף הסכם גיוס ההון והסכם התיווך למיזוג. עוד טענו הנתבעים, כי התובעת ידעה חודשים ושנים על המגעים שמנהלת בונוס למיזוגה עם אוקיאנה, אך בניגוד לדין ולדרך מקובלת בתום לב, בחרה "לשבת על הגדר" ולהעלות טענותיה בזמן אמת עד לאחר השלמת העסקה. במקביל, בונוס כרתה הסכמים נפרדים עם שורה של יועצים ועם פורום פיננסים, והם שהביאו בפעילות מאומצת של כשנה למיזוגה של בונוס עם אוקיאנה. כמו כן נטען לשיהוי כבד בהגשת תביעתה של התובעת לאחר שינוי מצבם של הנתבעים וצדדים שלישיים.

45. לטענת הנתבעים, הסכם התיווך למיזוג מיום 5.5.10 (ת/33) נכרת בין התובעת לתאליה, והנתבעים 4-1 אינם צד להסכם זה. כך עולה גם מהצעת המחיר שעל בסיסה נחתם הסכם התיווך למיזוג, המופנית לתאליה, כשמתחת שמה רשומים הנתבעים 1,2 (ת/29). הסכם התיווך למיזוג חתום על ידי סרג' גולדנר מטעם קוקרמן, ומצד תאליה חתום הנתבע 2 בלבד בשמה של תאליה, ואין שום חתימה נוספת. על כן טענת התובעת שהנתבעים 2-1 הם צד להסכם התיווך למיזוג אינה מבוססת ולא הוכחה. התובעת לא הביאה ראיה לסתור את ההסכם בכתב, ובמיוחד לא הביאה לעדות את סרג' גולדנר שפעל מטעמה בעניין זה. דבר זה בא לידי ביטוי גם בתכתובת הפנימית בתוך התובעת. כך, בפניית התובעת ליוסי תמר צוין שמדובר ב-"חוזה שנחתם בין קוקרמן לתאליה" (נ/5). ממילא, אכיפת ההסכם על צדדים שלא היו צד לו, כמבוקש על ידי התובעת אינה אפשרית. משהנתבעים 4-1 אינם צד להסכם התיווך למיזוג, אין יסוד לבקשת התובעת לאכוף עליהם את הסכם התיווך למיזוג.

46. עוד טענו הנתבעים, שאף אחת מחברות הפורטפוליו של תאליה לא נזכרות בהסכם התיווך למיזוג, להבדיל מההסכם לגיוס כספים מיום 6.5.09 שאושר בנפרד על ידי כל אחת מהן. כמו כן, ההסכם מדבר על מיזוג של תאליה, ופעולות באישור תאליה. אין יסוד בלשון ההסכם לפרשנות של התובעת לפיה הסכם התיווך למיזוג חל לא רק על מיזוג של תאליה אלא גם על מיזוג של כל אחת מחברות הפורטפוליו בנפרד, דהיינו כאילו בכל מקרה שתמוזג תאליה או איזה מחברות הפורטפוליו עם שלד בורסאי, התובעת תהיה זכאית לתמורה הנקובה בו. לטענתם, יש לתת ללשונו הברורה של ההסכם שנערך בין גופים עסקיים מעמד דומיננטי (ע"א 9025/17 A.T.S Investments Inc נ' Segal Group (Dresden) GmbH and Co.KG (פורסם בנבו, 19.02.2020) ; ע"א 7549/18 ביבי כבישים נ' רכבת ישראל (ניתן 20.11.19).

47. הנתבעים ביקשו לדחות את עדותו של חגי רביד מטעם התובעת, שלא היה מעורב בכריתת ההסכם ואין לו ידיעה אישית על כך, כאילו הכוונה היתה להחיל את ההסכם על מיזוג חברות הפורטפוליו. יוסי תמר מטעם התובעת העיד שעל פי מטרה זו ההסכם לא נוסח כראוי (תמליל מיום 7.2.19 עמ' 43). אין הגיון בטענת התובעת כאילו ההסכם חל על מי מחברות הפורטפוליו או על בונוס, שכן גם אם מקבלים את טענת התובעת שבמועד כריתת ההסכם היו לתאליה החזקות בבונוס, לכל היותר מדובר ב-31% ממניותיה, ולא היה בידה לכפות על בונוס לעת מיזוג להקצות 5% ממניותיה לצד שלישי ללא הסכמה של יתר בעלי המניות.

48. עוד טענו הנתבעים, כי על פי עדי התובעת, רביד ותמר, היה הבדל ידוע בין עסקה למיזוג תאליה על כל חברות הפורטפוליו שבה, לבין עסקה למיזוג כל חברת פורטפוליו בפני עצמה, והצדדים ציינו במפגיע שמדובר בעסקה למיזוגה של תאליה. תמר העיד שהיה יותר קל למזג כל אחת מהחברות בנפרד, אך הוא פעל למיזוג חברת ההחזקות (תמליל מיום 6.2.19 עמ' 60). רביד ותמר טענו שבונוס היתה חברה מבטיחה יותר מחברות הפורטפוליו האחרות. אם ידעו זאת כבר ב-2010 טרם חתימת הסכם התיווך למיזוג, אין הסבר מדוע השכר למיזוג תאליה – בעלת מניות מיעוט בבונוס – ובגין מיזוג בונוס כולה זהה. אין בכך הגיון מסחרי, שהוא יסוד לפרשנות חוזה (ע"א 8427/12 יעקובסון נ' ויגדור (ניתן 22.12.14)). אם התובעת זיהתה כבר אז את ההבטחה הגלומה בבונוס, מדוע לא כללה אותה במפורש כיעד למיזוג, וציינה את תאליה, שרביד העיד עליה שהיא לא מעניינת והיא דבר שלילי (תמליל מיום 10.1.19 עמ' 63)? ומדוע במקרה זה לא עמדה על קבלת התחייבות מהנתבע 1, שהוא בעל עיקר המניות בבונוס? התשובה לדעת הנתבעים היא שבונוס לא נכללה בהסכם התיווך למיזוג.

49. לטענת הנתבעים, גם הסכם גיוס ההון מיום 6.5.09 מחייב רק את הצדדים לו – התובעת מזה ותאליה מזה באמצעות מורשה החתימה בה, הנתבעים 1,2 ומר חזקיה צורי. הסכם זה אינו בין התובעת לבין הנתבעים 2-1 וחזקיה צורי. גם תוכנו הוא שירותי גיוס הון הניתנים לתאליה, לרשימת משקיעים פוטנציאליים שאושרו על ידי תאליה בהתייחס לתאליה ולכל אחת מחברות הפורטפוליו בנפרד, כאשר תאליה הי א שתשלם את תמורת שירותי התובעת. לדבריהם, הרשימה צורפה כנספח להסכם רק ביום 27.7.09, ורק לאחר מועד זה החלה התובעת את פעילותה לפי הסכם גיוס ההון (ת/14). זאת, לאחר שתאליה הגיעה להסכמים מול חברות הפורטפוליו. דהיינו, ההסכם מצביע על כך שכאשר רצו תאליה והתובעת להגיע להסכם לפיו תבצע התובעת פעולות עבור חברות הפורטפוליו, הדברים הוגדרו בהסכם במפורש, והתובעת ידעה שתנאי לפעולתה הוא הסכמת חברות הפורטפוליו (ת/10). כך לא נעשה בהסכם התיווך למיזוג, ולא בכדי. יש לדחות את טענת התובעת כי בעוד שהסכם גיוס ההון נערך על ידי אנשי מקצוע, הסכם התיווך למיזוג, שנוסח על ידי המומחה למיזוגים (כטענת התובעת) עו"ד יוסי תמר לא נוסח על ידי אנשי מקצוע. שני ההסכמים קצרים, ונערכו לאחר החלפת טיוטות, וההבדל היחיד הוא שזה באנגלית וזה בעברית.

50. אשר לאמירות בטיוטות בדבר מיזוג "תאליה ו/או בנותיה", טוענים הנתבעים שהעובדה שהמונח לא מצא את ביטויו בהסכם הסופי מביאה למסקנה שלא הוסכם על כך. במהלך המשא ומתן הועלתה אפשרות זו בתנאי שתהיה התחייבות לגיוס כספים לתאליה ובנותיה, אך משדרישת תאליה להתחייבות זו לא נענתה, אין להסיק שההסכמה הסופית כללה מיזוג של תאליה ו/או בנותיה. להיפך, כפי שעולה מעדותו של הנתבע 1, ההתניה בהתחייבות נועדה להבהיר שללא ההתחייבות, בנותיה של תאליה אינן חלק מההסכם.

51. לטענת הנתבעים, מערך הזכויות בין תאליה לבין חברות הפורטפוליו התבסס על התכלית של גיוס הון על ידי תאליה לחברות הפורטפוליו (נ/24, נ/25). דברים אלה היו ידועים גם לתובעת, כעולה ממכתבו של גולדנר לנתבעים 2-1 מיום 14.12.09 (ת/20). על כן, במסגרת המו"מ לכריתת הסכם התיווך למיזוג הועלתה דרישה מפורשת בנושא, ופפרקורן הודיע לתובעת כי ללא התחייבות לגיוס כסף, תאליה ו/או בנותיה לא ייכנסו למהלך של מיזוג עם שלד בורסאי, וכי קוקרמן לא יכולה לשמש רק שדכן בנושא ללא התחייבות לגיוס כספים (ת/31). הפיכת בונוס לחברה ציבורית לא היתה מטרה בפני עצמה, אלא רק אמצעי לגיוס כסף לבונוס (עדות הנתבע 1 מיום 8.4.19 עמ' 13). זאת, לאחר שההליך היה ידוע לנתבע 1 שכבר השלים בעבר מיזוג כזה (עמ' 58). על כן, אין צורך בתיווך של התובעת לשם עצם העלאת רעיון המיזוג הידוע לו, במחיר של חלק ממניות החברה. התובעת לא הסכימה להתחייב לגיוס הון, ועל כן, כפי שהסביר הנתבע 1, ואין הדבר סותר את האמור בכתב ההגנה, בונוס לא התחייבה על פי ההסכם לתיווך למיזוג שאותו היא תבצע. התביעה אינה עוסקת בחוסר תום לב במשא ומתן אלא באכיפת הסכם התיווך למיזוג, ועל כן אין מקום להתייחסות לסעיפים שירדו ועלו במהלך המשא ומתן. בסופו של דבר צוין כי תאליה היא היעד למיזוג.

52. הנתבעים טענו כי הסכם התיווך למיזוג אינו המשך להסכם גיוס ההון, אלא כפי שצוין במפורש בפתח ההסכם מדובר בהסכם מקביל. אף אחד מההסכמים אינו מגדיר את המונח "חברה" או "החברה", בניגוד לטענת התובעת. על כן לא ניתן להגדיר את המונח "החברה" בהסכם התיווך למיזוג על פי הנטען להגדרת מונח זה בהסכם גיוס ההון. יתר על כן, המילה "החברה" בהסכם התיווך למיזוג מעידה על כך שהוא מתייחס לחברה אחת, היא תאליה, ולא לתאליה ובנותיה שהן "החברות". יש לדחות את עדותו של רביד כאילו משמעות המילה "תאליה" היא "תאליה ו/או בנותיה", שאינה מבוססת, אלא על הבנתו בדיעבד, שכן לא היה מעורב במשא ומתן ולא היה בקיא במבנה הבעלות בתאליה, והמגעים היו באחריות גולדנר (תמליל 10.1.19 עמ' 60).

53. גם על פי הנסיבות שלאחר חתימת הסכם התיווך למיזוג, שעיקרן התכתבויות בין הנתבע 2 ליוסי תמר, כל הפעולות היו למיזוגה של תאליה בלבד, ולאחר מכן למיזוגה של ביוג'ן, אף שלא הגיעו לעסקה קונקרטית. באף אחת מהן לא דובר על מיזוג מי מחברות הפורטפוליו בנפרד, קל וחומר על מיזוגה של בונוס (עדות תמר, תמליל 7.2.19 עמ' 64). גם כאשר לשיטת תמר ידע שבונוס פועלת למיזוג באופן עצמאי במאי 2011, פנה תחילה לנתבע 2 (עמ' 13). מהתכתובת ניכר נסיון של תמר והנתבע 1 להחזיר את בונוס לתאליה, אך אין שום מצג של בונוס או של הנתבע 1 שבונוס היא חלק מתאליה או שתמר נדרש לעבוד עבור בונוס, ובונוס מסכימים לכך. מכאן, שבשום שלב לא עלה על הפרק מיזוג בונוס בפני עצמה, ובעל המניות העיקרי בבונוס, הנתבע 1 לא הסכים ולא התחייב להעביר לתובעת דבר בגין שירות שלא התבקש.

54. הנתבעים טענו כי טענת התובעת שאין הגיון במיזוג תאליה ללא חברות הפורטפוליו לא הוכחה. אילו היתה נכונה היה עליה לגבות הגיון זה בהסכם שערכה. בפועל, התובעת עצמה הגישה מצגות ביחס לפעילות תאליה כמשרתת את חברות הפורטפוליו (ת/38). יתר על כן, הפורטפוליו השתנה בשלבים מוקדמים של הסכם גיוס ההון, ולא היתה התחייבות של תאליה באשר לחברות שייכללו, כפי שאישר רביד בעדותו (תמליל 10.1.19 עמ' 68).

55. לטענת הנתבעים, ביום 5.5.10 לא החזיקה עוד תאליה במניות המקנות לה זכויות ממשיות בבונוס, לאחר שקודם לכן החזיקה 31% מהון המניות בבונוס, שלא היקנו לה שליטה. על פי הסכם SRA מיום 27.7.09 בין תאליה לבונוס (נ/24) שנועד להסדיר גיוס כספים, אם לא תגויס השקעה של 4 מליון דולר לבונוס עד 1.2.10 או תאריך אחר עליו יסכימו הדדית, כל מניות בונוס שבידי תאליה יומרו באופן מיידי ואוטומטי למניות נדחות, ללא פעולה נוספת. כך נכתב במפורש בסעיף 2.1 להסכם. על כן, משתאליה לא הצליחה לגייס כספים לבונוס, נדחו מניותיה ביום 1.2.10 ולא היקנו לה עוד כל זכות ממשית. על פי ההסכם, אין צורך בהחלטה נוספת או הודעה כלשהי, אך ביום 25.4.10 שלח הנתבע 1 בשם בונוס הודעה לתאליה על כך שהמניות כבר נדחו, ובקשה לנאמן לבצע זאת. אין יסוד לטענה שהנתבע 1 שלט הן בבונוס והן בתאליה. בעוד שהחזיק ברוב מניות בונוס, מעולם לא היה בעל שליטה או בעל רוב הזכויות בתאליה או בשותף הכללי, אלא הנתבע 2, מה עוד שבאותה תקופה היתה מחלוקת בין השותפים בתאליה בדבר המשך דרכה (תמליל 8.4.19 עמ' 11). אין יסוד גם לטענת התובעת שהמניות נדחו רק בעת ההודעה לרשם החברות מ-6.11.11. דחיית המניות היא תוצאה של הסכם שקבע זאת במפורש, ללא צורך בפעולה נוספת, והאיחור בהודעה לרשם החברות, שמשמעותו דקלרטיבית בלבד, הוסבר על ידי הנתבע 1 בוויכוחים על חובות שלכאורה חבה בונוס לתאליה. על כן, בעת החתימה על הסכם התיווך למיזוג ביום 5.5.10, תאליה לא החזיקה בזכויות בבונוס, באופן שהיה ביכולתה להתחייב כלפי התובעת שבונוס תהיה חלק מהמיזוג.

56. לטענת הנתבעים, התקופה של חצי שנה שנקבעה לגיוס הון על ידי התובעת חופפת לתקופה שבה היה על תאליה לגייס הון לחברות הפורטפוליו. שתיהן התחילו ב-27.7.09 והסתיימו ב-1.2.10. העובדה שהתובעת המתינה עד 27.7.09 לתחילת הפעילות לגיוס השקעה לפי הסכם גיוס ההון מצביעה על ידיעתה בדבר מארג הזכויות בין תאליה לחברות הפורטפוליו, וזו הסיבה לכך שהתובעת נמנעה מלהעיד את גולדנר שהיה מעורב מטעם התובעת כך.

57. הנתבעים טענו כי נסיונה של התובעת להרחיב חזית ולטעון למצגים כאלה או אחרים, חורג מהאמור בתובענה, ואינו מקנה לה את הסעדים שהתבקשו בתובענה, אך גם אינו נכון לגופו, ואין יסוד לטענה שהנתבעים הציגו באופן עקבי את תאליה כבעלת מניות ב-4 חברות פורטפוליו, או כי החזקתה של תאליה במניות חברות הפורטפוליו היא החזקה מותלית. הנתבע 1 העיד שסרג' גולדנר ידע על כך (תמליל 10.4.19 עמ' 2) והתובעת לא הביאה את סרג' גולדנר להעיד. תמר הודה לאחר התחמקות שידע על ההחזקות המותלות של תאליה במניות חברות הפורטפוליו, גם אם לדבריו לא בפגישה הראשונה (תמליל 7.2.19 עמ' 49). עדותו של רביד שהתובעת הסתמכה על מה שהוצג לה ב-"טיזרים" אינה מתיישבת עם עדותו על שותפות התובעת להכנת אותם טיזרים (תמליל 10.1.19 עמ' 20-18). הטיזרים הוכנו לפני הסכם גיוס ההון, ואי נקיטת פעולה עד למועד שבו נחתמו ה- SRA ב- 27.7.09, והיעדר בירור כלשהו מטעם התובעת על מארג הזכויות.

58. יתר על כן, הסכם התיווך למיזוג נכרת בין תאליה לתובעת, בלי שיחייב את חברות הפורטפוליו. בונוס והנתבע 1 אינם חתומים על הסכם התיווך למיזוג והוא לא מחייב אותם. בשום שלב לא הובטח לתובעת או למי מנציגיה שלא יחול שינוי בהחזקות תאליה בחברות הפורטפוליו, וכי מארג הזכויות שהוצג בתחילת המגעים בין הצדדים יישאר קבוע לעד. הן רביד והן תמר הודו בכך, ובפועל נערכו שינויים – ת/8 ו-ת/9 כוללים 5 חברות, ו-ת/10 ו-ת/11 כוללים 4 חברות.

59. זאת ועוד, המצגים שנטען להם אינם מצגים של בונוס אלא מצגת שהוכנה כחלק מהסכם גיוס ההון, לאותו הקשר (ת/37), גם אם נשלחה על ידי הנתבע 2 שוב ביום 18.4.10; טיזר שהוכן כחלק מהסכם גיוס ההון לאותו הקשר (ת/38); טבלאות החזקה של תאליה בחברות הפורטפוליו שנשלחו על ידי הנתבע 2 ביום 22.4.10 לצורך גיוס הון (ת/43); מזכר שהכין עו"ד ניר כהן-ששון, שאינו מייצג את בונוס, לתמר ולנתבע 2 (ת/51). התכתובת בין הנתבע 2 לתמר משקפת מאמצים של שניהם להשיג הערכות שווי והצעות מיזוג עבור תאליה, לרבות בונוס, אף שלא היתה חלק מתאליה, ללא מעורבות בונוס ובעל השליטה בה, הנתבע 1. מגעים בין הנתבע 2 לגל סולי, שאינם מצג של בונוס (ת/60, ת/61, ת/64, ת/66). הנתבע 1 העיד שהנתבע 2 רצה להכניס את בונוס חזרה לתאליה, וחשב שאם גל סולי, חבר שלו, יוציא הערכת שווי הכוללת את בונוס, הנתבע 1 ישתכנע, אבל הוא לא השתכנע (תמליל 8.4.19 עמ' 62). לדבריהם, בניגוד לטענות התובעת, תשובותיו של הנתבע 1 לא היו מתחמקות אלא קוהרנטיות.

60. לטענת הנתבעים, לא היה עליהם להעיד את הנתבע 2, כי אינו רלוונטי להליך המיזוג נשוא התביעה – מיזוגה של בונוס עם אוקיאנה, שהמו"מ לגביו החל רק במרץ 2011. הוא לא היה מעורב במו"מ ואפילו התובעת לא טענה אחרת.

61. עוד טענו הנתבעים, כי מאז חתימת הסכם התיווך למיזוג במאי 2010, התובעת נעלמה, ורק עו"ד תמר התכתב מעת לעת עם הנתבע 2, כשלא מתבצעת כל פעילות ממשית למיזוג תאליה, קל וחומר בונוס. ביום 9.11.10 התקבלה החלטה של דירקטוריון תאליה על פירוקה (נ/34, נ/35) לאחר שכבר באוגוסט-ספטמבר 2010 התפטרו ממנה כל הדירקטורים (עדות הנתבע 1 בתמליל 8.4.19 עמ' 63). התובעת טענה למיזוגה של תאליה עם השלד הבורסאי בי – קונטיקט. מדובר בעסקת מיזוג אפשרית של ביוג'ן ולא של תאליה. ביוג'ן היא גוף שונה ושותפים אחרים ובונוס אינה קשורה אליו. כך עולה גם מדוא"ל שנשלח על ידי הנתבע 2 לתמר ולבעלי השלד ביום 12.11.10 (ת/76), שלא כלל מידע על תאליה ואף לא על בונוס. ב-14.11.10 שלח הנתבע 2 לתמר דוא"ל אליו צורף תיאור של בונוס (ת/77), אך הנתבע 1 ויוסי דקל מביוג'ן אינם מכותבים, שכן כפי שהעיד הנתבע 1, בונוס לא היתה מעולם בתוך ביוג'ן. בהמשך, היו התכתבויות באשר למיזוגה של ביוג'ן, שירדה מהפרק בנובמבר 2010, ועלתה מחדש למיזוג עם שלד בורסאי בבורסת הנאסד"ק בפברואר 2011. לטענת הנתבעים, לו היה הדבר מסתייע ומתרחש, היה תמר זכאי באופן אישי, ולא כחלק מהתובעת, לתמורה בגין פעילותו לרקימת העסקה, אך היא לא התרחשה.

62. לטענת הנתבעים נסיונות גורמים שונים, חוץ מהנתבע 1 שהוא בעל השליטה בבונוס, לגרור את בונוס לעסקת מיזוג עם שלד בורסאי בלא התחייבות לגיוס הון, לא פסקו במהלך המגעים למיזוגה של ביוג'ן. ביום 17.3.11 הועבר מסמך המפרט אבני דרך לעסקה (ת/86), שלא כלל את בונוס. תמר הסביר זאת בכך ש-"אין אבני דרך לבונוס כי רק 30%, אז פחות קריטי להכניס את אבן דרך לפה" (תמליל 7.2.19 עמ' 75). זה אינו מתיישב עם דבריו שבונוס היתה החברה הכי מעניינת והיהלום שבכתר. ביום 6.4.11 שלח תמר טיוטת הסכם שציינה את בונוס, ללא שיעור ההחזקה במניות (ת/87), אך הטיוטה לא היתה מקובלת ובתגובה נשלח ת/88 שלא כלל את בונוס. לטענת הנתבעים, דבריו של תמר שלא שם לב לאי הכללת בונוס כי לא נכנס להסכם אינם רציניים. מכל מקום, ביום 17.4.11 נחתם הסכם למיזוג ביוג'ן ובונוס לא נכללה בו (נ/36). לדברי הנתבעים, גירסת תמר כאילו הבחין בכך שבונוס אינה כלולה רק ביום 8.5.11, עם קבלת מצגת על ביוג'ן (ת/89) היא תמוהה לנוכח האמור בהסכם וגרסתו שהיה מעורב בעיסקה. טענת התובעת שביוג'ן היא תאליה לאחר שינוי שמה נטענה ללא יסוד, שכן ביוג'ן החלה פעילותה בנובמבר 2010 ואין מדובר בשינוי שם אלא בגוף משפטי אחר. מכל מקום, התובעת לא הציגה כל מצג המוכיח את טענתה שבאותה עת היתה בונוס חלק מתאליה, או שבונוס או הנתבע 1 הציגו את בונוס כחלק מתאליה. תמר ידע היטב במהלך המגעים למיזוגה של ביוג'ן שבונוס אינה חלק מביוג'ן, שכן קיבל מסמכים המעידים על כך.

63. הנתבעים מבקשים לדחות את טענת התובעת כי עו"ד יוסי תמר היה נציגה בשטח ופעל כקבלן מטעמה במגעים הנטענים למיזוג תאליה, ולאחר מכן מיזוג ביוג'ן עם שלד בורסאי. לטענתם, למרות עדותו של תמר שלא ידע שתאליה התפרקה, סבר שתאליה וביוג'ן היינו הך, ופעל מטעמה של התובעת במשא ומתן על מיזוג ביוג'ן, הוא לא פעל עוד מטעמה של התובעת למיזוג ביוג'ן והגיע להסכמה נפרדת על התמורה שיקבל באופן אישי בגין פעילותו זו. כך עולה מהמסמך מיום 21.6.11 (נ/37) לפיו יוסי תמר, ולא התובעת יהיה זכאי ל-3.2% ממניות השלד בעסקת המיזוג אילו יצאה לפועל. כך העיד גם הנתבע 1 (תמליל 8.4.19 עמ' 19). תמר נשאל בעדותו אם הכיר את פירוט זכותו בנ/37, וענה לדברי הנתבעים תשובה מתחכמת ולא נאמנה, שלא היה מכותב לנ/37. בהמשך העיד "יכול להיות. אני לא זוכר שראיתי אותה" (תמליל 13.3.19 עמ' 4), ולבסוף "לא למ יטב זכרוני" (תמליל 13.3.19 עמ' 8). לדעת הנתבעים קשה להאמין לגירסה זו, וכי ביוג'ן החליטה על דעת עצמה להתחייב להעניק 3.2% ממניות ביוג'ן לעו"ד תמר ולא לתובעת. גירסת תמר נסתרת גם על ידי דוא"ל ששלח ביום 6.4.11 (ת/87) שבו התייחס לעמלה שלו, וגם על ידי כך שלא הוצגה כל תכתובת בדבר מעורבות התובעת בשלב זה, לרבות עדכון התובעת על ידי תמר, כביכול הנציג מטעמה. מנהל התובעת אף העיד שהוא כלל לא יודע מי זו ביוג'ן ולא מכיר אותה (תמליל 6.2.19 עמ' 26).

64. גם הגירסה של תמר שתאליה וביוג'ן זה אותו דבר ולכן לפי גירסה זו התובעת היתה זכאית לשכר בעסקת מיזוג ביוג'ן, בפועל התובעת ומנהלה רביד כלל לא הכירו הסכם זה או את ביוג'ן, ותמר היה זכאי לשכר באופן אישי. תמר פעל באופן עצמאי ולא מטעמה של התובעת למיזוגה של ביוג'ן, קל וחומר של תאליה, ועל אחת כמה וכמה למיזוגה של בונוס. תמר, הנציג הנטען של התובעת, הפסיק בפועל לפעול מכח הסכם התיווך למיזוג והתחיל לפעול עצמאית למיזוג ביוג'ן, שלא יצא לפועל בסופו של דבר.

65. אשר לטענת התובעת להיותה הגורם היעיל במיזוג בונוס, טענו הנתבעים שהזכאות לדמי תיווך מותנית תחילה בקיום חוזה תיווך (ע"א 2144/91 מוסקוביץ' נ' מנהלת עזבון ביר, פ"ד מח (3) 116 (1994). אכן נכרת הסכם תיווך למיזוג בין תאליה לתובעת למיזוג תאליה ולא למיזוג מי מחברות הפורטפוליו. על כן אין הסכם לתיווך למיזוג בונוס. התובעת כשלה במשימתה להביא למיזוגה של תאליה ומרבית הפעולות המנויות בהסכם התיווך למיזוג כלל לא בוצעו על ידי התובעת, לא ביחס לתאליה ובוודאי שלא ביחס לבונוס – התובעת לא מצאה שלד בורסאי מתאים למיזוג תאליה, לא ליוותה ולא הציגה בפני תאליה את השלדים הרלוונטיים למיזוג, לא עזרה במו"מ להסכם עם בעלי שלד בורסאי רלוונטי למיזוג תאליה, לא סייעה בהכרת יועצים ונותני שירותים מתאימים וסגירת הבנות איתם, לא פעלה לבחירה וקביעה של חתמים ומפיצים, לא ליוותה את הפעילות הנדרשת להערכת שווי תאליה, לא ליוותה לא ייעצה כל פעילות אחרת לגיבוש והשלמת עיסקת המיזוג של תאליה, ובוודאי שלא עשתה מאומה מכל אלה עבור עסקת מיזוג בונוס – אוקיאנה. כל שעשתה התובעת היה מספר פגישות בין תאליה למספר מצומצם של סוחרי שלדים בורסאיים. התובעת זנחה כל פעילות למיזוג תאליה עם שלד בורסאי לאחר שפג תוקפם של שני ההסכמים איתה, ורק לאחר מכן, ביום 26.5.11 נרכש השלד הבורסאי אוקיאנה לפי הסדר נושים, והתאפשר מיזוגה של בונוס עם אוקיאנה. התובעת ותמר לא השתתפו באף פגישה בנוגע למיזוגה של בונוס עם אוקיאנה , והתובעת לא מילאה את חיוביה בהתאם להסכם בהתייחס לבונוס, וממילא לא היתה גורם יעיל.

66. טענתה של התובעת להיותה גורם יעיל מתבססת על פגישה בודדת שנערכה לטענת עו"ד יוסי תמר ביום 22.4.10 עם מוטי מנשה מאפסווינג שעסקה באפשרות למיזוגה של תאליה (תמליל 7.2.19 עמ' 58). למעט פגישה זו אין התובעת טוענת לכל מעורבות במגעים כלשהם בין אפסווינג לבונוס שהחלו כשנה לאחר מכן והסתיימו ב-24.1.12 בחתימת הסכם המיזוג (נ/16). הפגישה הנטענת אירעה לפני חתימת הסכם התיווך למיזוג ביום 5.5.10. בע"א 5786/15 אזורים נ' חסן (ניתן 3.9.17) , לאחר שנפסק שאכן נכרת הסכם תיווך בין המתווך למוכרת, נקבע שהמתווך היה הגורם היעיל בעיסקה, וזכאי לדמי תיווך, אמנם מופחתים, בשל ייחודיותה וחשיבותה של הפגישה הראשונה בין הצדדים לעיסקה, מרכזיות המתווך בקביעתה, הידע הייחודי של המתווך אודות קיומו של רוכש פוטנציאלי והשימוש בקשריו המיוחדים של המתווך לארגון הפגישה, וחוסר תום הלב של הנתבעת שמנעה לאחר מכן את השתלבותו של המתווך בפעולות למרות בקשותיו החוזרות ונשנות. לטענת הנתבעים, נסיבות מקרה זה אינן דומות לנסיבות החריגות בעניין חסן. הפגישה הנטענת היתה שולית ולא ייחודית, ואף לשיטת התובעת היתה חלק מסדרת פגישות באותו יום עם גורמים שונים (ת/44), ובעלי השליטה באפסווינג תוארו בה על ידי תמר באופן כללי כ-"סוחרי שלדים שמחזיקים שלדים לצורך מיזוג". לא הופעלו ידיעות קונקרטיות מיוחדות או היכרות אישית מיוחדת לארגון הפגישה, עם סוחרי שלדים שלא החזיקו באותה עת שלד בורסאי עם הון עצמי, ולא הוכח שהפגישה היא שהובילה שנתיים לאחר מכן למיזוג בונוס עם אוקיאנה, מה עוד שהפגישה עסקה בתאליה (ת/51) ומוטי מנשה העיד שתאליה לא החזיקה בשליטה בבונוס וכי היה זה פרט חשוב מבחינתו (תמליל 28.2.19 עמ' 25). אפסווינג וירון ייני היו מוכרים לתאליה ולאנשיה, כולל לנתבע 1 עוד קודם לפגישה, ולא היה צורך בתובעת או בתמר לארגונה. כעולה מנ/28, עוד ביום 16.3.10, כחודש לפני הפגישה העבירו אנשי תאליה בינם לבין עצמם, והנתבע 1 העביר לגולדנר מטעם התובעת כתבה שעסקה באפסווינג, ייני וסוחרי שלדים אחרים. אין שום ייחוד בפגישה עם סוחרי שלדים.

67. לטענת הנתבעים, לא הוכח שהנתבע 1 נכח בפגישה עם אפסווינג באפריל 2010, למרות עדותו של תמר (תמליל 6.2.19 עמ' 67) ועדותו של מוטי מנשה (תמליל 3.3.19 עמ' 40). הנתבע 1 לא זכר קיומה של פגישה כזו באפריל 2010, ואי נוכחותו בפגישה נתמכה ביומן הפגישות שלו מאותה תקופה (נ/33) שלא נסתר. לטענת הנתבעים, לו נכח הנתבע 1 בפגישה, היה הדבר בא לביטוי בכתובים לאחר הפגישה, במיוחד לאור גירסת תמר ומנשה שמה שעניין אותם במיוחד באותו זמן היא בונוס שבבעלות הנתבע 1. התכתובות שהוצאו על ידי תמר לפני ואחרי הפגישה אינן מזכירות את הנתבע 1 והוא לא מכותב. לעומת זאת, במרץ 2011 נפגש הנתבע 1 עם ייני מאפסווינג, ביוזמת פורום פיננסים, ולא היה מדובר בפגישת המשך, וניכר מהתכתובות שלא הכירו לפני כן. טענת התובעת שיוסי תמר המשיך לעמוד בקשר עם מנשה ודחף לקיומה של עסקת מיזוג בפגישות נוספות לא נתמכה בשום ראיה, ואפילו מוטי מנשה שהעיד מטעם התובעת העיד שהקשר עם תאליה ואנשיה לא נמשך מאז (תמליל 28.2.19 עמ' 27 ובעמ' 40). תמר העיד שלא היה בסיס לעסקה כי מנשה לא רצה בתאליה ללא בונוס. "ובאמת לא קרתה עסקה בגלל זה" (תמליל 7.2.19 עמ' 4).

68. הנתבעים טענו כי תמר ניסה לנכס לעצמו עבודה שביצעו אחרים למיזוג בונוס עם אוקיאנה. מפברואר 2011 פעלו גורמים שונים למזג את בונוס עם שלד בורסאי ולגייס לה כסף, כאשר התובעת ותמר לא היו מעורבים בשום דרך בפעילות זו ובקידומה. בפברואר 2011 הוצע לשכור את שירותיה של פורום פיננסים, וביום 28.2.11 נחתם הסכם שמטרתו ניהול גיוס הון ומיזוג בונוס לשלד בורסאי (נ/7). הנתבעים ביקשו לדחות את טענת התובעת שמדובר בחוזה למראית עין. זו הרחבת חזית שלא הוכחה על ידי שום עדות. זאת, למרות שהנטל להוכחה שהחוזה נעשה למראית עין רובץ על שכם הטוען לכך ברמת הוכחה מוגברת (ע"א 810/17 באשה נ' גרדג'י (31.10.18)). טענת התובעת שנ/7 אינו עוסק במיזוג עם שלד בורסאי היא מופרכת, שכן לכל אורך הדרך היתה עמדת בונוס והנתבע 1 שמיזוג עם שלד בורסאי אינו מטרה בפני עצמה, אלא בשילוב גיוס כסף לבונוס. נ/7 עוסק בשילוב של השניים.

69. המגעים למיזוגה של בונוס נעשו עם ירון ייני מאפסווינג, כעולה מנ/9 עד נ /17. ירון ייני לא הובא לעדות על ידי התובעת, ומי שהעיד מטעמה הוא מוטי מנשה מאפסווינג, שלא היה מעורב בכל דרך בגיבוש מתווה העיסקה למיזוג בונוס. גם התובעת ותמר לא היו מעורבים בכל דרך בהליכים למיזוג מ-15.3.11 עד חתימת הסכם המיזוג מינואר 2012, ולא היו גורם יעיל לגיבוש העיסקה.

70. לטענת הנתבעים, התובעת ותמר ידעו על המו"מ בין בונוס לאפסווינג למיזוג עם אוקיאנה, אך ישבו על הגדר משך חודשים רבים בחוסר תום לב. לכל המאוחר ידע תמר שבונוס אינה חלק מביוג'ן ביום 10.4.11 (ת/88, נ/36). תמר הודה שבמחצית הראשונה של מאי 2011 ידע שבונוס מנהלת מו"מ עם אפסווינג בקשר לאוקיאנה (תמליל 7.2.19 עמ' 13, 14, 82) וכי עדכן את רביד על כך ברגע שידע (עמ' 45). הוא ידע גם על הדיווחים במערכת מאי"ה מ-18-17.5.2019 בדבר תחילת המו"מ (ת/90, ת/91, תמליל 7.2.19 עמ' 88). גם רביד העיד שידע באותה עת מתמר על המשא ומתן (תמליל 6.2.19 עמ' 4,5). למרות זאת לא פנו כלל בנושא לנתבעים טרם השלמת העסקה באפריל 2012, לא בדרישה להיות מעורבים במשא ומתן ולא בדרישה לתמורה. אמנם, תמר טען בעלמא אודות שיחת טלפון עם הנתבע 1, שהוכחשה על ידו, אך התובעת לא טרחה לעמת את הנתבע 1 עם עדות וזו ולהביא פלט שיחות טלפון של תמר מאותה תקופה. הדעת נותנת, כי מי שסבור שהוא מתווך בעיסקה, וקל וחומר מי שטוען שהודר מעיסקה, יפנה לבעל דברו וידרוש לעזור בסגירת העיסקה. רביד תירץ זאת בכך שלא רצה לקלקל את העיסקה (תמליל 6.2.19 עמ' 21), אך זהו תירוץ. תמר העיד שלא היו לו אופציות ברגע שידע שיש מזכר הבנות, אך מזכר ההבנות המותנה והבלתי מחייב (נ/14) נחתם רק ביום 31.7.11, בעוד תמר העיד שידע על המשא ומתן במחצית הראשונה של מאי 2011. מדובר במזכר הבנות לא מחייב שהצריך מו"מ נוסף של 7 חודשים טרם חתימת ההסכם בינואר 2012.

71. לטענת הנתבעים, המסקנה היא שבזמן אמת קוקרמן ותמר לא סברו שמגיע להם דבר לפי הסכם התיווך, ופעלו שלא בתום לב במארב לבונוס ולנתבע 1. חיוביהם לפי הסכם התיווך למיזוג כללו את מציאת השלד, עזרה במו"מ ובסגירה מול בעלי השלד, ושכר המותנה בשלד שיביאו. התובעת לא ביצעה את כל אלה, וזאת בשונה מפסק הדין בעניין חסן. התובעת לא הוכיחה כלל שניסתה לסייע למשא ומתן לאחר הפגישה שנטען שהיא המכרעת מאפריל 2010, וכי סורבה. על כן, התובעת לא היתה הגורם היעיל לחתימת הסכם המיזוג בין בונוס לאוקיאנה.

72. יתר על כן, לטענת הנתבעים, אין דמיון בין מה שנדון עם תאליה באפריל 2010 לבין מה שנדון במו"מ למיזוג בונוס החל ממרץ 2011. ראשית, ת/51 מורה שתאליה ואפסווינג שוחחו רק באפשרות למיזוג תאליה ולא באפשרות למיזוג בונוס. שנית, באותה פגישה לא דובר בשום דרך על פרטי עיסקה, אלא היתה זו פגישה ראשונית, בה הוצגה תאליה, ולא נדון שום דבר קונקרטי. שלישית, המתווה הכללי שהוצג ת/51 אינו כולל הון עצמי בשלד או גיוס הון כחלק ממנו, נושא שהיה קריטי מבחינת בונוס והנתבע 1. המו"מ בין בונוס לאפסווינג שהחל במרץ 2011 עסק מתחילתו במיזוג הכולל גיוס הון, כפי שהודה גם מנשה (תמליל 3.3.19 עמ' 29). ההסכם שנחתם בסופו של דבר לא היה למיזוגה של תאליה עם שלד בורסאי, אלא למיזוגה של בונוס, כולל התחייבות להון עצמי של כ-4 מליון ₪ באוקיאנה, ובנוסף גיוס הון. על כן תוכן הפגישה הנטענת ב-2010 אינו שייך למו"מ של בונוס ממרץ 2011.
73. הנתבעים טענו, שהתובעת ותמר לא הביאו לבונוס את אוקיאנה, כפי שהתחייבה התובעת בהסכם התיווך למיזוג. תמר טען ששלד בורסאי הוא קליפה ריקה ולכן אין חשיבות לזהות השלד הבורסאי עצמו, אך לאחר מכן אישר שהפעילות שנדרשה ממנו אינה מתמצית בהפגשה עם סוחר שלדים, ולאחר שהוצגה לו גירסה שהעלה בהליך אחר לפיה רוב העבודה הוא מומחיות בלאתר את השלד (נ/4) חזר בו ואישר זאת בחקירה נגדית (תמליל 7.2.19 עמ' 37). בפועל, אין חולק שהתובעת ותמר לא הביאו לבונוס שלד כלשהו, ובוודאי לא את אוקיאנה. הם לא בדקו מה יש בו ומה חסרונותיו, ולא היו צד למו"מ, כפי שתיאר תמר בהליך אחר את הבסיס לזכותו לדמי תיווך. באפריל 2010 אוקיאנה לא היתה נכס של אפסווינג והפכה לשלד בורסאי רק במאי 2011. התובעת ותמר גם לא היו מעורבים במו"מ למיזוג בונוס ואוקיאנה, ואילו הגורמים שהביאו לעסקת המיזוג היו פורום פיננסים ביחד עם רויך.

74. הנתבעים טענו עוד, שאם אילו היתה נכונה טענת התובעת שהסכם התיווך למיזוג הוא הסכם המשך להסכם גיוס ההון, הרי זכאותה של התובעת לתמורה כלשהי מתאליה פקעה לכל המאוחר בנובמבר 2010. בהסכם גיוס ההון נקבע שתקופת ההתקשרות היא 6 חודשים, שהחלו ב-27.7.09. אם הסכם התיווך למיזוג הוא המשך להסכם גיוס ההון, זכאותה של התובעת לתמורה כלשהי מסתיימת בתום 9 חודשים נוספים, דהיינו לכל המאוחר ביום 1.11.10.

75. לטענת הנתבעים, טענות התובעת להרמת מסך, לאחריות אישית לבר חוזית של הנתבע 1 ולעשיית עושר ולא במשפט הן הרחבת חזית, ואין מקום לדון בהן (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח (2) 145). מדובר בתביעה חוזית לאכיפת הסכם התיווך למיזוג, המבוססת על הטענה שתאליה, והנתבעים 1,2 הם צד לו, והפרו אותו. מעל הצורך נטען כי הטענות לאחריות אישית של הנתבע 1 אינן מבוססות. הטענה שהנתבע 1 פעל להכשיל את עסקת המיזוג של תאליה על ידי הוצאתה המכוונת של בונוס מופרכת. יציאתה של בונוס מתאליה הותוותה מראש בטרם נחתם הסכם המיזוג לתיווך, בשל עמדתו של הנתבע 1 שאין צורך במיזוג בונוס עם שלד בורסאי בלא גיוס הון. לא היתה חובה על הנתבע 1 לעדכן את התובעת, משום שלא היה צד להסכם עם התובעת, וממילא התובעת ידעה את מצב זכויותיה של תאליה בבונוס, ולא הוסתר ממנה דבר. הנתבע 1 היה מעורב בתאליה באופן שולי בלבד לאחר שבונוס יצאה מתאליה, וקודם לחתימת הסכם התיווך למיזוג ביום 5.5.10. תמר פעל בשיתוף עם הנתבע 1 בנסיון להחזיר את בונוס לתאליה, אבל זה לא מחייב את בונוס.

76. הנתבעים טענו שדין תביעת התובעת להידחות בשל השיהוי הכבד ממועד ידיעתה על המשא ומתן למיזוג בונוס ואוקיאנה, שהוביל לשינוי מצבם של הנתבעים וצדדים שלישיים. התובעת ותמר הודו שהיו מודעים לקיומו של משא ומתן למיזוג בונוס ואוקיאנה ממאי 2011, ולא פנו בפנייה כלשהי עד אוגוסט 2013. על פי ההסכם היתה התובעת זכאית לשכר טרחה של 4% ממניות החברה הממוזגת, והיה על הנתבעים לדעת שהתובעת דורשת זאת על מנת להביא זאת בחשבון בחלוקת המניות, כאשר תמר העיד שניתן להטיל לפחות חלק מהתמורה על הצד שכנגד (תמליל 28.2.19 עמ' 2). לו האמינה התובעת שהיא זכאית לשכר בגין עסקה זו היתה יכולה לנסות לשריין את זכאותה בבקשה לבית המשפט, אך מכיוון שלא העלתה כל טענה, נחתם הסכם שבו חלוקת מניות בהתעלם ממנה.

77. כמו כן, לאחר המיזוג בינואר 2012, שפורסם והיה ידוע, ולמרות תביעתה ל-5% ממניות בונוס במועד השלמת המיזוג 30.4.12, המתינה עד לאחר השלמת הקצאות נוספות של מניות בתמורה לגיוסי הון בהצעות פרטיות ובהצעות לציבור, והגישה את התביעה הראשונה רק ביום 11.12.14, יותר משנתיים וחצי לאחר מכן. לטענת הנתבעים זהו שיהוי רב, לאחר שכל הנתונים היו בידי התובעת, בעוד הנתבעים משנים את מצבם על ידי חלוקת מניות והקצאתן כנגד גיוסי הון. אין לקבל את תשובתו הראשונה של מר רביד שנמנע מלתבוע כדי לא לקלקל עסקה, וגם לא את תשובתו הנוספת השונה, שלא תבע משום שלהגיע ולתבוע זה עולה כסף זמן ובריאות. דרישתה כיום של התובעת ל-9 מליון מניות של בונוס מיום 30.4.12 אינה פוגעת רק בנתבעים, אלא בכלל בעלי המניות.

78. הנתבעים טוענים כי בשל השיהוי הכבד, המניעות וחוסר תום הלב מטעם התובעת נשללה זכותה לסעד הצהרתי (ע"א 19/81 ביבי נ' הורברט, פ"ד לז (2) 497 (1983)).

79. לבסוף טענו הנתבעים, כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה. העד מטעמה חגי רביד, למרות היותו מנכ"ל התובעת, לא היה מעורב כלל בהסכמים או בקשרים בין התובעת לבין תאליה. הוא הודה בכך והמסמכים הוכיחו זאת, כי מי שפעל מטעמה של התובעת היה סרג' גולדנר. בשל אי ידיעתו האישית את העובדות, היתה עדותו מתחמקת, לא מהימנה ורצופה בעדויות מפי השמועה. כך העיד כי יוסי תמר ושי ליאור הובילו את הדיונים בקשר לעסקת בונוס-אוקיאנה, אך בהמשך טען, כפי שנטען בכתב התביעה, שהתובעת מודרה על ידי בונוס מהמשא ומתן. גם תמר העיד שרביד לא היה מעורב במגעים.

80. אשר לעדותו של עו"ד יוסי תמר, מדובר בעד המעוניין בתוצאות המשפט, כאשר לפי הסכמה בינו לבין התובעת, יהיה זכאי למחצית התמורה לה תהיה זכאית התובעת. עובדה זו התגלתה רק לאחר תחילת החקירה הנגדית (נ/5) והוסתרה בעדות הראשית, על אף מאות המוצגים שהוגשו באמצעותו. לטענת הנתבעים, עו"ד תמר הונחה בעדותו פעם אחר פעם בעת חקירתו הראשית, נטה לפולמסנות ולנסיון שלא לענות לשאלות שנשאל, תוך שזכרונו פגום בהתייחס לנושאים מהותיים. על כן אין להאמין לעדותו. גם מוטי מנשה הונחה בעדותו הראשית בצורה בוטה פעם אחר פעם, לא זכר פרטים ותאריכים, ונימק זאת בכך שעברו 9 שנים. כמו כן, בעוד בחקירתו הראשית טען שאין שום משמעות לזהות השלד הבורסאי כי "שלד זה מוצר גנרי" (תמליל 3.3.19 עמ' 23), אישר בחקירתו הנגדית שיש חשיבות לתוכן השלד הבורסאי, ואם עבר הסדר נושים, אם הוא נקי, אם יש בו מזומנים, וכך הרי קבע גם הסכם התיווך למיזוג שיש למצוא שלד מתאים.

81. לעומת זאת, לטענת הנתבעים התובעת לא זימנה לעדות עדים רלוונטיים. אשר לנתבע 2, שהתובעת ביקשה לייחס משמעות לכך שלא העיד מטעם הנתבעים, לא ברור מדוע שורבב לתביעה מלכתחילה, שכן אין לו זכויות מהותיות במניות בונוס, וסעדי התובענה כלפיו עקרים. הנתבע 2 לא היה מעורב בהליך מיזוג בונוס לאוקיאנה, ועל כן העידו הנתבעים את העדים הרלוונטיים להליך המיזוג, שהם הנתבע 1 ומר רויך ששימש כסמנכ"ל פיתוח עסקי של בונוס. לעומת זאת, התובעת לא הביאה לעדות את סרג' גולדנר שהוא שפעל מטעם התובעת, לרבות במשא ומתן לכריתת הסכם התיווך למיזוג. התובעת תירצה זאת בכך שהוא כבר לא עובד בחברה ולא עזב בצורה ידידותית, אך כפי שהוער על ידי בית המשפט ביום 10.1.19, היה עליה לזמנו באמצעות בית המשפט. אם אכן לטענת התובעת הנתבע 2 הוא עד חשוב, לאחר שלא בא לעדות כעד מטעם הנתבעים, לטענת הנתבעים היה עליה לבקש לזמנו כעד מטעמה (רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' משה (ניתן 20.6.06)). במקום זה הגישה בקשות להבאת עדי הזמה אחרים אך לא עד זה שלטענתה עדותו חשובה. כך גם לגבי העד אבי פפרקורן, שהתובעת טענה לפירושים שונים של דבריו.

82. ביום 26.2.20 הגישה התובעת "הודעה" לגבי חישוב המניות. הנתבעים התנגדו להגשת הודעה זו ללא רשות בית המשפט, וטענו שהחישוב המופיע בה אינו נכון, ולא נתמך בחוות דעת מומחה.

83. על כן, ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה, ולחייב את התובעת בתשלום הוצאותיה, וצירפו ראיות על תשלום שכר טרחה לעורך דינם בסך 204,750 ₪, בנוסף לשכר טרחה שלא שולם בסך 1,791 ₪, והוצאות ששולמו בסך 3,142 ₪, הכל כולל מע"מ.

טיעונים נוספים של התובעת

84. לבקשת התובעת הוגשו על ידה טיעונים נוספים. בטיעוניה הנוספים טענה התובעת שהנתבעים טוענים טענות עובדתיות שלא הובאו ראיות לגביהן במשפט. התובעת מתנגדת לכך.

85. התובעת טענה בדבר חישוב מספר המניות להן היא זכאית. לדבריה אינה חייבת להביא חוות דעת מומחה לעניין זה, שכן מדובר בפעולת חיבור וחילוק מתוך דיווחים פומביים של הנתבעת 3 שהוגשו כראיות.

86. לטענת התובעת, תמוהה טענת הנתבעים בסיכומיהם שאין יסוד לטענה שהנתבעים הציגו את תאליה כבעלת מניות ב-4 חברות הפורטפוליו, וזאת על פי אמירה חלקית של הנתבע 1 שסרג' בוודאות ידע לגבי ההסכם הזה. לטענת התובעת, הנתבע 1 התחמק ממתן תשובות לשאלות, ולפי המשך עדותו הוא לא יודע אם סרג' ידע, והוא עצמו לא מסר לסרג' שיש הסכם כזה (עמ' 3 לתמליל 10.4.19). לטענתה, אם הנתבע 1 רציני בטענתו, מדוע לא הביאו הנתבעים את סרג' גולדנר לעדות שתתמוך בטענה המפתיעה המנוגדת חזיתית לחומר הראיות, כאשר בכתב ההגנה נטען שמי שידע הוא דווקא יוסי תמר ולא סרג'. אומר מייד – בכתב ההגנה נטען שהתובעת ידעה, ולא דווקא עו"ד תמר או מר גולדנר.

87. עוד טענה התובעת, שיש לדחות את טענת הנתבעים להרחבת חזית. בכתב התביעה נטענו העובדות המהותיות, כי תאליה איגדה תחת כנפיה 4 חברות פורטפוליו, וכי כל פעילותה העסקית בחברות הפורטפוליו, שהראשית והעיקרית ביניהן היא הנתבעת 4. חברות אלה הן שהוצגו לגורמים בשוק ההון, כולל הנתבעת 4, ובהתאם לכך הובאו הראיות, שלא נתקלו בהתנגדות הנתבעים.

88. כמו כן טענה התובעת שיש לדחות את טענת הנתבעים בדבר הרחבת חזית בקשר לאחריות האישית של הנתבע 1. לטענתה, התביעה הוגשה נגדו באופן אישי, ונטען כלפיו שפעל בחוסר תום לב מובהק, בהתנהגות המהווה עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעת. לדבריה, הנתבע 1 אישר שפעל להכשיל את המטרה שלשמה נשכרו שירותי התובעת. מכאן שהודה שהפר את חובת תום הלב כלפי התובעת במו"מ לקראת כריתתו של חוזה, ואת החובה לקיים את החוזה בתום לב. גם אם הנתבע 1 אינו צד לחוזה, ניתן להטיל עליו חבות בגין הפרת חובת תום לב בניהול מו"מ (ד"ן 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז (4) 673), ולפסוק פיצויים חיוביים בגין הפרת חובת תום הלב (ע"א 6370/00 קל בנין נ' ע.ר.מ. רעננה, פ"ד נו (3) 289); ע"א 8144/00 אלריג נכסים נ' ברנדר, פ"ד נז (1) 158). הנתבע 1 הודה במעשים המהווים מקרה חריג של חוסר תום לב סובייקטיבי, הטעיה ומירמה ולכן יש להטיל עליו אחריות אישית (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד נ' שמעון (ניתן 22.1.2015)). עוד נטען, כי תאליה היתה שותפות לא מוגבלת עד דצמבר 2009 ואחריות השותפים הנתבעים 1,2 היתה בלתי מוגבלת והם חבים אישית בהתחייבויות תאליה בהסכם המקורי. אמנם בעת החתימה על ההסכם במאי 2010 תאליה כבר נרשמה כשותפות מוגבלת, אך הפעילות החלה עוד בדצמבר 2009, וההסכם ממאי 2010 ממשיך את ההסכם המקורי.

89. לטענת התובעת יש לדחות את טענת הנתבעים שהעילה של עשיית עושר ולא במשפט היא הרחבת חזית. אין מדובר בהרחבת חזית, וההלכה הפסוקה הכירה בתחולת דיני עשיית עושר ולא במשפט גם כאשר יש חוזה, והורתה לצד שהפר את החוזה להשיב לצד הנפגע את טובת ההנאה שהשיג כתוצאה מההפרה (ע"א 8728/07 אגריפארם נ' מאירסון (ניתן 15.7.10)).

90. התובעת טענה שהתביעה לא הוגשה בשיהוי, משום שהיו פניות בעל-פה קודם לדרישה בכתב, ולא הוכח כיצד השתנה מצבם של הנתבעים.

91. לטענת התובעת גם אם נדחית התביעה העיקרית, יש לחייב את הנתבעים בתשלום שכר ראוי לתובעת בהתאם לעדויות מוטי מנשה ויוסי תמר בעניין זה, ללא חוות דעת מומחה (ע"א 5786/15 אזורים נ' חסן (ניתן 3.9.17)).

טיעונים נוספים של הנתבעים

92. הנתבעים טענו כנגד חישוב המניות שעשתה התובעת.

93. לטענת הנתבעים, הוכח שעוד קודם לחתימת הסכם התיווך למיזוג לא היו לתאליה אחזקות ממשיות בבונוס. אילו היו בידי התובעת טענות להטעיה, מצג שווא מרמה וכדומה שגרמו לכך, היה עליה להעלותן בדרך של כתב תשובה או תיקון כתב התביעה, אך היא לא עשתה כן. הסכם התיווך למיזוג אינו עוסק בחברות הפורטפוליו אלא במפורש בתאליה. טענת התובעת שלא ידעה על מערך הזכויות היתה צריכה להיתמך בעדותו מנהלה בעת ההסכם – גולדנר – ואין די בהתלהמות על כך שהנתבע 1 לא זוכר שהעביר לתובעת את הסכם SRA בחלוף 10 שנים, אך גולדנר ידע עליו, בין אם הועבר על ידי הנתבע 1 ובין בדרך אחרת. יש לפקוד על התובעת את אי הבאתו לעדות של גולדנר, ואין יסוד להסברים שהוא לא עובד בחברה ועזב בצורה לא ידידותית, וחבר של הנתבעים . יוסי תמר העיד שידע שלתאליה יש מניות תלויות בבונוס (עמ' 49 לתמליל מיום 7.2.20) ואין לכך הסבר מלבד עיון בהסכם SRA. מעשיה של התובעת מעידים שידעה גם ידעה על הסכם SRA, שרק לאחר חתימתו, כ-3 חודשים לאחר חתימת ההסכם, החלה לפעול ביום 27.7.09.

94. הנתבעים שבו וטענו שהטענות להרמת מסך, אחריות אישית לבר חוזית של הנתבע 1, ועשיית עושר ולא במשפט הן הרחבת חזית, כאשר לגבי הטענה האחרונה כבר ניתנה החלטה של בית המשפט ביום 28.2.19. התביעה היתה לאכיפת הסכם התיווך למיזוג, שהתובעת טענה שהנתבעים 1,2 הם צד לו, אך הם אינם צד לו. פסק דין פנידר עוסק בחבות בפיצויים בשל חוסר תום לב במשא ומתן, ולא באכיפה, וגם פסק דין קל בנין אינו עוסק באכיפת הסכם על מי שאינו צד לו. זאת, בנוסף על כך שהנתבע 1 לא פעל מאחורי גבה של התובעת להכשיל את המטרה שלשמה שכרה תאליה את שירותיה, ולא פעל במירמה ובחוסר תום לב , וגם לא הודה בכך אלא בשמירה על זכויותיו וזכויות הנתבעת 4. לא נטען בכתב התביעה למצגי שווא, מירמה, הטעיה, חוסר תום לב במו"מ, שלפי תקנה 78 הצריכו פרטים ותאריכים. נטען שהנתבעים 1,2 הם צד להסכם, ואין להתיר את שינוי החזית. הנתבעים 1,2,4 לא היו צד להסכם ואינם מחויבים בו. ככל שרצתה התובעת לחייבם היה עליה לעמוד על צירופם בהסכם. ציפיות ומשאלות לב אינן יוצרות חיוב חוזי.

95. אשר לטענה בדבר שכר ראוי, בית המשפט כבר דחה את טענת התובעת שכתב התביעה כולל תביעה לשכר ראוי ביום 3.3.19. התובעת לא הוכיחה כלל שהנתבעים או מי מהם התעשרו, קל וחומר שהדבר נעשה על חשבונה, קל וחומר שלא על פי זכות שבדין. כל שעשתה התובעת הוא פגישה בודדת עם אפסווינג בקשר למיזוג של תאליה, שקדמה להסכם התיווך למיזוג, ולא הובילה לדבר.

96. לטענת הנתבעים לוקה תביעת התובעת בשיהוי כבד. הוכח שהתובעת ידעה על המו"מ למיזוג עם אוקיאנה לכל המאוחר בתחילת מאי 2011, אך לא עשתה דבר. לא הוכחה כל פנייה קודמת לאוגוסט 2013, אך מכל מקום לא הוכח שהיתה פנייה כלשהי בשלבי המיזוג שבהם ניתן היה לכלול את הזכויות הנטענות של התובעת – לפני מיזכר ההבנות ב-31.7.11, או לפני הסכם המיזוג בינואר 2012, או לפני השלמת המיזוג באפריל 2012. על כן השתנה מצבם של הנתבעים, כאשר באפריל 2012 חולקו המניות בהתאם להסכם המיזוג, ואין לאפשר לתובעת להתערב כעת במערך המניות של הנתבעת 3, ולהעמיד עצמה כבעלת מניות מאפריל 2012, לאחר שנים רבות. על כן התבקש לדחות את התביעה גם מטעם זה.

דיון והכרעה

עדותו של מר חגי רביד

97. מר חגי רביד, שהוא העד היחיד מעובדי התובעת שהעיד בפניי, לא היה מעורב כלל באופן אישי בעניינים שעליהם העיד בפניי. מי שעסק ביחסים עם הנתבעים או מי מהם מטעם התובעת היה מר סרג' גולדנר, שלא העיד בפניי. כפי שהסביר ב"כ התובעת, מר גולדנר היה כפוף לעד חגי רביד אך חגי רביד אינו יודע באופן אישי את העובדות הידועות באופן אישי למר גולדנר , כפי שאישר מר רביד במפורש בעדותו בעמ' 60 לתמליל מיום 10.1.19. ממילא, משום שאינו יודע את הדברים מידיעה אישית, הוא אינו מעיד על מה שקרה, אלא על מה שהבין שקרה מעיון במסמכים ומדיבור עם אחרים. סברתו על מה שקרה אינה עדות שלפיה ניתן לקבוע עובדות, במיוחד כאשר לא ניתן לחקור אותו בחקירה נגדית על מה שקרה אלא רק על סברתו והבנתו את מה שקרה. אמנם מר רביד לא העיד לפי תצהיר, אך אין הבדל בין עדות ראשית בתצהיר, הכפופה לתקנה 521 לפיה על העד להעיד מתוך ידיעתו הוא, לבין עדות ראשית בעל-פה, שגם בה על העד להעיד מתוך ידיעתו הוא. העובדה שמר רביד אינו העד המתאים להעיד את העובדות שהתובעת מבקשת להסתמך עליהן הסתברה מיד בתחילת ישיבת ההוכחות הראשונה, אם לא היתה ידועה קודם לכן, שכן הבהרתי זאת כבר בישיבת קדם המשפט. למרות זאת, המשיך מר רביד בעדותו, ומר סרג' גולדנר לא הובא לעדות.

98. בעניין מר סרג' גולדנר טענה התובעת בסיכומיה להפתעתי שיש לזקוף לחובת הנתבעים את אי העדתו. מדובר במי שהיה עובד של התובעת הממונה על הקשר עם הנתבעים, והעד המתאים ביותר מטעם התובעת להעיד את העובדות שהיא מבקשת להוכיח. הוא אינו בשליטת הנתבעים ולא היה מעולם בשליטתם, ונבצר ממני להבין מדוע סבור ב"כ התובעת שהיה על הנתבעים להעידו. מי שהיה צריך להעיד את מר גולדנר היא התובעת. ב"כ התובעת התייחס לכך בעמ' 8 לתמליל מיום 10.1.19, וטען שמר גולדנר כבר לא עובד בחברה "הוא עזב בחברה לא בצורה בוא נאמר הכי ידידותית... הוא אמר לי באלו המילים: 'אני חבר של מרקמן ושל מרצקי ואני אף פעם לא אעיד נגדם'. הוא סירב לשתף איתי פעולה". כל העובדות האלה נטענו בדברי ב"כ התובעת אך לא הוכחו אף לכאורה, וב"כ הנתבעים התנגד לכך בזמן אמת. לא הוכח שמר גולדנר סירב להעיד משום שהוא חבר של הנתבעים, ולא משום שהעובדות שהוא יודע מנוגדות לטענות העובדתיות של התובעת. אפילו אם מר גולדנר כבר לא עובד אצל התובעת, אין בכך כדי למנוע מהתובעת לזמנו להעיד. היעלה על הדעת שמטעם התובעת יש להעיד רק את מי שאוהב את התובעת, עובד בחברה ומצפה לשכר עבודתו, או שהעובדה שהעד אוהב את התובעת, עובד בחברה ומצפה לשכר עבודתו לאחר עדותו, עשויה לפגום בהערכת מהימנותו? מכל מקום, מכיוון שזה היה העד הנכון, היה על התובעת לזמנו להעיד מטעמה על העובדות, ואם העד לא היה מעיד את האמת אלא מעיד לפי חוסר ידידותו לתובעת וחברותו עם הנתבעים 1,2, היה בידי ב"כ התובעת לבקש לחקור אותו בצורת החקירה המתאימה על מנת לחלץ ממנו את האמת בהתאם למסמכים ולראיות האחרות שביקש להגיש.

99. על כן, לא אקבע עובדות על פי עדותו של מר רביד, שלא העיד מתוך ידיעתו על עובדות אלה. בנוסף, על פי הדין אזקוף לחובת התובעת את העובדה שלא העידה את מר סרג' גולדנר, שהוא העד שפעל מטעמה כלפי הנתבעים, ויודע את העובדות מידיעה אישית ( ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651 (1991).

מעמדו ועדותו של עו"ד יוסי תמר

100. עד מרכזי נוסף מטעם התובעת הוא עו"ד יוסי תמר, שבשלבים שונים עסק מטעם התובעת כלפי הנתבעים בעניינים הנדונים בתובענה זו, ועל כן הוא עד נחוץ שלפחות עיקר עדותו העיד מידיעה אישית. יש להבחין – עו"ד תמר פעל כקבלן מישנה של התובעת לביצוע הסכם התיווך למיזוג תאליה מיום 5.5.10 (כאמור במפורש בהסכם מיום 5.5.10) ופעל לביצוע הסכם למיזוג ביוג'ן שנחתם ביום 17.4.11, אך עדותו שפעל מטעם התובעת לביצוע הסכם למיזוג ביוג 'ן נסתרה על ידי הראיות שהוגשו בפניי. באותה עת, פעל מטעמו האישי ולא כנציג של התובעת. כך עולה מנ/37 ומעדותו של הנתבע 1 בעמ' 19 לתמליל מיום 8.4.19, שיוסי תמר הוא שהיה זכאי לקבל 3.2% ממניות השלד אילו העיסקה היתה יוצאת לפועל. עו"ד יוסי תמר התחמק מהשאלה אם הכיר את פירוט המניות בנ/37, במילים "לא הייתי מכותב", "יכול להיות, אני לא זוכר". כך גם בדואר אלקטרוני ששלח עו"ד תמר ביום 6.4.11 לנתבע 2 וליוסי דקל מביוג'ן שבו דיבר על "העמלה שלי". כך גם עולה מהיעדר כל ראיה לקשר בין עו"ד תמר לתובעת בעניין ביוג'ן, ומעדותו של מר רביד שאינו יודע כלל על ביוג'ן. מכאן שבשלב זה, בניגוד לעדותו של עו"ד תמר, לא פעל עבור התובעת אלא עבור עצמו. זו גם ראיה לכך שבניגוד לדברי עו"ד תמר שתאליה וביוג'ן זה אותו דבר (עמ' 79 בתמליל מיום 7.2.19), מדובר בשני הסכמים שונים ובשני תאגידים שונים ובשתי פעולות שונות, בזמנים שונים.

101. על כך יש להוסיף שעדותו של עו"ד יוסי תמר כללה גם טענות ולא רק עובדות (על כך הערתי לו בעמ' 24 לתמליל מיום 27.2.19 , ללא הועיל), וגם העובדות שעליהן העיד ניתנו בצורה סלקטיבית. עובדות שאינן נוחות לגירסתו נתקלו בזכרון פגום מטעמו, גם כאשר העיד בבטחון את טענות התובעת הנובעות מאותן עובדות (כך לגבי שיחות טלפון עם הנתבע 1, לגבי ת/87, לגבי נ/37, לגבי ההסכם הנפרד לעמלה, ועוד). על עדותו מרחפת העובדה, שהתגלתה רק בחקירה הנגדית, שמדובר בעד המעוניין בתוצאות המשפט, שיהיה זכאי למחצית מהתמורה לה תזכה התובעת (עמ' 35 לתמליל מיום 7.2.19). על פי כל האמור, ככלל לא אבסס קביעת עובדות על עדותו של עו"ד תמר.

מי הצדדים להסכם מיום 6.5.09 ומה נפקותו?

102. כזכור, התובעת טוענת שהצדדים להסכם מיום 6.5.09 הם התובעת מצד אחד ותאליה, וחברות הפורטפוליו שלה, 4 במספר, והנתבעים 1 ו-2 מצד שני. מפני חשיבותו של ההסכם, אביא אותו במלואו.

103. כעולה מהסכם זה, הבנוי בצורה של מכתב מר סרג' גולדנר מטעם התובעת אל תאליה, הנתבעים 1,2 וחזקיה צורי, ומאושר ב-3 חתימות תחת כותרת הנושאת שני שמות – THALIA BIOVENTURE ו - HEZKIAH TSOORY, ההסכם מדבר רק על תאליה כבעלת דברה של התובעת. השירותים יסופקו לתאליה, לפי אישורה של תאליה, ותאליה (וחזקיה צורי) הם הצד להסכם. חברות הפורטפוליו של תאליה מופיעות בסעיף אחד של ההסכם, העוסק במטרת (MISSION) ההסכם:

מה שנאמר בסעיף הזה הוא שהתובעת תפעל כיועצת של תאליה בקשר להשקעת כספים בתאליה או בחברות הפורטפוליו של תאליה, המוגדרת כ-"עיסקה". אני דוחה את טענתה של התובעת, שחברות הפורטפוליו של תאליה היו צד להסכם זה. הצד להסכם היתה תאליה בלבד. תאליה הסכימה עם התובעת, שהתובעת תפעל להשקעת כספים בתאליה עצמה, או בחברות הפורטפוליו של תאליה, כשגם השגת השקעה בחברות הפורטפוליו תהיה קיום של התחייבות התובעת כלפי תאליה. חברות הפורטפוליו הן איפוא מוטב כהגדרתו בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אין לתובעת כל זכות כלפי חברות הפורטפוליו, שלא התחייבו בהסכם כלפי התובעת. יש לתובעת זכות לקבלת 5% מהסכום שיתקבל בפועל מהמשקיעים עקב עיסקה, הכוללת גם סכום שיתקבל בחברות הפורטפוליו, אבל הזכות של התובעת היא לקבל סכום זה מתאליה, ולא מאף אחד אחר.

104. אני דוחה את טענת התובעת, כאילו בהסכם זה הוגדרה "החברה" ככוללת את תאליה ואת חברות הפורטפוליו שלה. כפי שרואים בהסכם, אין בו הגדרה כזו. החברה היחידה שהוגדרה בהסכם היא תאליה, אישיות משפטית מאוגדת בישראל המצויה בבעלות המייסדים שהם הנתבעים 1,2 וחזקיה צורי. להסיר ספק, הנתבעים 1,2 אינם צד להסכם. המכתב הופנה אליהם והם הוגדרו בו כבעלים של האישיות המשפטית תאליה, שהיא הצד להסכם, ובתור שכאלה חתמו על ההסכם בשם תאליה.

105. על פי תיק תאליה ברשם השותפויות (ת/99), תאליה נרשמה ברשם השותפויות כשותפות מוגבלת ביום 16.12.09, יותר מחצי שנה לאחר ההסכם מיום 6.5.09. רק בסיכומים הנוספים טענה התובעת לראשונה שלפני רישום תאליה ברשם השותפויות היה מעמדה שותפות לא מוגבלת, שבה אחריות השותפים בלתי מוגבלת. הטענה ששותפות בלתי רשומה היא בהכרח שותפות בלתי מוגבלת לא בוררה עד תומה. על פי פקודת השותפויות תכונן שותפות מוגבלת בהסכם בין השותפים (סעיף 61 [א] לפקודת השותפויות) ולאחר מכן יש לרשום אותה ברשם השותפויות. ההסכם בין השותפים הוא המקים את השותפות המוגבלת, ולא הרישום ברשם השותפויות, שנעשה לאחר מכן, בין אם נעשה שבועיים לאחר מכן ובין אם נעשה שנה לאחר מכן. כך עולה גם מההסכם, שיצר אקלים משפטי מוסכם בין הצדדים, לפיו תאליה היא אישיות משפטית מאוגדת כבר בעת עריכת ההסכם. על כן, אני דוחה את הטענה שמכיוון שתאליה עדיין לא נרשמה ברשם השותפויות, היא היתה באותו זמן שותפות בלתי מוגבלת.

106. המסקנה היא שבהסכם מיום 6.5.09, הצדדים לו היו התובעת ותאליה. מעמדן של חברות הפורטפוליו היה מעמד של מוטב בהסכם זה.

ההסכם מיום 5.5.10:

107. התובעת קראה להסכם מיום 5.5.10 "הסכם המשך" להסכם מיום 6.5.09, בעוד שהנתבעים רואים בהסכם זה הסכם מקביל להסכם מיום 6.5.09. ואולם, בהסכם מיום 5.5.10, המנוסח גם הוא כמכתב של סרג' גולדנר מטעם התובעת לתאליה והנתבעים 1,2 (הפעם חזקיה צורי נעלם), נוסחה בצורה די מפורשת נוסחת הקשר בין הסכם זה להסכם הקודם:

נאמר במפורש שזהו הסכם "לליווי התהליך של מיזוג עם שלד בורסאי" תוך עבודה במקביל עם העבודה תחת ההסכם שנחתם בתאריך 6.5.09, שעסק בגיוס כספים עבור החברה. כלומר, זהו הסכם מקביל ואינו הסכם המשך. כעולה מהאמור במכתב של התובעת המהווה את ההסכם, מטרת ההסכם השני אינה להמשיך את גיוס הכספים עבור החברה לפי ההסכם הקודם גם בדרך של מיזוג עם שלד בורסאי, אלא שאלו שתי דרכי פעולה שונות, האחת לפי ההסכם הקודם לגיוס כספים עבור החברה, והשנייה לפי ההסכם השני למיזוג עם שלד בורסאי. ייאמר מיד, שמיזוג עם שלד בורסאי אינו מביא כספים לחברה, אלא אם השלד הבורסאי אינו רק שלד אלא כולל גם בשר בדמותו של הון עצמי, ומן הסתם הדבר ישתקף במחירו של המיזוג. מכל מקום, ככל שהדברים אמורים ביחס שבין ההסכמים, מדובר בהסכמים מקבילים ולא בהסכם שני הממשיך את הראשון.

108. אין בכך כדי למנוע את פירוש ההסכם השני על פי ההסכם הראשון. כפי שנאמר בסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), אם ההסכם הראשון ביסס נוהג בין הצדדים, פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו, יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים. מפני חשיבותו של ההסכם אביא גם הסכם זה במלואו (ת/33) :

109. יש סתירה בין טענת התובעת שההסכם השני הוא המשך של ההסכם הראשון, לבין טענת התובעת שההסכם הראשון מוגבל בזמן אבל השני לא מוגבל בזמן. בהסכם השני לא הופיעה הגבלה בזמן של זכויות התובעת. אם הייתי מקבל את טענת התובעת שההסכם השני הוא המשך של ההסכם הראשון, תוספת שנועדה להבטיח את זכויות התובעת גם במקרה של מיזוג, בנוסף על גיוס ההון שהוסכם בהסכם הראשון, היה ההסכם השני כפוף למועדים של ההסכם הראשון, שהסתיימו 15 חודשים לאחר 27.7.09, דהיינו ביום 27.10.10.

110. מי הצד להסכם זה מול התובעת? כאמור, המכתב הופנה לתאליה ולנתבעים 1,2, בהמשך להצעת מחיר (ת/29) שהופנתה לתאליה ולנתבעים 1,2. הפעם לא נאמר מה הגדרת תפקידם של הנתבעים 1,2, ובסיום החוזה הופיעו שמות הצדדים לו – מצד אחד התובעת שמטעמה חתם סרג' גולדנר, ומצד שני רק תאליה שמטעמה חתם הנתבע 2. הנתבע 1 לא חתם על ההסכם, לא כצד לו ולא כמי שמייצג צד לו. אין בסיס לטענה כאילו הנתבע 2 מייצג את הנתבע 1, למרות שהוא גיסו, וגם טענת השותפות הבלתי רשומה שבה כל השותפים מייצגים זה את זה בוודאי שאינה קיימת כחצי שנה לאחר רישום תאליה כשותפות מוגבלת.

111. אני דוחה את טענת התובעת, כאילו חברות הפורטפוליו שאליהן התייחס ההסכם מיום 6.5.09 הן צד להסכם מיום 5.5.10. טענה זו התבססה הן על טענת ההסכם השני כהמשך להסכם הראשון שאותה דחיתי, והן על הטענה שהחברה שאליה התייחס ההסכם השני היא זו שהוגדרה בהסכם הראשון. כאמור, לא הוגדרה "חברה" בהסכם הראשון, ועל כן לא ניתן לטעון שהחברה שאליה התייחס ההסכם השני, היא זו שהוגדרה בהסכם הראשון. התובעת לא הביאה שום עדות מפי עד שהיה מעורב בניסוח ההסכם שתבסס את טענתה העובדתית, שהכוונה במונח "חברה" בהסכם השני היתה לתאליה, שהיא שותפות, ולחברות הפורטפוליו שלה. אפילו עו"ד יוסי תמר לא העיד על כך, למרות שהעיד שבמהלך המשא ומתן התכוון להכניס את חברות הפורטפוליו תחת ההסכם השני. כוונה זו, שבשלבי המשא ומתן זכתה לביטוי מילולי כלשהו, לא מצאה ביטוי מילולי בהסכם הסופי, ולכן המסקנה היא שבסופו של דבר לא היתה הסכמה להכניס את חברות הפורטפוליו להסכם השני. כך עולה גם מהשימוש במונח "חברה" בלשון יחיד, ולא במונח "חברות" בלשון רבים, כך שידובר על שותפות רשומה ו-4 חברות. יתר על כן, מכיוון שאף אחד מהחותמים על הסכם זה לא העיד בפניי, לא ברור לגמרי למי התכוון סרג' גולדנר בהתייחסו ל-"חברה", ואפשר שמכיוון שהמכתב מוען לתאליה ולנתבעים 1,2, הכוונה היתה להבחין בין מי שמאוגד על פי דין לבין אנשים שאינם חברות, כך שהכוונה היתה לתאליה להבדיל מהנתבעים 1,2. כך גם עולה מנ/5 שהוא מכתבו של סרג' גולדנר מטעם התובעת לעו"ד תמר, האמור לשמש כקבלן של התובעת בביצוע ההסכם, לפיו מדובר ב"חוזה שנחתם בין קוקרמן לתאליה". לא בין התובעת לתאליה והנתבעים 1,2. על פי דין, יש לפרש חוזה עסקי שנערך על ידי אנשי עסקים מנוסים על פי הלשון הברורה שבה נקטו הצדדים (ע"א 9025/17 A.T.S. INVESTMENTS נ' SEGAL GROUP (ניתן 19.02.20).
112. אני דוחה את הערכתו המאוחרת של מר רביד שהתובעת טעתה בהסכימה לנוסח זה של ההסכם (עמ' 43 לתמליל מיום 07.02.19), ואת דבריהם של עו"ד תמר ומר רביד שבונוס בלטה על פני כל יתר חברות הפורטפוליו, והייתה יותר מבטיחה, בעוד שתאליה אינה מעניינת כלל, וכדברי מר רביד "יש בה דבר שלילי" (עמ' 63 לתמליל מיום 10.01.19). לא הגיוני ששכר טרחה בגין מיזוג תאליה שיש לה ערך שלילי ובגין מיזוג בונוס שהיא חברה מבטיחה ואטרקטיבית יהיה זהה. לא הגיוני שאם מה שמעניין את התובעת וניתן לשווקו הוא חברת בונוס, ואילו תאליה היא קליפה ריקה בעלת ערך שלילי, שההסכם ידבר על מיזוגה של תאליה דווקא. ההסכם השני מדבר על שירותים לתאליה בלבד, ואפילו לא מזכיר את חברות הפורטפוליו שהיו מוטבות בהסכם הראשון. יתר על כן, הגרסה שלפיה תאליה היא קליפה ריקה בעלת ערך שלילי עומדת בניגוד למצגות שהציגה התובעת עצמה לגבי פעילות תאליה (למשל ת/38), לפיהן תאליה מספקת לחברות הפורטפוליו שלה תשתיות יעילות. על כך יש להוסיף שתאליה לא התחייבה ולא הציגה בפני התובעת מצג לפיו לא תעשה שינוי בחברות הפורטפוליו (עדות רביד בעמ' 68 לתמליל מיום 10.1.19), ובפועל, פורטפוליו החברות של תאליה עבר שינוי והוצאה של אחת החברות (ת/8-ת/11).

113. התובעת הציגה באמצעות עו"ד יוסי תמר התכתבויות שקדמו להסכם השני שמהם עולה לכל היותר רצונה של התובעת שבונוס תהיה צד להסכם השני, בצד רצונה של תאליה שהתובעת תתחייב להשקעת כספים בפועל ולא רק לתיווך למיזוג, אך ההסכם המחייב שבין הצדדים אינו כולל את כל התקוות של התובעת ואינו כולל את כל התקוות של תאליה, אלא את מה שנאמר בו. התנגדותו של הנתבע 1 להכנסתה של בונוס להסכם השני, שעליה העיד ביום 8.4.19, אינה ריקון תאליה בחוסר תום לב, אלא אינטרס לגיטימי של בונוס שלא להתקשר בהסכם עם התובעת, שאכן בסופו של דבר התקשרה בהסכם שאינו כולל את בונוס.

114. המסקנה שההסכם השני עסק רק במיזוג של תאליה ולא של אף חברה אחרת נתמכת גם בהתכתבויות בין הצדדים לאחר חתימת ההסכם השני, שעסקו אך ורק בפעולות למיזוגה של תאליה (ובהמשך למיזוגה של ביוג'ן) ולא של אף חברה אחרת (ת/52, ת/53, ת/56, ת/57, ת/62 -ת/66, ת/68-ת/70, ת/73-ת/75, ת/78-ת/80) . אני דוחה את גרסת התובעת שהוצג לה לאחר אפריל 2010 שבונוס היא חלק מתאליה ולכן מחויבת בחיוביה של תאליה. כל מה שהוצג, לא הוצג על ידי בונוס או על ידי הנתבע 1. בונוס לא חתמה על ההסכם השני, וגם לא הנתבע 1. לאחר חתימת ההסכם נעשו על ידי התובעת פעולות אך ורק למיזוגה של תאליה, ולא של בונוס.

115. איני מתעלם מהמציאות שסבבה את עריכת ההסכמים. בעת עריכת ההסכם הראשון, היתה תאליה בעלת זכויות בכ-31% מבונוס. היא לא היתה בעלת רוב המניות בבונוס, ולא היתה יכולה לקבוע את מעשיה של בונוס. זאת היתה יכולה לעשות רק בשיתוף בעלי המניות האחרים בבונוס, שהם בעיקרם הנתבע 1. אני דוחה את גירסתו של עו"ד תמר, היחיד שיכל להעיד על כך, שעיקרו של ההסכם הראשון היה גיוס כספים לבונוס, שהיתה החלק המעניין יותר בנכסי תאליה. אילו כך היה, היה הדבר מקבל ביטוי בהסכם, ולאור החזקת המיעוט של תאליה בבונוס אין זה סביר שבאמצעות תאליה היה אפשר לקבוע את מעשיה של בונוס. סביר יותר לומר שההסכם היה מכוון לאפשר לתאליה להשקיע בבונוס את מה שהתחייבה כלפי בונוס להשקיע על פי הסכם SRA (נ/24 ונ/25) , כך שכל ההסכם היה במסגרת זכויותיה וחובותיה של תאליה. בונוס לא היתה צד להסכם הראשון, וגם הנתבע 1, ששלט בבונוס, לא היה צד להסכם הראשון, אף שחתם עליו כאחד משותפי תאליה.

116. יתר על כן, קבלת עמדת התובעת כאילו בשל כל מיזוג באחת מהחברות שתאליה מחזיקה בהן מניות זכאית התובעת ל- 5% ממניות החברה הממוזגת אינה מתיישבת עם ההיגיון, לפחות לגבי חברות שתאליה מחזיקה בהן מניות מיעוט. אין בידי תאליה לכפות על חברה שהיא מחזיקה בה מניות מיעוט להקצות לתובעת 5% ממניותיה. זאת בשונה מההסכם הראשון, שבו המטרה הייתה גיוס כספים, ותאליה הייתה יכולה להשקיע כספים בחברות שבהן היא מחזיקה מניות מיעוט, לאחר שקיבלה את הסכמת חברות הפורטפוליו.

117. אשר להסכם השני, לא רק שבעל השליטה בבונוס בכלל לא חתם על ההסכם, אלא שאותה עת כבר נדחו מניותיה של תאליה בבונוס, ובונוס לא היתה אחת מחברות הפורטפוליו של תאליה. בהקשר זה יש לעסוק בשני נושאים: ידיעת התובעת אודות היחסים בין תאליה לבונוס, ומועד דחיית מניותיה של תאליה בבונוס.

דחיית מניותיה של תאליה בבונוס

118. הסכם SRA ( Share Restriction Agreement) (נ/24, נ/25) הוא הסכם (בקשר לבונוס) לפיו הקצתה בונוס לתאליה 22,000 מניות אשר יהיו מניות נדחות שאינן מקנות שום זכות בבונוס, אם לא תתבצע בה ההשקעה המוסכמת בסך 4 מיליון דולר עד 1.2.10 או מועד אחר שהצדדים יסכימו עליו. אני דוחה את טענת התובעת כאילו המניות לא הפכו לנדחות ביום 1.2.10, אלא במועד אחר מאוחר יותר לחתימת ההסכם השני, כאשר נכרת הסכם נוסף בקשר לכך, או כאשר הודיעו על כך לרשם החברות. המועד שנקבע בהסכם היה 1.2.10, וניתן היה לקבוע מועד אחר בהסכמה בין הצדדים. האפשרות לקבוע מועד אחר בהסכמה בין הצדדים היא שעמדה כנראה מאחורי ניסיונו של הנתבע 2, שניהל את תאליה ולא ניהל את בונוס, להחזיר את בונוס לתאליה באמצעות גיוס הון גם לאחר 1.2.10 (וראו עדותו של הנתבע 1 בעמ' 62 לתמליל מיום 8.4.19, לגבי ת/60, ת/61, ת/64 ות/66) , אך רצון זה לקבוע מועד אחר בהסכמה בין הצדדים לא השתכלל להסכם, והמועד נותר 1.2.10.

119. כל עוד לא הייתה הסכמה אחרת בין הצדדים, זה היה המועד, וביום 1.2.10, הפכו המניות לנדחות, ללא כל פעולה אחרת. מועד זה אף צוין בהסכם במילים Cut Off Date. המונח בשפה האנגלית מבטא בצורה נכוחה את פעולת החיתוך המבוצעת בתאריך זה. העובדה שהמניות היו בידי נאמן, והנאמן לא ביצע את הדחייה מיד, אינה משנה את הזכויות בין הצדדים. הן פעולותיו של הנאמן (שהתעכבו עקב מחלוקת בין בונוס לתאליה) והן הדיווח לרשם החברות מיועדות להביא לידי ביטוי רישומי את הזכויות שהשתכללו קודם לכן (ע"א 314/07 ברים נ' בנק לאומי (ניתן 8.4.10)) . מכתבו של הנתבע 1 לתאליה בשם בונוס מיום 25.4.10, שבו הודיע על זכויות אלה ודרש את ביצוען (נ/29) אינו המועד שבו הפכו המניות לנדחות, אלא המועד שבו דרש את רישום המניות לפי תנאי ההסכם. המסקנה היא שביום 5.5.10, שעה שנכרת ההסכם השני, לא הייתה תאליה כלל בעלת מניות בבונוס.

ידיעת התובעת אודות הסכם SRA ודחיית מניותיה של תאליה בבונוס

120. ההסכם SRA בין תאליה לבין חברות הפורטפוליו נכרת ביום 27.7.09, שהוא גם המועד שבו התחילה התובעת לפעול על פי ההסכם הראש ון כעולה מת/14. גרסת התובעת, כאילו פעלה לגיוס הון לתאליה ולחברות הפורטפוליו מבלי לדעת לאשורן את הזכויות ההדדיות בין חברות אלה, אינה מתקבלת על הדעת ואינה אמינה. עו"ד תמר, שהציג עצמו כמומחה והוא גם בעל השכלה משפטית אף שאינו משמש כעו"ד בפועל, לא הצליח להסביר כיצד הוא יכול לפעול לשיווקה של השקעה בחברת אחזקות (תאליה) שהוא לא יודע מה הקשר בינה לבין הנכסים העיקריים שלה. איני מאמין לעדותו שלא ידע יחסים אלה, וסמיכות הזמנים בין תחילת עבודתה של התובעת בהסכם הראשון לבין הסכם SRA מצביעה גם היא על קשר ביניהם. כך גם הקשר בין תקופת ההסכם הראשון, שהיא חצי שנה מיום 27.7.09, לבין המועד שעד אליו התחייבה תאליה להביא הון לבונוס (ולחברות האחרות), שהוא 1.2.10, חצי שנה ועוד ארבעה ימים לאחר תחילת תוקפו של ההסכם הראשון. מתוך מערך ההסכמים, עולה שהתקשרותה של תאליה בהסכם גיוס ההון נועדה לאפשר לה לעמוד בהתחייבותה להשקיע כספים בבונוס על פי הסכם SRA. התובעת ידעה על כך, כפי שעולה בין היתר ממכתבו של מר גולדנר מטעם התובעת מיום 14.12.09 (ת/20).

121. ידיעתה של התובעת על הסכם SRA הקובע אחזקה מותלית של תאליה במניות בונוס וחברות נוספות מחברות הפורטפוליו הוכחה, מלבד סמיכות הזמנים, גם בעדותו של הנתבע 1 שסרג' גולדנר ידע בוודאות על ההסכם (עמ' 2 לתמליל מיום 10.4.19), שלא נסתרה, וגם בעדותו של עו"ד תמר, לאחר התחמקויות, בעמ' 49 לתמליל מיום 7.2.19. אני דוחה את גרסת התובעת, כאילו לא בדקה כלל את האחזקות של תאליה בבונוס, אלא הסתמכה על הטיזרים שהוצגו לה. זאת, הן משום שהגרסה הובאה מפי עד שלא היה מעורב ואינו יודע זאת מידיעה אישית, והן משום שהדבר עומד בסתירה לעדות שלפיה התובעת הייתה שותפה להכנת הטיזרים, והן משום שהטיזרים הוכנו לצורך הסכם גיוס ההון, כאשר היו לתאליה זכויות בבונוס, והן משום שטענת אי ידיעה של היחסים בין תאליה לבין הנכסים שלה אינה מתיישבת עם המקצועיות המיוחסת לתובעת.

אי העדתו של הנתבע 2

122. הנתבע 2, ד"ר עופר מרקמן, נתבע באופן אישי בתביעה זו אך לא העיד, אף שהיה נוכח בחלק מהדיונים. התובעת טוענת שיש להסיק מסקנות לחובת הנתבעים מכך שהנתבע 2 לא העיד. הנתבעים טוענים שעדותו של הנתבע 2 לא רלוונטית, משום שהתביעה הוגשה בגין הליך מיזוג בונוס עם אוקיאנה, שהמשא ומתן לגביו החל רק במרץ 2011, והנתבע 2 לא היה מעורב בו. אני דוחה את הטענה שעדותו של הנתבע 2 לא רלוונטית, שכן חלק מהשאלות שבמחלוקת עוסקות במגעים בין הצדדים שהנתבע 2 היה צד להם, והיה עליו להעיד עליהם. למרות זאת, איני סבור שיש להסיק מסקנה כלשהיא לרעת הנתבעים מאי העדתו של הנתבע 2, שכן המגעים בין הנתבע 2 לבין התובעת ונציגיה התנהלו בכתב (למעט שיחת טלפון אחת שעליה העיד עו"ד תמר, שאני מטיל ספק בקיומה), וכל המגעים האלה עומדים בפנינו ללא צורך בעדותו של הנתבע 2. לא נטענה כלל הטענה כאילו הנתבע 2 כתב דברים מסוימים בעוד הוא מלווה את הדברים שכתב באמירה בעל פה, שלפיה כוונתו אחרת. על כן, ניתן ללמוד על העובדות מתוך הדברים שכתב, ולא להסיק הפוך מהם בשל אי העדתו.

123. אני דוחה את טענת התובעת, כאילו יש משמעות רלוונטית לעובדה שהנתבע 2 הוא גיסו של הנתבע 1. שמעתי כבר טענות שלפיהן מצגים המוצגים על ידי הבעל מייצגים גם את האישה, וכאילו ידיעתו של הבעל היא ידיעת האישה. גם טענה זו היא מוקשית, ואין להניח בהיעדר ראיות נוספות ייצוג המבוסס על זוגיות, אבל הטענה המשתמעת כאילו מכיוון שהנתבע 2, הוא גיסו של הנתבע 1, מצגיו של הנתבע 2 מחייבים את הנתבע 1, היא טענה הרחוקה מן הדעת. אין בחומר הראיות כל בסיס למסקנה שלפיה הנתבע 2 ייצג את הנתבע 1. הנתבע 2 ניהל את תאליה, שבה היה הנתבע 1 שותף. לפי עדות הנתבע 1, בשלב מסויים היה לנתבע 2 הסכם עם בונוס בדבר קבלת עמלה אם יגרום לגיוס הון לבונוס. הנתבע 2 לא היה חלק מבונוס, שבה היה הנתבע 1 בעל השליטה. גם זכאותו לתשלום עבור פעולות לטובת בונוס מצביעה על כך שהוא לא חלק מבונוס ולא רואה עצמו מחוייב לטובת בונוס ללא תמורה. מלבד אזכור הקרבה המשפחתית שאינה במחלוקת, אין לכך שום משמעות.

ביצוע ההסכם מיום 5.5.10

124. הפעילות היחידה של התובעת לביצוע ההסכם מיום 5.5.10, היא התכתבות של עו"ד תמר עם הנתבע 2, ללא פעולה ממשית למיזוגה של תאליה. זאת, עד אשר ביום 9.11.10, החליט דירקטוריון תאליה על פירוקה (נ/34-נ/35). שלושה ימים לאחר מכן, ביום 12.11.10, העביר הנתבע 2 לעו"ד תמר ולבעלי השלד בי-קונטקט נתונים של חברות פורטפוליו של ביוג'ן (ת/76). חברות הפורטפוליו של ביוג'ן כללו בין היתר גם חברות שהיו חברות פורטפוליו של תאליה, אך תאליה וביוג'ן אינם תאגידים זהים. תאליה פורקה לפי החלטה מיום 9.11.10, וביוג'ן הוקמה כתאגיד נפרד באותה עת . אין כל ראיה לטענת התובעת שתאליה שינתה את שמה לביוג'ן. גם העובדה שלעו"ד תמר היה הסכם שכר טרחה מול ביוג'ן, בשיעור שונה מההסכם של התובעת עם תאליה, מצביעה על כך שמדובר בשני תאגידים שונים. גם העובדה שמר רביד, המנהל בתובעת והעד מטעמה לא ידע כלל מי זו ביוג'ן ( עמ' 26 בתמליל מיום 6.2.19) מצביעה על היעדר הקשר בין התובעת לביוג'ן, להבדיל מהקשר בין התובעת לתאליה.

125. אין אף שמץ של ראיה שבונוס הייתה חלק מביוג'ן, כפי שהכחיש במפורש הנתבע 1 (עמ' 20 לתמליל מיום 10.4.19). אמנם, ביום 14.11.10, שלח הנתבע 2 לעו"ד תמר דוא"ל שאליו צירף תיאור של בונוס (ת/77), אך הנתבע 1, בונוס, או יוסי דקל מביוג'ן לא היו מכותבים לדוא''ל זה, ואין ראיה שידעו עליהם. לא נסתרה עדותו של הנתבע 1, שהעריך שמסמך זה הועבר על ידי הנתבע 2 לצורך גיוס כספים לבונוס, מאחר שהיה לנתבע 2 הסכם בקשר לכך עם בונוס (עמ' 67 בתמליל מיום 8.4.11 ועמ' 20 לתמליל מיום 10.4.19). אין לכך קשר לביוג'ן או לתאליה. בסופו של דבר גם האפשרות למיזוגה של ביוג'ן עם בי-קונטקט ירדה על הפרק בנובמבר 2010. בפברואר 2011 החלו מגעים למיזוגה של ביוג'ן עם שלד בורסאי בבורסת הנאסד"ק בניו-יורק, שהגיעו להסכם מחייב (נ/36) שלא מומש בסופו של דבר. אמנם ביום 24.2.11, העביר כפיר זילברמן לעו"ד תמר טיוטת הסכם הכוללת את שמה של בונוס (ת/82), כניסיון להכניס את בונוס לעסקה, אך ההסכם שנחתם לבסוף ביום 17.04.11 אינו כולל את בונוס. היעדרה של בונוס מתבטא כבר באבני הדרך שהועברו ביום 17.03.11 (ת/86) והסברו של עו"ד תמר שזה היה פחות קריטי כי האחזקה בבונוס היא רק 30% אינה מתיישבת עם עדותו שבונוס הייתה החברה הכי מעניינת, והיהלום שבכתר, ואיני מאמין לו. איני מאמין גם לעדותו של עו"ד תמר שלפיה רק ביום 8.5.11, עם קבלת מצגת של ביוג'ן (ת/89) נודע לו שבונוס לא נכללת, וקודם לכן לא שם לב כי לא נכנס להסכם. הוא היה מכותב לכל המסמכים, והיה ער לניסיון להכניס את בונוס ולכישלונו.

מה מעמדה של הנתבעת 3 אל מול התובעת?

126. לא רק שבונוס, שהיא הנתבעת 4 לא התחייבה בהסכם כלפי התובעת, אלא גם הנתבעת 3, שלא הייתה קיימת כלל כאשר נכרת ההסכם עם התובעת, לא התחייבה בשום חיוב כלפי התובעת. התובעת לא הצביעה על כל התחייבות של הנתבעת 3 כלפיה, ואף לא טענה שהנתבעת 3 התחייבה כאמור. ממילא תמוה מה הבסיס לתביעתה של התובעת שהנתבעת 3 תקצה לה מניות כלשהן, בהיעדר התחייבות של הנתבעת 3 לעשות כן. הנתבעת 3 היא אישיות משפטית נפרדת מכל הנתבעים האחרים, והתובעת לא טענה טענות המקימות הרמת מסך בינה לבין הנתבעים האחרים. לא ניתן להסביר את טענות התובעת אלא ברצונה להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של גורמים שונים. כך, לשיטתה, הנתבעים 2-1 הם תאליה, תאליה היא בונוס, הנתבע 1 הוא הנתבע 2 ולא רק גיסו, וממילא הנתבעים 1,2, תאליה ובונוס הם הנתבעת 3. לא כך הוא. כל אחד מאלה הוא אישיות משפטית אחרת, שניתן לחייב אותה רק אם היא מתחייבת, ולא אם מישהו אחר מתחייב. לכל היותר הייתה התובעת זכאית לתבוע מבעלי המניות של הנתבעת 3, ככל שהיו מתחייבים כלפיה, להעביר לה מניות בשיעור הנתבע על ידה, ואינה זכאית לתבוע מן הנתבעת 3 הקצאת מניות על ידה. על כן, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 3, בהיעדר כל יסוד לתביעה זו.

האם היתה התובעת גורם יעיל בהסכם המיזוג שכרתה הנתבעת 4?

127. עסקנו כבר בשאלה אם התובעת התקשרה בהסכם באשר למיזוג בונוס, שנענתה בשלילה, ועתה אעסוק בשאלה אם התובעת היתה הגורם היעיל במיזוג בונוס, בין אם התקשרה בהסכם לשם כך ובין אם לאו. זאת, לאחר שאין ספק שהתובעת לא הצליחה להביא למיזוגה של תאליה – היא לא מצאה שלד בורסאי מתאים למיזוג עם תאליה, לא עזרה במו"מ ובהסכם עם בעלי שלד בורסאי רלוונטי למיזוג תאליה, לא עזרה במציאת חתמים, מפיצים ומעריכי שווי למיזוג תאליה. כל שעשתה בהקשר זה הוא הפגשת תאליה עם כמה סוחרי שלדים בורסאיים.

128. לגבי המיזוג של בונוס עם השלד הבורסאי של אוקיאנה, לא עשתה התובעת דבר. התובעת (לרבות באמצעות עו"ד יוסי תמר) לא השתתפה בשום פגישה בנוגע למיזוגה של בונוס, ולא ליוותה את בונוס במהלך המשא ומתן, ולא היתה הגורם היעיל לביצוע העיסקה שבמסגרתה מוזגה בונוס בשלד הבורסאי של אוקיאנה, לאחר שהשלד הבורסאי נמכר לאפסווינג ופידליטי לפי החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.5.11 (ת/93).

129. טענת התובעת שהיתה הגורם היעיל לעיסקה בין אפסווינג לבין בונוס למיזוגה של בונוס עם אוקיאנה מבוססת על פגישה שעליה העיד עו"ד תמר מיום 22.4.10 עם מוטי מנשה מאפסווינג, שעסקה באפשרות למיזוגה של תאליה. אין ספק שפגישה זו קדמה להסכם בדבר מיזוגה של תאליה מיום 5.5.10. מכל מקום, כפי שהוכח בפניי, המגעים בין אפסווינג לבונוס לצורך מיזוג בונוס החלו במרץ 2011 ונמשכו עד 24.1.12, ולא היה להם קשר לפגישה מ-22.4.10. אני דוחה את טענת התובעת, כאילו האמור בע"א 5786/15 אזורים נ' חסן (ניתן 3.7.19) חל במקרה זה. פסק דין אזורים עסק במקרה שבו נכרת הסכם תיווך בין מתווך למוכרת, ונקבע שהמתווך היה הגורם היעיל, ולכן זכאי לדמי תיווך, בשל מרכזיותה של הפגישה הראשונה בין הצדדים לעיסקה, שהניחה את הקרקע לגיבושו של ההסכם הסופי, ומרכזיות המתווך בארגון הפגישה, גם אם לאחר מכן מנעה המוכרת בחוסר תום לב את השתלבות המתווך בפעולות לביצוע העיסקה למרות בקשותיו. כלשון בית המשפט העליון בע"א 2144/91 מוסקוביץ נ' ביר פ"ד מח (3) 166 – "ניתן לציין – בקווים כלליים – מספר גורמים המצביעים על מידת 'היעילות' בסיבתיות:
(א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון – נושא הנכס;
(ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; (ג) חלוף הזמן בין ההצעה המקורית עד סיום העיסקה;
(ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך – היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים;
(ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף;
(ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם;
(ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית;
(ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך".

130. תנאים אלה לא מתקיימים כאן. הפגישה בין תאליה לאפסווינג ביום 22.4.10 היתה שולית כחלק מסדרת פגישות שהתקיימו באותו יום עם גורמים שונים (ת/44), ולא התייחסה לשלד ספציפי ולעיסקה ספציפית, אלא בעלי השליטה באפסויינג הוצגו באופן כללי כ"סוחרי שלדים". לשם קביעת הפגישה לא הפעיל עו"ד תמר ידיעות קונקרטיות מיוחדות או היכרות אישית מיוחדת, ולא היה קשר בין פגישה זו לבין המיזוג שנה וחצי או שנתיים לאחר מכן עם אוקיאנה. הפגישה עסקה בתאליה (ת/51) ולפי עדות מוטי מנשה מאפסווינג, ידע שתאליה לא החזיקה בשליטה בבונוס, וזה היה פרט חשוב מבחינתו בבחינת ערכה של תאליה לצורך המיזוג (עמ' 25 בתמליל מיום 28.2.19). זאת ועוד, כפי שהוכח בפניי, לא רק שעצם הרעיון בדבר מיזוג עם שלד בורסאי לא הועלה על ידי התובעת כטענתה, אלא היה ידוע לנתבע 1 שביצע מיזוג קודם, ושמות סוחרי השלדים היו ידועים לנתבעים לפחות מיום 16.3.10, אז העביר הנתבע 1 לסרג' גולדנר מטעם התובעת כתבה אודות סוחרי שלדים ובהם אפסווינג (נ/28). על כן, הפגישה מיום 22.4.10 אינה דומה לפגישה הראשונה והמכרעת שבגינה זכה המתווך להכרה כגורם יעיל בפסק הדין אזורים.

131. יתר על כן, אין שום דמיון בין מיזוג תאליה שנדון ב-22.4.10 לבין מיזוג בונוס לפי משא ומתן שהחל במרץ 2011. לא נדונו שום פרטי עיסקה באפריל 2010, אלא היתה זו פגישה ראשונית, שבה הוצג מיתווה כללי למיזוג תאליה, ללא הון עצמי בשלד או גיוס הון כחלק מהמיזוג. לעומת זאת, העיסקה עם בונוס היתה מלכתחילה מיזוג הכולל גיוס הון, כפי שדרשה בונוס כל העת. על כן, הנסיבות בעיסקת מיזוג בונוס רחוקות מרחק רב מ-"הרמת החבל" שהיא אחד התנאים לכך שפגישה ראשונה תהיה הגורם היעיל לביצוע עיסקה.

132. זאת ועוד, על פי ההסכם מיום 5.5.10 היה על התובעת למצוא שלד בורסאי מתאים לתאליה, לעזור במו"מ ובסגירה מול בעלי השלד, ואז תהיה זכאית לשכר המותנה בכך שתאליה תמוזג עם השלד הבורסאי שהתובעת תביא. עו"ד תמר טען תחילה שאין חשיבות לזהות השלד הבורסאי, והוא קליפה ריקה, אלא שלאחר שהוצג לו מה שאמר בהליך אחר, שבו ביקש את שכרו, אישר שלאחר איתור השלדים, יש להבין מה יש בשלד ואם הוא נקי מחובות (עמ' 37 לתמליל מיום 7.2.19). אין חולק שהתובעת, כולל עו"ד תמר, לא העבירו שלד כלשהו לבונוס, לא בדקו מה יש בו ואם הוא נקי, לא השתתפו במו"מ, ולא ביצעו את חיוביהם לפי ההסכם מ-5.5.10.

133. עו"ד תמר טען שהנתבעים 1,2 נכחו בפגישה ב-22.4.10 עם ירון ייני ומוטי מנשה מאפסווינג (עמ' 67 לתמליל מיום 6.2.19). גם מוטי מנשה העיד שהנתבע 1 נכח בפגישה זו, 9 שנים לפני עדותו (עמ' 40 לתמליל מיום 3.3.19). הנתבע 1 לא זכר פגישה זו, והציג את יומנו מאותה תקופה (נ/33) שבו לא נכללה פגישה זו. אני מקבל את טענת הנתבעים, שאין די בעדותם של עו"ד תמר ומוטי מנשה כדי לקבוע שהנתבע 1 היה נוכח בפגישה. זאת, משום שלמרות עדות עו"ד תמר שבונוס היא שעניינה את מוטי מנשה במיוחד באותה פגישה, כאשר ידוע הקשר בין הנתבע 1 לבונוס, אין לכך שום ביטוי בתכתובות לפני ואחרי הפגישה, המופנות רק לנתבע 2 שאינו בעל שליטה בבונוס. כמו כן, על פי הראיות שהוגשו, כאשר נפגש הנתבע 1 עם ירון ייני במרץ 2011, ביוזמת פורום פיננסים, לא נראה שמדובר בפגישת המשך, וירון ייני לא הזדהה כמכיר את הנתבע 1 או את בונוס. מוטי מנשה הצטרף לפגישות מטעם אפסווינג רק באוגוסט 2011, לאחר חתימת מיתווה עיסקת המיזוג בין בונוס לאוקיאנה (עמ' 19-18 לתמליל מיום 28.2.19 ועמ' 15-13 לתמליל מיום 13.3.19). רואה החשבון רויך שעסק במיזוג מטעמה של בונוס לא הכיר כלל את התובעת, את תמר ואת תאליה, ולא הסתמך על מגעים קודמים (עמ' 14 לתמליל מיום 28.2.19)

134. מכל מקום, איני מאמין לטענת התובעת כאילו עו"ד תמר המשיך לעמוד בקשר עם מנשה ודחף לקיומה של עיסקת מיזוג. לא הוכחו פגישות נוספות כלשהן, ואף לא רישומי שיחות טלפון, והטענה נסתרה על ידי עדותו של מוטי מנשה, שהקשר עם תאליה ואנשיה לא נמשך לאחר הפגישה ביום 22.4.10 (עמ' 27 ועמ' 40 לתמליל מיום 28.2.19). אף עו"ד תמר העיד שלא היה בסיס לעיסקה מכיוון שמנשה לא רצה בתאליה בהיעדר שליטה בבונוס "ובאמת לא קרתה עיסקה בגלל זה" (עמ' 4 לתמליל מיום 7.2.19). על כן, לפגישה זו לא היה המשך.

135. הנתבעים טענו שעיסקת המיזוג בין בונוס לאוקיאנה תווכה על ידי פורום פיננסים, והציגו את נ/7 להוכחת טענה זו, בנוסף לעדויות מטעמם. התובעת טוענת שמדובר בחוזה למראית עין, ואני מקבל את טענת הנתבעים שזו הרחבת חזית, שכן טענה זו לא נטענה בכתבי בי-דין, וממילא לא הוכחה על ידי התובעת שעליה נטל ההוכחה. לגופו של עניין, נטען שההסכם עם פורום פיננסים עוסק בגיוס כספים לבונוס ולא במיזוג עם שלד בורסאי. אכן, כעולה מהראיות שבפניי, לא הסכימה בונוס מעולם לבצע עיסקת מיזוג עם שלד בורסאי ללא גיוס הון בנוסף על כך. המיזוג עם השלד הבורסאי לא היה המטרה של בונוס, אלא מכשיר לגיוס הון. אני מקבל את טענת הנתבעים שנ/7 עוסק בשילוב של השניים. כעולה מנ/6 מפברואר 2011, הוצע לנתבעים שבונוס תשכור את שירותיה של פורום פיננסים לשם כך. ביום 28.12.11 נחתם ההסכם. במרץ 2011 התקיימו פגישות עם בעלי שלדים, כולל ירון ייני מאפסווינג (נ/8). ב-16.3.11 שלח הנתבע 1 לייני חומר על בונוס (נ/9), ופורום פיננסים היתה מעורבת במגעים (נ/11). לאחר התפתחויות נוספות, לרבות רכישת השלד הבורסאי, נחתם מיזכר הבנות בין בונוס לאוקיאנה ביום 31.7.11 (נ/14), ולאחר משא ומתן נוסף הם התקשרו בהסכם ביום 24.1.12 והמיזוג הושלם ביום 30.4.12. כעולה מהראיות שבפניי, התובעת או תמר לא היו מעורבים בכל דרך בהליכים אלה, אף שידעו עליהם לפי פרסומים במערכת מאיה, ולפי עדותו של תמר, כבר ממאי 2011 (תמליל מיום 7.2.19 עמ' 14-13). התובעת לא הודרה מהמגעים ולא דרשה להשתתף בהם. עדותו הכללית של עו"ד תמר שהתקשר פעם אחת לנתבע 1 במהלך המגעים, שהוכחשה על ידי הנתבע 1, לא נתמכה בדבר ואינה אמינה עליי.

136. מלבד העובדה שהתובעת (כולל עו"ד תמר) לא הודרה מהמגעים ולא דרשה להשתתף בהם, אין חוסר תום לב שניתן לייחס לנתבעים בכך שלא שיתפו את התובעת במגעים. לא היה הסכם למיזוג בונוס, ואף לשיטת התובעת היא לא עשתה דבר בעניין זה מאז אפריל 2010, וגם כאשר ידעה על המגעים למיזוג בונוס לא טענה שיש לה חלק מהם ולא ביקשה להשתתף בהם, למרות שידעה עליהם מאפריל 2011. דווקא גישתה של התובעת לשבת בצד ולהמתין שמישהו אחר יעשה את העבודה על מנת לטעון לאחר מכן שיש לשלם עבורה לתובעת, כעולה גם מעדותו של מר רביד (עמ' 21 מיום 6.2.19), היא חוסר תום לב.

137. על פי כל האמור לעיל אני קובע שהתובעת לא היתה הגורם היעיל בעיסקת המיזוג של בונוס עם אוקיאנה.

חבותו של הנתבע 1

138. כפי שקבעתי לעיל, הנתבע 1 לא היה צד לחוזה הראשון (שעליו חתם מטעם תאליה) וגם לא לחוזה השני (שעליו לא חתם). למרות זאת טוענת התובעת שהנתבע 1 חב כלפיה. אני דוחה את הטענות להרמת מסך ולאחריות אישית לבר חוזית של הנתבע 1 כהרחבת חזית, משלא נטענו בכתב התביעה (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145). גם הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט היא הרחבת חזית, כפי שקבעתי בעמ' 69 לתמליל מיום 28.2.19. אציין, שאפילו היתה הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט נכללת בכתב התביעה, לא הוכחה כלל התעשרות של הנתבע 1 על חשבון התובעת שלא כדין. העובדה שקיבל משכורות ודיווידנדים מהחברה הממוזגת אינה התעשרות של הנתבע 1 על חשבון התובעת, ובכל מקרה התביעה לא היתה תביעה כספית להשבת סכומי התעשרות כלשהם, אלא לאכיפת הסכם לקבלת מניות בחברה הממוזגת.

139. להסיר ספק, אני דוחה את טענת התובעת בדבר חוסר תום לב בהתנהגותו של הנתבע 1. אין חוסר תום לב בכך שהנתבע 1 סירב לקשור את החברה שבשליטתו (בונוס) בהסכם סיוע למיזוג עם התובעת. הוא לא היה חייב לעשות כן. האינטרס הלגיטימי שלו ושל החברה היה להתקשר רק בהסכם המבטיח גיוס הון לחברה, וכל עוד לא הוסכם עם התובעת על גיוס הון לחברה, היה זה לגיטימי מטעמו שלא להצטרף לעיסקת המיזוג עם תאליה, אפילו אם הנתבע 2 העדיף שיצטרף.

140. התובעת לא הוכיחה שום הסתרה של נתונים על ידי הנתבע 1. התובעת ידעה את מצב זכויותיה של תאליה בבונוס, וידעה על המשא ומתן בין בונוס לבין אפסווינג בנוגע למיזוג עם אוקיאנה, הכל בזמן אמת. לא הוכחה הפרה של שום חובת גילוי על ידי הנתבע 1, אפילו היתה קיימת.

שכר ראוי?

141. אני דוחה את הטענה של התובעת לשכר ראוי. מלבד העובדה שהתביעה כלל אינה תביעה כספית, והעובדה שכתב התביעה לא כלל תביעה לשכר ראוי, כפי שקבעתי בעמ' 69 לתמליל מיום 3.3.19, וקביעתי שהתובעת לא היתה הגורם היעיל להתקשרות בהסכם המיזוג עם אוקיאנה, התובעת לא הוכיחה את שיעור השכר הראוי. אני דוחה את הסתמכותה של התובעת על דברים שהעיד מוטי מנשה אגב אורחא, בנסיון להסביר שהשכר הנמוך של פורום פיננסים אינו יכול להיות שכר עבור תיווך בעיסקת מיזוג. מדובר בעניין שבמומחיות, שהיה על התובעת להגיש חוות דעת מומחה בגינה, ומוטי מנשה לא העיד כמומחה, ולא היה רשאי להעיד עדות סברה, אף אם נפרש את אותו משפט שהעיד כסברה אודות השכר הראוי בשוק.

שיהוי

142. הנתבעים טענו לשיהוי כבד בתביעותיה של התובעת, שיש בו כדי להראות שהתובע זנח את זכות התביעה העומדת לו. התובעת פנתה לראשונה בתביעה באוגוסט 2013, שנה ו-4 חודשים לאחר השלמת המיזוג (ת/34). בינתיים כבר חולקו כל מניות החברה הממוזגת, כך שהנתבעים שינו מצבם לרעה, אך לא אעסוק בטענה זו, לאור קביעתי שיש לדחות את התביעה לגופה.

סיכום

143. אסכם בראשי פרקים – על פי הראיות שבפני לא נכרת הסכם לפיו תהיה התובעת זכאית לתמורה עבור מיזוג בונוס בשלד בורסאי; התובעת לא היתה גורם יעיל במיזוג בונוס לשלד בורסאי; התובעת אינה זכאית לתמורה עבור מיזוג בונוס לשלד בורסאי; הנתבע 1 לא התחייב ואינו חב באופן אישי כלפי התובעת למרות היותו בעל השליטה בבונוס; הנתבע 2 כלל לא היה בעל שליטה או מנהל בבונוס; הנתבעת 3 לא היתה קיימת ומעולם לא התחייבה כלפי התובעת; הנתבעת 4, בונוס, לא התחייבה כלפי התובעת לפי הסכם התיווך למיזוג או בדרך אחרת; הנתבעת 5, תאליה, כרתה עם התובעת הסכם תיווך למיזוג, אך התובעת לא קיימה אותו ולא הביאה למיזוג תאליה בשלד בורסאי שהביאה.

144. על פי כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. על פי תקנות 511 ו-512, ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, ס(1) 600 (2005) וסעיף 13 להנחיות נשיאת בית המשפט העליון, יש לפסוק לצד שזכה את ההוצאות הסבירות שהוציא לניהול המשפט, על פי הסכמי שכר טרחה וחשבוניות שניתן להגיש. ב"כ הנתבעים הגיש פירוט הוצאות ששולמו והתחייבו לשלם בסך 220,213 ₪. הוצאות אלה סבירות בהתחשב בהיקף התביעה, הראיות, העדויות והטענות. על כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 220,213 ₪.

ניתנה היום ‏כ"ו אלול תש"פ, ‏15 ספטמבר 202015 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.